פסקי דין על סנדרין מיכל בן עטר | פסקי דין על מלולון | פסקי דין על מיטל מלול |

30874-01/14 סעש     16/12/2015




סעש 30874-01/14 סנדרין מיכל בן עטר נ' מלולון בע"מ, מיטל מלול








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


סע"ש 30874-01-14


16 דצמבר 2015

לפני
:

כב' השופטת
חופית גרשון-יזרעאלי

התובעת
סנדרין מיכל בן עטר
ע"י ב"כ עו"ד אחז אגם



-


הנתבעות
1. מלולון בע"מ
2. מיטל מלול
ע"י ב"כ עו"ד מירון דינרי



פסק דין


לפני תביעה שעניינה נסיבות פיטוריה של התובעת מעבודתה בגן ילדים, לאחר שובה מחופשת לידה. לטענת התובעת פוטרה שלא כדין, על רקע הריונה. הנתבעות טוענות, כי התובעת פוטרה בשל התנהגות לא נאותה לילדים ולאחר שלא הביעה חרטה על מעשיה. כן נתבעות זכויות סוציאליות שונות בגין תקופת עבודתה של התובעת.

רקע עובדתי
1.
הנתבעת 1, גן מלולון בע"מ
, הינה חברה המנהלת גן ילדים (להלן: "הגן"). הנתבעת 2 הינה מנהלת ובעלים של הנתבעת 1 (להלן גם: "מנהלת הגן").

2.
התובעת הועסקה בגן מיום 24.3.11 ועד ליום 5.6.13.

3.
תחילה, הועסקה התובעת במשרה חלקית כעובדת שעתית, בתפקיד סייעת.
החל מחודש ספטמבר 2011 קודמה לתפקיד הגננת המנהלת את אחת מקבוצות ילדי הגן, והשתכרה שכר חודשי.

4.


שכרה החודשי של התובעת עמד במועד סיום עבודתה על סך 5,790 ₪
.

5.
בחודש אפריל 2012 הודיעה התובעת למנהלת הגן כי היא בהריון.

לטענת התובעת, בשל סיבוכים רפואיים בתקופת הריונה נאלצה להיוועץ עם מומחים בארץ ובצרפת ולהיעדר מן העבודה.

6.
ביום 6.6.12 אירע בגן אירוע, אשר פרטיו נתונים במחלוקת (להלן גם: "האירוע"). לטענת מנהלת הגן קיבלה דיווח מצוות העובדות, לפיו התובעת נהגה באגרסיביות כלפי ילדה כבת שנה וחצי שבכתה, צעקה עליה וסגרה אותה לבדה בחדר כשהיא בוכה וצועקת, משך 5 דקות. האירוע חזר על עצמו באותו בוקר. כן נטען, כי התובעת נהגה בחוסר סבלנות כלפי יתר הילדים.

7.
ביום 12.6.12 נקראה התובעת לשיחה עם מנהלת הגן בשל האירוע, והכחישה את הטענות כלפיה. לטענת התובעת התנהלות מנהלת הגן נבעה מחוסר רצון להעסיק עובדת נוספת לאור קשיים שנבעו מהריונה של התובעת.

8.
מנהלת הגן הגישה בקשה לממונה על חוק עבודת נשים במשרד התמ"ת, למתן היתר לפיטורי התובעת.

9.
לאחר שמיעת גרסאות הצדדים, נדחתה ביום 25.10.12 בקשת הנתבעות
להיתר לפיטורי התובעת (נספח ז' לתצהיר התובעת). בפסקת הסיכום בהחלטה נקבע כי:

"בנסיבות כפי שהובאו לעיל, בהן נמצא כי מדובר באירוע בודד, אשר חומרתו מוכחשת ע"י העובדת, כאשר עד לאירוע זה, הייתה שביעות רצון מלאה מהעובדת והיא אף קודמה, ונמצא כי לעת הזו העובדת נמצאת בשמירת הדיון עד הלידה, אני מסרבת לפיטורים".

10.
התובעת נעדרה מן העבודה בשל הריונה, והחל מיום 15.7.15 שהתה בשמירת הריון. התובעת שבה לעבודה בגן לאחר תום חופשת הלידה.


11.
עם חזרתה של התובעת לעבודה ביום 1.3.2013, הוצבה בתפקיד סייעת בגן.


12.
ביום 6.5.13 פוטרה התובעת מעבודתה (נספח ח' לתצהיר הנתבעת), וניתנה לה תקופת הודעה מוקדמת בת חודש ימים, עד ליום 6.6.13.


טענות התובעת
13.
ואלה הן טענותיה העיקריות של התובעת:

א.
טוענת התובעת, כי פוטרה על רקע הריונה. הנתבעת מפטרת עובדות בהיריון באופן סדרתי, ואף פיטרה בעבר עובדת בהריון בשם נועה. אף משרד התמ"ת מצא את גרסת הנתבעות בלתי אמינה ולכן לא ניתן היתר לפיטורים. כאשר שבה התובעת לעבודה בתום תקופת חופשת הלידה, הנתבעות שינו את תפקידה באופן מהותי, והשיבו אותה לתפקיד זוטר, בניגוד לחוק עבודת נשים, תשי"ד- 1954 (להלן: "חוק עבודת נשים"). לפיכך, היא תובעת פיצוי בשיעור 10 משכורות, בסך 57,900 ₪. יוער, כי בסיכומיה הזכירה התובעת לראשונה אף את הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה כבסיס לתביעה. כבר בשלב זה יאמר כי מדובר בהרחבת חזית, ומאחר שלא ניתנה לנתבעות כל הזדמנות להתגונן בהקשר זה, אין מקום להידרש לטענות.

ב.
פיטוריה של התובעת נעשו שלא כדין, ללא הליך שימוע אמיתי, התובעת לא קיבלה הזמנה לשימוע מראש, אלא יחד עם מכתב פיטורים ותוך
שנאמר לה כי הליך השימוע נדרש "על מנת שלא יבואו אלי בטענות". לפיכך דורשת התובעת פיצוי בסך 57,900 ₪
.

ג.
הנתבעות התחייבו בפני
התובעת כי בגין כל ילד שתכניס לגן, תקבל תשלום של 250 ₪. התובעת טענה כי הכניסה לגן 9 ילדים ולפיכך זכאית לתשלום בסך 2,250 ₪. התובעת לא קיבלה הודעה לעובד ולפיכך יש לקבל את טענותיה בדבר הסיכום בין הצדדים במלואן.

ד.
התובעת הועסקה 5 ימים בשבוע ויום א' היה יומה החופשי.


כאשר ימי חג או חופשה היו חלים בימי ראשון, התובעת לא קיבלה תשלום בגינם. התובעת מעריכה את מספר הימים ב- 15 ימי עבודה ודורשת בגינם פיצוי בסך 3,931 ₪
.

ה.
התובעת דורשת תשלום בסך 2,227 ₪ עבור 8.5 ימי חופשה בגין שנת עבודתה הראשונה בגן. לטענתה, במהלך שנת עבודתה הראשונה לא נספרו כלל ימי החופשה והחלו להיות מחושבים רק מחודש אפריל 2012
.

במועד זה נרשמו לזכותה 5.5 ימים, תחת זכותה ל- 14 ימי חופשה בגין השנה הראשונה.

ו.
הנתבעות הכניסו את התובעת ליתרת חובה בימי החופשה בתקופת החופשה המרוכזת, חופשת הפסח. לפיכך, על הנתבעות לשלם עבור 0.67 ימים בחודש אפריל 2012
וכן עבור 2.35 ימים בחודש מרץ 2013. סה"כ, התביעה היא לתשלום בסך
734 ₪.


ז.
התובעת זכאית להחזר שכ"ט עו"ד שנאלצה לשכור בשל הפנייה למשרד התמ"ת, בסך 5,800 ₪.

ח.
במהלך הניסיונות לפיטורי התובעת, פנתה מנהלת הגן להורים רבים ואמרה להם שהתובעת מתנהגת שלא כשורה לילדים, פוגעת בהם ואף מכה אותם. התובעת טענה כי הפרסום פגע במשלח ידה, השפיל אותה והפך אותה לבוז וללעג. לפיכך על הנתבעות לפצותה בסך 50,000 ₪ בהתאם לחוק איסור לשון הרע.


14.
יצוין, כי בכתב התביעה נכללו רכיבים נוספים, תביעה להפרש פיצויי פיטורים, לפיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד ולהפרשים בגין דמי נסיעות. התובעת חזרה בה מרכיבים אלה במהלך הדיון שנערך ביום 4.5.15, אף שחלקם הוזכרו גם בסיכומים, ולפיכך אין מקום לדון בהם. כמו כן, בתביעה נכללה טענה לפיה לא הופרשו עבור התובעת הפרשות כדין לפנסיה, אולם התביעה ברכיב זה לא כומתה ולא פורטה ולפיכך לא ניתן לדון בה לגופו של עניין.

טענות הנתבעות
15.
הנתבעות מכחישות את זכאות התובעת לזכויות הנתבעות, מן הטענות העיקריות הבאות:

א.
יש לדחות את התביעה האישית נגד מנהלת הגן, בגין היעדר עילה וחוסר יריבות. הנתבעת 1 הינה ישות משפטית נפרדת ומשום שלא נטען להרמת מסך, אין לחייב את הנתבעת 2 בתביעה זו.

ב.
הנתבעות לא ניסו לפטר את התובעת בשל הריונה ובניגוד לחוק עבודת נשים וממילא הוראות חוק עבודת נשים אינן חלות על המקרה שהרי התובעת לא פוטרה במהלך הריונה או במהלך חופשת הלידה או במהלך 60 הימים לאחר חופשת הלידה ולכן, יש לדחות את התביעה בנוגע
להפרת חוק עבודת נשים. בין התובעת לנתבעות נוצר משבר אמון אשר הוביל בסופו של דבר לפיטורי התובעת. כמו כן, התובעת לא עמדה בציפיות המקצועיות של הגן. הטענה כי הנתבעות מפטרות עובדות בהריון באופן סדרתי מופרכת, העובדת נועה לא הובאה לעדות והתובעת לא הוכיחה את הטענות בקשר אליה.

ג.
ביום 6.6.2012 התקבל דיווח מעובדת, הגב' שקמה בן נתן, לפיו במהלך מפגש בוקר, אחת הילדות בגן בכתה והתובעת הגיבה כלפיה באגרסיביות- משכה אותה בידה לחדר וסגרה אותה לבדה במשך 5 דקות כשהיא בוכה וצועקת. הדבר חזר על עצמו מספר פעמים (להלן: "האירוע"). כמו כן, דיווחה הגב' בן נתן
כי הייתה תחושה קשה של חוסר סבלנות מצד התובעת ליתר הילדים בקבוצה. גב' סימונה ביילסקי, עובדת בגן, אישרה את השתלשלות האירועים המתוארת ואף הוסיפה כי התובעת לא הסכימה לאנשי הצוות להרים את הילדים שבכו או לתת להם מוצץ כפי שנהוג בדרך כלל.

ביום 12.6.2012 נערך לתובעת שימוע במהלכו עומתה עם עובדות המקרה. התובעת אישרה שצעקה על הילדה אולם טענה כי היה זה מקרה חד פעמי והכחישה כי סגרה את הילדה לבד בחדר אלא נכנסה עמה לחדר.

ד.
האירוע שהתרחש מנוגד לעקרונות הגן ולפיכך ביום 26.6.2012 הוגשה בקשה לפטר את התובעת מסיבות שאינן קשורות בהריון. עד למתן ההחלטה של משרד התמ"ת, התובעת לא התייצבה לעבודה בשל מחלה וביום 16.7.2012 הודיעה כי לא תתייצב לעבודה עד לסיום ההריון בשל הוראות הרופא התעסוקתי.

ה.
משרד התמ"ת דחה את הבקשה לפיטורי התובעת וקבע כי מדובר באירוע בודד אשר עד אליו הייתה שביעות רצון מלאה מהעובדת והיא אף קודמה ונמצא כי לעת הזו, העובדת בשמירת הריון עד הלידה. בהחלטת התמ"ת לא נקבע כי קיים קשר בין הפיטורים להריון אלא שמדובר בגרסה מול גרסה וממילא התובעת נמצאת בשמירת הריון עד ללידה.

ו.
אין כל מניעה חוקית לשנות את תפקידה של העובדת לאחר תום חופשת הלידה. לאחר תום חופשת הלידה שבה התובעת לעבודה בגן וביום 6.5.2013 נערך לה שימוע. השימוע נערך כדין והפיטורים נעשו רק לאחר שבוצעו ההליכים הדרושים. התובעת בחרה שלא להגיב על הטענות במהלך השימוע. לו הייתה מתנצלת על מעשיה, ייתכן שהתוצאה הייתה שונה. לתובעת נערך שימוע כדין והיא אינה זכאית לכל פיצוי בגין פיטוריה. כמו כן, הוראות חוק עבודת נשים כלל אינן חלות במקרה זה, מאחר שהתובעת פוטרה לאחר תום התקופה המוגנת בהתאם לחוק עבודת נשים.

ז.
התובעת אינה זכאית לתשלום בגין הבאת ילדים לגן ומעולם לא התחייבו לפניה לתשלום כנטען על ידה.

ח.
התביעה לתשלום בגין ימי חג וחופשה בימי א' בשבוע אינה ברורה, ואינה מפורטת. התובעת קיבלה שכר חודשי מחודש ספטמבר 2011, ולפיכך אינה זכאית לתשלום נוסף בגין ימי חג. בחודשים שעבדה קודם לכן לא חלו ימי חג בימי ראשון.

ט.
התובעת קיבלה דמי חופשה מלאים בגין ימי חופש שניצלה. עובדי הגן יוצאים מדי שנה לחופשה מרוכזת של 5 ימים בפסח, ושל 10 ימים בחודש אוגוסט, בתשלום מלא. בחודש אפריל 2012 התובעת שהתה בחופשת הפסח וכן ב- 2 ימי חופש נוספים. בחודש מאי 2012 התובעת ביקשה 5 ימי חופש נוספים ואלה קוזזו לפי דרישתה. גם בחודש מרץ 2013 התובעת שהתה ב- 5 ימי חופשה בפסח בתשלום. התובעת אף ביקשה יום חופש נוסף שקוזז משכרה לפי בקשתה.

י.
התובעת אף אינה זכאית להחזר בגין שכר טרחה ששילמה לפי הטענה לעו"ד בגין ההליכים בתמ"ת. התובעת לא הציגה חשבוניות בגין כך והסכום הנתבע מוגזם.

יא.
מנהלת הגן מעולם לא הוציאה את דיבתה של התובעת או פנתה להורי הילדים בהאשמות כי התובעת פוגעת בילדים. התובעת היא שסיפרה לחלק מההורים על השתלשלות העניינים מאחר וביקשה לקבל מהם המלצות בהליך שהתנהל בפני
התמ"ת. לא היה כל פרסום של לשון הרע והתובעת אינה זכאית לכל פיצוי בשל כך.

16.
במסגרת ישיבות ההוכחות בתיק העידו לתמיכה בתביעה התובעת עצמה וגב' שירה ליאור, שעבדה בעבר בגן. מטעם הנתבעות העידו מנהלת הגן, הנתבעת 2, וגב' שקמה בן נתן, שעבדה אף היא בגן בעבר.

דיון והכרעה
פיטוריה של התובעת
17.
התובעת פוטרה מעבודתה לאחר תום התקופה המוגנת בהתאם לחוק עבודת נשים, וניתנה לה הודעה מוקדמת כדין. שתיים הן טענותיה העיקריות של התובעת בנוגע להליכי פיטוריה. האחת, כי הנתבעות הפרו את חוק עבודת נשים בכך שלאחר שובה מחופשת הלידה שובצה לעבוד בתפקיד אחר, על רקע הניסיון לפטרה במהלך ההיריון; השנייה, כי פוטרה בהליך פגום, ללא שנערך לה שימוע כדין.

18.
לאחר שובה של התובעת מחופשת הלידה, היא שובצה כסייעת בגן אחר מזה שעבדה בו קודם לכן, וכלשונה של התובעת בסעיף 21 לתצהירה:

"...עם חזרתי לעבודה, ביום 1.3.13, הוצבתי בתפקיד של סייעת בכיתה של הגדולים בגן אחר לגמרי. מדובר בתפקיד זוטר לחלוטין, שונה מהתפקיד בו הייתי לפני ההריון".

19.
מנהלת הגן לא חלקה על כך שהתובעת לא שבה לתפקידה הקודם, אולם בעדותה ניסתה להציג את הדברים בדרך שונה, הממעיטה את הפגיעה בתובעת, כדלהלן:

"ש. היא חזרה לעבודה לתפקיד של סייעת במקום תפקיד של גננת?
ת. היא לא גננת. היא לא בתפקיד גננת. היא הייתה אחראית על הכיתה. היא חזרה לתפקיד של אשת צוות
.
ש. כבר לא אחראית?
ת. גם אחראית.
על מה היא הייתה אחראית שהיא חזרה?
ת. על הילדים בגן.
ש. אבל התפקיד שלה שונה?
ת. גם בתפקיד של אחראית כיתה, התובעת אינה גננת מוסמכת וגם בתפקיד שמילאה לפני שמירת ההריון, היא הייתה אשת צוות ולא גננת. כשהיא חזרה לעבודה, היא חזרה לתפקיד כאשת צוות בגן של ילדים יותר גדולים, ויש שם גננת מוסמכת. בכיתה הראשונה, אין צורך בגננת מוסמכת.
ש. למעשה עכשיו היא כפופה לגננת, כאשר קודם היא הייתה הסמכות העיקרית בגן, בכיתה.
ת. היא לא הייתה הסמכות העיקרית, אני הסמכות האחראית בסופו של יום".
(עמוד 17 שורות 14- 27)

20.
בעע (ארצי) 44309-05-11 שירי להב - מדינת ישראל - משרד החוץ, (22/01/13), התייחס בית הדין הארצי לתכלית איסור הפיטורים לאחר תום חופשת הלידה, כדלהלן:

"על תכליתה של הוראת החוק לעניין זה עמדה בהרחבה רבה השופטת ורדה וירט ליבנה, בפסק הדין המנחה בעניין אורלי מורי, בציינה כי "התכלית היא למנוע מהמעביד לסכל את שובה של העובדת לעבודתה, להבטיח את זכותה של העובדת לחזור לעבודתה בתום חופשת הלידה ועל ידי כך ליתן לה הזדמנות ממשית לחזור ולהשתלב בעבודה ולהוכיח את יכולותיה גם לאחר ההיעדרות הממושכת מהעבודה" (ע"ע 627/06 אורלי מורי- מ.ד.פ ילו בע"מ ואח' מיום16.3.08, להלן פרשת אורלי מורי, ראו גם ר. בן ישראל, שוויון הזדמנויות ואיסור הפליה בעבודה, כרך ב', תשנ"ח-1998, בעמ' 615-614). לא זו אף זו, בהוראה האוסרת על פיטורים בתקופה שלאחר חופשת הלידה נמצא מימוש של הזכות לעבוד, באשר "כך תוכל העובדת להוציא לפועל את זכותה לעסוק בעבודה ממנה תפיק סיפוק והערכה, להתקדם ולממש את יכולותיה ומיומנותה במקום העבודה בו עבדה עובר ללידה, בלי שתהא חשופה לאפשרות להיות מפוטרת בשל הלידה ויציאה לחופשת לידה, תקופות המנתקות אותה לזמן לא מועט ממקום העבודה" (פרשת אורלי מורי, בפסקה 21)".

21.
חלק מקיום יחסי עובד מעביד בתום לב ובהגינות, ומתן הזדמנות ממשית לעובדת לחזור ולהשתלב בעבודה עם תום חופשת הלידה, משמעותו החזרת העובדת לתפקיד אותו ביצעה, או לתפקיד מתאים, מקביל ברמתו ובסמכויותיו.


22.
בענייננו, התובעת הוחזרה לעבודה בגן אחר, ובתפקיד אחר, של סייעת, להבדיל מאחראית כיתת גן. תפקיד זה שונה מהותית מהתפקיד אותו ביצעה טרם יציאתה לשמירת הריון וחופשת הלידה. בנסיבות אלה, ברי כי לא ניתנה לתובעת אפשרות כנה וממשית לשוב ולהשתלב בעבודה. הרושם הוא, כי הנתבעות מילאו אחר הוראות החוק כמי שכפאן שד, בהמתנה למועד בו ניתן יהיה לפטר את התובעת.

23.
לאור האמור, זכאית התובעת לפיצוי בהתאם לסעיף 13א(א) לחוק עבודת נשים. בקביעת סכום הפיצוי, נשקלת, מחד, העובדה כי התובעת הושבה לעבודה בפועל ושכרה וזכויותיה שולמו כסדרם ולא נפגעו, ומאידך, כי סמכויותיה ומעמדה נפגעו במסגרת התפקיד החדש בו שובצה. יוער, כי התובעת לא הוכיחה את הטענה שהובאה בסיכומים, לפיה הנתבעות פיטרו בעבר עובדות נוספות בהריון, והטענות ביחס לעובדת נועה נטענו ללא כל ביסוס עובדתי, ללא שמץ של ראיה ביחס למועד סיום עבודתה של העובדת נועה שהוזכרה ונסיבות סיום העבודה. לא נעשה אף כל מאמץ להביא את העובדת הנוספת לעדות. בנסיבות העניין, זכאית התובעת לפיצוי בשיעור 3 משכורות, בסך 17,370 ₪.

24.
גם באשר להליכי פיטוריה של התובעת, מצאתי כי נפלו פגמים בהתנהלות הנתבעות. לטענת התובעת
קיבלה זימון לשימוע ומכתב פיטורים בו זמנית,
תוך שנאמר לה "על מנת שלא יבואו אלי בטענות" (תצהיר התובעת, סעיפים 23 -24). מנהלת הגן טוענת, כי ערכה לתובעת ישיבת שימוע, והתובעת בחרה שלא להתנצל על מעשיה.
ראו: עדות מנהלת הגן, עמוד 16 שורות 13 – 15.

25.
חובת השימוע לעובד מקורה בהלכה הפסוקה, בבתי המשפט ובבתי הדין לעבודה. בפסק הדין בעניין ע"ע (ארצי) 701/07 חברת החשמל לישראל- תורג'מן (3.3.09), פורטו והוסברו תכליתה ויסודותיה של חובת השימוע, בהאי לישנא
:
"החובה לקיים לעובד הליך של שימוע בטרם פיטוריו מקורה בפסיקה. חובה זו מעוגנת בעקרון תום הלב החל ביחסי עבודה. מעקרון זה נגזרת חובת המעסיק לברר לעומק את עניינו של העובד המועמד לפיטורים, את הסיבות לפיטוריו ואת האפשרות לבחון את המשך העסקתו. חובה זו מוגשמת בדרך של מתן זכות לעובד להשמיע את טענותיו בטרם פיטוריו. חובה זו נועדה לגרום למעסיק לקבל החלטה מבוססת, מושכלת ומאוזנת בעניין העסקתו של העובד, לאחר שמיעת ה"אידך גיסא" של עמדת העובד (ע"ע 1027/01 דר' יוסי גוטרמן - המכללה האקדמית עמק יזרעאל ,פד"ע ל"ח, 448). חובת השימוע הוכרה בתחילה ביחסי עבודה במיגזר הציבורי, אך לימים היא הורחבה גם על מעסיקים מן המגזר הפרטי (ע"ע 772/06 שאול אליאס ואח' - משרד החינוך, (לא פורסם, ניתן ביום 26.5.2008);ע"ע 415/06 דני מלכה - שופרסל, (לא פורסם, ניתן ביום 15.5.2007).
עם זאת, חובת השימוע אינה מוחלטת. אין מדובר ב"טקס" שיש לקיימו כדי לצאת ידי חובה. מדובר בהליך אשר נועד לבחון את ההצדקה העניינית במהלך הפיטורים ופשיטא שאם מתקיימות נסיבות בהן מעשה הפיטורים הינו בלתי נמנע או שתקופת ההעסקה קבועה וקצובה מראש, כי אז ניתן לצמצם את חובת השימוע ובמידת הצורך להתאימה לנסיבות העניין".

26.
בהתאם לפסיקה, כוללת בחובה זכות הטיעון את הזכות להיוועץ ולהיות מיוצג על ידי עורך דין בהליך השימוע. כן נפסק, כי על המעביד ליתן לעובד פרק זמן סביר לפני השימוע על מנת שיוכל להיערך להשמעת טענותיו.
ראו: ע"ע (ארצי) 1349/01 אסחאק- מדינת ישראל (16.2.04); ע"ע (ארצי) 620/07 דב גמליאל- חברת החשמל בישראל בע"מ (19.6.08).

27.
תכליתו של השימוע הנערך לעובד ערב פיטוריו, הינה לאפשר לעובד לפרוש טענותיו ביחס להליך הפיטורים עצמו, וכן ביחס לתנאי סיום העבודה, מועד סיום היחסים וכיוצא בזאת. לא ניתן לומר, כי תכלית זו התקיימה בעניינו.

28.
התובעת טענה שלא נערך לה שימוע אלא, נערכה עמה שיחה על המדרכה, במסגרתה נמסר לה מכתב הפיטורים, וכלשונה:
"ש. את מסכימה איתי ואת מודה שהיה שימוע?
ת. לא, לא היה שימוע
.
ש. אבל את אמרת בדיון הקודם שיש לך הקלטה של שיחת השימוע, אני מצטט מפיך?
ת. מבחינתי זה שיחה. זו הפעם השנייה שהיא לקחה אותי על המדרכה, ואמרה לי שזה מסמך של השימוע, שמחייבים אותה לעשות. ואמרה לי לקחת את מכתב הפיטורים ונתנה לי שבועיים"
(פרוטוקול עמוד 10 שורות 20-25)

29.



מנהלת הגן בחקירתה הנגדית התייחסה אף היא לשימוע כ"שיחה" ואישרה שהשיחה נעשתה בעל פה, ללא עריכת פרוטוקול, בזו הלשון:
"ש. אין פרוטוקול שימוע. השיחה נעשתה בע"פ, לא בסופה אמרתי לה שהיא מפוטרת. בסופה, שאלתי אותה מה יש לה לומר, היא ענתה שאין לה מה לומר ושהיא לא מגיבה לנושא. אני רוצה לציין כי במידה והתובעת הייתה מביעה התנצלות, הייתי שוקלת את המשך העסקתה".
(עמוד 16 שורות 13-16)".

30.
לא נמסרה כל גרסה מסודרת מטעם הנתבעות בשאלה היכן נערך השימוע, ומתי והיכן הוזמנה התובעת לשימוע. כמו כן, כאשר נשאלה מנהלת הגן בעדותה אם יידעה את התובעת בדבר זכותה להיוועץ טרם השימוע, השיבה כי אינה זוכרת:
"ש. אמרת לתובעת שיש לה זכות להיוועץ בשיחת השימוע עם גורם מקצועי?
ת. לא זוכרת".
(פרוטוקול עמוד 18 שורות 4 -5).

31.
סיכומו של דבר, אף אם נראה את השיחה שנערכה עם התובעת כשיחת שימוע, ברי כי לא נערך לתובעת הליך שימוע העונה על דרישות הדין. הזמנה לשימוע לא נמסרה לתובעת מראש; מנהלת הגן לא יידעה את התובעת מראש על עריכת השימוע, אלא קראה לה במהלך יום העבודה (תצהיר התובעת, סעיף 23); לתובעת לא ניתנה שהות על מנת להתכונן ולהיוועץ בעו"ד או גורם מקצועי. גרסת התובעת כי השימוע נערך "על המדרכה" לא הוכחשה ולא נסתרה, ולא נרשם פרוטוקול מסודר של הפגישה.

32.
פיטורי התובעת נעשו תוך פגיעה בזכות הטיעון המוקנית לה, והתובעת זכאית לפיצוי בשל כך.

עם זאת, פיטורי התובעת לא נעשו באופן שרירותי לחלוטין, והתובעת ידעה מה העילה לפיטוריה, אף אם לעמדתה האירוע אינו מצדיק את הפיטורים.

33.
בנסיבות העניין שוכנעתי כי התובעת זכאי לפיצוי בגין פגמים בהליך הפיטורים בשיעור שתי משכורות,
בסך 11,580 ₪.

תשלום בגין רישום ילדים לגן
34.
טוענת התובעת, כי הנתבעות התחייבו לפניה, כי עבור כל ילד שירשם לגן בזכותה, תקבל תשלום של 250 ₪. לטענתה,
בזכותה נרשמו לגן 9 ילדים ולפיכך היא זכאית לתשלום בסך 2,250 ₪.

35.
הנתבעות הכחישו מכל וכל את ההתחייבות לתשלום כאמור וטענו כי מעולם לא שילמו לגננת או סייעת תשלום בגין ילד שהביאו לגן. עוד טענו, כי התובעת לא פירטה כלל את טענתה ולא ציינה את שמות הילדים שהביאה לגן.

36.
לאחר בחינת חומר הראיות, מצאתי כי הצדק עם הנתבעות בעניין זה. התובעת לא הציגה כל ראיה שיש בה כדי ללמד על מתן התחייבות לתשלום מצד הנתבעת, לא פירטה מתי ניתנה ההתחייבות הנטענת ובאילו נסיבות. אף אם נקבל את טענת התובעת לפיה התחייבות כאמור הייתה צריכה למצוא ביטוי בטופס הודעה לעובד, הרי שהתובעת לא הציגה כל פירוט או ראיה המעידים על כך שבפועל אכן התקבלו 9 ילדים לגן בזכותה. בכלל זה, התובעת לא ציינה את שמות הילדים בגינם היא תובעת ואת המועד בו נרשמו לגן.

37.
גם בחקירתה הנגדית העידה התובעת באופן כללי וסתמי בהקשר זה כי:
"ש. את תובעת בכתב התביעה תשלום בגין ילדים בגן, בסך של 250 ₪ לילד, למה את לא מפרטת איזה ילדים?
ת. אני פירטתי. זה התמריץ. על כל רישום של ילד"
.
(עמוד 10 שורות 26- 28
(
.
38.
אשר על כן, לא עלה בידי התובעת להוכיח את ההתחייבות הנטענת של הנתבעות לתשלום, כמו גם את רישום הילדים בזכותה לגן.
התובעת אינה זכאית לתשלום בגין רישום ילדים לגן, והתביעה בהקשר זה נדחית
.

ימי חג שחלו בימי ראשון בשבוע
39.



התובעת מבקשת פיצוי בגין ימי חגים שחלו בימי ראשון בשבוע, יומה החופשי, ושהופחתו שלא כדין משכרה לפי הטענה. בדיון שנערך, הבהיר ב"כ התובעת כי התביעה ברכיב זה מתייחסת לתקופה שהחלה בחודש ספטמבר 2011, עד לתום תקופת העבודה (עמוד 11 לפרוטוקול, שורה 10).

40.
התובעת העריכה בתצהירה (סעיף 31) כי היא זכאית לתשלום בגין 15 ימי עבודה בסך 3,931 ₪.

41.
בהקשר זה הנתבעות טענו כי לא הבינו את כוונתה של התובעת והבהירו כי מחודש ספטמבר 2011 עבדה התובעת כעובדת במשכורת גלובאלית חודשית. כן נטען, כי יש לדחות את דרישת התובעת לעניין תשלום ימי חג, מאחר שהתובעת לא פירטה את ימי החג בגינם היא זכאית לתשלום.

42.
לאחר שקילת טענות הצדדים, מצאתי כי הצדק עם הנתבעות. התביעה ברכיב זה אינה ברורה כלל ועיקר. התובעת לא פירטה את ימי החג בגינם היא טוענת לזכאות לתשלום, ולא הצביעה על ניכוי היעדרויות משכרה בגין ימי חג שחלו בימי ראשון.

43.
בתקופה הרלוונטית לרכיב תביעה זה, מחודש ספטמבר 2011 ואילך, הועסקה התובעת כעובדת במשכורת חודשית ולא כעובדת שעתית.
ראו: עדות התובעת , עמוד 11 שורות 15 -17.
לפיכך, התובעת ממילא אינה זכאית לתשלום נוסף על שכרה הרגיל בגין דמי חגים.

44.


התביעה בהקשר זה נדחית.


פדיון חופשה
45.
התובעת דורשת פדיון חופשה בסך 2,227 ₪, עבור 8.5 ימי חופשה בגין שנת עבודתה הראשונה בנתבעת (סעיף 32 לתצהיר התובעת). לטענתה, במהלך שנת עבודתה הראשונה לא נספרו כלל ימי החופשה ואלה החלו להיות מחושבים רק מחודש אפריל 2012.
לאור העובדה שהתובעת זכאית ל- 14 ימי חופשה בשנה ובתלוש השכר לחודש אפריל 2012 מופיע לראשונה רישום ימי חופשה של 5.5 ימים, אזי התובעת זכאית ליתרה של 8.5 ימי חופשה בסך 2,227 ₪.

46.
כמו כן, טוענת התובעת כי נוכו לה שלא כדין 0.67 ימי חופשה בחודש אפריל 2012 וכן 2.35 ימים בחודש מרץ 2013, בגין ימים אלה מבקשת התובעת תשלום בסך
734 ₪
.

47.
הנתבעות טענו, כי שולמו לתובעת מלוא דמי החופשה בגין חופשות שניצלה בפועל, ופירטו וציינו כי בגן בו הועסקה התובעת, יוצאים מדי שנה לחופשה מרוכזת בת 15 ימים (5 ימים בחופשת הפסח ו- 10 ימים בחודש אוגוסט), בתשלום מלא. הנתבעות הפנו לתלושי השכר לחודשים אפריל 2012, במהלכו לפי הטענה שהתה התובעת בחופשה מרוכזת; מאי 2012, במהלכו לפי הטענה שהתה התובעת ב- 5 ימי חופשה נוספים שקוזזו משכרה ומרץ 2013, חודש בו חלה חופשת הפסח וכן נוכה יום חופשה נוסף, מעבר לחופשה המרוכזת.

48.
עם זאת, להוכחת עמדתן לא הגישו הנתבעות פנקס חופשה מסודר, המפרט את ימי החופשה שנטלה התובעת. בכלל זה, הנתבעות לא פירטו את מספר ימי החופשה המדויק שנלקחו במסגרת החופשה המרוכזת, ובין היתר לא פורט האם חלק מן הימים חלו בשבת. כן לא פורטו ימי החופשה שנטלה התובעת בעודף, לפי הטענה, וקוזזו משכרה. לפיכך, אין כל דרך לדעת האם אכן שולמו לתובעת דמי חופשה בגין מלוא ימי החופשה, אם לאו והאם קיזוז ימי החופשה מן השכר נעשה כדין.

49.
בהתאם לסעיף 26 לחוק חופשה שנתית תשי"א - 1951,על המעסיק לנהל פנקס חופשה. הנטל להוכיח יתרת ימי חופשה, תשלום דמי חופשה או פדיון חופשה מוטל על הנתבעת, ובנסיבות העניין לא הורם הנטל.
ראו: דב"ע (ארצי) לא/ 3-22 ציק ליפט - חיים קסטנר פד"ע ג 215 (1972).

50.
לפיכך, התביעה לפדיון 8.5 ימי חופשה מתקבלת. עם זאת, לא ניתן לקבל את החישוב שערכה התובעת. כעולה מתלושי השכר בתקופה הרלוונטית הועסקה התובעת בשכר שעתי של 30 ₪, בהיקף משרה חלקי אשר שיעורו המדויק לא הוכח. התובעת טענה בעדותה כי הועסקה בהיקף של
60% עד 80%, לפי הצורך (עדות התובעת, עמוד 11 שורה 25).
לפיכך, יערך החישוב לפי 8.5 ימי עבודה בני 8.5 שעות
x
30 ₪ לשעה
x
70% משרה= 1,517 ₪.

51.
בהתאם לתלושי השכר לא נערך קיזוז משכרה של התובעת בגין חופשה בחודש אפריל 2012. בחודש מרץ 2013 קוזז סך 267 ₪ בגין "תמורת חופשה", והעילה לקיזוז לא בוססה. לפיכך, זכאית התובעת להחזר הסכום.

52.


הנתבעות ישלמו לתובעת פדיון חופשה בסך 1,517 ₪, וכן ישיבו את סכום הקיזוז שקוזז בחודש מרץ 2013, בסך 267 ₪.

לשון הרע
53.
התובעת מבקשת כי יפסק לזכותה פיצוי בשיעור 50,000 ₪ בהתאם לחוק איסור לשון הרע תשכ"ה- 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע"). זאת בשל הנסיבות הבאות, המתוארות בתצהיר התובעת:

"יובהר כי במהלך ניסיונותיה הנואשים של הנתבעת 2 לפטר אותי, פנתה הנתבעת 2 להורים רבים, תוך שהיא אומרת כי אני מתנהגת שלא כשורה לילדים, פוגעת בהם ואף מכה אותם (כפי שטענה אף בפני
משרד התמ"ת). אין ספק כי מדובר בדברי לשון הרע, כמשמעותם בחוק" (סעיף 40 לתצהיר התובעת).

וכן העידה:
"הפרסום השפיל ומשפיל אותי בעיני הבריות, הפך והופך אותי למטרה לבוז וללעג בגין המעשים המיוחסים לי. למותר לציין, שהפרסום מבזה ופגע בעבודתי" (סעיף 53 לתצהיר התובעת).

54.
הנתבעות מכחישות מכל וכל את הטענות, ומנהלת הגן טוענת כי מעולם לא הוציאה דיבתה של התובעת.

55.
בסיכומי התובעת נכללה טענה נוספת, אשר לא הוכחה במסגרת הליך ההוכחות, לפיה במסגרת ההליך לפני משרד התמ"ת הוחתמו עובדות מהגן על הצהרות אשר נוסחו על ידי הנתבעות ויש בהן משום הוצאת דיבה. טענה זו לא פורטה בשלב הראיות, ההצהרות עצמן לא הוגשו לבית הדין, ואף לא פורטו שמות העובדות אשר הגישו הצהרות. בנסיבות אלה, אין ממש בטענה והיא נדחית.

56.
אשר לטענה לפיה הוצאה דיבתה של התובעת רעה לפני הורים של ילדי הגן, מתצהירה של התובעת, כמו גם מעדותה, עולה כי התובעת לא הייתה נוכחת בעת ההשמצות הנטענות, ולטענתה נודע לה עליהן מפי אחרים. מעבר לכך, התובעת אף לא ידעה לומר מה היה תוכנן המפורש של ההשמצות. התובעת אף לא פירטה את שמותיהם את ההורים שנחשפו לפי הטענה להשמצות, ופשיטא כי לא הביאה איש מהם לעדות בבית הדין.
כאשר נשאלה התובעת בחקירתה הנגדית בהקשר זה, השיבה בהאי לישנא:
"ש. את מסכימה איתי שאת לא היית נוכחת, שהנתבעת לטענתך דיברה עם ההורים או צוות הגן?
ת. נכון
.
ש. את לא יכולה להגיד לי במדויק או במפורש מה בדיוק היא אמרה?
ת. נכון. אני יכולה להגיד לך מה ההורים אמרו לי, אנשים שהיו נוכחים שם
.
ש. למה לא הבאת אף הורה שיעיד לטובתך?
ת. מה שעורך הדין שלי ביקש, עשיתי. עבר המון זמן מאז ואין לי טלפונים וקשה לי ליצור קשר עם ההורים.
ש. את צירפת המלצות של הורים שנתנו לך, נכון? את ההמלצות את ביקשת מההורים שיתנו לך?
ת. כן. שהיה את כל הבעיה ואת כל התקרית, כן פניתי להורים כדי לקבל מהם יוצר עדות, וזה מתפרש כהמלצות, ורציתי שההורים יעידו שהתנהגתי נפלא לילדים, וההורים כבר ידעו
.
ש. אבל אף הורה לא רשם בהמלצתו שהנתבעת הכפישה את שמך, נכון?
ת. אם הייתי מבקשת, אני חושבת שהם כן היו כותבים. העובדה שאמא של הילדה נתנה לי מספרים של עורכי דינים
.
ש. לא הבאת אותה לעדות כאן?
ת. לא חשבתי שאני צריכה."
(עמוד 8 שורות 6- 22
(

57.
זו אף זו, העדה מטעם התובעת, גב' שירה ליאור, העידה כי בישיבת צוות שנערכה לאחר האירוע מנהלת הגן לא אמרה שהתובעת מכה ילדים וכלל לא הזכירה את התובעת (פרוטוקול עמוד 6 שורות 31- עמוד 7 שורה 1).

58.
מכאן, כי טענות התובעת כלליות, ואינן נתמכות ולו בראשית ראיה.

התביעה לפיצוי בגין הוצאת לשון הרע נדחית.

התביעה נגד הנתבעת 2, מנהלת הגן
59.
התביעה הופנתה, כאמור, נגד שתי נתבעות. האחת, המעסיקה, החברה המנהלת את הגן בו הועסקה התובעת. השנייה, מנהלת הגן.

60.
אין חולק, כי מנהלת הגן לא העסיקה באופן אישי את התובעת. התובעת אף לא טענה בכתב התביעה כי יש עילה להרמת מסך ההתאגדות בין הנתבעות, ולא הביאה כל ראיות בהקשר זה. טענות משתמעות בנוגע להרמת מסך נכללו לראשונה בסיכומי התובעת.

61.
בנסיבות אלה, לא הוכחה עילת תביעה אישית נגד מנהלת הגן, הנתונה לסמכותו של בית הדין לעבודה. התביעה נגד הנתבעת 2 נדחית.

סיכום
62.
סיכומו של דבר,
התביעה נגד הנתבעת 1 מתקבלת באופן חלקי. הנתבעת 1 תשלם לתובעת את התשלומים הבאים:

א.
פיצוי בהתאם לחוק עבודת נשים בסך 17,370 ₪.

ב.
פיצוי בגין פגמים בהליך הפיטורים
בסך 11,580 ₪.

ג.
פדיון חופשה בסך 1,517 ₪.

ד.
הנתבעת 1 תשיב את הסכום שקוזז בחודש מרץ 2013 משכר התובעת, בסך 267 ₪.

63.
הסכומים ישולמו תוך 30 יום ולא, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום.

64.
התביעה נגד הנתבעת 2 נדחית.

65.
בנסיבות העניין, בהן נתבע בכתב התביעה סך 200,072 ₪, התביעה נגד הנתבעת 1 התקבלה באופן חלקי בלבד והתביעה נגד הנתבעת 2 נדחתה, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ד' טבת תשע"ו, (16 דצמבר 2015
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.














סעש בית דין אזורי לעבודה 30874-01/14 סנדרין מיכל בן עטר נ' מלולון בע"מ, מיטל מלול (פורסם ב-ֽ 16/12/2015)