פסקי דין על יהודית נון | פסקי דין על משה הרשקוביץ | פסקי דין על המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") |

6366-07/12 א     10/01/2016




א 6366-07/12 יהודית נון נ' משה הרשקוביץ, המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול")








בית משפט השלום בחיפה



ת"א 6366-07-12 נון נ' הרשקוביץ ואח'




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני





בפני

כב' השופטת כאמלה ג'דעון
, שופטת בכירה


תובעת

יהודית נון

, ת.ז מס' 0100222675
ע"י ב"כ עוה"ד א' קדמי ואח'


נגד


נתבעים

1. משה הרשקוביץ

, ת.ז מס' 050984822
ע"י ב"כ עוה"ד י. אבו ג'אמע
ואח'

2. המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול")
ע"י ב"כ עוה"ד נ. לביא ואח'



החלטה

1.
המנוח מר יעקב נון ז"ל, יליד שנת 1938 (להלן "המנוח"), מצא את מותו ביום 12.7.05 בנסיבות טראגיות, שהצדדים חלוקים עליהן כפי שיפורט להלן.

2.
המנוח היה מורה לנהיגה במקצועו.

ביום 12.7.05 הוא נהג על אופנועו במסגרת שיעור לנהיגה על אופנועים, כאשר אחריו בטור, נסעו תלמידים לכיוון צומת הטכני במפרץ חיפה.


במהלך הנסיעה, משאית שהיתה נהוגה על ידי נתבע מס' 1 (להלן "הנתבע"), עקפה את האופנועים בנתיב השמאלי, ובעת חזרתה לנתיב הימני, היא נדחקה בין האופנוע של המנוח לבין האופנועים של יתר התלמידים וחצצה ביניהם.

3.
על פי הנטען בכתב התביעה, בהמשך הנסיעה, פגעה המשאית באופנוע של המנוח והוא איבד שליטה על האופנוע ונפל (להלן "תאונת הדרכים הראשונה"). מיד לאחר הפגיעה, יצא הנתבע מהמשאית אל עבר המנוח, תוך שהוא צועק ומקלל אותו, ודחף אותו בחוזקה והפילו ארצה (להלן "אירוע התקיפה"). בין הצדדים התנהל ויכוח והמנוח סירב להזיז את האופנוע עד להגעת המשטרה. תוך כדי הויכוח, הזיז הנתבע את אופנועו של המנוח לשולי הכביש, ולאחר מכן עלה על משאיתו על מנת להמשיך בנסיעה. המנוח אף הוא ניגש לאופנועו, הרימו והתיישב עליו על מנת להמשיך בנסיעה. אולם במהלך נסיעת המשאית, היא פגעה שוב על פי הנטען, בכתפו של המנוח כשהוא היה רכוב על אופנועו (להלן "תאונת הדרכים השנייה").

4.
מספר רגעים לאחר מכן, התמוטט המנוח ונפל אחורנית והאופנוע נפל על צידו. אחד התלמידים מר אייל שטייניץ (להלן "מר שטייניץ") שהבחין במתרחש, ניגש מיד אל המנוח והחל לבצע בו פעולות החייאה. בנוסף הוא התקשר לקצין הבטיחות של החברה ששמה התנוסס על המשאית, ודרש ממנו שיעצור את המשאית עד שתגיע המשטרה. אמבולנס שהוזמן למקום הוביל את המנוח לבית החולים, שם אושפז במצב קשה ומחוסר הכרה, עד שנפטר, למרבה הצער, ביום 25.7.05.

5.
התביעה דנן הוגשה על ידי גב' יהודית נון
שהינה אשתו של המנוח ויורשתו על פי דין, כנגד הנתבע בגין אירוע התקיפה, וכנגד נתבעת מס' 2 "המאגר הישראלי לביטוחי רכב" בהיותה מבטחת האופנוע במועד קרות התאונה (להלן "הנתבעת"). בכתב התביעה נטען כי מותו של המנוח הינו אירוע מתמשך שנגרם כתוצאה מתאונת דרכים שבעטיה התמוטט המנוח על רקע דחק רגשי, ואיבד את הכרתו שלא שבה אליו עד אשר נקבע מותו מספר ימים לאחר מכן.

6.
הנתבעים הכחישו, כל אחד לשיטתו, את נסיבות אירוע התאונה כפי שנטענו על ידי התובעת.


לגרסת הנתבע, לאחר שהמשאית עקפה את האופנועים ויצרה נתק בין התלמידים למנוח, החל המנוח להסיע את אופנועו בצורת "זיגזג" תוך שהוא מאט את מהירות נסיעתו ועושה תנועות בידיו, במטרה למנוע מהמשאית לעקוף אותו על פי הנטען. בשלב מסוים, עצר המנוח את אופנועו באמצע הכביש, והנתבע עצר את משאיתו במרחק של כ-2 מטרים מהאופנוע וירד ממנה. הוא ניגש אל המנוח והודיעו כי הוא מוביל חומרים מסוכנים וביקש ממנו לפנות את הדרך. לגרסת הנתבע, המנוח ירד מהאופנוע והשכיבו על הרצפה וסירב לפנות את הכביש. לאור המצב שנוצר, ניגש הנתבע אל האופנוע, הרימו והזיזו לצד הדרך. המנוח אשר מיאן לפנות את הכביש על פי הנטען, עמד אל מול המשאית וסירב לזוז עד שתגיע המשטרה, ואז הנתבע משך אותו במרפק והובילו לכיוון המדרכה. בשלב הזה החלו התלמידים להגיע לזירת ההתרחשות. כשהמנוח הוריד את הקסדה, הבחין הנתבע לגרסתו כי המנוח הינו אדם מבוגר, ולכן הוא חזר למשאיתו ועזב את המקום, כשהוא משאיר את התלמידים והמנוח עומדים על המדרכה.


על סמך התשתית הנ"ל, הכחיש הנתבע את התרחשותן של שתי תאונות הדרכים הנטענות, ואת אירוע התקיפה המיוחס לו.

7.
הנתבעת הכחישה את התרחשותן של שתי תאונות הדרכים, ולחלופין טענה כי תאונת הדרכים השנייה מהווה אירוע המוחרג מתחולת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975, שכן המדובר "בארוע "שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו של המנוח" על פי הנטען. לחילופי חילופין טענה כי אם יוכח כי המנוח נפגע בתאונת הדרכים השנייה, הרי שהנתבע ומבטחת משאיתו הם האחראים בלעדית לפצות את המנוח בגין הנזקים שנגרמו מהתאונה.

8.
לאור מהות המחלוקת והטענות שהתעוררו בין הצדדים, הוחלט על פיצול הדיון באופן שתחילה תוכרע שאלת נסיבות התרחשות האירועים הנטענים.

9.
העדויות


מטעם התביעה העידו מר שטייניץ אשר הגיע ראשון לזירת האירוע, וכן רס"ב איציק הרוש שבאמצעותו הוגש תיק החקירה המשטרתית.

מטעם הנתבעת העידו השוטר שערך את דו"ח הפעולה מר שלומי קידר, והשוטר שגבה את הודעתו של מר שטייניץ במשטרה מר שי גולן.

מטעם הנתבע העידו הנתבע בעצמו, ומר אמג'ד טובייה שהיה אחד התלמידים לנהיגה ביום האירוע.

10.
דיון


אקדים ואומר כי לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי אותן על רקע חומר הראיות שהוגש, הנני מעדיפה את גרסת התביעה באשר לתאונת הדרכים הראשונה ובאשר לאירוע התקיפה,
על פני גרסת הנתבע, ואילו לגבי תאונת הדרכים השנייה, הגעתי למסקנה כי תאונה זו לא הוכחה במידה הדרושה בהליך זה. להלן נימוקיי:

11.
מטעם התביעה העיד כאמור מר שטייניץ אשר נסע ראשון בטור האופנועים מאחורי המנוח, והגיע ראשון לזירת האירוע. מר שטייניץ מסר עדות מפורטת ועניינית לגבי ההתרחשויות שהיו, תוך שהוא משחזר את האירועים על פי סדרם, באופן עקבי וקוהרנטי. למרות חקירתו הצולבת והניסיונות לערער את אמינותו, דבק מר שטייניץ בגרסתו, ותיאר בצורה עניינית את הרגעים שחלפו מאז עצירת המשאית ועד להתמוטטותו של המנוח. יודגש כי למר שטייניץ אין עניין בתוצאות ההליך, הגם שהוכח כי מאז האירוע, הוא לא היה בקשר עם המנוח ואף לא ידע כי האחרון הלך לעולמו בעקבות אותו אירוע, ובנסיבות אלה, ביכרתי לייחס לעדותו משקל משמעותי מבין מכלול הראיות שהובאו בפני
י.

12.
לגבי קיום מגע בין המשאית לבין האופנוע בטרם עצירת המשאית (תאונת הדרכים הראשונה)– כזכור, על פי גרסת התביעה, האירוע החל בפגיעת המשאית באופנועו של המנוח, ואילו לגרסת הנתבע, לא היה כל מגע בין שני כלי הרכב עובר לאירוע.

מר שטייניץ מסר בעדותו כי הם נסעו בנסיעה איטית עקב פקק תנועה, והמשאית שנסעה לפניו בלמה בלימת פתע. הוא מיד עקף אותה ונסע לקדמת המשאית, ואז הבחין באופנוע של המנוח שכוב על הכביש, כשחלקו האחורי היה מתחת לפגוש הקדמי של המשאית (ראה עדותו בעמ' 19 ש' 29-28). הוא פנה למנוח שעמד בצידו של האופנוע עם קסדה על הראש ושאל אותו מה קרה, והמנוח השיב לו "הוא נכנס בי מאחורה" (עמ' 21 ש' 11). בנוסף העיד מר שטייניץ כי בסוף האירוע, המנוח לא יכול היה להמשיך בנסיעה כי אופנועו היה "תקול" כדבריו (עמ' 24 ש' 2-1), וכי המנוח אמר לו "הוא הרס לי את האופנוע אני לא יכול לנסוע" (עמ' 23 ש' 28-27).


עדותו הנ"ל של מר שטייניץ היתה אמינה בעיני והיא לא נסתרה בחקירתו הנגדית, הגם שעמידת המנוח על זימון המשטרה למקום, אף היא חיזקה בי את הרושם באמיתות גרסתו של מר שטייניץ לגבי התרחשותה של תאונת הדרכים הראשונה.

13.
לעומת זאת, גרסתו של הנתבע שלפיה לא היה כל מגע בין המשאית לאופנוע, לא נתמכה בכל עדות ו/או ראיה שהיא, ועדותו שלפיה המנוח נסע בצורת "זיגזג" על מנת למנוע את עקיפת המשאית, היתה מחוסרת כל היגיון, שכן ברי הוא כי למנוח היה אינטרס שהמשאית אשר חצצה בינו לבין תלמידיו, תעקוף אותו על מנת שיוכל להתחבר שוב ולהיות בקשר עין עם התלמידים שנסעו מאחור. בנוסף, מר שטייניץ שלל מכל וכל את טענת הנתבע כי המנוח נסע "בזיגזג" והעיד כי המנוח נסע "על פי כללי התנועה כיוון שהוא היה צריך לשמש לנו דוגמא" (עמ' 28 ש' 16), וכשנשאל הכיצד יכול היה להבחין בנסיעת המנוח כאשר המשאית הסתירה בינו לבין המנוח, השיב מר שטייניץ כי "מכיוון שהעיקול היה מימין לשמאל ואני נסעתי בצמוד לקצה השמאלי של הנתיב הימני, יכולתי להבחין בחלק הארי של נהיגתו של המורה, לא במאה אחוזים, אבל לפחות ב- 90 אחוזים, שלא היה שום זיגזוג....", ועדותו הנ"ל אף היא היתה אמינה בעיני ולא הופרכה (עמ' 29 ש' 6-3).

אוסיף על כך, כי גרסתו של הנתבע שלפיה המנוח עצר לפתע את אופנועו באמצע הכביש והניחו לרוחב הכביש ללא כל סיבה, אף היא גרסה לא משכנעת ונעדרת כל היגיון.

14.
הנתבעים ניסו לערער את אמינותו של מר שטייניץ בטענה שחלק מהפרטים שנמסרו על ידו בבית המשפט, לא הופיעו בהודעות שמסר לשוטרים בזירת האירוע. אולם מר שטייניץ תיאר בעדותו כי הוא היה נתון בסערת רגשות בעקבות פעולות ההחייאה שביצע במנוח, וכי השאלות שהופנו אליו התמקדו במעשי התקיפה והאלימות שהופעלו כלפי המנוח (עמ' 20 ש' 29-24), ועדותו בהקשר זה אף היא היתה מהימנה בעיני. וכך אמר בעדותו:

"אסביר בצורה הגיונית ופשוטה, כל האירוע התרחש שעשיתי החייאה למורה הנהיגה ז"ל ובו בזמן הרופא שהיה הנשים אותו, ואמר שאין לו דופק, כך אמר הרופא בשעתו, לידי. הייתי מאוד נסער ועל כן, לא זוכר מה פירטתי שם, חוץ מהעובדה שזאת הייתה כל האמת ורק האמת, כמו התצהיר שהגשתי"

(עמ' 19 ש' 21-18)


והמשיך ואמר:

"ש.
תסכים איתי שהמשפט הזה אומר אדם שנפטר, "הוא פגע בי מאחור"
זה משפט מהותי, אתה מסכים?


ת.
היום אני יכול לאשר שכן.
מה שקרה באותה עת, נאמרה כל האמת ורק האמת. ובגיל 22-23 אני נסער כשמת לי אדם בידיים ואחרי שעשיתי לו החייאה והנשמה של רופא, ואני מתקשר לקצין רכב, ואמרתי את אותם דברים במקום בסערת רגשות מלאה"
(עמ' 21 ש' 25-21)


ובמקום אחר אמר:

"באותו רגע שאדם מתמוטט ואני רץ לבצע לו החייאה, נראה לי יותר ראוי לספר על ההחייאה וההנשמה שביצע רופא שגם אותה לא אמרתי שכן מסערת הרגשות סברתי שזה האירוע המרכזי. יתכן מאוד ואלו שאלות והכוונות שלא נשאלתי. וזה מה שמצאתי למסור בסערת הרגשות, וזו האמת"
(עמ' 24 ש' 10-7)

14.
בניסיון נוסף לקעקע את אמינותו של מר שטייניץ לגבי תאונת הדרכים הראשונה, טענה הנתבעת כי העובדה שהמנוח עמד על רגליו בזמן שמר שטייניץ הגיע למקום, משמיטה את הבסיס מתחת לגרסתו של האחרון בנוגע לפגיעת המשאית באופנוע והתיאור שנמסר על ידו כמצוין בסעיף 12 לעיל.


אולם גם טענה זו לא יכולתי לקבל, שכן הוכח כי הרכבים נסעו באיטיות עקב פקק תנועה שהיה במקום, דבר המשליך על עצמת הפגיעה שהיתה בין המשאית לאופנוע, ובנסיבות אלה, עמידת המנוח על רגליו לאחר התאונה, אין בה כדי לשלול את עצם התרחשות התאונה.

15.
לגבי אירוע התקיפה, מר שטייניץ מסר תיאור מפורט לגבי נסיבות תקיפתו של המנוח על ידי הנתבע, ועדותו בהקשר זה גם היא היתה עקבית ואמינה. וכך תיאר את האירוע הנ"ל בעדותו:

"ש.
באיזה מרחק עמדו המנוח ונהג המשאית מקדמת המשאית, בערך?
ת.
לא יותר מ-2 מטר. כ-2 מטר מחזית המשאית כלפי קדמתה. האופנוע שכוב על צידו הימני, והמשאית ממש מעליו, ומורה נהיגה עומד בחזית המשאית כשהאופנוע מימינו, ואני עומד משמאל במרחק של אולי 1 מטר, וכשאני מבחין בנהג המשאית יורד לקדמת המשאית, ותוך כדי שאני יושב על האופנוע שלי, ומסתכל לימין על יעקב, שעומד עם ידיים פתוחות לצידי הגוף (העד מדגים) ושואל אותו מה קרה יעקב, ותוך כדי שאני שואל את השאלה, הנתבע, (העד מצביע על הנתבע שיושב באולם בית המשפט) ירד והתחיל לתקוף את המנוח. שאלתי את המורה: " מה קרה יעקב", אז הוא אמר :"הוא נכנס בי מאחורה".
ש.
יעקב המנוח כמה מ' עמד מאחורה?
ת.
הוא עמד משמאל לאופנוע כאשר האופנוע שכוב לימינו, וגם המשאית נמצא מאחוריו לא יותר מפחות מ-0.5 מטר, כי כאשר דחף אותו התוקף בשני ידיו, יעקב נתקע עם גבו בחזית המשאית ונפל לימין האופנוע.
נפל לימין כשהאופנוע מימינו, נפל על האופנוע על הצד"
(עמ' 21 ש' 15-4)


מר שטייניץ המשיך והעיד כי הוא ניסה לחצוץ בין הנתבע והמנוח במטרה לגונן על האחרון,
וכשנשאל מדוע תיאור זה לא הופיע בהודעתו למשטרה, השיב כדלקמן:

"כי בעדויות במשטרה התיאור הזה תואר במילים ואני לא יודע מה נרשם ומה לא. אני רק ניגשתי ליעקב ועמדתי בינו לבין הנהג וניסיתי להגן על יעקב. הפעולה הפיזית שביצעתי היתה יעקב בצד ונהג המשאית עם היד שהוא לא הולך ואני מזמין משטרה. ויעקב אמר לו, וגם זה לא מצויין בתצהיר, יעקב אמר "תעזוב אותו.." לא זוכר פרטי פרטים "תעזוב אותו הוא לא שווה את זה, המשטרה תטפל בזה". או ניסוח קרוב לזה"
(עמ' 22 ש' 30-26)

16.
הנתבע שלל כאמור כל מגע פיזי בינו לבין המנוח, אם כי אישר בעדותו כי הוא משך את המנוח במרפק והזיזו לכיוון המדרכה, באומרו הדברים הבאים "לא נגעתי בו ולא חבטתי בו. ולא נתתי לו מכות ואיך אומרים. המגע היחידי שהיה לי איתו משכתי אותו במרפק לכיון המדרכה. כי היינו באמצע הכביש שלא אני ולא הוא נידרס" (עמ' 38 ש' 4-3).

קשה להלום כי הפעולה המתוארת לעיל על ידי הנתבע, בוצעה תוך שימוש בכח סביר, וזאת לאור סירובו של המנוח לפנות את הדרך, אף לדידו של הנתבע, עד להגעת המשטרה למקום. לא זו אף זו, פעולה זו על רקע ההשתלשלות שהיתה בין הצדדים, מחזקת דווקא את הרושם באמיתות גרסתו של מר שטייניץ לגבי אירוע התקיפה.

17.
מטעם הנתבע הוזמן לעדות אחד התלמידים שהיה בשיעור הנהיגה, מר אמג'ד טובייה. מר טובייה העיד כי מלבד צעקות, הוא לא הבחין בכל מגע בין הנתבע למנוח. אולם לא יכולתי לסמוך על עדותו הנ"ל, שכן לא הוכח באיזה שלב הוא הגיע לזירת האירוע, וזאת בשים לב להתפתחות הקריטית שהיתה בתחילתו, הגם שהוא לא זכר דברים מהותיים בזירת האירוע.

18.
באשר לתאונת הדרכים השנייה שבמהלכה פגעה המשאית בכתפו של המנוח בעת עזיבתה את זירת האירוע על פי הנטען (ראה סעיף 3 לעיל) - מר שטייניץ אמר בהגינותו כי הוא לא ראה את התאונה הנ"ל במו עיניו אלא שמע עליה מפיו של המנוח, ומשכך, ולאור הספקות שעלו באשר לנסיבות התרחשותה, הנני קובעת כי תאונה זו לא הוכחה במידה הדרושה בהליך זה.

19.
לסיכום

לאור כל האמור לעיל הנני קובעת כי השתלשלות העניינים כפי שהוכחה על ידי התובעת בהליך זה, היתה כדלקמן:

המשאית פגעה באופנוע של המנוח, ובעקבות התאונה הנ"ל התפתח ויכוח בין הצדדים שבמהלכו הותקף המנוח על ידי הנתבע. לאחר מספר רגעים, התמוטט המנוח, ולמרבה הצער, בחלוף כ- 14 יום, הוא הלך לעולמו.

התאונה השנייה שבמסגרתה פגעה המשאית בכתפו של המנוח בעת עזיבתה את זירת האירוע, לא הוכחה במידה הדרושה בהליך זה.

20.
משהוכרעה המחלוקת העובדתית כאמור, הנני קובעת דיון במעמד הצדדים ליום 31.1.16 שעה 10:00, שבו יוחלט על דרך קידום התביעה.






ניתנה היום, כ"ט טבת תשע"ו, 10 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 6366-07/12 יהודית נון נ' משה הרשקוביץ, המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") (פורסם ב-ֽ 10/01/2016)