פסקי דין על יוסף אבו סיני | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי | פסקי דין על עמית אילת הנדסה ובניין |

28490-03/14 בל     04/01/2016




בל 28490-03/14 יוסף אבו סיני נ' המוסד לביטוח לאומי, עמית אילת הנדסה ובניין בע"מ








בית הדין האזורי לעבודה בנצרת


ב"ל 28490-03-14


04 ינואר 2016
לפני:

כב' השופט
מוסטפא קאסם

נציג
ציבור (עובדים)
מר מרדכי חזיזה
נציג ציבור (מעסיקים)
מר יוסף אלול

התובע
:
יוסף אבו סיני
ת.ז 52385275
ע"י ב"כ עו"ד שכיב קובטי


-

הנתבע
/שולח
ההודעה לצד ג'
:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד אורנית פיכמן
ואח'


-

צד ג'
:


עמית אילת הנדסה ובניין בע"מ
ח.פ 513153734

ע"י ב"כ עו"ד טלי שטקלר-טימסית


פסק דין
חלקי

1.
התובע הגיש לנתבע ביום 30.1.12 תביעה לתשלום דמי פגיעה ולהכרה באירוע תאונתי מיום 2.8.11 כתאונת עבודה, כמשמעות מונח זה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק").
במכתבו מיום 10.4.13, דחה הנתבע את התביעה

בציינו כי:
"על פי האמור בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, "תאונת עבודה", היא תאונה שאירעה לעובד תוך כדי ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו.
מעיון בפרטי תביעתך ובמסמכים שצורפו אליה, מתברר, שהתאונה הנ"ל אירעה במהלך קטטה עם חבר לעבודה, קטטה שמקורה בסכסוך אישי; ועל כן אין לראותך כמי שנפגע עקב העבודה, כנדרש על פי החוק"
.

כנגד החלטת הנתבע, הוגשה התביעה שלפנינו.

2.
במסגרת כתב התביעה טען התובע, כי ביום 2.8.11 בסמוך לשעה 10:00, עת עבד בעבודות בניין בשירותה של חברת עמית אילת הנדסה ובניין בע"מ
(להלן: "צד ג' ו/או חב' עמית") במושב באר אורה ליד אילת, הגיע לעברו עובד אחר בשם חמזה שוויכי (להלן: "חמזה") אשר הכה אותו בחוזקה בפני
ו וברגלו באמצעות קרש, ובכך גרם לו לחבלות חמורות (להלן: "האירוע").
יש לציין כי בעקבות האירוע הוגש כנגד חמזה כתב אישום, והוא אף הורשע בעובדותיו עפ"י הודאתו.
לטענת התובע, אירוע זה מהווה תאונת עבודה כמשמעותה בחוק.

3.
הנתבע הגיש כתב הגנה בו ציין, כי לאחר קבלת התיק המשטרתי ובחינת מסמכיו, הוא חוזר בו מנימוקי מכתב הדחייה.
לצד זאת, טען הנתבע שיש לדחות את התביעה מהנימוקים הבאים:

א.
התובע אינו עונה על הגדרת "מבוטח" כאמור בסעיף 75 לחוק, מאחר ולא עבד כעובד שכיר בחב' עמית במועד האירוע הנטען (8/2011), אלא בחודש 6/2011 בלבד (1.6.11-30.6.11).
בתקופה הרלוונטית לתביעה, התובע גם לא נרשם כעובד עצמאי בהתאם לסעיף 77(א) לחוק;
ב.
ביום 2.8.11 לא אירעה לתובע פגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק ואין קשר סיבתי בין הליקויים להם טוען התובע לבין האירוע מיום 2.8.11, ואלו נובעים ממצב תחלואתי טבעי;
לחילופין, השפעת האירוע על הליקויים מהם סובל התובע פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

4.
בד בבד עם הגשת כתב ההגנה, ובשים לב לטענות התובע, ביקש הנתבע לשלוח הודעת צד ג' לחב' עמית, כך שככל שתתקבל התביעה והנתבע יחויב בתשלום כלשהו לתובע, תחויב חב' עמית בתשלום, וזאת מכח סעיף 369(א) לחוק.

5.
בטרם הוגש כתב הגנה מטעם חב' עמית, התקיים ביום 25.6.14 דיון מוקדם, במסגרתו טען ב"כ התובע, כי הנתבע איננו רשאי לטעון לנימוקים נוספים מעבר למה שצוין במכתב הדחיה.
בתום הדיון, ניתנה החלטה בה נתבקש התובע להגיש תגובה לבקשה למשלוח הודעה לצד שלישי, וכן כל בקשה מקדמית, ככל שרצונו בכך.
ביום 2.7.14 הודיע ב"כ התובע, כי הוא מסכים למשלוח ההודעה לצד שלישי, וכן שהוא מבקש לחייב את הנתבע בהוצאות הולמות, בין היתר, בשל שינוי החזית.

6.
בעקבות משלוח ההודעה לצד שלישי, הגישה חב' עמית כתב הגנה בו נטען, כי התובע עבד בשירותה בתקופה מיום 1.6.11 ועד ליום 30.6.11, כפועל באתר בניה בבאר אורה, וכי בגין חודש זה הונפק לו תלוש שכר ודווח עליו לכל הגורמים הרלוונטיים כחוק.
חב' עמית הוסיפה, כי החל מתחילת חודש יולי 2011, התובע חדל להתייצב לעבודה ולכן יש לראותו כמי שהתפטר. עוד נטען כי לא נתקבל דיווח כלשהו בחברה באשר לקטטה שהתרחשה באתר הבניה, כפי שטוען התובע.

7.
התובע הגיש כתב תשובה לכתב ההגנה מטעם חב' עמית, שם חזר על טענותיו והוסיף, כי אך צפוי הדבר שהחברה לא "תפליל" את עצמה ותודה בכך שהתובע עבד בשירותיה בתקופה הרלוונטית – שאז תיאלץ לשפות את הנתבע בכל סכום שיפסק כנגדה.

8.
בשים לב למחלוקת העובדתית בין הצדדים, ניתנה החלטה על הגשת תצהירים.
ביום 11.3.15 הגיש התובע תצהיר עדות ראשית מטעמו ומטעם בנו ריזק (להלן: "ריזק") אשר הצהיר כי עבד יחד עם אביו בחב' עמית עד ליום האירוע. בנוסף, הוגש תצהירו של מוחמד גאלב מחאגנה (להלן: " מוחמד"), שהצהיר כי עבד עם התובע בחב' עמית עד למועד האירוע.
ביום 31.3.15 הגיש הנתבע הודעות חקירה שנגבו ע"י חוקר מטעמו, הן של התובע והן של מר עדי דוד חי, מי שהיה מנהלו של התובע בחב' עמית (לפחות בחודש 6/2011) – (להלן: "עדי").
ביום 27.4.15 הגישה חב' עמית, תצהיר עדות ראשית של המנהל עדי.
ביום 27.5.15 נשמעו עדויות הצדדים.

9.
בטרם נתייחס לגדרי המחלוקת בין הצדדים, נתייחס בקצרה לטרוניה אותה העלה ב"כ התובע, ויש לומר שבצדק, בנוגע להתנהלות הנתבע, אשר העלה במסגרת כתב ההגנה נימוקי דחייה נוספים, שלא בא זכרם במכתב הדחייה.
בית הדין כבר הביע בעבר את מורת רוחו מהעובדה, כי מבוטח המגיע לבית הדין ובידו מכתב
דחיה המתייחס לנימוקים מסוימים, נאלץ להתמודד עם נימוקי דחייה נוספים או שונים, אשר מועלים ע"י הנתבע, לראשונה, במסגרת כתב ההגנה.
התנהלות הנתבע כאמור פוגעת בהיערכות המבוטח שלעיתים נאלץ לבקש תיקון כתב התביעה, ובכך בעצם מביאה לסרבול ההליכים.
במקרה דנן, התובע נאלץ להתמודד, כאמור, עם טענות שלא הוזכרו במכתב הדחייה, כאשר הנתבע חזר בו מהטענה שה
קטטה מקורה בסכסוך אישי,

וזאת לאחר שעיין בתיק המשטרתי (ראו בין היתר דברי ב"כ הנתבע כמפורט בע' 34 ש' 8-10 לפרוטוקול הדיון מיום 27.5.15).
אי לכך, התנהלות הנתבע כאמור תילקח בחשבון במסגרת פסיקת ההוצאות בהמשך.

גדר המחלוקות בין הצדדים:

א.
האם התובע היה מבוטח בביטוח נפגעי עבודה והאם עסקנן באירוע שהתרחש עקב העבודה.
ב.
בשים לב לתשובה לשאלה הראשונה, יש לבחון האם התובע הועסק על ידי חברת עמית וכפועל יוצא לקבל את ההודעה לצד ג'.

דיון והכרעה
המסגרת הנורמטיבית

10.

סעיף 75(א)(1)
לחוק, שעניינו מבוטחים ותנאים לביטוח נפגעי עבודה קובע:
"(א) אלה המבוטחים לפי פרק זה:



(1) עובד, למעט שוטר..., סוהר...., ועובד שירותי הביטחון...
".

סעיף 1
לחוק מגדיר עובד כדלקמן:

"עובד"- "לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחס של עובד ומעביד, ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה הוא, היתה נעשית בידי עובד; לעניין זה, "בן משפחה" - אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות".

11.

סעיף 79
ל
חוק
מגדיר תאונת עבודה לגבי "עובד" כדלקמן:
"'תאונת עבודה' – תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו".

סעיף 80
לחוק

קובע

חזקת תאונת עבודה, כדלקמן:

"רואים

תאונה

כתאונת

עבודה

אף

אם
–
(1)
...
(2)
אירעה תוך כדי עבודתו של המבוטח, במקום העבודה או בסביבתו הקרובה ביותר, בעשותו להצלת גוף או רכוש או למניעת נזק או סכנה לגוף או לרכוש;
(3)
אירעה תוך כדי עבודתו של המבוטח עקב פגיעה שאינה תוצאה מהעבודה ונגרמה בידי אדם אחר בכלי או בחפץ אחר, הנמצאים במקום העבודה או בקרבתו הקרובה ביותר לצרכי העבודה, או הנמצאים שם דרך קבע אף שלא לצרכי העבודה, והנפגע לא היה שותף לגרימת הפגיעה;
...."

בהקשר להוראות אלה, נאמר כך:
"שאלת היותו של הנפגע מבוטח בביטוח נפגעי עבודה בגדרו של סעיף 75 לחוק, היא שאלה פרלימינרית, הקודמת לבחינת התקיימותם של היסודות הנדרשים במסגרת סעיף 79 לחוק. לשון אחר: רק בבוא הנפגע בגדרי סעיף 75 לחוק, כאחד המבוטחים בענף נפגעי עבודה, יוכל לבוא בשערי מבחן ה"תוך כדי ועקב עבודתו" שבסעיף 79 לחוק"
(ראו עבל 1187/04
מסרי זייד – המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע מ 665).

הלכה פסוקה היא, כי מעמדו של אדם כ"עובד" הוא דבר הקרוב לסטטוס, ואינו נקבע רק על פי ההגדרה שניתנה לכך ע"י הצדדים אלא על פי מכלול הנסיבות.

האם התובע היה מבוטח בביטוח נפגעי עבודה והאם עסקנן באירוע שהתרחש עקב העבודה -

12.
נקדים אחרית לראשית ונציין, כי לאחר ששמענו את העדויות, ועיינו במכלול הראיות שהובאו בפני
נו, נחה דעתנו כי התובע עבד כטפסן באתר בניה, כעובד שכיר וכי נפגע כאמור במהלך עבודתו אם כי עולות ספקות באשר לזהות מעסיקו כפי שעוד נפרט.

13.
אין חולק, כפי שאף עולה מתלוש השכר של חודש יוני 2011 כי התובע, תושב העיר נצרת, החל לעבוד בחודש זה בחברת עמית בבאר אורה, בסמוך לעיר אילת, בעבודות בניה.

כמו כן, כעולה מתצהירו של התובע, ביום 2.8.11 נפגע בעבודה, כאשר עבדו יחד עימו עובדים נוספים, ביניהם בנו ריזק וקבוצה של פועלים נוספים.

14.
באשר לשאלה אם "התקיפה" בוצעה במקום העבודה בבית אורה ועקב
העבודה, נפנה להלן לעדויות שגבתה המשטרה בסמוך לאירוע להן בחרנו לתת משקל, משמדובר בעדויות אשר נמסרו כאמור למשטרה ביום האירוע או יום למחרת.

העדויות נמסרו למשטרה במסגרת חקירה שבוצעה, ללא כל קשר לשאלה אם מדובר בתאונת עבודה אם לאו וללא כל קשר לשאלה בדבר זהות המעסיק.

להלן הגרסאות כפי שעולות מההודעות למשטרה:

ביום 3.8.11 נחקר התובע על ידי המשטרה ומסר בהודעתו כי: "
אני עובד בבניין באזור באר אורה ליד אילת, אתמול העבירו אותנו לעבוד באתר בניה אחר/חדש, התחלתי לעבוד, פתאום הגיע אליי אדם שאני מכיר אותו ...התחיל לקלל אותי ....ופתאום חמזה התחיל לברוח אחר"כ חזר בחזרה עם קרש ונתן לי מכות עם הקרש בפני
ם וזהו
".

ביום 3.8.11, יום לאחר האירוע,
נחקר על ידי המשטרה אדם נוסף בשם עאסם שיח סולימאן, (להלן: "עאסם") אשר מסר בחקירה:
"הייתי יושב באתר בניה בבאר אורה, בבוקר אני לא יודע מה הייתה השעה פתאום שמעתי צעקות קמתי אני ומי שהיה , הרבה מהפועלים אני לא מכיר אותם. אני חדש יומיים פה. הלכנו אבא ובן רבים עם מישהו שקוראים לו חמזי עובד איתנו וגם הבן רזק עובד איתנו והאבא אבו עלאם ...הפרדנו ביניהם".


ביום 2.8.11, יום האירוע, נחקר הבן ריזק בשעה 11:40, בסמוך לשעת האירוע באתר בניה בבאר אורה.

בהודעתו ציין מר ריזק:
" אני יחד עם אבא שלי עובדים עם קבלן משנה מחברת עמית באתר בניה בבאר אורה. היום בשעה 8:00 התחלנו עבודה אנו עבדנו עם אבא בבניין עליון ..קיבלנו ברגליים, ועובדים חברוניים עבדו בבניין מתחת. אבא שלי שמע שבן אדם הזה שתקף אותנו לא מסתדר ואז אמר לי תראה הוא לא מסתדר ...קוראים לו אבו מוחמד, חמזי בא אלינו והתחיל לקלל את שנינו בלי שום סיבה...אבא אמר לו למי אתה משליך את מלים אלו באיזה זכות. ואני אמרתי לו בוא נדבר ונבין מה קרה ונגעתי בו עם היד על מנת להרגיע אותו...באו שני חברה שעבדו עם חמזה תפסו אותי הצמידו אותי לקיר כי חשבו שאני רבתי איתו....ראיתי את חמזה רץ חזרה עם קרש ביד של שני מטר והתחיל לתת מכות בראש של אבא שלי ואז ברח ואני רצתי אחריו....".

עוד הוסיף ריזק:
" אני רוצה לציין כי שמאז הגענו לאתר לפני שבועיים הייתה עבירה [אווירה] לא נעימה בין העובדים ובינינו וחמזה הזה הגיע רק השבוע".


גם העד
מוחמד מחאגנה נחקר על ידי המשטרה, יום למחרת האירוע, ה- 3.8.11 ומסר כי בעת שישב לשתות קפה שמע צעקות ואז ראה את חמזה "שעבד באתר יום אחד בלבד מכה בתובע".

15.
זאת ועוד, במסגרת גזר הדין שניתן בעניינו של חמזה תיאר בית המשפט המחוזי בבאר שבע את האירוע כדלקמן:
"בתאריך 2.8.11 באתר בנייה באיזור באר אורה, בו עבדו הנאשם, יוסף אבו סיני
(להלן:" המתלונן") ובנו ריזק אבו סיני נתגלע ויכוח בין הנאשם לבין המתלונן ובנו והם התקוטטו. עובדים באתר הפרידו ביניהם והנאשם עזב את המקום. בסמוך לאחר מכן הנאשם שב כשבידו קרש ארוך והוא היכה בו את המתלונן בחוזקה בפני
ו וברגלו...".

16.
בהודעתו של התובע לחוקר מטעם הנתבע מיום 13.1.13, תיאר התובע את אופן קבלתו לעבודה והתייחס לאירוע מיום 2.8.11 כך :

"היה מישהו בשם טאהא שעבד שלושה ימים אתנו. הוא מחברון ויש לו אשה מירושלים ....בבוקר של היום השלישי או הרביעי שעבד ובערך בשעה 9:00 עד 12:00 ולא זוכר בדיוק
אני והבן שלי קשרנו עמודים של ברזל והוא הלך לשתות כוס קפה אצל מישהו וחזר שהוא עצבני ומקלל. אמרתי לו שיירגע ושאלתי את מי הוא מקלל וגם חסן ביקש ממנו שיסביר לנו ממה הוא עצבני ואז התחיל לקלל את הבן שלי והרים ידיים על הבן..." (ראו ע' 2 ש'3 להודעה המודפסת).

17.
גם בעדותם בבית הדין, אישרו התובע והעדים מטעמו כי אכן האירוע התרחש בבאר אורה באתר בו עבדו התובע ובנו יחד עם עובדים נוספים.

תימוכין לכך ניתן למצוא בדו"ח מד"א ובתיעוד הרפואי.

18.
מהאמור עד כה, עולה באופן שאינו משתמע לשני פנים כי התובע אכן נפגע באתר בו עבד בשעות הבוקר וכי הותקף על ידי עובד אחר באתר.

בשים לב לעמדת הנתבע שחזר בו מהטענה שה
קטטה מקורה בסכסוך אישי
, אנו קובעים כי
מדובר בסכסוך במקום העבודה
ועל כן יש לראות בתובע כמי שנפגע עקב העבודה
.


על אף שהנתבע כאמור חזר בו מהטענה שהקטטה מקורה בסכסוך אישי, ואף זנח ולא התייחס בסיכומים לזיקה בין העבודה לאירוע הנטען, ולשאלה האם התאונה הייתה עקב עבודתו באתר הבניה נתייחס ולמען הסדר הטוב בקצרה לעניין זה.

19.

השאלה אם פגיעות גופניות שאירעו למבוטחים כתוצאה מתקיפה אירעו להם "עקב" עבודתם או עיסוקם במשלח ידם, כבר נדונה בפסיקה.
ההלכה המנחה בעניין זה ניתנה על ידי בית הדין הארצי בדב"ע נג/0-222 המוסד לביטוח לאומי
- שרה זילברשטיין, פד"ע כז 59 (להלן: "פרשת זילברשטיין").
בפרשת זילברשטיין נקבע כי:

"כאשר תקיפת מבוטח נעשית "תוך כדי עבודתו" או "תוך כדי עיסוקו, אולם הרקע לתקיפה הוא אישי, בלא קשר או זיקה לעבודתו של הקרבן או בלא תרומה של העבודה לפגיעה, לא תיחשב הפגיעה עקב התקיפה, כ"תאונת עבודה".

על גישה זו חזר בית הדין הארצי בעבל 35207-06-10 המוסד לביטוח לאומי
- אניס עבד אלחלים (פס"ד מיום 13.3.11) שם נקבע:

"באשר להכרה בתקיפה שהנפגע מבקש להכיר בה כתאונת עבודה כבר נפסק, כי המבחן העיקרי הוא מידת הזיקה שבין האירוע לעבודה,
(ראה לעניין זה פסק דינו של בית הדין הארצי בפרשת שרה זילברשטיין: דב"ע נג/0-222, פד"ע כז, 59). במקרה כזה, יושם דגש רב יותר על התקיימותם של שני התנאים, שכן אף אם התקיפה אירעה לעובד תוך כדי עבודתו, אולם נעשתה על רקע אישי, מבלי שהיה לה קשר לעבודתו של הנפגע או בלא תרומה של העבודה לתקיפה, לא תוכר התקיפה כתאונת עבודה".

20.
על מנת לבחון את הזיקה בין האירוע לעבודה, הותוו בפסיקה מבחני העזר
שלהלן:
א.
אופי העבודה או העיסוק של הנפגע, וסיכוני הפעלת אלימות כלפי מבצעי העבודה או העיסוק.
ב.
תפקידו, מעמדו וסמכויותיו של הנפגע במקום העבודה.
ג.
זהותו של הפוגע (עובד, עובד לשעבר, לקוח ועוד).
ה.
אופי קשרי העבודה, ההיררכיה והסמכות.
ו.
המקום והזמן שבהם בוצעה הפגיעה.
ז.
הנסיבות שבהן בוצעה הפגיעה.
ח.
הרקע והמניע לביצוע הפגיעה – ענייני העבודה או עניינים שמחוץ לעבודה.
ט.
תרומת העבודה לאירוע.

21.
במקרה דנן, ניתוח העובדות שביסוד התאונה שאירעה לתובע ביום 2.8.11, על פי מבחני העזר שנקבעו בפרשת זילברשטיין, מובילה למסקנה שיש לראות בתאונה אירוע שאירע "עקב" עבודת התובע כעובד בניין.

התוקף, חמזה, עובד באותו אתר עם התובע.

אומנם לתובע עדיין לא ברור מדוע הותקף על ידי חמזה, כפי שאישר בעדותו בבית הדין ובהודעתו למשטרה, אך חמזה התוקף מסר בהודעתו למשטרה כי:
"הלכנו לעבודה הכל היה בסדר. עליתי לעבודה, התעצבנתי, הלכתי למנהל בשם אבו עלי, לא מכיר אותו טוב, אני עובד שם רק יומיים ואמרתי למנהל שאני לא רוצה לעבוד , שיתקשר לחסן, ושאני הולך. בעקבות שאני הולך מפה, ואז בא אליי ריזק ואבא שלו , חשבו שאני מדבר עליהם, ולא דיברתי עליהם. אמרתי לריזק אני לא דיברתי עליך , אני בן אדם דפוק, תן לי ללכת. אמר לי בוא תשב, אמרתי לו לא רוצה לשבת, אני הולך. הוא שם ידיים עליי כאילו חבר ואני אמרתי לו שלא ייגע בי והזזתי את הידיים....".

גרסה זהה במהותה מסרו התובע ובנו ריזק.

22.
עדויותיהם של התובע ובנו ריזק, כמו גם חקירתו של חמזה במשטרה מלמדות כי קיימת זיקה בין העבודה לאירוע הנטען, שכן כל האירוע התרחש, לאחר שקצפו של חמזה יצא בזיקה לעבודתו באתר ולאחר שביקש לסיים את עבודתו.

לא הוכח בפני
נו כי הסיבה לאירוע הייתה בעקבות סכסוך אישי כלשהו, וכל ההשערות שהועלו במסגרת ההליך לא נתמכו בראיות כנדרש.

בדיקת תפקידם, זהותם, קשרי העבודה של המעורבים באירוע כמו גם מקום הפגיעה ונסיבותיה, מצדיקים קביעת זיקה בין העבודה לאירוע.

23.
בסיכום הדברים: יש לראות בפגיעתו של התובע כאמור כתאונה שהנה עקב העבודה.

בשים לב לדברים שצוינו עד כה, יכולנו לסיים את מלאכתנו בכל הקשור לתביעה העיקרית ולבחון את שאלת הקשר הסיבתי הרפואי, שכן הנתבע הודיע בכתב ההגנה כי התובע לא נרשם כעצמאי ולא נטען במסגרת ההליך על ידי מי מהצדדים כי היה עצמאי.

עדותם של התובע ויתר העובדים, כאמור, מעידה כי התובע היה פועל בניה, ככל העובדים, אשר עבד ביום האירוע בעבודות בניה יחד עם בנו וקבוצה של עובדים נוספים.

התובע אף הצהיר כי לא חל שינוי באופן בו ביצע את עבודתו בין חודש יוני 2011, אז עבד כאמור כשכיר, לעומת עבודתו בחודש אוגוסט 2011 אז עבד גם כשכיר וגרסתו בעניין זה לא נסתרה.

24.
יחד עם זאת, משהוגשה ההודעה לצד שלישי, נידרש להלן לשאלה בדבר זהותו של המעסיק.

השאלה הנ"ל רלוונטית, ובעלת חשיבות בכל הקשור להכרעה בהודעה לצד שלישי.

באשר לתביעה העיקרית נציין כי, איננו סבורים שהעובדה כי התובע לא הצליח להוכיח את זהותו של המעסיק שבשירותו עבד יש בה כדי להביא למסקנה שהתובע לא היה מבוטח.

הנתבע, רשאי להגיש הודעה לצד שלישי, ככל שבגינו של מבוטח לא שולמו דמי ביטוח וכך צריך לפעול.

שכיר, להבדיל מעצמאי, איננו שולט במעשיו ו/או מחדליו של המעסיק בכל הקשור לתשלום דמי ביטוח. לכן בחר המחוקק לשים דגש על חובתו של העצמאי להירשם ככזה ולשלם דמי ביטוח בהתאם, אחרת הוא לא יהיה מבוטח בביטוח נפגעי עבודה.

במקרה דנן ולאור העדויות שנשמעו, נחה דעתנו כאמור כי התובע אכן היה טפסן שכיר כיתר הפועלים באתר, שכן כל העדים והנחקרים בפרשה, לא הזכירו, ולו ברמז, כי התובע היה עצמאי.

בהקשר זה נוסיף כי התובע אישר בהודעתו לחוקר מטעם המל"ל, כי התוקף אף לן עם התובע ויתר העובדים בדירה שכורה באילת.

25.
באשר לזהותו של המעסיק, ממכלול הראיות שהוצגו לפנינו, לא שוכנענו במידה מספקת כי חברת עמית הייתה מעסיקתו של התובע במועד בו נפגע.

אין חולק כי התובע הועסק בחודש יוני 2011 על ידי חברת עמית,
אך כפי שעלה מגרסתו של עדי, התובע הפסיק את עבודתו בחברה בסוף חודש יוני, ולכן אף לא הונפקו לו תלושי שכר לאחר מכן.

26.
התובע, כאמור, טען כי עבד בשירותה של חברת עמית גם בחודש אוגוסט 2011.
כשנשאל התובע במהלך עדותו, ע"י ב"כ הנתבע:


"ש:
למה אתה חושב שעדי הוא מעסיקך ולא חסן?


ת:
התלוש הוא זה שקובע, קיבלתי תלוש והוא קובע איפה אני עובד ומי
מכסה אותי" (ראו ע' 14 ש' 5 לפרוטוקול).

תשובתו זו של התובע, שהתרשמנו כי הנו עובד תמים שאיננו בקיא במבחנים שנקבעו בפסיקה בכל הקשור לקביעת זהותו של המעסיק, נשענה על עצם הדיווח בחודש יוני ותו לאו.
כפי שכבר נקבע בפסיקה, התלוש אינו חזות הכל, שכן הוא יכול להוות אינדיקציה לעבודתו של התובע בחודש יוני 2011 ולא מעבר לכך.


משאין מחלוקת כי התובע עבד בחודש יוני בחברת עמית, איננו סבורים שיש בכך כדי להשליך על השאלה בדבר זהות המעסיק בחודש אוגוסט 2011, החודש בו התרחש האירוע.

27.
על פי נתוני המוסד עולה כי כל העובדים והעדים דווחו כמי שמועסקים אצל מעסיקים שונים.
התובע
דווח כמי שעבד בחב' עמית חודש אחד בלבד, מיום 1.6.11 ועד ליום 30.6.11 וכי כלל לא עבד בחודשים יולי ואוגוסט 2011.
ריזק
לא דווח כמי שעבד בשירותיה של חב' עמית, וכי בחודש אוגוסט 2011, החודש בו התרחש האירוע, הוא דווח כמי שעבד בחברת "קובטי עאמר פואד עזיז".
מוחמד
דווח כמי שעבד בחב' עמית בחודשים 1-2/2011 בלבד, ובחודש בו התרחש האירוע דווח כמי שעבד בחברת "ח'טיב סלים".
חמזה,
לא דווח כמי שעבד אי פעם בשירותיה של חב' עמית.
עאסם
,דווח כמי שעבד במועד האירוע בחברת "מריסאת עאמר".

כאמור, מרישומי הנתבע עולה ולכאורה שאין כל בסיס לטענה כי התובע, עבד בחב' עמית יחד עם מספר אנשים שאת שמותיהם הזכיר, אך כאמור מדובר בראיה לכאורה שאינה חזות הכל.
עובדה היא, שבעקבות שמיעת הראיות עולה כי הדיווח לביטוח לאומי בקשר לשני העדים אינו מדויק, בלשון המעטה.

28.
התובע טען לכל אורך הדרך כי עבד במועד האירוע בחברת עמית, ולכן הגיש תצהיר עדות ראשות מטעמו, מטעם בנו ריזק ומטעמו של עובד נוסף, מוחמד.
עדויותיהם של שני העדים היו רצופות סתירות ואי דיוקים, בכל הקשור לזהותו של המעסיק, ולא מצאנו שניתן לבסס עליהן ממצאים בשאלה אם עמית הייתה המעסיקה.
עדויותיהם של שני העדים, ריזק ומוחמד, בכל הקשור לזהות המעסיק, רק מחזקות את טענות חב' עמית שהתובע אכן לא עבד בשירותה בתקופה הרלוונטית לאירוע.
להלן נציג מספר נקודות להמחשת האמור:

העד מר מוחמד

מוחמד ציין בסעיף 2 לתצהירו, כי עבד יחד עם התובע ובנו כטפסן באותו אתר "אצל אותו מעסיק" וכי עבד בחברת עמית.
בניגוד לאמור בתצהירו, מוחמד העיד בבית הדין כי הוא עבד אצל חסן (להלן: "חסן") ולא אצל עמית. בהמשך עדותו ערך העד אבחנה ברורה בין עדי לבין חסן עת ציין:
"אנו עבדנו באותו אתר. אבו סיני היה עובד של עדי ואני הייתי עובד של חסן"

(ראו ע' 8 ש' 22 לפרוטוקול).
כשנשאל מדוע בתצהירו הצהיר כי עבד בחב' עמית ולא אצל חסן כפי שהעיד בבית הדין – העד שתק ולא ענה.
מוחמד העיד עוד כי
"חסן לוקח עבודה מעמית"
,
וכי עדי הוא בעל הבית
(ראו ע' 11 ש' 1-6 לפרוטוקול).
כשנשאל באשר לתקופת העבודה העיד, בניגוד לתצהירו, שעבד אצל חב' עמית חודשיים בלבד. כשנשאל האם יכול להיות שעבד בחודשים 1-2/2011 השיב שהוא לא יודע.
יודגש כי עדותו של מוחמד לפיה עבד חודשיים בלבד מתיישבת עם דיווחי המעסיק (חב' עמית) למוסד לשנת 2011 ולפיהם התובע כלל לא עבד אצל צד ג' במועד האירוע.

כשנשאל באשר לכך שדווח במועד האירוע כעובד של מעסיק בשם חטיב סלים, השיב שעבד אצל חטיב סלים בחודש 8/2011, במועד האירוע, במעגן מיכאל. לאור תשובתו, נשאל שוב האם לא היה בבאר אורה בחודש 8/2011, ואז השיב כי הוא לא זוכר, ובהמשך השיב כי הוא כן עבד באילת, וכי לא עבד עם סלים חטיב באילת אף פעם
(ראו ע' 8-9 לפרוטוקול)
.
מוחמד הודה, תוך כדי עדותו, כי בחודש 8/2011 יצר קשר עם סלים חטיב על מנת שינפיק לו תלוש שכר, שעה שבפועל לא עבד אצלו וזאת לאחר שלא קיבל תלוש שכר מחסן או עמית.

מעדותו של מוחמד רצופת אי הדיוקים, ומהודעתו למשטרה, שוכנענו כי אכן הוא עבד באתר העבודה בבאר אורה, שם להזכיר נגבתה עדותו על ידי המשטרה, אך לא עבד בחב' עמית במועד האירוע – וזאת בניגוד לאמור בתצהירו.

זאת ועוד, מוחמד כאמור טען כי עבד אצל "חסן", כאשר לא ברור לאשורו תפקידו של חסן במערך.

העד ריזק

29.
נקדים ונבהיר כי ניסיונותיו של הבן ריזק במהלך עדותו לקשור בין עבודתו יחד עם אביו לחברת עמית בחודש אוגוסט לא צלחו.
לא רק מהסיבה שריזק כלל לא דווח כמי שעבד אי פעם בחברת עמית, אלא מאחר שמכלול הנסיבות מצביעות על כך, שהוא לא עבד אצל צד ג' באופן ישיר ונפרט.

ריזק, אישר בהודעתו למשטרה שנגבתה ביום האירוע, ללא קשר לשאלה אם מדובר בתאונת עבודה אם לאו, כי :
"אני יחד עם אבא שלי עובדים עם קבלן משנה מחברת עמית באתר בניה בבאר אורה
" (ראו ע' 1 ש' 2 להודעת התובע במשטרה).
ריזק לא נקב בשמו של אותו "קבלן משנה" ובחר שלא להזכיר את שמו, מסיבה שאיננה ברורה.
ריזק לא הוכיח כל זיקה בינו לבין חברת עמית וטענותיו בעניין זה לא נתמכו בראיות.

כשמר ריזק עומת עם העובדה שבמועד האירוע דווח כעובד של "קובטי עאמר עזיז" שאיננו עובד באזור אילת כלל,
השיב שהוא כלל לא ידע שזה האחרון הנפיק עבורו תלושי שכר, אך אישר כי עבד בשירותו של המעסיק "קובטי עאמר עזיז" טרם החל לעבוד באילת.

לאור האמור עולה, כי לא רק שריזק לא דווח מעולם כעובד של חב' עמית, אלא דווח בפועל כעובד של מעסיק אחר במועד האירוע.
אך מהודעתו למשטרה, לה בחרנו לתת משקל משמעותי, משנמסרה במועד האירוע, עולה כי ריזק לא ראה בעצמו כעובד של חברת עמית, אלא של קבלן משנה שאת זהותו לא הזכיר.
בהקשר זה נוסיף, כי טענתו של ריזק שכביכול עבד בחודש יוני 2011 בחברת עמית כמו אביו אך לא הונפק לו תלוש שכר, לא הוכחה.

ריזק טען כי הגיע יחד עם אביו לעבוד באילת בחודש יוני 2011, אך עלו סתירות באשר לזהותו של הגורם אשר הסיע אותו לאילת, פעם טען כי "חסן הסיע אותו" ואילו לאחר מכן, ולאחר שעיין שוב בתצהירו, טען כי העד מוחמד היה זה שהסיע אותו.
לא התרשמנו כי מדובר בטעות בשמות כפי שטען ריזק.

זאת ועוד, ריזק טען כי מסר יחד עם אביו צילום תעודת הזהות שלו לעדי כדי שינפיק עבורו תלוש שכר, אך האחרון לא עשה זאת.
גם גרסתו של ריזק בעניין זה לא הייתה משכנעת בעינינו, משלא נתמכה בראיה אובייקטיבית כלשהי ומשלא ברור מדוע הונפק תלוש שכר לאביו ולו לא.

זאת ועוד, ריזק מסר בהודעה למשטרה, כי:
"אני רוצה לציין שמאז שהגענו לאתר לפני שבועיים הייתה אווירה לא נעימה..."
(ראו ע' 2 ש' 11 להודעה במשטרה).
בהודעתו של התובע למשטרה מיום 3.8.11 ציין הנ"ל כי ביום האירוע החל לעבוד באתר בניה אחר/חדש בבאר אורה.
מהודעותיהם של האב ובנו כאמור עולה כי הבן ריזק התייחס לעבודה בבאר אורה באופן כללי ולא לעבודה בבניין החדש, עבודה שהחלה רק שבועיים לפני האירוע ולא קודם לכן, מה שכאמור עולה בקנה אחד עם גרסתה של חברת עמית כי הבן ריזק כלל לא עבד בחברה ואינו מוכר לה.
אם לא די באמור עד כה, בעדותו בבית הדין נשאל ריזק באשר לאמור בהודעתו בפני
המשטרה, ואישר
כי הוא עובד באילת מסוף חודש יוני עד תחילת אוגוסט. לאחר שהוסבר לו כי הדבר אינו מתיישב עם גרסאותיו שכביכול החל לעבוד עם אביו בתחילת חודש יוני ולא בסוף החודש, השיב:
"אני לא זוכר לפרטי פרטים"

(ראו ע' 22 ש' 4 לפרוטוקול).

עדותו של התובע

30.
התובע הצהיר כי עם תחילת עבודתו, נסע לאילת יחד עם בנו ועם מר מוחמד שאסף אותם.
מנגד, בהודעה לחוקר הנתבע ציין התובע, כי נסע לאילת יחד עם מר חסן (ראו ע' 1 ש' 7-9 להודעה לחוקר הנתבע).
בהקשר זה בחרנו לתת משקל רב יותר להודעתו של התובע בפני
החוקר שניתנה הרבה לפני עדותו בבית הדין, ומשזו עולה בקנה אחד עם גרסתו הראשונה של הבן ריזק, שאישר כי המסיע מהצפון לאילת היה לא אחר מאשר אדם בשם חסן, ללא קשר לנסיעה הראשונה בחודש יוני, בה לא נטל חלק הבן ריזק.
מעבר לתלוש השכר שלדעתו של התובע בעדותו, קובע את זהות המעסיק, לא הוכח בפני
נו כי חברת עמית הייתה מעסיקתו של התובע.

31.
אשר על כן, בשים לב לגרסתו של עדי והתובע ועדיו, שוכנענו כי התובע והמוסד לביטוח לאומי
לא הצליחו להוכיח ברמה הנדרשת כי עמית הייתה המעסיקה של התובע ביום האירוע הנטען.
על כן, דין ההודעה לצד שלישי
כנגד חברת עמית להידחות.

32.
באשר לזהותו של המעסיק, אשר בשירותיו עבד התובע, אנו סבורים שהדברים לא הוכחו ברמה הנדרשת, ולא ניתן לקבוע את זהותו ובוודאי עת איננו צד להליכים.

יחד עם זאת, מעיון במכלול החומר לא ניתן להתעלם ממעורבותו הפעילה של אדם בשם "חסן" שעל פי עדותם של מספר עדים היה בבחינת המעסיק באתר.
בהקשר זה נבהיר כי לא הוכח בפני
נו כי "חסן" הנו אותו "חסן עתאמנה" שעבד כשכיר בחברת עמית.
נביא להלן מספר דברים שעלו מהעדויות של העדים לפנינו והמעידים לכאורה על חלקו של חסן.

מוחמד
טען בעדותו בבית הדין, כי מעסיקו היה "חסן" ממנו ביקש לקבל את תלושי השכר, וממנו נתקבלו הוראות במקום העבודה והוא מבחינתו "בעל הבית" ואף הודה כי עבד מספר חודשים עם "חסן" ללא תלושים
(ראו ע' 7 ש' 3-10 לפרוטוקול)
.
עוד אישר מוחמד בעדותו בבית הדין, כי פנה לעדי, שמספר הטלפון שלו הופיע על השלט באתר על מנת "שיעזור לו" משלא קיבל תלושים מחסן
(ראו ע' 8 ש' 15 לפרוטוקול הדיון)
וכי נענה שהוא עובד של חסן ולא של עמית.
עוד ציין מוחמד בעדותו, כי עבד עם "חסן" במקומות אחרים ולא רק בבאר אורה.

ריזק
, כאמור ציין בהודעה למשטרה כי עבד עם קבלן משנה מחברת עמית.
בעדותו בבית הדין, הגדיר ריזק אדם בשם חסן כראש צוות וכמי שניהל את השטח.
עוד אישר ריזק כי את שכרו הוא קיבל מחסן לרבות השכר האחרון במלואו.
עוד אישר ריזק כי התובע לא קיבל את כל שכרו ושפנה בעניין זה לחסן, האחרון ציין בפני
ו כי עדי אינו מגיב לפניותיו בעניין זה.

התובע
, לעומת זאת, נשאל בתחילת עדותו בבית הדין ע"י ב"כ הנתבע באופן מפורש באשר ל- "חסן עתאמלה" ומי הוא, אך התובע כלל לא השיב לשאלה
(ראו ע' 12 ש' 24 לפרוטוקול)
.
בהמשך, אישר התובע כי תנאי ההעסקה סוכמו מול עדי וחסן וכי קיבל את שכרו מחסן
(ראו ע' 13 ש' 16 לפרוטוקול)
.
יש להדגיש כי התובע נשאל בעדותו האם יצר קשר עם חסן לפני הדיון והוא השיב שלא
(ראו ע' 15 ש' 4-9 לפרוטוקול)
.
מנגד, ובמענה לשאלת בית הדין בעניין זה, ב"כ התובע השיב כי התובע יצר קשר עם חסן ודיבר איתו. ב"כ התובע הוסיף כי התובע סבור שחסן עדיין עובד בשירות צד ג' ולכן לא רצה להעיד. ב"כ התובע הוסיף כי שקלו אם לזמנו לעדות וכי
"ידענו שאם נזמן אדם שעובד באותה החברה לא בדיוק נקבל את התשובות שחשבנו שנקבל"
(ראו ע' 32 ש' 24-27 לפרוטוקול).
צא ולמד כי התובע כמו גם חברת עמית נמנעו מלזמן את חסן, ללא כל הסבר המניח את הדעת.

לכל אלה נוסיף כי העובדים חמזה ושיח סולימאן מסרו גרסה מטעמם בכל הקשור לזהותו של המעסיק.
העובד עאסם שיח סוליאמן מסר בהודעתו למשטרה כי עבד אצל "בניין חסן" וכי התובע ובנו עבדו יחד איתו.
חמזה
התוקף מסר בהודעתו למשטרה כי ביקש מהמנהל באתר בשם אבו עלי להתקשר לבעל הבית בשם "חסן" ולמסור לו שאיננו רוצה להמשיך ולעבוד ושהוא עוזב את האתר.
שני העובדים כלל לא הזכירו את חברת עמית אלא רק את "חסן".

33.
בחינת מכלול העדויות כאמור, מעידה כי התובע כלל לא עבד בחברת עמית אם כי ,לכאורה, אצל מעסיק בשם "חסן" אשר ספק אם הוא אותו "חסן עתאמנה".
משאותו "חסן" לא זומן למתן עדות ואיננו צד להליך, לא נוכל לקבוע באופן פוזיטיבי כי הוא היה מעסיקו של התובע בתקופה הרלוונטית.




סוף דבר

34.
לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי הוכח בפני
נו שהתובע עבד כטפסן ביום 2.8.11 וכי נפגע עקב עבודתו.
עוד הוכח בפני
נו כי התובע עבד כשכיר, אם כי לא הוכיח את זהות מעסיקו באופן מספק.

משלא הוכח בפני
נו כי התובע עבד בשירותה של חברת עמית בתקופה הרלוונטית, דין ההודעה לצד שלישי להידחות.
הואיל והתובע מסר לנתבע כי עבד בתקופה הרלוונטית לאירוע בשירותה של חברת עמית, הרי שהייתה הצדקה למשלוח ההודעה לצד שלישי. לפיכך ומששאלת מעורבותו של הצד השלישי בהעסקת התובע בעת האירוע לא הייתה נקיה מספקות, החלטנו שלא לחייב את הנתבע בהוצאותיו של הצד השלישי.

35.
בשים לב לטענותיו בכתב ההגנה,
הנתבע יודיע לבית הדין, עד ליום 25.1.16, ובטרם ימונה מומחה רפואי מטעם בית הדין, האם חל שינוי בעמדתו ביחס לתביעה בהינתן העובדות ו/או המסקנות המשפטיות שנקבעו.

36.
לעיון ביום 26.1.16.


ניתן היום, כ"ג טבת תשע"ו, (04 ינואר 2016
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

מר מרדכי חזיזה
נציג ציבור עובדים

מוסטפא קאסם
שופט

מר יוסף אלול
נציג ציבור מעסיקים










בל בית דין אזורי לעבודה 28490-03/14 יוסף אבו סיני נ' המוסד לביטוח לאומי, עמית אילת הנדסה ובניין בע"מ (פורסם ב-ֽ 04/01/2016)