פסקי דין על אילנה מגן | פסקי דין על עיריית באר שבע

54625-12/12 סעש     30/12/2015




סעש 54625-12/12 אילנה מגן נ' עיריית באר שבע








בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע

סע"ש 54625-12-12

30 דצמבר 2015


לפני: כב' שופט
,


משה טוינה

נציג ציבור (עובדים) מר דוד פטיטו
נציג ציבור (מעסיקים) מר ישראל חולתי

התובעת
:
אילנה מגן
, (
ת.ז.

-
048314330

)
ע"י ב"כ: עו"ד צופית ינאי



-

הנתבעת
:

עיריית באר שבע

ע"י ב"כ: עו"ד שמואל ורזגר


פסק דין

1.
פסק דין
זה עניינו בתביעה שהגישה הגב' אילנה מגן
(להלן: "התובעת"), גמלאית של עיריית באר שבע
(להלן: "הנתבעת"). התביעה מעלה סוגיה של
תרגום נתוני העסקתה של התובעת בתקופה שמחודש אוקטובר 1985 ועד לחודש ינואר 1998 להיקפי משרה; שאלה שמתעוררת לצורך חישוב הקצבה לה זכאית התובעת בעקבות סיום הקשר בין הצדדים, ולאור תביעה שהגישה להפרשי שכר.

הרקע העובדתי והתביעה:

2.
התובעת הועסקה בשירות הנתבעת כסייעת פדגוגית, החל מחודש אוקטובר 1977 ועד לפרישתה לגמלאות בחודש ספטמבר 2011. במהלך התקופה הועסקה התובעת בהיקפי משרה משתנים. היקפי המשרה בהם הועסקה התובעת, מוסכמים על הצדדים, למעט בתקופה שבמחלוקת, התקופה שמחודש אוקטובר 1985 ועד לחודש ינואר 1998 (ראה דיון בפרוטוקול מתאריך 1.7.14 עמ' 7 ש' 31-33; עמ' 8 ש' 2-31). במרבית התקופה שבמחלוקת – מחודש אוקטובר 1985 ועד לחודש דצמבר 1995 לא כולל – שילמה הנתבעת לתובעת שכר על בסיס היקף משרה של 70%. בתקופה שמחודש דצמבר 1995 כולל ועד לסוף ינואר 1998 – שילמה הנתבעת לתובעת שכר על בסיס היקף משרה של 78% (במאמר מוסגר נציין, כי ביחס לתקופה שמחודש דצמבר 1995 ועד לחודש מרץ 1997 לא כולל – שולם שכר התובעת על בסיס היקף המשרה האמור לאחר הגשת התובענה רטרואקטיבית)

3.
בחודש דצמבר 2012 הוגשה התביעה מושא

פסק דין
זה. בתמצית יאמר, כי לטענת התובעת יש לקבוע כי בתקופה שבמחלוקת הועסקה בהיקף משרה של 80% וכטענה חלופית, בהיקף משרה של 78%; ובהתאם הוגשה התביעה לשכר והתביעה לעדכון שיעורי המשרה לצורך חישוב הגמלה המשולמת לתובעת.

4.
בכתב ההגנה מטעמה העלתה הנתבעת טענת התיישנות המכוונת כנגד תביעת התובעת להפרשי שכר (ראה: סעיף 10 לכתב ההגנה). כן טענה הנתבעת, כי אין ממש בטענות התובעת ביחס להיקף המשרה בתקופה שבמחלוקת.

5.
בשים לב לטענות הצדדים, את הדיון ב

פסק דין
זה נפתח בבירור טענת ההתיישנות המתייחסת לתביעת התובעת להפרשי שכר; ומשם נפנה לבירור תביעת התובעת בשאלת שיעור המשרה לתקופה שמחודש אוקטובר 1985 ועד לחודש ינואר 1998.

התביעה להפרשי שכר - טענת ההתיישנות:

6.
סעיף 2 לחוק ההתיישנות תשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"), קובע כי "תביעה לקיום זכות כלשהי נתונה להתיישנות ואם הוגשה תובענה על תביעה שהתיישנה וטען הנתבע טענת התיישנות, לא יזדקק בית המשפט לתובענה". על פי סעיף 6 לחוק האמור, תקופת ההתיישנות "מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה"; ומכוח סעיף 5 לחוק ההתיישנות, תביעה שלא הוגשה עליה תובענה בעניין שאינו במקרקעין בתוך שבע שנים, תתיישן. נעיר כי בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי, יש לתת תוקף מלא לחוק ההתיישנות וליישמו בהתאם לתכליתו שלא על דרך קבע בצמצום בהליכים המתנהלים בבית הדין לעבודה (ראה:
ע"ע 1406/02
עיריית גבעתיים – משה ברקוביץ ואח'
ניתן ביום 4.10.2006).


7.
היום שבו נולדה עילת התובענה במובן של סעיף 6 לחוק ההתיישנות "הוא היום שבו אילו הגיש התובע תביעה לבית המשפט והיה מוכיח את כל העובדות המהותיות, היה זוכה בפסק הדין" (ע"א 2462/97, הפועלים ניסים בע"מ נ' טיפול שורש, ניהול ושירותים למרפאות שיניים בע"מ, ניתן ביום 17.2.2000). בהתאם, עילת תובענה שעניינה תביעה לשכר, מתגבשת במועד תשלום השכר מושא התביעה לשכר. זאת משום שבמועד זה, מועד תשלום השכר,
היה העובד התובע זוכה ב

פסק דין
המחייב את המעביד בתשלום השכר, אילו הגיש תביעה והוכיח את העובדות המהותיות המרכיבות את תביעתו לשכר.

8.
בענייננו נזכיר כי אין מחלוקת על היקף משרתה של התובעת החל מחודש פברואר 1998 ועד לצאתה לגמלאות בספטמבר 2011. בהתאם, תביעת השכר מתייחסת לתקופה שלפני פברואר 1998, תקופה בה טענה התובעת כי היא זכאית לשכר על פי היקף משרה של 80%. פשוט אפוא, כי על פניו תביעת השכר התיישנה, שהרי עילת התביעה המתייחסת לתשלום שכר ינואר 1998, התגבשה ביום 1.2.1998; בעוד שהתביעה שבפני
נו הוגשה רק בדצמבר 2012, כ-14 שנים לאחר התגבשות עילת
התביעה.

9.
לטענת התובעת אין מקום לקבלת טענת הנתבעת להתיישנות התביעה לשכר,
מהנימוק כי העובדות המרכיבות את עילת התביעה לשכר (היקפי העסקה בתקופה שבמחלוקת), התגלו בפני
ה רק במועד יציאתה לגמלאות. טענה זו אין לקבל, לאור סעיף 8 לחוק ההתיישנות, המתייחס למציאות שבה מבקש התובע להאריך את תקופת ההתיישנות, מהנימוק כי העובדות המרכיבות את עילת התביעה לא היו בידיעתו.

10.
בהקשר זה נקבע בסעיף 8 לחוק ההתיישנות, כי:

"נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה".

ובית הדין הארצי, בעקבות פסיקת בית המשפט העליון, בהתייחס לסעיף 8 הנ"ל קבע, כי:

"... קיימים שני תנאים מצטברים לתחולת
סעיף 8 לחוק ההתיישנות.
הראשון, כי העובדות המהוות את עילת התובענה נעלמו מהתובע. השני, שהדבר נבע מסיבות שלא היו תלויות בתובע ושגם בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן. כלומר, בכך שהתובע יוכיח
שהעובדות המהוות את עילת התביעה נעלמו מעיניו לא סגי, ומוטל עליו להוכיח שלא היה מודע לעובדות אלה מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא היה בידו למונען
"

ע"ע 1443/04,
פלוני ואלמוני נ' מדינת ישראל (27.8.07) (להלן: "עניין פלוני")
.

11.

בענייננו, העובדות המקימות את עילת התביעה להפרשי שכר בתביעה שלפנינו, מן הטעם כי התובעת הועסקה בהיקפי משרה שונים מאלה ששימשו בסיס לתשלום השכר בתקופה שבמחלוקת – הן עובדות העולות מתלושי השכר. המעט שניתן לדרוש מהעובד, בפרט מעובד במקום עבודה מאורגן שתנאי העסקה בו קבועים בהסכם קיבוצי, הוא לבקש
את תלושי השכר ככל שאלה אינם נמסרים לו במועדם. מכאן שבענייננו לא ניתן לקבל את טענת התובעת לפיה לא יכלה לדעת, בזמן אמת בשקידה סבירה את העובדות המקימות את עילת התביעה הנטענת היום בפני
נו. לפיכך החריג הקובע בסעיף 8 לחוק ההתיישנות אינו מתקיים בענייננו ודין תביעת השכר להימחק בטענת התיישנות.

התביעה להיקפי משרה:

12.
טענתה השניה של התובעת היא, כי היקף משרתה לעניין חישוב קצבת הפנסיה בתקופה שבמחלוקת, החל מחודש אוקטובר 1985 ועד לחודש ינואר 1998,
עמד על 80% משרה ולכל הפחות על 78% משרה. מנגד סבורה הנתבעת כי היקף משרתה של התובעת בתקופה שבמחלוקת חושב כדין ולפיה היקפי המשרה מתחלקים לשתי תקופות, כדלהלן: לתקופה שבין אוקטובר 1985 ועד דצמבר 1995 כולל, בה הועסקה התובעת בהיקף משרה של 70% (להלן: "התקופה הראשונה"); ותקופה שבין דצמבר 1995 ועד סוף ינואר 1998, במהלכה הועסקה בהיקף של 78% (להלן: "התקופה השנייה").

13.
נקודת המוצא לבחינת טענות התובעת המתייחסות להיקף המשרה לתקופה שבמחלוקת, היא ההבנה שקביעת היקף המשרה היא עניין של הסדר פנימי במקום העבודה (ראה: ע"ע 664/08, אסרף עבסי נ' חברת חשמל המזרח ירושלמית בע"מ, שבענייננו נקבע במישור הקיבוצי. כך בהסכם הקיבוצי מדצמבר 1979 שבין המרכז לשלטון המקומי בישראל ועובדי המנהל והשירותים בהסתדרות הכללית (ההסכם הקיבוצי מדצמבר 79'), נקבעו שיעורי המשרה של סייעת טיפולית על בסיס מספר שעות עבודה יומיות בסעיף 4 להסכם כדלקמן:

"(א)
סייעת טיפולית חייבת לעבוד בכיתה 4 שעות או 5 שעות ביום בכפוף לשעות עבודתה של המורה לה היא מסייעת.

(ב)
הסייעת הטיפולית תתחיל את יום עבודתה עם בוא הילדים לכתה, ותסיימו עם עזיבת הילדים את הכיתה.

(ג)
בכיתה הפועלת 4 שעות ביום, תחשב משרת הסייעת הטיפולית בהתחשב בסעיף 4/ב, למשרה של 5 שעות ותהיה זכאית לשכר של 70% ממשרה מלאה.

בכתה הפועלת 5 שעות ביום, תחשב משרת הסייעת הטיפולית, בהתחשב בסעיף 4/ב למשרה של 6 שעות, ותהיה זכאית לשכר של 80% ממשרה מלאה. כתות הפועלות יותר שעות מהאמור לעיל שיעור משרתה של הסייעת הטיפולית תהיה בהתאם."


ביום 17.12.95 עודכנו שיעורי המשרה של הסייעות הטיפוליות בהודעה משותפת, ענייני עובדים מספר 669/95 (להלן: "החוזר מדצמבר 95") מטעם הצדדים החתומים על ההסכם הקיבוצי מדצמבר 79', שנכנסו לתוקף בתחילת דצמבר 95', ולפיהן היקף המשרה ייקבע בהתאם לשעות העבודה השבועיות של הסייעת, כדלקמן:

"בכפוף לסעיף 4ד, להלן הבהרות לגבי היקף משרתן, בהתבסס על שעות עבודתן של הסייעות בצמוד לעבודת המורה בכיתה.

א.
סייעת העובדת בכיתה, בצמוד למורה 20 שעות שבועיות, תהיה זכאית לשכר בשיעור של 70% ממשרה מלאה.

ב.
סייעת העובדת בכיתה בצמוד למורה 25 שעות שבועיות, תהיה זכאית לשכר בשיעור 80% ממשרה מלאה.

ג.
סייעת העובדת בכיתה בצמוד למורה 30 שעות שבועיות, תהיה זכאית לשכר בשיעור של 90% ממשרה מלאה.

ד.
סייעת המועסקת בפחות מ-20 שעות שבועיות, יהא חישוב שכרה באורח יחסי בכפוף להודעה בענייני עובדים 677/95.

ה.
אחוזי השכר הנקובים בפרק זה, כוללים השלמת שכר לעובדים במשרה חלקית, על-פי הודעה בענייני עובדים מס' 677/95.

יש להניח כי הרקע לפרסום החוזר מדצמבר 95', הוא המעבר למתכונת העסקה של חמישה ימים בשבוע וקיצור שעות העבודה השבועיות. בחוזר מדצמבר 95' תרגמו הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים שינויים אלו, תוך עדכון היקפי המשרה של הסייעות הטיפוליות, בהתחשב במספר שעות העסקה השבועיות של הסייעת. יוצא מכאן כי עד לשינוי בשנת 95' בתרגום היקף שעות העבודה להיקף משרה חלו הוראות ההסכם הקיבוצי מדצמבר 1979 ובהתאם אליו יש לקבוע את אחוזי המשרה של התובעת בתקופת המחלוקת. על רקע המשטר ההסכמי האמור, ניגש לבחינת טענות התובעת באשר להיקפי המשרה בהם היא הועסקה בתקופה שבמחלוקת.

14.
מחודש אוקטובר 1985 ועד לסוף ינואר 1998, עבדה התובעת בהיקף של 24 שעות שבועיות, עובדה שמוסכמת על הצדדים. לפיכך, ביחס לתקופה שמיום 1.12.95, מועד כניסה לתוקף של החוזר מדצמבר 95' ועד לסוף ינואר 1998 היקף משרתה של התובעת, אינו עולה על 78% משרה מכוח הוראות החוזר שכזכור קובע כי סייעת טיפולית המועסקת בהיקף של 20 שעות שבועיות זכאית לשכר בשיעור של 70% ממשרה מלאה; וסייעת כאמור שהועסקה בהיקף של 25 שעות שבועיות, בשכר של 80% משרה.

15.
בכתב ההגנה הודתה הנתבעת, בטעות חישוב היקף המשרה של התובעת, משנמצא כי
היקף המשרה של התובעת חושב לפי 78% בסיס של
משרה החל מתאריך 1.3.1997 בלבד
במקום מתאריך 1.12.1995. הנתבעת הסבירה
כי הטעות תוקנה על ידה רטרואקטיבית כך שהיקף משרתה הכולל (לכל תקופת עבודתה) של התובעת הועמד על 79.23% משרה (ולא 78.93% כפי שעמד לכתחילה) ובהתאם משולמת הקצבה לתובעת (ראה: סעיף 5 לתצהירה של גב' תמי ציזר – מנהלת המחלקה להסכמי שכר, גמלאות ותקינה מטעם הנתבעת). טענה זו של התובעת איננה במחלוקת, ובהתאם לתביעת התובעת להכרה בהיקף העסקה של 80% ביחס לתקופה שמחודש דצמבר 95'
ועד ינואר 98' – נדחית.

16.
אין מחלוקת כי עד אוקטובר 1985 הועסקה התובעת במתכונת עבודה של שישה ימים בשבוע ובמסגרת זו עבדה מידי יום ארבע שעות יומיות; סה"כ 24 שעות שבועיות. בנסיבות אלה, בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי מחודש דצמבר 79' הועסקה התובעת במשרה חלקית בהיקף של 70%. בסיכומיה טענה התובעת, כי מאוקטובר 87' עברה יחד עם כלל עובדי הנתבעת, להעסקה במתכונת של חמישה ימים בשבוע
(סעיפים 31 ו-32 לסיכומים); ובהתאם המשרה בהיקף של 24 שעות שבועיות, התפרסה על פני חמישה ימים בשבוע, דהיינו יותר מארבע שעות יומיות. מכאן טענת התובעת כי היא זכאית להכרה בחלקיות משרה של 80%, ביחס לתקופה שמחודש אוקטובר 1985 ועד לחודש דצמבר 1995 (התקופה הראשונה).

17.
נאמר כאן כי טענה זו לא הוכחה, שהרי אין בידינו, נכון להיום, דוחות נוכחות ורישומי נוכחות המצדיעים על מתכונת העסקתה של התובעת בין השנים 85' ל-95'. עם זאת, גם אם נכונה טענת התובעת לפיה בתקופה שלפני דצמבר 95', עבדה כרגיל יותר מארבע בשעות ביום, אין בכך כדי לקבל את התביעה בשאלת היקף המשרה, בתקופה שלפני דצמבר 95', וזאת מהנימוק הבא: לעיל אמרנו כי שאלת היקף המשרה של התובעת, הוא עניין שנקבע במישור הקיבוצי, ובהתאם השינוי בהיקף המשרה כתוצאה מהמעבר לחמישה ימים בשבוע, מתבטא בשינוי בהיקף משרה רק בדצמבר 95' עם פרסום החוזר מדצמבר 95'. המעבר לשבוע עבודה של חמישה ימים חייב את העובדים לתוספת שעות מבלי שהדבר ישנה את היקף המשרה, כפי שניתן ללמוד מההסכם הקיבוצי שנחתם בתאריך 17.6.1988 בדבר המעבר לשבוע עבודה מקוצר, הקובע כי:

"שעות העבודה של היום הפנוי ביום שישי יתחלקו באופן שווה על פני חמשת ימי העבודה האחרים, אלא אם הוסכם על חלוקה אחרת בתיאום נציגות העובדים המקומית.
עובד המבקש להימנע מלעבוד בתוספת השעות המתחייבת מצמצום מספר ימי העבודה חייב לקבל הסכמת המעסיק, ניתנה ההסכמה, תוקטן משרתו בהתאם".

יוצא מכאן כי בענייננו, משלא היה שינוי בהיקף העסקה של התובעת לפני אוקטובר 85' ועד לדצמבר 95', אין מקום להכיר לתובעת בהיקף משרה שונה ביחס לתקופה שלפני אוקטובר 85' ולתקופה שלאחר אוקטובר 85' ועד לפרסום החוזר מדצמבר 95'.

18.
בשולי הדברים נוסיף, כי הצדדים הגיעו להסכמות התוחמות את גדרי המחלוקת בתביעת השכר ובשאלת היקף משרתה של התובעת לתקופה שמחודש אוקטובר 1995 ועד לחודש ינואר 1998 (
ראה דיון בפרוטוקול מתאריך 1.7.14 עמ' 8 ש' 29-31)
. על כן, אין מקום להידרש לטענות שהעלתה התובעת בסיכומיה לזכאות להפרשי שכר בגין התקופה שמחודש אפריל 1979 ועד לחודש אפריל 1982 כולל - תביעה שהתיישנה - ולטענת התובעת לשינוי שיש לקיים בשאלת היקף המשרה ביחס לתקופה שמחודש אפריל 1979 ועד לחודש אפריל 1982 שבעניין זה הגיעו הצדדים להסכמה.

סוף דבר:

19.
לאור כל האמור לעיל התביעה נדחית. לאור העובדה שהתובעת הינה גמלאית, אין צו להוצאות.

20.
הערעור על פסק הדין הוא בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש.

ניתן היום, י"ח טבת תשע"ו,
(
30 דצמבר 2015), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.




נציג עובדים-

מר דוד פטיטו

משה טוינה
, שופט

נציג מעסיקים –

מר ישראל חולתי







סעש בית דין אזורי לעבודה 54625-12/12 אילנה מגן נ' עיריית באר שבע (פורסם ב-ֽ 30/12/2015)