פסקי דין על נופר דהן | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

23865-07/13 בל     02/12/2015




בל 23865-07/13 נופר דהן נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


ב"ל 23865-07-13


02 דצמבר 2015

לפני
:
כב' השופט ד"ר יצחק לובוצקי
-
שופט בכיר

נציג
ציבור עובדים מר צבי רוזנצויג

ה
תוב
עת
נופר דהן
-

ה
נתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד מלכה קריצמן



פסק דין


לפנינו תביעתה של הגב' נופר דהן
(להלן: "התובעת")
להפרשי דמי לידה, אשר לטענת התובעת שולמו לה שלא על פי הכנסתה כעובדת שכירה.

להלן עובדות המקרה
:

1.
התובעת, עבדה בעסק של בעלה, מר שלום דהן (להלן: "הבעל"), במשך כ-6 חודשים, החל מחודש 6/12 ועד ללידת בנה ביום 5.12.12. המדובר בעסק עצמאי לשיווק ותווך נדל"ן (להלן: "העסק").
2.
ביום 17.12.12 הגישה התובעת תביעה ל"דמי לידה".
3.
הנתבע במכתב מיום 9.4.13 אישר את תביעתה של התובעת, כעובדת עצמאית, על בסיס שכר קובע של 2,207 ₪
כנגד החלטה זו הוגשה התביעה הנוכחית.

לטענת התובעת, היא שימשה כעובדת שכירה בעסק של בעלה, ויש לחשב את שיעור גמלתה עפ"י המשכורת ששולמה לה בפועל
("משכורת קובעת" בסך 6,000 ₪).

לטענת הנתבע, נקבע התובעת ובעלה היו עובדים עצמאיים בעסק; ובהתאם, שולמו לתובעת דמי לידה לפי גבולות המינימום של עובד עצמאי, היינו, 2,207 ₪. לטענתו של הנתבע, למעשה הוכח כי התובעת כלל לא עבדה בעסק, לא כשכירה ולא כעצמאית, אך החליט להותיר את החלטתו על כנה.

דיון והכרעה
:

הטוען לגמלה עליו החובה להוכיח מהו "השכר הרגיל" שצריך לשמש בסיס לתשלום
הגמלה. מכאן, שנטל הראיה מוטל על התובעת להוכיח שיעור שכרה לצורך חישוב גמלתה.

יצויין, כי בבוא פקיד התביעות להחליט, אם תינתן הגמלה ובאיזה שיעור תינתן – רשאי הוא לבחון האם כל העובדות אשר להן טוענים, הן נכונות, ועת מדובר בגמלה שהיא פונקציה של הכנסת המבוטח - אם אכן ההכנסה שלה טוענים היא הנכונה
(ר' דב"ע מא/115-0 המוסד - מרגלית פיקהולץ, פד"ע יד, 46דב"ע נא/6-0
דורית שוורץ - המוסד, פד"ע כג, 202)
במסגרת זו רשאי ואף חייב פקיד התביעות, לאבחן בין "אמת" לבין "פיקציה"
(ר'
דב"ע נד/ 140-0
עודד ברכה - המוסד, פד"ע כד, 523).

יש לציין, כי כאשר מדובר בהעסקת "בן משפחה", בחינת שיעורו של השכר , קרי –האם הוא "ריאלי", "סימלי", "מוגזם", או "פיקטיבי" , תעשה בקפידה בשים לב למערכת היחסים בין הצדדים.

לאחר עיון בטענות הצדדים, והתרשמותנו מהעדויות שנשמעו לפנינו, מסקנתנו היא כי התובעת לא השכילה להוכיח גרסתה; וזאת מהטעמים שלהלן:

1.
קיימת סתירה בין גרסת התובעת לעדות הבעל. בתחילה התובעת כלל לא זכרה היכן היה המשרד, אם הייתה במשרד או לכמה חודשים נשכר המשרד. אך בהמשך טענה, כי במהלך תקופת עבודתה (6 חודשים, בין החודשים יוני 2012 ועד הלידה), עבדה היא יום יום במשרדי העסק שהיה ממוקם בפארק המדע ברחובות
(עמ' 5 ש' 25-32, עמ' 6 ש' 7-12).
הבעל לעומת זאת העיד, כי המשרד נשכר רק לחודש ימים וביתר התקופה, עבדו השניים מהבית
(עמ' 7 ש' 25-32).
2.
התובעת החלה לעבוד בעסק, כשכבר ידעו השניים כי התובעת בהריון
(עמ' 6 ש' 1-6).


3.
התובעת לא נשכרה על מנת להחליף עובד אחר, ואף לא הוחלפה ע"י עובד אחר כשיצאה לחופשת לידה.
4.
כלל לא הוכחו שעות העבודה, מהות העבודה ולא הובאו עדים נוספים, חיצוניים, קרי, לקוחות, ספקים וכיוצ"ב, שיעידו על עבודתה של התובעת.
5.
התובעת השתכרה לכאורה שכר גבוה בהרבה משכרו של הבעל, שהיה הבעלים של העסק (6,435 ₪ לעומת 3,000 ₪, השכר המוצהר של הבעל). דבר המחשיד כי מדובר היה ב"מראית עין" בלבד.

מכל האמור לעיל, התובעת לא הוכיחה תביעתה; ודין התביעה להידחות. אין מקום
להתערב בהחלטת פקידת התביעות.

אין צו להוצאות.

זכות ערעור
:
תוך 30 יום.


ניתן היום, כ' כסלו תשע"ו, (02 דצמבר 2015
)
, בהעדר הצדדים.





נ.ע. מר צ. רוזנצויג

ד"ר יצחק לובוצקי
, שופט







בל בית דין אזורי לעבודה 23865-07/13 נופר דהן נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 02/12/2015)