פסקי דין על רחל שמחה | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

60515-07/13 בל     18/12/2015




בל 60515-07/13 רחל שמחה נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


ב"ל 60515-07-13


18 דצמבר 2015



לפני כב' השופטת רוית צדיק

נציג ציבור עובדים מר הרצל גבע


ה
תובעת:
רחל שמחה
ע"י ב"כ עו"ד עובד כהן

-

ה
נתבע:
המוסד לביטוח לאומי

ב"כ הנתבע עו"ד דלית מילוא


פסק דין


1.
ההליך אשר בפני
נו יסודו בהחלטת הנתבע לחדול מתשלום מזונות לתובעת מיום 1.7.13 ואילך, וזאת בשל מגורים משותפים עם מר עמי שמחה, בן זוגה לשעבר, בניגוד לחוק המזונות (הבטחת הכנסה), התשל"ב – 1972.

תמצית טענות התובעת:
2.
התובעת בת 48 אם לקטין המתגורר אתה במשותף בדירה מושכרת.

התובעת נפרדה מבן זוגה (להלן: "בן זוגה או החייב") בשנת 2006. קשריה עם בן זוגה, אב בנה הקטין, מתמצים בביקורים לא סדירים לפגוש את הבן.

3.
התובעת אינה מנהלת חיי משפחה או משק בית עם החייב, הוא אינו נושא במזונות התובעת או בנה. על כן פנתה התובעת בתביעה לקצבת מזונות אשר אושרה.

4.
חוק המזונות (הבטחת הכנסה) מגדיר את המונח "זוכה" מי ש

פסק דין
מזונות ניתן לזכותו ואינו מתגורר עם החייב לרבות הורה שאינו מתגורר עם החייב, שפס"ד למזונות ניתן לזכות ילדו הקטין הנמצא בהחזקתו אף אם אינו ימו.

5.
בהתאם להלכה הפסוקה יש לפרש את המונח "זוכה" ואינו מתגורר עם החייב, כמבחן מהותי של העדר קיום בית משותף. אין די במבחן פורמאלי של המצאות פיסית או דיירות פיסית, ודאי לא ארעית, אלא נדרש קיום משק בית משותף על כל המשתמע מכך.

6.
הנתבע לא הוכיח כי התובעת והחייב מקימים משק בית משותף. מעבר לאמור בנסיבות זהות הכיר הנתבע בזכות התובעת למזונות, ואילו בשלילת תביעתה כיום הפעיל הנתבע מבחן פורמאלי ולא בחן מבחן מהותי של קיום משק בית משותף.

7.
בשנת 2012 נחקרה התובעת לעניין מר מגורי החייב ונמצאנו נסיבות זהות לחלוטין למקרה דנן שעה שחוקר הנתבע מצא את החייב בדירה. באותן נסיבות ממש ובאותה סוגיה בה נמצא הוא בבית התובעת, לא נשללה גמלתה. על כן מטעם זה לא היה מקום לשלול תביעת התובעת שעה שהשלילה נסמכת על אותה סוגיה ומהות של בדיקה וממצאים עובדתיים אשר לא השתנו.

8.
לטענת התובעת אינה מנהלת כל יחסים עם החייב, קשריהם מתמצים בביקוריו הנוגעים לסיוע של ילדם המשותף, אך בין זה לבין קשר של בני זוג או חיים במשותף ,רב המרחק.

9.
גרסת התובעת הייתה עקבית, התובעת מסרה לחוקר הנתבע כי נוכחותו של החייב בדירה הייתה במקרה בו יצאה לעבודה בשעה מוקדמת ונדרשה לעזרה עם בנם המשותף על כן לן הוא בדירה. כמו כן, החוקר בחן את הדירה ומצא כי אין ולא היה כל זכר לפריטים המשמשים את החייב לצורך מגורים בדירה. ככל שחי בדירה, היו נמצאים פריטים שונים או פרטי לבוש המשמשים אותו שימוש יום יומי. בנוסף, התובעת הדגישה בפני
חוקר הנתבע, כי אינו משלם כל הוצאה לרבות הוצאות שכירות והיא נושאת בכל התשלומים לבדה.

10.
עדי התובעת העידו כי התובעת ובן זוגה אינם חיים יחדיו, ואינם מתגוררים בדירה יחד, למעט המצאות החייב בדירה, בשל בנם המשותף בשעה שהתובעת נזקקת לעזרה בהשגחה עליו עת היא יוצאת מוקדם לעבודה.

11.
כשלים רבים נפלו בחקירת החוקר אשר לא ביצע חקירה סביבתי, לא גבה עדויות משכנים או קרובים ולא חזר לבדוק את סוגיית "מגוריו" של החייב בדירה. כמו כן לא נבדק נושאים שעניינם חיים משותפים, כגון הוצאות וחשבונות משותפים, בלויים משותפים, חיי אישות ועוד.

12.
בביקורו המפתיע של החוקר, אישר כי החייב לא הסתתר, נערך סיור בדירה וכן בנה של התובעת ישן בחדרה, והחייב ישן על הספה. החוקר לא מצא מעבר לחולצה בארון הבגדים פרטים נוספים של החייב. כמו כן, החוקר לא בדק את תשלום חשבון מים וארנונה ולא ביצע כל בדיקה כלכלית נוספת. בנוסף, החוקר מאשר כי החייב שיתף אתו פעולה והבהיר כי אינו מתגורר אצל התובעת אלא אצל אחיו.

13.
לאור האמור לעיל, לא הוכח בבדל ראיה הנדרש להוכחת חיים משותפים ומשק בית משותף, שכן לתובעת
ולבן זוגה אין חשבון בנק משותף, חיי אישות, ניהול משק בית משותף או חיים משותפים.
בנוסף החייב אינו מכלכל את התובעת ובנו ואינו משתתף בהוצאות כלכלת הבית או במזונותיה או כל הוצאה אחרת הדרושה לתובעת או בנם המשותף משאין ביכולתו לעשות כן.

תמצית טענות הנתבע:
14.
כעולה מחקירת התובעת והעדויות שנשמעו בתיק התובעת ובן זוגה מתגוררים יחדיו תחת קורת גג אחת. התובעת בחרה שלא לזמן את החייב, כדי לתמוך גרסתה בעניין העדר חיים משותפים. אי הזמנתו פועלת לרעת התובעת בבחינת המשקל הראייתי שיש להעניק לטענותיה.

15.
בעדות התובעת נתגלו סתירות רבות, כך למשל בחקירתה מיום 13.12.12 ציינה התובעת כי החייב לא ישן בדירתה
אולם, במסגרת ביקור החוקר התגלה כי הוא מסתתר מאחורי דלת החדר. לאחר שסוד התובעת התגלה שינתה התובעת גרסתה וטענה כי החייב ישן בדירתה ליל קודם לכן, לאחר שעזר לתובעת לסדר את הבית. בעדותה בבית הדין שינתה התובעת את גרסתה וטענה כי החייב ישן בדירתה מאחר ולמחרת חלה חופשת חג החנוכה והיה עליו לשמור על בנם. משנשאלה מדוע לא סיפרה זאת לחוקר, אמרה כי לא סיפרה כיוון שהחוקר ראה אותו. התובעת לא הכחישה כי בן זוגה הסתתר בדירה אך ניסתה לפטור עצמה ממתן תשובה בטענה כי אינה זוכרת אם הדבר נכון.
בנוסף ,טענה התובעת כי הסתירה את החייב בשל הפחד כי יעשו לה בעיות בבטוח. מחקירת החייב עולה כי התובעת ביקשה ממנו להסתתר והוא מסר כי הוא ישן בדירה לפעמים.

16.
לא ניתן להקיש דבר מהעובדה כי לאחר החקירה מיום 13/12/12 לא שלל הנתבע את זכאות התובעת למזונות. הנתבע יטען כיון שלא נשללה זכאותה למזונות, לא ניתנה כל החלטה כתובה בנושא, אין הדבר מלמד על סוף פסוק בעניין זה. משנבדקה התובעת פעם נוספת, התברר כי אין אמת בדבריה כפי שנמסרו בחקירתה בשנת 2012, שכן בן זוגה נמצא בדירה אף בחקירה השנייה, ולן בה לילה קודם לכן.

17.
ביום 2.7.13 הגיע החוקר לביתה של התובעת, וראה את התובעת תולה כביסה, החוקר נקש על דלת ביתם ומשלא נענה התקשר אליה. החוקר ביקש כי התובעת תפתח את הדלת, אך זו טענה כי יצאה מהבית והלכה עם בנה לבית הספר. רק לאחר שאמר לה החוקר כי ראה אותה דקות ספורות קודם לכן, פתחה היא את דלת ביתה, והחוקר גילה כי החייב לן בדירה ונמצא שם. משנשאלה מדוע לא פתחה את הדלת מסרה שהיא בלחץ של עבודה, ועליה לקחת את בנה לבית הספר להתלבש ולהתארגן לעבודה. בהמשך החקירה, שינתה התובעת את גרסתה וטענה כי החייב נמצא בדירה כאשר צריך לקחת את בנם לבית הספר. בעדותה בבית המשפט טענה התובעת כי לא אמרה לחוקר שעליה לקחת את בנם לבית הספר, חרף העובדה שחתימתה מופיעה בתחתית הדף.


18.
בנוסף , קיימות סתירות לעניין התדירות בה ישן החייב בדירה. בהודעת התובעת טענה כי כאשר אינה יכולה לקחת את בנם לבית הספר, בערך פעם בחודש, או בשלושה שבועות מר שמחה ישן בדירה. בעדותה בבית הדין ציינה כי מר שמחה מגיע כאשר היא צריכה אותו ובהמשך טענה כי מר שמחה לוקח את הילד לפעמים בבוקר מוקדם ולפעמים היה ישן בביתה
על ספה.
מעדות התובעת עולה כי גרסאותיה שלה אינן עקביות ואמינות, תשובותיה הפכפכות ומטרתן להסתיר את האמת והיא כי בן זוגה לן בדירתה דרך קבע. לכך מצטרפת העובדה כי בדירת התובעת נמצאו חולצות של מר שמחה המעידות כי הוא נמצא בדירה הרבה מעבר לפעמים בודדות ומדובר בשגרה קיימת.

19.
משהוכח כי החייב גר בדירת התובעת ולו מספר פעמים בודדות אין משמעות לעדי התובעת אשר ניסו לתמוך בגרסתה הרעועה לגבי מקום לינת מר שמחה. כמו כן עדות חוקר הנתבע הייתה ללא רבב ונעדרת סתירות. עוד נטען כי אין זה מתפקידו של החוקר לבדוק חשבונות חשמל, מים וארנונה, והנטל במקרה הזה מוטל על התובעת. הנתבע חולק על טענת התובעת כי היה עליו להציג ראיות להוכחת קיום משק בית משותף והפנה לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה על פיה, מקום בו בני זוג מתגוררים תחת קורת גג אחת קמה חזקה לקיומה של תלות כלכלית ומשק בית משותף. עוד נקבע כי בית הדין אינו בוחן אורח חייהם של מבוטחים ועליו לשקול את הראיות ולהסיק מהם את המסקנה הסבירה דהיינו, משהוכחו מגורים משותפים קמה חזקה אוטומטית למשק בית משותף. חזקה זו ניתנת לסתירה ע"י התובעת באמצעות הבאת ראיות פוזיטיביות.

20.
משהוכח כי התובעת והחייב גרים תחת קורת גג אחת, קמה חזקה כי מנהלים הם משק בית משותף.
התובעת לא הציגה כל אסמכתא המלמדת כי היא מנהלת משק בית לבדה. לא הוצג פרוט חשבון שוטפים, זהות המשלם, פרטי חשבון הבנק באמצעותו היה ניתן לעקוב אחרי התשלומים החודשיים אשר משלמת התובעת למחייתה ולמחית בנה. הימנעות זו יש לזקוף לחובת התובעת. הדבר מתעורר שבעתיים שעה שלטענת התובעת עצמה הדירה רשומה על שמה ועל שם בן זוגה, והם עדיין נשואים.
אין
די בטענה בעלמא כי התובעת משלמת את שכר הדירה. משלא הוצג כל מסמך התומך בטענה זו, לרבות אודות התשלום או מספרי ההמחאות עימם שילמה את שכר הדירה, חזקה כי אין הדבר כך והתובעת מסתירה מבית הדין והנתבע מידע רלוונטי המשמש לרעתה. התובעת לא תמכה באסמכתא כלשהי את הטענה לפיה התנאי לקבלת הגט היה כי תעזוב את הדירה. משהדירה נותרה רשומה על שמו של החייב
והוא לן במקום ועוזר בטפול בבנם, מעיד הדבר על כך שהתובעת ובן זוגה, מנהלים משק בית משותף.

21.
בסיכומי התשובה טענה התובעת כי מסקנת הנתבע מלמדת על טעות משפטית מנחה בתיק. לטענת הנתבע די בהוכחת מגורים פיסית באמצעות נוכחות אקראית כדי לשלול קצבה מבלי לבחון כל בחינה מהותית של משק בית משותף. בנוסף הנתבע לא בקש לזמן את החייב לעדות.

22.
הוסכם בין הצדדים כי הודאת החייב
היא חלק מראיות התיק, אולם הנתבע לא ביקש חקירתו, ולא טרח לזמנו לדיון. מהודעתו עולה תמיכה ברורה ומלאה בגרסת התובעת. החוקר אשר כי החייב
שיתף עמו פעולה. וכן החייב מאשר כי אינו מתגורר עם התובעת אלא אצל אחיו ואין לו כסף לשכר דירה משלו. בהמשך מאשר הוא כי הוא לן בדירת התובעת פעם בכמה שבועות.
הנתבע מתייחס לתביעה קודמת בחקירה קודמת, אשר אינה רלוונטית להליך זה. למעשה, החקירה הקודמת מתייחסת בדיוק לאותה סוגיה, ומסקנת הנתבע בחקירה דאז, כי אין בחקירה לשלול גמלת התובעת מוכיחה כי לא ראה את ממצא הלינה לכשעצמו כדי לשלול גמלה ללא הוכחת קיום משק בית משותף.

23.
ניתוח הנתבע את הראיות עוסק בזוטות באופן טרחני, ומוצא סתירה מקום שאין בה בעוד שגרסתה המהותית של התובעת כי החייב
אינו גר או חי עמה, עקבית היא. עדי התובעת העידו אף הם כי החייב אינו גר בדירת התובעת, מגורים קבועים כבני זוג.

24.
הנתבע אינו מתמודד כלל עם החלטתו הקודמת אשר הכירה בזכאות לגמלה על אף שנמצאו ממצאים זהים באותה סוגיה. לסיום נטען כי הפסיקה אליה הפנה הנתבע הייתה דעת מעוט אשר נדחתה בעוד בפרשת עב"ל 779/06 המוסד נ' וולוביץ', נקבע כי מגורים משותפים בדירה כשותפים אין די בו להכרה בזוגיות ומקל וחומר בעניינו. הנתבע לא ביצע חקירה מעמיקה כדי לקבוע מסקנה רצינית אחרת ולא הוכח בבדל ראיה קיום משק בית משותף, חיים משותפים או מגורים משותפים.

דיון
והכרעה:
25.
סעיף 1 לחוק המזונות( הבטחת הכנסה) , התשל"ב- 1972 (להלן: "חוק המזונות") קובע כדלקמן:

"זוכה" - מי ש

פסק דין
למזונות ניתן לזכותו ואינו מתגורר עם החייב, לרבות הורה שאינו מתגורר עם החייב ש

פסק דין
למזונות ניתן לזכות ילדו הקטין הנמצא בהחזקתו אף אם אינו עמו;


"חייב" - יחיד ש

פסק דין
למזונות ניתן לחובתו;

תכלית חוק המזונות נועדה להבטיח לזוכה ב

פסק דין
מזונות של בית משפט או בית דין מוסמך ,תשלום חודשי אשר יבטיח אמצעי מחיה מינימאליים לקיום בכבוד, בהתאם לתנאים שנקבעו בחוק ובתקנות שהותקנו מכוח החוק, מבלי לנקוט בהליכי הוצאה לפועל נגד החייב.

26.
כאמור לעיל, תביעת התובעת לתשלום על פי חוק המזונות נדחתה לאור טענת הנתבע כי החל מיום 1.7.13 , מתגוררת התובעת עם החייב על כן אינה זכאית בתשלום קצבת מזונות. מנגד טוענת התובעת כי איננה מתגוררת עם החייב ומדובר במקרים בודדים בהם לן הוא בביתה.
לצורך הכרעה בשאלה האם התובעת הרימה את נטל ההוכחה והוכיחה כי החייב אינו מתגורר עמה ואינו מנהל חיים משותפים עמה , נבחן את הראיות ועדויות הצדדים וכן העקרונות אשר התוותה ההלכה הפסוקה בעניין חיים משותפים לרבות ניהול משק בית במשותף.

27.
הלכה פסוקה קבעה כי ידועים בציבור יחשבו אותם בני זוג בהם מתקיימים התנאים הבאים: מבחן סובייקטיבי של רצון לקשור חיים יחדיו ומבחן אובייקטיבי של ניהול משק בית משותף. יצוין כי המבחן האובייקטיבי הוא המלמד על קיומו לכאורה של המבחן הסובייקטיבי (ראו: עב"ל 288/08 יצחק אלימלך נ' המוסד לביטוח לאומי
, [פורסם בנבו] מיום 6.4.09).כן נפסק כי עובדת קיום מגורים יחדיו מקימה חזקה ניתנת לסתירה של קיום משק בית משותף (ראו: ע"ע 1223/01 נאוה ברזילי נ' נורית וימן [פורסם בנבו] מיום 20.12.06; ע"ע 513/06 קריסלדה קסידסיד נ' מבטחים מוסד סוציאלי של העובדים בע"מ [פורסם בנבו] מיום 3.5.06).

28.
כמו כן, לצורך הכרעה בשאלה האם בני הזוג
עונים על הגדרת קיום משק בית במשותף יש לבחון האם הוכח קיום כלכלי המבוסס על שיתוף במאמצים ואמצעים לצורך ניהול חיים משותפים הכוללים בחובם תשלום עבור מגורים, אכילה , שתייה , לינה וצרכים נוספים להם נזקק הזוג בחיי יום יום.

29.

ערים אנו לטענת הנתבע על פיה החייב גר עם התובעת ודי בכך לדחות את התביעה אולם , האם העובדה כי החייב לן בבית התובעת בשני מועדים בלבד, יש בה כדי לשלול זכאות התובעת לקבלת קצבה אשר מטרתה להבטיח אמצעי מחיה לאישה ולילדים אשר זכו בפסק מזונות ? האם ככל שהייתה התובעת מבקשת לבסס טענה לחיים משותפים וקיום משק בית משותף, היה די בשני מועדים אקראיים בהם לן בן זוגה בביתה? לצורך הכרעה בשאלות נפנה לניתוח הראיות והעדויות אשר נשמעו בפני
נו.

30.
בתצהירה הצהירה התובעת כי היא חיה בנפרד מבן זוגה וביקוריו מתמצים בביקור בנם המשותף באופן לא סדור. עוד הצהירה כי אינה חיה עמו ואינם מקיימים משק בית במשותף וכן אינו נושא בתשלום המזונות או בכל תשלום אחר על כן, הגישה תביעתה לנתבע(סעיפים 4-6 לתצהירה).

בהמשך הצהירה התובעת כי החייב מגיע לדירה לביקורים אחת לכמה ימים ובממוצע אחת לחודש במידה והתובעת נזקקת לעזרתו לקחת את בנם לבית הספר בשעות הבוקר , כאשר עליה להתייצב לעבודה מוקדם מהרגיל וטרם תחילת יום הלימודים של בנה. במקרים אלה החייב
מסייע לה ונשאר ללון על הספה בסלון ( סעיף 9ד' לתצהיר התובעת).

31.
בחקירתה בפני
נו משנשאלה התובעת לביקור החוקר מיום 13.12.12 ( מוצג נ/1) הבהירה כי באותו מועד בו בקר חוקר המוסד אכן החייב לן בדירה וזאת שעה שלמחרת בנם המשותף היה בחופשת חנוכה, בעוד היא נדרשה לצאת מוקדם לעבודה על כן פנתה לעזרתו על מנת שישמור על בנם ( עמוד 9 לפרוטוקול הדיון מיום 18.11.14). בהמשך העידה כי אין לו בגדים בדירה והוא לן בדירה על מנת לקחת את בנם שעה שהיה עליה לצאת מוקדם לעבודה( עמוד 9 לפרוטוקול שורות 28-29).כן העידה כי בפרק הזמן בין הביקור הראשון אשר ערך החוקר לבין הביקור השני החייב לא לן בביתה.

32.
אשר לביקור השני מיום 2.7.13( מוצג נ/2) העידה התובעת כדלקמן:
ת:
לא . בזמן שלא היה חופשים , אני אסביר לך . בזמן שאין חופשים , שיש חופשים , עכשיו הוא כבר לא צריך אותו , אבל כשהוא היה קטן יותר , שהיה חופשים הוא היה בא ולוקח את הילד איתו כי אני צריכה לעבוד .
ש:
אהמ . אז כל פעם שהיה חופש עמי היה ישן אצלך ?
ת:
כשהוא היה קטן יותר , זה היה פעם אחת . ובפעם השניה שהחוקר היה אני הייתי צריכה להיות אצל הקשישה שלי מוקדם . אני גם אמרתי לחוקר , והוא ראה כמה פעמים הקשישה מתקשרת אליי לפלאפון , מתי אני מגיעה .
ש:
אני שאלתי שאלה אחרת . האם בין חנוכה ,
ת:
כן .
ש:
הזאת שהחוקר היה , לבין הפעם השניה שהחוקר היה , עמי ישן ,
ת:
לא .
ש:
אצלך בדירה?
ת:
לא .
ש:
אז מה עשית בחופשים ?
ת:
כשהיה חופשים ארוכים ? הוא היה אצל אחותי . הוא היה ישן אצלה כי יש שם ילדים קטנים . אז הוא היה משחק איתם.
ש:
אהמ . ובין הזמן הזה שהחוקר היה בפעם הראשונה בחנוכה , לבין הפעם השניה שהוא היה בחנוכה ?

לא , הפעם הראשונה זה היה בקיץ שהוא היה ,
ש:
אה , קיץ סליחה , לבין הפעם השניה שהוא היה . אה , עמי בכלל לא ,
ת:
לא ,
ש:
ישן אצלך אפילו פעם אחת ?
ת:
לא .
ש:
זאת אומרת הפעם , הייתה את הפעם הזאת בחנוכה , והפעם הבאה שהוא ישן זה היה הפעם השנייה שהחוקר בא ?
ת:
כן".
( עמוד 11 לפרוטוקול מיום 18.11.14 שורות 17-32, עמוד 12 לפרוטוקול שורות 1-10).

33.
בהמשך חזרה התובעת על גרסתה כי גם בביקור השני ביולי 2013 קראה לחייב כאשר הייתה זקוקה לעזרתו, ושעה שטרם הסתיימה שנת הלימוד בבית הספר בו למד בנם המשותף נזקקה לעזרתו שכן התחילה את עבודתה ביום זה מוקדם מהרגיל. בחקירתה הנגדית הבהירה התובעת גרסתה לעניין הפעמים בהם נדרשה לעזרת בן זוגה וכך העידה:
"
ש:
וזה פעם ראשונה שהיית צריכה להיות , היית צריכה להיות אצל אחד הקשישים לפני שמונה בבוקר ?
ת:
לא . לפעמים יוצא , אם אני צריכה ללכת איתה לרופא או לבדיקות , אני חייבת להיות שם מוקדם .
ש:
אז מה היית עושה בפעמים האלה ?
ת:
אז הוא היה לוקח אותו .
ש:
אז הוא גם היה ישן ?
ת:
לא , לפעמים הוא היה ישן . לא תמיד שהוא היה ישן . לפעמים הוא היה מעדיף לבוא בבוקר מוקדם , כי הוא אמר שלא נוח לו לישון אפילו על הספה . לפעמים הוא היה בא מוקדם , בשש וחצי , לקחת אותו .
ש:
אהמ ?
ת:
היה עולה , שותה כוס קפה ולוקח את הילד ואני הייתי יוצאת בשעה שבע ועשרה מהבית .
ש:
אהמ ?
ת:
ולפעמים לא היה לי ברירה , הייתי לוקחת אותו איתי לעבודה אם הוא לא יכל לבוא לקחת אותו , הייתי לוקחת אותו איתי לעבודה , והוא לא היה הולך לבית ספר .
ש:
אבל היו עוד פעמים שהוא היה ישן או לא היה עוד פעמים ?
ת:
לא , לא הרבה פעמים .
ש:
לא הרבה או לא בכלל ?
ת:
לא הרבה פעמים , רק מתי שאני צריכה אותו .
ש:
אז אני שואלת אם היו עוד פעמים ?
ת:
אני לא זוכרת מה היה
" (עמוד 15 לפרוטוקול שורות 15-33; עמוד 16 לפרוטוקול שורות 1-4).

34.
עיון בגרסת התובעת בפני
חוקר הנתבע בחקירתה מיום 13.12.12 מעלה כי התובעת מסרה לחוקר כי היא חיה בנפרד מבן זוגה מזה 5-6 שנים והוא
איננו מתגורר אתה . משנשאלה היכן לן הוא השיבה כי לעיתיים לן הוא אצל אחיו ולעיתיים אצל חברים( מוצג נ/1 עמוד 1 שורות 4-10). עוד הבהירה כי בן זוגה בא לבקר את בנם המשותף באופן לא סדור לעיתיים כל השבוע ולעיתיים פעם שבועיים שלושה אולם אינו לן בדירה( מוצג נ/1 שורות 15-20).

35.
במהלך סיור אשר ערך החוקר בדירה נמצא בן זוגה של התובעת מסתתר בדירה. התובעת הבהירה כי הסתירה דבר הימצאותו בדירה מאחר וחששה מבעיות עם הביטוח הלאומי. משנשאלה מדוע לן הוא בדירה הבהירה כי בלילה בן זוגה בא לבקר את בנם, אולם משהיה עליה לסדר את הדירה בקשה ממנו להישאר עם הילד ומשהשעה הייתה מאוחרת נשאר ללון בדירה ( מוצג נ/1 עמוד 4 שורות 1-15). לכאורה , מדובר בגרסה שונה מגרסת התובעת בפני
נו עת העידה כי בשל חופשת חנוכה בקשה מהחייב לבוא לשהות עם בנם המשותף. אולם עיון דקדקני בגרסת התובעת לאורך כל ההליך , מעלה כי בעת שנזקקה לעזרה בין אם בימי חופשת חג החנוכה או מקרה בו החלה עבודתה מוקדם מהרגיל או נדרשה לעזרה בסידור הדירה , פנתה אל החייב על מנת שיבוא לשהות עם בנם. אין ממש בטענה כי מדובר בסתירה מהותית בגרסת התובעת שכן כל אחד מהמקרים מתייחס למצב בו התובעת הייתה במצוקה ונבצר ממנה לשהות עם בנה מסיבות מסוימות
נקודתיות ולא באופן סדור וקבוע.

36.
בעדותה בפני
החוקר מיום 2.7.13 טענה התובעת כי בן זוגה לן באותו יום בדירה מאחר והיה עליה לצאת לעבודה והוא בא לקחת את בנם המשותף לבית הספר. עוד טענה כי אינו ישן בדירתה, אין לו חפצים בדירה למעט מספר חולצות.
משנשאלה האם נוכחותו בביקורת הקודמת ובביקורת מיום 2.7.13 הינה צירוף מקרים השיבה בחיוב והבהירה כי הוא לן בדירה פעם בשלושה שבועות . בהמשך הבהירה כי בן זוגה אינו תומך בה או בבנם המשותף ואינו נושא בתשלום כלשהו מתשלומי הבית או המחייה.

37.
בן זוגה של התובעת נחקר
על ידי חוקר הנתבע ביום 2.7.13 ( מוצג נ/3) והבהיר כי הוא מתגורר אצל אחיו אולם בשל חילוקי דעות ביניהם ישן הוא לעיתיים במקום עבודתו. משנשאל מהי התדירות בה לן הוא בדירת התובעת הבהיר כי הדבר אינו קבוע לפעמיים פעם בשבועיים שלושה ולפעמיים פעם בחודש ואצל אחיו ישן הוא כמעט כל יום. משנשאל מה מונע בעדו מלגור בדירה הבהיר כי אינו חי עם התובעת והם עתידים להתגרש. אשר לתמיכה בתובעת ובבנם המשותף הבהיר :"אני בקושי אוכל לעצמי. אין לי אפשרות"( מוצג נ/3 עמוד 3 שורות9-10 ). דברי החייב לחוקר הנתבע זהים לגרסת התובעת על פיה איננו לן בבית אלא במקרים בודדים מדי שבועיים שלשה , ואינם חיים יחדיו משעתידים הם להתגרש.

38.
לעדות התובעת והחייב מצטרפת עדותו של מר יצחק בן משה, אחיה של התובעת אשר העיד בפני
נו כי כאשר הילד היה חולה לן החייב בבית התובעת וכן במקרים בודדים בו נדרש לקחת את הילד לבית הספר . מעבר לאירועים אלה לא זכר עוד מקרים בהם לן החייב בבית התובעת וכן האמור בתצהיר לא נסתר על ידי הנתבע (עמוד 3 לפרוטוקול הדיון מיום 16.12.14).
39.
התובעת חזרה על גרסתה כי היא נעזרת בבן זוגה במקרים בהם עליה לצאת לעבודה בשעות מוקדמות ואין מי שישהה עם בנה. בנוסף ,התובעת חזרה והסבירה כי בן זוגה אינו מתגורר עמה, הפעמים בהם נמצא הוא בדירה היו כאשר עבדה בשעת בוקר מוקדמת ונעזרה בבן זוגה אשר היה עליו לקחת את הילד לבה"ס וכן במועד נוסף בו עבדה בחופשת חג חנוכה.

מעבר לאמור מעדות החוקר וממוצג נ/2 עולה כי לבן הזוג היו מספר חולצות בדירה אולם לא נמצא בדירה ביגוד נוסף, כלי רחצה או חפצים כלשהם אשר
הדעת נותנת כי ככל שאכן לן הוא בדירה באופן קבוע ולא אקראי היו בדירה חפצים אישיים, כלי רחצה, ביגוד, הנעלה ושאר חפצים הדרושים לאדם לשהייתו בבית מגוריו באופן קבוע.

40.
שאלה נוספת אשר לא ניתן להתעלם ממנה במסגרת הליך זה היא מדוע בעת הביקורת הראשונה בשנת 2012 עת נמצא החייב לן בדירת התובעת לא סבר הנתבע כי מדובר במגורי קבע ולא שלל את תשלום המזונות? האם שלילת המזונות בשנת 2013 יסודה אך ורק בלינת החייב פעם נוספת בבית התובעת? בעניין זה לנתבע הפתרונות.

41.
סבורים אנו כי מקום בו לא הוכחו מגורים משותפים, שעה שגרסת התובעת והחייב היו זהות ועקביות מהן עולה כי לא גרו יחדיו למעט פעמים בודדות בהם לן החייב בדירת התובעת, ומשאין בפני
נו כל ראיה למגורי קבע לא מדובר במגורים משותפים המקימים חזקה לחיים משותפים וניהול משק בית משותף אשר על התובעת לסתור באמצעות מסמכים ועדים.


42.


טרם נעילה מצאנו להביע תמיהתנו על העמדה הנוקשה בה נקט הנתבע עת שלל קצבת התובעת , שכן ככל שהייתה התובעת מגישה בקשה להכיר בה ובן זוגה כבני זוג המקיימים משק בית משותף, היה עליה לעמוד בכללים אשר הותוו בהלכה הפסוקה לעניין מגורים במשותף , מהם עולה כי אין די בשני אירועים בודדים אלא מגורי קבע מתוך כוונה לחיות חיים משותפים ומלאים יחדיו. עם זאת, בעת הפסקת תשלום המזונות , לא נקט הנתבע אמות מידה זהות ובחן האם מדובר במגורי קבע או בקיום משק בית משותף בהתאם למבחנים אשר מפעיל הוא לצורך הכרעה בשאלת קיום משק בית משותף, אלא שלל את הקצבה על בסיס שני אירועים בודדים ביניהם חלף פרק זמן של כשבעה חודשים.

43.
לאור הטעמים אשר פורטו לעיל, דין התביעה להתקבל.


משעסקינן בתיק בו הייצוג ניתן ע"י הסיוע המשפטי, לא ניתן צו להוצאות.



ניתן היום, ו' טבת תשע"ו, (18 דצמבר 2015
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.





נציג ציבור עובדים
מר הרצל גבע

רוית צדיק
, שופטת
אב"ד












בל בית דין אזורי לעבודה 60515-07/13 רחל שמחה נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 18/12/2015)