פסקי דין על יוסף עטיה | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

1126/02 בל     21/03/2005




בל 1126/02 יוסף עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי




1
בתי הדין לעבודה

בל 001126/02
בית הדין האזורי לעבודה - חיפה
21/03/2005

השופטת מרגלית פיקרסקי

בפני
:
נציגת מעבידים: פועה דקל
נציג עובדים: שלמה וול

התובע
יוסף עטיה

עו"ד סאמי אבו-וורדה

בעניין:

- נ ג ד -

הנתבע
המוסד לביטוח לאומי

ע"י עו"ד צחי רטר


פסק דין
1. התובע עבד, במועד הרלוונטי לתביעה זו, כמכונאי רכב שכיר במשך שנים רבות. לטענתו, במהלך תקופת עבודתו ארוכת השנים, היה מבצע תנועות כיפוף רבות בתנוחות לא נוחות, ועל כן, תנאי עבודתו גרמו או תרמו לנזק בגבו, בדרך של פגיעות זעירות, שכן אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הללו זה על גבי זה הביאה לנזק הממשי שנגרם לגבו.
תביעה להכרה בנזק זה כ"פגיעה בעבודה", כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן - "החוק"), נדחתה על ידי הנתבע.
מכאן - התביעה שבפני
נו.

2. לאחר שהתובע נחקר על תצהירו, הסכימה ב"כ הנתבע למינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין, לעניין פגיעת התובע בדרך של מיקרוטראומה, משהתברר כי במהלך תקופת העבודה, נדרש התובע לבצע, מספר שעות מידי יום, תנועות כיפוף.
העובדות נקבעו בהסכמה, בהחלטת ביניים, מיום 11.12.2003, ואלה הן, בלשון ההחלטה:

"א) התובע, יליד 1941.
ב) התובע עובד כמכונאי רכב, שכיר, מזה 25 שנה.
ג) במסגרת עבודתו מבצע התובע תיקונים בתוך המנוע, מפרק ומרכיב חלקים למנוע.
עיקר עבודתו של התובע היא בתיקון מנועים, כאשר פעולת תיקון המנוע מתבצעת בעמידה מעל המנוע, עם גב מכופף.
ד) לצורך ביצוע עבודתו, משתמש התובע בכלים ומכשירים, אשר נמצאים לידו בארגז הכלים.
אין מחלוקת שבחלק מיום העבודה, במשך מספר שעות ביום, מבצע התובע את עבודתו בתנועת כיפוף, כשגבו מכופף.
כאמור, בתנאים אלה, עובד התובע מזה 25 שנים.
ה) התובע מתלונן על כאבי גב מזה כ- 10 שנים.
ו) התובע עובד 6 ימים בשבוע, כ- 8 שעות ביום, משעה 7.30 בבוקר עד 16.30"

3. ד"ר דוד אנגל, מומחה בכירורגיה-אורטופדית, מונה כמומחה מטעם בית הדין.
בחוות דעתו מיום 5.1.2004, השיב המומחה לשאלות שנשאל, כך:

"המחלה ממנה סובל התובע היא כאב גב תחתון על רקע שינויים ניווניים ניכרים בע"ש מותני ובלט דיסק 5-4 l
עבודתו כפי שתוארה, כולל עבודה הדורשת התכופפות לצורך תיקון המנוע בחלק מהיום, לא גורמת נזקים זעירים משמעותיים שתרמו למחלתו.
כל תנועה שאנו עושים במשך החיים מצטרפת לבלאי הטבעי שנגרם לגב ולמפרקים אחרים. תרומת עבודתו כפי שתוארה, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים תחלואיים אחרים".

4. בשתי חוות דעת משלימות, מיום 30.5.04 ו-4.11.2004, השיב המומחה על מספר רב
של שאלות הבהרה.
מאחר והמומחה קבע בחוות דעתו הראשונה, כי הפגימות מהן סובל התובע בגבו, הן על רקע שינויים ניווניים ניכרים, הוא התבקש להשיב לשאלות הבאות:
"נכון כי השינויים הניווניים קיימים רק בחולית עמ"ש מותני?
נכון כי לא אובחנו אצל התובע שינויים ניווניים בצוואר, בידיים, ברגליים, בברכיים, פרקי הירכיים וכתפיים?
נכון כי קיומם של שינויים ניווניים רק בחוליות עמ"ש מותני, מבדילים חלק זה מהפרקים והחוליות, מאשר שאר הפרקים והחוליות בגוף?
נכון שיש בכך כדי להצביע על קיומו של בלאי מואץ בחוליות עמ"ש מותני, יחסית לשאר הפרקים וחוליות בגוף?
נכון כי אילו היה מדובר בבלאי טבעי, סביר כי היינו רואים שינויים ניווניים גם בחוליות או פרקים אחרים נוספים בגוף?
לשאלות ההבהרה הנ"ל, המתייחסות, למעשה, כולן, לשינויים הניווניים שניצפו רק בעמוד השדרה ולא בחלקי גוף אחרים, השיב המומחה:
"אין בתיק המסמכים שהועבר לי מידע על מצב ע"ש צווארי או מפרקים אחרים. ידוע כי בשנת 96 סבל התובע מכאב בצוואר, בזרוע ובכתף ימין, ובשנת 97 סבל מכאבים במפרק ירך שמאל. להערכתי, אם יבוצעו צילומים לברכיים, למשל, או לע"ש צווארי, ימצאו גם שם שינויים ניווניים".
הוסיף המומחה והסביר, כי "גם אם יש שינויים ניווניים רק בע"ש מותני, עדיין אין בכך כדי לקבוע שעבודתו אחראית לשינויים ניווניים אלו".
אשר לחלקי גוף אחרים, השיב המומחה, כי אלה לא נבדקו (להלן: "חוות הדעת המשלימה הראשונה").

5. למען שלמות התמונה יצויין כאן, כי לאחר קבלת חוות דעתו המשלימה הראשונה של המומחה, הוגשה על ידי התובע בקשה למינוי מומחה אחר או נוסף.
הבקשה נדחתה בהחלטה מנומקת מיום 24.8.2004 (בש"א 2570/04), ואין צורך שנחזור על הנימוקים שפורטו שם. עם זאת נציין, כי באותה החלטה, איפשרנו לתובע להגיש בקשה נוספת לשאלות הבהרה, וציינו, כי "רק במידה ותשובותיו של המומחה לשאלות שתופנינה אליו לא תהיינה מניחות את הדעת, כי אז ניתן יהיה לשוב ולשקול מינוי מומחה נוסף".

6. המומחה השיב בחוות דעת משלימה נוספת, מיום 4.11.2004 לשאלות שנשאל, שרובן ככולן התייחסו לנזק שנגרם, אם נגרם, מתנועות חוזרות של כיפוף הגב.
המומחה השיב לשאלות בצורה מנומקת ומפורטת, כדלקמן:

"במשך החיים יש בלאי בגוף כולל בעמוד השדרה. יש מתיחות ונזקים מיקרוסקופיים לקופסיות הדיסקים, יש שנוי בהרכב הכימי של הדיסקים ובעובי שלהם, יש שחיקה של סחוסי המפרקים בין החוליות. זה קורה אצל כל אחד ומצבים כמו הרמת משאות, קפיצות, נפילות, כיפוף, הטיות וסיבובים תורמים לבלאי הזה. הפעולות במסגרת העבודה מצטרפות לשאר הפעולות בחיים (ספורט, טיולים, עבודות בית, שרות צבאי וכו'). השאלה בכל מקרה בו יש לשקול את תרומת העבודה, היא המשקל היחסי של תרומת העבודה לתרומת גורמים אחרים.
עבודתו כפי שתוארה, כולל עבודה הדורשת התרופפות מעל מנוע המכונית אין בה כדי לתרום למחלתו תומה ממשית.
להערכתי בראש הרשימה של גורמים שתורמים לבלאי עמוד השדרה נמצאות נפילות והרמת משאות. תנועות והתכופפויות אינן בראש הרשימה.
איני שולל עקרונית תרומת התכופפות קצרה או ארוכה לבלאי עמוד השדרה. צריך לשקול כל עבודה לגופה. כאבי גב יש במשך החיים ל 80% מהאוכלוסיה, שנויים ניווניים ובלטי דיסק יש לרוב האוכלוסיה בגיל 40-50 והלאה. ישנן עבודות שתרומתן לכך ניכרת וישנן שהשפעתן פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים."

7. למומחה הועבר פיענוח צילומים של ע"ש צווארי, מותני, וצילום ברכיים מיום 21.7.2004. המומחה התבקש להתייחס לתוצאות צילומים אלה, ונשאל:
בחוות דעתך הערכת כי אם התובע יבצע צילום ברכיים, למשל, יימצאו גם שם שינויים ניווניים; רצ"ב פענוח צילומים מיום 22.7.04, לפיהם אין לתובע שינויים ניווניים בברכיים, ובעמ" מותני קיימות פריצות דיסק לא רק בחוליה 5 - l4, אלא גם בחוליה 3 - l2, היש בכך כדי לשנות את ההנחות הרפואיות שלך?
לשאלה זו, חזר המומחה והשיב:
"כתבתי כי גם אם יש שינויים ניווניים רק בע"ש מותני, עדיין אין בכך כדי לקבוע שעבודתו אחראית לשינויים ניווניים אלו. במקרה זה נמצאו שינויים ניווניים גם בעמוד שדרה מותני וגם בעמוד שידרה צווארי.
אין לכן שנוי בתשובותי.
8. דיון והכרעה:
בסיכומיו, טוען התובע, כי על בית הדין לקבל את התביעה, "לא חרף חוות דעתו של המומחה היועץ הרפואי, אלא בהתבסס על מימצאיו הרפואיים ובניגוד למסקנתו המשפטית". האמנם?
טוען התובע כי, משקבע המומחה בחוות דעתו המקורית, שאינו שולל עקרונית תרומת התכופפות קצרה או ארוכה לבלאי עמוד שדרה...", ואף הוסיף, כי "במשך החיים יש בלאי בגוף כולל בעמוד השדרה...זה קורה אצל כל אחד ומצבים כמו הרמת משאות, קפיצות, נפילות, כיפוף, הטיות, וסיבובים תורמים לבלאי זה...", די בכך כדי לבסס את הקשר הסיבתי הדרוש כדי להכיר בנזק שנגרם לגבו של התובע כ"פגיעה בעבודה".
טענות אלה אינן מקובלות עלינו.
קביעת המומחה ש"אינו שולל עקרונית תרומת התכופפות קצרה או ארוכה לבלאי עמוד שדרה...", אין בה ולו מידת הוודאות המינימלית הדרושה להוכחת הקשר הסיבתי הדרוש (ר', למשל, עב"ל 213/98 שרלוט וינמן - המוסד לביטוח לאומי
, פסה"ד מיום 6.1.2003).
ברי כי כוונת המומחה, בנסיבות מקרה זה, שמבחינה רפואית, ועל פי תיאור עבודתו של התובע ובהתייחס לתנועות הכיפוף שהוא ביצע, הגם שהן רבות ואפשר אף חוזרות על עצמן מספר רב של פעמים ביום, "אין בה כדי לתרום למחלתו תרומה ממשית".

לשון אחר. תרומת התנועות שביצע התובע בעבודתו על מצב גבו, היא תרומה זניחה או שולית, שהרי המומחה קבע כי "תרומת עבודתו כפי שתוארה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים תחלואיים אחרים".
זאת ועוד. המומחה העריך בחוות דעתו המשלימה מיום 30.5.04, כי אם יבוצעו צילומים לברכיים, למשל, או לע"ש צוואי, ימצאו גם שם שינויים ניווניים, והוא אכן צדק. בצילום עמוד שדרה צווארי, אמנם נמצאו שינויים ניווניים!

יש להתייחס אל חוות הדעת כמקשה אחת. אין להיתפש למילה זו או אחרת, אלא למסקנות העולות מחוות הדעת במכלול. בעשותנו כך, ולאחר שנתנו דעתנו גם לטענות הצדדים בסיכומים, המסקנה המתבקשת מקריאת חוות הדעת בשלמות, היא, כי התובע לא עמד בנטל הראיה המוטל עליו לשם הוכחת הקשר הסיבתי הדרוש בין תנאי עבודתו לליקויים מהם הוא סובל בגבו.
המומחה קבע כי לתובע שינויים ניווניים ניכרים הן בעמוד השידרה המותני, והם נצפו גם בעמוד השידרה הצווארי. שינויים אלה, אליבא דמומחה, אופייניים לגילו של התובע. תנועות הכיפוף שביצע התובע אינן אופייניות, לדעתו, לפגיעה בדרך של מיקרוטראומה.
בית הדין נוהג לייחס משקל מכריע לחוות דעת של מומחה מטעמו, אלא אם כן קיימים נימוקים כבדי משקל, שלא לנהוג כך, כפי שנפסק, לא אחת:

"בהליך שבמסגרתו מתמנה על ידי בית הדין קמא מומחה יועץ רפואי, דוגמת המקרה דנן, בית הדין קמא ואף בית דין זה, כערכאת ערעור, נוהגים, דרך כלל, לייחס משקל רב לחוות הדעת של המומחה מטעם בית הדין. זאת, מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לפי בקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין"

(ר' עב"ל 411/97 דחבור בוטרוס - המוסד לביטוח לאומי
, עבודה ארצי, לב(1),322, וכן, דב"ע לו/ 0-64 המוסד לביטוח לאומי
- שרף, פד"ע ז' 481, ודב"ע נא/0-191 המוסד לביטוח לאומי
- יוסף נחתום, פד"ע כ"ד, 89, ור' גם ס' אדלר, מומחים יועצים רפואיים בבתי דין לעבודה", המשפט ב (תשנ"ה) 199, בעמ' 212).

9. התובע לא הוכיח, אם כן, כי ניתן לייחס את הפגימות בגבו לפגיעות עירות, רצופות, בלתי הפיכות שבמצטבר גרמו או תרמו לנזק בגבו.
כיון שכך, לא נתקיימו התנאים להכיר בפגיעתו כפגיעה בדרך של מיקרוטראומה.
10. אשר על כן ועל יסוד חוות הדעת של המומחה - נדחית התביעה.

11. אין צו להוצאות.

ניתן היום, , בהעדר הצדדים.
שלמה וול
נציג עובדים

פועה דקל
נציגת מעבידים

מרגלית פיקרסקי
- שופטת








בל בית דין אזורי לעבודה 1126/02 יוסף עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 21/03/2005)