פסקי דין על עזבון המנוח יונה מזרחי ז"ל | פסקי דין על נירית בן דור | פסקי דין על גיא בן דור | פסקי דין על אירית בר כוכבא ואח' |

4813-09/10 א     09/07/2015




א 4813-09/10 עזבון המנוח יונה מזרחי ז"ל נ' נירית בן דור, גיא בן דור, אירית בר כוכבא ואח'








בית משפט השלום בנצרת



ת"א 4813-09-10 מזרחי(המנוח) נ' בן דוד ואח'


לפני
כבוד השופטת
רננה גלפז מוקדי


תובע

עזבון המנוח יונה מזרחי ז"ל


ע"י ב"כ עו"ד דני זמיר


נגד

נתבעים
1.

נירית בן דור

2. גיא בן דור

3.

אירית בר כוכבא

4. יאיר בר כוכבא

5.

יצחק בן דור

נתבעים 1-5 באמצעות עוה"ד

יאיר רונן
6. דורית סיון

7. יצחק סיון

8. אלדר סיון

9. שושנה בורשטיין

10.

ארבילי ויצמן

נתבעים 6-10 באמצעות עוה"ד נדב קנימח
11.

שמעון עמר

12.

לורנס עמר

13. מיכל זהר

הנתבעת 13 באמצעות עוה"ד מרואן מויס





פסק דין
חלקי

רקע

1.
לפני תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין הידוע כגוש 13995 חלקה 2 במושבה יסוד-המעלה.
התביעה הוגשה על ידי מנהל עזבונו של השותף במקרקעין, המנוח יונה מזרחי ז"ל אשר הלך לבית עולמו בשנת 1999 (להלן: "המנוח מזרחי"). הצדדים הם בעלים במשותף בחלקים יחסיים בלתי מסוימים במקרקעין.

2.
המנוח מזרחי ודודו המנוח, זכריה שרנשי
אשר הלך לעולמו בשנת 1996 (להלן: "המנוח שרנשי") היו בעלים במשותף בקרקע בשטח של 44,808 מ"ר (להלן: "הקרקע"). עוד בימי חייהם, חילקו השניים ביניהם את הקרקע באופן שהדוד המנוח שרנשי קיבל את החלק המזרחי של הקרקע ומזרחי המנוח קיבל את החלק המערבי (לשם הנוחות ייקרא חלקו של המנוח שרנשי: "החלק המזרחי" ואילו חלקו של המנוח מזרחי: "החלק המערבי").

3.
למנוח שרנשי לא היו צאצאים. משהלך לבית עולמו בשנת 1996, הוריש את חלקו, החלק המזרחי, לארבעת אחייניו בהם גם המנוח מזרחי.
במהלך ניהול התיק הלכו לבית עולמם כל ארבעת האחיינים.
קודם שהלך לבית עולמו, העניק המנוח שרנשי במתנה חלקים מחלקתו. אין בין הצדדים מחלוקת כי הנתבעים 1-2 קיבלו במתנה 2 דונם. אין גם מחלוקת כיום כי גם הנתבעים 3-4 קיבלו במתנה מהמנוח שרנשי 2.5 דונם. ביחס לעניין זה התנהלה תביעתם של נתבעים 3-4 בבית המשפט המחוזי בנצרת (ה"פ 258/99) אשר קבע בפסק דינו כי הנתבעים 3-4 הם בעלי זכויות בשטח מקרקעין המונה 2.5 דונם. קביעה שיפוטית ביחס למיקום השטח אשר נמסר לנתבעים 3-4 במתנה, לא ניתנה ואלו פנו, לכן, לבית המשפט במסגרת ה"פ 241/06, אך בהמשך, התביעה נמחקה.
יוצא כי שאלת מיקום הקרקע אשר קיבלו הנתבעים 3-4 לא הוכרעה וכאן עיקר המחלוקת בין הצדדים.

4.
המחלוקת הטעונה הכרעה ב

פסק דין
זה, נוגעת כאמור לחלק המזרחי בלבד. אשר לחלק המערבי, ניתן

פסק דין
חלקי, לפיו זכויות הבעלות בחלק המערבי מסורות לעזבונו של מזרחי, התובע בתיק, כאשר ניתן תוקף של

פסק דין
להסכם השיתוף והחלוקה במקרקעין אשר הוגש במצורף לבקשה למתן

פסק דין
. עוד הוסכם כי התובע רשאי להכין תכנית חלוקה באמצעות פרצלציה של החלק המערבי ולפעול לאישורה.
לאחר שניתן

פסק דין
חלקי זה, הודיע התובע, כך גם בסיכומיו, כי אין הוא צד רלוונטי בעניין חלוקת החלק המזרחי, למעט עתירתו כי במסגרת פסק הדין יחוייבו בעלי הדין לשתף פעולה, ככל שיידרש לצורך מימוש פסקי הדין הנוגעים למקרקעין מושא תיק זה.
בהתאם, לא נטל התובע חלק פעיל בהליך, זולת באמצעות עדות בא-כוחו, ככל שרלוונטית למחלוקת בין הצדדים.

5.
יצוין כי התביעה הוגשה במקור לבית המשפט המחוזי, אך הועברה, בהחלטה מיום 8.10.10, סמוך לאחר הגשתה ועל פי בקשת התובע, לבית המשפט השלום, לשמיעה בפני
מותב קודם.
התיק הועבר לשמיעה בפני
בראשית שנת 2012.


הצדדים לתובענה


6.
כזכור, שניים החזיקו בקרקע בתחילה, המנוח מזרחי והמנוח שרנשי.

חלקו של שרנשי, החלק המזרחי, עבר בירושה לאחר מותו לארבעת אחייניו, נתבע 5 יצחק בן דור (להלן: "בן דור") אשר הלך לעולמו במהלך ניהול התיק, נתבעת 9 שושנה בורשטיין אשר אף היא הלכה לעולמה במהלך ניהול התיק (להלן: "המנוחה שושנה"), נתבע 10, ויצמן ארבילי ז"ל (להלן: "המנוח ארבילי") בעלה של רחל ארבילי ז"ל אחייניתו של המנוח שרנשי אשר הלכה לעולמה בשנת 2005 והרביעי, המנוח מזרחי, שעזבונו הוא התובע בתיק זה.

7.
הנתבעים 1-2 (להלן: "נירית וגיא") הם יורשי המנוח בן דור. והמנוח בן דור הוא
אחד מארבעת יורשי שרנשי המנוח ואביו של הנתבע 1, גיא.

8.
הנתבעים 3-4 (להלן: "אירית ויאיר") הם יורשי המנוח מזרחי, הוא התובע. אירית היא בתו, וגם הוא נמנה על יורשי המנוח שרנשי.

9.
הנתבעת 6, בתה של הנתבעת 9, המנוחה שושנה. הנתבע 7 הוא בעלה של הנתבעת 6. הנתבע 8 הוא נכדה של המנוחה שושנה, אחת מארבעת יורשי המנוח שרנשי .
אקדים ואציין כי קודם לפטירתה, העידה גב' שושנה במהלך ניהול התיק.

10.
הנתבע 10, המנוח ויצמן ארבילי אשר העיד במהלך שמיעת הראיות בתיק והלך לעולמו בהמשך, הוא יורשה של רחל ארבילי, אחייניתו של המנוח שרנשי ואחת היורשות.

11.
הנתבעים 11-12 רכשו את זכויותיהם בחלק המערבי מנכדתו של המנוח מזרחי, עדי אליאס.

12.
הנתבעת 13 רכשה שטח של 4,976 ₪ המצוי בחלק המזרחי, עסקה אשר הסתיימה ברישום ביום 27.3.14. הנתבעת 13 היתה מודעת, כבר במועד המשא ומתן לקראת החתימה על ההסכם, כי קיימת מחלוקת ביחס למיקומו הסופי של שטחם של הנתבעים יאיר ואירית ועל כן, מיקום השטח שאותו רכשה מהתובע יהיה בהתאם לחלוקה אשר תיקבע בתום ההליך כאן. הנתבעת 13 אף חתמה על הסכם משלים להסכם המכר, בו מצויין כי היא מודעת לטענותיהם של יאיר ואירית בדבר מיקום שטחם בן ה- 2.5 דונם בחלקו הצפוני של החלק המזרחי במקרקעין (ראו נספחים ו', ז' לתצהיר התובע).
כפי שהוזכר לעיל, משנמכר חלקו של התובע בחלק המזרחי של המקרקעין לנתבעת 13, לא נותרה לתובע טענה כלשהי ביחס לחלק המזרחי.




עיקרי טענות הצדדים

טענות התובע

13.
לטענת התובע, מפת בן דור (מוצג נ/4) אשר לפיה נהגו כל השנים, מהווה הסכם פירוק השיתוף וחלוקה של ממש ויש ליתן לו תוקף ככזה. התובע טען כי מפה זו נערכה לאחר לכתו מן העולם של המנוח שרנשי.
התובע תומך בטענתם של גיא ונירית כי שטחם מצוי במגרש המסומן 103, בן דונם 1, הסמוך לבית המגורים שלהם. התובע גם תומך בטענתם של יאיר ואירית כי הם זכאים לשטח בן 2.5 דונם הממוקם בצפון החלקה, סמוך וצמוד ממערב לשטחם של גיא ונירית.

14.
התובע טען לאורך ההליך כי מפת בן דור היא מפת חלוקה לצורך פירוק השיתוף במקרקעין ואין המדובר בחלוקה לצרכי שימוש כטענת הנתבעים 6-10. טענתו זו באה לתמוך בטענת הנתבעים 1-5 כי הם זכאים לשטח ספציפי הכולל היתר לבנייה במגרשים 103 ו- 102.

15.
חלקו של המנוח מזרחי כיורשו של המנוח שרנשי בחלק המזרחי, נמכרה זה מכבר לנתבעת 13 כאשר התובע הבהיר כי לנתבעת 13 הוצג עובר להסכם המכר, הסכם בן דור כהסכם פירוק שיתוף, והובהר לה כי החלק שנמכר לה מצוי בשטח חקלאי אשר מיקומו המדויק ייקבע בעתיד, למעשה, על פי המדידה ובעקבות פסק הדין שיינתן בתובענה זו.

טענות הנתבעים 1-5

16.
לטענת הנתבעים, לאחר מות הדוד שרנשי, נפגשו ארבעת אחייניו היורשים וסיכמו על חלוקת המקרקעין ביניהם, תוך שהעלו את ההסכמה על הכתב במפה אשר כונתה על ידי כל הנוגעים בדבר "מפת בן דור" (צורפה כנספח לתצהירי התובע וחלק מן הנתבעים).

17.
הנתבעים טוענים כי עוד בחייו, נתן להם הדוד שרנשי, במתנה, חלקות אדמה לבניית ביתם, הסמוכות אחת לשנייה.
לטענת גיא ונירית, קיבלו במתנה מהדוד שרנשי חלקה בשטח של 2 דונם ולכך יש להוסיף את חלקם בירושת אביו של גיא, בן-דור המנוח, 1/2 דונם נוסף. גיא ונירית הקימו את ביתם וסיימו את הרישום ותשלומי המיסים כאשר היתר הבניה אשר ניתן להם בשנת 1994, ניתן על יסוד מיקום חלקתם במפת בן דור. מנגד, יאיר ואירית הספיקו לשלם את המיסים ואולם לא הספיקו להשלים את העסקה ברישום בדומה לגיא ונירית, זאת בשל פציעתו הקשה של יאיר.
פציעה זו חייבה את יאיר לעבור תהליך טיפול ושיקום ארוך שנים ובעטיו הופסקו כל התוכניות העתידיות ובכלל זה הקמת ביתם בחלקה המיועדת. ברבות הימים, כאשר ביקשו יאיר ואירית להסדיר את מיקום חלקתם בהתאם להסכמות אשר קיבלו מהדוד שרנשי,
נתקלו בהתנגדות אשר בגינה פנו בתביעה לבית המשפט המחוזי (ה"פ 258/99). בית המשפט קבע כאמור כי יאיר ואירית זכאים לשטח של 2.5 דונם על חשבון חלקיהם של יתר היורשים, אך מיקום השטח לא הוכרע.

18.
לאחר שניתן פסק הדין, בהעדר התייחסות למיקום השטח, פנו יאיר ואירית לבית המשפט המחוזי בשנית ובהמשך, התקיימה בין היורשים פגישה בתל אביב, אשר התמקדה בחלוקת המגרשים מעבר לרצועה הראשונה של זכויות הבניה ובחלקה הפנימי של החלקה, כאשר לטענת הנתבעים, לכל הנוכחים היה ברור כי מפת בן דור היא עובדה מוגמרת, כמו גם מיקום ביתם של גיא ונירית ומיקומו המיועד של בית יאיר ואירית. כל שנותר היה לדון בשיעור הפגיעה אשר נגרם לחלקתו של ארבילי בשל מעבר קו מתח גבוה.
לטענת הנתבעים, לנוכחים כולם לא היתה כל טענה או דרישה לקביעת זכויות בניה והיה ברור לכולם כי הסכמת בן דור, שושנה, מזרחי ורחל ארבילי, ובעקבותיה גם ההסכמה כפי שניתנה לגיא ונירית, כמו גם ליאיר ואירית, משקפת את רצונם ההיסטורי של הצדדים.
הסכמה כזו לא הושגה מאחר וארבילי המנוח סרב לחתום על תשריט המפה המוצעת קודם שיוזז קו מתח חשמל שעבר בחלקה אשר יועדה לו לפי המפה.
משלא הושגו הסכמות כאמור מעלה, באותה פגישה בתל-אביב, הודיעו יאיר ואירית כי הם מבקשים למחוק את ההליך.

19.
הנתבעים 1-5 טוענים כי לא זו בלבד שמפת בן דור משקפת את רצונם והסכמתם של ארבעת האחיינים יורשיו של המנוח שרנשי, אלא שהיא משקפת את המצב בפועל באופן שבו גיא ונירית הקימו את ביתם בחלקה אשר יועדה לבן דור המנוח, אביו של גיא במגרש המסומן 102, יאיר ואירית מתגוררים בבית הישן של הורי ארבעת האחיינים המצוי על מגרש 103 ואשר יועד למנוח מזרחי, אביה של אירית, ומגרשים 104,105 אשר יועדו לשושנה המנוחה ולארבילי המנוח בהתאמה, משקפים אף הם את המצב בפועל מאחר והם ויורשיהם כלל לא התגוררו ביסוד המעלה.

טענות הנתבעים 6-10

20.
בכתב ההגנה של הנתבע 10 ארבילי המנוח, אשר הוגש ביום 5.10.10 הודיע נתבע 10 בבירור, כי הוא מסכים לחלוקה על פי מפת בן דור.

וכך ציין הנתבע 10 בכתב הגנתו:


" 3. הנתבע מסכים עקרונית לחלוקת המקרקעין בין יורשי שרנשי, עפ"י מפת החלוקה (מפת בן דור- נספח ז' לכתב התביעה) בתנאי שקו החשמל יועתק מהמקום המוצע לקו ההפרדה בין החלקות שלו ושל שושנה בורשטיין.
4. לנוחיות כב' בית המשפט מצ"ב עותק של נספח ז' שבו צוין קו החלוקה בין חלקות משנה 102, 103, 104, 105, ואילו את קו החשמל יש להעתיק למיקום שסימנתי בצבע אדום, בין החלקות, אחרת תיפגענה זכויותיו של הנתבע לבנייה על חלקתו, כאשר תאושר הבנייה על הקרקע".
(ההדגשות במקור- ר.ג.מ)

21.
אחר זאת נטל על עצמו ב"כ הנתבעים 6-9 את הייצוג של הנתבע 10 המנוח והגיש כתב הגנה מתוקן במסגרתו חזר בו מכל האמור ובעיקר מהסכמתו לחלוקה כפי שהוצגה במפת בן דור.
מפאת חשיבות הדבר, כפי שעוד יצויין בהמשך, הובאה עמדת נתבע 10 בכתב ההגנה אשר הוגש מטעמו.

22.
הנתבעים טענו כי הצדדים כולם שותפים בחלק בלתי מסוים בקרקע.
לטענתם, הדוד שרנשי ביקש להוריש לאחייניו חלקים שווים בחלק המזרחי אשר היה בחזקתו, אולם חלק מן היורשים מבקשים להתעשר על חשבונם של האחרים.
לטענת הנתבעים
6-10, המפה המכונה מפת בן דור, אינה אלא מפה המשקפת חלוקת שימוש בלבד ואין בה כדי להוות פירוק שיתוף במקרקעין. פירוק השיתוף מחייב חלוקת המקרקעין בעלי זכויות הבניה בין כל השותפים ומעולם לא ניתנה הסכמה להעביר לגיא ונירית את כל הקרקע בעלת זכויות הבניה ולהותיר לנתבעים 6-10 קרקע חקלאית בלבד.
מפת בן דור היתה תמיד שנויה במחלוקת ומעולם לא היוותה מפה מוסכמת, אף לא כמתווה לפתרון אף אחת מן המחלוקות אשר התגלעו בין הצדדים.

23.
החלוקה לפי מפת בן דור אינה תואמת את חלקיהם היחסים של השותפים בקרקע (ראו בסעיף 9 לסיכומי הנתבעים 6-10) וכי גם מסיבה זו יש לדחות את הטענה של הנתבעים 1-5 לפיה מפת בן דור משקפת חלוקה. הנתבעים טענו בהקשר זה כי ככל שבית המשפט יקבע כי מפת בן דור מהווה פירוק שיתוף במקרקעין, קביעה שכזו תפגע קשות בזכויות יתר השותפים בקרקע.

24.
מפת בן דור משקפת הצעה לחלוקת שימוש לעיבוד חקלאי (ראו בסעיף 21 לסיכומי הנתבעים 6-10) אך בוודאי שאינה משקפת חלוקה של זכויות בעלות בקרקע ולפיכך אינה רלוונטית כלל ועיקר לקביעת בעלות בקרקע.
למפת בן דור לא צורף הסכם כלשהו, בכלל זה הסכם המתנה אשר לטענת נתבעים גיא ונירית ויאיר ואירית, הוענק להם על ידי המנוח שרנשי, בעודו בחייו. אשר על כן, טענו הנתבעים 6-10, כי גם מטעם זה יש לדחות את טענת הנתבעים 1-5 לפיה מפת בן דור משקפת צוואתו של המנוח שרנשי ליתן לנתבעים 1-2 ולנתבעים 3-4 קרקע לבניה בחלק הצפוני של חלקתו.

25.
הנתבעים 6-10 טענו כי מעדותה של שושנה בבית המשפט עלה ברורות כי זו לא ידעה כי קיימות זכויות לבנייה במקרקעין ואילו ידעה זאת, לא היתה חותמת על העברת שטחים. מעבר לכך, טענו הם כי בעת ששושנה חתמה על העברת השטחים לטובת אירית ויאיר, היא כבר לא היתה בעלת הזכויות שכן העבירה אותן קודם לכן לבתה, חתנה ונכדה.
הנתבעים 6-10 טענו כי גם גיא ונירית לא קיבלו שטח מסוים, אלא זכות לבנות במקרקעין וכך גם אירית ויאיר, אך ממילא, יתר השותפים מעולם לא ויתרו על זכויותיהם וברור היה תמיד, כי הם יעמדו על קבלת זכויות בניה זהות.

הנתבעים 11-12

26.
הנתבעים לא הגישו כתב הגנה ולא נטלו חלק בהליך. הם לא השתתפו בדיונים, לא הגישו תצהירים ולא חקרו את העדים. משכך, נקודת המוצא היא כי מסכימים הם לאמור בכתב התביעה.

טענות הנתבעת 13

27.
הנתבעת 13 ביקשה להצטרף לטענות הנתבעים 6-10 ביחס למעמדה של מפת בן דור כהצעה לחלוקת שימוש, אשר בשום שלב לא השתכללה לכדי הסכם.
עניין זה נלמד, בין היתר, גם מכך שהמרצת הפתיחה אשר הגישו הנתבעים 3-4 ואשר בעקבותיה התקיימה הפגישה בתל אביב במהלכה גובשה מפת בן דור, נמחקה.
הנתבעת 13 טענה כי ממכלול הראיות עולה כי מפת בן דור לא נחתמה על ידי כל השותפים, אלא רק יצרה הצעה לחלוקת שימוש לעיבוד חקלאי בין היורשים בחלק המזרחי.

28.
הנתבעת 13 טענה כי מי שטוען שמפת בן דור משקפת חלוקה, מבקש לפטור עצמו מתשלום תשלומי איזון ליתר השותפים, שכן אין חולק כי פירוק השיתוף צריך ליטול בחשבון מיקומם של בתים והחזקות שטחים לאורך השנים, אולם אין בכך כדי לפטור מתשלום תשלומי האיזון, על מנת שהחלוקה תהיה הוגנת. הנתבעת 13 טענה כי אף לה זכויות בחלקה כולה, לרבות זכויות בניה, ככל שקיימות ליתר השותפים בחלקים הבלתי מסוימים במקרקעין.

גדר המחלוקת

29.
הצדדים כולם מסכימים כי מן הראוי לפרק את השיתוף במקרקעין, על דרך של חלוקה בעין.
אין גם מחלוקת כי בין המנוח מזרחי לבין המנוח שרנשי, נעשתה חלוקת המקרקעין באופן שהראשון קיבל את החלק המערבי ובעניינו גם ניתן

פסק דין
חלקי במסגרת הליך זה ואילו האחרון קיבל את החלק המזרחי, אשר בעניינו, ורק בעניינו, נתגלעה המחלוקת בין הצדדים.

גיא ונירית קיבלו במתנה מהמנוח שרנשי חלק מסוים במקרקעין, לצורך בניית ביתם, ואף העידו כי החלו בבניית ביתם עוד בחייו של שרנשי. בהתאם, הוסדר הרישום בלשכת רישום המקרקעין, כמובן, בלא מיקום ספציפי, שהרי עד ימינו אלו, לא פורק השיתוף במקרקעין.
גיא ונירית נרשמו כבעלים כחוק, זמן רב קודם שנרשמו יתר השותפים הרשומים כיום, שהרי האחרים הם בעלי זכויות מכח ירושתם את הוריהם, אחייניו של שרנשי המנוח, זולת יאיר ואירית אשר הוכרו כמי שקיבלו מתנה גם הם ואף במועד מוקדם מגיא ונירית ונתבעים 11-13 אשר רכשו את חלקיהם מן היורשים.
אין מחלוקת כי גיא ונירית קיבלו שטח כאמור, אך הנתבעים 6-10 ו- 13 חולקים על כך שהכוונה היתה להיטיב עם גיא ונירית ולהקנות להם חלק במקרקעין שהוא כולו לבניה וזאת על פני יתר השותפים, אשר יכול ויוותרו עם קרקע חקלאית בלבד.

30.
סלע המחלוקת הוא בשאלה האם הוענקו לגיא ונירית וליאיר ואירית שטחים מסויימים בעלי זכויות בניה, בעוד שלאחרים נותרו שטחים חקלאיים בלבד. משמעות הדבר בהיבט ערך הקרקע היא ברורה.
כלומר, האם בפירוק השיתוף כעת, יזכו גיא ונירית ויאיר ואירית לחלקות עם זכויות בניה, בעוד שאחרים יקבלו שטחים חקלאיים מבלי שיזכו אף בתשלומי איזון.

31.
יאיר ואירית טוענים, על יסוד שהוכרע כבר בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, כי עוד בחייו, העניק להם המנוח שרנשי שטח של 2.5 דונם המהווה חלק ממגרש 102 ובחלוף שנים בודדות, העניק גם לגיא ונירית שטח לבניית ביתם בחלק מהמגרש הסמוך, הידוע כחלק ממגרש 103.
טענותיהם של גיא ונירית ושל יאיר ואירית נסמכות, בין היתר, על "מפת בן-דור", אשר חילקה את החלק המזרחי של המנוח שרנשי לארבעה חלקים, כאשר הנתבע 5 קיבל את מגרש 103 ומטבע הדברים קיבלו גיא ונירית, יורשיו של המנוח בן דור, את החלק העליון במגרש 103, התובע קיבל את מגרש 102 ולפיכך מטבע הדברים קיבלו יאיר ואירית את חלקו העליון של
מגרש 102, שושנה
המנוחה קיבלה את מגרש 105 הימני התחתון וארבילי המנוח, יורשה של המנוחה רחל ארבילי, קיבל את מגרש 104 השמאלי התחתון.
יודגש כי מפת בן דור כפי המוצגת בנספח ז' לכתב התביעה, נחתמה לראשונה בתאריך 22.6.1996 לאחר לכתו מן העולם של המנוח שרנשי.
לטענת יאיר ואירית, לא נשמעה כל טענה ביחס לחלוקת השטח כפי שבאה לידי ביטוי במפת בן דור, זולת טענתו של ארבילי, אשר קו מתח חשמל עובר בחלקתו המיועדת, ועל כן, הודיע כי לא ייתן את הסכמתו להצעת החלוקה במפת בן דור, אלא אם יפעלו הצדדים להסטת קו המתח.

הנתבעים 6-10 טענו כי מפת בן דור אינה מפת חלוקה אלא מפה המשקפת שימוש במקרקעין בלבד. מעולם לא התקבלה הסכמה על החלוקה המוצגת במפה ולפיכך טענו הנתבעים 6-10 כי יש לבצע פירוק לפי המקרקעין שנותרו לאחר ניכוי השטח של גיא ונירית כפי שנרשם בלשכת רישום מקרקעין תוך התחשבות בזכויותיהם של יאיר ואירית ל- 2.5 דונם שאינם מוגדרים במקום ספציפי.
יוצא, אם כן, כי המחלוקת הנטושה בין הצדדים הינה מחלוקת עובדתית הנוגעת לנסיבות הענקת המקרקעין לגיא ונירית וליאיר ואירית בימים ההם ולנסיבות עריכתה ומשמעותה של מפת בן דור.
ויודגש, אין מחלוקת בדבר גודל השטח המגיע לכל אחד מן השותפים, אלא אך ורק מחלוקת ביחס למיקום שטחו של כל אחד, בדגש על חלקו הצפוני של השטח אשר בו מצויות זכויות בניה.

32.
מאחר שהמנוח שרנשי הלך לבית עולמו בשנת 1996 והמנוח מזרחי הלך לבית עולמו בשנת 1999, ואחריהם הלכו לבית עולמו גם רחל ארבילי ובן דור, המצב העובדתי והמשפטי נלמד מהעדויות אשר נשמעו בבית המשפט, בין היתר העידו שושנה וארבילי, אשר אף הם הלכו לעולמם במהלך ניהול התיק. בנוסף, ניתן ללמוד על המצב העובדתי והמשפטי גם מן המסמכים אשר הוגשו במסגרת ההליך.

המצב המשפטי

33.
סעיף 13 לחוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969 (להלן: "חוק המקרקעין" או "החוק") קובע כך:

"עסקה במקרקעין חלה על הקרקע יחד עם כל המנוי בסעיפים 11 ו-12, ואין תוקף לעסקה בחלק מסויים במקרקעין, והכל כשאין בחוק הוראה אחרת."
כלומר, שותף בחלקה, אינו רשאי למכור, אלא את חלקו הבלתי מסויים בחלקה.

נסיון החיים מלמד כי חרף הוראת סעיף 13, נעשות עסקאות שונות לאורך השנים במקרקעין, אף בטרם בוצע פירוק שיתוף במקרקעין. עתים, עורכים הצדדים ביניהם תשריטי חלוקה.
לתשריט שכזה, ככלל, יש תוקף חוזי בלבד, כל עוד לא נרשם כדין

בלשכת

רישום

המקרקעין ועל כן, אין בהסכמות הצדדים הבאות לידי ביטוי בתשריטים אלו כדי לשנות או להשליך על הזכויות הקנייניות במקרקעין.
ויודגש, גם

אם

הוועדה

המקומית מסתמכת על התשריטים הללו כתוכנית חלוקה, אזי אין בכך כדי לשמש כראיה בדבר זכות קניינית כזו או אחרת, שכן הוועדה

המקומית

אינה

עוסקת

בקביעות

זכויות

קנייניות

של

מי

מהצדדים (ראו לעניין

זה

בג"צ 879/89
בנייני

ט.ל.מ. חברה

לבניין

בע"מ נ' הוועדה

המקומית

חולון

ואח'

פ"ד מד(2) 831 וכן ההלכה

הבסיסית

שנקבעה

בבג"צ 305/82
מור נ' הועדה

המחוזית
, פ"ד לח(1) 141).

34.
בנסיבות תיק זה, כאשר ניתנו המתנות לגיא ונירית וליאיר ולאירית, היו כבר חלקים מסויימים בחלקה מיועדים לבניה. הדבר היה בידיעתו המפורשת של המנוח שרנשי, אשר מן העדויות, אשר לא נסתרו, ביקש להעניק לגיא ולאירית, צאצאי אחיו, אשר התגוררו במושבה, את האפשרות לבנות את בתיהם ולהתגורר במושבה.
כלומר, אין המדובר במקרקעין אשר שינו את ייעודם לאורך השנים ועל כן העסקאות אותן יש לבחון ב

פסק דין
זה, עסקאות המתנה, בוצעו כאשר מצב הזכויות במקרקעין היה זהה למצב היום. החלקים אשר היו חקלאיים נותרו כאלה והחלקים שהיו עם זכויות בניה, נותרו עם זכויות שכאלה.

35.
אין חולק כי מפת בן דור לא הוגשה ולא אושרה על ידי הועדה לתכנון ובניה ואף לא נרשמה בלשכת רישום המקרקעין.
אין גם חולק כי המפה הוגשה כבסיס לבקשה להיתר בניה אשר הוגשה על ידי גיא ונירית לצורך בניית ביתם, אך כאמור, אין בהסתמכות הועדה עליה כדי ליתן לה מעמד של תוכנית חלוקה.
עם זאת, השותפים לחלקה הסכימו כי אותה חלוקה שנעשתה על ידי המנוח שרנשי והמנוח מזרחי, לחלק המערבי ולחלק המזרחי, היא חלוקה שטובה גם לצרכי פירוק השיתוף ובהתאם, כאמור, ניתן

פסק דין
חלקי הנוגע לחלק המערבי בלבד.

36.
ואולם, אף מעבר למפת בן דור, בענייננו, ניתנה לנתבעים 1-4 מתנה על ידי המנוח שרנשי. המדובר בעסקה שנעשתה במקרקעין על ידי המנוח שרנשי. האם עסקה זו נעשתה ביחס לשטח ספציפי באופן שמחייב, מטבע הדברים, את יורשיו, אשר קיבלו את זכויותיהם רק מתוך יתרת הירושה?
כך טוענים נתבעים 1-5.
נתבעים 6-10 ו- 13 טוענים כי מעולם לא ויתרו על זכויות בניה ולכן, ככל שנתבעים 1-4 יקבלו את השטחים בהם יושבים הם היום, אזי יש ליתן מענה לעניין באמצעות תשלומי איזון הולמים.

מעמדה של מפת בן דור

37.
אין חולק כי במפת בן דור מעולם לא נעשה שימוש לצורך רישום החלוקה. לאורך כל השנים איש מן השותפים לא פעל לפירוק השיתוף על סמך אותה מפה, בדרך של רישום, בהתאם לחוק.
האם מפה זו מחייבת את הצדדים כתשריט חלוקה? או שמא מדובר בהסכם שיתוף המגדיר חזקה ושימוש בלבד?

38.
לפי סעיף 29 (א) לחוק המקרקעין, רשאים שותפים במקרקעין לערוך ביניהם הסכם "בדבר ניהול המקרקעין המשותפים והשימוש בהם ובדבר זכויותיהם וחובותיהם בכל הנוגע למקרקעין...". כלשון הסעיף – ההסכם יעסוק בניהול המקרקעין והשימוש בהם. לאורך השנים נדונה בפסיקה האפשרות שבהסכם השיתוף תחולק החזקה במקרקעין ועלתה השאלה מהי משמעות חלוקה זו. בית המשפט קבע כי ניתן לכלול עניין זה, היינו ניתן לחלק את החזקה במקרקעין, אולם אין בכך כדי לשנות זכויות קנייניות (ראו ע"א 269/74
בוקובזה נ' הממונה על המרשם
, פ"ד כ"ט(1) 243).
הסכם שכזה, אם נרשם בפנקס המקרקעין, כוחו יפה גם כלפי אחרים, אשר נהיו שותפים במקרקעין לאחר המועד שבו נכרת ההסכם, היינו, הסכם השיתוף מקבל תוקף מעין קנייני.
בענייננו, לא נרשם דבר בלשכת רישום המקרקעין.

ויודגש, אין הסכם השיתוף פוגע בזכות השותף לעתור לפירוק השיתוף במקרקעין. במקרה של עתירה כאמור, יבואו זכויות השימוש והחזקה שנקבעו בהסכם, לכדי סיום.
כשהסכם השיתוף אינו מפרט את משך התקופה לגביה יחול, ככלל, המסקנה היא כי ההסכם ניתן לביטול בעל עת, בכפוף לכללי ההשתק (ראו עניין
בוקובזה
הנ"ל וכן דויטש,
קניין
, כרך א' בעמ' 550-553).

39.
הנתבעים 1-5 טוענים כי מפת בן דור היא במהותה הסכם לפירוק השיתוף במקרקעין.
מפה זו לא נחתמה מעולם על ידי השותפים כולם (ראו למשל עדותו של גיא, עמ' 32 ש' 19-24, עמ' 33 ש' 4). היא נחתמה על ידי אלמנתו של מזרחי המנוח ואף יורשים נוספים של מזרחי נתנו לה את הסכמתם, אך כאמור, לא נחתמה על ידי כולם.
במועד כלשהו לפני מספר שנים, כך העידו העדים כולם, מבלי לנקוב בתאריך מדויק, לאחר שניתן פסק הדין במחוזי אשר קבע את זכויותיהם של יאיר ואירית בעקבות מתנה הדוד שרנשי המנוח, הגישו הם תביעה נוספת לצורך קביעת המיקום של השטח לו הם זכאים. בעקבות כך, כפי שהעידו העדים הרלוונטיים בפני
י, התקיימה פגישה במשרד עו"ד בתל אביב.
מן הראיות שהובאו בפני
י עולה כי גיא, עו"ד זמיר, מנהל העזבון התובע, ארבילי, אלדר סיון ואמו דורית סיון, כולם מסרו כי הסיבה היחידה שהמפה לא נחתמה אז במהלך אותה ישיבה, היתה דרישתו של ארבילי המנוח לפתור את בעיית קו החשמל העובר בחלק אשר יועד לו.
כך דבריו של ארבילי בעצמו:
"אמרו בעיקר שהמגרש שרוצים לתת לי החמישה דונם האלה עם פס החשמל ואז אני אמרתי שאני מסכים לקחת את זה אם תזיזו את הקו. אמרתי את זה צריך להזיז. לא תזיזו אני לא חותם"
(עמ' 74 ש' 13-14).
עמדתו של ארבילי המנוח בכתב ההגנה אשר הגיש בעצמו, טרם שיוצג על ידי ב"כ נתבעים 6-9, היתה ברורה – הוא אינו מתנגד למפת בן דור, אלא אם יוסט קו החשמל משטחו. עמדה זו, אשר הוגשה בכתובים, זהה לזו שהביע בעדותו בבית המשפט, ושתי אלו סותרות את טענותיו לזכויות בחלקה כולה כפי שהועלו בתצהיר עדות ראשית אשר הוגש מטעמו.

גם אלדר סיון בעדותו, מחזק את הטענה שהנושא אשר נדון בפגישה בתל אביב, היה קו החשמל:
"הדיון נסוב בין השאר לנושא עמודי החשמל איפה יעבור ואיפה לא, ההצעה שלי בגדול דיברה זה לנסות לעשות תהליך שבו עמודי החשמל יהיו מקבילים למקום שבו יחולקו השטחים בעתיד."

(פרוטוקול עמ' 76 ש' 15-16).
אלדר סיון אישר שלא הועלתה כל טענה בדבר בנייה (פרוטוקול עמ' 76 ש' 29-31). אלדר נשאל מדוע לא נחתמה מפת בן דור באותו המעמד וטען שהטרידה אותו "ההתנהלות":
"אחד הדברים המשמעותיים שהטרידו אותי ברמה האישית זה ההתנהלות, אני באתי לפגישה חצי משפחתית וחצי מהצדדים הגיעו עם עורכי דין מפולפלים שניסו להסביר לי כל מיני דברים"

(פרוטוקול עמ' 77 ש' 12-14).
אלדר סיון אישר שבאותה הפגישה לא קיבל שום אינדיקציה אודות זכויות בניה. בהמשך הדגיש "אני לא זוכר אם סבתי דיברה על זכויות בניה, יותר מזה אני זוכר שלא דיברו על זה" (פרוטוקול עמ' 78 ש' 2-3).

גם אמו, דורית סיון, העידה:
"גם הבן שלי אמר, קודם כל שהתחילו שם פתאום לדבר על מפת בן דור ואז העלו נושא של עמודי חשמל ואז אפילו אלדר ניסה לצייר סקיצה שתהיה שונה ולא הגענו לשם לשום הבנות ואמרנו שאנחנו לא מוכנים להמשיך יותר ללכת בדרך הזאת"
(פרוטוקול, עמ' 86 ש' 10-12).
מדבריה של דורית בעדותה, עולה כי לא ידעה על זכויות הבניה עד שהגיעה לעורך דינה שמייצגה בהליך (פרוטוקול, בעמ' 86 ש' 29).

גם אירית טענה שלא שמעה התנגדות כלשהי שחלקה יהיה במלואו בחלק הקדמי שבו זכויות בניה (עמ' 39 ש' 1-13) אבל הודתה שהמפה מעולם לא נחתמה (עמ' 39 ש' 19-22).

מוכנה אני, לאור האמור, לקבל כעובדה, כי המחלוקת עליה דובר באותה ישיבה, נסבה על סוגיית קו החשמל, אולם איני מקבלת את הטענה כי לולא מחלוקת זו, היו השותפים כולם חותמים על מפת בן דור וניתן היה לקבוע כי יש בכך כדי להוות פירוק שיתוף.
אם היו הצדדים חותמים על מפת בן דור, עדיין צריך היה להוכיח כי כוונתם היתה לפרק את השותפות ולא רק לקבוע זכויות שימוש. אך המצב בענייננו, כאמור, הוא אחר. השותפים אינם חתומים על מפת בן דור ואיני סבורה כי ניתן, על דרך השלילה, לקבוע כי נתנו הם את הסכמתם, זולת בסוגית קו החשמל.
משעה שמפת בן דור לא נחתמה, איני רואה כיצד ניתן לקבוע כי גמלה בליבו של כל אחד מן השותפים ההחלטה לתת את הסכמתו לחלוקה שבאה לידי ביטוי בה, אם יוסדר קו החשמל. קו החשמל היה עניינו של ארבילי, אשר בחלק שיועד לו, עובר הקו. ועדיין, גם אחרים לא חתמו באותו המעמד על המפה.
הנתבעים 1-5 טוענים כי יש לקבל את עמדתם של הרוב, אולם בכל הכבוד, גם אם הרוב הסכים, עדיין בהעדר הסכמתם של כל השותפים, לא ניתן לאכוף אליהם פירוק שיתוף באופן מסוים, אלא ב

פסק דין
של בית משפט.
יוצא כי בין השותפים לא היתה הסכמה על החלוקה שבאה לידי ביטוי במפת בן דור ועל כן זו לא נחתמה.

40.
לאחר בחינת הראיות, לא אוכל לקבל את הטענה כי מפת בן דור מהווה הסכם לפירוק השיתוף, באופן שהיא מחייבת את השותפים למקרקעין.
ראשית, היא אינה חתומה על ידי כל השותפים במקרקעין ואין די בהסכמת חלקם לחלוקה שבאה לידי ביטוי במפה.
שנית, כאמור, ומטבע הדברים, בין היתר, משלא נחתמה כלל המפה, היא גם לא נרשמה בלשכת רישום המקרקעין כמתחייב.
ועוד, המפה אינה כוללת התאמות לתב"ע ומעיון בה עולה בבירור כי אין המדובר בתשריט לצרכי רישום.
כך גם אין בפני
י הסכם פירוק שיתוף של ממש, אלא מפה בלבד, כך שקשה ללמוד על ההסכמות אשר הן מעבר לחלוקה גסה שנעשתה בשטח.
בסופו של יום, יוצא כי לא היתה כל הסכמה שניתן להוכיח אותה ולא בוצע פירוק שיתוף בהתאם לחוק.

המסקנה, אם כן, כי מפת בן דור אינה מהווה, כשלעצמה, הסכם פירוק שיתוף בחלקה.

האם לגיא ונירית וליאיר ואירית זכויות בחלק מסוים במקרקעין והיכן

41.
בעקבות פסק דינו של בית המשפט המחוזי זכאים יאיר ואירית, בדומה לגיא ונירית, לשטח שאותו קיבלו במתנה מהמנוח שרנשי, בשנת 1990, אף קודם למתנתם של גיא ונירית. על פי פסק הדין זכאים יאיר ואירית ל- 2.5 דונם. לגיא ונירית 2.5 דונם הכוללים 2 דונם שקיבלו משרנשי המנוח וחצי דונם נוסף כירושת בן דור. מעבר לכך, כמובן, בהתאם לרכישות שנעשו במשך השנים משושנה המנוחה כפי שיבואר עוד להלן.
היכן מצוי אותו שטח השייך לגיא ונירית והיכן שטחם של יאיר ואירית?
גיא ונירית כבר בנו את ביתם, לפני כ- 20 שנים, בהתאם להיתר בניה שקיבלו, על יסוד ההנחה שהשטח המוקצה להם הוא בצפון החלק המזרח , היינו באזור שבו זכויות בניה.
הנתבעים 6-10 אינם טוענים כי אין ליאיר ואירית זכות לבנות. הם כמובן אינם טוענים כנגד הבניה אשר נעשתה כבר על ידי גיא ונירית.
טענתם, כפי שעולה מדברי בא כוחם ומדבריה של נתבעת 6, דורית, אשר העידה בפני
י, אינה נגד זכויות הבניה והם מסכימים שלגיא ונירית וליאיר ואירית זכות לבנות בצפון החלק המזרחי. ואולם, לשיטתם, יתרת השטח, הסמוך לביתם ומיועד לבניה, צריך להתחלק בין כל השותפים על מנת שגם הם יוכלו לבנות, או לחילופין, לשלם בעבור שטח הבניה הזה באמצעות תשלומי איזון (פרוטוקול, עמ' 82 ש' 1-5 ו- 19-27).

42.
כאמור, רכישת חלק מסוים מִשותף, אשר חלקו במקרקעין הוא בלתי מסוים, אסורה על פי החוק.
עם זאת, הפסיקה הכירה כבר במקרים שבהם נמכר חלק מסויים מן המקרקעין, כעניין מחייב. בענייננו, אמנם, אין המדובר במכר אלא במתנה, אולם אין בכך נפקא מינא, שכן המדובר בעסקה במקרקעין ולכן ניתן לבחון גם עסקאות אלו, בהתאם להלכות הקיימות.
ההלכה הותוותה בפסק הדין בעניין מירקין (ע"א 5628/99
נחמה מירקין נ' שרה משה
, פ"ד נז(1) 14 (15.11.2002)).
פסק הדין דן בשאלת משמעותה של הפקעה על זכויות המוכר והקונה בחוזה מכר מקרקעין. באותו ענין נמכר מגרש, המסומן בתרשים, כאשר המוכר התחייב להפריד את המגרש שנמכר מיתר השטח ולהעבירו על שמו של הרוכש. עניין זה לא בוצע ואף לא נרשמה הערת אזהרה.
במהלך השנים נתגלעו סכסוכים רבים בין יורשי הצדדים לאותו הסכם וברבות השנים אף חלו שינויים במעמד החלקה, ובין היתר אושרה תוכנית מתאר מקומית במסגרתה הופקעו שטחים מתוך החלקה כולה, כ- 40% משטחו היחסי של כל אחד מן הבעלים.
בית המשפט המחוזי וכן בית המשפט העליון קבעו כי יש לכבד את החוזה שנערך בין הצדדים, אשר הגדיר מפורשות את הממכר ונקבע כי שיעור ההפקעה מותנה במיקום הספציפי שלה, היינו משעה שחלק מן השטח המופקע עובר באותו מגרש מושא העסקה בין הצדדים, אזי זהו אותו שטח שיופחת משטחו של הקונה והוא בלבד. באותו מקרה, השטח שהופקע בפועל מאותו מגרש היה מופחת, בשיעורו, משיעור ההפקעה הכולל בכל יתר החלקה.
נקבע כי מאחר שנמכר שטח מקרקעין מסויים ומוגדר, אזי משעה שהושלם מכר שכזה, שכן העסקה, אף אם לא הושלמה ברישום היא עסקה "כמעט מושלמת", נושא כל צד בתוצאת ההפקעה כפי שהיא נוגסת בשטחו שלו.

האם בענייננו, ניתן לטעון כי לנתבעים 1-4 ניתנו במתנה שטחים מסויימים ומוגדרים?
האם המתנה אשר ניתנה להם היתה דווקא בשטח המבונה?
האם ניתן לפצל את השטח שמגיע להם באופן שחלקו יהיה באזור שבו זכויות בניה וחלקו יהיה חקלאי ואם כן, איזה שטח יהיה כאן ואיזה שם?
עניין זה ייבחן להלן, בשים לב לראיות אשר הובאו במסגרת ההליך.

43.
לאור חלוף השנים, יכולת הצדדים להביא ראיות ויכולתו של בית המשפט לקבלן ממקור ראשון, נפגעה. שרנשי הלך לעולמו וחלוקת ירושתו היא שהולידה את הסכסוך.
מתוך ארבעת יורשיו, שניים הלכו לבית עולמם עוד קודם להליך, רחל ארבילי המנוחה ומזרחי המנוח, השלישי, בן דור, כך נמסר, לא היה במצב רפואי שמאפשר עדותו, ורביעית הספיקה להעיד אך עדותה נמסרה כשהיא מבוגרת וחולה וגם היא הלכה לבית עולמה.
בעלה של רחל ארבילי המנוחה, העיד אף הוא ובהמשך הלך לעולמו, אך גם בעת עדותו, ניכר היה כי דברים רבים נשכחו ממנו והוא שב וחזר על כך שאינו זוכר פרטים כאלה או אחרים.
על מהות המתנות שנמסרו לגיא ונירית וליאיר ואירית ניתן ללמוד, אם כן, מעדויותיהם, מהתנהגות הצדדים לאורך השנים, מעדויות העדים הנוספים ומן המסמכים אשר אותרו.

44.
בעלותם של גיא ונירית במקרקעין נרשמה עוד בשנת 1994 אז גם הוגשה בקשה להיתר בניה והם החלו בבניית ביתם. לטענתם, השטח העוטף את ביתם, שטח כולל של 2 דונם ועוד תוספת של מחצית, ירושת בן דור, הוא השטח שנמסר להם במתנה מהדוד ואין לפצל בין הבית לבין המקרקעין שסביבו.
כאמור, 2 דונם התקבלו במתנה מהדוד שרנשי. יתר השטח בירושה מאביו של גיא, חלקים נוספים נרכשו מתוך חלקה של שושנה המנוחה.
יודגש כי חלקם של גיא ונירית ניתן להם, מטבע הדברים, עוד בחייו של הדוד שרנשי, כאשר בעלי הקרקע, לאחר שניתנה המתנה והוסדר הרישום, שרנשי וגיא ונירית בלבד. בשלב זה, הגישו גיא ונירית בקשה להיתר בניה ולטענתם, גם החלו בבניית הבית עוד טרם פטירתו של שרנשי.


45.
כאמור, בהתאם לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בה"פ 258/99, יאיר ואירית הם בעלים של 2,500 מ"ר בחלקה 2 בגוש 13995. בית המשפט קבע, בין היתר, כך:

"בענייננו המשיבים לא הביאו בפני
י שמץ של ראייה אשר בה כדי להוכיח כי בחלוף תשע השנים מאז המתנה ועד הגשת הבקשה התנהגו המבקשים בצורה המעידה כי הם ויתרו על זכותם למתנה הנדונה.
להדגיש, כי באשר לתנאי השני שנקבע בפסיקה, הרי לא הוכח בפני
י כי הורע מצבם של המשיבים עקב השיהוי הנ"ל, מאחר והקרקע הנדונה עדין רשומה בשם המשיבים והעסקאות שבוצעו בקרקע היו עסקאות מתנה שבוצעו במושאע בין המשיבים לבין עצמם, ואף יתירה מזו, הוכח בפני
י כי החלקה 2 שהינה בשטח של כ-44 דונם, טרם בוצעה בה כל חלוקה או פירוק שיתוף, דבר אשר מוביל למסקנה כי גם התנאי השני הנוגע להרעת מצבם של המשיבים לא התקיים במקרה שלפנינו.
התוצאה היא, ששני התנאים שנקבעו בפסיקה לא נתקיימו במקרה שלפנינו, ועל כן דינה של טענת השיהוי להידחות.
מעבר לכל האמור לעיל, ראוי לציין כי מאחר והוכח בפני
י שהמנוח שרנשי ז"ל העניק מרצונו הטוב מתנה למבקשים, המבקשים פעלו לרישום המתנה בשמם ודיווחו על העסקה לשלטונות מס שבח, ולכן גם על פי עקרונות הצדק והיושר נראה לי כי יש לרשום מתנה זו בשמם במשרד רשם המקרקעין.
7. לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי המבקשים הוכיחו כי המתנה שקיבלו המבקשים מהמנוח שירנשי ז"ל בתאריך 12.9.1990 הינה מתנה תקיפה ושריה עד היום, ועל כן זכאים להשלימה ברישום במשרד רשם המקרקעין"
(ראו נספח ט'5 לתצהיר התובע).
בהתאם לפסק דינו של בית המשפט המחוזי, תוקנו חלקיהם של השותפים השונים, אך המחלוקת נותרה בשאלת מיקום השטח אשר הוענק להם במתנה.

46.
השותפים כיום, ירשו את חלקיהם בעקבות הוריהם, אשר נהיו לשותפים במקרקעין רק לאחר מותו של שרנשי. מכאן שהם ירשו משרנשי המנוח רק את יתרת השטח, לאחר המתנה שהעניק לגיא ולנירית וליאיר ואירית. טענתם של חלק מן השותפים כיום, כך לדוגמא של דורית, כי לא היתה מודעת לזכויות הבניה, אין לה רלוונטיות, שכן עסקאות המתנה נבחנות בעת שנעשו, בראשית שנות ה- 90 ולא היום.
השאלה שיש לבחון היא בראש וראשונה, למה התכוון שרנשי שעה שנתן את המתנות לגיא ונירית וליאיר ואירית. בהמשך, ניתן לבחון גם מה הבינו וכיצד פעלו אחייניו של שרנשי.

47.
גרסתו של שרנשי בעצמו, מטבע הדברים, לא נשמעה. על כוונתו ניתן ללמוד מעדויותיהם של מקבלי המתנה, אך גם מהגיונם של הדברים.
יאיר ואירית, בנסיבות מצערות, לא החלו בבניית ביתם קודם למותו של שרנשי, הגם שקיבלו את מתנתו, עוד לפני גיא ונירית, בשנת 1990, כפי שעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי.
ואולם גיא ונירית העבירו על שמם את הזכויות, כמתחייב, הגישו תוכנית לקבלת היתר בניה ואף לדבריהם, החלו בבניה, עוד בחייו של הדוד. לא נטען ולא הוכח כי הדוד התנגד באיזו דרך לבניה וכאמור, מעדויות נתבעים 1-4 עולה כי מטרת המתנה היתה בניית בתים לגיא ולאירית המתגוררים ביסוד המעלה.
גיא אישר כי אין לו מפה עם חתימה של הדוד שרנשי על המיקום המדויק של השטח שנתן לו במתנה, אך לדבריו, הדוד סימן עם אצבעו את המקום שמסר לו במתנה (עמ' 26 ש' 11-31).

48.
כיצד פעלו לאורך השנים וכיצד נהגו אחייניו של שרנשי?
מעיון בראיות ומשמיעת העדויות בתיק, הגעתי למסקנה כי יורשיו של שרנשי ידעו היטב, הבינו וקיבלו את החלטת הדוד המנוח להעניק במתנה לגיא ונירית וליאיר ואירית שטחים עם זכויות בניה, במיקום המסוים כפי שנטען, בשטחים המסומנים 103 ו- 102 בהתאמה.
שושנה המנוחה ורחל ארבילי המנוחה חתמו על כך שהן מסכימות ומודעות לחלקו של גיא במקרקעין.
שושנה חתמה בשנת 1994, בתאריך 22.12.1994 על תצהיר בו נרשם כך:
"אני מסכימה שעל חלק מהחלקה הנ"ל (במגרש שסומן כמס. 103) יבנו ילדי אחי יצחק, גיא בן דור
ונירית בן דור
מיסוד המעלה את ביתם.
ידוע לי כי חלק מהחלקה הפך למגרש לבניה".
לתצהיר מצורף תרשים אשר נערך על ידי המתכנן, מר האני בשארה, בו מסומן בבירור מגרש 103 ולידו מגרש 102.
נסיונה של שושנה לטעון בעדותה בפני
י כי במשך 30 שנים לא ידעה על כך שיש שטח לבניה, סותר חזיתית את תצהירה האמור משנת 1994 ואף סותר את הנטען בתצהיר עדות ראשית אשר הוגש מטעמה בהליך זה.
שושנה, כאשר העידה בפני
י, היתה קשישה וחולה והבלבול ניכר בתשובותיה ובהתנהגותה. לפרקים לא זכרה, לפרקים יצאה בהאשמות כלפי כל סובביה, גם הקרובים שבהם.

על תצהיר זהה חתמה גם רחל ארבילי המנוחה, בתאריך 6.1.1994.
ארבילי הוסיף וסיפר כי אשתו המנוחה העלתה בפני
גיא את הרעיון לבקש מהדוד שרנשי לתת לו שטח לבנות את ביתו, עוד בחיי הדוד. ארבילי גם אישר כי אשתו חתמה לגיא על כך שיבנה את ביתו, אבל לטענתו, הכוונה לא היתה לוותר על כל זכויות הבניה שיש בשטח, אלא רק על אלו הנדרשות לגיא לצורך בניית ביתו.

כלומר שתי אלו, אחיניותיו של שרנשי והיורשות, הצהירו כי הן מסכימות לכך שמגרש 103 ישמש את גיא ונירית וכי ידוע להן שחלק מן החלקה הפך למגרש לבניה.

49.
באשר למיקום שטחם של יאיר ואירית, מעיון בתשריט שנערך בשנת 1991, עליו נרשם כי הוכן לשם הגשה לועדה המקומית לבנין ערים לצורך היתר בניה, עולה כי נחזות עליו חתימותיהם של שושנה ושל הוריה של אירית, יונה מזרחי ומרים מזרחי, בפני
עו"ד טנאי, בתאריך 12.2.2003, כאשר בסמוך לחתימות נכתב "אין לי התנגדות שאירית תבנה בית בשטח 102".

בנוסף, בשנת 2009 חתמה שושנה המנוחה על תצהיר, אשר אומת על ידי עו"ד נגה אקרמן, אשר זומנה אף היא לעדות בתיק זה. נוסח התצהיר כדלקמן:

"1. הנני עושה תצהירי זה לבקשתם של ה"ה אירית ויאיר בר-כוכבא ובקשר לזכויות במקרקעין הידועים כגוש 13995 חלקה 2 (להלן- "המקרקעין") אשר ביסוד המעלה.
2. הנני בעלת חלק מזכויות הבעלות במקרקעין.
3. כבעלת זכויות במקרקעין הריני נותנת בזאת את הסכמתי המלאה, והבלתי חוזרת כי אירית ויאיר הינם בעלי זכויות הבעלות ב- 2,500 מ"ר מתוך המקרקעין הנ"ל, בשטח הספציפי התחום בצבע צהוב במפה המצורפת כנספח א' לתצהירי זה.
4. הנני מצהירה בזאת כי במידה ויוגש הליך משפטי על ידי אירית ויאיר בר-כוכבא בקשר למקרקעין, הריני נותנת בזאת מראש את הסכמתי המלאה למתן פס"ד הצהרתי לטובתם כמצוין בס' 3 לתצהירי לעיל."

שושנה התכחשה בתצהירה ובעדותה בפני
י, לתוכן תצהירה זה, בטענה כי במהלך מכירת חלקה בבית הוריה ליאיר ולאירית, הוחתמה על מסמכים רבים מבלי שהוסבר לה על מה היא חותמת. לדבריה, מעולם לא ויתרה ולא התכוונה לוותר על קרקע עם זכויות בניה.

הנתבעת 9 נשאלה בעדותה אודות נסיבות החתימה על התצהיר דלעיל והשיבה כך:

"ש. כתוב גם: "שהנני מצהירה בזאת שאם יוגש הליך משפטי........" האם זכור לך שעו"ד אקרמן הקריאה לך.
ת. לא את כל התורה הזו.
ש. אבל זו חתימתך.
ת. יכול להיות שכן. אני זוכרת שחתמתי."
(ראו בעמ' 18 ש' 20-24).
עדותה של שושנה גם בעניין זה היתה מבולבלת למדי. לפרקים טענה שחתמה רק על מסמך אחד, כלומר על התצהיר, לפרקים טענה כי חתמה על מסמכי מכירת חלקה בבית ההורים. תשובה ברורה לשאלה אלו מסמכים נחתמו על ידה בשנת 2009 - לא ניתן היה לקבל.

עו"ד אקרמן, אשר אימתה את חתימותיה של שושנה על המסמכים, זומנה לעדות.
עורכת הדין אקרמן השיבה בעדותה כי זו אינה הפעם הראשונה ששושנה הסתייעה בה לצרכי שירותי משפטיים, זאת מאחר והן התגוררו בשכנות שנים רבות והיתה ביניהם היכרות טובה (ראו בעמ' 12 ש' 15-16). עוה"ד אקרמן השיבה בעדותה כי שושנה
פנתה אליה כשבידה תצהיר מוכן (ראו בעמ' 13 ש' 2-3 וש' 23-24) לצורך חתימה בלבד ולא היתה לה, לעו"ד אקרמן, ידיעה או מעורבות ביחס לחלוקת המקרקעין והזכויות (ראו בעמ' 14 ש' 19-20 ובעמ' 15 ש' 1-5). עוה"ד אקרמן שבה והבהירה כי במועד
אימות חתימתה של שושנה על התצהיר כאמור מעלה, היתה היא צלולה והבינה את תוכן הדברים אשר הקריאה לה (ראו בעמ' 13 ש' 1 ובש' 32, בעמ' 14 ש' ).
בהמשך, כאשר נשאלה עוה"ד אקרמן מדוע זה תטען שושנה כי לא הבינה את משמעות הדברים עליהם חתמה לפניה, השיבה עוה"ד אקרמן כי היא משערת "שיש כאלה שמושכים בחוטים ולאו דווקא היא" (ראו בעמ' 13 ש' 19).

התרשמתי מכנות עדותה של עו"ד אקרמן אשר מסרה, ככל שזכרה, פרטים אודות נסיבות חתימת התצהיר. התרשמתי כי המדובר בעדה אובייקטיבית, נטולת אינטרס כזה או אחר והדבר ניכר בעדותה, גם כאשר העידה כי אינה זוכרת פרט זה או אחר. לא מצאתי כל טעם לפקפק בעדותה, כי שושנה, אשר כאמור, אותה הכירה היטב, בהיותה שכנתה, היתה צלולה והבינה היטב את תוכן התצהיר שעליו חתמה.

לא מצאתי בטענות הנתבעים 6-10 כל טעם המוביל למסקנה כי שושנה המנוחה לא היתה צלולה או לא הבינה על מה היא חותמת ומה היא עושה. זולת טענות בעלמא, של הבת דורית ושל שושנה בעצמה, לא מצאתי כל ראיה של ממש. שושנה בעצמה, או יתר הנתבעים, גם לא הגישו ראיה כלשהי שתלמד על מצבה המנטלי של שושנה במועד החתימה ודבריה של עו"ד אקרמן בעניין זה היו ברורים.
בעדותה בפני
י, היתה שושנה כבר מבוגרת וחולה. עדותה בבית המשפט ניתנה כארבע שנים לאחר שחתמה על התצהיר בשנת 2009 ושנים רבות לאחר שחתמה על המסמכים הנוספים המתוארים לעיל מהם עולה כי ידעה היטב אודות זכויות הבניה ומיקומן. שושנה המנוחה לא עשתה אבחנה בין גיא ונירית ליאיר ואירית וטענה, באופן כללי, ביחס לכולם, כי רימו אותה וכי זכויות הבניה מגיעות גם לה. ואולם, התנהלותה ביחס אליהם היתה עקבית וברורה לאורך כל השנים. חוסר העקביות והבלבול ניכר דווקא בתצהיר ובעדות בהליך זה, מהם התרשמתי כי גילה השליך על תפקודה ומחשבתה.

משעה שאני מקבלת את עדותה של עו"ד אקרמן כי שושנה חתמה על התצהיר בפני
ה ואף הבינה את תוכנו אשר הוקרא לה, אזי בהעדר ראיה אחרת אשר תצביע על כשל כלשהו אצל שושנה בעצמה, איני מקבלת את הכחשתה הסתמית – כי לא התכוונה לאמור בתצהיר.
המדובר בתצהיר קצר, המנוסח בלשון פשוטה וברורה להפליא.

מן העדויות שבאו בפני
י, התרשמתי כי לאורך השנים, ניהלה שושנה את ענייניה באופן עצמאי, בהתאם לנסיבות החיים, וכאשר הפרוטה לא היתה מצויה בכיסה, לא היססה למכור חלק מזכיותיה לגיא. גם בתה דורית וחתנה יצחק היו ערים לכך ששושנה שרויה במצוקה כלכלית ולא הובהר מדוע זה לא פנתה שושנה לבתה בבקשת סיוע או בהצעה לרכוש שטחים ותחת זאת בחרה למכרם לגיא. איני מקבלת את טענותיה של דורית כי במשך השנים רימו את אימה, ומעשה הונאה זה מצטרף למסכת הונאות מקרקעין מצד בן משפחה אחר, באשר לא הובאו ראיות כלשהן לצורך הוכחתה של טענה זו.

חתימתה על מסמכים המעידים על ידיעה ברורה בדבר זכויות בניה ומיקומם בחלקה ויחד עם זאת, העובדה כי המשיכה למכור שטחים לגיא, מבלי שהלינה ביחס לזכויות הבניה, היא הנותנת כי שושנה המנוחה ידעה והבינה היטב כי זכויות הבניה מצויות בשטחים של גיא ואירית, שטחים אשר נמסרו להם עוד קודם לפטירתו של שרנשי וקודם שהפכה, היא, שושנה, לבעלים במקרקעין.

יוצא, כי לא רק ביחס לשטח שניתן במתנה לגיא ונירית, מגרש 103, הביעה שושנה את הסכמתה והבנתה היכן הוא נמצא, אלא גם ביחס לשטח שניתן במתנה לאירית ויאיר, מגרש 102, הביעה את הסכמתה כי זהו המגרש שלהם.

50.
לכך יש להוסיף גם את עדותו של ארבילי המנוח, בעלה של רחל, שאישר בעדותו כי שלח בפקס מכתב עליו חתום יונה מזרחי למשרדי מס רכוש, בזו הלשון:

"הנדון: חלקה 2 בגוש 12995
עפ"י הסכם בין הבעלים, אשר ירשו את הזכויות בחלקה הנ"ל שייך מגרש 102, עפ"י תרשים החלוקה המצ"ב לבעלותי.
למגרש מס. 102 אשר בבעלותי, כאמור לעיל, הוענקו זכויות לבניה אשר אינן שייכות ליתר בעלי החלקים המפורטים בתרשים הנ"ל.
לפיכך, הנני מבקש ומסכים בזה כי שווי הקרקע לבניה המתייחס לחלקה שבנדון יחול על החלקים שלי בחלקה 2 בגוש 12995 לפי התרשים.
בכבוד רב, יונה מזרחי"
(ראו נספח ג' לתצהיר הנתבעת 3).

עיון בעדותו מלמד כי בתחילה, הכחיש ארבילי את מעורבותו במכתב, אך בהמשך החקירה, אישר פרט אחר פרט ובסופו של דבר, אישר כי רצה שמזרחי יצהיר כי זכויות הבניה שלו. לאור חשיבות הדברים, יובא חלק העדות הרלוונטית, ברצף:
"ש:
בוא נקרא מה כתוב, מפנה לנספח ג' לתצהירה של אירית בר כוכבא, ואני אומר לך ככה, עורך הדין שלך או מישהו מטעמך כתב לך את הנייר הזה עבור יונה כדי שיונה יחתום עליו בשביל שאתה לא תשלם מס, הפקס נשלח מהבית שלך, למחרת אתה וערן באתם ליסוד המעלה החתם (צ"ל החתמתם- ר.ג.מ) את יונה והלכתם עם זה למס שבח
ת:
אני זוכר ששלחתי לו פקס
ש:
אח"כ הוא חתם עליו
ת:
אני לא אשלח בלי חתימה
ש:
אח"כ הלכתם לטבריה למס שבח
ת:
אמת לא זוכר, רק זוכר ששלחתי פקס
ש:
למה שלחת את הפקס
ת:
הוא ביקש
ש:
תקרא את תוכן הפקס, מה האינטרס של יונה
ת:
אני אפילו לא מבין מה כתוב פה
ש:
אבל אתה שלחת מהפקס שלך.
ת:
אם שלחתי מהפקס שלי סימן שאני מבין מה כתוב ?
ש:
למה שלחת ליונה מסמך מהפקס שלך
?
ת:
כי זה גיס שלי והוא ביקש לשלוח פקס לאיפשהו.
ש:
הוא מיסוד המעלה התקשר אליך שאתה תכין מכתב למס שבח
ת:
אני לא זוכר את הפרטים אם הוא התקשר או באתי אליו או הוא בא, אני זוכר רק ששלחתי בשביל יונה פקס למס רכוש.
ש:
אתה קיבלת תשלום למס רכוש ורצית שיונה יצהיר שהזכויות בנייה אינן שייכות ליתר המפורטים בתרשים.
ת:
נכון כי זאת אדמת מושע ועדיין לא חולק ולא ידעו מה שייך למי.
ש:
במכתב הזה שאתם מבקשים מיונה לחתום כתוב "במגרש מספר 102 שבבעלותי (אומר יונה) נתנו זכויות בנייה אשר הם לא שייכות לשאר החלקים, לפיכך אני מבקש ומסכים בזה כי שווי הקרקע לבנייה מתייחס רק לחלקים שלי בחלקה 2...", למה היית צריך את זה ? בשביל לא לשלם ?
ת:
אני אפילו לא יודע מה זה חלקה 102, אין לי מושג.
ש:
תסביר לי למה צריך לצאת מהבית שלך ומהפקס שלך פקס בשם יונה מזרחי בקשר לעובדה שיונה אומר "אל תמסו, זה שייך למקום אחר", זה יוצא מהבית שלך, אתה נוסע ליסוד המעלה להחתים אותו, אתה וערן
ת:
אני לא זוכר שנסענו.
ש:
ונתתם את זה למס שבח.

ת:
אני יודע שיונה ביקש לשלוח פקס ואני שלחתי. תשמע אני בן 80, אני לא כ"כ הרבה עיניים גדולות, זה לא מעניין אותי מי יקח זה ומי יקח זה, אני אומר לך מה אני זוכר. אני זוכר ששלחתי אבל על התוכן אני לא אחראי, שלחו מהפקס שלי, ואם היה תוכן פלילי ? מה אני גנב ?
ש:
קיבלת שובר ממס שבח, לא רצית לשלם כי זה אדמת בנייה, שאלת את יונה מה עושים, הוא אמר לכתוב מכתב שהוא לוקח על עצמו והלכת למישהו שכתב לך את המכתב והדפיס לך ושלחת מהפקס שלך.
ת:
אני לא הלכתי למישהו שיכתוב לי, שלחתי את המכתב מהפקס שלי.
ש:
למס רכוש ?
ת:
אם כתוב אז כן.
ש:
את הפקס הזה שלחת למס רכוש ?
ת:
כנראה, אם ככה כתוב.
ש:
איפה יונה חתום ?
ת:
זאת לא חתימה פה ?
ש:
אני אומר לך שזה הפקס שהגיע ליונה ולמחרת הגעתם להחתים אותו ואז נסעתם למס רכוש
ת:
אני לא זוכר, באיזה שנה זה היה ?
ש:
1998.
ת:
כמה שנים זה ?
ש:
16 שנה, אתה לא יכול לזכור ?
ת:
אני זוכר יונה ביקש ואמרתי לו שיש לי פקס ואני אשלח. יכול להיות גם, חלוקה של מגרשים לא הייתה, אז לא היה לי מגרש בנייה לשלם עבורו, יכול להיות זה.
ש:
אתה צודק במאה אחוז.
ת:
כי לא הייתה חלוקה."
(ראו בעמ' 70 ש' 5 עד עמ' 72 ש' 14).

ארבילי אישר, בפועל, את טענתה של אירית, כי אביה שלח את המכתב למס רכוש, על מנת שהוא בלבד ישלם את המיסים עבור זכויות הבניה בחלקה 102, שכן זה היה המגרש שניתן לו.
ויודגש, מעדותו של ארבילי ניתן ללמוד כי המכתב אינו פרי יזמתו הפרטית של מזרחי, אשר ניתן היה לטעון כי ביקש לעצמו את זכויות הבניה, אלא ארבילי בעצמו, היה בעל אינטרס, שכל עוד אין לו שטח עם זכויות בניה, כך עדותו לעיל, לא ישלם את המיסים הנדרשים.
כלומר, כבר בשנת 1990, קיימת הסכמה מצד ארבילי כי מגרש 102 יהיה למזרחי וזכויות הבניה באותו חלק, היו כבר קיימות אז.

ויודגש, כאמור מעלה, ארבילי בעצמו הסכים לחלוקה בהתאם למפת בן דור במסגרת כתב הגנתו. הוא כתב במפורש כי ככל שיוסט קו החשמל, נותן הוא את הסכמתו. מדוע אם כן?
אין זאת, אלא שארבילי הבין היטב כי ירושתו, ירושת אשתו המנוחה רחל, אחייניתו של שרנשי המנוח, כוללת רק את החלקים אשר אותם לא העניק במתנה לגיא ולאירית. הא ותו לא.

51.
ההתנגדות לטענות גיא ונירית לזכויות במגרש 103 ולטענות יאיר ואירית לזכויות במגרש 102, היא רק מצד הנתבעים 6-10 ו- 13, יורשיהם של ויצמן ורחל ארבילי המנוחים ושל מזרחי המנוח. מן הראיות שהובאו לעיל עולה כי מורישיהם הבינו, קיבלו ונתנו הסכמתם המפורשת כי המתנות אשר העניק שרנשי בחייו לגיא ולאירית, הן במגרשים הנטענים, 103 ו- 102 בהתאמה.
יורשיהם, כיום, מחוייבים, כמובן, להתחייבויות ולהסכמות אשר הם נתנו. אותם יורשים ירשו את חלקיהם ואין להם כל זכאות מעבר לירושה זו.
אם נותרה, כירושה, אדמה חקלאית בלבד, אזי זו ירושתם, והיא בלבד.

בקצרה, אתייחס לעדויות יורשיה של שושנה המנוחה, הגם שאין בכך תרומה ראייתית כלשהי כפי שיובהר להלן.

עדותו של נתבע 7, יצחק סיון, היא בעיקרה עדות שמיעה. הוא ניזון מאשתו, מבנו ולטענתו, משושנה המנוחה. כמו כן, הוא מסר הערכות, סברות ותובנות שלו – כל אלו אין להן משקל ראייתי. מר סיון התקשה להסביר מדוע כתב כך או אחרת בתצהירו והשיב, לא פעם, בתשובות מתחמקות או סותרות. כך למשל בעמ' 59 ש' 1-15, בש' 20-31, בעמ' 61 ש' 1-3, בש' 17-27, בש' 30, בעמ' 62 ש' 12 ובש' 14-31, בעמ' 65 בש' 10-16).



גם מעדות נכדה של שושנה המנוחה, אלדר סיון, עולה כי זו מבוססת בעיקרה על דברים ששמע ועדותו היא עדות שמיעה אסורה.
אבל גם לגוף העניין, אלדר בעצמו מסר את הדברים הבאים:
"באופן כללי סבתא דיברה על זה שיש אדמה חקלאית

ונכדה יקבל ממנה משהו וביום מן הימים אנחנו נהנה מזה, זה מה שסבתא אמרה"
(ההדגשה שלי – ר.ג.מ.).
(עמ' 78 ש' 20-21).
אלדר הסביר בהמשך, כי הבין שניתן יהיה לבנות בעתיד, אך לא משום שיקבל שטח אחר, אלא לדבריו משום שתינתן אפשרות עתידית לבניה: "תינתן בעתיד, שאדמה חקלאית תופשר לבניה" (עמ' 79 ש' 8).
מעדותו של אלדר סיון עולה כי הלה הבין ברורות כי זכותו היא לאדמה חקלאית ולא לקרקע לבניה. הוא אישר כי היה לו ברור שהוא אינו יכול לבנות אלא אם בעתיד יופשרו זכויות בניה (עמ' 79 ש' 14-29). הוא חזר ואישר זאת גם כאשר בא-כוחו ביקש לשאול אותו על כך בחקירה החוזרת:
"ש:
כשאתה אומר לא עלה לדיון, מה לא עלה לדיון?
ת:
האפשרות שאני כרגע אבנה שם בית, זה מה שהוא שאל וזה מה שעניתי"
(עמ' 79 ש' 32 עד עמ' 80 ש' 1).

דורית אישרה שאכן גיא בנה קודם ולגבי יאיר, טענה כי מספיק שיבנה על חצי דונם. כשנשאלה האם נראה לה הגיוני שיאיר יבנה בחצי דונם ואת יתר החלק שלו יקבל במקום אחר, טענה שזה אפשרי (פרוטוקול, עמ' 88 ש' 1-8).
דורית ביקשה לפרש את המסמכים השונים שנחתמו על ידי אימה וטענה כי אימה לא התכוונה להתיר לגיא לקבל את כל השטח לו הוא זכאי, 2.5 דונם, בצמוד לביתו, אלא התכוונה אך ורק להתיר לו לבנות את ביתו, על חצי דונם, באופן שיאפשר גם לה ולרחל ארבילי לבנות (ראו בעמ' 82 ש' 15-23), אולם עדות זו, אשר באה לפרש מעשיה של שושנה המנוחה או מסמכים עליהם היא חתמה, אין לה ערך ראייתי כלשהו.

52.
תימוכין נוסף לכך שלשותפים כולם היה ברור שהחלקים הצפוניים ביותר שייכים לגיא ונירית וליאיר ואירית, ניתן למצוא גם בעדויות הצדדים ביחס לישיבה בה נדונה מפת בן דור. כאמור, מפה זו אינה בעלת מעמד של הסכם פירוק שיתוף, אולם עיון בעדויות ובהתנהלות הצדדים ביחס למפת בן דור, מלמד כי יש בכך כדי להוות חיזוק משמעותי לגרסת הנתבעים 1-5.
מן העדויות כולם עולה שהנושא היחיד אשר היה במחלוקת באותה הפגישה הוא סוגיית קו החשמל. לא עלתה כל טענה לזכויות בניה או ביחס למיקום חלקו של כל שותף.
ויודגש, כאמור, גם שושנה המנוחה וגם רחל ארבילי המנוחה חתמו עוד בשנת 1994 על תצהירים בהם צויין מפורשות כי הן מודעות לכך שבחלק מהחלקה זכויות בניה, כך שלא ניתן לבוא היום ולטעון כי הוטעו או טעו לחשוב שכל החלקה היא חקלאית בלבד ואין משמעות למיקומם של מגרשים 102 ו- 103 אשר ניתנו ליאיר ואירית ולגיא ונירית. אישורים נוספים שלהן, לאורך השנים, הובאו בפירוט לעיל.
כלומר, הן ידעו היטב שיש באותם שטחים זכויות בניה ועדיין לא טענו ביחס לכך דבר.
לאורך שנים, אף לא אחד מהיורשים פצה את פיו ובא בדרישה לחלק קרקע באזור שבו זכויות הבניה אשר נמסר לנתבעים 1-4.
גם לא בעיצומם של הליכים משפטיים שננקטו על ידי יאיר ואירית.
גם לא במהלך ישיבה ארוכה בה ישבו השותפים כשמולם מפה, מפת בן דור, בניסיון להגיע להסכמות ביניהם.

53.
אשר לנתבעת 13, זו רכשה את זכויותיה מן התובע, כאשר המחלוקת בין הצדדים כבר היתה ברורה וידועה ואף מפת בן דור היתה לנגד עיניה כחלק מהסכם המכר. נתבעת זו לא העידה בהליך, כאשר מנגד, העיד מנהל העזבון, כי הובהר לה הבהר היטב, כי זכויותיה הן בקרקע חקלאית בלבד ובהתאם המחיר. נתבעת 13 לא טרחה להעיד ולהזים טענות אלו. בפועל, הצטרפה לטענותיהם של נתבעים 6-10, טענות אשר נדחו אחת לאחת לעיל.

54.
לא מצאתי בראיות שהוצגו על ידי נתבעים 6-10 סתירה כלשהי למסמכים ולעדויות המבססות את טענת הנתבעים 1-5 כי המנוח שרנשי העניק להם זכויות בחלקים מסויימים בחלק המזרחי של החלקה. הטענה כי יש לפצל את השטחים כך שללא כל הסבר ובאופן אקראי 1/2 דונם יימסר ליאיר ולאירית ולגיא ונירית באזור בו זכויות בניה, בצפון החלק המזרחי, ואילו יתר השטחים שקיבלו במתנה משרנשי המנוח יימסרו להם במקומות אחרים בחלקה, היא טענה שטעונה הוכחה. זולת אמירה סתמית וחסרת פשר ע"י דורית, לא ניתן לכך כל הסבר הגיוני ואף לא עיגון ראייתי.
טענות הנתבעים 6-10 כי במהלך השנים רימו אותם הנתבעים 1-5 כאשר לא סיפרו להם על זכויות הבנייה המצויות במגרשים 102, 103 הינן סתמיות ואינן נתמכות בראיות מתאימות. ההיפך הוא הנכון. מהמסמכים אשר הוצגו לפני עולה כי גם המנוחה שושנה בורשטיין וגם המנוחה רחל ארבילי ואף בעלה של רחל, ידעו כי במגרשים הספציפיים, 102 ו- 103, יש זכויות לבניה ואף הביעו הסכמתם בהזדמנויות שונות להתיר לגיא ונירית וליאיר ואירית לבנות את ביתם.
יוצא כי לאורך השנים הרבות שחלפו מאז הוענקו המתנות על ידי שרנשי המנוח, פעם אחר פעם נעשו מהלכים ונחתמו תצהירים ומסמכים מהם ניתן ללמוד כי אחייניו של שרנשי המנוח, ארבעתם, ידעו הבינו והסכימו כי המתנות אשר ניתנו לגיא ונירית וליאיר ואירית היו במגרשים 102 ו- 103, בחלק הצפוני של חלקו של שרנשי המנוח, אותו חלק שבו זכויות בניה.
שרנשי העניק להם את הזכות לבנות את ביתם ביסוד המעלה על שטח בגודל שנבחר על ידו – 2.5 דונם לאירית ו- 2 דונם לגיא ונירית, במגרשים הסמוכים זה לזה.
יתרת השטח, לאחר הפחתת אותם חלקים, היא ירושתם של ארבעת אחייניו של שרנשי, היא ולא מעבר.

לסיכום

55.
מסקנתי, אם כן, כי שרנשי המנוח העניק קודם לכתו מן העולם, מתנות לילדי אחייניו, גיא ואירית.
מתנות אלו מוגדרות הן. המדובר במגרשים בהם יש זכויות בניה, המצויים בחלקה הצפוני של חלקו של שרנשי, החלק המזרחי של המקרקעין. לאורך השנים, לא היתה מחלוקת כלשהי גם בקרב יורשיו של שרנשי, הוריו של גיא, הוריה של אירית, ושתי הדודות, שושנה בורשטיין ורחל ארבילי. כולם ידעו כי זכויות הבניה בידיהם של גיא ואירית ובני זוגם, כולם הביעו את הסכמתם גם בכתב והמחלוקת התעוררה רק בחלוף שנים, כאשר רק שושנה, בדמי ימיה, טוענת לפתע טענות הסותרות את ההסכמות שהיו לאורך כל השנים.
איני מקבלת עמדה זו.
מצד הנתבעים 1-5 הובאו ראיות רבות, בין בעדויות ובין במסמכים, חרף חלוף השנים, אשר יש בהם כדי להביא לקבלת טענתם. מנגד, זולת עדויות שמיעה וטענות הסותרות מסמכים בכתב, לא מצאתי דבר.

מעבר לצורך, אוסיף כי לא מצאתי כל יסוד ראייתי לתמיכה בטענה כי כוונתו של שרנשי היתה לפצל את המקרקעין באופן שיינתן לגיא ולנירית וליאיר ולאירית, לכל אחד, חצי דונם בלבד. טיעון זה של הנתבעים אינו מבוסס על דבר, זולת על שאיפה ותקווה ליהנות מקרקע שהיא בעלת ערך רב יותר. אם היה שרנשי רוצה להעניק להם חצי דונם לבניית ביתם, היה עושה כן. אבל הוא בחר להעניק לגיא ולנירית 2 דונמים וליאיר ואירית שני דונמים ומחצה. שטחים אלו, כך עולה ממכלול הראיות, מצויים בחלק הצפוני, היכן שניתן לבנות.

56.
סוף דבר, את החלקה יש לחלק בהתאם לעקרונות כדלקמן:
א.
2 דונם, מתנתו של שרנשי המנוח לגיא ונירית, בחלקה הצפוני של החלקה, במקום המסומן ב- 103 במפת בן דור, באזור הכולל את ביתם של גיא ונירית.
ב.
2.5 דונם, מתנתו של שרנשי המנוח ליאיר ואירית, בחלקה הצפוני של החלקה, במקום המסומן ב- 102 במפת בן דור.
ג.
יתרת השטח, יחולק בין כל השותפים, בהתאם לזכויותיהם הרשומות.
ד.
ככל שניתן, יתרת השטח המגיע לגיא ונירית, בהתאם לזכויותיהם כיורשי בן דור וכרוכשים משושנה בורשטיין, יינתן בצמוד לחלק המתנה דלעיל.


לצורך כך, ימונה מודד.
ככל שבידי הצדדים הסכמה בדבר זהותו של מודד אשר ימונה מטעם בית המשפט בתיק, יתכבדו ויודיעו על כך בתוך 30 ימים מהיום.
בהעדר הסכמה, ימונה המודד על ידי בית המשפט, כאשר בשכרו יישאו בעלי הזכויות כולם, איש איש בהתאם לחלקו היחסי במקרקעין.

57.
הנתבעים 6-10 יישאו בהוצאות התובע בסך 5,000 ₪ + מע"מ ובהוצאות הנתבעים 1-5 בסך 10,000 ₪ + מע"מ.
הנתבעת 13 תישא בהוצאות התובע בסך 2,000 ₪ + מע"מ ובהוצאות הנתבעים 1-5 בסך 4,000 ₪ + מע"מ.
סכומי ההוצאות האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

זכות ערעור כחוק.

המזכירות תמציא את פסק הדין החלקי לב"כ הצדדים.

התיק נקבע לתזכורת פנימית בעוד חודש מהיום.

ניתן היום,
כ"ב תמוז תשע"ה, 09 יולי 2015, בהעדר הצדדים.
חתימה







א בית משפט שלום 4813-09/10 עזבון המנוח יונה מזרחי ז"ל נ' נירית בן דור, גיא בן דור, אירית בר כוכבא ואח' (פורסם ב-ֽ 09/07/2015)