פסקי דין על דודו זינו | פסקי דין על ליאת זינו | פסקי דין על דבורה רות כהן

10893-07/15 תק     10/01/2016




תק 10893-07/15 דודו זינו, ליאת זינו נ' דבורה רות כהן





בפני

כבוד השופטת זהבה (קאודרס) בנר
תובעים

1.דודו זינו

2.ליאת זינו
נגד
נתבעת

דבורה רות כהן

פסק דין
1. ביום 28.11.2014 נחתם בין התובעים (המוכרים) לבין הנתבעת (הקונה) הסכם, לפיו מכרו התובעים לקונה את הדירה ברח' נווה רבין 30/6 בשלומי, כנגד תשלום סך של 810,000 ₪. על הדירה היתה מוטלת אותה עת משכנתא אשר גובהה, עפ"י מכתב כוונות של בנק טפחות שהוצג לקונה, היה אותה עת סך של כ- 406,000 ש"ח.
2. במעמד החתימה על הסכם המכר שילמה הנתבעת סכום של 81,000 ₪ ובין הצדדים הוסכם כי יתרת התשלומים בגין המכר תשולם כדלקמן:

א. סכום של 407,000 ₪, המיועד לכיסוי מלוא יתרת המשכנתא בבנק טפחות, ישולם בתוך 45 ימים מיום חתימת ההסכם, ישירות לזכות חשבון הלוואת המשכנתא בבנק, ובלבד שהמוכרים יציגו לפני הקונה, מכתב כוונות מעודכן למועד התשלום, לפחות יומיים קודם לו.
עוד התחייבו המוכרים (ראה סעיף 8.4 (ב) להסכם המכר) כי בתוך 45 ימים מיום ביצוע תשלום זה לבנק, הם יציגו בפני
ב"כ הקונה מסמך המכונה "אישור זכויות" , המעיד על בעלי הזכות הקניינית הרשומים אצל החברה המשכנת, וכן אישור זכויות ממינהל מקרקעי ישראל, ככל שיידרש גם מסמך זה.

ב. סכום נוסף של 222,000 ₪ יועד להשתלם למוכרים בתוך 14 ימים מן המועד בו יציגו המוכרים בפני
הקונה את אישור הזכויות מן החברה המשכנת וכן מאת מינהל מקרקעי ישראל, כאמור ככל שיהיה בו צורך בלל, כשהם "נקיים" מהגבלות כלשהן לצרכי רישום זכויות הקונה, וכן יציגו אישור מאת רשם המשכונות על ביטול רישומה של המשכנתא בספריו.

ג. יתרת התמורה, בסכום של 100,000 ₪ יועדה להשתלם למוכרים במעמד מסירת החזקה בדירה, ביום 30.6.2015.

3. עוד הוסכם, בין היתר, בין הצדדים כי על סנקציה בגין איחור בביצוע תשלום מתשלומי הרכישה, בסך 200 ₪ לכל יום איחור, החל מן היום השביעי לאיחור כזה, ככל שיהיה. סנקציה דומה, בת 200 ₪ לכל יום הוטלה גם על המוכרים, בגין איחור במסירת החזקה, אף זאת החל מן היום השמיני לאיחור, ככל שיהיה.
4. הוסכם עוד כי איחור מצד הקונה בביצוע תשלום התמורה או חלק ממנה, בלמעלה מ-21 ימים, ובמקביל איחור מצד המוכרים במסירת החזקה לתקופה זהה- ייחשבו כהפרה יסודית של ההסכם. הסנקציה בגין הפרה יסודית של ההסכם הועמדה על סך השווה ל-10% ממנו, היינו- 81,000 ₪.

5. עתה, יש מקום להביא את נוסחה של הרישא של סעיף 15.6, אשר סביב פירושה נעות עיקר טענות הצדדים בפני
י. וכך נקבע שם - " חתימת המוכר על מסמכי המשכנתא הנ"ל תיעשה לא יאוחר מתום 5 ימי עסקים מאת קבלתם במשרדי ב"כ המוכר. במידה והמוכר יתעכב ו/או יאחר בחתימה על המסמכים הנ"ל, הרי שהקונה יהיה רשאי לאחר בתשלום עד משך זמן זהה לפרק הזמן בו איחר המוכר. ....."

6. כמו כן הסכימו הצדדים (בסעיף 15(ז)) כי – "כל עיכוב שייגרם בביצוע התחייבות של צד להסכם זה והנובע מסיבות שאינן תלויות בצדדים עצמם ואינם בגדר שליטתו שיכולתו (כך!!) של צד להסכם זה, כגון: שביתה, עיצומים, השבתה בבנקים ו/או בעיריית שלומי, ו/או ברשויות מיסוי מקרקעין ו/או ברמ"י ו/או בבתי המשפט- לא יראו בזה הפרת ההסכם או חלק ממנו מצידו של הצד המאחר בביצוע ההתחייבות והמועדים הקבועים בהסכם זה יידחו ע"פ תנאיו האובייקטיביים של כל איחור שחל ולא יאוחר משלושה ימי עסקים מתום כל עיכוב אשר גרם לדחייה"

7. אין חולק כי המקדמה בסך 81,000 ₪ שולמה במועד חתימת ההסכם. התשלום השני מיועד היה אפוא להשתלם לא יאוחר מיום 12.1.2015, ובלבד , כאמור, כי המוכרים יציגו, קודם לכן, בפני
הקונה מכתב כוונות מעודכן מבנק טפחות; ואכן, ביום 25.12.2014 הנפיק בנק טפחות מכתב כוונות כאמור, לפיו גובה המשכנתא, נכון לאותו היום, עומד ע"ס 405,909 ₪.

8. בין יתר המסמכים אותם דרש הבנק הבינלאומי הראשון, שהעניק את המשכנתא לקונה, היה מסמך המכונה "אישור פרטי חשבון להעברת כספים" . מסמך זה מיועד לחתימת שני הצדדים כאחד, ובו מצויינים פרטי חשבון הבנק של המוכרים לצורך העברה ישירה אליו של כספי המשכנתא, כאשר יהיו בידי הבנק כל המסמכים הנחוצים לו. הקונה חתמה על מסמך זה (נ/1) ביום 14.12.14 והוא נשלח בדואר אל ב"כ הקונה והגיע מידיעה לידי ב"כ המוכרים כשבוע ימים לאחר מכן, מכל מקום, המוכרים חתמו על מסמך זה ביום 21.12.14. יש לציין שלא מצוינת בהסכם חובה של הצדדים, להשתמש בדואר דווקא, כפי שטענה הנתבעת.
אלא, שכפי הנראה נפלה טעות בידי ב"כ התובעים, באופן בו מולאו פרטי חשבון הבנק שלהם ע"ג אותו הטופס, והבנק הבינלאומי דרש את הצדדים על טופס חלופי. לא התברר לי מתי הגיע הטופס החלופי לידי הקונה לחתימתה, אך מכל מקום ברור מן הטופס המתוקן (נ/2) כי היא חתמה עליו ביום 6.1.15, ואילו התובעים חתמו עליו ביום 22.1.15.
הצדדים חלוקים לגבי המועד מתי הומצא למוכרים הטופס החלופי הנ"ל. בכתב ההגנה טענה הנתבעת (סעיף 26 ) כי הבנק שלח את הטופס אל התובעים, ואולם אין בכך הסבר מדוע לא דאגה הנתבעת עצמה, אשר ידעה כי מועד התשלום החוזי מתקרב והולך , לוודא כי הטופס יגיע אליה, ומיד לאחר מכן אל התובעים, או להיפך, לחתימתם המחודשת של שני הצדדים. בשל המרחק בין מקום המגורים של הצדדים (המוכרים מתגוררים בשלומי והקונה ברעננה) התנהל הקשר ביניהם בנוגע למסמכים בדואר בלבד, ודבר זה, עשוי להסביר את התמשכות ההליכים, על אף שכידוע ישנן דרכים אחרות, אלטרנטיביות, להעברת מסמכים דחופים. הקונה טענה בפני
י כי התובעים שלחו את המסמך החתום על ידם באמצעות הדואר כאמור, וניתן, לצערנו, להניח כי הדבר התמשך על פני שבוע ימים נוסף. המסמך הגיע אם כך לידי הקונה סביב יום 29.12.19 ויוצא כי הקונה חתמה עליו רק כשבוע ימים לאחר מכן, ביום 6.1.14. לא ניתן הסבר לשיהוי זה.

למחרת, כך טענה הנתבעת בפני
י, היא שלחה , שוב בדואר, את מסמך נ/2 אל באת כוחה בנהריה, והנה חלף שבוע ימים נוסף, והנה אנו כבר סביב 14.1.15. טוענת הנתבעת כי באת כוחה התקשרה פעמים רבות אל ב"כ התובעים בניסיון לקדם את מועד חתימתם על נ/2 ואולם ללא הואיל., ורק לאחר התערבותה של בת זוגה, העדה אור מרוני, ישירות אל התובעת מס' 2- רק אז טופל הדבר, והתובעים חתמו על המסמך ביום 22.1.15. טענה זו, בדבר האיחור בשל התנהלות ב"כ התובעים- לא נסתרה בפני
י.

9. אלא שגם עתה לא הסתיימו ההליכים בבנק. טוענת הנתבעת כי הבנק הבינלאומי דרש מכתב כוונות מעודכן וכן דרש מן הנתבעת לשלם למוכרים, וליתר דיוק, לזכות חשבון המשכנתא של המוכרים, את מלוא יתרת ההון העצמי שלה, באופן שיתרת התמורה תהיה כספי המשכנתא לבדם, שהוא נוהג ידוע ומקובל. הנתבעת שילמה אפוא, על חשבון התשלום השני, סך של 124,000 ₪ ועשתה כן ביום 14.1.15. לא התברר בביהמ"ש מדוע לא שולם סכום זה במועד מוקדם יותר, שהרי בוודאי ידעה על כך הנתבעת מראש, ואולם, כפי יתברר להלן, לא היה בכך כדי לגרום לאיחור בגינו תובעים המוכרים עתה. מכל מקום הבנק הבינלאומי דרש גם מכתב כוונות מעודכן ולטענת הנתבעת , שוב שגתה ב"כ התובעים ומסרה לבנק , פעם נוספת, את מכתב הכוונות הקודם, שהיה כבר בלתי מעודכן. הבנק הבינלאומי עמד על הטעות ודרש לתקנה, והנה שוב חלפו ימים והמכתב המעודכן הונפק ביום 21.1.15 והגיע לידי הנתבעת רק כשבוע ימים לאחר מכן, כך טענה בכתב ההגנה. טענה זו לא נסתרה בביהמ"ש ע"י התובעים.

10. עומדים אנו עתה בסוף חודש ינואר 2015, ובידי הבנק הבינלאומי מצויים כבר מכתב הכוונות המעודכן והאישור המתוקן נ/2 , ואולם חסר עדיין מסמך אישור הזכויות מן החברה המשכנת. הנתבעת טענה כי בשל כך כי החברה המשכנת מצויה בתהליך של פירוק, ארך זמן ניכר עד שהמפרקת שלחה אליה את המסמך הנדרש , אשר הונפק ביום 30.1.15, וכבר כחלוף 3 ימים בלבד הועברו לזכות התובעים כספי המשכנתא, ויתרת התשלום השני עפ"י ההסכם.

11. טוענים התובעים כי בביצוע התשלום השני ביום 3.2.15 איחרה הנתבעת לשלם את המגיע ממנה, איחור המסתכם ב-21 ימים , היינו מיום 12.1.2015. בכך הפרה הנתבעת לטענתם את ההסכם הפרה יסודית והם זכאים לסנקציה המוסכמת בשיעור 200 ₪ לכל יום, ובסה"כ ל- 4,200 ₪. הנתבעת טוענת כי האיחור נבע בשל התנהלותם של התובעים ובאת כוחם וכי היא עצמה פעלה כנדרש וכמתחייב ממנה עפ"י ההסכם.
12. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות והמצורפים, ולאחר ששמעתי את עדויות הצדדים בפני
י, נחה דעתי כי דינה של התביעה להידחות. ברור כי היה על הנתבעת, כמי שהתחייבה לשלם למוכרים, במועד ידוע, את התשלום השני, לפעול בשקידה סבירה ובתום לב לשם הוצאתה אל הפועל של התחייבות זו, והשאלה המרכזית, העולה מתוך הראיות שהוצגו בביהמ"ש, היא האם אכן פעלה כך.

13. שלושה מסמכים עומדים במרכז המחלוקת: (א) המסמך המכונה "אישור פרטי חשבון להעברת כספים" (ב) מכתב הכוונות המעודכן (ג) אישור זכויות מהחברה המשכנת.

13.1 המסמך (השגוי) לאישור פרטי החשבון להעברת כספי המשכנתא למוכרים, נחתם ע"י הנתבעת כאמור ביום 14.12.14 וע"י התובעים ביום 21.12.14, שהם מועדים המצויים עמוק בתוך תחום פרק הזמן שניתן לנתבעת להסדיר את מסמכי המשכנתא, ובכך עמדה. אלא, שכאמור נפלה שגגה אצל ב"כ התובעים, שגגה שגרמה לצורך בטופס חלופי. כאמור לא הוברר לי מתי בדיוק הגיע הטופס החלופי לידי הנתבעת, והנחתי לעיל כי הוא הגיע לקראת סוף אותו החודש. העובדה שטופס זה נחתם ע"י הנתבעת רק ביום 6.1.15 , כ- 8 ימים לאחר שמיועד היה להגיע לידיה, או מכל מקום, כ-8 ימים לאחר שהיה עליה לוודא כי יגיע לידיה- מעידה לדעתי על כך כי כנראה לא פעלה בזריזות ובנחרצות הדרושים, ובחשבון שאבצע להלן- אזקוף זאת לחובתה. בשלב הבא, נחתם המסמך ע"י התובעים ביום 22.1.15, היינו 15 ימים לאחר שנשלח לב"כ הנתבעת לשם מסירתו לידי ב"כ התובעים. אף זה פרק זמן ארוך בנסיבות, ואולם אני מקבלת את טענות הנתבעת, שלא נסתרו כאמור, כי ב"כ התובעים היא שלא פעלה הפעם בשקידה ובזריזות ורק לאחר התערבות בת זוגה –חתמו עליו התובעים. לפיכך, ולאחר שאקח בחשבון 7 ימים למשלוח המסמך בדואר, יש לזקוף לחובת התובעים פרק זמן של כ-8 ימים, שישקף את אחריותם לאיחור עד חתימתם על המסמך .

13.2 הבנק הבינלאומי דרש כי הנתבעת תשלם את יתרת ההון העצמי שלה וכן שיוצג לו מכתב כוונות מעודכן. הנתבעת שילמה כאמור סך 124,000 ₪ ביום 14.1.15 יומיים לאחר המועד שהיה מיועד לביצוע התשלום השני; ואולם, לא הוברר לי מדוע התעכב תשלום זה, שהיה בוודאי ידוע לה מלכתחילה, בהיותו תנאי נוהג ומקובל בבנקים למשכנתאות, שאינן צריכות ראיה. לו היה הסכום הנ"ל משולם מוקדם יותר, בתוך התקופה של 45 הימים שניתנו לנתבעת עד להסדרת התשלום השני, ולא לאחר שנסתיימה תקופה זו, היה בידי התובעים להציג לה, אף הם מוקדם יותר, את מכתב הכוונות המעודכן. לפיכך, לא אזקוף לחובת התובעים את העיכוב, בן ימים אחדים, שנגרם בשל הטעות בהצגתו פעם נוספת של המכתב הבלתי-מעודכן ועד תיקון אותה טעות. לעומת זאת כן אזקוף לחובת הנתבעת פרק זמן מוערך של 7 ימים.

13.3 בעניינו של מסמך אישור הזכויות התברר כי הוא הונפק רק ביום 30.1.15. אף בגינו לא הוברר לי מדוע חלף זמן כה רב, מאז חתימת ההסכם ועד המועד בו הונפק, באשר ברור כי היה ידוע לשני הצדדים שהצגתו היא תנאי, אחד מרבים, להעברת כספי המשכנתא. אלא, שעפ"י ההסכם, היו אלה התובעים שהיתה מוטלת עליהם החובה להציג אישור זכויות זה, וראה סעיף 8.4 (ב) להסכם, ולא הנתבעת. יוצא אפוא כי האיחור הרב בהצגת אישור הזכויות הוא שגרם, בסופו של יום, לאיחור בהעברת כספי המשכנתא. מתברר כי אף לולא אירעו איחורים ושגגות בהתנהלות הצדדים ובאי כוחם, כפי שנטען בפני
י- עדיין היה על המוכרים לפעול להשגת המסמך והם עשו כן רק ביום 30.1.2015. בין אם התעכבו בכך מבלי משים, ובין מחמת קשיים אובייקטיביים, כך או כך – אין לראות בכך אשמתה של הנתבעת.
14. לפיכך נדחית התביעה כאמור. בנסיבות בהן הוכח כי אף הנתבעת לא פעלה תמיד בזריזות הנדרשת ממנה, אינני מוצאת מקום לחייב את התובעים בהוצאות המשפט.

ניתן היום, כ"ט טבת תשע"ו, 10 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.


בית משפט לתביעות קטנות בעכו
ת"ק 10893-07-15 זינו ואח' נ' כהן
תיק חיצוני:
1 מתוך 5








תק בית משפט לתביעות קטנות 10893-07/15 דודו זינו, ליאת זינו נ' דבורה רות כהן (פורסם ב-ֽ 10/01/2016)