פסקי דין על עיריית בת ים | פסקי דין על עזבון המנוח מר לוי פורת ז"ל | פסקי דין על רות לוי | פסקי דין על פרופ' שלמה קייזר |

38096-01/12 תאמ     25/12/2015




תאמ 38096-01/12 עיריית בת ים נ' עזבון המנוח מר לוי פורת ז"ל, רות לוי, פרופ' שלמה קייזר








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



תא"מ 38096-01-12 עיריית בת ים
נ' פורת ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופט
עמית יריב

תובעת
עיריית בת ים


נגד

נתבעים
1.עזבון המנוח מר לוי פורת ז"ל

2.רות לוי

3.פרופ' שלמה קייזר

– ניתן

פסק דין




פסק דין

1.
לפני תביעה לתשלום חוב בסך 70,857 ₪ (להלן: "החוב"), בגין אי תשלום היטלי ארנונה ומים המיוחסים לחנות ברחוב העצמאות שבבת-ים (להלן: "הנכס").
הגברת רות לוי
(להלן: "הנתבעת"), היאה אלמנתו ויורשתו היחידה של מר פורת לוי המנוח (להלן: "מר לוי") אשר היה רשום כבעלים של הנכס בספרי עיריית בת-ים (להלן: "התובעת"). ביום 14.2.2002, הגישה התובעת תביעה כנגד מר פורת בגין חוב לכאורה

עבור היטלי ארנונה ומים, על סך 17,504 ₪ (להלן: "התביעה הראשונה"). לטענת התובעת, לאור הסכמתו של מר פורת לשלם את החוב, נמחקה התביעה בהסכמת התובעת, ביום 24.6.2004. כשנתיים וחצי לאחר מכן, ביום 22.11.2006, הגישה התובעת תביעה נוספת נגד מר פורת, על סך 42,938 ₪, זאת שכן לטענתה של התובעת נמנע מר פורת מלהסדיר את חובו (להלן: "התביעה השנייה"). משהלך מר פורת לבית עולמו, ביום 28.8.2006, נכנסה הנתבעת בנעליו, כיורשתו היחידה. התובעת אישרה בפני
הנתבעת, כי לאור התיישנות חלק מהחוב, עד לחודש ינואר 1998, יש להפחית מסכום התביעה (דאז) סך של 8,292 ₪ (נספח ז' לכתב התביעה דכאן). לטענת התובעת, יתרת החוב הינה בגין חודשים 9-10/1999,

1-2/2000, ומחודש 1/2002 ועד לחודש 8/2005. יחד עם זאת, נוכח טענתה של הנתבעת, לפיה מחודש 1/2005 ועד 8/2005 הושכר הנכס לפרופ' שלמה קייזר
(להלן: "קייזר"), ונוכח הצגת הסכם שכירות שתמך בטענה זו, נמחקה התביעה בהסכמה פעם נוספת, ביום 13.9.2011, וזאת לצורך הגשת כתב תביעה מתוקן, בו מצורף גם הנתבע.
לטענת התובעת, הנתבעת לא המציאה מעולם כל ראיה הסותרת את החוב הנטען, כגון אישורי תשלום לתקופות הרלוונטיות ו/או ראיה הסותרת את גובה החוב הנטען, כגון תחשיב חשבונאי.
2.
נכון ליום הגשת התביעה דכאן, סכום החוב, בתוספת ריבית והצמדה לפי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם-1980, עומד על סך של 70,857 ₪. יחד עם זאת, קייזר שילם סך של 14,898 ₪, בגין החוב עבור התקופה שבין ינואר לאוגוסט 2005 (בתוספת תשלום שכר טרחת בא כוח התובעת והחזר אגרת בית המשפט), ובהתאם – נמחק קייזר מהתביעה, וסכום התביעה כנגד הנתבעת תוקן ל-55,959 ₪.
3.
הנתבעת כופרת בחוב זה, כשלטענתה ולטענת בנה, מר יצחק לוי, הקפיד מר לוי המנוח הקפדה יתרה על תשלומים בכלל ובגין הנכס בפרט, ואין זה סביר כי לא שילם את חובותיו לתובעת. עוד מעלה הנתבעת מספר טענות להגנתה:
א.
המסמכים שהמציאה התובעת אינם קבילים או לחילופין אינם מהווים רשומות מוסדיות ועל כן אינם נהנים מחזקות אמיתות תוכנם.
ב.
המסמכים שהמציאה התובעת סותרים זה את זה ולא ניתן לבסס מתוכם את גובה החוב הנטען כנגד הנתבעת.
ג.
התובעת לא המציאה את דרך חישוב הריבית וההצמדה של החוב הנטען, ועל כן לא הוכיחה את ערכן.
ד.
התביעה הראשונה, בשנת 2002, הוגשה בשיהוי ניכר של התובעת, על גבול ההתיישנות, שכן החוב הנטען החל להתגבש לפני שנת 1995. לטענת הנתבעת, יש בעובדה זו כדי לגרום לנזק ראייתי לנתבעת, או לכל הפחות להעמיד כנגד התובעת עילת אשם תורם, כשלעניין זה יש להוסיף את ההלכה הפסוקה לפיה קיים נטל הוכחה מוגבר לזה התובע מעיזבון. הנתבעת מוסיפה כי יש להפחית עוד יותר מאמינות ראיותיה של התובעת, נוכח התנהלותה בניגוד לדין, עת תיקנה רטרואקטיבית שם הנתבע כמחזיק הנכס ברישומיה, מחודש 1/2005.
דיון והכרעה
4.
כבר בתחילת הדברים אציין, כי דין התביעה להידחות. עסקינן בתביעת חוב בגין תשלומי ארנונה ומים, שאין חולק כי החל להתגבש בחודש ינואר 1995, לכל המאוחר. כאמור, בטרם הוגשה התביעה דנן, הגישה לראשונה התובעת תביעה כנגד מר לוי בשנת 2002, על ספה של תקופת ההתיישנות. לטענת התובעת, לאור הסכמתם של הצדדים להסדר תשלום החוב, נמחקה תביעה זו בהסכמה. בשנת 2006 הגישה התובעת תביעה שנייה, ואף זו נמחקה, כשלטענת התובעת היה זה בעקבות החלטתו
של המותב בהליך הלה, השופט אילן רונן, בה דחה את בקשתה של התובעת לצרף את הנתבע בהליך דכאן, כנתבע שם. החלטת בית המשפט בבקשה זו של התובעת ניתנה בחודש ספטמבר 2011, דהיינו כ-5 שנים לאחר הגשת התביעה. יש להוסיף כי התביעה השנייה עמדה בפני
מחיקה בעקבות חוסר מעש, עת נמנעו שני הצדדים מלקדם את ניהול התיק ומלעמוד בלוחות הזמנים על פי סדרי הדין. בדחייתו את הבקשה של התובעת לצירוף נתבע, הביע כב' השופט רונן את תמיהתו באשר לדרך התנהלות הצדדים בהליך.
5.
דרך התנהלות זו, באה לידי ביטוי אף במסמכים עליהם מבססת התובעת תביעתה דכאן, ואבאר: לצורך הוכחת החוב הציגה התובעת מספר מסמכים – האחד, תדפיס מחשב שנערך ביום 12.2.2002, אשר התובעת צירפה לתביעתה הראשונה (נספח א' לכתב התביעה דכאן, להלן: "נספח א'"). השני, פירוט מצב חשבון מודפס, שנערך ביום 22.1.2004 (נספח ב' לכתב התביעה, להלן: "נספח ב'"). השלישי, פירוט מצב חשבון, כתוב ידנית, שנערך ביום 25.4.2004 (נספח ג' לכתב התביעה, להלן: "נספח ג'"). הרביעי, תדפיס מחשב שנערך ביום 6.11.2006, אשר צירפה התובעת לתביעתה השנייה בשנת 2006 (נספח ה' לכתב התביעה, להלן: "נספח ה'"). החמישי, פירוט מצב חשבון, כתוב ידנית, שנערך ביום 19.8.2007 (נספח ו' לכתב התביעה, להלן: "נספח ו'"). השישי, פירוט מצב חשבון מודפס, שנערך ביום 7.9.2011 (נספח י' לכתב התביעה, להלן: "נספח י'"). כמו כן צירפה התובעת תחשיבים בנוגע לחוב שהתיישן, אותו הפחיתה התובעת מסכום החוב, וכן בנוגע לחוב המשויך הן לנתבעת והן לקייזר בגין החודשים 1-8/2005 (נספחים יא' ו-יב' לכתב התביעה), חוב ששולם כאמור על ידי הנתבע והופחת מסכום החוב שנותר, לטענת התובעת, כנגד הנתבעת.
6.
כבר מעיון בנספח א', שהיווה כאמור את הבסיס הראייתי לתביעה הראשונה, עולה תהייה: התביעה הראשונה הוגשה על סכום של 17,504 ₪. מנספח א' עולה כי סכום הקרן, דהיינו סכום היטלי הארנונה והמים המקוריים, היה
1,780 ₪. חלק הארי של סכום התביעה, על סך 15,213 ₪, היה בגין "תביעות משפטיות". אדגיש בשנית, לטענת התובעת, טענה הנתמכת במסכמים שהובאו לעיל, החוב החל להתגבש בשנת 1995 בקירוב (ולעניין זה אדון בהמשך). התביעה הראשונה הוגשה כאמור בשנת 2002. עולה אם כן השאלה, בגין אלו הליכים משפטיים תבעה התובעת סעד? לכך לא ניתן כל הסבר. ודוק: התובעת לא המציאה אף לא הודעת חיוב אחת ששלחה למר לוי או לנתבעת, כמו גם פעולה או הליך כלשהו שנקטה התובעת בטרם הגישה תביעתה הראשונה.
7.
באשר לנספח י', תדפיס מספטמבר 2011, נשאל המצהיר מטעם התובעת, מר גבי ולדובר, מנהל הכנסות העירייה (להלן: "ולדובר") בחקירתו הנגדית, לגבי החוב המתואר בנספח כ"
חוב בט. משפטי
" על סך 42,311 ₪. מר ולדובר ציין שחוב זה מופיע גם בנספח ה', שכאמור הוא תדפיס מחשב שהיווה בסיס להגשת התביעה השנייה בשנת 2006, בסכום של 43,066 ₪ (עמ' 5 ש' 13 - 14 לפרוטוקול). כשנשאל מר ולדובר לפשר השוני בסכומים ענה כי הסכום "
לא מדויק על האגורה
" (עמ' 5 ש'' 18). חמור מכך. טוענת הנתבעת, ובצדק טוענת, כי נוכח תאריך עריכתו של נספח ה', 6.11.2006, הרי שלמעשה מלוא חובה הלכאורי של הנתבעת אמור היה להתבטא במסמך זה, שכן על פי טענת התובעת, החוב כולו התגבש באוגוסט 2005 (ואף קודם לכן באם נפחית את החוב של הנתבע). מכאן, הבסיס החישובי של התובעת אמור היה להיות הסיכום שבנספח ה', על סך 43,066 ₪ בתוספת ריבית והצמדה. דא עקא, בנספח י' בתוספת לסכום המקביל לסכום שבנספח ה', על פי גרסתו של מר ולדובר, מצורף גם חוב ארנונה בסך 41,000 ₪, כמו גם חובות נטענים נוספים: מים, ביוב, מד מים, עיקול בנקים, הוצאות משפטיות ואגרת גביה. ברי כי הנספחים, האמורים להציג ראיה להיקף החוב ולדרך חישובו,
אינם מתיישבים עם הנסיבות, כפי שמציגה אותן התובעת.
יש לציין עוד, כי שלוש הפעולות
האחרונות המפורטות בנספח י' נמחקו ידנית מן הדוח ומר ולדובר אישר כי לא הוא זה אשר מחקם (עמ' 5 ש'
8 – 9).
יתרה מזאת, מר ולדובר אף לא הצליח לאתר בחקירתו את הסכומים המפורטים בתדפיסים בדפי הפירוט הידניים, דהיינו בנספחים ג' ו-ו' (עמ' 5 ש' 19 – 26).
8.
לא זו אף זו, לטענת מר ולדובר (בעמ' 5 ש' 27 – 32), המסמך עליו מתבססת התביעה הינו נספח א':

"ש:
כשאתה בא לתבוע את סכום התביעה שלכם, שהוא כ-55,000 ₪, על איזה נספח אתה מבקש להתבסס בפני
בית המשפט כראיה לסכום התביעה הנוכחי?


ת:
נספח א' לכתב תביעה בסדר דין מקוצר.

ש:
האם יש מסמך שלטענתך הוא הרישום הקונקלוסיבי שמבסס את החוב?

ת:
לנספח א' מצורפת רשומה של העירייה שבה מופיע הסכום תביעות משפטיות 15,213 ₪, מסמך שיצא ב-2002."

ראשית, טענה זו אינה עולה בקנה אחד הן עם טענתה של התובעת לפיה החוב התגבש עד לאוגוסט 2005 והן עם המסמכים שצירפה התובעת, מהם עולה כי החוב נשוא התביעה מורכב מגורמים נוספים מלבד החוב שהתגבש עד שנת 2002. שנית, לכשנתבקש מר ולדובר לאתר את הסכום הקבוע בנספח א', 15,213 ₪, בשאר המסמכים, הפנה לנספח ב' לחיוב בו בגין תביעות משפטיות בסכום של 17,757 ₪ (עמ' 6 ש' 10 - 11). כמו כן הפנה לעניין זה לנספח ג' לסכום 17,748 ₪. מלבד הפער השיטתי בין הסכומים, תמוה כיצד סכום החוב לכאורה המצוין בנספח ב', נמוך מהסכום המצוין בנספח ג' המאוחר לו. תמוה עוד יותר, הכיצד הסכום המצוין בנספח ב' כולל בתוכו הצמדה, בסך 2,544 ₪ ואילו הסכום בנספח ג' אינו כולל הצמדה, כפי שמאשר זאת אף מר ולדובר (עמ' 6 ש' 18 – 21). אם לא די בכך, נספח ג', שנערך כאמור באפריל 2004, מרכז בתוכו חיובים לכאורה בחשבונו של מר לוי עד לחודש 2003. מכאן, הסיכום הסופי בנספח ג', בסך 17,748 ₪, אשר אליו מפנה מר ולדובר כסכום המקביל לסכום בנספח א' שנערך כאמור בשנת 2002, מגלם בתוכו חיובים משנת 2003. עולה השאלה, כיצד שני סכומי חוב מקבילים, מגלמים בתוכם חיובים מתקופות שונות.
לכל אלה יש להוסיף כי חיובי הארנונה הידניים המפורטים בנספח ג' מתחילים בשנת 1998 ואילו אלה שבנספח ו' מתחילים בשנת 1995.
9.

עוד יש לציין, כי גם לטענת ולדובר, לאורך כל השנים מ-1998 – 2001 וכן בשנת 2005, התקבלו תשלומים בחשבונו של מר לוי (עמ' 5 ש' 1 – 3) הדבר מעלה תמיהה לגבי החוב הנטען, שכן בשנים אלה, לשיטתה של העירייה, היו אמורות להישלח למר לוי כבר התראות חוב רבות. העובדה שאין מחלוקת שבמקביל ל"צבירת" החוב נושא ההליך התקבלו תשלומים שוטפים מלמדת כי אין מדובר בסרבן תשלום שיטתי, אלא באזרח משלם ושומר חוק. על כן יש לתמוה
כיצד אם אכן קיבל התראות על קיומו של חוב (טענה שלא הוכחה), מדוע לא פנה לעירייה להסדיר את החוב, ולכל הפחות – להשיג עליו.
10.
על אופן התנהלותה של התובעת מעיב אף החשש כי רישומים שונים תוקנו בדיעבד, עת הקדימה תקופת החזקתו של הנתבע בנכס, מחודש אוגוסט לחודש ינואר 2005. די בהודאתו המפורשת של מר ולדובר כדי להעיד על כך:
"אני יודע ששינינו את הרישום..."
בעמ' 10 ש' 27, ולאחר מכן:
"אני לא יודע מתי עשינו את התיקון"
(עמ' 11 ש' 4 – 5). בהמשך סייג אמנם מר ולדובר אמירותיו אלה, אולם אין בכך כדי להסיר לחלוטין החשש לשינוי הרשומות, במיוחד לנוכח ממצאים נוספים שאיני נדרש להם.
11.
עוד אציין, כי ברישומי העירייה לא נמצא תיעוד מספיק לאופן חישוב הריבית והפרשי ההצמדה שבהם חויב החשבון, ומטבע הדברים, רכיב הריבית בחוב שנצבר משנת 2005 הוא רכיב מהותי.
הפועל היוצא הוא, שיש קושי אמיתי להסתמך על רישומי העירייה לצורך קביעת ממצא עובדתי בעניין זה.
12.
מכל האמור לעיל, מגיע אני להחלטות הבאות:
א.
נוכח הסתירות הרבות העולות מהמסמכים שצירפה התובעת, הן בינם לבין עצמם והן בינם לבין עדותו של מר ולדובר, הרי שאני קובע כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את עצם קיומו של חוב של מר לוי ומכאן – של הנתבעת. למעלה מן הצורך אציין, שלאור ליקויים ברישום, גם אילו סברתי שהוכח קיומו של חוב, הרי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח את היקפו המדויק של החוב.
ב.
ההשתהות הארוכה מתחילת התגבשות החוב לכאורה, בשנת 1995, ועד הגשת התביעה הראשונה בשנת 2002, וכן דרך התנהלות ההליך עד ליום זה (כ-20 שנה לאחר תחילת התגבשות החוב), כל אלה גרמו נזק ראייתי כבד לנתבעת. ברי כי לא ניתן לצפות מנישום לשמור את המסמכים המעידים על תשלומים שבוצעו בשנת 1995, או אף 2000, עד שנת 2012.
לזאת יש להוסיף את העובדה כי הנתבעת הינה יורשתו של בעל החשבון המקורי, עובדה המקשה עוד יותר על הנתבעת להמציא אסמכתאות וראיות להגנתה. נזק זה לנתבעת מתעצם אל מול כישלונה של התובעת להמציא ראיות טובות מטעמה, כגון הודעות חיוב ששלחה למר לוי, שהרי ניתן לצפות כי יהא לתובעת תיעוד לכל אלה (ראה: דנא 1595/06 עזבון המנוח אדוארד ארידור ז"ל נ' עיריית פתח תקווה, עמ' 36. פורסם ב-21.3.13). יש להוסיף כי מר ולדובר אישר כי לא הייתה לתובעת כל מניעה להביא לעדות את בעלי התפקיד שעבדו בתובעת בתקופה הרלוונטית ואשר חתומים על המסמכים שהתובעת צירפה (עמ' 7 ש' 22 – 26).
13.
אני ער לעובדה שהתובעת היא גוף ציבורי, וכי הכספים – כספי ציבור הם. עם זאת, אני סבור שחלק בלתי מבוטל מן הקושי בניהול ההליך בא לתובעת מידיה שלה. אופן התנהלותה של התובעת, גרירת הרגליים בניהול ההליכים, העובדה שלא הובאו לעדות מי שיכלו לשפוך אור על דרך הרישום והחישוב ולתת תשובות על דרך התנהלות התובעת מול מר לוי ז"ל – כל אלה סיכלו את יכולתה האפקטיבית של הנתבעת להתגונן מפני התביעה, ועל כן הם מטים את הכף לחובת התובעת.
מאחר שמדובר בכספי ציבור, ניתן לצפות מרשות מקומית שתפעל לגביית חובות בזריזות, ולכל הפחות בתוך פרק זמן סביר.
14.
התביעה נדחית אפוא במלואה. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בהליך זה בסך 5,000 ₪ וכן בשכר טרחת עו"ד בסך 15,000 ₪.
ניתן היום,
י"ג טבת תשע"ו, 25 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.








תאמ בית משפט שלום 38096-01/12 עיריית בת ים נ' עזבון המנוח מר לוי פורת ז"ל, רות לוי, פרופ' שלמה קייזר (פורסם ב-ֽ 25/12/2015)