פסקי דין על ישי אפרים שמרלינג | פסקי דין על אבי פררו | פסקי דין על ליאור פריבאי | פסקי דין על טיפ טיפה - ישראל |
22795-06/12 א 21/12/2015
א 22795-06/12 ישי אפרים שמרלינג, אבי פררו נ' ליאור פריבאי, טיפ טיפה - ישראל בע"מ
בית משפט השלום בחיפה
ת"א 22795-06-12 שמרלינג ואח' נ' פריבאי ואח'
תיק חיצוני:
בפני
כבוד השופט
אפרים צ'יזיק
תובעים
1.ישי אפרים שמרלינג
ת.ז.025278326
2.אבי פררו
ת.ז.035675503
נגד
נתבעים
1.ליאור פריבאי
ת.ז.014768790
2.טיפ טיפה - ישראל בע"מ
ח.פ.513192138
פסק דין
1.
העניין שבפני
, תובענה בעילות של לשון הרע, עוולת הנגישה והרשלנות.
רקע עובדתי
2.
התובענה הינה תולדה של מחלוקת עסקית בין הנתבעת 2 ומנהלה, הנתבע 1, לבין חברת בזק בינלאומי, מקום עבודתם של התובעים, כפי שיפורט.
3.
ביום 26.11.2007, חתמה הנתבעת 2 באמצעות מנהלה, הנתבע 1, על טופס הזמנת שירותי אירוח, אשר במסגרתו הזמינה מחברת בזק בינלאומי (להלן: "בב"ל"), שירות לאירוח שרתי הנתבעת 2 אצל חוות השרתים של בב"ל (להלן: "ההסכם").
4.
ביום
12.07.2009, הודיעה חברת בזק בינלאומי לנתבעת 2 כי היא מבטלת את ההסכם וזאת עקב אי תשלום בעד השירותים אשר סופקו לנתבעת 2 בהתאם להסכם, מזה מספר חודשים באותה שנה.
5.
נכון למועד בו הודיעה חברת בזק בינלאומי לנתבעת 2 על ביטול ההסכם למתן השירות, התובעים עבדו כשכירים אצלה ושימשו בתפקידים בכירים בחברה, התובע 1 שימש כמנהל פרויקטים במחלקת גביה אסטרטגית, התובע 2 שימש כמנהל פרויקטים.
6.
בתקופה הרלוונטית, הנתבע 1 שימש כמנהל ובעל מניות יחיד אצל הנתבעת 2 וחתם בשמה על ההסכם.
7.
לשם השלמת התמונה, אציין מקצת מן ההליכים נשוא הסכסוך שבין חב' בזק בינלאומי לבין הנתבעת 2 ומנהלה, הנתבע 1.
8.
ביום 02.04.2009, פנתה חברת בזק בינלאומי לנתבעת 2 בכתב, באמצעות בא כוחה, והודיעה לה על חובותיה בסך 79,367.15 ₪, חובות אשר לטענת בב"ל נובעים מהפרות התחייבויותיה של הנתבעת 2 לתשלום בגין שירותי האירוח המנויים בהסכם, כמו כן הודיעה בב"ל על הפסקת מתן שירות התמיכה הטכנית לנתבעת 2, עוד נכתב כי לצורך מיצוי המגעים בין הצדדים וביניהם הסדרת החוב, וכפוף לתשלום מידי של חלק מהחוב בסך 25,000 ₪, תמשיך בב"ל לספק שירות תמיכה טכנית עד ליום 10.05.2009.
9.
ביום 16.04.2009, השיבה הנתבעת 2 בכתב, באמצעות בא כוחה, שם נטענו טענות בקשר למתן השירות על ידי בב"ל והועלו טענות בקשר לטיבו, לגישתה של הנתבעת 2, יש בטענות אשר הועלו כדי הפרה מהותית ויסודית של ההסכם אשר מזכה את הנתבעת 2 לדרוש השבת הכספים אשר שולמו על ידה, כך לגישתה.
10.
ביום 08.06.2009, פנתה חברת בזק בינלאומי לנתבעת 2, באמצעות בא כוחה, והודיעה לה כי היא מעניקה לה ארכה אחרונה לתשלום החוב וזאת עד ליום 15.06.2009, כמו כן צוין כי ככל שהנתבעת 2 לא תשלם את חובה עד ליום זה, תחדול בב"ל מלספק לשרתיה את שירותי האירוח וכן תפתח כנגדה בהליכים משפטיים לפירעון חובותיה.
11.
וכך, בין חברת בזק בינלאומי ובין הנתבעת 2
הייתה חליפת מכתבים ענפה, וזאת במסגרת המחלוקת סביב גביית הכספים אשר בב"ל טענה כי הינה זכאית לגבותם מכוחו של ההסכם,
עד אשר ביום
12.07.2009, הודיעה חברת בזק בינלאומי לנתבעת 2 על ביטול ההסכם והפסקת השירות.
12.
משהובן כי בב"ל מפסיקה באופן מוחלט לספק את שירותי האירוח לשרתיה של
הנתבעת 2, ביום 14.07.2009, הוגשה על ידי הנתבעת 2 קובלנה פלילית פרטית שמספרה ק"פ 10239-07-09 כנגד חברת בזק בינלאומי בע"מ, חברת בזק החברה הישראלית לתקשורת וכן מנהליה הבכירים ביותר וביניהם גם התובעים 1 ו-2 (להלן: "הקובלנה"), הנתבעת 2 מבקשת להאשימם בעבירת איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין תשל"ז-1977.
13.
בנוסף להגשת הקובלנה, ביום 15.07.2009, הוגשה על ידי הנתבעת 2 בקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד כנגד חברת בזק בינלאומי בע"מ, בקשה שמספרה ת"א 11727-07-09 שהוגשה בבית משפט השלום בקריות (להלן: "צו המניעה הזמני"), הנתבעת 2 ביקשה כי בית המשפט יורה בצו לחברת בזק בינלאומי בע"מ ויאסור עליה לנתק את שרתיה של הנתבעת 2 מרשת החשמל והאינטרנט וכן לאפשר לה קבלת שירות וגישה מלאה לשרתיה.
14.
ביום 03.08.2009, הגישו התובעים, ביחד עם הנאשמים האחרים (ובהם מר שלמה רודב, יו"ר דירקטוריון בזק, ומר אריה סבן, מבלי חברת האם), ליועץ המשפטי לממשלה, בקשה דחופה לעיכוב הליכי הקובלנה, וזאת תוך שהם טוענים ומפרטים את המחלוקת העסקית שבין הנתבעת 2 ומנהלה הנתבע 1 עם חברת בזק בינלאומי בע"מ.
15.
ביום 18.08.2009, הכריע בית משפט השלום בקריות בעניין הבקשה למתן צו מניעה זמני, שם נפסק כי חברת בזק בינלאומי לא תנקוט באמצעים חד צדדיים אשר יביאו לשינוי מהמצב הקיים, וזאת ל-90 ימים, ובתנאי שהנתבעת 2 תפרע מתוך החיוב הנטען סך של 55,000 ₪, ע"ח יתרת החוב (ובתוך תקופה קצובה של 21 ימים), במסגרת תקופה זאת תמציא לתיק בית המשפט ערבות בנקאית צמודת מדד שאינה מוגבלת בזמן בסכום נוסף של 45,000 ₪, וכן תפרע הנתבעת 2 באופן סדיר ושוטף את התשלומים אשר היא חייבת בהם עד לסיום מערכת היחסים העסקית. הנתבעת 2 חויבה בהוצאות ההליך.
16.
ביום 24.08.2009, שלחה חברת בזק בינלאומי את החלטת בית משפט השלום קריות ליועץ המשפטי לממשלה וזאת במטרה לעדכנו בהתפתחות המחלוקת העסקית אשר בגינו הנתבעת 2 הגישה קובלנה פלילית, וכן לשם מתן החלטה מצדו בבקשה אשר הוגשה לעיכוב הליכים בקובלנה.
17.
במקביל, הנתבעת 2 פנתה ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה לדחות את הבקשה לעיכוב ההליכים בקובלנה, כל זאת ללא התייחסות למחלוקת העסקית.
18.
ביום 15.09.2009, הודיע היועץ המשפטי לממשלה כי החליט לעכב ההליכים כנגד כל הנאשמים בקובלנה, וביום 12.10.2009, נימק היועץ המשפטי לממשלה את החלטתו לעיכוב ההליכים בקובלנה, שם נכתב בין היתר כי
"בחינת העובדות מעלה כי לב הקובלנה הוא מחלוקת אזרחית בין הצדדים...בנסיבות אלה נראה כי נקיטה גם בהליך פלילי בנוסף על הליך אזרחי הינה בגדר שימוש לרעה בהליכי בית משפט, ובנושא שאינו מתאים בטבעו להליך פלילי..."
(סעיף 3 למכתבו של היועמ"ש)
19.
ביום 21.10.2009, הורה בית משפט השלום בחיפה, אליו הוגשה הקובלנה, לאחר קבלת תגובת היועץ המשפטי לממשלה, על הפסקת ההליכים בתיק הקובלנה הפלילית, וזאת לאור האמור בסעיף 231(א) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982.
20.
ביום 11.11.2009, הגישה הנתבעת 2, באמצעות מנהלה הנתבע 1, עתירה לבג"ץ כנגד היועץ המשפטי לממשלה בדבר החלטתו על עיכוב ההליכים בקובלנה הפלילית. (בג"ץ 9060/09).
21.
ביום 20.02.2012 התקיים דיון בבית המשפט העליון בעתירה שהגישה הנתבעת 2 נגד היועץ המשפטי לממשלה, בדבר החלטתו לעכב ההליכים בקובלנה, לאחר שמיעת הטיעונים ובעקבות הערותיו של בית המשפט וביניהן הערתו של כבוד השופט י.עמית
"... אם יש דוגמא לשימוש לרעה בהליכים משפטיים זו הקובלנה הזו. אדוני נמצא כאן בעתירה אחרי שקבע בית המשפט האזרחי, אדוני ממשיך לאחר שנפסק שהם צודקים בעניין האזרח. עוד להמשיך בעתירה הזאת" (פרוטוקול הדיון, עמוד 2 שורה 22-25), חזרה בה הנתבעת 2 מן העתירה והיא נמחקה, עוד נקבע כי בהתחשב בחזרה מן העתירה, תשלם הנתבעת 2 לחברת בזק בינלאומי בע"מ שכר טרחה בסך של 7,500 ₪.
טענות הצדדים
22.
לטענת התובעים, הנתבע 1, בהיותו המנהל והבעלים היחיד של הנתבעת 2, הגיש באמצעות הנתבעת 2 קובלנה פלילית משוללת יסוד כנגדם וכנגד אחרים, קובלנה אשר כל תכליתה היא הכבדה ופגיעה אישית בהם כעובדים שכירים המשמשים בתפקידים בכירים בחברת בזק בינלאומי, ופעל בכל דרך בכדי להשחיר פניהם ולהציגם כעבריינים אלימים, בריונים אשר מאיימים על לקוחותיהם עקב סכסוך כספי.
23.
התובעים טוענים כי הקובלנה הפלילית שהגיש הנתבע 1 כנגדם, הינה הליך סרק מלכתחילה, הליך מלאכותי שאינו מגלה כל עבירה מצידם, לגישתם, כל תכליתה של הקובלנה היתה לבוא חשבון עימם, להלך עליהם אימים, לבזותם ולפגוע בשמם הטוב, וכל זאת בזדון תוך ניצולו של מכשיר משפטי רב עוצמה כקובלנה הפלילית הפרטית.
24.
התובעים מציינים כי עדות להתנהלותו הפסולה של הנתבע 1 ניתן למצוא בהודעת דוא"ל ששלח לחברת בזק בינלאומי ביום 15.07.2009 ובה נכתב,
"שלום רב, אבקש ליידע אתכם במצ"ב. הוגשה כנגדכם קובלנה פרטית אשר הוגשה ואושרה ב-14 לחודש. לעיונכם אודה. צר לי שהגענו לרמה שכזו – אך לא השארתם שום ברירה. עיכול נעים..." .
לגישתם, הנתבע 1 הגיש את הקובלנה כנגדם כדי לנקום בהם באופן אישי תוך שהוא יודע היטב כי הינם עובדים שכירים המשמשים בתפקידים בכירים אשר עושים מלאכתם, הכל כדי להרתיעם מלעמוד על זכויות החברה בה הם עובדים, ולמלא את תפקידם כנדרש וכיאות.
25.
לטענת התובעים, הנתבע 1 פעל ברשלנות בפעולותיו כמנהלה של הנתבעת 2, ובאמצעותה, בכך שפתח כנגדם בהליך נפל בפלילים, בזדון ובלי סיבה סבירה ומסתברת ומתוך כוונה לפגוע בהם, ובשמם הטוב, לדבריהם, די בהקלדת שמם במנועי החיפוש השונים, בכדי להציג שלל תוצאות חיפוש עם קישורים לאתרים משפטיים בהם מתנוסס שמם כנאשמים המעורבים בפלילים.
26.
לדבריהם של התובעים, הינם אנשים נורמטיביים, שעברם נקי ללא רבב,
לטענתם, להצגתם כנאשמים בפלילים יש משמעות מכרעת בקשר לעתידם המקצועי, בכל הקשור לשמם הטוב, תדמיתם, אמינותם ומהימנותם המקצועית, לטענתם, הנתבעים עשו שימוש זדוני ורשלני בזכותם להגיש קובלנה פלילית, כמו כן הנתבע 1, לא נהג כפי שאדם סביר היה נוהג בנסיבות העניין ובכך הפר את חובת הזהירות כלפיהם.
27.
לגישתם של התובעים, קביעתו של בית משפט השלום בקריות בבקשה למתן צו מניעה זמני, הודעת היועץ המשפטי לממשלה בדבר עיכוב ההליכים בקובלנה, החלטתו של בית משפט השלום בחיפה בדבר הפסקת ההליכים בקובלנה, והליך הבג"ץ מעידים כי הנתבע 1 באמצעות הנתבעת 2, ניהל מסע נקמה כנגדם, פעל במטרה להתעמר בהם ולפגוע בשמם הטוב בכוונת זדון, לטענתם, פעולותיו של הנתבעים הסבה להם נזקים כבדים, הן נזקים ממוניים והן נזקים שאינם ממוניים.
28.
לטענת הנתבעים, מנגד, מדובר בתביעת סרק אשר נגועה בהיעדר עילה ובהיעדר יריבות, לגישתם קיימת מניעה מלדון בתביעה בשל עילה של מעשה בית דין, לטענתם הנושא נדון על ידי שופטי בית המשפט העליון בשבתם כבג"ץ בהליך שמספרו בג"ץ 9060/09 אשר דן בעניין הקובלנה הפלילית.
29.
לטענת הנתבעים, מטרתו של הליך זה הינו ניסיון לבצע מקצה שיפורים בקבלת הוצאות נוספות מהליך שהסתיים בבג"ץ זה מכבר בפסיקת הוצאות, לגישתם קיים הן השתק פלוגתא והן השתק עילה.
30.
הנתבעים סבורים כי מדובר בתביעה קנטרנית, נקמנית, טורדנית, מוגזמת ומופרכת, אשר נולדה להלך אימים על הנתבעים, לגישתם, התובעים נוהגים באופן עליו הם מלינים, זאת כאשר תביעתם עוסקת בפיצוי המגיע להם, כך לדעתם, מצירופם כנאשמים בקובלנה פלילית שהגישה הנתבעת 2 כנגדם וכנגד אחרים, ובה בשעה הנתבעים מגישים תביעה זו כנגד הנתבע 1, אשר כלל אינו היה צד לקובלנה שהוגשה, בכך התובעים למעשה צירפו את הנתבע 1 לתביעה לא לו, כך לדבריהם.
31.
לטענת הנתבע 1, שימש כמנהל הנתבעת 2 עד לשנת 2009, כמו כן טוען כי התובענה הוגשה על ידי הנתבעת 2, לרבות הפנייה ליועץ המשפטי לממשלה וכן העתירה לבג"ץ, ומשכך אין כל עילת תביעה כנגדו, מקום שהנתבעת 2 ביצעה הפעולות, כך לגישתו.
32.
הנתבע 1 סבור כי יש למחוק אותו מכתב התביעה בגין היעדר יריבות עם התובעים, לגישתו, צירופו לכתב התביעה נובע מהרצון להטרידו באופן אישי.
33.
לטענת הנתבעים, בכל הנוגע לעוולת הנגישה המבוססת לגישתם של התובעים על הקובלנה הפלילית, טענה זו חסרת כל ביסוס משפטי, אין לתובעים עילה שכן מדובר בהליך אשר עוכב ולא נידון מעולם בבית המשפט, לא התקיימה בו ישיבת הקראה ראשונה, והתובעים לא נדרשו למסור גרסתם, כמו כן לא התייצבו לדיון מעולם ולא שכרו עורך דין מטעמם.
34.
לטענת הנתבעים, בכל הנוגע לפרסום לשון הרע, שמם של התובעים פורסם בתוצאות מנוע החיפוש השונים, שם ההפניות מתייחסות לאזכור שמם של התובעים לצד נאשמים אחרים, באתרי אינטרנט הדורשים תשלום עבור העלאת המסמך המשפטי, וככאלו, אינם נגישים לכל אדם, זאת ועוד, לגישתם של הנתבעים, מדובר בפרסום מותר לפי סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה- 1965 (להלן: "החוק"), וכן מהווה פרסום מוגן לפי סעיף 13(7) לחוק.
35.
הנתבעים ציינו כי חברת בזק בינלאומי הגישה מספר תובענות כנגדם, לטענת הנתבעים חברת בזק בינלאומי, בהיותה חברה בעלות מקורות מימון בלתי נדלים, מטרידה את הנתבעים במטרה להלך עליהם אימים – יצויין כי טענות אלו אינן רלוונטיות להליך זה.
36.
לטענת הנתבעים, צירופו של הנתבע 1 הינו ניסיון ל"הרמת מסך" בלא קבלת אישור, תוך הטרדתו האישית, שכן הנתבעת 2 היא שהגישה את הקובלנה הפלילית ולא הוא.
37.
הנתבעים מציינים כי הקובלנה הפלילית לא הוגשה באופן מיוחד כנגד התובעים אלה כנגד חברות וכנגד עובדים בכירים נוספים, אשר לא מצאו לנכון להגיש תביעה, לטענת הנתבעים,
לא הובאה ראיה כי מעמדם של התובעים נפגע בעקבות פרסום הקובלנה.
38.
לטענתם של הנתבעים, רשאים היו התובעים, אשר ראו עצמם נפגעים מפרסום הקובלנה, לבקש להחסות אותה כבר בהליך המקורי, או תוך פנייה לבית המשפט בבקשה למתן צו מתאים, כמו כן, לגישתם, יכלו בתובעים לעשות שימוש בסעיף 22 לחוק, שהינו סעיף יחודי המאפשר לחסות הליך לשון הרע, זאת ועוד, התובעים לא ביקשו לחסות גם את הליך תובענה זה אשר יפורסם וינציח את שמותיהם של התובעים כמעורבים, בהתנהלותם, לא ביקשו התובעים להקטין את נזקם, ואף הגבירו את חשיפתם כמעורבים בהליכים משפטיים.
39.
הנתבעים מציינים כי התובעים לא הציגו כל ראיה בקשר לנזק ממוני, וכן לא הוצגו ראיות בקשר לפגיעה מסוג אחר.
40.
בעדותו, חזר התובע 1 על טענותיו, כמו כן ציין כי לאחר הגשת התובענה, עבר לשמש בתפקיד מנהל הרכש והגביה בחברת בזק בינלאומי, כמו כן מסר כי אינו מכיר את יתר הנקבלים שצורפו לקובלנה, פרט לנתבע 2, לדבריו, עם קבלת הקובלנה במשרדי בב"ל, נקרא לבירור אצל סמנכ"ל משאבי אנוש אצל בב"ל, שם נדרש להסברים רבים, ומשהצליח לשכנע את הנהלת החברה כי פעל כשורה, זכה לייצוג משפטי מטעם בב"ל ועל חשבונה.
41.
לטענת התובע 1, מדובר היה במחלוקת בעניין עסקי בין חברת בזק בינלאומי לבין הנתבעת 2, לדבריו, הוא ביחד עם התובע 2 התנהלו מול הנתבעים וזאת מתוקף תפקידם, משנודע לו כי שמו שורבב לקובלנה פלילית בטענה כי הוא נטל חלק באיומים המיוחסים לו במישור הפלילי, כנגד הנתבעים, כל זאת בעודו עובד שכיר אצל בב"ל ומקיים תפקידו, הבין כי עליו להתגונן מפני הסכנה של הרשעה בפלילים.
42.
לגישתו של התובע 1, נגרם לו נזק בצורה של עינוי דין משך שנים, זאת מעצם היותו נאשם באופן אישי בקובלנה פלילית, על פעולות אשר ביצע כעובד שכיר אצל בב"ל, לדבריו, קידומו עוכב וכן כאשר פנה לחפש עבודה נתקל בקשיים, וביניהם הצורך להסביר למעסיק החדש את פשר האישום בקובלנה שהוגשה כנגדו, לטענתו, יש בכך כדי לפגוע בעתידו המקצועי.
43.
בעדותו, חזר התובע 2 על טענותיו, כמו כן ציין כי לאחר הגשת התובענה, עבר לשמש בתפקיד מנהל טכני בחברת בנק בינלאומי, לדבריו, עם קבלת הקובלנה במשרדי בב"ל, נקרא לבירור אצל היועץ המשפטי אצל בב"ל, שם נדרש להסברים רבים, ומשהצליח לשכנע את הנהלת החברה כי פעל כשורה, וכי היה מדובר בדיונים עסקיים, זכה לייצוג משפטי מטעם בב"ל ועל חשבונה.
44.
לטענת התובע 2, עצם הידיעה כי הוא מואשם בפלילים גרמה לו למתחים נפשיים, לדבריו, הידיעה בדבר היותו מואשם בפלילים נפוצה בין חבריו לעבודה ובסביבת עבודתו, דבר אשר יש בו כדי להזיק לו בעתיד, כך לגישתו.
45.
בעדותו, חזר הנתבע 1 על טענותיו, כמו ציין כי באותה העת היה סכסוך עסקי בין חברות אשר בבעלותו לבין חברת בזק בינלאומי, הנתבעת 2 היתה בבעלותו המלאה והוא היה מנהלה, לעניין הגשת הקובלנה טוען כי הדבר נעשה לאחר התייעצות עם עורך הדין של החברה, ומשקיבל את העצה המשפטית של עורך הדין, אישר את הגשת הקובלנה כמנהלה של הנתבעת 2, מי שהגיש את הקובלנה זה הנתבעת 2 ולא הוא, לדבריו מדובר בסכסוך בין חברות ואין לייחס לו את הגשת הקובלנה.
46.
לטענת הנתבע 1, התובעים איימו לנתק את שרתי הנתבעת 2, החברה אשר בבעלותו ובניהולו, דבר אשר היה גורם לחברה וגם לו לנזק, לדבריו מדובר בעסק אשר הקים בשנת 2002 ומבחינתו ניתוק שרתי החברה איימו על עצם קיומה.
47.
לטענת הנתבע 1, כל עניין הקובלנה הפלילית טופל על ידי עורך הדין של החברה, כמו גם בקשת הערעור והגשת העתירה לבג"ץ, לדבריו קיבל ייעוץ לפיו עיכוב ההליכים המהיר הינו חריג במיוחד, עוד ציין כי מרגע שהחברה נתנה את הסכמתה לעורך הדין, הוא פעל באופן עצמאי במישור המשפטי.
48.
הנתבע 1 מציין בעדותו כי מכר את החברה בשנת 2009, ובמעמד המכירה התחייב כלפי הקונה כי האחריות לטיפול בתביעות המשפטיות של החברה תחול עליו.
49.
בכל הקשור להמשך ההליכים בעניין הקובלנה הפלילית, מסר הנתבע 1 כי הסכים לפעול בדרך זו לאחר שלדבריו נסחט באיומים בעניין חובו לבב"ל, ואף הגיש תלונה למשטרה על כך, לדבריו, קיבל ייעוץ משפטי לפיו הליך הקובלנה הפלילית יכול למנף תביעה אזרחית וכך תוכל החברה להיפרע בגין הנזקים שנגרמו לה על ידי בב"ל, הנתבע 1 מציין כי בית המשפט קבע כי זו לא הדרך והחברה חזרה בה מן ההליך.
דיון והכרעה
50.
לגבי עילת התובענה בגין עוולת לשון הרע - פרסום הקובלנה הפלילית, אציין כי הפסיקה קבעה את אופן ניתוח העוולה האזרחית של פרסום לשון הרע על פי חלוקה למספר שלבים. בפסק דינו של כב' הש' עמית בע"א 751/10 פלוני נגד דיין אורבך (פורסם בנבו, 8.12.2012) פורטו השלבים הללו:
"תרשים הזרימה בתביעת לשון הרע הוא כלהלן: בשלב הראשון נבחנת השאלה אם הביטוי מהווה לשון הרע על פי אחת מארבע החלופות בהגדרה על פי סעיף 1 לחוק, והאם מתקיים יסוד הפרסום כמשמעותו בסעיף 2 לחוק. רק אם התשובה חיובית עוברים לשלב הבא ובוחנים אם הביטוי נהנה מאחת החסינויות המוחלטות (פרסומים מותרים) הקבועות בסעיף 13 לחוק. אם נכנס הפרסום לד' אמות אחת החסינויות – דין התביעה להידחות. אם לא כן, אנו עוברים לשלב הבא ובוחנים אם הפרסום מוגן על פי אמת המידה הקבועה בסעיף 14 לחוק על שתי רגליה – אמת בפרסום וענין ציבורי. אם הפרסום אינו נהנה מהגנה זו, יש להמשיך ולבחון אם הפרסום מוגן בתום ליבו של המפרסם, בגדר אחת מהחלופות הקבועות בסעיף 15 לחוק במשולב עם חזקות תום הלב בסעיף 16. היה ונתברר כי הפרסום אינו נהנה מהגנת סעיף 14 או מהגנת סעיף 15, או אז עוברים לשלב הרביעי של הסעדים".
ראה עוד, ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' הרציקוביץ, פ"ד נח(3) 558, 568 (2004); ע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי (פורסם בנבו, 4.8.2008); ע"א 8345/08 עו"ד בן נתן נ' בכרי (ניתן ביום 27.7.2011).
51.
בהתאם, מן הראוי להעביר את כל הפרסום הנטען, באותו "תרשים זרימה", על מנת לבחון האם אכן יש לראות בפרסום, פרסום לשון הרע – ורק ככל שהתוצאה תהא חיובית, מן הראוי לדון בשאלת הפיצוי הראוי.
52.
התובעים מבססים תביעתם, בעניין לשון הרע, על פרסום הקובלנה הפלילית שהוגשה כנגדם וכנגד אחרים, לגישתם עצם פרסום שמם בהקשר של נאשמים בקובלנה פלילית מהווה לשון הרע אשר יש בו כדי לפגוע בשמם הטוב.
53.
העברת הפרסום בתרשים הזרימה מגלה כי
הבדיקה נעצרת בשלב הבדיקה השלישי, עצם פרסום הקובלנה הפלילית בה התובעים נאשמים ביחד עם אחרים, ככל שהתביעה מתבססת על עובדת פרסום היותם מואשמים בקובלנה פלילית, הרי שמדובר בפרסומים מותרים, אשר חוסים תחת ההגנה המוחלטת הקבועה בסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע , התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), ראה רע"א 1104/07 עו"ד חיר נ' עו"ד גיל, שם נקבעה הלכה בדבר הסרת ההגבלה על היקף ההגנה לפי סעיף זה.
54.
למעלה מן הצורך, הרי שפרסום שמם של התובעים בקשר להיותם מואשמים בקובלנה הפלילית, והצגתם בתוצאות החיפוש של מנוע החיפוש, המציין את אתרי האינטרנט בהם נמצא מידע משפטי ורלוונטי אודות הקובלנה, הרי שיש לראות פרסום זה כדיווח נכון והוגן על ההליכים המשפטיים המתנהלים בין הצדדים, וזאת בהתאם לסעיף 13(7) לחוק.
55.
לפיכך אני דוחה את התביעה בכל הנוגע לפרסום הקובלנה הפלילית, בקשר עם עילת פרסום לשון הרע.
56.
לגבי עוולת הנגישה והרשלנות – הגשת הקובלנה הפלילית כנגד התובעים, ייאמר כי לטענת התובעים, שמם שורבב לקובלנה פלילית בזדון כדי לחבל בשמם הטוב, וכל זאת על בסיס מחלוקת עסקית בין הנתבעת 2 ומנהלה הנתבע 1 לבין חברת בזק בינלאומי בע"מ, שם עבדו התובעים כשכירים ושימשו בתפקידים בכירים, בקובלנה הפלילית ביקשה הנתבעת 2 להאשימם, ביחד עם אחרים, בעבירת האיומים לפי סעיף 192 לחוק הענשין, תשל"ז-1977.
57.
לשון סעיף 60 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]:
"נגישה
היא
פתיחתו
או
המשכתו
של
הליך
נפל
–
למעשה
,
ובזדון
,
ובלי
סיבה
סבירה
ומסתברת
–
נגד
אדם
,
בפלילים
או
בפשיטת
רגל
או
בפירוק
,
וההליך
חיבל
באשראי
שלו
או
בשמו
הטוב
או
סיכן
את
חירותו
,
ונסתיים
לטובתו
,
אם
היה
ההליך
עשוי
להסתיים
כך
;
אך
לא
תוגש
תובענה
נגד
אדם
על
נגישה
רק
משום
שמסר
ידיעות
לרשות
מוסמכת
שפתחה
בהליכים
.
"
58.
הנתבעת 2, באמצעות מנהלה הנתבע 1, הגישה קובלנה פלילית פרטית כנגד התובעים ואחרים, תוך רצון וכוונה להאשימם בעבירת האיומים, לדברי הנתבע 1, הקובלנה הוגשה לאחר שנועץ עם עורך הדין של הנתבעת 2, ומשהשתכנע כי זה הדבר הנכון לעשות עבור הנתבעת 2, אישר הגשת הקובלנה הפרטית.
59.
עיון בקובלנה מלמד כי נשוא הקובלנה הינו סכסוך עסקי בין הנתבעת 2 לבין חברת בזק בינלאומי, סכסוך הנסוב על מחלוקת בעניין תשלומים אותם חייבת הנתבעת 2 לחברת בב"ל, כפי שמתואר בסעיף ב' 1 לקובלנה, לשון הסעיף: "בין הקובלת לבין הנקבלת מס' 1 התגלעו חילוקי דעות על בסיס התקשרויותיהם החוזיות, כמתואר להלן.", יתר הסעיפים בקובלנה מתארים את הפרות ההסכם הלכאוריות של בב"ל.
60.
במקביל להגשת הקובלנה הפלילית, הגישה הנתבעת 2, בקשה לצו מניעה זמני כנגד חברת בב"ל, בקשר לאותו סכסוך כספי אותו היא מתארת בקובלנה הפלילית שהוגשה, שם קבע בית המשפט כי על הנתבעת 2 לשלם את חלק ניכר מחובה וחייב אותה בהוצאות ההליך, לגישתי, כבר בשלב זה היה על הנתבעים לשקול בכובד ראש לחדול מפעולותיהם במישור הקובלנה הפלילית.
61.
מרגע קבלת הקובלנה הפלילית, פעלו התובעים אל מול היועץ המשפטי לממשלה בכדי לעכב ההליכים בקובלנה תוך פירוט הסכסוך העסקי שבין בב"ל לבין הנתבעת 2 ומנהלה הנתבע 1 , לאחר שהשתכנע היועץ המשפטי לממשלה כי אכן מדובר בסכסוך עסקי, החליט לעכב הקובלנה תוך שהוא מנמק שיקוליו בפירוט רב וקבע בין היתר כי
"בחינת העובדות מעלה כי לב הקובלנה הוא מחלוקת אזרחית בין הצדדים...בנסיבות אלה נראה כי נקיטה גם בהליך פלילי בנוסף על הליך אזרחי הינה בגדר שימוש לרעה בהליכי בית משפט, ובנושא שאינו מתאים בטבעו להליך פלילי...אין בקובלנה כל נימוק עובדתי לגבי הנקבלים 2-8 שיש בו להצדיק הגשת קובלנה נגדם..."
(סעיף 3 למכתבו של היועמ"ש).
62.
החלטתו המנומקת של היועץ המשפטי לממשלה הועברה לבית משפט השלום בחיפה
אשר בו הוגשה הקובלנה הפלילית, שם הורה בית המשפט על הפסקת ההליכים בתיק הקובלנה הפלילית, וזאת לאור האמור בסעיף 231(א) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982.
63.
על אף עמדתו הברורה והמנומקת של היועץ המשפטי לממשלה, ועל אף החלטתו של בית המשפט, הנתבעת 2 ומנהלה הנתבע 1 לא חדלו ממעשיהם, לנסות ולהחיות בכל דרך את הליך הקובלנה הפלילית ואף הגישו עתירה לבית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ כנגד החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה לעכב את ההליכים בקובלנה הפלילית.
64.
שם, בדיון שהתקיים בבג"ץ 9060/09, ביום 20.02.2012, כארבע שנים מיום הגשת הקובלנה הפלילית, השתכנעו הנתבעים, וזאת לאור אמירות השופטים וביניהן אמירתו של השופט י.עמית באומרו "... אם יש דוגמא לשימוש לרעה בהליכים משפטיים זו הקובלנה הזו. אדוני נמצא כאן בעתירה אחרי שקבע בית המשפט האזרחי, אדוני ממשיך לאחר שנפסק שהם צודקים בעניין האזרח. עוד להמשיך בעתירה הזאת" (פרוטוקול הדיון, עמוד 2 שורה 22-25), רק אז חזרה בה הנתבעת 2 מן העתירה והיא נמחקה.
65.
מחיקת העתירה הותירה את החלטת היועץ המשפטי על כנה, החלטתו לעכב את ההליכים בקובלנה, לגישתי, מועד מחיקת העתירה הביא לקיצה של הקובלנה הפלילית שהוגשה, וזאת בניגוד לעמדתם של הנתבעים הטוענים כי ההליך הפלילי הסתיים לאחר החלטת היועמ"ש על עיכוב ההליכים בקובלנה, טענה זו יש לדחות מכל וכל, הנתבעים לא ידעו מנוח עד לשמיעת עמדת שופטי בית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק.
66.
סבורני כי אין דוגמא טובה ממקרה זה להליך נפל, שהוא דוגמה מובהקת לשימוש לרעה בהליכים משפטיים, שימוש בהליך פלילי אשר מלכתחילה בא לעולם כדי לשמש משקל נגד לדרישותיה של חברת בזק בינלאומי לתשלום חובותיה של הנתבעת 2 בהליך אזרחי, זאת ועוד, לא ניתן לראות הגשת הקובלנה הפלילית באור שונה מלבד העובדה שכל מטרתה היתה להטריד ולהכביד ללא כל צידוק על הנתבעים, לחבל בשמם הטוב ולפגוע בהם אישית ובזדון.
67.
אחת מטענות ההגנה אשר הועלו בהקשר זה, הייתה כי הנתבעת 2 פעלה לפי עצת יועצה המשפטי, אולם הנתבעת 2 נמנעה מהגשת הודעה לצד שלישי כלפי בא כוחה, בטענה כי הייעוץ אשר ניתן בקשר עם הגשת הקובלנה, היה ייעוץ רשלני, ובכך שמטה את הקרקע תחת הטענה.
68.
ייאמר, בשולי הדברים, מעיון במכלול ההליכים, כי בהחלט לא ברור מהו הייעוץ המשפטי אשר הנחה את הנתבעת 2 לנקוט בקובלנה פלילית כלפי יו"ר דירקטוריון ובעלי חברת בזק באופן אישי, בהליך המכיל אישום הכולל עבירה אשר לגביה יש להוכיח כוונה במישור הפלילי, וסביר להניח כי גם בא כוחה של הנתבעת 2, היה מתקשה מאוד לספק הסבר מניח את הדעת בהקשר זה. לכל הפחות, כלילת נאשמים אלו, מצביעה עד כמה מדובר היה בהליך נפל, תלוש מן המציאות בצורה קיצונית, ואף מעט מקוממת.
69.
עדות להתנהלות הנתבע 1 ניתן למצוא בהודעת דוא"ל ששלח ביום
15.07.2009 ובה נכתב,
"שלום רב, אבקש ליידע אתכם במצ"ב. הוגשה כנגדכם קובלנה פרטית אשר הוגשה ואושרה ב-14 לחודש. לעיונכם אודה. צר לי שהגענו לרמה שכזו – אך לא השארתם שום ברירה. עיכול נעים...", מצאתי כי יש לייחס
לנתבע 1 חוסר תום לב בהתנהלותו כמנהלה של הנתבעת 2, חוסר תום ליבו בא לידי ביטוי ביתר שאת בניסיונותיו הבלתי פוסקים להרחיק עצמו מן ההחלטה להגיש קובלנה הפלילית כנגד התובעים, וזאת תוך טענה שהנתבעת 2
היא זו שהגישה הקובלנה, בעוד הוא בעצמו שימש כמנהל יחיד בנתבעת 2 והוא זה שקיבל את ההחלטה לנקוט בדרך זו.
70.
ולא רק ההחלטה לנקוט הליכים כנגד בעלי מניות, בעלי תפקידים וכיו"ב (הרמת מסך "כלפי מטה"), אלא נכללה גם חברת האם של בב"ל (הרמת מסך "כלפי מעלה"), וככל שהנתבעת סבורה כי מוצדק לפעול בדרך זאת, מדוע כעת נראית הרמת מסך כבעייתית או לא מוצדקת? והרי כאמור, הנתבע 1 מצא לנכון לא רק לכלול גורמים אשר אין ספק כי לא ניתן היה להוכיח כוונה פלילית בהתנהלותם במסגרת זאת, אלא שההקנטות מלמדות בהחלט על הזדון שהיה בהתנהלות הנתבע 1.
71.
עדות נוספת להתנהלותו של הנתבע 1 ניתן למצוא בחקירתו בפני
ביום 15.03.2015, שם נשאל והשיב כדלקמן:
ש.
הגשת תלונה במשטרה, למה היית צריך להגיש גם קובלנה.
ת.
החברה רצתה למצות זכויותיה. כדי לפתור את הנושא של סחיטה ואיומים ואחר כך לקבל פיצוי כספי.
................
ש.
אמרת שהגשת את הקובלנה בעבירת האיומים כהכנה לתביעה אזרחית שרצית להגיש
ת.
בין היתר.
(עמוד 18, שורות 5-16 לפרוטוקול)
72.
ואציין בהקשר זה, כי מעדותו של הנתבע, מתקבל הרושם כי הוא מצא שיטה להתנגח ולהתנצח עם התובעים באופן אישי וזאת בידיעה מוחלטת כי הינם עובדים שכירים אשר ממלאים חובתם כלפי בב"ל, כל זאת תוך שהוא מרחיק עצמו בכסות החברה שבבעלותו, הנתבעת 2, בנוסף לכל זאת,
תשובותיו של הנתבע 1 בעדותו, כפי שהעיד בפני
, היו מתחמקות ומיתממות באופן שאינן תרמו לאמינותו, וזאת בלשון המעטה.
73.
ולא רק זאת; מקום שהנתבעת 2 מצאה לנכון לקשור את בעלי התפקידים השונים (שישה בעלי תפקידים, וכן חברת האם של בב"ל) כנאשמים, תמוה מדוע כעת הדבר מפתיע את הנתבעים; אכן, עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד ממנהליה ובעלי מניותיה חל במשפטנו, אולם ס' 6 לחוק החברות תשנ"ט 1999 מאפשר לעתים לייחס חיוב של תאגיד, לבעליו או מנהליו,בהתקיים נסיבות חריגות ומיוחדות המצדיקות ייחוס שכזה, שמהותו הרמת מסך ההתאגדות הקיים בין החברה לבעליה/מנהליה.
74.
סעיף 6 (ב) לחוק החברות תשנ"ט 1999 קובע:
"
בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על הענין הנדון לפניו
."
75.
הדין הרלוונטי, בהקשר זה, הינו סעיף 60 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) הממוקם סביב אלמנט הזדון שבנקיטת הליך נפל, אותו זדון העולה מהתנהלותו של הנתבע 1, המשתקף הן בהחלטה לכלול כנאשמים פוטנציאליים גורמים אשר אין ספק ואין מחלוקת כי אינם יכולים להיות בעלי כוונה פלילית הנדרשת להרשעתם, כאמור לעיל, והן בהקנטה בכתב לאחר הגשת הקובלנה הפלילית.
76.
אפנה בהקשר זה אל פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א, אשר ניתן בנוגע לשאלת הפעלת סעיף 6 (ב) לחוק החברות, ע"א (ת"א) 4786-11-12 קופת חולים לאומית נ' שירותי רפואה פעילה 2200 (ניתן ביום 10.3.2014), שם נפסק:
"
בפסיקה ובספרות הובעו השקפות שונות באשר ליחס בין מבחן הצדק הרחב יחסית שבסעיף 6(ב) לחוק לבין מבחן "השימוש לרעה" שבסעיף 6(ג) לחוק (ראו את סקירת הפסיקה בספרה הנ"ל של חביב סגל, בעמ' 292 ואילך). עם זאת, בתי המשפט גילו נכונות כמעט מוחלטת להרים את מסך ההתאגדות בכל המקרים שבהם בצעו האורגנים פעולות הגובלות בתרמית, לאמור: "פעילות קלוקלת" אשר התלוותה אליה "כוונת מרמה" בדרגה זו או אחרת של חומרה (ובלשונה של חביב סגל: "יסוד מרמה מרוכך"), כאשר לעניין זה די היה בהוכחתו של ניסיון להתחמק מפירעון חובות... לעומת זאת, במקרים שבהם לא השתכנעו בתי המשפט בקיומו של יסוד מרמה, ולו מרוכך, סירבו להרים את המסך תוך שהדגישו, כי אין די בכך שהאורגן היה הרוח החיה של החברה, על מנת להצדיק את הרמת המסך כלפיו, אלא יש להוכיח יסוד של אשם סובייקטיבי שדבק בפעולותיו
."
77.
ואת היסוד הסובייקטיבי, ניתן ללמוד בהחלט מהזדון אשר אופף את ההחלטה לנקוט בהליך של קובלנה אשר הינו הליך נפל, חסר סיכוי לחלוטין מעת הגשת הקובלנה, וכן בהשמכתו של הליך נפל עד כדי הגשת עתירה לבג"ץ. ברי כי לא ניתן לייחס זדון זה, בהיותו אלמנט סובייקטיבי, לחברה לבדה, על אחת כמה וכמה כאשר הנתבע 1 קושר עצמו לזדון במסגרת הקנטותיו.
78.
לאור כל זאת, מסקנתי היא כי לא ניתן לראות הגשת הקובלנה הפלילית באור שונה מלבד היותה פתיחתו וניהולו של הליך נפל, בזדון, שמטרתו היתה לחבל בשמם הטוב של התובעים, להטריד ולהכביד עליהם ללא כל צידוק, וכן להכביד וליצור משקל נגד בתביעתו העתידית כנגד חברת בזק בינלאומי בכל הקשור לחובות הנתבעת 2 אצלה, תוך שמן הראוי לחייב את הנתבע 1, כחב יחד ולחוד עם הנתבעת 2.
79.
עוד אציין כי עדותם של התובעים אמינה בעיני, אוסיף כי לא ראיתי כל פגם בדבריהם או גרסתם, וכי הם הבהירו, כל אחד בתורו, באופן הברור ביותר, את עמדתם ונסיבות תביעתם.
80.
בכל הקשור לעוולת הרשלנות הנטענת, משלא הרחיבו התובעים טיעוניהם בנושא זה, מצאתי לנכון שלא להתייחס לטענה זו.
81.
מכל האמור לעיל, מצאתי לנכון לקבוע כי יש לראות את הנתבעים כמעוולים יחד בעוולת הנגישה, שכן החלטותיו ופעולותיו של הנתבע 1, כמנהלה היחיד של הנתבעת 2, תוך התעקשות חסרת פשרות, אשר יש לראות בה כנגועה במניע זר המונע מרצון לנקום בתובעים אישית ולשפר עמדות, תוך הפרה בוטה של חובת הזהירות אשר הוא חב כלפיה, הם אלו אשר הביאו לעולם את הקובלנה הפלילית אשר נקבע כי מהווה שימוש לרעה בהליכים משפטיים.
82.
לפיכך, מצאתי לאמץ את גרסת התובעים ולקבל תביעתם אולם במקצתה בלבד ובצמצום. בכל הנוגע לשאלת הנזק, התובעים לא הצביעו על נזקים ממוניים ישירים ולא הציגו ראייה להוצאה שנכפתה עליהם, יתר על כן, בעדותם ציינו כי הייצוג המשפטי ניתן להם על ידי מעסיקתם, ושאלת אי הקידום או הפגיעה במשרתם לא הוכחה בפועל אלא נותרה כטענה בעלמא.
83.
נותר לתובעים, אם כן, נזק שאינו ממוני, הנובע ומבטא אי נוחות, טרדה ועוגמת נפש אשר נגרמה לתובעים מעצם ניהול ההליכים.
84.
בכל הנוגע לשאלת פסיקת פיצוי בשל נזק שאינו נזק ממוני, בע"א 348/79 גולדמן נ' מיכאלי, פ"ד לה (4) 31 נפסק:
"משהופר חוזה, זכאי הנפגע לפיצויים בעד הנזק, שנגרם לו עקב ההפרה (סעיף
10
לחוק התרופות). נזק זה יכול שיהא נזק ממוני, ויכול שיהא נזק לא ממוני
,
כגון כאב וסבל, אי-נוחות או פגיעה ברגשות.... סעיף
10
לחוק התרופות אינו מבחין בין נזק ממוני לבין נזק שאינו ממוני, וקובע, כי בשני המקרים זכאי הנפגע לפיצויים
.
עם זאת, כמו בכל נזק אחר, גם לעניין הנזק הלא ממוני, יש לערוך שתי בדיקות
(ראה: ע"א 355/80 [2]): האחת, קביעת היקפו ומידתו של הנזק הלא ממוני, שבגין התרחשותו אחראי המפר. זוהי בחינה, המבקשת לתחם את הנזק על-פי אמות מידה של סיבתיות וצפיות; השנייה, קביעת שיעור הפיצויים, לו זכאי הנפגע, בגין הנזק שנגרם לו. בחינה זו מבקשת לערוך שומה וכימות, ובמסגרתה יש לבחון את סכומי הכסף, שיש בהם כדי לפצות את הנפגע על הנזק הלא ממוני, שנגרם לו. בחינה שנייה זו סבוכה היא לעניין הנזק הלא ממוני, שכן, הן בתביעות נזיקין והן בתביעות חוזיות, אופיו הלא ממוני של הנזק מקשה על מתן הערכה ממונית בדבר סכומי הכסף, שיהיה בהם כדי לפצות את הנפגע. לעניין זה נקבעה הוראה מיוחדת בסעיף
13
לחוק התרופות, לפיה "רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין". בכך הוקלה במידת מה מלאכת השומה והכימות. עם זאת, אין להפריז במידת ההקלה, שכן שיקול הדעת, שניתן לבית המשפט, צריך להיות מופעל במסגרת השיקולים, הקבועים בחוק התרופות. על-כן, אין בית המשפט רשאי לפסוק פיצוי בגין נזק לא ממוני, שאינו מקיים את מבחני הסיבתיות והצפיות, הקבועים בסעיף
10
לחוק התרופות (השווה: .
cook v 461, at
[
3
]
(
1967
)
swinfen
). אכן, אין זה סביר כלל, כי פיצויים בגין כאב וסבל בתחום הנזיקין חייבים לעמוד במסגרת מבחנים אלה, ואילו פיצוי במסגרת דיני החוזים יהיה פטור מהם. זאת ועוד, בפסיקת הפיצויים על בית המשפט לשוות לנגד עיניו את העיקרון, כי מטרת הפיצוי היא החזרת המצב לקדמותו, ואין מטרתו הענשת המפר. בהפעלת שיקול הדעת השיפוטי במסגרת סעיף
13
לחוק התרופות, על בית המשפט לשאוף לפיצוי הנפגע, ולא להענשת המפר. סעיף 13 לחוק התרופות לא נועד להוות מנוף לפסיקת פיצויים עונשיים בדיני החוזים. מכאן, שזדונו של המפר עשוי להיות רלוואנטי, רק במידה שהוא משפיע על חומרת הפגיעה של הנפגע (
damages aggravated
)."
85.
ובמקרה דנן, מן הראוי להעריך את הנזקים שאינם ממוניים, דווקא על הצד הגבוה, לאור היות הפגיעה כולה, מתחילה ועד סופה, רצונית, מכוונת, כוללת שמחה לאיד והקנטות, ומכילה אלמנט של זדון.
86.
לאחר שקילת האמור, מצאתי לנכון לחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם:
לתובע מס' 1 ,פיצוי בשיעור 30,000 ש"ח, בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש"ח.
לתובע מס' 2 ,פיצוי בשיעור 30,000 ש"ח, בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש"ח.
87.
המזכירות תמציא לצדדים העתק מפסק הדין.
ניתן היום,
ט' טבת תשע"ו, 21 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.
א בית משפט שלום 22795-06/12 ישי אפרים שמרלינג, אבי פררו נ' ליאור פריבאי, טיפ טיפה - ישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 21/12/2015)