פסקי דין על רוזנברג מאיר אליהו | פסקי דין על רוזנברג אסתר רחל | פסקי דין על רו"ח חן ברדיצ'ב | פסקי דין על כונס נכסים רשמי תל אביב |

2548/08 פרק     07/01/2016




פרק 2548/08 רוזנברג מאיר אליהו, רוזנברג אסתר רחל נ' רו"ח חן ברדיצ'ב, כונס נכסים רשמי תל אביב








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



פר"ק 2548-08 מילומור בעמ ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ ואח'

תיק חיצוני
:




מספר בקשה:
207

בפני

כב' השופט
חגי ברנר


המבקשים

1. רוזנברג מאיר אליהו

2. רוזנברג אסתר רחל
ע"י ב"כ עו"ד ארקדי פולונסקי


נגד


המשיבים

1. רו"ח חן ברדיצ'ב
, הנאמן בהסדר הנושים של חברת מצפה בית שמש בע"מ
ע"י ב"כ משרד עו"ד גולדבלט
, גינדס
, יריב
2. כונס נכסים רשמי תל אביב


החלטה


1.
לפניי בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב.
2.
המבקשים הם בני זוג אשר רכשו לטענתם מחברת מצפה בית שמש בע"מ (להלן: "החברה") זכויות חכירה בדירת מגורים בבית שמש (להלן: "הדירה") ביום 5.9.2005, תמורת סך של 547,021 ש"ח בתשלומים כמפורט בהסכם בין הצדדים (להלן: "ההסכם"). לימים, נקלעה החברה להליכי חדלות פרעון והגישה בקשה לאישור הסדר נושים. ההסדר אושר עוד בחודש ספטמבר 2008. המועד האחרון להגשת תביעות החוב נקבע ליום 17.12.2008.
3.
לטענת המבקשים, בעת כריתת ההסכם הם היו זוג צעיר ובלתי מנוסה ועל כן קרובי משפחתם נטלו על עצמם את הטיפול בעסקה. לטענתם, סוכם כי מקרה של הפרת ההסכם יזכה את הצד שכנגד בפיצוי בסך השווה ל- 10% מהתמורה. עוד טוענים המבקשים כי נוכח קשיים בקבלת היתר בניה, ניתנה להם אפשרות לבטל את ההסכם תוך 6 חודשים מיום כריתת ההסכם, אולם הם בחרו שלא לעשות כן. לטענתם, ביום 23.11.2006 שלחה החברה מכתב בו הציעה שתי חלופות: ביטול ההסכם והשבת מלוא התמורה או הקפאת התשלומים עד לקבלת היתרי הבנייה. לטענתם, הובהר במכתב זה כי היעדר תגובה מצידם יהווה הסכמה להקפאה אוטומטית של החשבון והותרת ההסכם על כנו, וכך הם פעלו לטענתם.
לטענת המבקשים, בשלב מאוחר יותר נודע להם כי בניית הדירה הושלמה מבלי שעודכנו על כך ואף התברר להם כי הדירה נמכרה בשלב כלשהו לצד שלישי שזהותו אינה ידועה להם. עוד טוענים המבקשים כי למיטב ידיעתם הדירה טרם נרשמה על שם אותו צד שלישי והם אינם יודעים האם נגבתה ממנו מלוא התמורה. לטענתם, ההסכם עודנו תקף ומכירת הדירה לצד שלישי מהווה הפרה יסודית של ההסכם
אשר מזכה אותם בסעד של אכיפה או פיצויים. לטענתם, אין כל תוקף לעסקה עם הצד השלישי והם נכונים לשאת בתשלום מלוא התמורה הקבועה בהסכם. לחלופין, הם מבקשים להורות על אכיפת ההסכם על דרך קבלת דירה אחרת מהחברה באזור. לטענת המבקשים, הם מעריכים את ההפרש בין שווי הדירה במועד כריתת ההסכם לבין שוויה כיום בסך של 700,000 ש"ח ומבקשים כי ככל שייקבע כי אין מקום לאכוף את ההסכם, יש לפסוק להם פיצויים בגובה הפרש השווי. המבקשים מפרטים את הנזקים אשר נגרמו להם בגין הפרת ההסכם ומעריכים אותם בכ-197,000 ש"ח, נוסף לפיצויים המוסכמים בסך 65,000 ש"ח ולפיצויי הקיום בסך 700,000 ש"ח. לטענתם, החברה התעשרה על חשבונם ומכרה את הדירה במחיר גבוה יותר מזה שנקבע בהסכם.
עוד טוענים המבקשים כי לא ידעו אודות ההליכים שהתנהלו בעניין החברה ואף לא טיפלו בעצמם ברכישת הדירה ולכן לא הייתה להם כל אפשרות להגיש את תביעת החוב במועד. המבקשים נסמכים בבקשתם על ההחלטה בעניין רע"א 9802/08 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה עיריית ירושלים נ' א.ר. מלונות רותם (1994) בע"מ (פורסם בנבו, 21.8.2012) (להלן: "עניין מלונות רותם") וטוענים כי בית המשפט ביטל את חזקת הידיעה הקונסטרוקטיבית אודות פתיחת הליכי פירוק והורה על נקיטת גישה מקלה בכל הנוגע להתייחסות לתביעות הנושים שלא עמדו במועדים הרלבנטיים.
4.
הנאמן מתנגד לבקשה. לטענתו, עניינה של החברה זכה לחשיפה תקשורתית רבה, החל ממועד הגשת הבקשה להסדר הנושים ביום 28.9.2008. לטענת הנאמן, ביום 22.10.2008 אושרה בקשה לאישור פרסום מודעה בעניין הגשת תביעות חוב מצד נושים בהתאם לתקנות החברות (בקשה לפשרה או הסדר), התשס"ב-2002 (להלן: "התקנות"). בהתאם, פרסם הנאמן מודעות בעיתונות בדבר הגשת תביעות חוב למשרדו ובדבר זימון אסיפות נושים. בתום המועד להגשת תביעות החוב, ניתנה הארכת מועד להגשת תביעות החוב עד לקיום מועד אסיפת הנושים, ביום 17.12.2008. הבקשה מוגשת לטענתו באיחור של כ-7 שנים מהמועד האחרון להגשת תביעות החוב. עוד טוען הנאמן כי ניתן היה לצפות מהמבקשים שיבדקו את סטטוס עסקת הרכישה והתנהלות החברה, כשם שניתן לצפות מכל רוכש דירה. הנאמן דוחה את טענת המבקשים כי היו צעירים והעדיפו לחכות בסבלנות מבלי לבדוק את ההתקדמות, וטוען כי מדובר בטענה מופרכת שאינה סבירה כלל. נוכח השיהוי בו לוקה הבקשה, טוען הנאמן כי אין מקום להיעתר לה וכי ההלכה הפסוקה בכל הנוגע לטעמים מיוחדים לאיחור בהגשה, קובעת כי מרגע בו הסתיים הטעם המיוחד חובה על הנושה לפעול ללא דיחוי. לטענתו, על המבקש להגיש תביעת חוב באיחור מוטל נטל ההוכחה כי לא יכול היה להגיש את תביעתו במועד, וטענת המבקשים כי לא ידעו בפועל על היקלעות החברה להקפאת הליכים אינה משמשת טעם סביר המצדיק את הארכת המועד להגשת תביעת חוב עוד טוען הנאמן כי ההלכה בכל הנוגע להגשת תביעות חוב במסגרת הקפאת הליכים, נוקשה ומצמצמת אף יותר לעומת הליכי פירוק ופשיטות רגל וכי אין להפוך את החריג בס' 21(ב) לתקנות בדבר הארכת המועד מטעמים מיוחדים, לכלל, על דרך של פרשנות שיפוטית. עוד מציין הנאמן כי במסגרת פש"ר 1594/04 (ת"א) (בש"א 21258/04) יוסף משה מהנדסים אדריכלים וקבלנים בע"מ נ' רו"ח חן ברדיצ'ב
(פורסם בנבו, 18.4.2005) (להלן: "עניין יוסף משה מהנדסים") צוין כי מן הראוי לשקול את מידת האיחור בהגשת תביעת החוב, עד כמה עשויה תביעת החוב החדשה להשפיע על הסדר הנושים שהתקבל ואת עמידת החברה בדרישת התקנות, בכל האמור לחשיפת רשימת נושיה. בענייננו, טוען הנאמן כי מידת האיחור הינה משמעותית וחרף העובדה כי תביעת החוב אינה גבוהה במיוחד, היא צפויה לשנות את מסת הנשייה של החברה ולהשפיע על אינטרס ההסתמכות של יתר הנושים.
5.
הכנ"ר תומך בבקשה. לטענתו, מאחר שהמבקשים הם אנשים פרטיים, לא מן הנמנע כי לא היו מודעים להליך ההסדר של החברה ולמשמעותו. הכנ"ר מפנה אף הוא לעניין מלונות רותם וטוען כי בבחינת בקשה להגיש תביעת חוב באיחור, קיימת חשיבות לשלב בו נמצא ההליך ומידת ההשפעה על יתר הנושים. לטענת הכנ"ר, על אף חלוף הזמן הרב, לא צפויה פגיעה בנושים משום שממילא הם עתידים לקבל דיבידנד בשיעור של 100%. על כן, סבור הכנ"ר כי יש להיעתר לבקשה.
6.
נוכח עמדת הכנ"ר, התבקשה תשובת הנאמן. הנאמן חולק על עמדת הכנ"ר וטוען כי ההסתמכות על עניין מלונות רותם מוטעית, מאחר שבעניין זה דובר בהליך של פירוק להבדיל מהליך של הסדר נושים כבענייננו. לטענתו, הפסיקה הבחינה בין שני סוגי ההליכים לעניין הארכת המועד וקבעה כי במקרה של הסדר נושים, הידיעה על מסת הנשייה במועדים שנקבעו יוצרת הסתמכות מצד הנושים המצביעים עבור ההסדר. עוד מציין הנאמן, כי הצפי של דיבידנד בשיעור של 100% מבוסס על מסת הנשייה הידועה אל מול נכסי החברה, וכי הגדלת מסת הנשייה באופן בלתי מבוקר עלולה לפגום בגובה הדיבידנד שיחולק לנושים. לטענת הנאמן, הסדר הנושים איננו נסמך על הזרמת כספים ממקורות חיצוניים ועל כן כל נשיה נוספת שתצורף עשויה להקטין את סיכויי החברה לעמוד בהסדר שאושר. כמו כן טוען הנאמן כי בהליך של הקפאת הליכים, נודעת חשיבות גדולה לאינטרס ההסתמכות של החברה החייבת והנושים.
בנוסף טוען הנאמן כי הבקשה לוקה בחסר ולא צוין בה מתי נודע למבקשים על השלמת הבנייה או על המכירה לצד שלישי, ואין בידי בית המשפט מידע בדבר פרק הזמן שחלף מאותו מועד ועד להגשת בקשה זו. יתרה מכך, טוען הנאמן כי היעתרות לבקשה עלולה לפגוע בעיקרון השוויון בין הנושים וכי לאורך השנים נדחו בקשות להארכת מועד מצד נושים אחרים.
7.
לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות מן הטעמים שיפורטו להלן.
8.
הסמכות להורות על הארכת המועד להגשת תביעת חוב, מוסדרת בסעיף 21(ב) לתקנות:

"בית המשפט רשאי, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך את המועד להגשת תביעות, אם שוכנע כי הנושה או בעל המניות לא היו יכולים להגיש את תביעתם במועד שנקבע."
עיון בסעיף זה מלמד כי האפשרות להאריך את המועד, מוגדרת כחריג המותנה בהוכחה מצד המבקשים כי אכן נמנעה מהם אפשרות להגיש את תביעתם במועד. בעניין מלונות רותם, סוקר כב' הנשיא גרוניס את שתי הגישות אשר נדונו בפסיקה ביחס לפרשנותו של סעיף 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם- 1980 (להלן: "הפקודה") בכל הנוגע לשיקול דעת הנאמן או הכנ"ר בהארכת המועד להגשת תביעות חוב ובאילו נסיבות ניתן יהיה להאריך את המועד. עוד נקבע בעניין מלונות רותם כי קביעת היקף החריג (הקבוע בסעיף 71(ב) לפקודה) תיעשה תוך התחשבות בתכלית קביעת פרק הזמן המוגדר להגשת תביעת חוב ובנסיבות בהם יעילות ההליך וקידום ההליך, לא ייפגעו באופן משמעותי:
"אכן, כאשר טרם אירעה התקדמות משמעותית בהליך חדלות הפירעון וטרם נבדקו תביעות החוב, גובש הסדר נושים או חולק דיבידנד לנושים, הרי נראה כי יעילות ההליך והאפשרות לקידומו לא ייפגעו משמעותית, אם בכלל, כתוצאה מקבלת תביעת חוב נוספת"
במקרה שלפנינו, הנסיבות שונות בתכלית. לא מדובר בשלב מקדמי, מאחר שהסדר הנושים אושר עוד במהלך שנת 2008 ועל כן לא ניתן לומר כי לא חלה התקדמות משמעותית בהליך. יתר על כן, יש ליתן משקל מכריע במקרה דנן לאינטרס ההסתמכות של החברה והנושים בעת אישור הסדר הנושים, ולחשיבות עקרון הסופיות. כאן ניתן להדגיש את ההיבט המשותף להליכי הפירוק והקפאת ההליכים, כפי שפורט בהרחבה בדברי כב' השופט מלצר בעניין רע"א 8797/08 אי.אס.אי ייעוץ והכוונה בע"מ נ' שרון פאוור (יתח) ואח' (פורסם בנבו, 2.10.2013):
"חרף השוני בין מימוש אגב פירוק לבין הסדר המכוון לשיקום – ישנם גם היבטים המשותפים לשני המצבים. לענייננו, החשוב הוא שבשני המהלכים, דהיינו הן כאשר התכלית הינה פירוק, והן כאשר התכלית הינה שיקום – הרי שלאחר הגשת תביעות החוב, אישורן ותשלומן (בחלק יחסי מהחוב שאושר) – יש בכך משום "סוף פסוק".
ובהמשך:
"סופיותו של הסדר הנושים, בכל הנוגע לחובות וחיובי העבר של החברה (ככל שההסדר אכן קבע סופיות שכזו), היא דומה – בין אם מדובר בהסדר שהוביל לסיום פעילותה של החברה בפירוק, ובין אם עסקינן בהסדר שנועד לשקמה. בשני המקרים, נושה אשר לא הצטרף להסדר במועד (או אפילו התנגד לו והתנגדותו לא התקבלה), או לא תבע את חובו בדרך שנקבעה לכך מכוחו של ההסדר, או שחיוב זה לא הוכר במסגרת הסדר – החמיץ את האפשרות לתבוע את חובו מן החברה".
אכן, החברה התחייבה במסגרת ההסדר לשלם דיבידנד מלא לנושיה, אלא שבמקרה דנן, הוספתו של נושה בלתי ידוע, באיחור של כשבע שנים, שאף הוא זכאי לפי ההסדר לדיבידנד בשיעור של 100%, עלולה לטרוף את הקלפים מבחינתה של החברה, שזכאית היתה לכלכל את הצעתה לנושיה על יסוד מצבת מסויימת של חובות ידועים. מטעם זה עמדתו של ב"כ הכנ"ר אינה מקובלת עליי, שכן יש בה התייחסות לצד אחד בלבד של המשוואה- זכויות הנושים, אך היא מתעלמת מהצד השני של המשוואה- החברה, שצריכה לקיים בהצלחה את ההתחייבות שנטלה על עצמה במסגרת ההסדר. אין להתעלם מן העובדה שהוספת נשייה למצבת הנשיה הקיימת, עלולה להכשיל את ההסדר מבחינתה של החברה, שלא תוכל לעמוד במה שהתחייבה. לחלופין, עלול הדבר לגרור הקטנה של שיעור הדיבידנד שהחברה תחלק לנושיה, תוך הפרתו של ההסדר מבחינתם של הנושים שכבר הסתמכו עליו לפני כשבע שנים, בעת שתמכו באישורו של ההסדר.
יפים לעניין זה דברי כב' השופטת אלשיך בעניין יוסף משה מהנדסים:
"אינטרס ההסתמכות של החברה החייבת והנושים על הסופיות בגיבוש מצבת הנשיה הנטענת כנגד החברה היא קריטית ומהותית לאין-ערוך מאשר בפירוק, ועולה אף על זו שבפשיטת רגל. משעסקינן בהקפאת הליכים, מן הראוי להתחשב בכך שהמטרה לשקם את החברה החייבת, אגב הסדר,
(ההדגשה במקור, ח.ב) הינה מטרה ראשית, אשר יכולה להיות מסוכלת על-נקלה אם תאמץ הפסיקה גישה "ליברלית" מדי כלפי נושים המאחרים להגיש תביעות חוב ... לצד האינטרס של החברה החייבת, ישנה חשיבות ראשונה במעלה להסתמכותם של הנושים על הסופיות שבגיבוש מצב הנשייה הנטענת בתום המועד להגיש תביעות חוב. זאת, באשר עצם היכולת לחזות את שיעור הדיבידנד הצפוי לכל קבוצת נשיה, מסתמכת על היחס בין מצב הנשיה לסכום המוצע במסגרת ההסדר."
למעלה מכך, גם אם נאמץ גישה מקילה במיוחד לטובתם של המבקשים, לא מצאתי כי הבקשה נתמכת בנימוקים המניחים את הדעת בשאלה מדוע המבקשים השתהו פרק זמן כה ממושך בבדיקת סטטוס בניית הדירה. המבקשים צירפו לבקשתם את המכתב אשר נתקבל מהחברה בו הוצעו להם שתי חלופות, לאחר שהודיעה החברה כי אין בידיה צפי לקבלת היתר בניה. המכתב, אשר נושא תאריך 23.11.2006, כלל לא זכה למענה מצידם והם למעשה ביקשו לקבל בכך את החלופה השנייה אשר הוצעה להם - להשאיר את ההסכם הקיים עד לקבלת היתרי הבניה ולהקפיא את התשלומים. ממועד מכתב זה חלפו כתשע שנים, בהן אין חולק כי המבקשים ידעו על עיכוב בקבלת הדירה, אולם לא טרחו לערוך כל בירור בעניין. התנהגותם בהקשר זה היתה בלתי סבירה בעליל, דווקא בהיותם זוג צעיר שאמצעיו מן הסתם מוגבלים וחזקה עליו שהוא אמור לגלות ענין רב בגורל הדירה שרכש.

כמו כן, מקובלת עליי טענת הנאמן כי הבקשה לוקה בחסר. המבקשים אינם מציינים מהו המועד שבו נודע להם כי הבנייה הושלמה, אין כל פרטים מזהים של אותו רוכש – צד שלישי, אין פירוט של הסכומים אשר הועברו על ידם בפועל לחברה ואין כל אסמכתא התומכת בטענותיהם בדבר הנזקים שנגרמו להם.

אשר על כן, הבקשה נדחית.
המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ו טבת תשע"ו, 07 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.









פרק בית משפט מחוזי 2548/08 רוזנברג מאיר אליהו, רוזנברג אסתר רחל נ' רו"ח חן ברדיצ'ב, כונס נכסים רשמי תל אביב (פורסם ב-ֽ 07/01/2016)