פסקי דין על שמואל אלימלך | פסקי דין על מומי אלימלך |

37430-10/14 פ     06/01/2016




פ 37430-10/14 מדינת ישראל נ' שמואל אלימלך, מומי אלימלך










1

בית המשפט המחוזי בירושלים
בפני
כב' השופט אריה רומנוב


ת"פ 37430-10-14 מדינת ישראל
נ' אלימלך ואח'




בעניין:
מדינת ישראל



המאשימה





נ ג ד


1.
שמואל אלימלך
2.
מומי אלימלך



הנאשמים





ב"כ המאשימה: עו"ד יעל איגרא
– פרקליטות מחוז ירושלים (פלילי)
ב"כ נאשם 1: עו"ד מיכאל עירוני
ב"כ נאשם 2: עו"ד ארז בר-צבי




גזר דין


כללי וכתב האישום המתוקן
1.
ביום 23.10.14 הוגש נגד הנאשמים כתב אישום במסגרתו הואשמו בעבירה של חבלה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 בצירוף סעיפים 335(א)(2)+(1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק"). בנוסף, נאשם 2 הואשם גם בעבירה של תקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק.
2.
הנאשמים כפרו במיוחס להם בכתב האישום, וביום 29.4.15 החלה שמיעת ראיות התביעה, במסגרתה העיד המתלונן בתיק זה.
3.
ביום 30.4.15 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון בתיק. בהתאם לכך הורשעו הנאשמים על פי הודאתם בעובדות כתב האישום המתוקן שהוגש נגדם, בעבירות הבאות: נאשם 1 - חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 בצירוף סעיף 335(א)(2) לחוק. נאשם 2 - חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 בצירוף סעיפים 335(א)(2)+(1) לחוק.
4.
ואלה המעשים על פי כתב האישום המתוקן: הנאשמים הם בני דודים. ביום 9.10.14 בשעות הערב שהה המתלונן יחד עם חברים ובני משפחה בבית אמו שבעיר בית שמש. בשעה 20.00 או בסמוך לכך, הגיעו המתלונן וחברו ברכב לקיוסק בעיר בית שמש. אל הקיוסק הגיע ברכב גם נאשם 1 יחד עם חברתו. נאשם 1 העמיד את הרכב באופן שחסם את רכבו של המתלונן. המתלונן ביקש מנאשם 1 להזיז את רכבו, קילל אותו ואיים עליו עד שנאשם 1 הזיז את הרכב. לאחר מכן נסעו המתלונן וחברו בחזרה לבית האם, ונאשם 1 וחברתו נסעו לביתו של נאשם 1.
נאשם 1 שוחח עם נאשם 2 וביקש ממנו להצטרף אליו כדי שייגשו ביחד לבית בו היה המתלונן, וזאת כדי לברר את האירוע שתואר לעיל. נאשם 2 הצטייד בסכין, והנאשמים נסעו לכיוון הבית.
בשעה 21.00 או בסמוך לכך עמדו המתלונן, חברו ושניים נוספים בחניה שמחוץ לבית, והנאשמים הגיעו אל המקום ברכב. הנאשמים יצאו מהרכב. נאשם 2 ניגש אל המתלונן ובעט בו באזור חלציו, ובתגובה הדף המתלונן את נאשם 2. נאשם 1 ניגש אל אחד מחבריו של המתלונן וניסה לתקוף אותו, והמתלונן קפץ על נאשם 1. נאשם 2 חזר אל המתלונן וביחד עם נאשם 1 החלו להכות אותו באגרופים ובבעיטות בחלקים שונים בגופו. בשלב מסויים במהלך חילופי המהלומות הלך נאשם 1 לרכבו, ונאשם 2 המשיך להכות את המתלונן ולהלום בו בחלקים שונים בגופו, ובתגובה הלם המתלונן בנאשם 2 באגרופים. במהלך חילופי המהלומות, דקר נאשם 2 את המתלונן באמצעות סכין בין הצלעות בצד שמאל. לאחר זמן קצר, הלך גם נאשם 2 לרכב. שוטר המתגורר בסמוך למקום ניגש אל הרכב ואמר לנאשם 2 לא לזוז. בתגובה אמר נאשם 2 לשוטר להיזהר ולא להתערב. נאשם 2 יצא מהרכב, דחף את השוטר בפני
ו ונכנס בחזרה לרכב. מיד לאחר מכן נסעו הנאשמים קדימה, ביצעו סיבוב פרסה וברחו מהמקום. כתוצאה מהאירוע נגרם למתלונן פצע דקירה באורך 1 ס"מ בין הצלעות בצד שמאל בעומק אשר גרם לפגיעה קלה בריאה, וכן נגרמו לו חתכים באף ובמצח והוא נזקק לאשפוז בבית חולים.


תסקירי שירות המבחן
נאשם 1
5.
מתסקיר שירות המבחן מיום 24.9.15 שניתן בעניינו של נאשם 1 עולה, כי נאשם 1 בן 25, מאורס, מתגורר כיום בבית הורי ארוסתו בכפר אוריה. נאשם 1 הוא הבן הצעיר במשפחה המונה זוג הורים וארבעה אחים בגילאי 25-35. אביו של הנאשם עובד בחברת "מנועי בית שמש" ואימו גננת. אחיו של הנאשם נשואים ובעלי משפחות ומנהלים אורח חיים נורמטיבי. נאשם 1 סיים 12 שנות לימוד ושירת שירות צבאי מלא ביחידת הכבאות של חיל האוויר. לאחר שחרורו מהצבא עבד הנאשם כשכיר בתחום הצילום ובשנת 2012 הקים עסק עצמאי בתחום זה. נאשם 1 מסר לשירות המבחן כי שאיפתו היא להשתלב בעבודה במערך הכבאות. נאשם 1 נעדר עבר פלילי. בהתייחס לעבירה מושא דיוננו ציין נאשם 1 בפני
שירות המבחן, כי בעקבות האירוע בקיוסק שתואר לעיל הוא חש פחד מפני המתלונן וסבר שהוא ימשיך לחפש אותו. על רקע זה הוא פנה אל נאשם 2, בן משפחתו, אותו תפס כדמות כוחנית ומעורה בעולם השולי אשר יש ביכולתה לפתור את הסכסוך עם המתלונן. התרשמות שירות המבחן היא, כי העבירה בוצעה על רקע תחושת פחד מפני המתלונן בה היה נתון נאשם 1, כמו גם על רקע של דימוי עצמי נמוך וקושי למצוא פתרון הולם לסיטואציה אליה נקלע. נאשם 1 הביע בפני
שירות המבחן חרטה על מעשיו, והתרשמות שירות המבחן היא, כי נאשם 1 מבין שבחירתו היתה בעייתית ומסוכנת. שירות המבחן ציין תסקיר, כי בלטו אצל נאשם 1 תחושות בושה ואכזבה מול בני משפחתו, וזאת לנוכח קיומם של ההליכים המשפטיים נגדו. שירות המבחן סבור, כי רמת הסיכון להישנות התנהגות עבריינית מצידו של נאשם 1 היא נמוכה, וזאת על בסיס הנתונים הבאים: ההתרשמות כי נאשם 1 הוא בעל נורמות בסיסיות חיוביות; תפקודו התקין של נאשם 1 במישורי חייו השונים; שאיפותיו לממש את עצמו באפיקים המקובלים; העדר עבר פלילי; הבעת החרטה על המעשים; וההתרשמות כי ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו מהווים עבור נאשם 1 גורם מרתיע לעתיד. שירות המבחן התרשם עוד, כי אין דפוסי התנהגות אלימים מושרשים באישיותו של נאשם 1. בהתייחס לנושא "אי הרשעה" ציין שירות המבחן, כי בשים לב לחומרת המעשים הוא מתקשה לבוא בהמלצה חד משמעית לביטול הרשעתו של נאשם 1. באשר להמלצה העונשית, שירות המבחן ממליץ שלא להטיל על נאשם 1 מאסר לריצוי בפועל. בתסקיר צוין, כי שירות המבחן שקל להמליץ על ענישה בדרך של עבודות שירות, ואולם על מנת שלא לפגוע במקור פרנסתו של נאשם 1 המלצתו של שירות המבחן היא על ענישה בדרך של של"צ בהיקף נרחב, וכן צו מבחן לשנה.
נאשם 2
6.
גם בעניינו של נאשם 2 הוגש תסקיר מטעם שירות המבחן. מהתסקיר מיום 30.6.15 עולה, כי נאשם 2 בן 38, רווק, מתגורר בעיר בית שמש.

משפחת המוצא של נאשם 2 מונה זוג הורים וחמישה אחים בגילאי 29-38, כאשר נאשם 2 הוא הבכור. אביו של נאשם 2 עובד כמלווה תלמידים למסגרות חינוך ואימו של הנאשם אינה עובדת. נאשם 2 סיים 10 שנות לימוד במסגרת פנימייתית. לדברי נאשם 2 הוא עזב את לימודיו על רקע התרועעות שולית ושימוש בסמים. נאשם 2 גוייס לצבא אך התקשה להשתלב במסגרת הצבאית ובסופו של דבר שוחרר מהשירות הצבאי. לנאשם 2 עבר פלילי נכבד. לחובתו של נאשם 2 יש 12 רישומים פליליים הכוללים עבירות אלימות רבות. מאסרו האחרון של נאשם 2 הסתיים בחודש ינואר 2014, וזאת לאחר שריצה עונש מאסר בן 45 חודשים בגין ביצוע עבירה של חבלה חמורה. נאשם 2 מסר לשירות המבחן, כי לאחר שחרורו מהמאסר הוא השתלב בעבודה בחברה לשאיבות וסתימות ביוב שם עבד מאז חודש מאי 2014 ועד שנעצר במסגרת תיק זה (בחודש אוקטובר 2014). עוד מסר נאשם 2 לשירות המבחן, כי במהלך מאסרו השני, בשנת 2009, הוא אובחן כסובל מסכיזופרניה פראנואידית וכי הוא מקבל מאז טיפול תרופתי פסיכיאטרי. מהתסקיר עולה בהקשר זה, כי במהלך השנים נאשם 2 עבר 13 אשפוזים פסיכיאטריים וכי הוא מצוי בטיפול תרופתי. בהתייחס לעבירה מושא דיוננו מסר נאשם 2, כי מעורבותו בעניין היתה מתוך הזדהות עם קרוב משפחתו, נאשם 1, מבלי שהיה לו באופן אישי סכסוך או היכרות קודמת עם המתלונן. התרשמות שירות המבחן היא, כי ניכר שנאשם 2 התנהל באופן אימפולסיבי מבלי שנתן דעתו להשלכות של מעשיו, וכי על אף מעורבותו של נאשם 2 בעבירות אלימות בעבר, הוא מתקשה לזהות מצבי סיכון למעורבות חוזרת באלימות, כאשר הסנקציות העונשיות שהוטלו עליו בעבר, אינן מהוות עבורו גורם מרתיע. שירות המבחן התרשם עוד מהתייחסות מצמצמת מצידו של נאשם 2 ומקושי להכיר באחריותו לבעייתיות שבהתנהגותו, כמו גם מקשייו לגלות אמפתיה כלפי המתלונן. בסיכומו של דבר, התרשמות שירות המבחן היא, כי בבסיס התנהלותו של נאשם 2 קיימות נורמות עברייניות ודפוסי התנהגות אלימים ואימפולסיביים מושרשים, המועצמים לנוכח מחלת הנפש בה הוא לוקה. על יסוד האמור לעיל הערכת שירות המבחן היא, כי קיימת רמת סיכון גבוהה למעורבות חוזרת מצידו של נאשם 2 בהתנהגות אלימה אשר חומרתה צפויה להיות גבוהה. מנגד, כגורמי סיכוי לשיקום צוינו העובדה שטרם מעצרו עבד נאשם 2 ואף ניהל קשר זוגי שהסתיים עם מעצרו. עוד צוינה המוטיבציה המילולית שביטא נאשם 2 בפני
שירות המבחן להשתלב בתהליך גמילה. על רקע האמור שירות המבחן מציין בסיכום תסקירו כי אין הוא יכול לבוא בהמלצה על מתן צו מבחן בעניינו של נאשם 2.

טיעוני הצדדים לעונש
7.
מטעם המאשימה לא העידו עדים לעונש. המאשימה הגישה את גיליון הרישום הפלילי של נאשם 2, את גזר הדין שניתן בעניינו במסגרת תפ"ח 20890-07-10, וכן תמונות של המתלונן.
8.
המאשימה סבורה, כי מתחם הענישה ההולם במקרה שלפנינו נע בין 2.5 ל-4.5 שנות מאסר ביחס לנאשם 1, ובין 3 ל-5 שנות מאסר ביחס לנאשם 2. המאשימה סבורה, כי את עונשו של נאשם 1 יש למקם ברף התחתון של המתחם הנ"ל, וזאת על רקע העובדה שהוא נעדר עבר פלילי ובהתחשב בתסקיר החיובי של שירות המבחן שניתן בעניינו. אשר לנאשם 2, במסגרת הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים הוסכם, כי המאשימה תעתור לעונש של 46 חודשי מאסר, הכולל הפעלת מאסר על תנאי בן 10 חודשים שהוטל על נאשם 2 במסגרת תפ"ח 20890-07-10 שנזכר לעיל. המאשימה עותרת, אפוא, להטיל על נאשם 2 עונש של 46 חודשי מאסר וכן מאסר מותנה.
ב"כ המאשימה הדגישה בטיעוניה לעונש את חומרת המעשים ובכלל זה את העובדה שמדובר באירוע מתוכנן ויזום שהתרחש לאחר שהאירוע המקורי בקיוסק כבר הסתיים, וזאת לאחר שהמתלונן ונאשם 1 נסעו כל אחד לדרכו. בהתייחס לחלקם היחסי של כל אחד מהנאשמים נטען, כי חלקו של נאשם 2, אשר ביצע את מעשה הדקירה במתלונן, הוא חמור יותר. עם זאת צוין, שגם נאשם 1 נטל חלק בתקיפת המתלונן והוא זה שלמעשה יזם את האירוע. ב"כ המאשימה הדגישה בטיעוניה את פוטנציאל הנזק החמור שעלול להיגרם כתוצאה מדקירה, והפנתה לפסיקה בתמיכה בעמדתה.
9.
מטעם נאשם 1 העידו הוריו, גיסו וכן חברו, אשר מסרו בעדותם כי המעשה אותו עשה נאשם 1 אינו משקף את אופיו כלל ועיקר, וכי התרשמותם היא שנאשם 1 למד היטב את הלקח מהמקרה והוא לא ישוב על מעשה דומה בעתיד.
10.
במסגרת טיעוניו לעונש טען ב"כ נאשם 1, כי יש מקום לקבל את המלצת שירות המבחן שהובאה לעיל. עוד טען ב"כ נאשם 1, לעניין אי ההרשעה, כי בנסיבותיו של נאשם 1 יש מקום גם לשקול את סיום ההליך ללא הרשעה. ב"כ נאשם 1 טען עוד, כי חלקו היחסי של נאשם 1 במעשה היה קטן; כי פרק הזמן בו שהה נאשם 1 במעצר "ממש", כחודש וחצי, לראשונה בחייו, הוא מבחינתו גורם מרתיע לעתיד; וכי יש להביא בחשבון את נסיבותיו האישיות של נאשם 1 ובכלל זה העובדה שהוא עתיד להינשא בקרוב. גם ב"כ נאשם 1 הפנה לפסיקה בתמיכה לעמדתו.
11.
במסגרת טיעוניו לעונש תיאר ב"כ נאשם 2 את נסיבות חייו הקשות של נאשם זה כעולה מתסקיר שירות המבחן. ב"כ נאשם 2 ציין לזכותו של הנאשם את העובדה שטרם מעצרו בתיק זה, לאחר שחרורו מתקופת המאסר הקודמת, עבד נאשם 2 לפרנסתו ואף ניהל זוגיות. בשים לב לנסיבותיו האישית והרפואיות של נאשם 2 ביקש בא כוחו לראות אותו כקרוב לסייג של אי שפיות. בהתייחס לאירוע עצמו נטען, כי נאשם 2 לא יזם אותו. בסיכומו של דבר עתר ב"כ נאשם 2 להסתפק בתקופת מעצרו של נאשם 2 עד כה.
12.
במסגרת דברם האחרון הביעו הנאשמים חרטה על המעשים.


דיון
13.
גזירת דינם של הנאשמים תיעשה במסגרת הוראות תיקון 113 לחוק.
14.


סעיף 40ג לחוק קובע, כי מתחם הענישה ייקבע תוך התחשבות "בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה".
15.
אין צורך להרחיב באשר לערך החברתי שנפגע כתוצאה מביצוע העבירות בהן הורשעו הנאשמים שעניינן חבלה חמורה באדם אחר. מדובר בפגיעה ברורה וקשה באחד הערכים הבסיסיים ביותר – שלמות גופו של אדם.
16.
בהקשר ל"מדיניות הענישה הנהוגה" הגיש כל אחד מהצדדים פסיקה בתמיכה לעמדתו. מטבע הדברים, כל אחד מהצדדים הגיש פסיקה המשקפת את עמדתו לגבי מידת העונש שיש להטיל על הנאשמים שלפנינו, לחומרה או לקולה.
17.
כפי שצוין בפתח גזר הדין, הנאשמים הורשעו בעבירות שונות. נאשם 1 הורשע בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 בצירוף סעיף 335(א)(2) לחוק. נאשם 2 הורשע בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 בצירוף סעיפים 335(א)(2)+(1) לחוק. דהיינו, הנסיבות המחמירות בעניינו של נאשם 1 באו לידי ביטוי בכך שמעשה תקיפת המתלונן נעשה בצוותא (עם נאשם 2). הנסיבות המחמירות בעניינו של נאשם 2 באו לידי ביטוי בשני אלה: בכך שנאשם זה ביצע את המעשה כשהוא נושא נשק (סכין), ובכך שהמעשה נעשה בצוותא.
18.
במצב דברים זה אני סבור כי יש לקבוע מתחם ענישה נפרד ביחס לכל אחד מהנאשמים. כאמור, המאשימה סבורה, כי מתחם הענישה ההולם במקרה שלפנינו נע בין 2.5 ל-4.5 שנות מאסר ביחס לנאשם 1, ובין 3 ל-5 שנות מאסר ביחס לנאשם 2. באי כוח הנאשמים לא התייחסו למתחמי הענישה הראויים לשיטתם.
19.
נאשם 1. נאשם זה הורשע בעבירה של חבלה מחמירה בנסיבות מחמירות שבאו לידי ביטוי, כאמור, בכך שתקיפת המתלונן נעשתה בצוותא על ידו ועל ידי נאשם 2. בניגוד לנאשם 2, לנאשם 1 לא יוחס ביצוע מעשה התקיפה תוך נשיאת נשק. אוסיף ואומר, כי במסגרת כתב האישום המתוקן גם לא יוחסה לנאשם 1 ידיעה על כך שברשותו של נאשם 2 היתה סכין. עם זאת, נסיבות העניין מצביעות על כך שנאשם 1 פנה אל נאשם 2 בשל אישיותו האלימה של האחרון והרקע העברייני שלו (כפי שעולה גם מתסקיר שירות המבחן). יש לזכור כי עניין לנו במעשה מתוכנן ויזום מצידם של הנאשמים ולא באירוע שהתרחש "בלהט הרגע". עוד יש לזכור, כי ראשיתו של האירוע הוא עימות בין נאשם 1 לבין המתלונן על דבר של מה בכך, "חסימת" רכב בחניה וחילופי דברים שבאו בעקבות כך.
20.
דומה, כי רף הפסיקה הנוהג בנסיבות מעין אלה כולל מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח שמשכו תלוי בנסיבותיו ובמידת חומרתו של כל מקרה ומקרה (אפנה בהקשר זה לע"פ 8913/14 מדינת ישראל
נ' מלול ואח', מיום 30.3.15. רא' פסקה 17 והמקרים שהובאו שם, וכן רא' העונשים שהוטלו בסופו של דבר על משיבים 1 ו-2 במסגרת אותו ערעור (פסקה 22)). אשר על כן, אני סבור כי מתחם הענישה בעניינו של נאשם 1 נע בין 7 חודשי מאסר ל- 30 חודשי מאסר.
21.
אשר לעניינו של נאשם 2. אני סבור כי מתחם הענישה בעניינו של נאשם זה, בשים לב לעבירה החמורה יותר בה הורשע ולעובדה שדקר את המתלונן בסכין, נע בין 18 חודשי מאסר ל- 60 חודשי מאסר (אפנה בהקשר זה לע"פ 935/14 אוסטרחוביץ נ' מדינת ישראל
, מיום 30.11.14, אליו הפנתה ב"כ המאשימה, פסקה 9).

גזירת עונשם של הנאשמים
נאשם 1
22.
בעניינו של נאשם 1 אדון תחילה בטענתו של בא כוחו ולפיה יש מקום להימנע מהרשעתו במקרה זה. נסיבותיו של מקרה זה חמורות הן. מדובר בתקיפה קשה ומתוכננת בה נטלו חלק בצוותא שני הנאשמים, וזאת על דבר של מה בכך. אכן, חלקו של נאשם 2 במעשה התקיפה עצמו גדול יותר, וזאת בעיקר בשים לב לכך שנאשם 2 דקר את המתלונן בסכין. עם זאת, על פי האמור בכתב האישום המתוקן, גם נאשם 1 לא טמן ידו בצלחת וגם הוא נטל חלק פעיל בתקיפה. יש לזכור עוד, כי נאשם 1 הוא שגרם להתרחשותו בפועל של האירוע בכך שיצר קשר עם נאשם 2, שהינו, כאמור, אדם בעל רקע עברייני, וביקש ממנו לבוא עימו לביתו של המתלונן. אכן, לא מן הנמנע שהרשעתו של נאשם 1 תגביל אותו במישור התעסוקתי במובן זה או אחר, כפי שהדבר נכון לגבי נאשמים רבים. זוהי טיבה של הרשעה. ואולם, בנסיבותיו החמורות של מקרה זה אין אני רואה כל אפשרות לסיום ההליך ללא הרשעה. יוער, כי אף שירות המבחן לא מצא לנכון לבוא בהמלצה בכיוון זה, בשים לב לחומרת נסיבות המקרה.
23.
אשר לעונש הראוי בעניינו של נאשם 1. כפי שציינתי, בנסיבות מעין אלה שלפנינו מדיניות הפסיקה היא, ככלל, הטלת עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. אלא שאני סבור, כי במקרה שלפנינו קיימת הצדקה לסטות ממתחם הענישה אותו קבעתי, משיקולי שיקום (סעיף 40ד(א) לחוק). בעניינו של נאשם 1 הוגש תסקיר חיובי מטעם שירות המבחן. מהתסקיר ניתן להתרשם, כי המעשה שביצע נאשם 1 אינו משקף את התנהלותו הרגילה ואת אופיו, וכי מדובר במעשה חריג. הנאשם הביע חרטה על מעשיו. שירות המבחן התרשם, כי המסוכנות להתנהגות עבריינית חוזרת מצידו של נאשם 1 היא נמוכה. זאת, בין היתר, על רקע העובדה שנאשם 1 הוא אדם עובד (כפי שצוין לעיל, מאז שנת 2012 נאשם 1 מפעיל עסק לצילום). עוד מביא אני בחשבון לזכותו של נאשם 1 את העובדה שהוא נעדר עבר פלילי; את העובדה שהוא שהה פרק זמן של כחודש וחצי במעצר "ממש", לראשונה בחייו; את העובדה שהוא היה נתון במעצר בית עם איזוק אלקטרוני במשך כשלושה חודשים, ולאחר מכן במשך תקופה נוספת היה נתון בתנאים מגבילים; כמו כן שקלתי את העובדה שנאשם 1 עתיד להינשא בחודשים הקרובים. אני סבור כי בשקלול מכלול השיקולים הרלבנטיים במקרה זה, ישנה הצדקה לסטות בעניינו של נאשם 1 ממתחם הענישה אותו קבעתי לעיל ולהטיל עליו עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות. אוסיף ואומר, כי כחלק בלתי נפרד מהעונש אותו אפרט להלן, מחייב אני את נאשם 1 לפצות את המתלונן. אני סבור כי בכך תושג תוצאה ראויה ומאוזנת בנסיבות העניין.
24.
סיכומו של דבר. אני מחליט להטיל על נאשם 1 את העונשים הבאים:

א.

6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות. מקום ריצוי עבודות השירות ומועד תחילת ריצוי העבודות יהיו בהתאם לאמור בחוות דעתו של הממונה על עבודות השירות מיום 29.12.15. נאשם 1 מופנה לאמור בסעיף 4.2 לחוות דעתו של הממונה. על נאשם 1 להקפיד למלא אחר כל ההוראות שיינתנו לו על ידי הממונה על עבודות השירות והממונים עליו במקום העבודה, שאם לא כן הוא עלול להיות צפוי להפסקת עבודות השירות וריצוי יתרת תקופת המאסר בבית הסוהר.

ב.
עונש של 6 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שלא יעבור תוך 3 שנים ממועד סיום ריצוי עבודות השירות את העבירה בה הורשע בתיק זה.

ג.
פיצוי למתלונן בסכום של 20,000 ₪. הפיצוי ישולם בחמישה תשלומים שווים ורצופים מיום סיום ריצוי עבודות השירות.

ד.
בהתאם להמלצת שירות המבחן, ניתן בזאת צו מבחן למשך שנה.


נאשם 2
25.
חלקו היחסי של נאשם 2 באירוע גדול יותר באופן משמעותי מחלקו של נאשם 1. נאשם 2 נטל חלק פעיל ודומיננטי בתקיפתו של המתלונן ששיאו בדקירתו של המתלונן באמצעות סכין שהביא עימו נאשם 2. לחובתו של נאשם 2 יש להביא בחשבון עוד את עברו הפלילי המכביד, הכולל עבירות אלימות, שבעטיו אף מופעל במסגרת גזר דין זה מאסר מותנה בן 10 חודשים שהוטל על נאשם 2 בתיק קודם. למעשה, נאשם 2 התערב בסכסוך לא לו כאשר הוא מודע לכך שתלוי ועומד נגדו עונש מאסר מותנה. לזכותו של נאשם 2 מביא אני בחשבון את נסיבותיו האישיות כמפורט בתסקיר שירות המבחן, לרבות מצבו הרפואי הנטען, ואת החרטה שהביע על המעשה בפני
שירות המבחן ובפני
י.

26.
סיכומו של דבר. לאחר שנתתי דעתי לטענות שהעלו באי כוח הצדדים, לפסיקה שהציגו, ובשוקלי את השיקולים לכאן ולכאן, אני מחליט, אפוא, להטיל על נאשם 2 את העונשים הבאים:

א.

30 (שלושים) חודשי מאסר לריצוי בפועל.

ב.
אני מורה על הפעלת עונש מאסר מותנה בן 10 חודשים שהוטל על נאשם 2 במסגרת גזר הדין שניתן ביום 25.5.11 בתפ"ח 20890-07-10. עונש מאסר זה ירוצה במצטבר לעונש המאסר שהטלתי, כך שבסך הכל יהיה על נאשם 2 לרצות 40 (ארבעים) חודשי מאסר החל מיום מעצרו - 10.10.14.

ג.
8 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שלא יעבור תוך 3 שנים ממועד שחרורו מהכלא עבירת אלימות מסוג פשע.
27.
בטרם סיום אבקש להעיר, כי אף שלנאשם 2 עבר פלילי מכביד ביותר, הרי שיש אינדיקציות לכך שלאחר שחרורו מהמאסר האחרון הוא עשה מאמצים לשקם את עצמו הן במישור התעסוקתי והן במישור האישי. מעורבותו בעבירה הנוכחית נבעה מכך שנאשם 1 הזמין אותו, ונאשם 2 נענה להזמנה, מתוך רצון לסייע לנאשם 1, שהוא בן דודו. לא בכדי, בדבריו לבית המשפט ביקש נאשם 1 את סליחתו של נאשם 2. על רקע מצבו האישי והמשפחתי של נאשם 2, יש לקוות כי נאשם 1 ובני משפחתו יעמדו לצידו של נאשם 2 ויתמכו בו, ויסייעו לו לעלות על דרך חדשה עם שחרורו מהמאסר הנוכחי.
זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 ימים.

המזכירות תשלח העתק מגזר הדין לשירות המבחן ולממונה על עבודות השירות.


ניתן היום, כ"ה בטבת תשע"ה, 6 בינואר 2016, במעמד הנוכחים.



אריה רומנוב
, שופט







פ בית משפט מחוזי 37430-10/14 מדינת ישראל נ' שמואל אלימלך, מומי אלימלך (פורסם ב-ֽ 06/01/2016)