פסקי דין על א.פ פורמייקה סנטר(1998) | פסקי דין על משטחי פקיעין חפ | פסקי דין על עלי ח'יר | פסקי דין על סלמאן ח'יר |

16788-10/10 א     20/12/2015




א 16788-10/10 א.פ פורמייקה סנטר(1998) נ' משטחי פקיעין חפ, עלי ח'יר, סלמאן ח'יר








בית משפט השלום בעפולה



ת"א 16788-10-10 סנטר(1998) 512717547 נ' חפ 514160308 ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופטת
שאדן נאשף-אבו אחמד


תובעת

א.פ פורמייקה סנטר(1998)
512717547


נגד


נתבעים

1.משטחי פקיעין חפ
514160308

2.עלי ח'יר

3.סלמאן ח'יר




פסק דין


לפניי תביעה כספית ע"ס 52,580 ₪ שהגישה התובעת, א.פ. פורמייקה סנטר (1998) בע"מ (להלן: "התובעת") בגין חוב נטען שחבה כלפיה הנתבעת 1, משטחי פקיעין בע"מ (להלן: "הנתבעת" או "החברה") שמקורו בסחורה שסיפקה לה התובעת ושלא שולמה תמורתה.

במסגרת התביעה נתבקש סעד של הרמת מסך ההתאגדות והטלת אחריות אישית על מנהליה ובעלי מניותיה של הנתבעת, הנתבעים 2-3, ה"ה עלי ח'יר
וסלמאן ח'יר
, שיקראו להלן – "הנתבעים 2-3" או בשמותיהם הפרטיים "עלי" ו- "סלמאן", בהתאמה, וזאת מכוח סעיפים 6 ו- 54 לחוק החברות, התשנ"ט-1999.

ומכאן לכתב התביעה, ביתר פירוט.

לטענת התובעת, אשר עיסוקה בייצור, ייבוא ושיווק מוצרי פורמייקה, לבידים ומוצרי עץ, בין הצדדים שררו יחסי מסחר החל מחודש מאי 2009 ולמשך תקופה ארוכה, במהלכה הזמינו הנתבעים 2-3 מאת התובעת, דרך הסוכן שלה, סחורה ושילמו תמורתה בתנאי אשראי שוטף עד 120.

נטען כי התובעת סיפקה סחורה לנתבעים 2-3, כמפורט בחשבוניות שנשלחו לאחרונים ואלה או מי מטעמם חתמו עליהן ולפיהן התחייבו לשלם את התמורה בעבור הסחורה שהוזמנה וסופקה כאמור.

לטענת התובעת, החל מחודש יולי 2009 או בסמוך לכך, החלו הנתבעים לצבור חוב אצל התובעת עקב אי תשלום התמורה בגין הסחורות שנמכרו להם בהתאם להזמנתם.

משלא עלה בידי התובעת להביא את הנתבעים לתשלום החוב האמור, מסרו הנתבעים 2 ו-3 לתובעת בחודש מרץ 2010 6 שיקים מעותדים משני חשבונות בנק (לאומי וטפחות), שמועד פירעון השיק הראשון היה 20.2.10 והאחרון ביום 20.5.10. ברם, ביום 22.2.10 חזר שיק הראשון המשוך מחשבון בנק מזרחי טפחות מחמת "חשבון מוגבל" ועוד שני שיקים מהתאריכים 20.04.10 ו- 20.05.10 משוכים מאותו בנק מחמת "חשבון מוגבל". גם השיקים הנוספים שנמשכו מבנק לאומי חזרו אף הם מחמת "אין כיסוי מספיק".

התובעת טוענת, כי אף שהנתבעים 2-3 ידעו היטב על מצבה הכלכלי של הנתבעת, הם מסרו ביודעין ובמתכוון לתובעת שיקים שידעו מראש שהם יחוללו. במעשיהם כאמור, פעלו הנתבעים 2-3 בחוסר תום לב, מתוך כוונה להונות את התובעת וליצור מצג שווא בדבר יכולת הפירעון של הנתבעת, והכל
במטרה להתחמק מלשלם לתובעת את התמורה המגיעה לה בגין הסחורה שהוזמנה על ידם.

כל פניותיה של התובעת אל הנתבעים לסילוק חובם, לא נענו. מכאן התביעה שבפני
י.

על יסוד העובדות המתוארות לעיל, עתרה התובעת במסגרת התביעה לחיוב הנתבעים על פי העילות המשפטיות הבאות:

א. חיוב הנתבעים 2-3 באופן אישי, שכן מעשיהם מקימים עילת תרמית, רשלנות, מצג שווא, ניהול משא ומתן שלא בתום לב או קיום חוזה שלא בתום לב, בעת שמסרו בידי התובעת שיקים אף שידעו מראש על מצבה הכלכלי הרעוע של החברה וידעו מראש כי השיקים יחוללו, אך לא דאגו שבמועד פירעונם יהיה כיסוי מספיק על מנת לעמוד בקיום העסקה. מקור הטלת החיוב האישי על הנתבעים 2-3 מעוגן בסעיף 54 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 הקובע כי "אין בייחוס פעולה או כוונה של אורגן, לחברה, כדי לגרוע מהאחריות האישית שיחידי האורגן היו נושאים בה אילולא אותו ייחוס".

ב. חיוב הנתבעים 2-3 מכוח סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 וסעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979, בכך שהם הפרו ביודעין ובחוסר תום לב את החובה המוטלת עליהם לתשלום הסחורה שהוזמנה על ידם, ובכך הם התעשרו שלא כדין.

ג. חיוב הנתבעים 2-3 בחובות הנתבעת (החברה) באופן אישי, מתוקף היותם בעלי מניות או מנהלים או נושאי משרה בחברה, בשל מרמה של נושאי משרה או בעלי מניות, או מכוח הפרת חובת הזהירות, המיומנות והאמון של נושאי משרה, או הטעיה של בעלי מניות או נושאי משרה, אשר נשאו ונתנו עם התובעת והגיעו עמה להסכמות, כמפורט בחשבוניות אספקת המוצרים אשר נמכרו להם. כמו כן, במעשיהם המתוארים, הם הטעו את התובעת להאמין, כי ביכולת הנתבעת לשלם את חובותיה, ולא כך הוא. מכאן, יש להטיל על הנתבעים 2-3 אחריות אישית מכוח סעיף 54 לחוק החברות, מתוקף היותם אישי דירקטור או נושאי משרה או לבצע הרמת מסך כאמור בסעיף 6 לחוק החברות.
מכאן לטענות הנתבעים שבכתב ההגנה .

דין התביעה כנגדם להידחות, באשר הנתבעים מעולם לא הזמינו ולא קיבלו סחורה מאת התובעת. והראיה לכך, החשבוניות שהנפיקה התובעת בגין הסחורה נשוא התביעה יצאו ע"ש "נגריית עלי וסלמאן בע"מ" שהינה אישיות משפטיות שונה ונפרדת מהנתבעים. התובעת ידעה, כי היא מתקשרת ביחסי מסחר עם חברה זו ולא עם הנתבעים.

נטען כי הנתבעים מעולם לא פגשו בתובעת או במנהליה, הם אינם מכירים אותם כלל ואין עילה או יריבות משפטית בינם לבין התובעת. הם מעולם לא מסרו שיקים לתובעת, מעולם לא התחייבו כלפיה בשום צורה ואופן, חתימתם אינה מופיעה על שום מסמך של התובעת והאחרונה מעולם לא החתימה אותם על כתב ערבות כלשהוא. לשיטתם, אין מקום להרמת מסך ההתאגדות, שכן הנתבעים 2-3 מעולם לא מסרו לתובעת שיקים ומעולם לא היו הבעלים או המנהלים בחברה משטחי פקיעין בע"מ. הם מעולם לא ניהלו את החברה בפועל, על אף שהם רישומים כמקימי החברה ברשם החברות ומעולם לא הוכח קיומו של קשר בין הנתבעים לחשבוניות הערוכות על שמה של חברה אחרת.

הנתבעים טוענים, כי מי שקיבל את הסחורה היה בחור בשם נאיף מטעם "נגריית עלי וסלימאן בע"מ". הנתבעים כלל לא התקשרו עם התובעת, לא הזמינו ולא משכו הימנה סחורה. אחת החשבונית שמספרה 07332, ואשר עליה רשום השם "חיר עלי" בכתב יד וללא חתימה, אין בכוחה להקים לתובעת עילה כנגד הנתבעים.

מעבר לטענות אלה, הכחישו הנתבעים את האמור בכתב התביעה על סעיפיו, בהכחשה כללית וגורפת.

כאן המקום להדגיש, כי טענות הצדדים שנסקרו דלעיל, כפי שהובאו בכתב התביעה ובכתב ההגנה, מהוות את מסגרת הדיון בפני
י, זאת לאחר שקבעתי בהחלטה מיום 18.11.14 אילו טענות שהובאו בתצהיר העדות הראשית מטעם התובעת מהוות הרחבת חזית אסורה, והן טענות התובעת בדבר כניסתה של חברת משטחי פקיעין בע"מ בנעליה של חברת נגריית עלי סלמאן בע"מ, טענות שלא נטענו בכתב התביעה והועלו רק בשלב הגשת תצהירי העדות הראשית מטעם התובעת, כאמור.

טענות התובעת בסיכומים

התובעת טענה בסיכומיה, כי יש לקבל את התביעה נגד הנתבעת, משטחי פקיעין בע"מ, משהתברר במהלך העדויות כי התצהירים שנחתמו ע"י הנתבעים 2-3 הוגשו כהגנה מפני התביעה האישית נגדם ולא ניתנו מטעם החברה ובשמה ומפני התביעה כנגדה, וכן נוכח עדותם של הנתבעים 2-3 ולפיה הם חדלו מלשמש מנהלים בנתבעת. פועל יוצא מכך, שהחברה לא הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה ולא הייתה התייצבות מטעמה במהלך דיון ההוכחות. משכך, גרסת התובעת ולפיה החברה חייבת כלפיה בגין הסחורה נשוא התביעה כלל לא נסתרה, ולכן יש לקבל את התביעה נגדה וליתן

פסק דין
המחייב
אותה בתשלום מלוא סכום התביעה.

באשר לתביעה נגד הנתבעים 2-3, נטען כי הוכח שהשיקים שנמסרו לתובעת בתמורה לסחורה שסופקה וחוללו, נמשכו ע"י סלמאן, שאישר במהלך עדותו כי הוא היה היחיד בחברה שהוסמך לחתום על שיקים. עוד הוכח, כי השיקים נמסרו שעה שחשבון הבנק של החברה היה מוגבל או ללא כיסוי מספיק. הנתבעים 2-3 לא ידעו למסור גרסה ברורה וסדורה באשר לנסיבות מסירת השיקים לידיה של התובעת וניסו להתחמק קטגורית במהלך חקירתם הנגדית מכל השאלות הקשורות לשיקים והמצויות בליבת המחלוקת בין בעלי הדין.

לטענת התובעת, אי הגשת תלונה למשטרה בטענת גניבה או זיוף שיקים מעידה כאלף עדים, כי השיקים אכן נחתמו ונמסרו לתובעת על ידי סלמאן, בשעה שחשבונה של החברה היה מוגבל או ללא כיסוי מספיק. לטענתה, עיון בחתימתו של סלמאן על תצהיר עדותו הראשית מעלה, כי מדובר בחתימה זהה לזו המופיעה על השיקים. ניסיונו של סלמאן לטעון, כי השיקים נמסרו על ידו הרבה זמן לפני מועדי הפירעון הנקובים בהם סותרת את עדותו ולפיה השיקים נמסרו בשנת 2010.

התובעת עמדה בסיכומיה על הסתירות המהותיות שנתגלו בעדויות הנתבעים 2-3 ובתצהיריהם בכל הקשור לסוגיית ניהול החברה, ההיכרות עם התובעת, הזמנת סחורה הימנה והקשר העסקי שנרקם בינה לבין הנתבעת במעורבות הנתבעים או מי מהם. כך למשל, בניגוד לאמור בתצהירו של סלמאן שהוגש בתמיכה לבקשה לביטול

פסק דין
שניטל כנגד הנתבעים בהעדר, שם טען הלה כי מעולם לא היו הוא ועלי בעלים ומנהלים של החברה, במהלך חקירתו הנגדית העיד סלמאן כי ניהל את החברה בין השנים 2009 - 2012. בתצהיר התומך בבקשה לביטול פסק הדין האמור, הצהיר סלמאן כי מעולם לא הוזמנה ולא נתקבלה סחורה מאת התובעת. לעומת זאת, במסגרת חקירתו הנגדית מסר סלמאן, כי הוא מכיר את התובעת וכי החברה רכשה מן התובעת סחורה. לשיטת התובעת, סתירות ממשיות אלה שלא ניתן ליישב ביניהן פוגמות במהימנות עדויותיהם של עלי וסלמאן.

התובעת חזרה בסיכומיה על עמדתה בדבר חיוב הנתבעים, ביחד ולחוד, בסכום התביעה הן מכוח דוקטרינת הרמת מסך ההתאגדות והן מכוח אחריותם האישית של הנתבעים 2-3 לחובות החברה כלפי התובעת מכוח היותם אורגן בחברה, קרי בעלי מניותיה ומנהליה הרשומים של החברה בזמנים הרלוונטיים לתביעה דנן. עוד הוכח, כי סלמאן ניהל בפועל את החברה והיה המוסמך היחיד לחתום על שיקים וחזקה כי ידע או היה עליו לדעת שבמועדי מסירת ההמחאות ופירעונן, חשבונה של החברה הוגבל והיא לא תהיה מסוגלת לעמוד בהתחייבויותיה. עוד נטען כי יש מקום לחיובו האישי של סלמאן במישור הנזיקי, משהוכח כי מחדליו או מעשיו של סלמאן כאמור לעיל מהווים מצג שווא והטעיה חמורה בכל הקשור למצבה הכלכלי וכושר פירעונה של החברה, וכן חיובו במישור החוזי נוכח ניהול מו"מ או קיום חוזה שלא בתום לב בניגוד להוראת סעיף 39 לחוק החוזים.
טענות הנתבעים בסיכומים

הנתבעים טוענים, כי משלא פעלה התובעת לתקן את תביעתה, כאמור בהחלטה מיום 18.11.14 שדנה בטענת הנתבעים בדבר הרחבת חזית אסורה, ומשלא עמדה התובעת בנטל הראיה המוטל לפתחה להוכיח את העובדות העומדות ביסוד התביעה דנן, הרי שדין התביעה כנגד הנתבעים להידחות. לשיטתם, התובעת כלל לא הצליחה להסביר את הפער בין סכום התביעה שהועמד ע"ס 52,580 ₪ לסכום השיקים בסך כולל של 40,000 ₪ ולסכומים אחרים בהם נקבו המצהירים מטעמה בגדר תצהיריהם.

כן כשלה התובעת בהוכחת הקשר בין ההמחאות לתביעה ולעילותיה, כפי שגם לא הוכיחה את עילת הרמת המסך והאחריות האישית הנטענת של הנתבעים 2-3. כך גם לא השכילה התובעת להוכיח את הקשר בין החשבוניות שהוציאה ע"ש נגריית עלי וסלמאן בע"מ לבין עילות התביעה כנגד מי מהנתבעים וסכומה. התובעת לא הוכיחה, כך נטען, שהנתבעת חבה כלפיה בחוב כלשהוא ואין בטענת האחיזה כשורה בשיקים על מנת לסייע בידה, שכן לא מן הנמנע שמדובר בשיקים אשר הגיעו מצד שלישי או שיקים גנובים.

לטענת הנתבעים, התובעת לא הניחה תשתית ראייתית להוכחת עילת הרמת המסך במסגרת תצהירי העדים מטעמה וממילא עסקינן בעדים שאינם רלוונטיים נוכח טענת התובעת, כי התקשרות הנתבעים עמה הייתה דרך סוכן שלה שזהותו ידועה לה ושומה היה עליה לזמנו למתן עדות מטעמה.

הנתבעים עמדו על הסתירות שבעדותו של מנהל התובעת בכל הקשור לשאלת קיומו של קשר עסקי עם הנתבעת. כך למשל, בתחילת עדותו שלל הלה כי לתובעת היו יחסי מסחר של הנתבעת ובהמשך שינה את עדותו וטען, כי היו לתובעת הרבה "התנהלויות עסקיות" עם הנתבעת. עוד מסר מנהל התובעת בעדותו, כי הינו מכיר אישית את עלי. אולם, בהמשך עדותו לא ידע הלה לזהות את עלי בתמונה שהוצגה לו על צג הפלאפון של ב"כ הנתבעים.

עוד הפנו הנתבעים למחדלה של התובעת אשר נמנעה מלצרף ראיות מהותיות להוכחת תביעתה בדמות תעודות משלוח וחשבוניות של התובעת עצמה הקשורות לעסקה נשוא התביעה ואשר מצויות ברשותה.

הנתבעים הוסיפו וטענו, כי לא הוכחה טענת התובעת ולפיה בעת מסירת ההמחאות, חשבון הבנק
של הנתבעת היה מוגבל. כן לא הובאו ראיות טובות המוכיחות מועד מסירת ההמחאות לתובעת.


דיון ומסקנות

לאחר עיון בכתובים, שקילת טענות הצדדים ולאחר בחינת שלל הראיות שהוגשו לתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה נגד הנתבע 3 להתקבל מכוח הטלת חיוב אישי לפתחו עד לסכום ההמחאות נשוא התביעה העומד ע"ס 40 אלף ₪. כמו כן, אני מקבלת את התביעה נגד הנתבעת 1 בהעדר הגנה והתייצבות. באשר לתביעה נגד הנתבע 2, היא נדחית בזאת.

להלן הטעמים שעמדו ביסוד מסקנותיי האמורות.

השאלות שבמחלוקת בין הצדדים והטעונות הכרעה הן כדלקמן:

1. האם הרימה התובעת את הנטל המוטל עליה להוכיח כי הנתבעת 1, משטחי פקיעין בע"מ, חייבת כלפיה סך של 52,580 ₪ בגין סחורה שהוזמנה לבקשתה וסופקה לשביעות רצונה.

2. ככל שתוכיח התובעת קיומו של החוב הנטען, יש לבחון האם יש מקום לחייב את הנתבעים 2-3 באופן אישי בגין חובה של הנתבעת 1, משטחי פקיעין בע"מ, על פי כל אחת מהעילות הנטענות בכתב התביעה.

מהתיק עולות העובדות הבאות שאינן שנויות במחלוקת:

הנתבעים 2 ו-3 הינם אחים.

מעיון בדו"ח רשום החברות שצירפה התובעת עולה, כי מענה הרשום של הנתבעת, חברת משטחי פקיעין בע"מ, הינו "ת.ד 245 פקיעין 24914" ועיסוקה הוא בכל עיסוק חוקי. עוד עולה מהדו"ח, כי מקום מושבה של נגריית עלי סלמאן בע"מ הוא "פקיעין חדשה פקיעין מיקוד 25190 אצל סלמאן מחמד חיר" ועיסוקה הוא בעבודות עץ ויצור רהיטים.

עוד עולה מהדו"ח האמור, כי הנתבעים 2-3 רשומים ברשם החברות כבעלי המניות והמנהלים של כל אחת משתי החברות הנ"ל (ת/6 ו- ת/7).

עוד אין חולק, כי ביום 12.4.11 ניתן צו פירוק נגד נגריית עלי וסלמאן בע"מ במסגרת תיק פר"ק 39786-01-11 (נספח 3 לתצהיר העדות הראשית מטעם התובעת).

התביעה דנן הוגשה כתביעה כספית על-פי עסקת היסוד, כאשר ההמחאות משמשות כראיה בלבד.
נסיבות מסירת ההמחאות והוכחת החוב

סבורה אני כי בכל הנוגע לסוגיות אלו, התובעת אכן הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת קיומו של חוב כלפיה, ואבהיר.

חרף ניסיונות ההתחמקות של הנתבעים 2-3 ממתן תשובות ענייניות לשאלות שהופנו אליהם במהלך החקירה הנגדית והנוגעות לסלע המחלוקת הניטשת בין הצדדים, הצליח ב"כ התובעת לחלץ מפיו של סלמאן (הנתבע 3) הודאה הן בקשר לשאלת הזמנת סחורה מאת התובעת וקיומו של קשר עסקי בין האחרונה לבין הנתבעת, משטחי פקיעין בע"מ, והן ביחס לקיומו של חוב שחבה הנתבעת כלפי התובעת בגין אספקת הסחורה. יצוין כבר עתה, כי ככל שהייתה בעייתיות בסוגיות אלו בראשית חקירתו הנגדית של מנהל התובעת, הרי שמצאתי כי בהמשך עדותו ניתן לה הסבר המניח את הדעת.

להוכחת התביעה, צירפה התובעת שיקים משוכים משני חשבונות בנק של הנתבעת וכן חשבוניות הרשומות לפקודת חברה אחרת בשם נגריית עלי וסלמאן בע"מ, כאשר בעלי המניות ומנהליה של חברה זו על פי רישומי רשם החברות הינם הנתבעים 2-3. כן צירפה התובעת לתצהיר העדות הראשית מטעם מנהלה, מר פילקס והבה (להלן: "והבה"), כרטסת הנהלת חשבונות של הנתבעת, משטחי פקיעין בע"מ (כחלק מנספח 4 לתצהיר והבה).

כבר עמדנו על כך, שגרסתה של התובעת כפי שהובאה בכתב התביעה היא, כי הנתבעת באמצעות מנהליה ובעלי המניות בה, הנתבעים 2-3, הזמינה סחורה מאת התובעת ולא שילמה תמורתה. עוד נטען כי משנצבר חוב לחובת החברה מסרו הנתבעים 2-3 לתובעת במהלך חודש מרץ 2010 המחאות מעותדות משני חשבונות בנק של החברה, כאשר מועדי הפירעון שלהן הינו מיום 20.2.10 ועד ליום
20.5.10. ההמחאה הראשונה חוללה ביום 22.2.10. כאמור, לביסוס טענותיה, צירפה התובעת את ההמחאות, שלטענתה, נמסרו לה על ידי הנתבעת באמצעות הנתבעים 2-3 ע"ח התמורה בעבור
הסחורה שסופקה כאמור.

לא נעלם מעיני, כי בתחילת עדותו של והבה לא זכר הלה האם סופקה סחורה לנתבעת, משטחי פקיעין בע"מ (להבדיל מחברת נגריית עלי וסלמאן בע"מ). ברם, לאחר שהוצגה לעיונו הכרטסת של החברה, מסר הלה גרסה מפורטת בנושא זה (ראו עדותו בעמ' 15 והמשך עדותו בעמ' 16, ש' 9-11). והבה, אמנם, סיפר בתחילת עדותו על אודות אספקת הסחורה לנתבעת ולדבריו: "אני לא זוכר לומר את שם הסוכן ואני גם לא זוכר לומר שמכרתי סחורה למשטחי פקיעין, אני יכול לבדוק את זה" (עמ' 16, ש' 25-27 ועמ' 17, ש' 1-8). ברם, כאשר הוצגה בפני
ו כרטסת הנהלת חשבונות של הנתבעת, משטחי פקיעין בע"מ, ממנה עולה כי אכן סיפקה התובעת סחורה לנתבעת החל מיום 30.6.09, רוענן זכרונו של והבה והלה מסר כי "אחרי שאני מסתכל על כרטיס הנה"ח אני מבין שטעיתי ואכן חברת פורמייקה סנטר סיפקה חומרי גלם לחברת משטחי פקיעין 2009" (שם, ש' 12-22). עוד מסר והבה במהלך עדותו, כי היה במשרדי החברה וכי הוא מכיר את סלמאן: "... הרבה יותר והיו לי איתו הרבה יותר מפגשים וניהלתי איתו את רוב המו"מ בהתנהלות העסקית" (עמ' 18, ש' 6-7). כאשר נחקר והבה על אודות הקשר המסחרי עם הנתבעת, הלה השיב כי "הקשר העסקי בין התובעת לבין הנתבעות, לאחר שאני מסתכל בכרטסת הנה"ח של התובעת אני נזכר שישנן עסקאות ספציפיות שאני באופן אישי טיפלתי בהם, כגון: מכירת מכונת שלייף וזה היה ב- 5/11/09. מדובר בעסקה שאני באופן אישי סיכמתי אותה בנוכחות עלי סלמאן ואחיו יחד שהיו אצלי במפעל, ראו את המכונה, ניהלו משא ומתן, סיכמתי איתם מחיר ושלחתי להם את המכונה לפקיעין. בנוסף, היו לי עוד הרבה התנהלויות עסקיות ביני לבין חברת משטחי פקיעין ובמיוחד באמצעות סלמאן ובשלב הסופי של פעילות העסקית בין התובעת לבין משטחי פקיעין" (עמ' 21, ש' 1-4).

איני מתעלמת מכך שהזמנות העבודה לא צורפו כראיה מטעם התובעת ואולם, הסבריו של והבה לכך היו משכנעים. והבה הבהיר, כי לא הוגשו הזמנות עבודה טעם התובעת הואיל ו- "הנהלים של התובעת הם שאנו לא עובדים עם הזמנת עבודה אלא אנו מקבלים הזמנות ומוציאים חשבונית, אלו נהלי החברה ואנו עובדים לפי החוק" (עמ' 17, ש' 23-25, כן ראו עדותה של מנהלת הרכש אצל התובעת גב' זיווית פייגר בעמ' 23, ש' 1-6). גם פייגר מסרה בעדותה, כי לאורך כל ההתקשרות העסקית שהייתה בין התובעת לנתבעת ובמהלכה סופקה לנתבעת סחורה, חזרו שיקים שהנתבעת
מסרה לה בגין הסחורה (שם, ש' 13-16).

בסיכומיהם, תולים הנתבעים את יהבם על כך, שהחשבוניות שצורפו לתביעה נרשמו על שמה של נגרית עלי וסלמאן בע"מ ולא על שם הנתבעת. באשר להמחאות שצירפה התובעת, מכחישים הנתבעים כי הם מסרו אותן לתובעת או כי הם חתמו עליהן. כך גם הוכחש על ידם קיומו של קשר עסקי בין הנתבעת לתובעת. ברם, גרסתם זו של הנתבעים נחלשת בנסיבות העניין וזאת מהטעמים הבאים:

ראשית וכפי שכבר צוין לעיל, התביעה דנן אינה תביעה שטרית אלא מבוססת על עסקת היסוד.
אולם, גם בתביעה על פי עסקת היסוד עשוי השיק להוות ראיה טובה לכך, שהתובע נתן תמורה בעדו ולהעביר את הנטל אל החייב על-פי השיק להוכיח את הגנתו בפני
התביעה. בתביעה על פי עסקת היסוד השטר משמש 'ראיה לכאורה לכך כי הסכום הנקוב בו הוא חוב, אשר עושה השטר היה בעת עשייתו, חייב לנפרע' (י' זוסמן, "דיני שטרות", מהד' שישית (ירושלים 1983), עמ' 389). משצירפה התובעת את ההמחאות שנמסרו לה ע"ח התמורה בגין הסחורה שהוזמנה ע"י הנתבעת, עליהן מתנוססות חתימה וחותמת החברה, ומהן עולה כי משני חשבונותיה של הנתבעת נמשכו כספים לפקודת התובעת, הרי שבכך עובר הנטל אל הנתבעת, כמי שחייבת על פי ההמחאות הללו, להוכיח את הגנתה מפני התובענה. בענייננו, משצורפו ההמחאות כראיה לביסוס תביעה על פי עסקת היסוד, עומדת לתובעת חזקת התמורה המגולמת בהמחאות המעבירה את עול ההוכחה לפתחם של הנתבעים לסתירת חזקה זו. ייאמר כבר כאן, כי בנסיבות המקרה שלפנינו, כשלו הנתבעים בלסתור החזקה האמורה, זאת נוכח העדרן של ראיות ובשל סתירות מהותיות שנתגלו בעדויותיהם, לרבות חוסר האימון שניתן לעדויות אלה, כפי שיפורט להלן.

לאחר בחינת העדויות נמצא, כי הגנת הנתבעים הייתה רוויה בסתירות ממשיות, בלתי מהימנה והתאפיינה בניסיון מובהק להתחמק מתשלום החוב כלפי התובעת, ואבאר.

ביום 07.12.10 ניתן

פסק דין
כנגד הנתבעים במעמד צד אחד. בקשה שהגישו הנתבעים לביטול פסק הדין נתמכה בתצהיר ערוך ע"י סלמאן (הנתבע 3). במהלך דיון בבקשה שהתקיים בפני
כבוד הרשם ר' קודסי ובמהלכו נחקר סלמאן על תצהירו התומך בבקשה, התברר כי אדם בשם 'נאיף', אשר חתימתו מופיעה על גבי החשבוניות בגין העסקה נשוא התביעה שהוצאו ע"ש נגרית עלי וסלמאן בע"מ, הינו בנו של סלמאן. סלמאן העיד, כי בנו נאיף הוא שמנהל בפועל את העסק, בעוד שהנתבעים 2-3 הינם הבעלים ברישום של החברה (עמ' 1, ש' 15-24).

סלמאן נשאל בחקירה נגדית, האם הוא מכיר את התובעת ובעדותו בעניין זה נתגלו סתירות ממשיות, כאשר מצד אחד אישר הלה, כי הוא מכיר את התובעת וכי בעסק שלו ביקרו נציגים מטעמה, ומצד שני הוא ניסה להתחמק מלמסור גרסה מפורטת על אודות היחסים העסקיים בין הנתבעים לתובעת וכך נשמעה עדותו נושא זה (עמ' 2, ש' 3-14 ; ההדגשות שלי- ש.נ):

"ש. אתה מכיר את פורמייקה סנטר בע"מ
ת. הם היו אצלי בעסק מספר פעמים.
ש. אתה מכיר את הבעלים של החברה
ת. אני לא יודע מי הבעלים ומי הסוכן אבל היו אצלי מהחברה.
ש. היית בחב' פורמייקה סנטר באשדוד
ת. עברתי שם אבל לא נכנסתי לשם
ש. האם ישבת עם מנהלים בחברה
ת. לא
ש. לטובת מה עברת בחברה באשדוד
ת. אני מסתובב הרבה באשדוד
ש. האם היית במשרדים של החברה
ת. לא, אבל ראיתי שלטים של פורמייקה סנטר".

במהלך הדיון שנערך בפני
הרשם, נשאל סלמאן מפורשות האם הוא מסר אי פעם שיקים לתובעת והלה השיב כי "אני מעולם לא חתמתי על שיקים לפורמייקה סנטר" (עמ' 2, ש' 15-16). כאשר הוא נחקר בדבר טיב הקשר בין נגריית עלי וסלמאן בע"מ, הנתבעת והתובעת, כך הוא השיב (עמ' 2, ש' 17-25):

ש. מה הקשר של נגריית עלי וסלמאן, משטחי פקיעין ופורמייקה סנטר.
ת. יש לנו גם חברה של נגריית עלי סלמאן, אבל היא עבדה עם חב' פורמייקה סנטר, החברה של נגריית עלי סלמאן עבדה בנפרד עם משטחי פקיעין.
ש. המשטחים שסופקו על ידי משטחי פקיעין שמשו לסילוק חוב עלי סלמאן.
ת. אתה צריך לשאול אותם.
ש. עד כמה שידוע לך האם משטחים של משטחים פקיעין קוזזו מהחוב של נגריית עלי סלמאן.
ת. לא".

גם בתצהיר עדותו הראשית המשיך סלמאן באותו קו הגנה השולל כל קשר עם התובעת, כך שלגרסתו אין בחשבוניות שצורפו ע"י התובעת כדי להוכיח כל עילת תביעה נגד מי מהנתבעים ולדבריו: "מעולם לא הוכח כל קשר בינינו לבין החשבוניות שאינן תואמות ועל שם חברה אחרת לחלוטין [...] לא ברור היכן החשבוניות ע"ש הנתבעת או על שמנו אישית, ומה הקשר שלנו לחשבונית שהונפקה ע"ש חברה אחרת" (סעיפים 3,4,11,12 לתצהיר סלמאן).

דא עקא, חרף עדותו המתפתלת של סלמאן בדבר העדרו של קשר עסקי בין התובעת לנתבעת, הלה נשאל מפורשות בסיפא לחקירתו הנגדית בפני
הרשם, האם ידע על קיומו של חוב לנתבעת כלפי התובעת והלה הודה בפה מלא, כי "ידעתי שיש חוב של חב' פקיעין לפורמייקה" (עמ' 3, ש' 19-20). מדובר בהודאת בעל דין מפורשת בדבר קיומו של חוב כספי שחבה הנתבעת לתובעת ודי בכך כדי לקבוע, כי עלה בידי התובעת להוכיח קשר עסקי בין הנתבעת לתובעת וכן קיומו של חוב בגובה הסכומים הנקובים בהמחאות המשוכות מחשבונה של הנתבעת ואשר נמסרו לתובעת בסך כולל של 40,000 ₪.

באשר להזמנת סחורה ע"י הנתבעת מאת התובעת, בתצהיר התמיכה בבקשה לביטול פסק הדין שהגישו הנתבעים הצהיר סלמאן, כי "מעולם לא הזמנו דבר וחצי דבר מאת המשיבה, ומעולם לא קיבלנו פרט וחצי פרט ומוצר מאת המשיבה" (סעיף 1 לתצהיר).

על גרסה זו חזר סלמאן גם בתצהיר עדותו הראשית והכחיש, כי הוא או עלי (הנתבע 2) הזמינו סחורה מהתובעת או מסוכן שלה, ולדבריו "לא ידוע לי מיהו הסוכן שעליו מדברת התובעת. אני עבדתי בעבר בנתבעת ועזבתי ואינני יודע מה קורה בנתבעת. מעולם לא הזמנתי סחורה מסוכן כלשהו, לא אני ולא אחי עלי. מעולם לא הזמנו, אני ואחי, מאומה מאת התובעת, ומעולם לא שילמנו אישית אגורה וחצי אגורה... מעולם לא צברנו חוב וחצי חוב כלפי התובעת... ומעולם לא התחייבנו לשלם לתובעת מאומה" (סעיף 6 לתצהיר סלמאן).
ברם, גרסתו זו אינה מתיישבת עם גרסה מאוחרת שנמסרה במסגרת תצהיר עדותו הראשית, כאשר אישר כי אכן סיפקה התובעת סחורה לנתבעת ואף ידע על אודות מצבה הכלכלי של הנתבעת בזמן מסירת הסחורה באומרו כי: "הסחורה סופקה שעה שחברה [הנתבעת – ש.נ.] הייתה אמידה כלכלית, ועל התובעת להוכיח כוונה כזו שלא לשלם או ידיעה על יכולת כלכלית נמוכה" (סעיף 9 לתצהיר סלמאן). רוצה לומר, כי גם בתצהיר עדותו הראשית של סלמאן קיימות סתירות מהותיות שלא ניתן ליישב ביניהן, כאשר הלה מוסר באותה נשימה דבר והיפוכו.

לא זו אף זו, במהלך הדיון שנערך בפני
י הודה סלמאן בפה מלא, כי אכן קיבל סחורה מהתובעת דרך הסוכן שלה וכי הוא אישית מכיר את התובעת ומנהליה. גרסה זו עומדת בסתירה גמורה לגרסה קודמת שמסר הן במסגרת תצהיר עדותו הראשית (סעיף 6) והן בתצהיר שנתן בתמיכה לבקשה לביטול פסק הדין שניטל בהעדר כנגד הנתבעים.

מפאת חשיבות הדברים, אביא ציטוט דבריו כלהלן (עמ' 34, ש' 1-21):

"
ש.
מעבר לעובדה שציינת שהנתבע 2 לא קשור לעסקה בין הנתבעת 1 לתובעת ולא מכיר אותה או מנהליה, מעיד על כך שאתה כן קשור לעסקה בין הנתבעת 1 לתובעת ואתה כן מכיר את התובעת ומנהליה ?
ת.
את המנהלים אני מכיר , אף פעם לא אמרתי שאיני מכיר.
ש.
את התובעת אתה מכיר ?
ת.
את פליקס אני מכיר, כן.
ש.
הזמנת ממנו סחורה ?
ת.
לקחנו סחורה.
ש.
אז למעשה מה שאתה אומר שזה שוב פעם מה שטענת בתצהיר התמיכה לבקשה לביטול

פסק דין
, שוב פעם לא נכון "מעולם לא פגשנו בתובעת או מנהליה, איננו מכירים אותם כלל" אז גם זה לא נכון ?
ת.
אני לא הזמנתי סחורה ממנו, היה בא אליי סוכן שלהם וממנו הזמנתי, אך אני מכיר אותו שהוא בעל חברה כזו.
ש.
אז כן הזמנתם סחורה מפליקס ?
ת.
לא מפליקס, מהסוכן. פליקס בעצמו גם לא יבוא ויקח ממני סחורה. אני מפליקס לא הזמנתי.
ש.
התובעת פה היא פורמייקה סנטר ואתה טוען שאינך מכיר אותה, אבל עכשיו אמרת שאתה כן מכיר , מה נכון?
ת.
לקחתי סחורה מהם.
ש.
אז אתה כן מכיר את התובעת ?
ת.
כן.
".
למיותר לציין, כי עסקינן בסתירות מהותיות היורדות לשורשו של עניין והנוגעות לליבת המחלוקות הניטשות בין הצדדים בתיק דנן והמעידות באופן מובהק על חוסר המהימנות שדבק בעדות של סלמאן.

סתירה נוספת נתגלתה בעדותו של סלמאן בנוגע לתפקידו בחברה. מצד אחד, במסגרת תצהירו בתמיכה לבקשה לביטול פסק הדין שניטל כנגד הנתבעים, הצהיר הלה כי "מעולם לא היינו בעלים ומנהלים בחברה בשם משטחי פקיעין בע"מ מעולם לא ניהלנו את החברה בפועל". גם בכתב ההגנה טענו הנתבעים, כי מעולם לא מסרו שיקים לתובעת, מעולם לא ניהלו או היו בעלים של החברה ומעולם לא ניהלו בפועל את החברה (סעיף 4 לכתב ההגנה). מנגד, בדיון שנערך בפני
י שינה סלמאן את גרסתו הקודמת והודה, כי ניהל את החברה בין השנים 2009 – 2012 (עמ' 30, ש' 22-23).

הנה כי כן, חרף ניסיונו של סלמאן להתחמק ממתן גרסה נהירה בסוגיית הקשר העסקי ששרר בין התובעת לנתבעת, ניתן להיווכח כי הנתבעת אכן הזמינה וקיבלה סחורה מאת התובעת, זאת במהלך התקופה בה שימש סלמאן כמנהלה של הנתבעת ובעל מניותיה הרשום, ואין בידי לקבל את ניסיונו של סלמאן במהלך חקירתו הנגדית להפריד בין התובעת לבין הסוכן שלה.

בהתייחס להמחאות העומדות במרכז המחלוקת בתיק דנן, סלמאן מסר בתצהיר העדות הראשית מטעמו כי "מעולם לא מסרנו שיקים כלשהם לתובעת על חשבון חוב הנתבעת, וכל עסקה שבוצעה עם הנתבעת אין לנו כל קשר אליה, והנתבעת איננה חייבת לתובעת מאומה" (סעיף 7 לתצהיר). בדיון שנערך בפני
י נחקר סלמאן בסוגיה חשובה זו, כאשר עומת עם ההמחאות נשוא התביעה (ת/4)
ועדותו בפני
י אין בידי לתארה אלא כעדות מתפתלת ומתחמקת שלא ניתן לתת בה אמון כלל ועיקר.
ברם, גם בנושא החתימה על ההמחאות האמורות, עדותו של סלמאן לא הייתה אחידה ונקייה מספקות. מחד, הודה סלמאן בעדותו בפני
י כי הוא היחיד בחברה שהיה מורשה לחתום על שיקים. גם עלי, אחיו של סלמאן, אישר בחקירתו הנגדית כי סלמאן היה היחיד בחברה שמוסמך לחתום על שיקים שנמשכו מהחברה וכי הוא ייפה את כוחו של סלמאן לעשות כן (עמ' 41, ש' 29-30).

כאשר נשאל סלמאן אם החתימה המתנוססת על ההמחאות נשוא דיוננו (ת/4) הינה חתימתו, נמנע הלה מלמסור תשובה עניינית ושב וטען, כי יש לבדוק את נושא החתימות. רק במהלך חקירתו החוזרת, הוא הכחיש מפורשות שכתב היד המופיע על השיקים הוא כתב ידו (עמ' 37 ש' 3-13).

כך העיד סלמאן בנושא החתימות על השיקים:

"
ש.
של מי החתימה בכתב יד על גבי ההמחאות האלה?
ת.
לא יודע, צריך לבדוק את זה . אבדוק את זה. לא יודע למי החתימות.
ש.
אתה לא יודע מי חתם , חוץ ממך מישהו אחר היה מורשה בחברה ?
ת.
על השיקים רק אני.
ש.
אם יצא שיק של הנתבעת 1 רק אתה היית יכול לחתום על השיק ?
ת.
אם השיק לא גנוב, אז כן. רק אני הייתי רשאי.
ש.
וזו לא החתימה שלך ?
ת.
צריך לבדוק את זה.
ש.
אינך מזהה החתימה שלך ?
ת.
אני צריך לבדוק את זה.
ש.
זה המחאות שנמסרו לתובעת וחוללו ונמשכו לפקודת התובעת, יודע מי מסר לתובעת המחאות אלה ?
ת.
לא.
ש.
יודע מתי נמסרו לתובעת ?
ת.
לא, אתה מדבר איתי על 5-6 שנים אחורה.
ש.
אבל על זה התביעה ?
ת.
לא יודע. [... ]
ש.
תראה את תאריך ההמחאות, הם מתחילים במרץ 2010. יש גם 2/10 , 5/10 ואחד ב-1/11.?
ת.
זה רשום על ההמחאות עצמן.
ש.
המחאות אלה חוללו כולן במועד סמוך לאחר שנמסרו לתובעת, כולן הופקדו וחוללו. זה המועד שבו נמסרו לתובעת. האם ידוע לך אם הוגשה תלונה במשטרה בגין המחאות אלה ?
ת.
לא זוכר.
ש.
גם לא בגין גניבה ולא בגין זיוף ?
ת.
לא זוכר.
ש.
אם מישהו מנסה להוציא מהחברה שלך
40,000 ₪, אתה לא זוכר את זה ?
ת.
אחרי שהחברה נקלעה לקשיים התנתקתי מהניהול ולא רצתי אחרי זה. לא עקבתי אחרי שיקים שיצאו. יכול להיות שלקחו את זה מצד ג'.
ש.
אתה נוהג לתת המחאות פתוחות?
ת.
צריך לבדוק את זה
" (עמ' 34, ש' 31-32 ועמ' 35, ש' 1 28).
.

הנה כי כן, אין עוד חולק כי התובעת אכן סיפקה סחורה לנתבעת בשנת 2010. סלמאן אישר בעדותו כי במועדים הרלוונטיים לתביעה דנן, היה בקשר עסקי עם התובעת בשמה של הנתבעת, כששימש בתקופה זו כמנהלה ובעל מניותיה של הנתבעת, היה במשא ומתן מול מנהלי התובעת, הזמין סחורה מהתובעת שסופקה לחברה שבניהולו והיה מורשה החתימה היחיד על שיקים שנמשכו מהחברה. אין חולק, כי ההמחאות נמשכו מחשבונה של הנתבעת, נתקבלו בידי התובעת וחוללו מחמת העדר כיסוי מספיק וחשבון מוגבל. גרסתה של התובעת, כי השיקים הללו נמסרו בידיה ע"ח התמורה המגיעה לה מהנתבעת בגין סחורה שסופקה לאחרונה, כלל לא נסתרה, באשר לא עלה בידי הנתבעים 2-3 להציב גרסה נגדית לעניין נסיבות הגעת שיקים אלה לידי התובעת.
הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח העובדה, כי סלמאן לא טען וממילא לא הוכיח, כי השיקים שבנדן נגנבו או כי החתימה המתנוססת על השיקים והנחזית כחתימתו, זויפה. כן לא צירף אישור בדבר הגשת תלונה למשטרה על גניבה או זיוף של שיקים, לא כל שכן נתן הלה הודעת ביטול לשיקים בגין גניבה או זיוף. גרסתו בעניין זה נותרה בלתי עניינית, חסרת כל הגיון ואין בידי לקבלה. בהקשר זה נקבע בפסיקה, כי אדם סביר המגלה ששיקים נגנבו ממנו פונה מטבע הדברים למשטרה, דבר שלא עשה סלמאן בענייננו.

כל הנימוקים שמניתי דלעיל מובילים למסקנה כי סלמאן, שהיה בעת הרלוונטית מנהל ובעל מניות
במשטחי פקיעין בע"מ ומורשה החתימה היחיד מטעמה, הוא זה שחתם על השיקים שנמסרו לתובעת ואחראי להוצאתם, וככל שסלמאן טוען אחרת, היה עליו להתכבד ולהביא ראיות כדבעי בנושא זה (ראו והשוו: ת"א 46395/99 יוניטק טכנולוגיות ר.ש. (1966) בע"מ נ' הגר ירדן שיווק ומסחר (1993) בע"מ (3.9.2001)). משלא עשה כן, יש לקבל את גרסת התובעת בנושא זה במלואה.

על יסוד האמור, סבורה אני כי עלה בידי התובעת להוכיח במאזן ההסתברויות הדרוש במשפט אזרחי, כי הנתבעת הזמינה הימנה סחורה שסופקה לה ללא שולמה התמורה בגינה. יחד עם זאת, מצאתי כי ככל שתתקבל תביעתה של התובעת, הרי שאין היא זכאית אלא לסכום חוב שהוכח על ידה, קרי הסכומים הנקובים בשיקים, הא ותו לא.
מאחר והחשבוניות שצורפו לכתב התביעה יצאו על שם נגריית עלי וסלמאן בע"מ והואיל ואין

פסק דין
זה עוסק במישור העסקי והחוזי שבין התובעת לנגריית עלי וסלמאן בע"מ, הרי שלא ניתן לפסוק לתובעת את מלוא סכום התביעה בסך של 52,580 ₪, אלא רק עד לסכום המוכח על ידה, קרי הסכום הכולל של השיקים שהוכח כי נמשכו מחשבונה של הנתבעת וחוללו, והעומד על סך 40,000 ₪.

הטלת אחריות אישית ו/או הרמת מסך

הלכה היא, כי לחברה אישיות משפטית נפרדת כך שקיים 'חיץ' בינה לבין בעלי מניותיה. יחד עם זאת, בהתקיימם של תנאים מסוימים, בית המשפט רשאי 'להרים את המסך' ולייחס לבעלי המניות בחברה זכויות וחובות של החברה. הסעד של הרמת מסך הינו סעד קיצוני, שעה שהוא יוצר שינוי בדיעבד של מערך היריבויות המשפטיות (סעיף 6 א לחוק החברות; ע"א 10582/02 בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ (16.10.05)).

לצורך הרמת מסך, נדרש להוכיח שימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה על מנת להונות אדם, לקפח נושה באופן הפוגע בתכלית החברה, ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולת החברה לפרוע חובותיה. כמו כן, קיימת בחוק דרישה ליסוד נפשי, קרי, נדרשת מודעות של בעל המניות, שעה שגם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, אך הימנעות מלבררם, ייחשבו למודעות, למעט אם מדובר ברשלנות בלבד. כלל הוא, כי השימוש בהרמת מסך יעשה במקרים חריגים בלבד, וכי מדובר בסעד חריג ויוצא דופן אשר יש לעשות בו שימוש במשורה (ע"א 313/08 נשאשיבי נ' רינאוי (1.8.2010)). על מנת להרים את מסך ההתאגדות אין די להוכיח שמאן דהוא רצה ליהנות מיתרון האישיות המשפטית הנפרדת, אלא יש להוכיח שנעשה בה שימוש לרעה. עם זאת, על בית המשפט להזהיר את עצמו מכך, שעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה הוא מאבני היסוד של דיני התאגידים, ועל כן אין לנהוג בדרך של הטלת חבות אישית, בין מכוח הרמת מסך ובין מכוח הכללים המטילים חבות אישית ישירה, כדבר שבשגרה (ע"א 9183/99 פניגשטיין נ' חברת חברי המהפך מס' 1 (מחצבות בע"מ) (28.4.04)). נפסק, כי רכישת סחורות ומתן שיקים, בעת שידוע כי התמורה לא תשולם והשיקים לא ייפרעו מהווה אחת העילות המצדיקות בנסיבות המתאימות הרמת מסך ההתאגדות (עניין דלתות חמדיה הנ"ל). כן נפסק, כי במצב בו מנהל חברה היה מודע היטב להעדר סיכוי סביר לפירעון החובות לנושים, וחרף זאת ממשיך להפעיל את החברה וליצור לו חיובים חדשים, מן הראוי להרים את מסך ההתאגדות (ע"א 1390/00 חברה לבניין מלון הנביאים נ' אליהו פז (15.1.01)).

מאחר והרמת מסך הינה צעד קיצוני שביהמ"ש יעדיף בד"כ להימנע ממנו לשם שמירה על עקרון הפרדת האישיות המשפטית, ובמקרה והתבססה עילה לכך, יעדיף הוא להסתפק בצעד מתון יותר של חיובו האישי של המנהל בהתחייבויות החברה (ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ (25.10.1994)).

המקור לחיוב אורגן של החברה יכול להיות מכוח עילות נזיקיות. סעיף 54 לחוק החברות שכותרתו 'אחריות יחידי האורגן' קובע, כי "אין בייחוס פעולה או כוונה של אורגן, לחברה, כדי לגרוע מהאחריות האישית שיחידי האורגן היו נושאים בה אילולא אותו ייחוס".

הלכה היא, כי העובדה שאדם פועל בגדר תפקידו כאורגן של חברה, אינה מקנה לו חסינות מפני חבות בנזיקין, שעה שמעשיו או מחדליו ממלאים את יסודות העוולה. יש ליתן תשומת לב לכך, כי אחריותו האישית של אורגן נוגעת אך לפעולותיו או מחדליו שביצע באופן אישי. כן נפסק, כי על המבקש להטיל אחריות אישית על אורגן או נושא משרה בחברה ישנה 'חובה להצביע על עילה ספציפית נגד האורגן או נושא המשרה ולהניח תשתית ראייתית אשר ממנה עולה, כי האורגן או נושא המשרה קיים את יסודותיה. שאם לא כן, ניתן אולי להיפרע מן החברה, אך לא מן האורגן או נושא המשרה" (ע"א 313/08 הנ"ל).



לא אחת נפסק, כי הידיעה הנדרשת בדבר מצבה הכלכלי הרעוע של חברה כדי להקים חבות אישית של המנהל, נבחנת לפי נסיבות העניין, כאשר במצב שבו 'כבר קיימת ידיעה ברורה ומפורשת, כי ההתחייבות לא תקוים, או בנסיבות שבהן האורגן עוסק בגלגול אין סופי של כספים במטרה לדחות את הקץ, אולם ללא מוצא מעשי, יש מקום להטיל אחריות אישית על מנהל חברה או בעל המניות.

כידוע, ההלכה קובעת שבעל עסק המושך שיקים ומוסרם לאחר, יוצר מצג כי ביכולת העסק לפרוע את השיקים. עוד נפסק, כי בין אם מי שמסר את השיקים חתם באופן אישי על השיקים ובין אם לאו, די בכך שהינו בעל הידע למצבה של החברה כדי להטיל עליו חובה להעמיד את הצד שכנגד על הסיכונים שהינו נוטל על עצמו. כן נקבע, כי "מי שמוסר שיק מעביר מסר חד משמעי: משהגיע מועד הפרעון יוכל המחזיק להיפרע. לא די באפשרות להיפרע מעושה השיק, אלא יש צורך בוודאות. אלא אם כן צוין הדבר במפורש בעת ההתקשרות, הרי מי שמחזיק שיק אינו צריך לכלול במאזן האינטרסים שהוא עורך את האפשרות שהשיק לא יפרע" (המ' 377/94 עו"ד גולדשטיין נ' עויסאת (5.7.1995); ת"א 48881-10-10 רגב חברה חקלאית בע"מ נ' עזר (2.8.12); ת"א 22154-03-11 שניר נ' מרכז זטמה אנור נצרת בע"מ (13.2.13)).

עוד הכירה הפסיקה בכך, שהחובה לנהוג בתום לב חלה על כל אדם המנהל את המשא ומתן, או הפועל לקיום חוזה, ולא רק על הצדדים המתקשרים, לרבות על מנהל הפועל מטעם תאגיד ככל שעסקינן בהסתרת מידע בדבר מצבה הכלכלי של חברה, זאת מכוח סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) (ד"נ 7/81 פנידר, חברה להשקעות פתוח ובנין בע"מ נ' דוד קסטרו (1983)); ת"א (מח' מרכז) 7707-07-10 חד מוליכי תבל בע"מ נ' הארגז תעשיות בע"מ (17.6.2013)).

בהתייחס לנטל ההוכחה, כשמדובר בנתונים המצויים בשליטתם ובידיעתם הבלעדית של הנתבעים, הרי שנטל השכנוע המוטל על כתפי התובע ביחס לתביעה כגון דא, הינו נטל מופחת. הדבר נובע מכך, שרק בידי החברה ובעלי מניותיה מצויים הידע והראיות הדרושים לתובע לצורך הוכחת התביעה. בעניין דלתות חמדיה הנ"ל נפסק, כי "על מנת להוכיח טענותיה, נדרשת התביעה להביא ראיות המצויות רובן ככולן בידי הנתבעים [...] לפיכך, כאשר הנתבעים נכשלים בהרמת הנטל, תוך הימנעות כמעט גורפת מהבאת ראיות שיצדדו בגרסתם, צודק ונכון להרים את מסך ההתאגדות [...] במקרה הנדון, היה על הנתבעים להציג את החובות והזכויות של החברה בתקופה הרלוונטית ולהראות כי ניהלו חברתם באופן תקין, לטובת החברה, וללא נטילת סיכונים בלתי סבירים. משלא עשו כן, ולאור הראיות הלכאוריות שהביאה התובעת, יש לקבל את טענת התובעת ולהרים את מסך ההתאגדות".

ובחזרה לענייננו.


מצב החברה במועד מסירת השיקים או במועד פירעון השיקים

ראשית יצוין, כי ב"כ התובעת מיקד את עיקר טיעוניו במישור האחריות האישית וטענתו להרמת מסך ההתאגדות, אף שחזר עליה במסגרת סיכומיו, אלא שהיא נטענה רק בשולי הדברים. מעבר לכך, ניתן לומר כי התובעת לא הניחה בפני
י תשתית ראייתית מספקת להרמת מסך ההתאגדות נגד מנהלי ובעלי המניות של הנתבעת. נוכח האמור, ובשים לב לכך שמדובר בסעד דרסטי השמור למקרים חריגים וקיצוניים בלבד שהמקרה שלפנינו אינו נמנה עליהם, יתמקד הדיון בשאלת האחריות האישית הנטענת של הנתבעים 2 ו-3, כאורגן של החברה, וכן בסוגיית חובת תום הלב המוטלת על הבאים במשא ומתן מטעם חברה המזמינה סחורה מחברה אחרת. הדברים נבחנים בנסיבות העניין על רקע מסירת תמורה כנגד הזמנת סחורה בדמות שיקים המשוכים מחשבון החברה ואשר חוללו מחמת חשבון אחד מוגבל וחשבון שני שהיה ללא כיסוי מספיק לפירעון התשלומים.

כבר עמדנו על כך, שהנתבעים מכחישים כי מסרו לתובעת שיקים על חשבון חוב הנתבעת (סעיף 7 לתצהיר סלמאן). באשר למיוחס להם בדבר מסירת שיקים אלה ביודעם אודות מצבה הכלכלי הרעוע של החברה, טוענים הנתבעים כי "מעולם לא ידענו ולא יכולנו לדעת כי הנתבעת לא תפרע חובה לתובעת, והנתבעת התנהלה במלוא התקינות". עוד טוענים הנתבעים בהקשר זה, כי היה על התובעת לצרף חוות דעת מקצועית להוכחת תורת הידיעה בדבר איתנותה הכלכלית של החברה. לגרסתו של סלמאן, "לא ידענו ולא יכולנו לדעת כי מצב החברה איננו מאפשר פירעון שיקים. לא הצגנו שום מצג שווא" (סעיף 8 לתצהיר).

במהלך חקירתו הנגדית, נשאל סלמאן על מצבה הכלכלי של הנתבעת במועד מסירת השיקים נשוא הדיון, והלה התחמק ממתן תשובות לעניין המועד בו הוכרז חשבונה של הנתבעת כמוגבל. רק כאשר הוצג בפני
ו דו"ח של חברת
bdi
(ת/5), אישר סלמאן שחשבון החברה הוגבל החל "מ- 9.12.09 ועד 24.6.12. מבין את הקשר בין מועד ההגבלה לבין מועד השיקים. אני צריך לדעת מתי שולמו השיקים ומי מסר אותם. צריך לבדוק מתי מסרתי אותם. התאריכים אינם שנים. צריך לראות קבלה" (עמ' 36, ש' 1-6). ברם, כאשר נחקר הלה באשר לנסיבות מסירת השיקים שבדנן לתובעת, הוא מסר תשובה מתחמקת ולפיה הוא לא בדק נושא זה כלל ועיקר. תשובה זו היה תמוהה ביותר, מכיוון שהתובעת טענה לגבי שיקים אלה והקשר שלהם לעסקה נשוא התביעה כבר מתחילתו של ההליך, וחרף זאת לא טרח סלמאן לערוך בדיקה ביחס אליהם אף שידע ששיקים אלה מצויים בליבת המחלוקת בין הצדדים.

"
ש.
ז"א שאתה במועד שבו ההמחאות נמסרו לתובעת, אתה כמנהל החברה, היית צריך לדעת אם לא ידעת באופן וודאי, שלהמחאות אלה אין כיסוי ?
ת.
לא.

תציג לי קבלה מתי נתנו את השיקים. אני בעבודתי נתתי שיקים לשנתיים קדימה.
ש.
יש לך ידיעה אישית לגבי השיקים?
ת.
לא יודע, צריך לבדוק את זה , צריך להציג לי קבלה, אולי השיקים ניתנו לצד ג'.
ש.
אבל השיקים הועברו לעיון עוה"ד לא עשית בדיקה מאז ?
ת.
לא עקבתי אחרי כל הבלגן שהיה עם החברה. גם תוך כדי ההליך כאן לא בדקתי.
" [הדגשה הוספה – ש.נ.] (עמ' 36, ש' 12-18).

כאמור, התובעת טוענת כי השיקים המשוכים מחשבונה של הנתבעת נמסרו לה על ידי הנתבעים בחודש מרץ 2010. גרסתה זו של התובעת באשר למועד מסירת השיקים, כלל לא נסתרה. הנתבעים לא הציגו גרסה נגדית וכל שנטען על ידם היה שהנושא טעון בדיקה שלא נעשתה על ידם אף שהשיקים עמדו ביסוד התביעה דנן כבר מראשיתה. עוד הפנו הנתבעים לצורך לעיין בקבלות שניתנו לחברה כנגד הוצאת השיקים הללו בכדי להתחקות אחר מועד מסירתם. ואולם, הנתבעים נמנעו מלהציג קבלות אלו כראיה מטעמם, על אף שראיות אלו אמורות להימצא ברשותם וחרף חשיבותם להוכחת מועד מסירת השיקים. בנסיבות אלה, יש להחיל את ההלכה הפסוקה בנושא זה ולפיה הימנעות בעל דין מהבאת ראיות היכולות לתמוך בגרסתו, ללא שניתן למחדלו הסבר המניח את הדעת, ראוי כי ייזקף לחובתו.

כפי שעולה ברורות מהשיקים, מועדי הפירעון שלהם הם 20.2.10 (שני שיקים), 20.3.10 (שני שיקים), 20.4.10, ו- 20.5.10. מועד הפירעון הראשון של השיקים היה בתאריך 20.2.10 וביום 22.2.10 חוללו שני השיקים הראשונים מחמת "חשבון מוגבל". כן חזרו בהמשך שני השיקים האחרונים מהתאריכים 20.4.10 ו- 20.5.10 מחמת 'חשבון מוגבל'. עוד נטען ע"י התובעת, כי גם השיקים הנוספים שנמשכו מחשבון החברה המתנהל בבנק לאומי חזרו מחמת 'אין כיסוי מספיק'. עוד מעיון בדו"ח חברת

bdi
(ת/5) המתייחס לנתבעת עולה, כי חשבונה של האחרונה היה מוגבל בתקופות הבאות: 9.12.09 עד 24.6.12; 25.6.10 עד 24.6.12; 15.3.13 עד 17.1.18. יוצא, אפוא, שחשבונה של הנתבעת הוכרז כמוגבל מספר חודשים לפני מועדי מסירת השיקים.

לאור האמור, התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי הן במועד מסירת השיקים (ת/4)
לידיה והן במועדי הפירעון הנקובים על גבי השיקים דנן, היה חשבון החברה מוגבל בבנק ישראל
. ללמדך, כי בעת מסירת השיקים לתובעת הייתה לנתבעים ידיעה מלאה בדבר כושר פירעונה של החברה וכי האחרונה לא תוכל לעמוד בתשלום השיקים. גרסתה של התובעת נתמכה בראיות ושומה היה על הנתבעים הטוענים אחרת, להפריך גרסה זו הן באמצעות מתן עדות מפורטת ומנומקת בהקשר זה ו/או על ידי הבאת ראיות לסתור.

כפי שניתן לראות, נמנעו הנתבעים באופן גורף מהבאת ראיות שיצדדו בגרסתם. יתרה מכך, נמצא כי עדותו של סלמאן הייתה מתפתלת, רוויה סתירות ומתחמקת ממתן תשובות ענייניות לכל השאלות שנגעו לליבת המחלוקת בתיק דנן.

סתירה מהותית ראשונה קשורה למהות תפקידו של סלמאן בחברת משטחי פקיעין בע"מ. ניכר כי הנתבעים 2-3 ניסו להרחיק את עצמם מכל קשר עם הנתבעת, כשסלמאן טען בתצהיר עדותו כי
"החברה הוקמה על ידי בשותפות עם אחי עלי ברווחים. אחי עלי איננו קשור לעסקה, אין התובעת מכירה אותו כלל ומעולם לא התחייב כלפיה במאומה. החברה נועדה לבניית משטחי עץ, ובפועל לא החלה לעסוק. בני נאיף ניהל והקים החברה וממשיך לנהל אותה עד היום. בעבר עבדתי בחברה כשכיר ופוטרתי לאחר תקופה מסוימת" (סעיף 5). דא עקא, הצהרה זו אינה מתיישבת עם הצהרה שמסר אחיו עלי באותו עניין ולפיה "סלמאן אחי מנהל החברה בפועל" (סעיף 2) ובהמשך תצהירו מסר כי "מי שניהל החברה זה אחי סלמאן בלבד" (סעיף 4). מהראיות שהונחו בתיק עלה, כי סלמאן היה רשום כבעל מניות ומנהל של הנתבעת בתקופה הרלוונטית לתביעה דנן, ניהל בפועל את החברה והוא זה אשר ניהל את ההתקשרות אל מול התובעת, מטעמה ובשמה של חברת משטחי פקיעין בע"מ.

חוסר האחידות בגרסאות הנתבעים 2-3 נמצא גם בשאלת הקשר שבין הנתבעים 2-3 לבין הנתבעת. למקרא העדויות ניתן להיווכח, כי הנתבעים עשו כל שלאל ידם על מנת להרחיק את עצמם מכל קשר עם החברה הנתבעת, ניסיון שלא צלח להם בסופו של יום ואבהיר. בחקירתו הנגדית של סלמאן, הוא ניסה לפצל את תפקידו בחברה לתקופות, כמקים החברה ברישומים בלבד, ולצמצם את תפקידו בחברה כעובד שכיר ועד כדי הפסקת העבודה וניתוק הקשר עם הנתבעת כליל. ברם, התובעת הצליחה להביאו להודות בכך, שבשנים הרלוונטיות לכתב התביעה, קרי בין השנים 2009-2011, הוא כן ניהל את הנתבעת, חברת משטחי פקיעין בע"מ (עדות סלמאן בעמ' 30 לפרט' לרבות ש' 16-17 ו- ש' 22-23 וש' 31-32) ולרבות בשנה שבה על-פי הנטען נמסרו השיקים לתובעת, קרי שנת 2010 (עמ' 32 ש' 1). גרסה זו סותרת את הגרסה הקודמת שמסר סלמאן בתצהיר התומך בבקשה לביטול פסה"ד שניתן בהעדר, שם מסר הלה כי "מעולם לא היינו בעלים או מנהלים בחברה בשם משטחי פקיעין בע"מ ומעולם לא ניהלנו את החברה בפועל", וכאשר הוא נחקר על סתירה מהותית זו בדיון בפני
י הודה סלמאן, כי בשנים הרלוונטיות הוא כן ניהל את הנתבעת, דבר שסותר את הגרסה המצוטטת כאמור לעיל (עמ' 32 ש' 15-32).

עוד יש לציין, כי גרסתו של סלמאן הייתה ערטילאית שלא נתמכה בראיות כלשהן והותירה רושם בלתי מהימן. כך למשל, אף שסלמאן מסר בתצהירו כי הוא פוטר מחברת משטחי פקיעין בע"מ, בעת שנחקר נגדית לא ידע הלה למסור גרסה מפורטת אודות מועד פיטוריו, וכדבריו "לא זוכר בדיוק. זה היה אולי בשנים 2012-2013 לא זוכר בדיוק. היו לי הרבה בעיות ואינני זוכר" (עמ' 30, ש' 1-2). יתרה מכך, נמנע סלמאן מלהציג אסמכתא בדבר פיטוריו הנטענים. מכל מקום, משעסקינן בשיקים שעל-פי הנטען נמשכו מחשבונה של הנתבעת וחוללו בשנת 2010, הרי שלמועד פיטוריו הנטענים של סלמאן בשנים 2012-2013 אין כל קשר לנסיבות התביעה שלפנינו.

בחקירתו הנגדית ניסה סלמאן לא אחת להרחיק את עצמו מכל קשר שהוא עם הנתבעת ולניהולה בפועל, כאשר לשיטתו הקשר היחיד שלו לחברה הוא רק ברישומים של רשם החברות, בעוד שמי שניהל בפועל את החברה לאחר עזיבתו בשנים 2011-2012 היה בנו נאיף, ואילו היום החברה נמצאת במצב של הקפאה בפעילותה ואין מי משמנהל אותה (עדות סלמאן בעמ' 33, ש' 14-24). כאמור, ראיה לכך שהפסיק את ניהול החברה לא הובאה על ידי סלמאן, והאחרון היה ונותר רשום כבעל המניות ומנהל החברה ברשם החברות (יחד עם עלי), כפי שלא מצא סלמאן לנכון לזמן את בנו נאיף למתן עדות על מנת לתמוך בגרסתו בדבר הפסקת מעורבותו בניהול הנתבעת. מחדל זה עומד לחובת הנתבעים, כאשר מנגד ניצבת הודאתם המפורשת של סלמאן ועלי ולפיה אכן ניהל הראשון את החברה בתקופה הרלוונטית לחוב הנטען נשוא התביעה והיה היחיד המורשה לחתום על שיקים בשם החברה ואף ניהל את הקשר העסקי בשם הנתבעת אל מול התובעת, הכיר את מנהליה של האחרונה ואת הסוכן מטעמה, הזמין דרכם סחורה שתמורתה לא שולמה ע"י הנתבעת אשר נותרה חייבת לתובעת סכומי כסף בגינה.

מסקנתי שונה באשר לנתבע 2, ואבהיר.

מחומר הראיות שהונח לפניי עולה, כי עלי אמנם רשום כבעל מניות ומנהל בחברה ברישומי רשם החברות (יחד עם סלמאן). יחד עם זאת, לא הוכח מעבר לרישום זה, כי עלי ניהל את החברה בפועל בתקופה הרלוונטית לתביעה זו או כי לקח חלק בהזמנת הסחורה מאת התובעת, לא כל שכן במסירת השיקים לתובעת או החתימה עליהם (ראו עדות סלמאן בעמ' 30 ובעמ' 33, ש' 27-31 וכן עדות עלי בעמ' 1, ש' 15-24 ועמ' 40, ש' 1-6 וש' 13-14). זאת ועוד, התובעת לא הוכיחה, כי הזמנת הסחורה נעשתה דרכו של עלי, באשר והבה הודה כי לא ניהל משא ומתן עם עלי, על אף שהכיר אותו (עמ' 17, ש' 28-30 ועמ' 18 ש' 1-18), כן הודתה פייגר בעדותה בפני
י, כי אינה מכירה את עלי כלל ועיקר (עמ' 22, ש' 8-11).

לאור האמור, ניתן לקבוע כי התובעת לא השכילה להניח תשתית עובדתית וראייתית להוכחת התקיימותם של התנאים המצדיקים חיובו של עלי אישית בחוב הנטען, ורישומו ברשם החברות כמנהל ובעל המניות בחברה, כשלעצמו, אינו מהווה עילה להטלת חיוב אישי לפתחו. משום כך, אני מורה על דחיית התביעה כנגד הנתבע 2.

סיכומם של דברים:
על יסוד המקובץ לעיל, אני קובעת כי התובעת השכילה להוכיח התקיימותן של עילות המצדיקות הטלת חיוב אישי על הנתבע 3 בגין החוב נשוא התביעה. עלה בידי התובעת להוכיח, כי היא סיפקה לנתבעת סחורה בין השנים 2009-2010 וכי האחרונה העבירה לידיה, באמצעות מנהלה בפועל ובעל מניותיה, הנתבע 3, שיקים ע"ח התמורה בגין הסחורה הנ"ל ואשר לימים הוצגו לפירעון וחוללו. גרסה זו הוכחה בראשית ראיה ע"י הצגת השיקים המחוללים עצמם וכן מצאה לה תימוכין בהודאתו המפורשת של סלמאן בדבר קבלת הסחורה מאת התובעת והיוותרותו של חוב של הנתבעת בגינה. כן הוכח, כי במועד מסירת השיקים לידי התובעת ואף במועדי הפירעון הנקובים על גבי השיקים השונים היה חשבונה של הנתבעת מוגבל בבנק ישראל (ממנו נמשכו 4 שיקים) בעוד שהחשבון השני ממנו נמשכו שני שיקים נוספים היה ללא כיסוי מספיק. דוח בי.די.אי המתייחס לנתבעת מראה, כי כבר ביום 09.12.09 הוכרז חשבונה של הנתבעת כמוגבל בבנק ישראל, היינו שלושה חודשים לפני מסירת השיקים לידי התובעת (מרץ 2010), חודשיים לפי מועד הפירעון הנקוב על השיק הראשון ושישה חודשים לפני מועד הפירעון הנקוב על השיק האחרון בסדרה (מאי 2010).

על יסוד האמור לעיל , ניתן לקבוע כי מסירת שיקים אלה ע"י מנהל הנתבעת ובעל מניותיה, הנתבע 3, בסכום כולל של 40 אלף שקלים, כאשר היה לו ברור כבר במועד מסירתם, כי חשבון הנתבעת בבנק היה מוגבל, ואי נקיטת כל פעולה להחלפת השיקים באחרים ברי פירעון במהלך תקופה של חצי שנה או תשלום מזומן חלף שיקים אלה, מהווה בנסיבות העניין עילה מספקת להטלת חיוב אישי על הנתבע 3 בגין שיקים אלה. משהוכח, כי במועד העברת השיקים לתובעת ידע הנתבע 3 כי חשבונה של הנתבעת היה מוגבל וכי הנתבעת אינה מסוגלת לפרוע תשלומים אלה לתובעת, הרי שבמעשיו אלה יצר הנתבע 3 מצג שווא ולפיו שיקים אלה נועדו לפירעון, ולא כך הוא הדבר.

בהערת אגב יצוין, כי במסגרת פסק הדין אליו הפנתה התובעת בסיכומיה בעניין תביעה שהוגשה נגד נגרית עלי וסלמאן בע"מ במסגרת ת"א 174041/09 סחר עץ הרצליה בע"מ נ' נגרית עלי וסלמאן בע"מ (26.7.12)), הרים ביהמ"ש את מסך ההתאגדות וחייב את סלמאן ועלי, במעמדם כבעלי מניות ומנהלים של נגריית עלי סלמאן בע"מ, בחובות הנגרייה כאשר פסק כי הנתבעים רכשו סחורה ומסרו לצד שלישי שיקים למועדי פירעון עתידיים רחוקים, סגרו את החברה והקימו חברה חדשה באותו מקום על שם בנו של סלמאן (נאיף), על אף שידעו היטב דבר מצבה הכלכלי הרעוע של הנגרייה (ראו גם ת"א 1918/98 שלמה ועקנין נ' עאדל דח'אן חברה לבניין בע"מ (27.10.03)).

חיוב הנתבעת 1 (החברה)

מקובלת עלי טענת התובעת ולפיה בנסיבות העניין יש להורות על קבלת התביעה נגד הנתבעת 1 ולו מן הטעם, שבשמה לא הוגש תצהיר עדות ראשית ערוך ע"י גורם מוסמך מטעמה. שכן, במהלך
דיון ההוכחות התברר כי התצהירים שהוגשו על ידי הנתבעים 2-3 לא הוגשו מטעם הנתבעת 1, אלא כתצהירים אישיים של הנתבעים 2-3 בהתגוננות מפני החיוב האישי לו עתרה התובעת בכתב התביעה כנגדם. בעניין זה, העיד סלמאן כי התצהיר מטעמו ניתן בשמו בלבד ולא בשמה של הנתבעת
(עמ' 29, ש' 18-25). סלמאן הוסיף ומסר בעדותו, כי "החברה מוקפאת כמעט שנתיים שלוש ... עכשיו אני לא משמש כמנהל" (עמ' 31, ש' 20-21) אם כי ברישומי רשם החברות "אני עדיין רשום שם" (עמ' 32, ש' 5-6). כך גם העיד עלי, כי תצהירו ניתן עבור עצמו בלבד ולא מטעמה של הנתבעת 1 (עמ' 41, ש' 2-7).

משלא הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת ולא התייצב לדיון ההוכחות גורם מוסמך מטעמה, הרי שבנסיבות אלה יש להורות על קבלת התביעה באופן חלקי כנגדה.

סוף דבר

על יסוד כל המקבץ לעיל, אני מחייבת את הנתבעים 1 ו- 3, יחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 40,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל ממועד הגשת כתב התביעה (10.10.2010) ועד מועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן, אני מחייבת את הנתבעים 1 ו- 3, יחד ולחוד, לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד
בסך של 6,000 ₪.

התביעה כנגד הנתבע 2 נדחית בזאת.

התובעת תשלם לנתבע 2 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪.

הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
ח' טבת תשע"ו, 20 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 16788-10/10 א.פ פורמייקה סנטר(1998) נ' משטחי פקיעין חפ, עלי ח'יר, סלמאן ח'יר (פורסם ב-ֽ 20/12/2015)