פסקי דין על אבן חביב נחום | פסקי דין על נתיב קרן הפנסיה של פועלי ועובדי מפעל משק ההסתדרות | פסקי דין על רשות הנמלים והרכבות-נמל חיפה |

4495/04 עב     16/03/2005




עב 4495/04 אבן חביב נחום נ' נתיב קרן הפנסיה של פועלי ועובדי מפעל משק ההסתדרות בע"מ , רשות הנמלים והרכבות-נמל חיפה




1
בתי הדין לעבודה

עב 004495/04
בשא 007824/04
בשא 008062/04
בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב -יפו
16/03/2005
תאריך:
כב' השופטת טרכטינגוט חנה

נ.צ. - גב' קפלניקוב חנה
נ.צ. - מר יערי דן
בפני
:

אבן חביב נחום

בעניין:
התובע
ע"י ב"כ עו"ד לוי גיל
נ ג ד
1. נתיב קרן הפנסיה של פועלי ועובדי מפעל משק ההסתדרות בע"מ
- בניהול מיוחד
ע"י ב"כ עו"ד יונתן פסי

2. רשות הנמלים והרכבות-נמל חיפה

ע"י ב"כ עו"ד נחום פיינברג
הנתבעות
החלטה

1. לפנינו בקשות שהוגשו על ידיי כל אחת מהנתבעות לדחיית התביעה על הסף בשל התיישנות ולחילופין מחיקתה על הסף בהעדר עילה, וזאת מכח סמכותנו לפי תקנות 45 ו-44 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991.

2. בכתב התביעה טוען התובע (להלן:"העובד" או "התובע") יליד 1939, כי עבד אצל הנתבעת 2 (להלן: "רשות הנמלים או "המעביד") החל מחודש יוני 1963 ועד לחודש יולי 1980, מועד בו פרש מעבודתו תמורת קבלת פיצויי פיטורין בשיעור של 300%, הצעה אשר הוצעה לו על ידי ועד העובדים והוא קיבל אותה.
במהלך עבודתו הופרשו משכרו כספים לנתבעת 1 (להלן:"נתיב"), חלק העובד וחלק המעביד.
בחודש אפריל 2003 או בסמוך לכך בהתקרבו לגיל 65 שנה, פנה התובע אל נתיב כדי לברר מה עם כספי הפנסיה המגיעים לו בקשר לעבודתו ברשות הנמלים. לאחר מספר התכתבויות הודיעה לו נתיב, כי ערך פדיון חשבונו הועבר בחודש 1/81 לרשות הנמלים לפי דרישתם ולכן החשבון סגור ואין בו כל יתרה.
(לגבי מועד ההעברה יש או בהירות בין המכתבים האם מדובר ב- 1/80 מועד בו עבד התובע אצל רשות הנמלים או 1/81 לאחר שעזב. לצורך הדיון בשאלת ההתיישנות נצא מהנחה כאילו מדובר ב-1/81).
הכסף ששוחרר באותו מועד היה 3,552,786 לירות.
בירור ברשות הנמלים העלה, כי הכסף הועבר אליהם ושילמו פיצויים מעל 100%. התובע בכתב התביעה טוען כי הנתבעות הפרו כלפיו את חובת הנאמנות ורימו אותו, תוך גזילת כספי הפנסיה אותם צבר במשך שנים כ-17 שנות עבודה.
לטענתו לא הסכים, ואף אדם בר דעת לא היה מסכים, לקבל פיצויי פיטורין בסך 1,600,000 לירות, כפי שקיבל בתמורה, לויתור על כספי הפנסיה שערכם עולה בהרבה.
לכן עותר הוא משתי הנתבעות להשיב לו את מלוא הפרשותיו והפרשות רשות הנמלים בסך 3,552,786 לירות וכן הפרשות נוספות של רשות הנמלים המהוות יתרת 28% מההפרשות בסך 1,381,639 לירות והכל משוערך מיום 1.1.80.

3. כל אחת מהנתבעות הגישה כאמור בקשה לדחיה על הסף בשל התיישנות ולחילופין מחיקת התביעה בשל העדר עילה.

טענות נתיב:
א. הזכות לשחרור כספי הפנסיה היא זכות המתגבשת במועד סיום העבודה ולכן המועד האחרון להגשת התביעה היה שנת 1987.
ב. התובע לא טרח כלל לאחר סיום העבודה לערוך בירור עם נתיב על מנת לדעת מה עלה בגורלו של חשבון הפנסיה שלו, מה גם שעם סגירת חשבון הפנסיה חדל התובע לקבל דוחות והודעות מנתיב ובכל זאת לא פנה אליה ולא בירר מדוע.
ג. יכולת ההגנה של נתיב נפגעת מהותית, אם נאפשר הגשת תביעה לאחר חלוף זמן רב כל כך, שכן בהעדר מסמכים והעדר ראיות לא תוכל נתיב להתגונן כראוי מפני התביעה.
ד. לא די לטעון טענת תרמית בעלמא. בעניננו הטענה חסרת פירוט, מה גם שהעברת הכספים בין נתיב לרשות הנמלים היתה גלויה.
ה. ההסכם היחיד המחייב ביחסים בין נתיב לבין חבריה וגימלאיה הוא התקנון.
ו. משהעבירה לידי רשות הנמלים את כל הכספים שנצברו אצל בחשבון הפנסיה של התובע, אין יריבות בינה לבין העובד וכמו כן אין לעובד כל עילה כלפיה.
טענות רשות הנמלים:
א. עילת התביעה נולדה כאשר הועברו הכספים מנתיב לרשות הנמלים, העברה זו ארעה בסמוך לסיום יחסי עובד ומעביד בין רשות הנמלים לתובע.
ב. העובד ישן על זכויותיו 24 שנים ובכך סיכל את יכולת רשות הנמלים להתחקות אחר המסמכים ולהתגונן.
ג. התובע אינו עומד בתנאי סעיף 8 לחוק ההתיישנות תשי"ח-1958, שכן אין לומר כי הוא למד לראשונה על ביטול זכויות אצל נתיב בחודש אפריל 2003, שכן התובע ויתר על כל הכספים שהצטברו לזכותו בנתיב עוד במועד פרישתו, אז הצהיר כי הפיצויים המוגדלים המשולמים לו מהווים תמורה מלאה, מוחלטת וסופית לויתור על כל זכויותיו בקשר לעבודתו ברשות הנמלים.
ד. התובע למד על ביטל זכויותיו בקרן הפנסיה בשנת 1980 או בסמוך לכך, שאז חדל לקבל דוחות שנתיים מאת נתיב.
לחילופין, חוסר הזהירות והזנחתו הביאו לכך שהדבר נודע לו במועד כה מאוחר ואין לו להלין אלא על עצמו.
ה. התובע אינו יכול להבנות מסעיף 7 לחוק ההתיישנות העוסק בתרמית והונאה שכן טענותיו חסרות תשתית ראייתית מזערית.

4. תשובת המשיב לשתי הבקשות:
א. זכותו של התובע לקבל כספי הפנסיה שחסך במשך שנים מתגבשת בהגיעו לגיל 65 ומשכך אין כל התיישנות.
ב. לחלופין, כאשר עילת התביעה הינה תרמית או הונאה מצד הנתבעת, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעה התרמית או ההונאה. (סעיף 7 לחוק ההתיישנות).
עילת ההונאה מפורטת היטב בכתב התביעה ורק במהלך חודש אפריל 2003 הבין התובע כי כספי הפנסיה שלו מנתיב נלקחו בדרכי מרמה והונאה. ההתיישנות מתחילה ממועד זה.
ג. המשיב לא ידע כי כספי הפנסיה שלו אשר מופקדים בנתיב הועברו לרשות הנמלים.
ד. שמירת מסמכים על ידי נתיב היא חובה של קרן פנסיה לפחות עד הגיע החבר, או חבר לשעבר לגיל הפנסיה.
ה. קיימת מחלוקת עובדתית באשר לסכומי הכסף שהועברו לרשות הנמלים ולטענת התובע נותרו בנתיב עדיין 28% מכספי הפיצויים אשר לטענתו מגיעים לו.

5. ההכרעה
"בבתי הדין לעבודה מחיקה על הסף אינה יכולה ואינה צריכה לשמש דרך המלך ועדיף בירור לגופו של ענין".
(דב"ע מד/ 129-3 פרחיה נ' מדינת ישראל, פד"ע טז 375).
בבואו לדון בבקשה למחוק / לדחות על הסף ינקוט בית הדין בזהירות יתרה כדי לא לשלול מהתובע להביא את ענינו לדיון ולממש זכות משפטית.

6. סעיף 6 לחוק ההתיישנות תשי"ח - 1958 (להלן: "החוק") מורה כי: "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התביעה, ו"עילת התביעה" פירושה מכלול העובדות המולידות את זכות התובע לקבל הסעד".
(ע"ע 242/66 סלומון פיליפ יעקובסון נ' אוסקר גז ואח', פד"י כא(1) עמ' 85, 101).

לפיכך, בבואנו לבחון את שאלת ההתיישנות יש לקבוע מתי נולדה עילת התובענה של העובד. לענין זה יש לפנות לכתבי הטענות.
כמו כן, לצורך בקשת דחיה על הסף מחמת התיישנות עלינו להניח כי העובד יוכיח את כל העובדות המופיעות בכתב התביעה.

7. מכתב התביעה עולה, כי לטענת התובע ביום 1.1.80 נמשכו מכספי הפנסיה שלו בסך של 3552,786 ל"י. עת ערך בירור. כמו כן נודע לו כי הכסף הועבר לרשות הנמלים.
התובע טוען כי העברת הכספים נעשתה תוך מעשי מרמה והונאה ותוך כדי הפרת חובת הנאמנות של נתבעת 1 ונתבעת 2 כלפיו.
מכאן עולה כי עילת התביעה נולדה כאשר המעביד משך את הכספים מחשבון נתיב או כשנתיב העבירה את הכספים למעביד והכל ביום 1.1.80 או 1.1.81.
בהערת אגב נציין, כי ההלכות באשר להתיישנות תביעות כלפי המעביד בקשר להעברת ניכויים המגיעים משכרו של העובד לקרן הפנסיה, אינן רלבנטיות לעניננו שכן עילתם שונה.

8. משחלפה תקופת ההתיישנות מהיום שנולדה העילה ועד להגשת התביעה עלינו לבחון אם נתקיימו בתובע תנאים המביאים לדחיית תחילתו של מרוץ ההתיישנות.
התובע טוען כי יש להחיל במקרה זה את הוראת סעיפים 7 ו-8 לחוק.
סעיף 7 לחוק קובע:
"היתה עילת התובענה תרמית או הונאה מצד הנתבע, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודע לתובע התרמית או ההונאה".

וסעיף 8 לחוק בענין התיישנות שלא מדעת קובע:
"נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודע לתובע עובדות אלה".

9. בנושא נטל הראיה המוטל על התובע להוכיח אם התמלאו התנאים שנקבעו בסעיף 8 לחוק ההתיישנות, אמר בית המשפט העליון כלהלן:
"משהועלתה על ידי הנתבע טענת ההתיישנות והתובע מבקש להיבנות מאחד החריגים המאריכים את תקופת ההתיישנות עליו הנטל לטעון ולהוכיח קיומן של העובדות המצדיקות חריגה כאמור".
(ע"א 34/88 רייס נ' עזבון אברמן, פד"י מד(1) 278).

ואשר למידת ההוכחה, אמר בית המשפט העליון כלהלן:
"על התובע המבקש הפעלת סעיף 8 לחוק ההתיישנות להוכיח לא רק כי נעלמו ממנו העובדות המהוות את עילת התובענה אלא גם שני רכיבים שלא היו תלויות בו, וכן שאף בזהירות סבירה לא יכל היה למנוע אותן".
(ע"א 2448/81 פתאל נ' קופ"ח, פד"י לח(3) 673, 678) (דב"ע נב/ 3217 אגודה ארצית של מנהלים ומורשי חתימה נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ).

10. התובע טוען כי רק בשנת 2003 בהגיעו סמוך לגיל 65 ודהיינו מועד קרות הארוע המזכה בכספי הפנסיה, פנה לנתיב לבדוק אודות הפנסיה שלו ורק אז נודע לו כי כספי הפנסיה הועברו מנתיב לרשות הנמלים.
נתיב טוענת כי התובע לא טרח לאחר סיום עבודתו לברר מה עלה בגורל חשבון הפנסיה שלו, למרות שעם סגירת חשבון הפנסיה חדל התובע לקבל דוחות והודעות מהמבקשת.

11. אכן אין לקבל אמירות סתמיות כי נעלמו מן התובעות עובדות המפורטות בכתב התביעה, ויש לבחון האם בהתנהגות סבירה יכול היה לגלות עובדות אלה.
התובע על פי כתב התביעה היה סמוך ובטוח כי יקבל את כספי הפנסיה עם הגיעו לגיל 65 ולא היתה לו כל סיבה מבחינתו לפקפק בכך או לבחון זאת לפני הגיעו לגיל זה.
אין מדובר בפיקוח על הפרשות המעביד לקרן הפנסיה, שאז אין זה בלתי סביר לדרוש מהעובד פיקוח על הפרשות אלה.
גם העובדה שהתובע חדל לקבל דוחות מנתיב כלשעצמה ללא מכתב המדווח לו על העברת הכספים אין בה כשלעצמה כדי להוות נימוק לקביעה כי מדובר בהתנהגות בלתי סבירה מצד התובע.
לפיכך מסקנתנו הינה, כי חלה במקרה זה התיישנות שלא מדעת.

12. רשות הנמלים כופרת בכך כי לתובע נודע לראשונה על העברת הכספים במועד פרישתו בשנת 2003 שכן הצהיר עם סיום העבודה כי הפיצויים המוגדלים המשולמים לו מהווים תמורה מלאה, מוחלטת וסופית לוותר על זכויותיו בקשר לעבודתו אצלה.
אלא שכאמור לעיל עת בוחנים דחיה על הסף, בשל טענת התיישנות, עלינו להניח כי התובע יוכיח את כל העובדות המופיעות בכתב תביעתו ובשלב זה אין אנו נדרשים לקבוע מתי נודע לתובע על ההעברה.

13. משכך הם פני הדברים אין מקום לדון בתחולת סעיף 7 לחוק ההתיישנות.
משנעלמו מן התובע מסיבות שאינן תלויות בו העובדות המהוות את עילת התביעה, מתחילה תקופת ההתיישנות בשנת 2003 ולא חלפו שבע שנים עד להגשת כתב התביעה.

14. ערים אנו לכך כי בנסיבות הענין, משחלף זמן כה רב מהיום שבו נולדה עילת התביעה ועד שנודע הדבר לתובע, נפגעת ההגנה של הנתבעים.
אלא שבנסיבות הענין אין בכך די כדי לדחות את התביעה על הסף בשל התיישנות מה גם שחלק מהמסמכים אותר.
אין ספק כי בבוא בית הדין להכריע בתביעה לגופה ילקח בחשבון קושי זה.

15. כמו כן נדחית בקשת נתיב לדחיה או מחיקה על הסף בשל העדר עילה והעדר יריבות.
אכן קרן הפנסיה פועלת בהתאם לתקנון המחייב ביחסים בינה לבין חבריה גימלאיה, אך משהתובע כופר בכך שהעברת הכספים היתה חלק מתנאי פרישתו ומשטענתו הינה להעברת כספים שלא כדין, אין לדחות את התביעה על הסף בשל העדר עילה או יריבות.
מה גם שלטענת התובע לא כל הכספים הועברו ועדין נשארו בנתיב כספי פיצויים השייכים לו לטענתו.

16. התוצאה איפוא, כי שתי הבקשות לדחיה או מחיקת התביעה על הסף נדחות. ההוצאות בקשר לבקשות אלה ילקחו בחשבון בסוף ההליך.
ניתן היום ה' ב אדר ב, תשס"ה (16 במרץ 2005) בהעדר הצדדים.

חנה טרכטינגוט, שופטת

נ.צ. גב' קפלניקוב חנה

נ.צ. מר דן יערי








עב בית דין אזורי לעבודה 4495/04 אבן חביב נחום נ' נתיב קרן הפנסיה של פועלי ועובדי מפעל משק ההסתדרות בע"מ , רשות הנמלים והרכבות-נמל חיפה (פורסם ב-ֽ 16/03/2005)