פסקי דין על מינה לנדר מנור | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

15115-03/15 בל     04/01/2016




בל 15115-03/15 מינה לנדר מנור נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


ב"ל 15115-03-15



לפני
:
כב' השופטת
קרן כהן


ה
מערערת
מינה לנדר מנור
ע"י ב"כ עו"ד פזית רוור
-

ה
משיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד אריק יעקובי




פסק דין


1.
לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 12.2.2015 אשר קבעה כי לא חלה החמרה במצבה הבריאותי של המערערת בגין תאונה העבודה מיום 23.3.2005.

העובדות
2.
המערערת, ילידת 1962, נפגעה בגבה בתאונת עבודה שהתרחשה ביום 23.3.2005.

3.
ביום 6.1.2009 קבעה ועדה רפואית לעררים כי למערערת נכות בשיעור 10% לפי סעיף ליקוי 37(7)(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1957 (להלן: התקנות) מיום 8.10.2008 לצמיתות (להלן: הוועדה הקודמת)[1]
.


המערערת הגישה ערעור על החלטת הוועדה הקודמת. ביום 2.9.2009 התכנסה הוועדה הקודמת בעקבות

פסק דין
של בית הדין לדון בעניינה של המערערת, וקבעה כך:


"הועדה האזינה לטיעוני העוררת בדיון ועיינה בפסק הדין ובפרוטוקולים השונים.

נושא ערר המוסד כפי שהובא בפני
ביה"ד לעבודה הינו אי ניכוי עבר רפואי של הועדה הרפואית לעררים. הועדה מדגישה שגם אם בוצעו צילומי
c.t
בעברה של התובעת ושם נמצאו ממצאים דיסקוגניים, הרי שבהיעדר אזכור מפורש בבדיקות רפואיות בעברה טרם התאונה ב-2005 אין אפשרות לנכות עבר רפואי. זאת ועוד ניתן לנכות רק באם קיימים ממצאים קליניים כגון הגבלה בתנועות או חסר נוירולוגי. בהעדר ממצאים כאלה אין אפשרות לניכוי עבר רפואי וזו הסיבה שהועדה לא מצאה לנכון לנכות עבר רפואי"
.


4.
ביום 1.10.2013 הגישה המערערת בקשה להחמרת מצב.
ביום 15.12.2013
קבעה הוועדה מדרג ראשון קבעה כי לא חלה החמרה במצבה של המערערת.

5.
המערערת הגישה ערר על החלטת הוועדה מדרג ראשון.

6.
ביום 13.2.2014 התכנסה וועדה רפואית לעררים (להלן: הוועדה) לדון בערר המערערת. הוועדה בדקה את המערערת ועיינה במסמכים הרפואיים שהגישה וקבעה כך:


"הועדה עיינה ב-
ct
ע"ש מתני 23/11/12 פענוח בלט דיסק דפוזי
l2-3
עם מלאות של הפצטלים ושינויים היפרטרופיים של הפצטלים. בלט דיסק דיפוזי לוחץ על השק גם ב-

l3-4

l4-5
. בלט מרכזי שמ'
l5s1
בלחץ אפשרי על שורש

s1
שמאל.

הוועדה עיינה בתיק רפואי קודם רישומים 27/3/05 – 27/4/02 לסג חיובי משמאל 60 מעלות, כאשר ברישום 24/7/02 מתאר בלט דיסק
l4-5
פורמינלי שמאל.

רישום 30/5/01 מתאר כי מוזמנת לניתוח קיסרי אלקטיבי בין היתר בגין פריצת דיסק ידועה.

בדיקה: נוירולוגית – גפיים תחתונות תנועתיות תקינה, טונוס תקין, רפלקסים פיקה ואכילס הופקו סימטריים, תחושה שטחית דיברציה/בלט תקינה. מבחן לסג מוסרת כאבים על כאבים בגב תחתון ב-70 מעלות בערך דו צדדי, מסוגלת לעמוד על בהונות ועקבים, הליכה תקינה.

בדיקה אורטופדית – יישור קל של הלורצוזיס המתנית. אקסטנסיה 35=55-20 מעלות, הטיה לימין 35 מעלות לשמאל 33 מעלות. מבחן שובר 10-13.5 משופר 15-20"
.



לסיכום קבעה הוועדה:

"הועדה דוחה את ערר התובעת. נתוני התנועות שנמדדו היום אינם מצביעים על נכות גבוהה מזו שנקבעה בעבר, כך שאין החמרה בנכות האורטופדית, ממצאי בדיקות הדימות משקפים מחלה ניוונית של ע"ש מתני אשר החלה עוד קודם לתאונה ונמשכים לאחריה כאשר לדעת הועדה אין לתאונה השפעה משמעותית על התפתחות שיוניים ניווניים בע"ש מתני (במרבית או ...
(מילה לא ברורה – ק.כ)).

מבחינה נוירולוגית לא נמצאה נכות.

לפיכך אין החמרה"
.

7.
המערערת הגישה ערעור על החלטת הוועדה
(ב"ל (ת"א) 8934-03-14)
. ביום 2.1.2015 ניתן

פסק דין
בהסכמת הצדדים, בזו הלשון (להלן: פסק הדין):


"בהסכמת הצדדים, עניינ
ה של המערערת יוחזר לוועדה על מנת שזו תשקול בשנית אפשרות החמרה במצבה של המערערת.


תשומת לב הוועדה לכך כי ועדה לעררים ממועד 9/2/09
(צ.ל. 2.9.2009 - ק.כ) מצאה כי אין לנכות עבר רפואי טרם התאונה, בגין הפגימה בגב.

המערערת וב"כ יוזמנו לוועדה ויוכלו לטעון בפני
ה טרם מתן החלטה.

החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת"
(ההדגשה במקור – ק.כ)
.

8.
בעקבות פסק הדין התכנסה הוועדה ביום 12.2.2015 לדון בעניינה של המערערת. הוועדה שמעה את טיעוני באת כוח המערערת, וקבעה כך:


"הוועדה עיינה בפס"ד מתאריך 2/1/15 המחזיר את התיק לוועדה ע"מ שתשקול בשנית החמרה במצבה של המערערת. פס"ד מסב תשומת לב הוועדה לכך כי הועדה לעררים 9/2/09 אין לנכות מצב קודם טרם התאונה.


הוועדה עיינה בפרוטוקול קודם מתאריך 13/2/14.

בפרוטוקול זה תוארו ממצאי בדיקת
ct


אשר לדעת הועדה משקפים מחלה ניוונית של ע"ש מתני אשר החלה קודם לתאונה הנדונה. באותו פרוטוקול צוינו רישומים מהתאונה 27/4/02, 14/3/05 בהם תוארו כאבי גב וכן צוין רישום 24/7/02 בו מתואר בלט דיסק
l5

l4
פמורלי משמאל, עוד צוין רישום 30/5/01 לפיו מוזמנת לניתוח קיסרי אלקטיבי בין היתר בגין פריצת דיסק ידועה. לדעת הועדה רישומים אלו ואחרים (מיפוי עצמות 18/7/02 בו נמצאו ממצאים מתאימים לשינויים ניווניים קלים, תשובת

ct

30/03/08 המתארת בלט דיסק
l5-s1 l4-l5 l3-l4
ואחרים) מצביעים על קיומו של מצב תחלואה קודם ומעובדות כתובות אלו אין כל מקום להתעלם.


מצד שני נקבע בעבר והוועדה לא התעלמה מקביעה זו כי אין להפחית מהנכות בגין מצב קודם (דהיינו אין מקום לחישוב עו"ש
(עובר ושב – ק.כ) בו תופחת נכות בגין מצב קודם לתאונה).

ובחזרה לפרוטוקול עליו הוגש הערר בבית הדין. בפרוטוקול זה נרשם כי ממצאי בדיקות הדימות משקפים מחלה ניוונית בע"ש מותני אשר חלה טרם התאונה ונמשכה לאחריה.

גם כיום אינה רואה הוועדה כל פסול בקביעה זו המתבססת על רישומים בתיק תוצאות
ct


ותוצאת מיפוי עצמות אשר קדמו לתאונה הנדונה.


הוועדה מדגישה כי נכות נקבעת בגין ממצאי בדיקה גופנית ואלו (כפי שמופיעים בסעיף 22 לפרוטוקול הוועדה) אינם מצביעים על נכות העולה על 10% כפי שנקבע בעבר.

זה הבסיס להחלטת הוועדה שאין החמרה במצב. הוועדה סבורה כי בהחלטה זו אין כל פסול.

לפיכך, חוזרת הוועדה על קביעתה כי לתובעת מחלה ניוונית אשר החלה טרם התאונה הנדונה והיום אין החמרה נוספת במצבה קשורה לתאונה הנדונה"
.

9.
על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.

טענות הצדדים
10.
המערערת טענה כי הוועדה לא בדקה אותה על אף בקשתה המפורשת. עוד נטען כי הוועדה פעלה בניגוד לפסק הדין בכך שהתייחסה לעבר רפואי קודם המפורט בממצאי בדיקת
ct
שהתבצעה לפני התאונה, על אף שבית הדין קבע שאין לנכות 'מצב קודם'. המערערת הוסיפה כי לפני מתן פסק הדין שייכה הוועדה את ההחמרה במצבה הרפואי לשינויים ניווניים בגין מצב רפואי קודם לתאונה. לפיכך נטען כי הוועדה זלזלה בהוראות פסק הדין ויש להורות על העברת עניינה של המערערת לדיון בפני
ועדה בהרכב אחר.

11.
מנגד טען המשיב כי לא נפל פגם משפטי בעבודת הוועדה, שכן הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין. ההחלטה אם לבדוק את המערערת מסורה לשיקול דעת הוועדה ואין המדובר בטעות משפטית. עוד נטען כי הוועדה לא פעלה בניגוד להוראות פסק הדין מן הטעם שהוועדה לא ניכתה 'מצב קודם' בגין ההגבלות בתנועה אלא הסבירה שלמערערת מצב תחלואי קודם בעמוד השדרה שהחל לפני התאונה. המשיב הוסיף וטען כי הוועדה הסבירה שאין החמרה במצב הרפואי נוכח הממצאים בבדיקה הקלינית וכי רק בנוגע לממצאים ההדמתיים נקבע שהם תולדה של מצב תחלואי קודם ולכן נשלל קשר סיבתי בינם לבין התאונה. בנסיבות אלה נטען כי יש לדחות את הערעור.

הכרעה
12.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להידחות, מהנימוקים שיפורטו להלן.

13.
כידוע, בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות של ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כאשר כבר נקבע כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה[2]
. עוד נקבע כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן[3]
.

14.
יצוין כי כאשר מוחזר עניין לדיון מחודש בוועדה על פי

פסק דין
, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין ולפעול על פי הנחיותיו. כמו כן, במקרה של ערעור על החלטת הוועדה ביקורתו השיפוטית של בית הדין מוגבלת לבחינת השאלה אם הוועדה מילאה אחר האמור בפסק הדין[4]
.

15.
אוסיף כי בית הדין הארצי קבע בעניין מרגוליס[5]
את המקרים בהם ניתן לנכות "מצב קודם" משיעור הנכות הכוללת, באופן הבא:
"אם הוכרה התאונה כ'תאונת עבודה', אין לנכות משיעור הנכות הכוללת שיעורי נכות בגין מצב קודם, אלא אם אובחנו במבוטח ממצאים מוכחים קודמים לתאונת העבודה, התואמים סעיף מסעיפי הליקויים, ובשיעור הקבוע באותו הסעיף.
לשון אחר:נ
הוכחת מצב קודם שיש לנכותו מהנכות הכוללת מותנה בתשובה לשאלה
:
ב
אילו נבדק המבוטח על ידי הוועדה לפני קרות תאונת העבודה, כלום היה נקבע לו שיעור נכות על פי סעיף מסעיפי הליקויים? רק אז יש לנכות את שיעור הנכות שהיה נקבע לו - בטרם התאונה - משיעור נכותו הכולל"
.

16.
פסק הדין שבעקבותיו התכנסה הוועדה הורה לה לשקול בשנית אם חלה החמרה במצבה הרפואי של המערערת. כמו כן, הוסבה תשומת לב הוועדה לכך שהוועדה הקודמת מצאה שאין לנכות עבר רפואי קודם לתאונה בגין הפגימה בגב. עוד נפסק כי המערערת ובאת כוחה תוכלנה לטעון בפני
הוועדה טרם מתן החלטתה.

17.
עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי הוועדה שמעה את טיעוני באת כוח המערערת ואת בקשתה לבדוק את המערער. עם זאת, הוועדה החליטה שאין מקום לבצע בדיקה קלינית נוספת של המערער. לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה בענין זה שכן בפסק הדין לא קיימת הוראה לבצע בדיקה קלינית נוספת של המערערת ומסיבה זו לא חלה חובה על הוועדה לבצע בדיקה קלינית של המערער. כמו כן, הלכה פסוקה היא כי אופן הבדיקה ומשך הבדיקה הם נושאים מתחום הרפואה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהם[6]
ולכן ההחלטה אם לבדוק את המערערת אם לאו היא החלטה רפואית המצויה בתחום סמכותה של הוועדה.
בנסיבות אלה, משפסק הדין לא הורה לוועדה לבצע בדיקה קלינית נוספת של המערערת ומשהוועדה החליטה להסתמך על ממצאי הבדיקה הקלינית שביצעה ביום 13.2.2014, הרי שלא מצאתי כי נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה שלא לבדוק את המערערת.

18.
אוסיף, כי מעיון בפרוטוקול עולה שהוועדה שקלה בשנית את ההחמרה במצבה הרפואי של המערערת, כפי שהורה לה פסק הדין. הוועדה הסבירה באופן מפורש כי נכות רפואית נקבעת על יסוד ממצאי הבדיקה הקלינית וכי הממצאים שפורטו בפרוטוקול הוועדה מיום 13.2.2014 אינם מצביעים על נכות העולה על 10% בהתאם לקביעת הוועדה הקודמת. קביעת הוועדה מנומקת וברורה.

19.
למעלה מן הדרוש נציין כי ממצאי הבדיקה הקלינית של הוועדה הקודמת אינם שונים באופן מהותי ממצאי הבדיקה הקלינית שביצעה הוועדה.
ממצאי הבדיקה הקלינית של הוועדה הקודמת מיום 6.1.2009 מצביעים על
"הליכה ללא צליעה אנטאלגית, ע"ש מתני עם יישור הלורציזיס בכיפוף התארכות לפי שובר מ-14 ל-19 ס"מ. יישור 20 מעלות, הטייה בצדדים לסג ישיר 60 דו"צ, לסג הפוך 70 דו"צ. החזרי פיקה ואכילס הופקו תקינית ושווים, היקפים שווים בשוקיים, טונוס שרירים תקין, כוח גס 5/5

במיישרי ומכופפי כפות הרגליים. בדיקת תחושה שטחית בלתי מלמדת"
.
ואילו הוועדה ממצאי הבדיקה הקלינית של הוועדה מיום 13.2.2014, הם:

"נוירולוגית – גפיים תחתונות תנועתיות תקינה, טונוס תקין, רפלקסים פיקה ואכילס הופקו סימטריים, תחושה שטחית דיברציה/בלט תקינה. מבחן לסג מוסרת כאבים על כאבים בגב תחתון ב-70 מעלות בערך דו צדדי, מסוגלת לעמוד על בהונות ועקבים, הליכה תקינה.

בדיקה אורטופדית – יישור קל של הלורצוזיס המתנית. אקסטנסיה 35=55-20 מעלות, הטיה לימין 35 מעלות לשמאל 33 מעלות. מבחן שובר 10-13.5 משופר 15-20"
.


כאמור, הוועדה קבעה כי ממצאי הבדיקה הגופנית של המערערת אינם מצביעים על נכות העולה על 10%. פרט לעובדה שמדובר בקביעה רפואית מובהקת אשר לבית הדין אין הסמכות להתערב בה, הרי שמהשוואת הממצאים הקלינית של הבדיקות שבוצעו על ידי שתי הוועדות עולה כי לא קיים שוני מהותי ביניהן המחייב את החזרת עניינה של המערערת לדיון מחדש.

20.

לעניין טענת המערערת ולפיה עצם התייחסות הוועדה לעברה הרפואי מנוגדת לפסק הדין, אציין כי דין טענה זו להידחות. טענה זו מתעלמת מהשוני בין ניכוי 'מצב קודם' לבין השאלה בדבר קיומו של 'קשר סיבתי' בין ההחמרה במצב הרפואי לבין התאונה, ואסביר.

העובדה שקיימת החלטה חלוטה שלא לנכות 'מצב קודם' משמעותה כי מצבה הרפואי של המערערת קודם לתאונה אינו רלוונטי, אין לקבוע נכות בגינו ובוודאי שאין לבצע חשבון 'עובר ושב', דהיינו הפחתה של אחוזי הנכות הקודמת לתאונה מאחוזי הנכות לאחריה. הממצאים ניווניים שפורטו בהרחבה בהחלטת הוועדה היו קיימים אצל המערערת לפני התאונה, כפי שאף צינה הוועדה הקודמת והם מצביעים על תחלואה הקודמת לתאונה, ואין רלוונטיות לכך שאותה תחלואה זו לא הצדיקה ניכוי 'מצב קודם'. העובדה שלא נוכה 'מצב קודם' בגין תחלואה זו אינו מאיין או מבטל את קיומם של אותם שינויים ניווניים.

כאשר עומדת בפני
הוועדה שאלת ההחמרה בהתאם לבדיקות ההדמיה, על הוועדה לדון בשאלה אם מצבה של המערערת כעולה מבדיקות ההדמיה קשור לתאונה, או שמא ההחמרה קשורה לאותה תחלואה טבעית שהייתה קיימת אצלה קודם לתאונה. שאלה זאת היא שאלה רפואית הנתונה לשיקול דעתה הבלעדי של הוועדה.
יצוין כי העובדה שבעת קביעת הנכות בגין התאונה לא נוכה מצב קודם אינה שוללת את האפשרות שהשינויים הניווניים מהם סובלת המערערת עוד קודם לתאונה החריפו בחלוף הזמן, וזאת ללא קשר לתאונה. לעניין זה קבעה הוועדה כי
"... ממצאי בדיקות הדימות משקפים מחלה ניוונית בע"ש מותני אשר חלה טרם התאונה ונמשכה לאחריה"
. כלומר, התייחסות הוועדה לבדיקות ההדמייה אין משמעותה ניכוי 'מצב קודם', כטענת המערערת, אלא בקביעה שההחמרה בבדיקות אלה אינן קשורות לתאונה[7]
.

21.
בהקשר זה נציין כי הוועדה ציינה והדגישה שהבסיס לקביעתה ולפיה לא חלה החמרה במצבה הרפואי של המערערת הוא הממצאים הקליניים בבדיקה הרפואית ולא ממצאי בדיקות ההדמיה. קביעה זו של הוועדה מתיישבת עם ההלכה ולפיה כאבים וטיפולים כלשעצמם
אינם מקנים אחוזי נכות ואינם מעידים על
הגבלה בתנועות[8]
.

22.
בנסיבות אלה, לא מצאתי כי נפל פגם משפטי בעבודת הוועדה ולכן דין הערעור להידחות.

סוף דבר
23.
הערעור נדחה.

משמדובר בערעור בתחום הסוציאלי – אין צו להוצאות.

על פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ג טבת תשע"ו, (04 ינואר 2016
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.








[1]

פרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים מיום 6.1.2009 הוגש ביום 16.12.2015.
[2]

עב"ל(ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע לד 213 (1999).
[3]

עב"ל (ארצי) 217/06 יוסף בן צבי – המוסד לביטוח לאומי
, (לא פורסם, 22.6.2006).
[4]

דב"ע (ארצי) נא/29 – 01 פרנקל – המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע כד 160; עב"ל (ארצי) 114/07 עורקבי – המוסד לביטוח לאומי
, (לא פורסם, 8.1.2008).
[5]

דב"ע (ארצי) נג/46 – 01 מרגוליס – המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע כ"ו 364 (1993).
[6]

דב"ע (ארצי) שן/01 - 28 המוסד לביטוח לאומי
– קטוע, דב"ע (ארצי) נא/99 – 91 רוזנברג – המוסד לביטוח לאומי
.

[7]

בר"ע (ארצי) 46959-10-10 חני עוז – המוסד לביטוח לאומי
, (לא פורסם, 26.12.2010).
[8]


דב"ע נז/6 - 01 קסנטיני - המל"ל, (לא פורסם, 12.2.1998).






בל בית דין אזורי לעבודה 15115-03/15 מינה לנדר מנור נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 04/01/2016)