פסקי דין על אבנר דב דסקל | פסקי דין על קרן הלר

28132-02/14 א     17/12/2015




א 28132-02/14 אבנר דב דסקל נ' קרן הלר








בית משפט השלום בירושלים



ת"א 28132-02-14 דסקל נ' הלר

ת"א 32298-02-14 דסקל נ' הלר

ת"א 26380-02-14 דסקל נ' הלר





בפני
כב' השופט גד ארנברג
, סגן הנשיא


תובעים

אבנר דב דסקל


נגד


נתבעים

קרן הלר



פסק דין


1.
בפני
י תביעה לביצוע שלושה שיקים משוכים לפקודת התובע - מר אבנר דסקל מחשבון בנק הדואר של הנתבעת - גב' קרן הלר
, אשר בגינם נפתחו שלושה תיקים בהוצאה לפועל:
1.1.
תיק הוצאה לפועל 03-09080-14-5 בו הוגש לביצוע שיק ע"ס 367,500 ₪ ("שיק א'").
1.2.
תיק הוצאה לפועל 03-27727-13-6 בו הוגש שיק לביצוע ע"ס 200,000 ₪ ("שיק ב'").
1.3.
תיק הוצאה לפועל 03-2740413-0 בו הוגש שיק לביצוע ע"ס 166,000 ₪ ("שיק ג'")
(שלושתם ביחד: "השיקים" או "השטרות").
2.
הנתבעת, שבמועדים הרלוונטים הייתה נשואה למר מאור הלר ("מר הלר"), התנגדה לביצוע השיקים בהליכי הוצאה לפועל, בטענה כי חתימותיה על השיקים זויפו, לפי מסכת נסיבות אשר תפורט להלן. הנתבעת הגישה התנגדות לקיום השטרות בכל אחד מהתיקים וביום 10.3.2014 קיבל כב' הרשם (בדימ') אורי פוני את ההתנגדויות.
3.
מר הלר התקשר עם התובע בהסכם הלוואה לפי 'היתר מכירה' ביום 2.8.2012 ("ההסכם").
4.
לפי פרטי ההסכם, התובע ילווה כסף למר הלר תמורת ריבית משתנה. על מנת להבטיח את קרן ההלוואה, נתן מר הלר לתובע שיקים, ובניהם שיק א' ושיק ב' המפורטים לעיל, בסכום קרן ההלוואה כאשר השיקים נחזים, לפחות, להיות חתומים על ידי הנתבעת.
5.
את שיק ג' ע"ס 166,000 ש"ח, אשר אף הוא נחזה, לפחות, להיות חתום על ידי הנתבעת, קיבל התובע ממר הלר לאחר שהתובע התלונן בפני
מר הלר כי התובע צריך להחזיר הלוואה, אותה לקח כדי להלוות הסכום למר הלר, ע"ס 200,000 ש"ח שקיבל התובע מבנק הפועלים.
6.
התובע לא הצליח להפקיד את השיקים מכוון שהחשבון של הנתבעת בבנק הדואר נסגר.
7.
כדי לנסות להפיג את חששות התובע, הנתבע העביר לתובע את מכוניתה של הנתבעת וזאת עד לפירעון השיקים, אך מכונית זו נלקחה על ידי ההוצאה לפועל מכוון שהיא הייתה משועבדת לטובת חברה מסחרית שאינה רלוונטית לענייננו.

טענות הצדדים
8.
התובע טוען כי יש להמשיך את ההליך בהוצאה לפועל לביצוע השטרות מכוון שהנתבעת היא זו שחתמה על השיקים.
9.
לחלופין טוען התובע כי גם אם הנתבעת לא חתמה על השיקים הרי שהיא הרשתה למר הלר לחתום בשמה ובשל כך היא מושתקת מלטעון כנגד תקפות השטר. מר הלר, לגרסת התובע, פעל בחשבון הבנק שבבנק הדואר כבשלו והנתבעת לא הבינה את הפעילות של מר הלר בחשבון זה לרבות פעולות של הוצאה של סכומים נכבדים מהחשבון. מכאן הסיק התובע כי הנתבעת נתנה את הסכמתה להתנהלות מר הלר בחשבון.
10.
התובע טוען עוד כי שאל את מר הלר מדוע השיקים הם על שם הנתבעת – אשתו ומר הלר ענה לו כי הכל נעשה בהסכמתה. מאחר ומדובר בזוג נשוי התובע לא חשש ונתן במר הלר אמון.
11.
לחלופי חלופין טוען התובע, כי גם אם תצליח התובעת להוכיח כי לא ידעה ולא נתנה את הסכמתה לחתימת השיקים בידי מר הלר הרי שעליה להחזיר לתובע את כספו שהופקד בחשבונה, זאת בהתאם לעילת עשיית עושר ולא במשפט.
12.
התובע סירב לבקשת הנתבעת לערוך בדיקה של החתימות בידי מומחה.
13.
הנתבעת טענה כי החתימות על השיקים זויפו על ידי מר הלר, והיא לא נתנה למר הלר הרשאה לחתום בשמה על השיקים. לחיזוק טענתה זו, צרפה הנתבעת תצהיר מאת מר הלר בו הוא מודה כי הוא זה שחתם על השיקים ללא ידיעת הנתבעת.
14.
עוד טענה הנתבעת כי היא לא מכירה את התובע ולא קיבלה ממנו דבר.
15.
לגרסת הנתבעת, על התובע היה לחשוד כאשר הוא קיבל השיקים בחתימתה לכאורה של הנתבעת ולכן הייתה עליו החובה לברר עם הנתבעת, באופן ישיר, האם היא זו שחתמה על השיקים אם לאו.
16.
הנתבעת עוד טוענת כי חלות על התובע החובות הקוגנטיות הקבועות חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, תשנ"ג-1993 ("חוק הסדרת הלוואות").
17.
לחלופין טענה הנתבעת כי ככל שבית המשפט יקבל את טענות התובע, הרי שיש לקזז את הסכום שיקבעו לטובת התובע בסכומים שכבר יצאו מחשבונה לחשבונו, כמפורט בדפי חשבון הבנק. בקשר לטענה זו טען התובע כי סכום של 188,700 ש"ח אשר קיבל ממר הלר (כאשר סך של 75,150 ₪ מחשבון הנתבעת ואילו היתרה ממקורות אחרים של מר הלר) אינו קשור לשיקים שקיבל התובע להבטחת קרן השקעתו אלא אלו סכומים שהתקבלו כריבית על פי ההסכם שנחתם בין התובע לבין מר הלר, ולכן אין לקזזם.

דיון
18.
מעדותם של הנתבעת ומר הלר בתצהירם ובחקירתם, כמו גם מסירובו של התובע לעריכת בדיקת מומחה שתשווה את כתב יד הנתבעת לחתימות שעל השיקים, ולאחר שעיינתי בחומר הראיות ושקלתי את טעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי מר הלר הוא זה שחתם על השיקים. כך, שהדיון המרכזי בענייננו יתמקד בשאלה האם אפשר להסיק כי הנתבעת הרשתה למר הלר לחתום בשמה על השיקים, כטענת התובע.
19.
סעיף 22(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש] ("הפקודה") קובע:

"אין אדם חב בתור מושך או מסב או קבל של שטר אם לא חתם עליו בתור אחד מאלה."
20.
אך יחד עם זאת סעיף 24 מחיל דוקטרינה של דיני שליחות לתוך דיני השטרות:

"חתימה בתוקף הרשאה כוחה כהודעה שרשותו של המורשה לחתום מוגבלת היא, ואין החתימה מחייבת את המרשה, אלא אם פעל המורשה במעשה החתימה בגבולות רשותו ממש."
21.
כמו כן, סעיף 92(א) מכיר בחתימה שנעשתה בהרשאה ככזו המקיימת את מרכיב החתימה כאמור בסעיף 22(א) לפקודה:

"מסמך או כתב הטעונים לפי פקודה זו חתימתו של אדם, אין צורך שיחתום עליהם בידו הוא, אלא די להם בחתימתו שנכתבה ביד אדם אחר בהרשאתו או על פיה או בחותמו שהוטבע עליהם בידי עצמו או בהרשאתו".
22.
כאשר אדם חותם על שטר, בחתימה הנחזית להיות חתימתו של אחר, אפשר כי אותו אחר יחוב על פי השטר, בהתאם לסעיף 92(א) לפקודה וזאת בתנאי שהחתימה נעשתה בהרשאתו (ר' לעניין זה בע"א 4085/07 דבורה אוזן נ' תבל נכסים והשקעות י.מ (1994) בע"מ (11.6.09)).
23.
הפקודה קובעת בסעיף 23(א) הסדר של מניעות על טענות זיוף והעדר הרשאה:

"חתימה על שטר שהיא מזוייפת או שומה בו שלא בהרשאת האדם שהחתימה נחזית כשלו, אין כוחה יפה כלשהו, ואין רוכשים על ידיה או על פיה כל זכות להחזיק בשטר או להפטיר ממנו או לאכוף פרעונו על כל צד שבו, אלא אם האדם שכנגדו באים להחזיק את השטר או שעליו באים לאכוף פרעונו מנוע מלטעון טענת זיוף או העדר הרשאה, והכל בכפוף להוראות פקודה זו."
24.
מכוח סעיף 23(א) לפקודה ועקרון תם הלב, מנוע צד אחד להעלות טענה מסיומת כלפי הצד השני אם הציג לפניו מצג שונה וזה הסתמך על המצג ושינה את מצבו לרעה (ר' שלום לרנר, דיני שטרות 432-433 מהד' שניה (2007) ("לרנר"); גבריאלה שלו "הבטחה, השתק ותם לב" משפטים טז 295 (תשמ"ו-תשמ"ז)).
25.
מניעות מכוח סעיף 23(א) לפקודה יכולה להיווצר לא רק בפעולה אלא גם במחדל:

"חוסר מעשה גם הוא צורה של הבעת רצון. כמובן, במצב הדברים הרגיל, קשה להסיק מחוסר מעשה גילוי רצון להעניק הרשאה. אך יש שחוסר מעשה שזור במסכת נסיבות אשר מתוכן ניתן להסיק לקיומה של חובה לעשות מעשה השולל ההרשאה. אי ביצוע של חובה זו עשויה להתפרש כמעניקה הרשאה, מביאה לשינויה או אף לשלילתה."
אהרון ברק חוק השליחות 570 תשנ"ו.
26.
יוצא מכל אלה כי עלינו לבחון את התנהלותה של הנתבעת בקשר לפעילות בחשבון שממנו
נמשכו השיקים נשוא התביעה ואת מסכת הנסיבות שאפיינה את התנהלות הנתבעת ומר הלר, ככל שתוכח.
27.
אין מחלוקת כי הנתבעת ומר הלר היו נשואים זו לזה בתקופה האמורה.
28.
התובע בחקירתו הצביע על כך שמנישואיהם הסיק כי ישנה הרשאה למר הלר מאת הנתבעת (עמוד 7 שורות 25-31, עומד 8 שורות 1-4 מפרוטוקול הדיון מיום 30.6.2015):

"ש. האם ראית שהנתבעת חתמה על השיקים
ת. לא
ש. האם ביררת עם בעלה של הנתבעת מדוע אין לו חשבון בנק
ת. הוא אמר שהוא עובד בחשבון של אשתו והוא מעביר דרכה הכל.
ש. האם הוא אמר לך שהוא חותם בשמה על השיקים
ת. לא זכור לי שהוא אמר לי כזה דבר, אבל אמר לי שכל מה שנעשה בחשבון נעשה על דעתה.
ש. היה לך חשד כשהוא נתן לך את השיקים
ת. לכן שאלתי אותו והוא אמר שהכל נעשה על דעתה וזה הניח את דעתי לכן הסכמתי לקבל את השיקים.
ש. לא התקשרת לנתבעת לברר אם היא יודעת על השיקים או אם היא חתומה עליהם
ת. לא התקשרתי"

29.
אפשר לראות לכאורה את קיומו של קשר נישואין בין בני זוג, כדוגמת הנתבעת ומר הלר, במועד הרלוונטי למתן השיקים, כדבר המצדד בקיומה של הרשאה ביניהם מן הסוג שנדרש לחיובה של הנתבעת בגין השיקים, אך בתנאים מסוימים:

"ככל שמערכת היחסים בין השולח לשלוח הינה מערכת הדוקה יותר, הרי שהמצג המועבר אל צדדים שלישיים הינו, על פניו, מצג של הרשאה (השווה פרשת בנק ברקליס-דיסקונט, בעמ' 83), הווי אומר, מצג שעל פיו כל אחד מהצדדים, לכאורה, פועל במסגרת הרשאת הצד האחר. זו הסיבה "שכוחו של כל שותף לחייב את השותפות" (סעיף 14 לפקודת השותפויות [נוסח חדש]), שהרי עצם ההתקשרות העסקית כשותפות יוצרת מצג הרשאה, אלא אם כן הצד השלישי יודע על היעדר ההרשאה. הוא הדין בקרב בני-זוג. קרבת היתר בין השולח (בן הזוג האחד) לבין השלוח (בן הזוג האחר) היא ראיה לקיום הרשאה, כאשר הצד השלישי יודע על הסטטוס המשותף להם. ובכן, קרבה יתרה בין השולח לבין השלוח עשויה להוות ראיה לקיום שליחות. ודוק: אין הדבר מהווה ראיה מכרעת וסופית. זאת ועוד, הראיה שוקלת אך ורק לגבי פעולות אשר "מדרך הנוהג שבעולם" (מ' דויטש, "ריבוי נושים" דיני חיובים – חלק כללי הנ"ל, עמ' 331, בעמ' 366) או "בדרך הרגילה" (סעיף 14 לפקודת השותפויות [נוסח חדש]) עושה השלוח בעבור השולח (כגון בני-זוג, שותפים)."
(עא 1286/90 בנק הפועלים בע"מ נ' ורד הלבשה פ"ד מח(5) 799, 861-862).
30.
חיוב בעל חשבון בתשלום שיק עליו אינו חתום, הינו חריג לכלל שאין חבות בשטרות ללא חתימה. כאשר מדובר בצדדים בעלי קרבה משפחתית, ולא בצדדים זרים זה מזה, אמנם יש סבירות רבה כי אכן קיימת שליחות וכפועל יוצא מכך הרשאה, אך יחד עם זאת חייבים אנו לבחון את מכלול הנסיבות הקשורות להתנהלות החשבון וקבלת השיקים בידי התובע כדי להגיע למסקנה בעניין זה.
31.
נראה כי ראוי לחלק בין שליחות של בני זוג הקשורה לעצם החיים המשותפים לבין שליחות לעניינים רחוקים יותר מהחיים המשותפים של בני הזוג. כך למשל אפשר להניח כי יחסי שליחות בין בני זוג יוכרו לצורך רכישת מצרכי מזון הדרושים למשק הבית אך הם לא יוכרו לצורך מכירת בית המגורים עצמו. (ר' לרנר בעמ' 347-348).
32.
בדומה, לא ניתן לומר, כי מי שהשיקים נמשכו לפקודתו, אדם שלא לגמרי הכיר את הנתבעת, יכול היה להאמין שמדובר בפעולות שנעשו בהרשאתה (ר' לעניין
רעא 9389/05

אם

.

די

.

אס

סחר

וקניות

ודגרש

בע

"

מ

נ

'

איריס

שלם

(18.06.2006)

).
33.
בענייננו, מקבלים הדברים משנה תוקף לנוכח העובדה שהשיק משוך על חשבונה הפרטי של הנתבעת ולא על חשבון מר הלר או החשבון המשותף של בני הזוג. לפיכך בוודאי שאי אפשר להסיק שהנתבעת נתנה ההרשאה, זאת בעיקר לנוכח עדותה לנסיבות פתיחת החשבון בבנק הדואר.
34.
הנתבעת טוענת כי פתחה במיוחד את חשבון הבנק בבנק הדואר בגלל ניסיון העבר השלילי שלה עם מר הלר. יחד עם זאת טוענת הנתבעת כי לא הייתה מודעת למאות תנועות מידי חודש שביצע מר הלר בחשבונה.

"ש. הוא היה מורשה חתימה בחשבון שלך
ת. לא. הוא גם לא היה מיופה כח. רק אני הייתי מורשת חתימה והחלטה היתה שנתנהל מהחשבון הזה.
ש. האם זה שלא נתת לו יפוי כח או להיות מורשה חתימה נבעה מההסתבכות בחשבון הקודם
ת. כן, העדפתי שרק אני אוכל לנהל את החשבון
ש. את רצית לשלוט בחשבון כדי שלא תסתבכי
ת. נכון."
(פרוטוקול הדיון מיום 30.6.2015 עמוד 14 שורות 6-12)

ש. קיבלת דפי חשבון הבנק
ת. פעם בחצי שנה בערך, הסתכלתי בהם, ידעתי שלמאור יש עסק, זה מה שהוא אמר לי וגם חברות של אברכים אחרים בכולל אמרו לי כך, אני סמכתי עליו כי הוא בעלי,
ש. שאלת אותו מה העסק
ת. הוא שיקר עלי והתחמק.
(פרוטוקול הדיון מיום 30.6.2015, עמוד 17 שורות 28-31 ו-עמוד 18 שורה 1).

35.
אמנם קיים מתח בין שתי הטענות שהנתבעת לא הצליחה לגשר עליהן: נראה לכאורה כי אדם סביר היה צריך לבדוק את מצב חשבון הבנק מעת לעת ובמיוחד אדם מסוג התובעת שהעידה כי פתחה את חשבון הבנק בשביל למדר את מר הלר מחשבונה.
36.
אך בענייננו נראה כי חובתו של התובע לבדוק את כשרות השיקים גוברת על חובתה של הנתבעת לבדוק את מצב חשבון הבנק שלה.
37.
במידה והתובע היה מברר עם הנתבעת את כשרות השיקים נראה כי לכאורה היה בסיס איתן יותר לטענת ההרשאה, אך זה לא המקרה בענייננו. דבר המחזק במיוחד את הטענה כי למר הלר לא הייתה הרשאה, והתובע אף לא היה יכול להסתמך על כך שהשיקים ניתנו בהרשאה היא העובדה שהשיקים לא ניתנו לצורך ניהול התא המשפחתי - השיקים ניתנו לצורך עסקיו של מר הלר, כך שעל התובע הייתה החובה הבסיסית לבדוק מדוע השיקים נחזים להיות חתומים על ידי התובעת ומחשבונה, על ידי בירור עם התובעת עצמה, ולא להסתפק בתשובותיו של מר הלר, ככל שניתנו לתובע. משנה תוקף מקבלת חובת הבירור מהסכום הלא שיגרתי של השיקים.
38.
תוצאת האמור היא, כי השיקים זויפו על ידי מר הלר ולא ניתנה לו הרשאה על ידי התובעת לחתום בשמה. על התובע הייתה החובה לברר את אותה הרשאה נטענת, ומשלא עשה כן, אין לו להלין אלא על עצמו.

טענת עשיית עושר ולא במשפט
39.
כאמור, התובע טוען כי הנתבעת חבה לו בנוסף בגין עילת עשיית עושר ולא במשפט.
40.
סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט קובע:

"(א)
מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן - הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן - המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה.

(ב)
אחת היא אם באה הזכיה מפעולת הזוכה, מפעולת המזכה או בדרך אחרת."
41.
המרכיבים של עילת עשיית עושר הם שלושה: זכייה בנכס שירות או טובת הנאה, שלא על-פי זכות שבדין, שבאה לזוכה מן המזכה.
42.
בענייננו, שני התנאים הראשונים לסעיף 1 האמור מתקיימים: לחשבון הבנק של הנתבעת אכן נכנסו סכומים שונים מאת התובע, עקב הטעייתו של מר הלר את התובע בדבר חתימתה של הנתבעת על השיקים. אך התנאי השלישי אינו מתקיים.
43.
כאמור, ממסכת הראיות עולה כי מר הלר ביצע פעולות רבות בחשבון של הנתבעת מבלי שזו הייתה מודעת בפועל לפעולות אלה ולא נתנה לו הרשאה לכתחילה או בדיעבד לבצעם. מר הלר השתמש בחשבון הנתבעת כבשלו, הוציא והכניס לחשבון זה סכומים לא מבוטלים, חלקם בקשר לעסקות שרקם עם התובע.
44.
התובע אף לא הביא ראיות של ממש לחיזוק טענתו כי הנתבעת חייה ברמת חיים גבוהה עקב הכספים אשר נכנסו לחשבון הבנק שלה על ידו.
45.
על כן, אני דוחה את הטענה בדבר עשיית עושר ולא במשפט.

הלוואה חוץ בנקאית
46.
בסיכומי התשובה מאת התובע השיב לטענת הנתבעת לפיה מדובר בהלוואה חוץ בנקאית לפי חוק הסדרת הלוואות לגופה, כמו כן טען התובע כי טענה זו של הנתבע היא בבחינת הרחבת חזית.
47.
לא מצאתי כי מדובר בהרחבת חזית מכוון שהנתבעת התייחסה לטענה זו בכתב ההגנה המתוקן מיום 28.12.2014 (סעיף 11).
48.
אך יחד עם זאת, טענה בדבר הלוואה חוץ בנקאית לא יכולה להעלות כטענה בעלמא אלא היא צריכה להיות מגובה בראיות שיחזקו את טענת הנתבעת כי אכן עיסוקו של התובע הוא במתן הלוואות חוץ בנקאיות.
49.
מאחר שהנתבעת לא הביאה ראיות מספיקות שיתמכו בטענתה זו ומאחר שהכרעתי שלא ניתנה הרשאה לחתימה על השיקים, לא ראיתי צורך לדון בטענה זו.

סוף דבר
50.
ההתנגדויות מתקבלות.
51.
מר הלר השתמש בחשבון הבנק של הנתבעת כבשלו, לצורך עסקיו, בין השאר עם התובע. השימוש בחשבון הבנק של הנתבעת נעשה בין השאר על ידי מר הלר כאשר הוא מזייף את חתימותיה וזאת הוא עשה ללא הרשאה מהנתבעת.
52.
לנוכח האמור לעיל אני מקבל את ההתנגדויות לביצוע השטרות בתיקי ההוצאה לפועל.
53.
בנסיבות העניין לא מצאתי שיש מקום ליתן צו להוצאות. כל צד יישא בהוצאותיו.
54.
המזכירות תשלח את העתק פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.







ניתן היום,
ה' טבת תשע"ו, 17 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 28132-02/14 אבנר דב דסקל נ' קרן הלר (פורסם ב-ֽ 17/12/2015)