פסקי דין על חנה יהודה | פסקי דין על יוסף לחם | פסקי דין על מיכל אשחר | פסקי דין על טל שורץ אשחר ואח' |

46697-04/15 תק     08/01/2016




תק 46697-04/15 חנה יהודה נ' יוסף לחם, מיכל אשחר, טל שורץ אשחר ואח'








בית משפט לתביעות קטנות בחיפה


כ"ז טבת תשע"ו, 08 ינואר 2016

ת"ק 46697-04-15 יהודה נ' לחם ואח'


בפני

כב' הרשמת הבכירה גילה ספרא - ברנע


תובעת

חנה יהודה


נגד

נתבעים
1.יוסף לחם
2.מיכל אשחר
3.טל שורץ אשחר
4.יוסף זגורי
5.מלוינה זגורי
6.רונן קירשנבאום
7.אילנה קירשנבאום
8.אילנה גרינברג
9.רונן שלמה אילן
10.עופרה עמור



פסק דין


התובעת היתה מאז שנת 2004 בעלת דירה בקומה האחרונה בבית המשותף, אשר הנתבעים 1-9 בעלי דירות בו, והנתבעת מס' 10 שוכרת את דירת הנתבע מס' 1.

התובעת השכירה את הדירה במהלך השנים, בשנת 2012 מכרה אותה לגב' קרול ביבאס (להלן: "הקונה"),
ותובעת כיום את הנתבעים לכיסוי הוצאות שהוציאה במהלך השנים לתיקון גג הבניין. התובעת הציגה חשבונית תיקון מיום 25/11/10 בסך 580 ₪ (נספח ג' לכתב התביעה), אישור בכתב יד על תשלום בסך 1,300 ₪ תוך פירוט מצב הגג מיום 20/1/12 (נספח ד' לכתב התביעה), אישור השוכרים, יוגב ונטע וקנין, על התיקונים בשנים 2011 ו-2012 (נספח ה' לכתב התביעה), והודעת השוכרים מיום 12/1/12, שנתלתה על לוח המודעות בבניין (נספח ב' לכתב התביעה). התובעת טוענת כי לא זכתה לשיתוף פעולה מאת הנתבעים, ונאלצה להפחית 5,000 ₪ ממחיר המכירה לקונה עקב הליקויים באיטום הגג (נספח להסכם מכר מיום 5/6/12, וחוות דעת מומחה מיום 16/5/12 בדבר ליקויי האיטום בגג ובמרפסת ועבודות טיח וצבע שיש לבצע בדירה, נספח ז' לכתב התביעה). עוד צורפו לכתב התביעה נסח רישום (נספח א') ומכתב דרישה ששלחה התובעת ביום 30/6/13 לנתבעים 1, 2, 4, 5, 6, 8 ו-9 ולאדם נוסף בשם פיינרו הרי, שלפי נסח הרישום הינו בעל דירה מס' 32 בבניין. לא הובהר כיצד חושב סכום הפיצוי הנתבע בגין התיקונים, 7,730 ₪. להבנתי בבניין שמונה דירות כולל דירת התובעת, וזאת כעולה ממכתב התובעת מיום 30/6/13 (נספח ו' לכתב התביעה). עלות התיקונים והפחתת המחיר לקונה מסתכם ב-6,880 ₪ לחלק למס' הדיירים כולל התובעת (680 ₪ לדירה) ובהפחתת חלקה והכפלה ב-7, מגיע לכל היותר לסכום של 6,020 ₪. ספק בעיני אם הנתבעים מייצגים שבע דירות בהתחשב בעובדה שיש ביניהם בני זוג, והנתבעת מס' 10 שוכרת את דירת הנתבע מס' 1.

בדיון הוגשו אישור בכתב יד מיום 11/9/04 על תשלום 800 ₪ עבור זיפות הגג ותמונת רטיבות בתקרת דירת התובעת מיום 23/2/06, רישום בכתב יד אודות נפיחות והתנתקות יריעות שהונחו וטיפול בסילר בנוכחות בעלת הנכס ביום 9/10/05, תמונות של הגג, תמונות תקרת המרפסת והמטבח, המהוות חלק מחוות דעת המהנדס משנת 2012 (ת/2).

עוד תובעת התובעת את הנתבעים מס' 9 ו-10 בגין השלכת חפציה, שהיו מאוחסנים במחסן המשותף של הבניין. התביעה בראש נזק זה הינה בסך 1,100 ₪, עלות מיקרוגל וכורסה. בדיון הוגשה תכתובת דוא"ל בין התובעת לשוכר, מר יוגב וקנין, מיום 27/7/13, בו היא שואלת אותו היכן ניתן להשיג את מפתחות המחסן, על מנת לתת את הכורסה והמיקרוגל לחברה, והוא משיב לה כי למיטב זכרונו המפתח נמצא אצל השכן שגר מול הנתבעת מס' 10 (ת/3).

התובעת גם תובעת מנתבע מס' 9 סך 6,000 ₪ בגין עוגמת נפש ולשון הרע על כך שהכפיש את שמה בפני
הדיירים, ואיים להגיש נגדה תלונה במשטרה (תכתובת דואר אלקטרוני בין התובעת לנתבע מס' 9 הוגשה בדיון וסומנה ת/1).

כמו כן טוענת התובעת כי לבקשת הנתבעת מס' 10, ועל מנת שהתובעת תוכל לפנות לנתבע מס' 9 בנוגע לתיקון, ערכה מאזן כספי לבניין על סמך מסמכים שקיבלה מהנתבעת מס' 10. התובעת העריכה את עלות עבודתה בעניין, שעות עבודה, סריקה וצילומים ב-1,200 ₪.

לבסוף תובעת התובעת פיצוי בגין עגמת הנפש של עשר שנים לתיקון חוזר ונישנה של הליקויים בגג 5,000 ₪.

הנתבעים מס' 1 עד 9 התגוננו יחד באמצעות הנתבע מס' 9, אשר הנתבעים האחרים ייפו את כחו,
והנתבעת מס' 10 הגישה כתב הגנה נפרד. נציגים מכל דירה והנתבעת מס' 10 התייצבו לדיון.

הנתבעת מס' 10 טענה כי עיריית נשר תלתה מודעה בבנין על החובה לפנות את המחסן, מכחישה כי התובעת פנתה אליה לקבלת המפתח וטוענת כי בידי התובעת היה המפתח, שכן היא השתמשה בו על מנת לשים את החפצים המחסן. הנתבעת מס' 10 טוענת כי הקונה פנתה לתובעת בבקשה שתוציא את המטלטלין, וצירפה לכתב ההגנה תכתובת דוא"ל מאת הקונה לתובעת מחודש יולי 2013 (הג5, הג6). צורפו גם מכתבים מהשוכרים, לפיהם החזירו לתובעת את המפתח וכי המטלטלין היו במחסן כל תקופת השכירות. צורף תצהיר הקונה לפיו בן זוגה הוא שפינה את החפצים, שנתיים אחרי שהתובעת פינתה את הדירה, וכי היו ישנים ובלויים.

הנתבעים טענו כי התובעת מעולם לא פנתה לאיש מהם בעניין הוצאות תיקונים כשלהם, לא התגוררה בבניין והיתה בקשר רק עם השוכרים ועם נתבעת מס' 10. רוב הנתבעים אינם מתגוררים בבניין.
הנתבעים טוענים כי בתביעה, שהגיש נגד התובעת מתווך הדירות, מר יגאל גנון מ- א.א. על תיווך נכסים בתא"מ 46558-10-12 ניתן

פסק דין
, המאיין את תביעת התובעת כאן. בתביעת המתווך התגוננה התובעת בטענה לפיה הוסכם בינה לבין המתווך כי תשלם לו את הסך 5,000 ₪ הן עבור התיווך והן עבור תיקון הגג, בו התחייב לטפל. כב' השופט (כתוארו אז) אינאס סלאמה, קבע בפסק הדין מיום 27/10/12 שניתן בדרך הפשרה, כי התובעת [הנתבעת שם, ג.ס.ב.] תשלם למתווך 5,000 ₪ מתוך תביעתו לסך 10,208 ₪ בהתחשב בהפחתה במחיר הדירה בגלל התיקון בגג, שנגרע ממחיר הדירה (פסק הדין, הג1, פרוטוקול הדיון שם הג2, תצהיר המבקשת בבקשת רשות להתגונן, הג3).

הנתבעים טוענים כי התובעת לא גילתה לקונה אודות בעיית הרטיבות, וכי מייד כאשר הקונה פנתה לבעלי הדירות, תוקן הליקוי תוך זמן קצר, לאחר סקר מחירים קצר, וצורפה התכתבות בין הקונה לבעלי הדירות באמצעות הנתבע מס' 1 מחודש יולי 2013 (הג5), קבלה עבור איטום הגג מיום 30/9/13 בסך 6,000 ₪ ותעודת אחריות (הג7), הודעה על הפסקת מים עקב החלפת הצינור (הג8) והודעה על העלות (הג9). עוד צורפו אסמכתאות על הוצאות ותיקונים שונים שבוצעו בבנין, ושהתובעת לא השתתפה בהן בשנים 2007 ו-2010 (הג11-הג12).

צורף גם המאזן, שערכה התובעת, ונטען כי הינו עמום וכי לא נמסר לבעלי הדירות.

התובעת הגישה גם כתב תשובה, טענה כי פסק הדין של כב' השופט סלאמה אינו מהווה מעשה בי דין, כי הוא זו שנשאה בעלויות התיקונים כל השנים, כי נמנע מהתובעת להוציא את חפציה מהמחסן לאחר שננעל המקלט, כי ביצעה את המאזן במקצועיות, והוא נמסר לנתבעת מס' 10. לכתב התשובה צירפה התובעת חשבוניות שכ"ט עו"ד מיום 3/3/14 "עבור הכנת תביעת דיירים" ומיום 7/12/12 ו-14/12/12 בגין יעוץ משפטי. כבר עתה אומר כי בבית המשפט לתביעות קטנות אין צורך או רשות ליצוג עו"ד ולא יפסק שכר טרחת עו"ד. אין בכך כדי למנוע את ההערה כי שכר הטרחה ששולם בשנת 2012 בוודאי אינו מתייחס לתביעה דנן.

דיון והכרעה
חוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 קובע בסעיף 58:

"בעל דירה חייב להשתתף בהוצאות הדרושות להחזקתו התקינה ולניהולו של הרכוש המשותף ולהבטחת השירותים המחוייבים על פי דין או המקובלים על פי הנוהג, לפי יחס שטח רצפת דירתו אל שטח הרצפה של כל הדירות שבבית המשותף, זולת אם נקבע בתקנון שיעור השתתפות אחר. לענין זה, "החזקה תקינה" – שמירה על מצבו של הרכוש המשותף כפי שהיה בעת גמר הבניה, לרבות שיפורים שבוצעו בו לאחר מכן בהסכמת בעלי הדירות".

אין חולק על חובת הנתבעים לשאת בהוצאות תיקון הגג המשותף כשיעור חלקיהם, אך התובעת לא הוכיחה כי פנתה אליהם באופן סביר, ולא הוכיחה את טיב התיקונים שביצעו בעלי המקצוע מטעמה במהלך השנים ואת היקפם. התובעת טוענת כי במשך מעל לעשור לא ביצעו הנתבעים תיקונים לשמירת הגג וכי היא נשאה בהוצאות. רוב הסכומים, ששילמה לכאורה עבור תיקונים התיישנו, והיא צמצמה את תביעתה לנזקי השנה האחרונה (סעיף 13 לכתב התביעה).

אני קובעת כי למעט החשבונית ע"ס 580 ₪ מיום 25/10/11 הראיות, שהציגה התובעת להוכחת הסכומים ששילמה מוטלות בספק. אין חשבוניות אלא רק מכתבים ללא זיהוי של החותם. במיוחד בולטת העובדה שהתיקונים, ככל שבוצעו, לא היו תיקונים יעילים ולא חסכו לנתבעים את התיקון המשמעותי לאחר מכירת דירת התובעת. כך, למרות שבשנת 2004 שולם לעודה יוסף 8,000 ₪ עבור זיפות הגג, נאלץ אותו מר עודה יוסף ביום 9/10/05 לתקן את הנפיחות ביריעות שהניח (מכתביו בת/2) וביום 23/2/06 שוב נתגלתה רטיבות פעילה בתקרה (תמונה בת/2).

למרות התיקון, שביצע אלמוני תמורת 580 ₪ ביום 25/10/11 (נספח ג' לכתב התביעה), התלוננו השוכרים כי ביום 12/1/12 התגלתה נזילה מגג הדירה (נספח ב' לכתב התביעה). בוצע תיקון במימון התובעת בסך 1,300 ₪ (מתב מר אבו רומי נאג'י מיום 20/1/12, נספח ד' לכתב התביעה), אך הנזילה נראתה שוב בספטמבר 2012 (תמונות במוצג ת/2). הדברים קיבלו ביטוי גם במכתב השוכרים מיום 25/8/13 (נספח ה' לכתב התביעה).

חוות דעת המומחה מטעם "בדק בית" המתייחסת לבדיקתו מיום 16/5/12 מעידה כי כל התיקונים, שנעשו, ככל שנעשו, לא הביאו לפתרון בעיית האיטום בגג הבניין. חוות הדעת לא הוגשה בשלמותה, ולא מצאתי כי התיקון בגג ובנזקי הנזילה בדירה הועמד על 7,000 ₪ דווקא, אך מאחר והתובעת מצמצמת את תביעתה לסכום, שנאלצה להפחית ממחיר הדירה (נספח להסכם מכר מיום 5/6/12, נספח ז' לכתב התביעה), שהוא נמוך יותר, אתייחס רק לסכום זה.

סכום זה הינו הסכום המירבי, שיש מקום לדון בו, שכן התיקונים הקודמים, ככל שבוצעו, לא הועילו, והתובעת לא הוכיחה כי פנתה אל הנתבעים לפני שנת 2013 להשתתפות בתיקונים.

הדירה נמכרה, כאמור, ללא שבוצעו התיקונים. התובעת הגיעה להסכם עם הקונה לפיה יופחת מחיר התיקונים ממחיר הדירה. הנתבעים ביחד עם הקונה ביצעו ביום 30/9/13 תיקון בעלות 6,000 ₪ עימו קיבלו תעודת אחריות (נספחים הג7א, הג7ב, הג8, הג9 לכתב ההגנה). בכך קיימו הנתבעים את חובתם החוקית, ואף הוכיחו כי פניה אליהם מתקבלת מיידית, ולראיה כאשר הקונה פנתה לנתבעים (תכתובת דוא"ל מיום 17/7/13, נספח הג5 לכתב ההגנה), בצורה סבירה ותוך קבלת מספר הצעות מחיר, תוקן הליקוי תוך זמן סביר ובמימון הדיירים לפי חלקם.

אני קובעת כי התובעת אינה זכאית לשיפוי מהנתבעים בגין התיקונים, שביצעה בעבר, לא הוכחו כדבעי ולא הועילו לפתרון הבעיה. התובעת אינה זכאית לשיפוי מהנתבעים בגין הפחתת מחיר הדירה לקונה. הנתבעים אינם צד להסכם בין התובעת לקונה, ועלות התיקון לא נחסכה מהם. התיקון שבוצע במימונם בסך 6,000 ₪ עלה יותר מסכום ההפחתה ופחות מהערכת המומחה.

מאחר ונדחתה תביעת התובעת, אין רלוונטיות לפסק הדין בתא"מ 46558-10-12 א.א.על נכסים נ' יהודה (נספח הג1א לכתב ההגנה), שניתן על דרך הפשרה בתביעת המתווך נגד התובעת בגין דמי תיווך במכירת הדירה דנן.

מאותו טעם אני דוחה את תביעת התובעת עבור עגמת הנפש וטרחתה בגין עשור שלם של תיקונים.

אני דוחה את תביעת התובעת לתשלום מאת הנתבעים בגין עריכת מאזן. התובעת עצמה הודתה כי לא נתבקשה להכין מאזן אלא ערכה את סיכום הנתונים על מנת לסייע לה בפני
יתה אל הנתבעים לצורך קבלת השתתפות בהוצאותיה. הנתבעים לא התחייבו לשלם לתובעת כל סכום שהוא בגין ריכוז הנתונים, המסמך המכונה על ידה מאזן לא שימש אותם, ובמיוחד לא הוכחה עלות השקעתה בעריכתו. כל הנתונים נמסרו לה מאת הנתבעת מס' 10. התובעת לא הציגה את המאזן שערכה ומהמסמך שהוצג ע"י הנתבעים (נספח הג10 לכתב ההגנה) קשה לקבל כי הושקעו בו 25 שעות עבודה בשווי 1,200 ₪. מדובר במסמך סתמי, שלא ניתן ללמוד ממנו דבר על מאזן הבית המשותף.

אני דוחה גם את התביעה בעניין המטלטלין, שהיו במחסן. לא הוכח שווי המטלטלין, לא היתה לתובעת הצדקה להמשיך ולאחסנם במחסן הבית המשותף לאחר שמכרה את הדירה ומסרה את החזקה בה ביום 1/10/12 (פניה בעניין המטלטלין מיום 27/7/13, ת/3), הוצגו ראיות לכך שנעשו אליה פניות לקחת את החפצים ולכך שהמפתח היה בחזקתה או יכולה היתה לקבלו בפני
ה סבירה למי מהנתבעים. אין לקבל את הערכת שווי החפצים, שהיו במחסן כל השנים, לא ידוע מתי נקנו ומה היה מצבם.

אני דוחה את התביעה נגד הנתבע מס' 9 בגין איומים ולשון הרע. התובעת לא צירפה לכתב התביעה עב הכרס ראייה לטענתה החמורה בעניין הכפשת שמה ע"י הנתבע מס' 9 בפני
הדיירים, בריונות ואיום בפתיחת תיק במשטרה (סעיף 31 לכתב התביעה). יש לזכור כי כתב התביעה הוכן בסיוע עו"ד (סעיף 14 לכתב התשובה). בדיון הוגשה תכתובת דוא"ל בין התובעת לנתבע מס' 9, מחודשים יולי אוגוסט 2013 (ת/1), בה נכתב ע"י הנתבע בין השאר "האיומים שלך הפסיקו להזיז למישהו – תחסכי אותם ותיצמדי לעובדות". התובעת פונה אליו ומודיעה כי היא מתעתדת להגיש תביעה, מבהירה כי הודעה על הגשת תביעה אינה איום וכי היא רואה בדבריו לפיה היא אינה נצמדת לעובדות ובדבריו לפיהם היא חייבת כסף משום לשון הרע. עוד מבהירה התובעת את עמדתה בעניין חובת הנתבעים להשתתף בהוצאות שהוציאה, ועל כך נענתה על ידו: "כרגיל איני מתרגש מאיומייך. אני כנ"ל בדרך להגיש תביעה נגדך וכן תלונה במשטרה לפי סעיף 422 לחוק העונשין".

שני הצדדים צודקים בכך ש"
אזהרה בתום לב על הפעלתה של זכות אינה בגדר איום"

(סעיף 17(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973), ובוודאי אינה מגיעה כדי עבירה פלילית. גם ה"איום" של הנתבע בהגשת תלונה במשטרה בגין שידול במרמה בקשר עם זיוף מסמכים (סעיף 422 לחוק העונשין, תשל"ז-1977) אינו אלא אזהרה על הפעלת זכות, ודינה כהתראת התובעת על כוונתה להגיש תביעה.

מלבד טענת התובעת לא מצאתי ראיות לפרסום לשון הרע אודותיה, ומהתנהלות הצדדים בדיון התרשמתי כי הנתבעים שותפים לדעת הנתבע כי התובעת אינה זכאית לסכומים, שהיא תובעת.

אף אם אמר הנתבע מס' 9 לשכנים את הדברים, המיוחסים לו, דבריו חוסים תחת מספר הגנות בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965: "אמת דיברתי" (סעיף 14), הגנה על עניין אישי כשר של הנתבע או של מי שאליו הופנה הפרסום (סעיף 15(3)), הבעת דעה על התנהגות בעל דין (סעיף 15(5)), פרסום בהגשת תלונה (סעיף 15(8) לחוק). על כן אני דוחה את התביעה בעילת פרסום לשון הרע.

הסיכום הינו כי אני דוחה את התביעה על כל טענותיה.

התובעת תשלם לכל אחד מהנתבעים, שהתייצבו לדיון (צוינו בפרוטוקול) הוצאות משפט בסך 150 ₪ לכל אחד, סה"כ 900 ₪.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי הוא 15 יום מיום מתן פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,

כ"ז טבת תשע"ו
, 08 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 46697-04/15 חנה יהודה נ' יוסף לחם, מיכל אשחר, טל שורץ אשחר ואח' (פורסם ב-ֽ 08/01/2016)