פסקי דין על רו"ח עופר מנירב |

115/07 תצ     05/01/2016




תצ 115/07 רו"ח עופר מנירב נ' מדינת ישראל- רשות המיסים








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים



ת"צ 115-07 מנירב נ' ישראל


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופטת
יהודית שיצר



התובע הייצוגי:



רו"ח עופר מנירב






ע"י ב"כ עו"ד סביר רבין


נ ג ד


הנתבעת
:


מדינת ישראל- רשות המיסים





ע"י ב"כ עו"ד שגית כחלון
ועו"ד אדם טהרני




פסק דין
משלים

1.
בעקבות קבלת התובענה הייצוגית ניתן בזאת

פסק דין
משלים לעניין גובה הגמול לתובע הייצוגי ושכ"ט לבא כוחו, וסוגיית ההשבה.


רקע

2.
בפסק דיני החלקי מיום 11.8.2015 (להלן: "פסה"ד החלקי") קבעתי כי על המדינה להשיב את כל הכספים שגבתה שלא כדין ממייצגים בתקופה שבין 12.2.2005 ל- 2.5.2012 (להלן: "תקופת ההשבה") בגין השימוש במערכת שע"מ. השימוש מתייחס לרכיב התשלום החודשי הקבוע ורכיב התשלום בעד השאילתות עצמן (זמן/מסך), למעט הרכיב של דמי החיבור החד פעמיים. בסוף פסק דיני החלקי קבעתי כי על הצדדים להגיש סיכומיהם לעניין הגמול לתובע הייצוגי ושכ"ט בא כוחו. כן הוריתי כי אם הצדדים לא יגיעו להסכמות באשר לאופן ההשבה ונוסח הפרסום באשר לאפשרויות ההשבה, עליהם להתייחס לסוגיות אלה במסגרת סיכומיהם לעניין הגמול ושכה"ט.

עיקרי טענות הצדדים

3.
לטענת התובע, התובענה הייצוגית שהוגשה עוד בשנת 2007 הייתה הגורם לכך שהמדינה בסופו של דבר חדלה מהגבייה שלא כדין, אם כי באיחור, רק בשנת 2012, ובעקבות קבלת ערעור התובע בביהמ"ש העליון. לטענת התובע יש לשקלל לצורך קביעת הגמול ושכה"ט את העובדה שהתועלת לקבוצה גבוהה ומתבטאת גם בסכום ההשבה הגבוה לעבר, מעל 53 מיליון ₪ (משוערך), וגם בתועלת העתידית הרבה שצמחה למייצגים בכך שנחסכה מהם הוצאה של עשרות מיליוני שקלים, מאז החדילה בראשית שנת 2012, ולעתיד, שכן מעתה יוכלו המייצגים לקבל מידע זה חינם אין כסף. לטענתו, התביעה הייתה כרוכה ביצירתיות משפטית ובסיכון, וכי למרות ניסיון ביהמ"ש העליון לשכנע את התובע ובא כוחו למשוך את הערעור הם המשיכו בערעור תוך אמונה בצדקת טענותיהם. לטענת התובע ההשקעה בתיק הייתה רבה, במשך
כ- 9 שנים, וכללה מספר לא מבוטל של דיונים מקדמיים, מספר ישיבות הוכחות והגשת סיכומים וסיכומי תשובה. לטענתו הושקעו בהליך הארוך אלפי שעות עבודה, ונפסק כי שכ"ט בהליך שנסתיים בפס"ד, גבוה משכ"ט בהליך שנסתיים בפשרה. לטענת התובע ובא כוחו, התובע סייע רבות לבא כוחו ותרם לו רבות מזמנו ומניסיונו. ההליך היה מורכב והעלה סוגיות משפטיות עקרוניות בשתי עילות שונות ששתיהן התקבלו בסופו של דבר (עילת האגרה ועילת חופש המידע).
עוד ציין כי מאחר שהגבייה הבלתי חוקית נמשכה שנים רבות אין לחוס על הקופה הציבורית בקביעת גובה הגמול ושכה"ט, והפנה לפסיקה לפיה ההגנה על הקופה הציבורית כבר נלקחה בחשבון ע"י המחוקק במסגרת ההגנות שבחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו – 2006 (להלן: "החוק"). התובע הפנה ל- ע"א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש
נ' דן רייכרט (לא פורסם, מיום 23.5.2012, להלן: "פס"ד רייכרט") שקבע את שיטת האחוזים לחישוב גובה הגמול ושכה"ט. לפי חישובו גובה שכה"ט המתקבל מהמדרגות שנקבעו בפס"ד רייכרט הוא 8,750,000 ₪ + מע"מ .

4.
לטענת הנתבעת (להלן: "המדינה"), יש לקחת בחשבון כי המדינה משיקוליה היא החליטה לחדול מהגבייה, והייתה כבר במגמה של הפחתת התשלומים שגבתה בגין מערכת שע"מ. המגמה החלה שנים קודם לחדילה המוחלטת מאפריל
2012 ובמו"מ שהתקיים בין לשכת רוה"ח לרשות המיסים. לפיכך לטענתה אין תועלת עתידית לחברי הקבוצה כתוצאה מהתובענה. לשיטתה מידת החשיבות הציבורית של התובענה נמוכה, מאחר שהיא מתייחסת לציבור מצומצם וחזק של המייצגים, אשר מודעים לזכויותיהם, ו- 64 מהם אף הגישו תבענות פרטניות. עוד יש לקחת בחשבון שהתובע נמנע מפנייה מוקדמת אליה ליישור ההדורים בטרם הגשת התובענה בעניין עילת תביעתו. לטענתה, פסיקת ביהמ"ש העליון ב- עע"מ 2978/13


מי הגליל – תאגיד והביוב האזורי בע"מ נ' יונס

(לא פורסם, מיום 23.7.2015,
להלן: "הלכת מי הגליל") קובעת כי הימנעות מפנייה מוקדמת מהווה שיקול להפחתת שכה"ט. לשיטתה, התובע, שהיה עד שנת 2006 נשיא לשכת רואי החשבון, בכוונה נמנע מלפנות אליה בעת כהונתו כנשיא, והוא שמר את עילת תביעתו לשנת 2007 אחרי שהוא כבר פרש מתפקידו כראש לשכת רואי החשבון, מתוך אינטרס כלכלי לזכות בגמול לתובע הייצוגי. לטענת המדינה, ההליך היה פשוט ביותר, לא נדרשו חוות דעת מומחים, והיו רק 3 ישיבות הוכחות בהם נחקרו 4 עדים בלבד, ומטעם התובע העיד רק התובע בעצמו. לשיטתה, רוב התביעה של התובע, המהווה כ- 78% מסכום התביעה, נדחתה, והפער המשמעותי בין הסכום שנתבע מלכתחילה ע"י התובע הייצוגי לסכום שנפסק בסופו של דבר, צריך להוות שיקול המצדיק פסיקת גמול ושכ"ט נמוכים. לשיטתה התועלת האמיתית לקבוצה התובעת היא
כ- 50% מסכום ההשבה הסופי שייקבע, מאחר שהמייצגים כבר ניכו בעבר את תשלומי השע"מ שבמחלוקת כהוצאה בייצור הכנסה. עוד טענה המדינה, כי אין לפסוק גמול ושכ"ט בהתאם למדרגות שנקבעו בפס"ד רייכרט, והפנתה לפסיקה בה שכה"ט עמד על פחות מ- 4% מסכום ההשבה. עוד טענה כי שכה"ט כשמו כן הוא, אמור להיות עבור הטרחה של ב"כ התובע בתובענה. כן טענה כי יש להתחשב באינטרס השמירה על הקופה הציבורית.

שיקולי בית המשפט

5.
נפסק ששיקולי ביהמ"ש בבואו לפסוק גמול לתובע ייצוגי ושכ"ט לבא כוחו, המפורטים בסעיפים 23 ו- 22(ב) לחוק, מתחלקים לשלושה ראשים עיקריים: שיקולי התפוקה לקבוצה המיוצגת, שיקולי התשומה, שעוסקים בטרחה ובסיכון של התובע ובא כוחו, בדרך ניהול ההליך ובפער שבין הסעד הנתבע לסעד שהתקבל בסופו של דבר, ושיקולי הכוונה ציבורית (ראו: ע"א 10085/08 תנובה - מרכז שיתופי נ' עזבון המנוח תופיק ראבי ז"ל (לא פורסם, מיום 4.12.20122) סע' 62 לפסה"ד; עע"מ 6687/11 מדינת ישראל נ'' ז'וז'ו אבוטבול, (לא פורסם, מיום 25.12.2012) סע' 32 – 36 לפסה"ד, להלן: "פס"ד אבוטבול"; עע"מ 2395/07
אכדיה סופטוור סיסטמס בע"מ נ' מדינת ישראל – מנהל המכס ומס בולים (לא פורסם, מיום 27.12.2010), סע' 19- 21). עוד נפסק כי רשימת השיקולים המנויים בחוק אינה רשימה ממצה (ראו: ע"א 9134/05 אליעזר לויט, עו"ד נ' קו-אופ צפון, אגודה שיתופית לשירותים בע"מ
(לא פורסם מיום 7.2.2008). להלן אדון בנפרד בכל אחד מהשיקולים הללו.

תשומה

6.
באשר לשיקולי התשומה, מחד גיסא מדובר בטענה משפטית פשוטה, המבוססת על העדר הסמכה בדין לגבות אגרה עבור מערכת שע"מ, ועל יישום הקריטריונים שנקבעו בפסיקה לסיווג התשלום כאגרה לעומת מחיר. מאידך, המדינה נמנעה מלנצל את הזכות שהעניק לה המחוקק להודיע על חדילה בתוך 90 יום מהגשת התובענה. בחירת המדינה לנהל את ההליך עד תומו, דרשה השקעה רבה, יותר מאשר מרבית התובענות הייצוגיות, שמסתיימות בדרך כלל בהודעות חדילה. ההשקעה בתיק לא הייתה מועטה, התיק החל עוד בראשית שנת 2007, ונמשך שנים רבות, כולל ערעור לביהמ"ש העליון. התקיימו שלוש ישיבות הוכחות, בנוסף
ל- 5 ישיבות מקדמיות שהתקיימו לפניי, וזאת בנוסף לישיבות המקדמיות שהתקיימו לפני
כב' השופטת דותן לפני הערעור שהוגש לביהמ"ש העליון, על החלטתה. כמו כן הוגשו סיכומים בכתב כולל סיכומי תשובה וכן סיכומים נוספים לעניין הגמול ושכה"ט. באשר לפער בין הסכום שנתבע לסכום שנפסק בסופו של דבר , למעלה מ-60 מיליון ₪ כפי שננקב בכתב התובענה

(סע' 3) ביחס ל-24 החודשים שקדמו להגשת בקשת האישור, לעומת כ- 40 מיליון ₪ לפני הצמדה וריבית שנפסקו בסופו של דבר, הרי שהפער נובע הן מאחר שהמידע נמצא בידי המדינה, והתובע נקב בהערכה גסה בלבד, והן בשל דחיית עילת התביעה של דמי ההתחברות החד פעמיים. אומנם בסיכומי התובע משנת 2014 מתקבל פער גדול עוד יותר, שכן התובע טען שהסכום כולל ריבית והצמדה הוא מעל 200 מיליון ₪ (סע' 14 לסיכומיו), לעומת כ-50 מיליון ₪ (משוערך) שנפסקו בסופו של דבר. אולם הדבר נובע מכך שהתובע הוסיף בשנת 2012 עילת תביעה חדשה של טענת עסקת החליפין (והמדינה לא התנגדה להרחבת החזית במסגרת מסמכי הפלוגתאות משנת 2012). אומנם עילת תביעה זו נדחתה בפסק דיני החלקי, ויש לקחת זאת בחשבון בשיקולי הגמול ושכה"ט.

אינני מקבלת את טענת הנתבעת כי התובע הגיש את התובענה הייצוגית ללא פנייה מוקדמת. התובענה הוגשה ביום 12.2.2007, כאשר עוד ביום 17.7.2006 , כאשר התובע עדיין כיהן כנשיא לשכת רואי החשבון, הוא שלח מכתב לרו"ח שוקי ויטה, סמנכ"ל בכיר שומה וביקורת ברשות המסים (נספח 2 לתצהיר העדות הראשית של התובע, שהוגש לביהמ"ש ביום 10.4.2013)

בו טען כנגד התשלום בגין השימוש במערכת שע"מ. במכתב זה התובע אף שלח התראה לנתבעת, לפיה אם עמדת רשות המסים תישאר על כנה, לשכת רואי החשבון תכלכל את צעדיה בהתאם. יתר על כן, בהמשך, ביום 22.11.2006, אחרי פרישת התובע מכהונתו כנשיא הלשכה, אך כיהן עדיין בלשכת רואי החשבון כיו"ר ועדת המסים והקשר עם רשויות המסים,
שלח התובע מכתב נוסף לרשות המיסים ובו ציין:

"למניעת ספק ברצוני להבהיר כי שיתוף הפעולה שלנו עם רשות המיסים בנושא זה הינו חרף העובדה כי לשכת רואי חשבון טענה וממשיכה לטעון כי כל השירות בש.ע.מ. צריך להינתן ללא תשלום".

(נספח 8 לתצהיר העדות הראשית של התובע, בסוף המכתב).

אומנם התובע לא מציין במכתביו את הבסיס המשפטי לפנייתו, אך הדבר הגיוני כיוון שהוא אינו משפטן. מכל מקום, המדינה, כרשות מנהלית היא זו שמוטל עליה לבחון את התנהלותה החוקית באמצעות יועציה המשפטיים. הציבור רשאי להניח שהמדינה פועלת כדין.
בענייננו, למרות שהיתה למדינה הזדמנות במהלך 90 הימים מהגשת בקשת האישור להגיש הודעת חדילה, שהיתה מביאה לדחיית התובענה על הסף, ובכך היתה המדינה פטורה מהשבה, היא בחרה שלא לעשות כן. בכך יש הוכחה בדיעבד כי גם פנייה מוקדמת, ממילא לא הייתה מועילה. אולם כאמור לעיל ניתן לקבל את מכתב התובע לרשות המסים, עוד בשנת 2006, בעודו מכהן כנשיא לשכת רו"ח, בתור פנייה מוקדמת, למרות שלא צוין במכתב הבסיס המשפטי לטענתו. בכך נשמט הבסיס מטענת המדינה כי התובע בכוונה נמנע מלהעלות את דרישתו בעודו מכהן כנשיא לשכת רו"ח והוא שמר את התביעה לעצמו מאינטרס כלכלי שלו, עד לאחר פרישתו מכהונתו.
יש לציין כי באותה העת נמשך המו"מ בין לשכת רואי החשבון לרשות המסים בעניין תשלומי שע"מ.

תפוקה

7.
באשר לשיקולי התפוקה, ברי כי התובענה תרמה באופן מהותי לחדילה מהגבייה שלא כדין. עיתוי הודעת החדילה של המדינה, באפריל 2012, מלמד שההודעה באה בעקבות התובענה ובעקבות פסה"ד מיום 6.9.2011 שניתן ע"י ביהמ"ש העליון, אשר קיבל את ערעור התובע. בפסה"ד נקבע כי לכאורה יש סבירות שהתובענה תוכרע לטובת חברי הקבוצה ורק הכרעה זו שינתה את עמדתה המקורית של המדינה.
הלכה פסוקה היא כי במסגרת שיקולי התפוקה יש לקחת בחשבון את סך כל התועלות לקבוצה התובעת, הן תועלות בשל השבת סכומי הגבייה שנגבו בעבר, והן תועלות עתידיות של מניעת גבייה שלא כדין בעתיד (ראו: פס"ד אבוטבול, סעיף 33). בענייננו התועלת לקבוצה היא רבה, שכן היא כוללת הן את סכום ההשבה בגין תקופת העבר, כ- 50 מיליון ₪ (כולל הצמדה וריבית), והן את הסכומים שנחסכו מהגבייה העתידית, אשר נמנעה בשל הגשת התובענה.
כדי לסבר את האוזן אציין, כי נכון למועד

פסק דין
משלים זה חלפו עוד כשלוש וחצי שנים מאז הודעת החדילה, שכבר במהלכן נמנעה גבייה שלא כדין מחברי הקבוצה התובעת,

בסדר גודל של עשרות מיליוני שקלים.

אשר לטענת המדינה כי התועלת האמיתית לקבוצה התובעת נמוכה בהרבה, כיוון שהמייצגים ניכו את תשלומי שע"מ כהוצאה בייצור הכנסה, אינני רואה צורך להיכנס לשומות המס שהגישו המייצגים לשלטונות המס. חזקה עליהם שידעו לעשות בדוחותיהם העתידיים התאמות בין סכומי ההשבה, כשזו תתקבל, לבין ניכויים כהוצאה בייצור הכנסה,
שביצעו בעבר, אם אכן עשו כך.

הכוונה ציבורית

8.
באשר לשיקולי הכוונה ציבורית, ברי כי אינטרס ציבורי חשוב ביותר מושג ע"י הרתעת רשויות מנהליות, ובראשן הרשות המנהלית מספר אחת - המדינה, מגביית כספים שלא כדין מהציבור. כך נפסק:

"חשיבותה של התובענה הייצוגית המוגשת נגד הרשות, טמונה, בין השאר, ביכולתה לקדם את ערך הציות לחוק, ובכוחה ההרתעתי כלפי רשויות השלטון (ראו עניין אנליסט, בעמ' 259). אשר על כן, בבואנו לדון בגמול למשיב ובשכר טרחתם של באי-כוחו, עלינו לתת את הדעת, לעובדה, כי הגשת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, תרמה, באופן מהותי, לשינוי עמדת המערערת ולהחלטתה לחדול מגביית האגרה, בגין כל שנת מס שבערעור. במקרה דנא, הגשת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, השיגה את התכלית שלשמה הוגשה, והביאה לחסכון של כספים רבים לציבור, המבקש להגיש ערעורי מס הכנסה. בכך, מבטא המקרה דנא את כוחו ההרתעתי והאכיפתי של מוסד התובענה הייצוגית, ויש בו כדי לעודד תובעים עתידיים להעמיד לביקורת שיפוטית כשלים בהתנהלות רשויות המדינה. בהקשר דומה קבעה השופטת א' פרוקצ'יה כי:

"[...] התוצאה בשטח היא כי הגשת התובענה על ידי המערערות יצרה תמריץ כלפי הרשות להעריך מחדש את מהלכיה, ובכך היא השיגה, למעשה, את מטרתה העיקרית בהפסקת הגבייה ביחס לעבר.

(פס"ד אבוטבול, סע' 35 לפסה"ד, ההדגשות כאן ולהלן שלי – י'ש').


חיזוק מוסד התובענה הייצוגית חשוב על מנת לעודד תובעים פוטנציאלים נוספים להגיש בעתיד תובענות ייצוגיות ולסייע בכך בחשיפת ותיקון כשלים בהתנהלות של רשויות השלטון. פן נוסף הוא בתרומה להגברת הבדיקה המוקדמת של הרשויות בטרם הטלת חיובים על הציבור.

מעבר לעובדה שרשויות מנהליות כפופות לנורמות של הגינות שקיפות ותום לב מוגברות יותר מאשר המגזר הפרטי, ברי כי רשויות מנהליות אמורות גם להוות מודל לחיקוי למגזר הפרטי ולציבור בכללו. בכך יש גם כדי לחזק נורמות התנהגות בכלל ואת מעמדו של עקרון שלטון החוק.

גובה הגמול ושכה"ט

9.
עפ"י הפסיקה שכה"ט שנפסק בתובענות ייצוגיות אינו מהווה רק שכר עבור הטרחה, כטענת המדינה, אלא הוא נועד להוות גם תמריץ לעורך הדין לפעול להשאת טובת הקבוצה תוך שהוא פועל אף להשאת שכרו שלו, ולכן יש לנקוט בשיטת האחוזים (ראו: פס"ד רייכרט, סע' 7).

באשר לגובה הגמול ושכה"ט במקרים של תובענות ייצוגיות שנתקבלו, כבענייננו, להבדיל מתובענות שנדחו על הסף בשל הודעות חדילה, נפסק בפס"ד רייכרט:

"לאחר ששקלנו את נסיבותיו המיוחדות של המקרה שלפנינו, ובהתחשב בכל השיקולים עליהם עמדנו, ובהם אופן התנהלותם הראוי לשבח של באי כוח התובע המייצג, מורכבותו הייחודית של ההליך והזמן הרב מאוד בו הוא נוהל, הננו קובעים כי על כל סכום שנגבה בפועל עד ל-5 מיליון ש"ח, ייפסק לטובת בא-הכוח המייצג שכר טרחה בשיעור של 25%; על כל סכום שנגבה בפועל בין 5 מיליון ש"ח עד ל-10 מיליון ש"ח ייפסק שכר טרחה בשיעור של 20%; ועל כל סכום שנגבה בפועל מעל 10 מיליון ש"ח, ייפסק שכר טרחה בשיעור של 15%".

(סע' 16 לפסה"ד).

אומנם צוין בפס"ד זה כי מדרגות אלו נקבעו על רקע נסיבותיו המיוחדות של התיק, וכי בכל תובענה ייקבעו אחוזים בהתאם לנסיבותיו הפרטניות של כל מקרה ומקרה (ראו: פס"ד רייכרט, סע' 8). אולם, יש לקחת בחשבון כי בפרשת רייכרט לא נגרמה תועלת עתידית לחברי הקבוצה בשל קבלת התובענה הייצוגית, אלא רק תועלת של השבה בגין תקופת העבר
(של כ-16 מיליון ₪). לעומת זאת במקרה שלנו, התועלת העתידית רבה ביותר ומסתכמת בסכומים גבוהים בהרבה מאלה שבפס"ד רייכרט, ומאז שחדלה המדינה מהגבייה מדובר בסכומים של לפחות עשרות מיליוני שקלים, זאת בנוסף לסכום ההשבה בגין תקופת העבר שמגיע לסביבות 50 מיליון ₪ (כולל הצמדה וריבית). יודגש כי פס"ד רייכרט הסתיים בפשרה, ואילו המקרה דנן הסתיים ב

פסק דין
סופי בו הכריע ביהמ"ש לגופו של עניין, ואכן נפסק כי במקרה כשלנו יש לפסוק גמול ושכ"ט גבוהים יותר (ראו: פס"ד רייכרט, סע' 8).
רק בשל הסכומים המגיעים למיליונים רבים ראיתי להחיל גם בענייננו את אותן מדרגות.

לטענת התובע, סכום ההשבה שקבעתי בפסק דיני החלקי כולל הצמדה וריבית הוא – 53,038,023 ₪ . המדינה לא חלקה על חישוב זה של התובע ולפיכך אני מקבלת את תחשיבו, לצורך קביעת הסכום שממנו ייגזר גובה הגמול ושכה"ט. אמנם המדינה טענה לאינטרס השמירה על הקופה הציבורית, אך בפועל אין חשש לקופת המדינה, שכן החיסכון הכספי שהשיגה המדינה מהפעלת מערכת שע"מ היה משמעותי ביותר ועמדתי על כך בפסה"ד החלקי (ראו: עמ' 10 שורה 18 עד עמ' 11 שורה 6).
הסכום המתקבל מיישום המדרגות שנקבעו בפס"ד רייכרט על סכום ההשבה הנ"ל הוא
כ- 8,700,000 ₪. בהתאם לכך אני פוסקת גמול לתובע הייצוגי בסך 2,000,000 ₪ ושכ"ט לבא כוחו בסך 6,700,000 ₪.

אני מוצאת להעיר כי ההצמדה והריבית עליהם הוריתי בפסק דיני החלקי נעשו על דרך האומדן מאמצע התקופה, רק לצורך הערכת סכום ההשבה הכולל לצורך חישוב כוללני של הגמול ושכה"ט. ההשבה הפרטנית לכל נישום תכלול הצמדה וריבית פרטניים בהתאם לנתוניו האישיים.

התנהלות המדינה מאז מתן פסק הדין החלקי

10.
אינני יכולה להימנע מהתייחסות להתנהלות המדינה, אפילו בהקשר לפסה"ד המשלים. בסוף פסק דיני החלקי, שניתן ביום 11.8.15 הוריתי לצדדים להגיש הצעה לנוסח ההודעה שתפורסם לציבור באשר להשבה ולעניין אופן ההשבה. התובע עשה כן והמדינה למרות הוראותיי נמנעה מלעשות כן, עד לאחרונה. בפסק דיני החלקי קבעתי כי על התובע להגיש סיכומיו לעניין הגמול ושכה"ט עד ליום 30.9.2015, ועל המדינה להגיש סיכומיה תוך 30 יום לאחר מכן. עוד ציינתי בפסק הדין החלקי כי אם הצדדים לא יגיעו להסכמות גם באשר לאופן ההשבה ונוסח המודעה לציבור על אפשרויות ההשבה, יתייחסו הצדדים לכך בטיעוניהם לעניין הגמול ושכה"ט. התובע הגיש במועד שקבעתי, 30.9.2015, הן את טיעוניו לעניין הגמול ושכה"ט והן את טיעוניו לעניין אופן ההשבה ונוסח המודעה. ביום 6.10.2015 נתתי החלטה לפיה על המדינה להתייחס לעמדת התובע לעניין אופן ההשבה ונוסח המודעה עד ליום 20.10.2015. יום למחרת, ב- 7.10.2015, הגישה המדינה בקשה להארכת מועד להגשת טיעוניה לעניין אופן ההשבה ונוסח המודעה ב-45 יום, אך היא לא ביקשה הארכת מועד לטיעוניה בעניין הגמול ושכה"ט. התובע הגיש התנגדותו להארכת המועד. לאחר התנגדות זו,
ובטרם ניתנה החלטתי בבקשת המדינה להארכת המועד, הגישה המדינה בקשה נוספת להתליית החלטתי בעניין שכה"ט והגמול עד שתינתן החלטה בערעור שהגישה המדינה לביהמ"ש העליון על פסק דיני החלקי. ביום 6.12.2015 דחיתי את בקשת המדינה להתליית ההליכים. רק ביום 13.12.2015 הגישה המדינה סיכומיה לעניין גמול ושכ"ט, באיחור של
כ-5 שבועות, ומבלי שביקשה מביהמ"ש הארכת מועד להגשת סיכומיה אלה. ביום 14.12.2015 הגישה המדינה בקשה להארכת מועד להגשת תגובה לעמדת התובע לעניין אופן ההשבה ונוסח המודעה , ב- 14 יום, בנימוק שהקימה צוות מיוחד לשם כך, כיוון שלשיטתה דרוש מנגנון מורכב. ביום 22.12.2015 דחיתי את בקשתה בשל הזמן הרב שחלף מאז, אשר איפשר למדינה להתייחס לסוגייה זו בטיעוניה. והנה ביום 23.12.2015 הגישה המדינה
טיעוניה לעניין אופן ההשבה ונוסח המודעה.

סיכומי תשובה

11.
ב"כ התובע הגיש ביום 17.12.2015 בקשה למתן רשות להגיש תגובה קצרה לסיכומי המדינה לעניין גמול ושכ"ט. התובע טען כי ביהמ"ש נוהג לאפשר סיכומי תשובה והפנה לתקנה 158(א)(6) לתקסד"א. אולם עיון בתקנה זו מגלה כי ב"כ התובע ציטט את הסעיף באופן חלקי בלבד. התקנה קובעת:

1.
מיום 1.6.1995
2.
תק' (מס' 2) תשנ"ה-1995
3.
ק"ת תשנ"ה מס' 5683
מיום 1.6.1995 עמ' 1495
ביטול פסקה 158(א)(5)

הנוסח הקודם:
(5)
היו נתבעים אחדים וביניהם אחד שאינו מביא ראיות- יסכמו תחילה כל הנתבעים את טענותיהם לפי הסדר שיקבע להם בית המשפט והתובע יסכם אחריהם, אלא שבית המשפט רשאי להרשות לנתבע שלא הביא ראיות לטעון טענות נוספות, אחרי סיכומו של התובע

;

"בית המשפט רשאי להרשות לבעל דין שסיכם את טענותיו תחילה להשיב לסיכומו של בעל דינו, אם ראה שהדבר דרוש להבהרת טיעון שהושמע בפני
ו".

מנוסח התקנה עולה כי מדובר בסמכות שברשות, והדבר נתון לשיקול דעתו של ביהמ"ש. עוד עולה מנוסח התקנה הנ"ל כי הדבר תלוי בשאלה האם הדבר דרוש להבהרת טיעון שהושמע בפני
ו. מאחר שלא מצאתי בטענות הצדדים דבר הטעון הבהרה איני מוצאת להיעתר לבקשה.

אופן ההשבה

12.
באשר לאופן ההשבה, דעתי היא כי על רשות המסים להשיב בעין לחברי הקבוצה את הסכומים שנגבו שלא כדין, בצירוף ריבית והצמדה.

באשר לפרוצדורת ההשבה - המדינה בבקשתה להארכת מועד למתן עמדתה באשר לסוגיית ההשבה טענה כי דרושה לה הארכה בשל הקמת צוות מיוחד לקביעת מנגנון מורכב באשר להשבה. כדי לחסוך למדינה "מנגנון מורכב" ו- "צוות" כלשון בקשתה, וכדי להביא סוף סוף לידי סיום תיק זה שראשיתו עוד בשנת 2007, אני מוצאת לנכון לקבוע פרוצדורת השבה מעשית ותכליתית בנסיבות העניין.

אני מורה לרשות המיסים לפרסם תוך 120 יום מהיום הודעה במימונה, על עיקרי פסק דיני החלקי והמשלים ועל אפשרויות ההשבה של תשלומי שע"מ, בעיתון יומי בשפה העברית בעיתון יומי בשפה הרוסית ובשפה הערבית. ההודעה תפורסם פעם באמצע השבוע ופעם בסוף השבוע מדי שבוע במשך חודשיים ברציפות. בהודעה בעיתונות תצוין כתובת אתר האינטרנט של רשות המיסים בו ניתן יהיה לעיין או להפיק את הנוסח המלא של פסק דיני החלקי והמשלים. עוד יצוין בהודעה בעיתונות כי בכתובת אתר האינטרנט הנ"ל תהיה מצויה במקום בולט הרשימה המלאה של משלמי תשלומי השע"מ (התשלום החודשי הקבוע והתשלום עבור השאילתות) בתקופת ההשבה, לפי סדר אלפאביתי. בנוסף יצוין בהודעה לעיתונות כי קיים טופס בקשת השבה באתר האינטרנט הנ"ל, שאותו ניתן למלא ישירות באתר, או לשלוח לרשות המיסים בדואר רשום, לתא דואר שמספרו יפורט. בהודעה לעיתונות גם יובהר כי במקרים כגון שותפות שפורקה, מייצג שפרש מעיסוקו וכן מייצג שנפטר, יהיו זכאים להשבה, המייצג לשעבר, השותפים לשעבר והיורשים (וזאת בהתאמה), כנגד מילוי הטופס והמצאת אישורים לתמיכה ואימות טענותיהם.

השבת הכספים לפונים תיעשה תוך 45 יום מכל פנייה פרטית שתתקבל תוך שנתיים מהפרסום האחרון. כל אותה העת יישאר בתוקפו הפרסום באתר האינטרנט הנ"ל על אפשרויות ההשבה. הכספים שלא יידרשו לאחר שנתיים מהפרסום האחרון יירשמו כיתרות זכות של הנישומים והודעה על כך תישלח להם.

כמו כן תציין רשות המיסים בהודעה לעיתונות ובדף הבית של אתר האינטרנט שלה במקום בולט, כי חבר קבוצה שנתקל בקושי לקבל החזר כספו מרשות המיסים יהיה זכאי לפנות לבא כוח התובע הייצוגי שיטפל בבקשה מול רשות המיסים ללא כל תשלום.

ההודעות בעיתונות והטופס באינטרנט לצורך ההשבה הפרטנית יהיו בנוסח שיוגש בתיאום בין ב"כ הצדדים, לאישור בימ"ש זה תוך 30 ימים מהמצאת פס"ד משלים זה.

13.
לא מצאתי לנכון במסגרת התיק דנן להיכנס ולבחון את טענות המשיב ביחס למערכת היחסים הפנימית בין התובע לבין לשכת רו"ח. אני מורה להעביר את פסה"ד לנשיא לשכת רו"ח ולוועדת הקשר של לשכת רו"ח עם רשות המיסים, שרשאים לשקול את מערכת היחסים בין הלשכה לתובע והאם מעמדו ותפקידיו של התובע בלשכה מקנים לה זכות לתבוע משכה"ט שנפסק לתובע, כולו או חלקו.


ניתן היום,
כ"ד טבת תשע"ו, 05 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין החלקי מיום 22.1.2015 ו

פסק דין
משלים זה לב"כ הצדדים ולב"כ היועץ המשפטי לממשלה, כמו כן יועבר לנשיא לשכת רו"ח.









תצ בית משפט לעניינים מנהליים 115/07 רו"ח עופר מנירב נ' מדינת ישראל- רשות המיסים (פורסם ב-ֽ 05/01/2016)