פסקי דין על י.ק. שרותי תחבורה | פסקי דין על יניב דב חיים קליין | פסקי דין על צדוק יורם שרעבי

4927-10/15 ברע     30/12/2015




ברע 4927-10/15 י.ק. שרותי תחבורה בע"מ, יניב דב חיים קליין נ' צדוק יורם שרעבי








בית הדין הארצי לעבודה


בר"ע 4927-10-15



ניתנה ביום

30 דצמבר 2015
1
.
י.ק. שרותי תחבורה בע"מ
2
.
יניב דב חיים קליין

המבקשים


-

צדוק יורם שרעבי
המשיב

בשם המבקשים – עו"ד נירית לוין-זמיר
בשם המשיב –
עו"ד נחמיה גורל

לפני: כב' הרשם השופט כאמל אבו קאעוד


החלטה


1.
לפניי בקשה להארכת המועד להגשת "ערעור" על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו מיום 25.5.14 (השופטת אורנית אגסי; ד"מ 19216-12-13) לפיו התקבלה התביעה במעמד צד אחד, לאחר שלא הוגש כתב הגנה מטעם המבקשים והם לא התייצבו לדיון שנקבע בהליך.

2.
במסגרת הבקשה דנן, בית הדין מתבקש אף להאריך את המועד להגשת "ערעור" על החלטת בית הדין מיום 6.9.15 על פיה נדחתה בקשתם לביטול פסק הדין.

3.
פסק הדין חייב את המבקשים ביחד ולחוד לשלם למשיב סך של 4,869 ₪ בגין שכר עבודה, בצירוף פיצויי הלנה ממועד הגשת התביעה (9.12.13) והוצאות משפט בסך 1,500 ₪.

רקע כללי

4.
המשיב הועסק כנהג הסעות אצל המבקשים למשך מספר ימים בחודש ספטמבר 2013, ואין מחלוקת בין הצדדים כי שכר עבודתו לא שולם.

5.
תביעה שהוגשה על ידי המשיב לבית הדין האזורי לעבודה נותרה ללא מענה, לא הוגש כתב הגנה ועל אף שהמבקשים זומנו כדין לדיון בתביעה, לא התייצבו.

6.
נוכח האמור, כאמור לעיל, ניתן

פסק דין
על יסוד כתב התביעה.

7.
למעלה מ- 14 חודשים לאחר שניתן פסק הדין, הוגשה על ידי המבקשים בקשה לביטולו, על יסוד הטענה כי בשל מצבו הבריאותי של המבקש 2, מועד הדיון "פרח מזכרונו". בתמיכה לבקשתם צירפו המבקשים תצהיר ותעודה רפואית המעידה על אשפוזו של המבקש 2 לניתוח בין התאריכים 22.12.13 ו- 24.12.13, 5 חודשים עובר לדיון בו ניתן פסק הדין. עוד טענו המבקשים כי פסק הדין לא נמסר להם, ונודע להם אודותיו רק לאחר שנפתח נגדם תיק בהוצל"פ. בבקשתם טענו המבקשים לסיכויי הגנה טובים, להעדר עילה להרמת מסך וחלקו על גובה השכר הנתבע על ידי המשיב בגין תקופת עבודתו הקצרה.

8.
המשיב התנגד לבקשה, בא כוחו טען כי בשיחה שהתנהלה בין המבקש 2 לבינו למחרת פסק הדין, המבקש ידע על פסק הדין ואף הודה בחובתו לשלם למשיב את חוב שכר העבודה המגיע לו. המשיב ביקש לדחות את הבקשה בין היתר בשל שיהוי בהגשתה, ובשל סיכויי הגנה נמוכים.

9.
כאמור, בית הדין דחה את הבקשה לביטול פסק הדין בין היתר על יסוד אי התייצבותם לדיון שנקבע ללא כל הצדקה, האישור הרפואי שצורף לבקשתם לא היה רלוונטי שכן התייחס לתקופה הקודמת לפסק הדין והבקשה לביטול פסק הדין לא הוגשה במועד.

טענות הצדדים בבקשה

10.
לטענת המבקשים, הם ידעו אודות פסק הדין רק לאחר שהמשיב נקט בהליכי הוצאה לפועל נגדם או אז פנו ביום 11.8.2015 בבקשה לביטול פסק הדין אשר נדחתה בהחלטת בית הדין קמא ביום 6.9.15 תוך חיובם בהוצאות נוספות בסך 1,500 ₪.
עוד טענו המבקשים כי כתב התביעה אינו מגלה עילה נגד המבקש 2, לא היה מקום להרמת מסך ההתאגדות והטענות בכתב התביעה אינן מדויקות. לטענת המבקשים המשיב עבד 8 ימי עבודה בפועל בלבד, ועבודתו הופסקה ביוזמתו. לטענתם שכרו לא שולם כיוון שהמשיב לא הסכים לחתום על טופס 101, וכי בכל מקרה לא הגיעו לו יותר מ- 1,400 ₪ בגין שכר עבודה.

לטענת המבקשים, סכום פסק הדין בלשכת ההוצאה לפועל עומד כיום על עשרות אלפי שקלים על אף שמדובר בתקופת עבודה קצרה ביותר.

11.
המשיב התנגד לבקשה וטען כי המבקשים פונים לבית הדין בחוסר ניקיון כפיים שכן ידעו על פסק הדין יממה לאחר שניתן כפי שהדבר משתקף משיחה בין הצדדים שהוקלטה על ידי ב"כ המשיב. עוד טוען המשיב כי סיכויי הערעור נמוכים שכן אף לשיטת המבקשים קיים חוב שכר עבודה שלא שולם עד כה, על אף שחלפה למעלה משנה לאחר פסק הדין ועל כן אין טעם מיוחד להארכת המועד.

12.
המבקשים לא השיבו לתגובת המשיב על אף שניתנה להם אפשרות לעשות כן.

הכרעה

13.
כמצוות סעיף 31 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, ובשים לב לסכום התביעה, הדיון בתובענה בבית הדין קמא התקיים במסלול של דיון מהיר. אין זכות ערעור על

פסק דין
שניתן בדיון מהיר והיה על המבקש אפוא להגיש בקשת רשות ערעור.

14.
באותו אופן, המסגרת לטענותיו כנגד ההחלטה הדוחה את בקשתו לביטול פסק הדין, הינה בקשת רשות ערעור. על פי הפסיקה החלטה בבקשה לביטול

פסק דין
היא "החלטה אחרת", וזאת בין אם הבקשה התקבלה ובין אם נדחתה[1]

.

15.
המועד להגשת בקשת רשות הערעור נקבע בתקנה 74(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב–1991 (להלן: "התקנות").

"בקשת רשות לערער על החלטה של בית דין אזורי תוגש תוך חמישה עשר ימים מיום שניתנה ההחלטה, אם ניתנה בפני
המבקש, או מיום שהומצאה לו, אם ניתנה שלא בפני
ו."

16.
הגם שאין מחלוקת כי המבקשים ידעו מבעוד מועד על מועד הדיון במסגרתו ניתן פסק הדין, ולא טרחו לעקוב אחר ההליכים בבית הדין קמא משך למעלה מ- 14 חודשים, אין בפני
י ראיה למסירת פסק הדין לידיהם. אומנם, ב"כ המשיב טען כי שוחח עם המבקש 2 על פסק הדין כבר ביום 26.5.14 והאחרון ידע על קיומו, ולטענת ב"כ המשיב בידיו קלטת שיש בה כדי להוכיח את הדברים, הקלטת ותמלילה לא הוגשו לבית הדין, טענותיו של ב"כ המשיב לא נתמכו בתצהיר וממלא אין די באמור כדי להעדיף את "כלל הידיעה" על כלל ההמצאה, שכן לא הוכח בפני
י כי פסק הדין הובא במלואו לידיעת המבקשים במועד כלשהו.

17.
עם זאת, המועד עליו ניתן לסמוך למניין המועדים להגשת הערעור, הינו המועד בו הוגשה בקשתם של המבקשים לביטול פסק הדין, ביום 11.8.15. משום שמועד זה נופל בפגרת הקיץ הרי שהמועד שיש למנות את המועדים להגשת בקשת רשות ערעור חל מיום 6.9.15. על יסוד מועד זה, המועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין חלף ביום 21.9.15. מכאן, ההליך שלפניי הוגש באיחור של 15 ימים.


18.
בית הדין מוסמך להאריך מועד שנקבע בחיקוק או בתקנה, "מטעמים מיוחדים שיירשמו"[2]

.
הטעמים המיוחדים אשר בגינם ניתן להאריך מועד הקבוע בחוק או בתקנות אינם מתוחמים ברשימה סגורה וכל מקרה יבחן על פי נסיבותיו
[3]
.
לעניין זה נקבעו על ידי בית המשפט העליון
[4]
עקרונות מנחים להגדרת "טעמים מיוחדים" שהינם:

"...במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה, טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה".


19.
הלכה היא כי גישתו הסלחנית של בית הדין בהכרה בקיומו של טעם מיוחד "תעמוד למבקש הארכת מועד רק אם יעלה בידו להוכיח כי הסיבה לעיכוב מקורה, ולו בחלקה, בנסיבות חיצוניות שהן מחוץ לשליטתו"
[5]
.


20.
לאחר בחינת טענות המבקש וכלל החומר שבתיק, אני סבור כי יש לקבל את הבקשה להארכת המועד להגשת ערעור על פסק הדין.

21.
המבקשים לא העלו כל טעם לאיחור בהגשת הערעור וממלא לא הצביעו על טעם מיוחד. מעבר לצורך יוטעם כי אין בתקנות בית הדין לעבודה תקנה המקבילה לתקנה 398(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 המקפיאה את המועד להגשת הערעור עת מוגשת בקשה לביטול פסק הדין, ובמקרה זה היה על המבקשים להגיש בקשה להארכת מועד לבית דין זה עד להכרעה בבקשה לביטול פסק הדין. נוכח האמור, אין במחדליהם כדי להקים טעם מיוחד.

22.
עם זאת, לא כך הם פני הדברים באשר לסיכויי הערעור בבקשת רשות הערעור. כפי שנפסק על ידי בית המשפט העליון, במקרים מסוימים, "חשיבות האינטרס של בעל הדין הטועה תכתיב את התוצאה"[6]

. לדעתי, כאשר שוקלים את חשיבות האינטרס של בעל הדין הטועה, יש להביא בחשבון את סיכויי הערעור ואכן, בפסיקת בית דין זה נקבע כי סיכויי הערעור מהווים שיקול שיש להביאו בחשבון בהליך שעניינו הארכת מועד להגשת ערעור או להגשת בקשת רשות ערעור[7]

.

23.

הגם שלא הובאה אסמכתא לטענותיו של המבקש לעניין גובה תיק ההוצאה לפועל, חישוב מוערך של סכום פסק הדין בצירוף פיצויי הלנה מביא לסכום הגבוה מקרן החוב במאות אחוזים. כך, על אף שחוב שכר העבודה עמד ע"ס 4,869 ₪, בצירוף פיצויי הלנה נכון להיום סכום זה עומד על למעלה מ- 50,000 ₪.

24.
זאת ועוד, המבקש 2 חויב על פי פסק הדין באופן אישי, על אף שהוא טוען לאחריות מוגבלת נוכח התאגדותו בחברה.

25.
בשים לב לפסיקת בתי הדין לעבודה המעדיפה בירור ענייני של סכסוכי עבודה על פני מתן פסקי דין במעמד צד אחד, בהתחשב בטענותיו של המבקש 2 לאחריות מוגבלת, ולסכום פסק הדין שצמח במאות אחוזים, יש סיכוי מסוים כי בקשת רשות הערעור תתקבל. זאת ועוד, בהתחשב בכך שהבקשה לביטול פסק הדין התבררה מבלי שהתקיים בה דיון, לכאורה בניגוד להוראותיה של תקנה 50 לתקנות, ומבלי שנשקלו סיכויי ההגנה לגופן, מן הראוי להאריך אף את המועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה הדוחה את הבקשה לביטול פסק הדין.

26.
נוכח האמור, חרף מחדלי המבקשים והשתהותם בהגשת הבקשה להארכת המועד, יש בסיכויי הערעור כדי להקים טעם מיוחד להארכת המועד.

סוף דבר

27.
נוכח כל האמור לעיל, הבקשה להארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור על פסק הדין ועל ההחלטה הדוחה את הבקשה לביטול פסק הדין, מתקבלת.

28.
בנסיבות העניין – בשים לב למחדלי המבקשים, להשתהותם ולפגיעה באינטרס המשיב לסופיות הדיון, המבקשים ישלמו למשיב, ביחד ולחוד, שכר טרחת עו"ד בגין בקשה זו בסך של 3,500 ₪. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום מהמועד בו תומצא למבקשים החלטה זו, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

29.
בקשת רשות ערעור משותפת לפסק הדין ולהחלטה הדוחה את הבקשה לביטול פסק הדין תוגש בעותק נייר ובעותק נוסף לסריקה עד לא יאוחר מיום 7.1.15 שאם לא כן, לא תתאפשר הגשתה במועד מאוחר יותר וההליך דנן ייסגר ללא התראה נוספת.




ניתנה היום,
י"ח טבת תשע"ו (30 דצמבר 2015) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.








[1]
רע"א 5089/07
נציגות הבית המשותף (ועד בעלי עסקים) מרחוב ארלוזורוב 1 רמת-גן נ' רביב
(9.1.2008).
[2]
תקנה 125 לתקנות.
[3]


עא"ח (ארצי) 56/05
מאיר איתן - הילטון תל אביב בע"מ
(מיום 23.05.05).
[4]

ע"א (עליון) 6842/00 ידידיה נ' קסט ואח', פ"ד נה(2) 904
.
[5]
דב"ע (ארצי) נג/59 -9 אליעזר גת – הבנק הבינלאומי הראשון, פד"ע כה 552, 557.
[6]
בש"א 6708/00 יוסף אהרן נ' אהרון אמנון ואח', פ"ד נד (4), 702.
[7]
בש"א 1695/04 מירב מתנות בע"מ – יעקב ליכטנשטיין, לא פורסם 8.2.05; עא"ח (ארצי) 44/06 משה קרסנטי – תדיראן קבוצת הקשר בע"מ מיום
31.10.06







ברע בית הדין הארצי לעבודה 4927-10/15 י.ק. שרותי תחבורה בע"מ, יניב דב חיים קליין נ' צדוק יורם שרעבי (פורסם ב-ֽ 30/12/2015)