פסקי דין על איתי אלגזי | פסקי דין על יוניסל פתרונות סלולריים מתקדמים בע"מ

22802-11/14 תק     31/12/2015




תק 22802-11/14 איתי אלגזי נ' יוניסל פתרונות סלולריים מתקדמים בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות בירושלים



ת"ק 22802-11-14 אלגזי נ' יוניסל פתרונות סלולריים מתקדמים בע"מ





לפני
כב' הרשם הבכיר
ניר נחשון


התובע:

איתי אלגזי


-נגד-


הנתבעת:

יוניסל פתרונות סלולריים מתקדמים בע"מ



פסק-דין

טענות התובע בקצירת האומר:

1.
לפניי תביעה כספית, על סך של 5,000 ₪, שעניינה כספים שנגבו מהתובע במשך שישה
חודשים במהלך שנת 2014 כפי שעולה מחשבוניות מס/קבלה שהונפקו על ידי חברת פלאפון, בגין מנוי פלאפון ע"ש התובע שמספרו מסתיים בספרות
713 (המספר המלא מופיע בכתב התביעה). כאמור, החיובים נשוא התביעה הופיעו בחשבוניות

שהונפקו ע"י חברת הסלולר פלאפון

תחת הכותרת: "ספקי תוכן חיצוניים – יוניסל – שירותי מידע".

2.
לטענת התובע, במהלך התקופה הנ"ל גבתה הנתבעת מהתובע כספים שלא כדין, זאת, באמצעות הוראת קבע שנתן לחברת הסלולר להשתמש בכרטיס האשראי השייך לו ומהווה אמצעי גביה לשימוש במנוי שברשותו. עסקינן בחיובים הנעים בין 80 ₪ ל-100 ₪ לחודש. לטענתו, עת הבחין בחיובים אלה פנה לברר החיובים אצל נציגי חברת הסלולר וזו האחרונה הסבירה, כי התובע נרשם באתר האינטרנט אשר ברשותה לצורך קבלת שירות הניתן כבדרך הודעות כתובות, ומשכך מחוייבת התובעת עבור שירות זה. בנוסף, הופנתה היא לבירור טענותיה אצל הנתבעת.

טענות הנתבעת בקצירת האומר:

3.
הנתבעת עוסקת באספקת שירותי סליקה באמצעות מסרונים לספקי תוכן סלולריים מסוגים שונים ולשם ביצוע האמור, התקשרה בהסכמים מתאימים עם המפעילים הסלולריים השונים (וביניהם המפעיל הסלולרי של התובעת, חברת פלאפון) ועם ספקי תוכן שונים העושים שימוש בשירותיה. הנתבעת הטעימה, כי היא אינה ספקית התוכן במקרה דנן אלא חברה מובייל מדיה אינטראקטיב בע"מ (להלן: "ספקית התוכן") וכי הנתבעת מספקת לספק התוכן שירותי תשתית טכנולוגית המאפשרת לו לחייב את המשתמשים באמצעות חשבון הטלפון הסלולרי שברשותם. משכך,
טענת הנתבעת, כי בינה לבין התובע אין כל יריבות משפטית וכי ככל שלתובע טענות בגין השירות עליו להפנות תביעתן לספקית התוכן.

4.
לטענת הנתבעת,
ספקית התוכן מספקת שירות "טריוויה כן לא" בנושא אופנה, אשר במהלכו נשלחות אל המשתמש הודעות המכילות שאלות טריוויה, עליהן המשתמש יכול לענות ב"כן" או "לא", ובמידה והמשתמש ענה על רצף השאלות הגבוה ביותר נכונה, זוכה בפרס. לטענתה, הרישום נעשה באמצעות אתר האינטרנט
www.yesno.co.il/fasion


ביום 28.4.14 בשעה 23:34. הנתבעת הסבירה בכתב ההגנה, כי הרישום נעשה באמצעות הזנת מס' הטלפון באתר האינטרנט והקלדת סיסמא שנשלחת במסרון למכשיר במקום המיועד לכך. וזאת על מנת לוודא את אחזקתו הפיזית של המשתמש במכשיר שמספרו הוקלד. כמו כן, הוסיפה הנתבעת, כי
עם השלמת ההרשמה נשלחת הודעה למכשיר הסולרי של המשתמש המאשרת כי
ההרשמה לשירות בוצעה, ובהמשכה מוצג מס' טלפון לחיוג לצורך ביטולו של השירות.
עוד הוסיפה, כי הסיסמה נשלחה למשתמש ישירות על ידי מפעיל הסלולרי ולא באמצעות ספק התוכן וזאת בסמוך לאחר מועד הזנת מספר הטלפון באתר, זאת, לצורך השלמת הרישום לשירות. הנתבעת פירטה בכתב הגנתה, כי נגבים 40 ₪ עבור רישום לשירות האמור ולאחר מכן, נגבה סכום בקביעות אחת לשבוע
של
20 ₪ ועבור כל הודעת תשובה נגבה סך של
2 ₪.

ראיות הצדדים:

5.
בדיון שהתקיים בפני
י ביום 30.12.2015 במעמד הצדדים, שבו הם על עיקרי טיעוניהם.

התובע העיד בפני
י, כי לא התקשר עם הנתבעת לצורך קבלת שירותיה וכי לא ידע ולבטח שלא הסכים, כי ייגבו ממנו כספים בגין שירותים שלא קיבל. עוד ציין, כי מסכת החיובים נמשכת תקופה ארוכה. אולם, כיוון שחיובים אלה גולמו בחשבוניות החברה הסלולארית, לא הרגיש בהם בהיסח הדעת בעת שהחלו אלה להגבות מחשבונו באמצעות הוראת הקבע. העד הצהיר בפני
י, כי עת חש, כי החיובים אינם סבירים פנה
לחברת פלאפון על מנת לברר פשרם של חיובים אלו. לדבריו,
בו בעת הובא לידיעתו, כי חיובים אלו ניטלים מחברה חיצונית בגין
שירותים אליהם הוא משויך.

6.
העד מטעם הנתבעת, שהינו עובד הנתבעת אישר, כי כל הנטען בכתב ההגנה לא מגובה באסמכתאות ובמסמכים.

דיון והכרעה:

7.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי עדויות הצדדים בפני
י ושקלתי כל השיקולים הצריכים לעניין, נחה דעתי, כי דין התביעה להתקבל במלואה. להלן נימוקיי.

7.1
אין חולק, כי הנתבעת גבתה מהתובע באמצעות חברת פלאפון סכומים שונים המסתכמים בכ- 800 ₪. מכאן, כי הנטל עובר לנתבעת להוכיח כי גבתה את הכספים מהתובע כדין. כמו כן, אין חולק, כי הנתבעת לא הציגה כל ראיה לקבלת שירותים מטעמה ו/או לאישורו של התובע לגבייה כלשהי. כאמור, די בטענות התובע והצגת ראיותיו בדמות החשבוניות של פלאפון כדי להעביר את נטל הבאת הראיות לנתבעת.
לעניין
זה ראה דבריו של כב' השופט מישאל חשין בע"א 6205/98 מייקל סקוט אונגר נ' דניאל עופר (2001), נה(5) 71, בעמ' 82, בין האותיות ד-ה, בתחילת פיסקה 16 של פסק הדין: "הלכה שמכבר היא שמקום שבו מוטל על תובע להוכיח עובדה המצויה בידיעתו הייחודית של הנתבע, לא תידרש מן התובע, בשלב הראשון, אלא כמות הוכחה קטנה עד שהנטל להוסיף ולהביא ראיות יוטל על שכמו של הנתבע". כיוון והמידע הדרוש נמצא בידיעתה של הנתבעת הן לאופן רישום השירות והן למי היא החברה אשר החזיקה בכספי התובע.

7.2
נתתי אמון מלא בעדותו של התובע אשר לא נסתרה ונתמכה אף בראיות חיצוניות בדמות גביית סכומים שונים העולים כדי 800 ₪. מנגד לא מצאתי לקבל טענות הנתבעת לגבייה כדין בהתאם להסכם שנכרת בין הצדדים בהיעדר הצגת ראיות לכך. משכך, הנני קובע, כי הסכומים הנ"ל נגבו מהתובע שלא כדין.

8.
בנוסף לסכום האמור ראיתי לפצות את התובע בסכום העולה כדי סכום התביעה מכוח נזק לא ממוני או מכוח פיצויים לדוגמה בגין מעשי או מחדלי הנתבעת. ברת"ק 3635-10-13 , פאלקוב נגד חברת אריאל בונוס בע"מ, פירט כב' השופט וינוגרד את השיקולים השונים אשר ישקלו בעת פסיקת "פיצויים לדוגמה" כלדקמן:



"
אף שהביטוי "פיצויים לדוגמה" בו עשה המחוקק שימוש בהוראת סעיף 31א לחוק הגנת הצרכן אינו אלא ביטוי ששימש בפסיקה בעבר כדרך חלופית להתייחסות ל"פיצויים עונשיים" (ראו לדוגמה ע"א 81/55 כוכבי נ' בקר, פ"ד יא 225, 234 (1957); דומה כי הביטוי הנכון בו יש לנקוט הוא "תשלום עונשי" – ראו יהודה אדר התשלום העונשי כסנקציה בדיני החוזים (חיבור לשם קבלת תואר דוקטורט, האוניברסיטה העברית בירושלים, התשס"ד); גבריאלה שלו ויהודה אדר "תרופות בשל הפרת חיוב – מבט על פרק התרופות בהצעת הקודקס האזרחי החדש" קרית המשפט ו 185, 223 בה"ש 119 (תשס"ו)), הרי שמהפסיקה המאוחרת לחקיקת סעיף 31א לחוק הנ"ל עולה כי הוראה זו נחשבת כהוראה שאינה מצביעה על פיצוי עונשי קלאסי, אלא על פיצוי שהורתו ולידתו, כמו גם תכליתו, שונים במקצת. כך, מצא בית המשפט העליון לנכון לסווג את הפיצויים הנפסקים מכוחו של סעיף 31א לחוק הגנת הצרכן כ"פיצויים סטטוטוריים", תוך שהוא מבחין בין אלה לבין "פיצויים עונשיים" יצירי הפסיקה, תוך שהוא מבהיר כי בעוד הפיצוי העונשי הקלאסי משקף רציונאל עונשי והרתעתי הרי שהפיצוי הסטטוטורי "אחת מתכליותיו היא ההרתעה" (ראו הדיון בבג"ץ 2651/09 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר הפנים, מיום 15.6.11, בפסקה 38 לפסק-דינו של כבוד השופט דנציגר; לעניין "התמתנות" האופי העונשי של פיצוי זה ראו גם ע"א 1268/07 גרינברג נ' במירה, מיום 9.3.09, בפסקה 6 לפסק-הדין).

הוראת סעיף 31א לחוק הגנת הצרכן אינה אלא חלק משורה ארוכה של הוראות שהיתוספו לספר החוקים בעת האחרונה, ומטרתן לשרת, בין היתר, מנגנונים של הרתעה ראויה. המינוח בו עושה המחוקק שימוש אינו עקבי, כך שלעיתים מוגדר הפיצוי כ"פיצוי ללא הוכחת נזק" (ראו לדוגמה סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965; סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999; סעיף 6(ב) לחוק למניעת הטרדה מינית, התשמ"ח-1988; סעיף 5(ב) לחוק איסור אפליה במוצרים ושירותים ובכניסה למקומות ציבוריים, התשס"א-2000), לעיתים הוגדר כ"פיצויים אף אם לא נגרם נזק של ממון" (סעיף 10(א)(1) לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988; סעיף 3 לחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), התשנ"ז-1997; סעיף 13 לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954; סעיף 33יא לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957), ולעיתים מוגדר הוא כ"פיצויים לדוגמה" (סעיף 31א לחוק הגנת הצרכן; סעיף 26א לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958; סעיף 4(ב) לחוק הזכות לעבודה בישיבה, התשס"ז-2007). הרציונאליים לחקיקתם של הוראות אלה פורטו לא פעם בפסיקה, ודי אם נאמר כי אף במקרים בהם קיימים רציונאליים נוספים הנעוצים בצורך להתגבר על קשיי הוכחה, עדיין עוברת כחוט השני בפסיקה ההנמקה לפיה מטרתן של הוראות אלה היא הרתעתית (ראו, לדוגמה בלבד, ע"א 45/08 מיגדור בע"מ נ' בוריס גייל, מיום 29.12.10; ע"א 2634/09 רוטנברג נ' אלגו השקיה בע"מ, מיום 6.1.11; ע"ע (ארצי) 33680-08-10 דיזנגוף קלאב בע"מ נ' זואילי, מיום 16.11.11). עוד יש לציין כי בהוראות השונות שנזכרו לעיל נקבעו מדרגים שונים של פיצוי. המדרג הקבוע בסעיף 31א לחוק הגנת הצרכן, אף אם אינו ברף הגבוה בדומה לחוקי העבודה ולחוק למניעת הטרדה מינית, עודנו מאפשר מתן פיצוי בסכום של 10,000 ₪ בגין הפרה של החוק, ובסכום של עד 50,000 ₪ במקרה בו מצא בית המשפט כי "ההפרה היא הפרה חוזרת או הפרה נמשכת או שהיא נעשתה בנסיבות מחמירות, כהגדרתן בסעיף 23א(ב)" (סעיפים 31א(א) ו- 31א(ג)(1) לחוק להגנת הצרכן)".

9.
על רקע כל אלה, ולנוכח כוונת המחוקק כפי שהיא באה לידי ביטוי ברור בדברי החקיקה הרבים שיצאו תחת ידו ככלל, והרצון להרתיע עוסקים מלנצל את עמדת הכוח בה הם נמצאים מול הצרכן, הרי שיש מקום לפסיקת פיצוי משמעותי שישרת את תכליתו ההרתעתית של החוק. לא למותר לציין, כי בבוא המחוקק לפרט את השיקולים של בית המשפט לשים לנגד עיניו בעת קביעת גובה הפיצוי לדוגמה, הבהיר בסעיף 31א(ה)(1)-(3) לחוק כי על בית המשפט להתחשב, בין היתר, באכיפת החוק והרתעה מפני הפרתו, עידוד הצרכן למימוש זכויותיו, חומרת ההפרה, היקפה הכספי ונסיבותיה. יישום אמות מידה אלה על המקרה שעמד לפני, בגדרו לא השיב העוסק את כספו של התובע גם לאחר הגשת כתב התביעה, מביא למסקנה, כי מדובר בהפרה של החוק המקנה זכות לפיצוי אף בגין רכיב זה.

10.
סוף דבר- הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, הנתבעת תישא בהוצאות משפט בסך 1,000 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.


המזכירות תדאג לשלוח עותק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום.
בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים בתוך 15 יום.

ניתן היום,
י"ט טבת תשע"ו, 31 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 22802-11/14 איתי אלגזי נ' יוניסל פתרונות סלולריים מתקדמים בע"מ (פורסם ב-ֽ 31/12/2015)