פסקי דין על מיה קרמן | פסקי דין על כנרת דעבול וירניק

4977-03/15 תק     22/12/2015




תק 4977-03/15 מיה קרמן נ' כנרת דעבול וירניק








בית משפט לתביעות קטנות בנתניה


22 דצמבר 2015
ת"ק 4977-03-15 קרמן נ' דעבול וירניק




בפני

כב' השופטת הבכירה גלית ציגלר

התובעת
מיה קרמן


נגד

ה
נתבע
ת
כנרת דעבול וירניק




פסק דין


1.
לפניי תביעה לפיצוי בסך 33,800 ₪ בגין פירוק שותפות בעסק.
התובעת והנתבעת היו שותפות בעסק אותו הקימו בחודש מאי 2012. מטרת העסק הייתה הכשרה, העצמה וליווי של נשים מהמגזר החרדי בתחום העסקי והאישי, ועל מנת לפתחו השקיעה כל אחת מהן סך 15,000 (להלן: "העסק").

2.
לטענת התובעת, היא השקיעה את מירב מרצה בהקמה, בניה ופיתוח של העסק, ובין היתר פעלה לפתיחת חשבון בנק והפקידה בו כספים, כתבה מערכי שיעור ותכנים לקורסים ששווקו ללקוחות, פנתה במכתבים שונים לצרכי שיתוף פעולה, וכן עיצבה את אתר העסק ואת עמוד הפייסבוק שלו.
בתחילת שנת 2014, כשהבחינה התובעת שהעבודה אינה מתחלקת באופן שווה בינה לבין הנתבעת, ולאחר שקיבלה הצעת עבודה אחרת, היא ביקשה מהנתבעת להפסיק באופן זמני ולמשך חצי שנה את מעורבתה בעסק ולשקול את המשך השותפות בו. אלא שהנתבעת סירבה והעלתה בפני
ה אפשרות לפירוק העסק, ומשכך ביקשה התובעת את החזר הכספים שהשקיעה בהקמתו, וכן פיצוי עבור המוניטין שצבר, ואולם הנתבעת סירבה לפצות אותה מעבר להחזר סכום המימון שהוציאה להקמת העסק.
לטענת התובעת, מאחר שהשותפות בעסק הופסקה הלכה למעשה בתחילת שנת 2014 ומאחר שהנתבעת ממשיכה להחזיק בעסק ונהנית מהרווחים שלו גם כיום, היא זכאית לקבל מחצית משווי הרווחים בשנת 2013 - בסך 59,000, בתוספת סכום ההשקעה בסך 15,000 ₪ - ובסך הכל 74,000 ₪, כשלאור סמכותו של בית משפט זה, הועמדה התביעה על סך 33,800 ₪.

3.
לטענת הנתבעת, הקמת העסק נעשתה תוך חלוקת תפקידים ברורה והוגנת, ובהתאם לידע המקצועי של כל אחת מהן, כך שהתובעת הייתה אחראית על תחום הפרסום והשיווק והנתבעת - בתחום האימון העסקי, שכלל הכנת הרוב המכריע של תכני הקורסים, כאשר הטיפול הבנקאי בעסק היה משותף לשני הצדדים.
לטענת הנתבעת, בחלוף הזמן הזניחה התובעת את מעורבותה בעסק, ובתחילת שנת 2014 ביקשה לעזוב - ללא התראה מוקדמת - לטובת מקום עבודה אחר אשר יספק לה הכנסה יציבה יותר, והנתבעת הפנתה לתכתובות במייל שהוחלפו ביניהן בעניין זה.
מאז שהודיעה התובעת על עזיבתה היא "נעלמה" והותירה את הנתבעת לנהל את העסק לבדה, כשהיא נתונה למגבלות החשבון העסקי המשותף ולצורך בקבלת אישור התובעת לכל משיכה או הוצאה של כספים, באופן שהסב נזקים לעסק. בנסיבות אלה, התובעת אינה זכאית לכל פיצוי מעבר לכספים שהשקיעה, בצירוף מחצית מסכום הכספים שעמדו ביתרת זכות בחשבון עם עזיבתה של התובעת, ובסך הכל 20,000 ₪.

4.
התובעת הגישה כתב תשובה, ובו טענה כי אכן נותרה שותפה בחשבון הבנק, אולם היא מאשרת לנתבעת משיכת כספים מהחשבון ללא כל בדיקה, וצירפה דף פירוט תנועות בחשבון ודו"ח רווח והפסד לשנת 2013, ולפיו העסק צבר באותה שנה רווח נקי בסך 116,902 ₪.

5.
התקיימו שני דיונים
בבית המשפט, כשבתום הדיון הראשון הופנו הצדדים להליך גישור, שלא צלח, ובדיון הנוסף חזרו על טענותיהם, ובמעמד זה העידה מטעם הנתבעת גב' רחל וירניק, אשר עובדת בעסק.

6.
אין מחלוקת כי בין הצדדים לא נחתם הסכם שותפות, וההתקשרות ביניהן נעשתה בעל פה, כשבחודש מאי 2012 נרשם העסק כעוסק מורשה.
הנתבעת אינה חולקת על זכותה של התובעת לקבל את הכספים שהשקיעה בעסק, בסך 15,000 ₪, וכן מחצית מיתרת החשבון בבנק באותה תקופה, בסך 5,000 ₪, כאשר הובהר כי סכום אחרון זה שולם לידי התובעת
(ראה בעניין זה תכתובת מייל מיום 24.12.14, נספח לכתב ההגנה).
המחלוקת בין הצדדים נטושה בשאלה האם זכאית התובעת לקבל פיצוי בגין המוניטין ובגין הרווחים שצבר העסק במהלך שנת 2013.

7.
התובעת העידה כי דרישתה לפיצוי בגין הרווחים והמוניטין של העסק מבוססת על "העבודה שעשיתי על זה שאני בניתי את התוכניות והקורסים, היא ממשיכה ללוות נשים שאני העברתי להן את הקורסים", וחזרה על הסכומים שמגיעים לה: "אני מוכנה להשאיר לה את העסק אני רוצה פיצוי הולם. מקובל לחשב
(ר"ל את הפיצוי)
לפי מכפל של חמש שנים....
בסופו של דבר מה שאני תבעתי זה 15,000 ₪ עוד 5,000 ₪ שהגיעו לי וההפרש לתביעה הקטנה
". כך הוסיפה, כי הייתה מעורבת בניהול העסק עד עזיבתה בחודש פברואר 2014, וגם לאחר מכן סייעה לנתבעת בהפקדת שיקים ושליחת חומרים ומצגות
(עמודים 4, 7).

8.
מנגד העידה הנתבעת, כי התובעת הפסיקה את מעורבותה בעסק בחודש אוגוסט 2013, וגם חומרים ששלחה לאחר מכן בקשר לקורסים "הגיעו בצורה חלקית, בקבצים סגורים לא ניתן היה לעבוד איתם", כך שבפועל היא לא קיימה את חלקה כשותפה בעסק עוד לפני שמסרה הודעה על עזיבתה. לדבריה, מאז עזיבתה של התובעת תכני הקורסים השתנו, וגם הרווחים נעשו קטנים יותר, ומשכך הפוטנציאל העסקי כיום אינו קשור לתובעת: "העסק לא יכול להזין את עצמו, אין לו קיום בלי עבודה... זה עיסוק לא עסק. כל מה שנעשה בעסק הזה מהרגע שמיה
(התובעת)
עשתה
(ר"ל עזבה)
לא קשור. כל מהלכי השיעור השתנו... הרווחים של העסק מאוד קטנים. רחל עובדת על הספקים, פר אדם שמביאה... הפוטנציאל קשור בעשיה בעסק
", והציגה דו"חות רווח והפסד של העסק בין השנים 2012 עד 2015
(עמוד 6)
.

רחל וירניק, שכאמור עובדת בעסק, העידה שהחלה את תפקידה לפני למעלה משלוש שנים ובטרם עזיבתה של התובעת, כשלאחר מכן התובעת לא העבירה את כל החומרים, ולמעשה "כנרת בנתה הכל מחדש"
(עמוד 7).
9.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובמסמכים, ושמעתי את העדויות, אני מקבלת את התביעה באופן חלקי, כדלקמן.

בכל הקשור לזכאותה של התובעת למחצית מרווחי העסק בשנת 2013
– אני סבורה שהתובעת זכאית לפיצוי, שכן ברור מהמסמכים ומהעדויות שעד למועד בו הודיעה על עזיבתה - היא נטלה חלק בבניית העסק, השקיעה מזמנה וממרצה בשיווק ובפיתוח שלו, וגם הנתבעת אישרה בעדותה כי לתובעת היה חלק מלא בהקמה ובביסוס מעמדו של העסק:
"העסק הוקם ביחד... מתוך מהלך של שותפות... היא הייתה אחראית על כל החלק הטכני, לוגו, בניית האתר מול החברה... אני הבאתי את כל החומרים.... מיה אהבה לבנות את המצגות"
(עמוד 5).
ראייה לחלקה של התובעת ברווחים של העסק ניתן למצוא גם בהתנהלות הנתבעת במסגרת ההליך, שהעבירה לתובעת מחצית מרווחי העסק אשר עמדו ביתרת זכות בחשבון הבנק.
בהקשר זה, עיינתי בדו"חות רווח והפסד לשנים בהם עבדה התובעת בעסק – 2012 – 2013, ולאור הנתונים המופיעים בו (המלמדים כי העסק הפסיד בשנה הראשונה, אולם הרוויח למעלה מ- 100 אלף ₪ בשנה שלאחר מכן), ובהתחשב בעובדה כי התובעת היא שבחרה לעזוב את העסק ועשתה זאת בתחילת שנת 2014, אני מעמידה את הפיצוי בגין רכיב זה על דרך האומדן בסך 6,000 ₪.

בנוסף, ומאחר שאין מחלוקת לעניין זכאותה של התובעת להחזר סכום מימון הקמת העסק – יתווסף לסכום הפיצוי סך 15,000 ₪.

10.
באשר לפיצוי בגין מוניטין העסק - לא מצאתי כי התובעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח רכיב זה, ומשאין בנמצא כל מסמך המעגן את ההתקשרות בין הצדדים, ואין כל ראיה המלמדת על המוניטין של העסק או "פוטנציאל הצמיחה" שלו כנטען בתביעה, והתובעת אף לא פירטה בעדותה בעניין זה, דין התביעה לעניין רכיב המוניטין להידחות.

11.
סיכומו של דבר – הנתבעת תשלם לידי התובעת סך 21,000 ₪ תוך 30 יום ממתן פסק הדין.
יובהר כי סכום זה הינו בנוסף לסך 5,000 ₪ שקיבלה התובעת על חשבון המגיע לה.
לא ישולם הסכום במועד, יתווספו לו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

בתוך הזמן הנקוב ועד למועד התשלום, על הצדדים לפעול במשותף למחיקת שמה של התובעת מחשבון הבנק של העסק.


ניתן היום,
י' טבת תשע"ו, 22 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 4977-03/15 מיה קרמן נ' כנרת דעבול וירניק (פורסם ב-ֽ 22/12/2015)