פסקי דין על רביע חנאן נסיראת | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

21023-09/12 בל     16/12/2015




בל 21023-09/12 רביע חנאן נסיראת נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


ב"ל 21023-09-12


16 דצמבר 2015

לפני
:

כב' השופטת
חופית גרשון-יזרעאלי

ה
תובעת
רביע חנאן נסיראת
ע"י ב"כ
עו"ד ראמי עתאמנה
-

ה
נתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד עינבל קמיור




פסק דין


התובעת, אשר הועסקה כקצבית ומפרקת בשר במעדנייה למוצרי בשר, מבקשת להכיר בפגיעה בידה הימנית, בגבה ובצווארה כפגיעה בעבודה בהתאם לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה- 1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי") כפגיעה
על דרך תורת המיקרוטראומה.

עיקרי העובדות נשוא התביעה
1.
התובעת, ילידת 1974, הועסקה במעדניית "ק.ד.ן בעיקר בשר" בישוב קדימה (להלן גם: "המעדנייה") כקצבית ומפרקת בשר ועוף. המעדנייה הייתה בבעלות ובניהול גב' קדן רוזנר.

2.
לטענת התובעת היא עבדה 5 ימים בשבוע, 8- 9 שעות ביום ובמסגרת עבודתה ביצעה משך שעות ארוכות פעולות חיתוך, פירוק ודפיקה של בשר, פעולות אשר חזרו על עצמן מאות פעמים ביום וגרמו לה לכאבים עזים בצוואר, בגב וביד ימין. כמו כן נדרשה התובע להכין רטבים לבשר ולהרים קרטונים השוקלים משקל רב.

3.
התובעת פנתה לבדיקות רפואיות, וביום 23.8.10 נקבע ע"י רופא תעסוקתי, ד"ר ויקטור ריבקוב, כי:

"במשך 4 חודשים סובלת מכאבים בשורש כף, מטופלת ע"י רופא אורטופד, לפי בדיקתו בתאריך 10.08.10 מדובר בתסמונת תעלה קרפאלית מימין עם תלונות ובדיקה קלינית מרשימות, ללא הטבה לאחר טיפול בריפוי בעיסוק
חשד למחלת מקצוע
המלצתנו הרפואית תעסוקתית היא:
להמנע מעבודה בהפעלה מאומצת עם תנועות חוזרניות בכף יד ימין"

(נספח לכתב תביעה).

4.
התובעת עברה בדיקות הדמיה שונות, וביום 25.1.13 נבדקה ע"י ד"ר פלאח מאזן, מומחה לכירורגיה אורטופדית, אשר קבע בחוות דעת מפורטת כי היא סובלת משינויים ניווניים בצוואר, תסמונת התעלה הקרפלית מימין ותסמונת מרפק טניס במרפק ימין. בהתאם לחוות דעתו של ד"ר פלאח מאזן, קיים קשר סיבתי בין עבודתה של התובעת לבין הכאבים והמגבלות מהם היא סובלת.

5.
התובעת פנתה לנתבע בתביעה לתשלום דמי פגיעה בגין פגיעתה ביד ימין ובצוואר, אולם תביעתה נדחתה בהתאם למכתב מיום 19.3.12 (נספח לכתב התביעה), מהנימוקים הבאים:
"על פי האמור בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, פגיעה בעבודה היא
תאונת עבודה או מחלת מקצוע. "תאונת עבודה" היא תאונה שאירעה למבוטח תוך כדי ועקב עבודתו/ עיסוקו במשלח ידו.
"מחלת מקצוע" היא מחלה, שנקבעה כמחלת מקצוע בתקנות, והמבוטח חלה בה עקב עבודתו/ עיסוקו במשלח ידו.

1. על פי המסמכים שבידינו, לא הוכח קיום אירוע תאונתי/ אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתך, ואשר הביאו לפגיעה ביד ימין ובצוואר.

2. מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין מחלתך לבין תנאי עבודתך.
לפיכך, אין לראות במחלתך כתאונת עבודה".

6.
המחלוקת העומדת להכרעה בתיק הינה האם יש להכיר בפגיעה ביד ימין ובצוואר של התובעת כפגיעה בעבודה על דרך תורת המיקרוטראומה.

7.
במסגרת ישיבת ההוכחות בתיק נשמעה עדותה של התובעת ושל בעלה אשר עבד אף הוא כקצב במעדנייה, מר רביע מוחמד. מטעם הנתבע העידה הגב' קדן רוזנר, מעסיקתה של התובעת.


טענות הצדדים
8.
טוענת התובעת כי במסגרת עבודתה במעדנייה נדרשה לבצע פעולות חוזרות ונשנות בכל יום עבודה, מאות פעמים ביום, של חיתוך בשר. כמו כן, התובעת נדרשה לפרק את הבשר וחזה העוף לצורך הכנת קציצות ושניצל ועשתה שימוש בסכין ובפטיש דפיקה גדול שהחזיקה בידה הימנית. התובעת הכינה כמות גדולה מאד של 60 – 80 ק"ג שניצל בכל יום, ובנוסף פירקה וחתכה למעלה מ- 100 ק"ג בשר. היקף העבודה הלך וגדל לקראת סוף השבוע. עוד טענה כי הייתה חותכת ירקות ומכינה רטבים.
התובעת נדרשה עוד להרים קרטונים כבדים במשקל 20 -25 ק"ג.
המעסיקה, גב' רוזנר, המעיטה במכוון בעדותה בכמות העבודה במעדנייה, אולם גרסתה אינה מתיישבת עם ההגיון. היה על הנתבע לדרוש מן המעסיקה נתונים לגבי היקף העבודה במעדנייה ולא להאמין לגרסתה ללא שאלות.

9.
לטענתה של התובעת, בתקופת עבודתה במעדנייה נגרמו לה פגיעות זעירות בצוואר, בגב וביד ימין עקב השימוש בסכין ופטיש להכנת השניצלים ויש להכיר בה כסובלת מפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה. יוער, כי בכתב התביעה נטען גם למחלת מקצוע של התובעת, אולם הטענה נזנחה בסיכומי התובעת. כמו כן, בסיכומי התובעת נזנחה הטענה כי הרימה משקל כבד ואף בכך יש משום בסיס לפגיעה בהתאם לתורת המיקרוטראומה.

10.
הנתבע
טוען, כי לתובעת לא אירעו אירועים תאונתיים זעירים חוזרים ונשנים. התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה להוכחת פגיעה מסוג מיקרוטראומה. בעדות התובעת ובעלה היו סתירות ביחס להיקף העבודה של התובעת. בהתאם לתלושי השכר התובעת לא תמיד הועסקה 5 ימים בשבוע. התובעת העידה כי לא היה לה סדר יום קבוע בעבודה. בעדות התובעת היו סתירות פנימיות ביחס להיקף עבודתה, ולכמות חזה העוף בו נדרשה לטפל מדי יום לצורך הכנת השניצלים. כמו כן, חיתוך חזה העוף לא נעשה ברציפות ונקטע בפעולות נוספות. עבודת התובעת הייתה מגוונת, לא אחידה ולא רציפה. לתובעת הייתה עזרה של עובדים נוספים, של בני משפחת בעלי המעדנייה ושל בעלה. גרסת התובעת נסתרה בעדותה של המעסיקה, גב' קדן רוזנר.

11.
הנתבע מסכם, כי עבודת התובעת לא כללה תנועות חוזרות ונישנות. עדות התובעת נסתרה מספר פעמים, סתירות פנימיות וסתירות למול יתר העדויות. עדות התובעת אף נסתרה באמצעות דו"ח חוקר של הנתבע אשר ביקר במעדנייה ביום חמישי בהפתעה ותיעד בזמן אמת את כמות הבשר שהיה במקום לצורך חיתוך, 20 ק"ג בלבד, כאשר בהתאם לעדות התובעת ביום חמישי היו 80- 120 ק"ג שניצלים.

דיון והכרעה
12.
בהתאם להלכה הפסוקה, תנאי להכרה בפגיעה בעבודה במסגרת תורת המיקרוטראומה הוא:
"קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע..."
(עב"ל (ארצי) 313/97 המוסד לביטוח לאומי
- אשר יניב, פד"ע לה 529, 533 (2000).

עוד נפסק:

"... פעולות המורכבות מתנועות מגוונות, המבוצעות על פי סדר משתנה בהתאם לצרכי העבודה, אינן מהוות רצף של תנועות חוזרות ונשנות הדומות זו לזו, המבוצעות במהלך יום העבודה (עב"ל 1012/00 אלי שבח- המוסד לביטוח לאומי
, מיום 28.7.2002; עב"ל 293/09 ראובן יעקב- המוסד לביטוח לאומי
, מיום 27.1.2010; עב"ל 642/06 שלמה מורדוב- המוסד לביטוח לאומי
, מיום 11.3.2008)".
עב"ל (ארצי) 38717-12-12 אברהם נחמני- המוסד לביטוח לאומי
(27.4.2014).

13.
הפעולות החוזרות ונשנות אינן חייבות להיעשות ברציפות, ללא הפסקות, אלא ניתן לבודד פעולות מסוימות אצל העובד ממכלול הפעולות שהוא מבצע במהלך יום עבודתו ולהכיר בהן כתנועות חוזרות ונשנות ברציפות.
ראו: עב"ל (ארצי) 465/07 עופר יהודאי - המוסד לביטוח לאומי
, (30.12.2007).

14.
בנסיבות ענייננו עולה מעדותה של התובעת כי שגרת עבודתה כללה מדי יום מגוון פעולות ועבודות שונות זו מזו, ואשר דרשו מאמץ גופני שונה כדלהלן:
א.
חיתוך ופירוק הבשר-
העבודה הייתה מתבצעת על גבי שולחן עת התובעת עומדת. התובעת בתצהירה טענה שהייתה חותכת עשרות ויותר ק"ג בשר בכל יום. בהמשך מסרה שהייתה חותכת יותר מ- 100 ק"ג בשר ביום (תצהיר תובעת סעיפים 5 -7). עבודת החיתוך נעשתה באמצעות סכין ולטענתה "כל הזמן צריך לסובב את היד מהכתף ועד לאמה וכף היד וללחוץ חזק לחתוך את הבשר"
(תצהיר עדות תובעת, סעיף 6).
ב.

"דפיקת" חזה עוף לצורך הכנת שניצל-
הכנת השניצל נעשתה באמצעות פטיש ששוקל כ- 2 ק"ג. התובעת נדרשה "לדפוק" על השניצלים באמצעות הפטיש. לטענתה, מדובר בעבודה המצריכה הרמת היד עד לכתף והורדתה בחוזקה (תצהיר תובעת סעיפים 6 -7). מעדותה של התובעת לפני ניכר, כי כמות השניצלים שנדרשה "לדפוק" מידי יום לא הייתה קבועה אלא משתנה בהתאם להזמנות:
"ת. ..אני מחזיקה פטיש במשקל 2 קילו ביד ימין, ושמה חתיכות של שניצל והייתי מרימה את היד (העדה מדגימה הרמת יד מעל לקו הכתף) ודופקת פעמיים שלוש על השניצל. היו אנשים שהיו מבקשים שניצל דק-דק אז הייתי עושה דפיקה של חמש או ארבע פעמים שייצא להם דק דק.
ש. והדפיקה היית עושה לפי בקשת לקוח?
ת. לא, היינו מכינים מראש, מה שהמנהלת הייתה מבקשת.
ש. זה היה משתנה מיום ליום, המשקל של השניצלים שהיית "דופקת".
ת. תלוי בהזמנות"
(עמוד 8 שורות 2 -9).

ג.
סידור הבשר בתבניות-
בסיום חיתוך ודפיקת הבשר, התובעת הייתה מסדרת את הבשר בתבניות.
ד.
הכנת קציצות-
ההכנה התבצעה פעם או פעמיים בשבוע, לפי הזמנות. התובעת הייתה מכינה תערובת של בשר טחון ומסדרת בקופסאות פלסטיק (פרוטוקול עמוד 9 שורה 11- 13)
ה.
חיתוך ירקות והכנת רטבים
- התובעת נדרשה לחתוך ירקות כגון פטרוזיליה לצורך הכנת רוטב (פרוטוקול עמוד 7, שורות 5 -8).
ו.
הרמת קרטוני סחורה וסידורם-
לטענת התובעת היא נדרשה להכניס ולהוציא את קרטוני סחורה אשר שוקלים כ- 30 ק"ג כל אחד מהמקרר (תצהיר תובעת סעיפים 8 -9).
ז.
סידור סחורה –
התובעת העידה לפני כי כאשר לא הייתה חותכת שניצל, דופקת עליו או מכינה רטבים, הייתה מסדרת סחורה של תנובה ודברים קפואים (פרוטוקול עמוד 9 שורות 30 -31).
ח.
שטיפת כלים-
התובעת הייתה מסדרת את המחסן ושוטפת את הכלים:
"ש. היית מסדרת גם את המחסן, שוטפת כלים, עושה ניקיונות?
ת. כן. זה היה לפעמים בסוף היום, אולי בבוקר, מה שאני מלכלכת אחרי מה שאני עושה, אני הייתי עוברת על הכלים, הסכינים. זה כל יום אני עושה, אולי שעה שעה וחצי, הכלים מה שיש לי
". (עמוד 9 שורות 21-24).

15.


ניכר, כי התובעת ביצעה מגוון רחב של פעולות ומשימות השונות זו מזו במהותן, הן מבחינת המאמץ המשקל, התנועה וכלי העבודה בהם השתמשה. שהרי ברי כי אין דומה פעולת חיתוך הבשר ו"דפיקתו" לשניצל מבחינת המאמץ המשקל והתנועה לפעולת סידור הסחורה במעדנייה. כמו כן, אין דומה פעולת סידור הסחורה לפעולת שטיפת הכלים. הפעולות כאמור שונות זו מזו בתנועה, במאמץ ובכלי העבודה.

16.
מעדות התובעת התברר כי לא הייתה לה שגרת עבודה קבועה
החוזרת על עצמה מידי יום. וכך היא העידה לפני:

"ש. אז לא היה לך סדר קבוע של עבודה?
ת. לא היה לי. אם אני מתחילה בוקר, אני לא בהכרח נכנסת לשניצלים לפעמים. יש כבד שאני מנקה גם בתנאים שאני ליד השולחן שיותר נמוך ממני ואני עם השניצלים. שעתיים לוקח לנקות ולסדר את הכבד"
(פרוטוקול עמוד 7 שורות 11-14).

וכן העידה:
"ש. ואת אומרת שלא היו לך שעות עבודה קבועות או סדר עבודה קבוע ביחס לחיתוך השניצלים?
ת. אני הסברתי לך, יש דברים דחופים לפעמים בבוקר שביקשו ממני. אם משאירים שניצל בצד אני מתחילה עם זה"
(פרוטוקול עמוד 7 שורה 20-22).

17.
בחינת הראיות הנוגעות לעבודה העיקרית לה טוענת התובעת כבסיס למיקרוטראומה, חיתוך הבשר והכנת השניצלים, מעלה כי קיימות סתירות ממשיות בגרסתה של התובעת והעד מטעמה. בתצהירה (סעיף 7) טענה התובעת כי עסקה בהכנת הבשר והשניצלים כ- 4 שעות מדי יום. אולם בעדותה של התובעת לפני הודתה כי מדובר בכמחצית מפרק הזמן לו טענה בתצהירה, כדלהלן:
"ש.
כמה זמן היה לוקח לך לחתוך שניצל ביום?
ת.
כל קרטון היה לוקח לי חצי שעה, אפילו יותר. אני מתכוונת כל קרטון שאני מנקה, מפלטת. זה חצי שעה אם היא לא היתה מבקשת ממני באמצע לעשות משהו אחר.
ש.
ובסך הכול 4 קרטונים, זה אומר שעתיים חיתוך שניצל ביום?
ת.
חוץ מהדפיקות שאני עושה לשניצלים. הדפיקות זה לא בתוך החצי שעה. הקרטון מה שאני מפלטת אותו אני מתחילה לעשות הכנות בניילונים ולדפוק.
ש.
פעולת הדפיקה גם חצי שעה לכל הקרטון?
ת.
יותר. שעה לכל קרטון ולשים בניילונים"
(עמוד 8 שורות 19 -26).

ובחקירה חוזרת הבהירה התובעת כך:
"ש.
כשנשאלת על חיתוך חזה העוף והפילוט והדפיקה שלו, כמה שעות בסך הכול של כל הפעולות שאמרת: לנקות, לפלט ולדפוק, בכל יום בממוצע, היה לוקח לך?
ת.
משעתיים עד שלוש."
(עמוד 10 שורות 10 -13).

18.
לעומת האמור, העיד בעלה של התובעת, מר רביע מוחמד, עולה כי משך הזמן שנדרש לתובעת להכנת השניצלים הוא 6 שעות, בזו הלשון:
"ש. כמה זמן בממוצע היה לוקח לה לחתוך ולנקות שניצל כולל דפיקה?
ת. שעה וחצי כמעט לכל קרטון.
ש. כפול 4 קרטונים זה בערך 6 שעות ביום?
ת. כן. שש שעות ביום היא עבדה רק על שניצלים.
ש. היא גם הייתה עושה דברים מבחינת בשר?
ת. עושה מה שנדרש ממנה, לא התמקדתי בנרות במה היא עשתה."
(עמוד 13 שורות 1 -6).

19.
מעדות מנהלת המעדנייה, הגב' קדן רוזנר, עולה כי משך הזמן הנדרש להכנת השניצלים הוא כשעה ביום, אולם מדובר בהערכת זמן משתנה ולא בפרק זמן קבוע. כמו כן, העידה העדה כי הכנת הבשר והשניצלים אינה עבודה הנעשית באופן רציף וללא הפסקות, ובלשונה:
"ש. כמה זמן לקח לחתוך ולפלט קרטון של 20 קילו?
ת. לא יודעת להגיד לך – 40 דקות ? אני זורקת. לא בדקתי לה זמנים.
תמיד זה היה עם עוד דברים: חתכו שניצל ומישהו בא אז עשו לו רוטב בשיפודים, התובעת עשתה רטבים גם בנפרד. הקרטון בד"כ לא היה ברצף, עשינו הפסקת צהרים, הרבה דברים.
ש. את לא יודעת כמה זמן זה לקח ?
ת. אני לא זוכרת, עברו הרבה שנים. אין לי אינטרס לשקר לך.
ש. אמרת שבסה"כ קרטון כדי לנקות ולפלט ולדפוק את השניצלים כמה זמן לוקח?
ת. אמרתי שאני חושבת שזה בערך שעה.
ש. זה יכול לקחת שעה וחצי?
ת. אם היא עושה עוד דברים באמצע".

(עמוד 15 שורה 31- עמוד 16 שורה 9).

20.
זו אף זו, אף בנוגע לכמות הבשר שהתובעת נדרשה לחתוך בכל יום התגלו סתירות לא מעטות. מעסיקתה של התובעת העידה לפני, וטענה שבכל יום בממוצע הייתה קונה 20 -30 ק"ג חזה עוף, אשר שימש למוצרים שונים ולא רק להכנת שניצל (פרוטוקול עמוד 13 שורות 20- 23).


21.
התובעת בתצהירה המשלים ובסיכומיה התייחסה לעדות המעסיקה, וטענה כי היא אינה נכונה, שהרי לפי השכל הישר לו הייתה התובעת נדרשת לחתוך רק כ-20 ק"ג בשר ביום, המעדנייה לא הייתה מגיעה למחזור כספי של 100,000 ₪ בחודש כפי שהעידה גב' קדן. וכן, נטען כי הגב' קדן כועסת על התובעת בגין תביעה שזו האחרונה הגישה נגדה בעבר. טענה זו של התובעת לא הוכחה, באשר התובעת עצמה לא ביקשה מן העדה להביא עמה ולהציג ראיות ביחס לכמות הסחורה שנרכשה באותה עת במעדנייה, ובעדותה של העדה לא התגלעו סתירות של ממש שיש בהן כדי לערער את אמינותה.

22.
יתרה מכך, אף מבלי להידרש לשאלת מהימנות הגב' קדן, אף גרסתה של התובעת עצמה לעניין כמות הבשר שהיה עליה להכין מידי יום לצורך הכנת שניצלים אינה אחידה. בתצהירה (סעיף 7) טענה התובעת כי:

"הייתי מפרקת וחותכת יותר מ- 100 ק"ג בשר ביום ומכינה שישים או שבעים או שמונים ק"ג ויותר שניצלים..."
.

בעדותה של התובעת לפני, התברר כי גם לגרסתה לא בכל יום חתכה 100 ק"ג בשר, במרבית הימים הכמויות היו קטנות הרבה יותר, 40- 60 ק"ג, ורק בסוף השבוע הכמות הגיעה לכ- 100 ק"ג, כדלהלן:
"ש. כמה ק"ג בשר היית חותכת ביום?
ת. ביום הייתי מקבלת כל יום בשר מ- 80 עד 100 קילו
ש. כמה קילו שניצל בסה"כ חתכת ביום?
ת. בימים הרגילים 80 קילו. התכוונתי קודם לשניצל.
ש. כל יום היה מגיע 80 קילו?
ת. כן. יש ימים שהיה מגיע פחות- 40 או 60 קילו. בסוף שבוע היה מ- 80 עד 120 קילו"
(עמוד 6 שורות 27 -32).

23.
לאור האמור, קיימות סתירות הן בנוגע לפרק הזמן בו עסקה התובעת מידי יום בהכנת השניצלים, הן בנוגע לכמות אותה נדרשה להכין מידי יום.

24.
מן הראיות עולה עוד, כי עבודת התובעת בחיתוך ובהכנת השניצלים לא הייתה עבודה רצופה וממושכת והתובעת אף לא עסקה לבדה במלאכת הכנת השניצלים. לעניין זה העידה גב' קדן רוזנר (עמוד 13 שורות 30- 32), כי:
"ש.
התובעת היא היחידה שעסקה בחיתוך השניצל?
ת.
לא , גם בעלה. הוא היה הקצב שלנו. הוא חתך שניצל וגם דפק. גם אני חתכתי שניצלים מדי פעם. גם הילדים שלי. היו לי גם עובדים במשך התקופה.
ש.
כמה זמן בערך לוקח לחתוך 20-30 קילו שניצל ביום?
ת.
שעתיים שלוש, אבל זו לאו דווקא עבודה רצופה. זו היה אוירה משפחתית, הכול זרם. לפי הצורך. לא היו הרבה הזמנות. ביום העצמאות היו הרבה הזמנות.
ש.
אז פעילות העסק היתה מועטה יחסית?
ת.
כן, בגלל זה עברנו מקום, מקדימה לתל מונד".

אף התובעת עצמה העידה כי:
"ש. מה יתר העובדים היו עושים באטליז. לכל אחד היה תפקיד מוגדר?
ת. כן. יש לי ימים שהיתה לי עבודה קשה והיו עוזרים לי".
(עמוד 5 שורה 33- עמוד 6 שורה 1).

בהמשך העידה התובעת, כי בסוף השבוע הייתה עובדת נוספת שביצעה את מלאכת הכנת השניצלים, בזו הלשון:
"ש. יש עוד עובדים שהיו עושים את העבודה הזאת, דפיקות או חיתוך שניצלים.
ת. הייתה מישהי שהייתה עובדת רק בסוף השבוע, בחמישי- שישי". (
עמוד 10 שורות 2- 3).

מעדותו של מר רביע מוחמד עולה, כי לגרסתו עובדת נוספת הייתה מתגברת את עובדי המקום החל מיום שלישי ולא מיום חמישי, כפי שטענה התובעת:
"ש. כמה עובדים היו באטליז?
ת. בתחילת השבוע- האטליז עבד משני עד שישי- ובימי שבת וראשון היה סגור. בתחילת השבוע, יום שני, אני הייתי, אשתי ובעלת העסק. מיום שלישי עד שישי הייתה מצטרפת עוד עובדת מ- 9:00 בבוקר עד סיום העבודה- לפעמים 17:00, 18:00 או 19:00, ובשעה 15:00 מצטרפת עוד מישהי בתפקיד קופאית/ מתמחרת"
(עמוד 10 שורות 26 -30).


25.
לפני סיום נציין עוד, כי אף בשאלת תקופת עבודתה של התובעת במעדנייה והיקפה התגלו סתירות. בשאלון למבוטח בחתימת התובעת (נ/2), נרשם כי מועד תחילת העבודה היה בחודש יוני 2006. לעומת זאת, בתצהירה של התובעת (סעיף 2) נרשם כי החלה לעבוד בחודש דצמבר 2006.
במסגרת חקירתה של התובעת לפני חוקר מטעם הנתבע מיום 10.1.12 (נספח לתצהיר תובעת) אמרה כי עבדה במעדנייה משך 4 שנים (עמוד 1 שורות 8 – 9). בעדותה לפני אמרה התובעת כי עבדה במעדנייה שנתיים ושמונה חודשים, 5 ימים בשבוע:
"ש. כמה שנים עבדת ב"אטליז קדן בעיקר בשר" (להלן: האטליז")?
ת. שנתיים ושמונה חודשים.
ש. כמה ימים בשבוע?
ת. 5 ימים, מ- 9:00 עד 17:00 כל יום"
(עמוד 5 שורות 8- 11).

מתלושי השכר שהוגשו (נ/1), ניכר שלכל הפחות בחלק מן החודשים התובעת עבדה בהיקף פחות מזה שהצהירה עליו. כך, בחודש אפריל 2010 עבדה 18 ימים, בחודש פברואר 2010 עבדה 9 ימים ובחודש יולי 2009 עבדה 17 ימים. התובעת הסבירה, כי ייתכן שבחודשים אלו עבדה פחות בשל חגים או חופשה (עמוד 5 שורה 15), אולם לא הוצגו מטעמה תלושי שכר נוספים או כל מסמך אחר להוכחת היקף העבודה הרגיל הנטען על ידה.
מעסיקתה של התובעת, גב' קדן רוזנר, טענה במסגרת חקירתה לפני חוקר הנתבע כי התובעת הועסקה
4 ימים בשבוע (נספח לתצהיר התובעת, עמוד 1 שורה 8 להודעה).

26.
סיכומו של דבר, לאור הסתירות הרבות בנוגע ליסודות העובדתיים נשוא התביעה, לא הוכיחה התובעת תנועות חוזרות ונשנות בתדירות מספקת ומשכך, התביעה לפי תורת המיקרוטראומה נדחית.

27.
לאור אופיו של ההליך אין צו להוצאות.


ניתן היום, ד' טבת תשע"ו, (16 דצמבר 2015
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.














בל בית דין אזורי לעבודה 21023-09/12 רביע חנאן נסיראת נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 16/12/2015)