פסקי דין על יהושע עמית | פסקי דין על שמעון כדורי

52684-06/15 תק     04/01/2016




תק 52684-06/15








בית משפט לתביעות קטנות בבאר שבע



ת"ק 52684-06-15 עויס(אסיר) נ' ע"י פרקליטות דרום


תיק חיצוני:


התובע
חנא עויס (אסיר), ת.
ז.
313710196 – בעצמו
בית סוהר אשל, באר שבע

נגד

הנתבע
בית סוהר אשל ע"י פרקליטות דרום
באמצעות המתמחים עדי גנור ועמית סופר
רח' קרן היסוד 4, בניין קרסו, באר שבע

<#1#>


פסק דין


התובע הוא אסיר בבית כלא אשל, הגיש נגד הנתבעת תביעה על סך 8,000 ₪.
בכתב התביעה מציין התובע, כי הועבר מבית סוהר השרון לבית סוהר אשל והתקבל באשל לאגף 5.
לדבריו לאחר שבוע ימים הוציאו אותו מהאגף לצינוק בלי סיבה ברורה.
לדבריו, כל הציוד שלו נשאר באגף.

לדבריו, לאחר שיצא מהצינוק פנה לכל הגורמים בבית הסוהר לקבל את הציוד ואף אחד לא התייחס לדבריו.


לאחר מכן, העבירו אותו חזרה לבית סוהר שרון בלי ציוד, היה לו הרבה ציוד והוא אינו יודע היכן הציוד.

התובע צירף לכתב התביעה רשימה של הציוד ללא ציון ערכם של הפריטים.


המדינה שהיא הנתבעת, הגישה כתב הגנה, בה היא מבקשת לדחות את התביעה על הסף.


לטענת הנתבעת, התובע נקלט בבית הסוהר אשל ביום 22.
07.
2014 ולאחר חודש ביום 19.
08.
2014 הועבר לכלא אשל מכלא השרון.
הנתבעת צירפה דוח תנועות אסיר, נספח ב' לכתב ההגנה.


לטענת הנתבעת, עם קליטתו של התובע בבית סוהר אשל, הפקיד התובע באפסנאות בכלא את הציוד אשר היה ברשותו.
מטופס הציוד של התובע ביום 23.
07.
2014, נספח ג' לכתב ההגנה, מצוין כי התובע הפקיד מכנס בד ותו לא.

ביום 19.
08.
2014 הועבר התובע לכלא השרון ובטופס ציוד האסיר נספח ד' לכתב הגנה צוין כי הציוד אשר הופקד באפסנאות נכון ליום זה בכלא אשל, בטרם מעברו לכלא השרון הינו שתי שמיכות חורף ומכנס בד אחד.


עוד לטענת הנתבעת, בטרם העברת התובע לכלא השרון, מכלא אשל, הוא חתם בפני
אנשי האפסנאות בכלא אשל "אין לי שום טענות ומענות כלפי אפסנאות משנית בית סוהר אשל".
צורף כנספח ה' לכתב ההגנה.


אשר על כן, טוענת התובעת לא ברור כיצד טוען התובע כי הנתבעת אחראית לציוד שצירף, דבר שלא עולה בקנה אחד עם המסמכים שצירף התובע.


עוד טוענת הנתבעת כי התובע לא הלין בפני
אף גורם מגורמי השב"ס על אובדן ציוד, נכון ליום קליטתו בכלא אשל וחזרתו לכלא השרון, בחודשים יולי ואוגוסט 2014.

לדבריה, רק בחלוף שנה הגיש את התביעה ומדובר בשיהוי משמעותי, שכן אם התובע מיד עם כניסתו לכלא אשל הפקיד ציוד ולאחר מכן כשיצא מהבידוד ולטענתו לא קיבל אותו חזרה, מדוע לא פנה מיד והתלונן על כך.


עוד טוענת הנתבעת, כי גם אם יטען התובע כי הציוד הנטען הוחזק בתאו האישי, הרי שהאחריות לכך הינה עליו, שכן סעיף 4.
יד' לפקודת הנציבות קובע כי אם התובע בחר שלא להפקיד את חפציו באפסנאות, חלה עליו האחריות לשמירת החפצים האישיים.


עוד טוענת הנתבעת, כי אין כל פירוט ואסמכתאות לציוד שהתובע תובע, גם בעניין זה מפנה הנתבעת את בית-המשפט לתקנה 9(9) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד – 1984, שם נקבע כי על התובע לפרט את שוויו של נושא התובענה ככל שאפשר.

כמו כן, טוענת הנתבעת כי התובע לא הוכיח כי הרכוש הנטען היה בידיו מלכתחילה, לא מה היה מצבו ותקינותו.


עוד טוענת הנתבעת, כי מדוח הרכישות של התובע נספח ז' לכתב ההגנה מיום 01.
01.
13 ועד ליום 21.
03.
15 לא נמצא כי התובע רכש את הציוד לו הוא טוען בכתב התביעה.
כל מה שרכש התובע במרכז המכר בבית הסוהר הינם דברי אוכל, תבלינים, משקאות, ממותקים, חטיפים.


עוד טוענת הנתבעת, כי רכישת מוצרי חשמל ניתנת רק במרכז המכר בתוך בית הסוהר והשימוש במוצרים שנרכשו טעון אישור אלקטרוניקה, התובע לא רכש ולו פריט אחד ממוצרי החשמל להם הוא טוען בכתב התביעה.

עוד טוענת הנתבעת, כי לפי סעיף 4 ט"ו לפקודת הנציבות לא יעלה סכום בגין אבדן נזק שבאחריות שב"ס על 1,000 ₪ תקרת האחריות שמורה הפקודה, מציינת אחריות בחלוקה של כל פריט ופריט בנפרד.


עוד טוענת הנתבעת, כי בהתאם לסעיף 3 לחוק הנזקים האזרחיים אחריות המדינה, תשי"ב – 1952, קמה לה חסינות בתביעת נזיקין בנסיבות המקרה.


לאור האמור לעיל, מבקשת הנתבעת לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות משפט.


במעמד הדיון בבית-המשפט, חזר התובע על תביעתו.
בית המשפט הבהיר לו כי אכן התביעה איננה מציינת את ערכם של הפריטים שנגנבו וגם אין כל ראיה לגבי מצבם, תקינותם ו/או רכישתם.


התובע ציין, כי כאשר הגיע לכלא אשל מכלא השרון, שלח אותו הקצין התורן לבידוד והוא כדבריו התחנן בפני
הקצין התורן שיביא לו את הציוד שלו וכל הזמן אמרו לו "בסדר".
התובע אומר כי טענה של שב"ס כאילו לא היה בבידוד איננה נכונה.
התובע הראה לבית המשפט מסמך ממערכת צוער מיום 18.
02.
2014, שם כתוב : "פרטי המאסר (כללי)
בהפרדה כלא : 009 אשל אגף : 8 בידוד".
בעניין זה ציינה הנתבעת בבית המשפט בעמוד 1 באמצעות עו"ד ירון שלמה היועמ"ש של השב"ס מחוז דרום : "אבקש להסביר את ענין הבידוד, המסמך מתייחס לתאריך שבו הוא נתפס כלומר 18.
02.
2014, לא אומר כלום על התאריך שבו התובע טוען שקרה האירוע, התובע עבר ביום 22.
07.
2014 לכלא אשל ונקלט שם.
לטענתו כל האירוע מתרכז בכלא אשל, התובע טוען כי בנקודת זמן מסוימת בתאריך מוקדם ל – 18.
08.
2014 הוא נלקח לבידוד, הוא מדבר על חודש יולי 2014.
התובע טוען שבחודש יולי הוא הוכנס לבידוד.
כשמכניסים אדם לבידוד בדרך כלל זה כתוצאה משפיטה ואז צריך להיות מעודכן במערכת שהוא נשפט ושהוא נשלל מטובות.
.
.
וצריך להיות בתיקו האישי מסמכי שפיטה כל זה לא קיים.
במקרה זה אין מסמכי שפיטה אין כלום במערכת ואין שום אירוע בחודש יולי.
.
אומרים לי שבחודש יולי לא היה דבר והתובע לא היה בבידוד".


עוד מציין ב"כ הנתבעת
כי למעשה הטענה של התובע היא שלא היה בבידוד אלא היה באגף הפרדה ועל כך אומר התובע בעמ' 2 מול שורה 20 : "הכוונה שלי כשהם הכניסו אותי לבידוד בא אלי המנהל כאילו אני בתנאי הפרדה וכל פעם שביקשתי את הציוד הם לא הביאו לי" בהמשך הדיון לשאלת בית המשפט ציין עו"ד ירון שלמה כי : "התובע היה בהפרדה ושם האסיר לא מנוע ציוד, אסיר העובר להפרדה עובר לאגף הפרדה עם כל הציוד שלו, התובע הגיע עם כל הציוד שלו.
הציוד אתו התובע הגיע מהכלא הקודם שלו עבר עם הציוד שלו להפרדה.
.
.
".


התובע בסוף הדיון חזר וטען כי אין לו שום ציוד באפסנאות, הציוד שלו היה באגף.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות שהוגשו בבית המשפט התובע לא הוכיח את תביעתו.


בראש ובראשונה יצוין כי על התובע להוכיח את טענותיו ואני לוקחת בחשבון כי מדובר באסיר המוגבל ביכולותיו להציג ראיות לבית המשפט.
אך כתב התביעה מנוסח באופן כללי לגבי ציוד שהיה בידי התובע, אך התובע לא ציין לגבי כל פריט ופריט מהו ערכו ובמידה ויש בידו להוכיח לא צירף כל קבלה.
במעמד הדיון נשאל כיצד הגיע לסך 8,000 ש"ח והוא ציין כי מתוך ה – 8,000 ₪ 2,500 ₪ זה על שרשרת תפילה של הנוצרים, אך אין כל ראיה מהו ערכה של שרשרת כזו.

גם לגבי יתרת הסכום 5,500 ₪ לא ניתן כל פירוט כיצד הגיע התובע לסכום זה.
מדובר במכשירים חשמליים מדובר בביגוד ומגבות וסדינים ודברי קנטינה וכאמור אין כל פירוט מהו ערכו של כל פריט וראיה לרכישתו.


זאת ועוד, כפי שציינה הנתבעת בכתב ההגנה בבית המשפט, כאשר הגיע התובע לכלא אשל, הוא הפקיד באפסנאות בכלא את הציוד האישי שלו, שכלל מכנס בד אחד ו זאת לפי נספח ג' לכתב ההגנה.
מסמך שנערך על ידי התובע.
זאת ועוד, כאשר הועבר התובע מכלא אשל לכלא השרון הוא שוב חתם על מסמך שעניינו רשימת ציוד של התובע, נספח ד' לכתב ההגנה ושם צוין, כי : "הציוד שהופקד באפסנאות שתי שמיכות חורף ומכנס בד".

לא רק זאת, טרם הועבר התובע מכלא השרון לכלא אשל, הוא חתם על נספח ה' לכתב ההגנה, וזאת ביום 19.
08.
2014.
שם הוא מצהיר כי אין לו טענות ומענות כלפי האפסנאות של בית סוהר אשל.

צודקת הנתבעת בטענתה לענין השיהוי, עם חזרתו של התובע לכלא השרון בחודש אוגוסט 2014, ידע כי לא הוחזר לידיו כל ציוד שאותו הוא תובע בכתב התביעה, היה עליו לפנות מיד לגורמי השב"ס ו/או לבית המשפט בענין זה.

תביעתו הוגשה שנה לאחר שהתובע הועבר חזרה לכלא השרון.


מכל האמור לעיל, מצאתי כי יש מקום לדחות את התביעה, בנסיבות האמורות לעיל ומאחר ומדובר באסיר – אין צו להוצאות.


פסק-הדין יישלח לצדדים בדואר רשום.


בקשת רשות ערעור בתוך 15 יום.


ניתן היום,
כ"ג טבת תשע"ו, 04 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.










תק בית משפט לתביעות קטנות 52684-06/15 נ' (פורסם ב-ֽ 04/01/2016)