פסקי דין על מרדכי בלישע | פסקי דין על אברהם וילנץ | פסקי דין על מגדל חברה לביטוח |

18779-05/15 תק     09/12/2015




תק 18779-05/15 מרדכי בלישע נ' אברהם וילנץ, מגדל חברה לביטוח בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות בירושלים



ת"ק 18779-05-15 בלישע נ' וילנץ ואח'





בפני

כב' הרשם הבכיר
אופיר יחזקאל


התובע

מרדכי בלישע


נגד


הנתבעים

1. אברהם וילנץ
2. מגדל חברה לביטוח בע"מ




פסק דין


בהמשך לדיון היום, לאחר שעיינתי בחומר הרלבנטי ושמעתי את הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל ברובה.

התובע טען כי נסע עם רכבו במהירות של כ-60 קמ"ש בכביש בין עירוני, כי בלם את רכבו כאשר הבחין כי הרכב שלפניו בולם אף הוא, וכי בשלב זה פגע רכב הנתבע ברכבו מאחור בעוצמה רבה. פגיעה זו, לדברי התובע, הדפה את רכבו אל הרכב שלפניו, וגרמה לכך שפגע בו.
לכתב התביעה צורפה חוות דעת שמאי שהעריכה את הנזקים שנגרמו לרכב התובע, במספר מוקדים, בסך של כ-25,000 ₪ – כ- 99% מערך הרכב – כך שהרכב הוא בגדר "אובדן כללי".
בעדותו בבית המשפט חזר התובע על גרסתו האמורה והוסיף, כי כתוצאה מההדיפה לא איבד שליטה על רכבו, ניסה לבלום, וכמעט שהצליח בכך, אך למרות זאת פגע ברכב שלפניו בחלקו האחורי ימני ("שפשוף קל") ולאחר מכן "תפס אותו" בכנף ובדלת השמאלית. לדבריו, בהודעה שמסר הנהג שנהג ברכב שלפניו לחברת הביטוח צוין כי הנהג חש בשתי מכות, שכן הוא (התובע) פגע בתחילה בחלקו האחורי של הרכב שלפניו, ולאחר מכן בצד הרכב (ההודעה הוצגה בדיון על ידי נציגת חברת הביטוח הנתבעת אך הנהג לא זומן לעדות על ידי מי מהצדדים).
מטעם התובע העידו שתי עדות, רעייתו ואחותו, שנסעו עמו ברכב בעת התאונה. האחות לא זכרה את התאונה, לבד מן העבודה שרכב התובע נפגע מאחור. רעייתו של התובע אישרה את גרסת התובע לגבי התאונה, למעט נושא הפגיעה בצד הרכב שמלפנים, שלא הוזכר על ידה (העדה תיארה פגיעה אחת בלבד, באחורי הרכב).
התובע ביקש להפנות את תשומת הלב לכך שלפי דו"ח השמאי שהעריך את נזקי רכב הנתבע, הנזק הקדמי ברכב הנתבע גדול בהרבה מהנזק אחורי, דבר המתיישב יותר עם האפשרות שרכב הנתבע פגע ברכב התובע לפני שנפגע בעצמו מאחור אם בכלל. אשר לרכבו שלו (של התובע) הרי שהנזק האחורי גדול מהקדמי, דבר התומך בטענתו שלפיה נפגע מאחור תחילה ורק אז פגע ברכב שלפניו.

מנגד טענו הנתבעים בכתב ההגנה, כי רכב התובע פגע בתחילה ברכב שלפניו, וכי רק לאחר מכן פגע רכב הנתבע ברכב התובע. כמו כן טענו, כי רכב הנתבע הצליח לעצור את רכבו לפני שפגע ברכב התובע, והיה בעצירה, אך רכב רביעי, שהיה אף הוא מעורב בתאונה – רכב שנסע אחרי רכב הנתבע – פגע ברכב הנתבע, והוא שהדפו אל עבר רכב התובע וגרם לפגיעה.
בדיון העיד הנתבע, בשונה מהאמור בכתב ההגנה, כי הוא אחראי לפגיעה ברכב התובע, וכי לא היה בעצירה בעת שנפגע על ידי הרכב שמאחוריו, כך שהוא אינו יודע אם היה מספיק לעצור את רכבו אלמלא פגיעה זו (אם כי העריך בהמשך שהפגיעה שפגע בו אותו רכב רביעי היא שגרמה לכך שפגע ברכב התובע). עוד העיד, כי הוא אינו יודע אם פגע ברכב התובע אחרי או לפני שרכב התובע פגע ברכב שלפניו.
נציגת הנתבעת טענה בדיון, כי עדותו של התובע לגבי הנזק שארע לצד רכבו אינה מתיישבת עם עדות העדה הנוספת (רעייתו) וכי נזק זה מתיישב יותר עם גרסת הנתבע לגבי התאונה וקיומן של שתי מכות (כפי שצוין גם בטופס ההודעה של נהג הרכב שבו פגע רכב התובע – נהג שלא הוזמן להעיד על ידי התובע), או לחילופין, עם האפשרות שמדובר בנזק שאינו קשור לתאונה.
עוד טענה כי משווי רכב התובע יש להפחית 6% בגין תאונה קודמת.
בנוסף, טענה, כי בנו של התובע – שלפי עדות הנתבע רשם את פרטי נהג הרכב שנסע מאחור – לא התייצב לעדות, ויתכן שהוא אף זה שנהג בעת התאונה באותו רכב רביעי.

לאחר שעיינתי בחומר הרלבנטי ושקלתי את טענות הצדדים החלטתי כאמור לקבל את התביעה ברובה.

גרסת התובע לגבי התאונה היא, ברובה, זו המסתברת.

אשר למחלוקת באשר לשאלה אם
רכב התובע נפגע על ידי רכב הנתבע ואז נהדף לרכב שלפניו (כטענת התובע), או שמא רכב התובע פגע תחילה ברכב שלפניו ואז נפגע על ידי רכב הנתבע (כטענת הנתבעים, או למעשה, כטענת חברת הביטוח הנתבעת), החלטתי להעדיף את גרסת התובע.
התובע העיד כי כך היה, לעומת הנתבע, אשר העיד, בהגינותו, כי הוא אינו יודע מי מבין הפגיעות אירעה תחילה.
כמו כן, העובדה כי לרכב התובע נגרם נזק גדול יותר במוקד האחורי מאשר במוקד הקדמי, מתיישבת יותר עם גרסה זו.

אמנם, על פי טופס ההודעה של נהג הרכב הראשון, הוא חש שתי מכות, דבר המתיישב יותר עם גרסת הנתבעת, אך נהג זה לא הוזמן להעיד על ידי מי מהצדדים, וממילא לא העיד, ולא נחקר, כך שהטופס האמור אינו קביל (ולעניין זה לא ראיתי לנכון לקבל את הטענה שלפיה דווקא התובע נדרש לזמנו לעדות).

אכן, גרסת התובע באשר לנזק שנגרם לצד רכבו עוררה קשיים מסוימים.
ואולם, ראשית, קשיים דומים מתעוררים לעניין זה גם לגרסת הנתבעים (על פי שתי הגרסאות ניתן היה לצפות לנזק אחורי וקשה יותר להסביר נזק בצד הרכב).
ושנית, אף אם אניח כי מדובר בנזק (הנזק לצד הרכב) שנגרם שלא כתוצאה מהתאונה הנוכחית, הרי שגם בהעדר נזק זה, כפי שהוערך בחוות דעת השמאי, היה הרכב מוכרז "אובדן כללי", דבר המזכה את התובע בפיצוי בהתאם לערכו, בניכוי ערך השרידים (חוות דעת השמאי אכן אינה כוללת חלוקה קטגורית לפי מוקדים, אך ברור ממנה כי די באותם נזקים שאין מחלוקת שנגרמו כתוצאה מהתאונה, כדי להכריז על הרכב "אובדן כללי").


אשר לשאלה האם רכב הנתבע פגע ברכב התובע כתוצאה מפגיעה שנפגע על ידי רכב שנסע מאחוריו, או כתוצאה מאי שמירת מרחק כנדרש, הרי שהמסקנה המסתברת יותר היא, לטעמי, כי הגורם לתאונה הוא אי שמירת מרחק מצד הנתבע.
הנתבע, כאמור, בשונה מהאמור בכתב ההגנה מאת הנתבעים, לא ידע ליתן עדות חד משמעית לעניין זה ודומה כי אף הכיר באחריותו לתאונה.
כמו כן, העובדה כי נזקי רכב הנתבע במוקד הקדמי עולים משמעותית על נזקיו במוקד האחורי, תומכת יותר באפשרות כי פגע ברכב התובע לפני שנפגע מאחור, או באפשרות (שכן עדות הנתבע הייתה ככלל אמינה בעיניי) שאכן ספג מכה מאחור עוד לפי שפגע ברכב התובע, אך המכה לא הייתה קשה, ולא היא זו שגרמה לרכבו לפגוע ברכב התובע.

אשר לטענה בדבר אי העדת בנו של התובע, הרי שהנתבעים לא העלו בכתב ההגנה את הטענה שלפיה בנו של התובע אמר לנתבע כי רשם את פרטי נהג הרכב הרביעי. בנסיבות אלה, אין מקום לקביעת ממצא נגד התובע, בגין אי הבאת בנו לעדות. ודוק, לדברי התובע בנו לא היה עד לתאונה עצמה, אלא הגיע למקום זמן קצר לאחר מכן, ולא לקח את פרטי נהג הרכב הרביעי. משכך, בהעדר טענה שהועלתה מלכתחילה לגבי רישום הפרטים על ידי בנו של התובע, לא היה מקום לצפות שיובא לעדות. בנוסף, אם אכן היה רושם הבן את פרטי נהג הרכב הרביעי, יש להניח, כי נהג זה היה נתבע בתביעה דנן, יחד עם הנתבע (וטענת הנתבעת כאילו אפשר שהבן הוא הוא נהג הרכב הרביעי היא בגדר השערה בלבד – ואף השערה מרחיקת לכת במידת מה).

נוכח האמור לעיל, דין התביעה, כאמור, להתקבל.

יחד עם זאת, מקובלת עליי הטענה, שלא זכתה למענה של ממש מצד התובע, שלפיה היה מקום להפחית 6% מערך הרכב בגין תאונה קודמת.

כמו כן, אין מקום לפסיקת פיצוי בסך של 3,500 ₪, כפי שמבקש התובע, בגין "שונות – אובדן זמן, טלפונים, שכירת רכב, עוגמת נפש וטרחה".

סיכומו של דבר, ישלמו הנתבעים לתובע סך של 23,195 ₪ (שווי הרכב כפי שהוערך על ידי השמאי, פחות 6%, בניכוי שרידים), וכן הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪, בתוך 30 ימים מהיום.

ניתן להגיש בקשת רשות לערער לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים.

ניתן היום,
כ"ז כסלו תשע"ו, 09 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.











תק בית משפט לתביעות קטנות 18779-05/15 מרדכי בלישע נ' אברהם וילנץ, מגדל חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 09/12/2015)