פסקי דין על יעקב ניצן | פסקי דין על גוני הנדסה | פסקי דין על הראל חברה לביטוח בע"מ

7444-03/15 א     11/01/2016




א 7444-03/15 יעקב ניצן, גוני הנדסה בע"מ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו

ת"א 7444-03-15 ניצן ואח' נ' הראל חברה לביטוח בע"מ





לפני:
כבוד השופט מאיר יפרח

ה
תובעים:
1
.

יעקב ניצן


2
.

גוני הנדסה בע"מ



נ
ג
ד

ה
נתבעת:


הראל חברה לביטוח בע"מ



החלטה

התובעים עותרים למחיקת טענות אחדות של הנתבעת, מבטחתם, הכלולות בכתב ההגנה של האחרונה. טעמה של המחיקה הוא שטענות אלה, שתובאנה להלן, נפקדו ממכתבי הדחייה ששלחה הנתבעת לתובעים ביום 1.6.14 וביום 2.2.15.
דבר התביעה הוא, בתמצית, כדלקמן: התובעים העניקו שירותי ניהול ופיקוח הנדסי לפרוייקט בנייה בשם "אופרה על הים" (להלן: "היזמית") בנתניה, על פי חוזה משנת 2000. לימים, טענה היזמית טענות שונות כלפי התובעים לרבות שלא פעלו במיומנות ולא נמנעו מלאשר חשבונות מופרזים של הקבלן המבצע, דניה סיבוס בע"מ. לשם הסדרת המחלוקות ויישובן, מונה בורר בהתאם לחוזה שבין התובעים לבין היזמית. בשלהי שנת 2012, במסגרת הבוררות, הגישה היזמית תביעה נגד התובעים, בטענה כי הללו חרגו מסמכותם ו/או התרשלו בתפקידם כמנהלי הפרוייקט וכמפקחים על עבודת הקבלן המבצע והליווי הפיננסי של הפרויקט וכי התרשלו בפיקוח על עבודת הקבלו המבצע, במיוחד בכל הנוגע לחשבונות חריגים שהגיש האחרון, בכך שאישרו חשבונות אלה, לא קיזזו סכומים שהיה עליהם לקזז מחיובי הקבלן, אישרו תשלומים שלא כדין ובכך הביאו לחריגה ניכרת מן התקציב. על כן, עתרה היזמית לחייב התובעים לשלם לה סכום של 16,658,732 ₪ (ראו נספח 7 לכתב התביעה דנן). למותר לציין כי התובעים כפרו בטענות היזמית והליכי הבוררות מתנהלים ביניהם.
התובעים רכשו מן הנתבעת פוליסה לביטוח אחריות מקצועית בשלהי שנת 2001. טענתם בתביעה דנן היא כי פוליסה זו חלה על תביעת היזמית ומעניקה לתובעים כיסוי ביטוחי מפניה וכי הטענות שהפנתה היזמית כלפיהם
(אם יוכחו),
עולות כדי מקרה ביטוח כהגדרתו בסעיף 4.2 לפוליסה. התובעים פנו אל הנתבעת בדרישה להכיר בתביעה המנוהלת בבוררות ככזו המצויה בדלת אמות הפוליסה אלא שהנתבעת דחתה את הדרישה במכתביה מיום 1.6.14 ומיום 2.2.15.
מכאן תביעת התובעים לסעד הצהרתי ראשית, כי התביעה המתנהלת בבוררות מהווה מקרה ביטוח ועל כן, חלה על הנתבעת החובה לשפות את התובעים בגין כל חיוב שיושת עליהם, אם בכלל, בפסק הבוררות; ושנית – כי על הנתבעת לשאת בכל הוצאה שיוציאו התובעים בקשר לניהול הגנתם בהליכי הבוררות. נוסף על כך, עתרו התובעים לסעד כספי, לאמור: חיוב הנתבעת לשלם להם סכום של כ-1.3 מיליון ₪ בגין ההוצאות שבהן נשאו התובעים עד כה במסגרת הבוררות, לרבות בשל ייצוג משפטי, שכר הבורר ושכ"ט מומחים. הנתבעת כופרת בטענות התובעים מכל וכל. לשיטתה, בדין דחתה היא את הכיסוי הביטוחי. בשלב זה אין צורך בהעמקה בטענות ההגנה של הנתבעת.

עתה, עותרים התובעים להורות על מחיקתן של טענות אחדות שנזכרו בכתב ההגנה של הנתבעת, בלא שהובאו במכתבי הדחייה.
התובעים סבורים כי עסקינן בהפרת האיסור המעין סטטוטורי להרחבת חזית, שכן לאור ההלכה הפסוקה והוראות המפקח על הביטוח – רשאית הנתבעת להישמע רק בטענות שהעלתה במכתבי הדחייה. טענות אחרות, אשר נפקדו ממכתבי הדחייה, אין מקומן בכתב ההגנה ועל כן, יש להורות על מחיקתן. הנתבעת סבורה כי הטענות שבכתב הגנתה, נזכרו במכתבי הדחייה על פי המידע שהיה אותה עת בידיה.
נימוקי הדחייה, כפי שפירטה הנתבעת הם בעיקרם אלה: "היות ומן המסמכים עולה כי המדובר בדרישה להחזר תשלומי יתר בהתאם להסכם ... הרי שאין המדובר באירוע שנגרם בשל היפר חובה מקצועית אלא בסכסוך כספי – מסחרי רגיל, אשר אינו מהווה אירוע ביטוחי";
"... מעבר לנדרש ... נציין כי הפוליסה שבנדון מחריגה תביעות לתקבולים שנתבע המבוטח להחזיר ללקוחותיו ..";

"כמו כן מחריגה הפוליסה התחייבות שהמבוטח מקבל על עצמו לפי הסכם אלא אם כן התחייבות כזו הייתה מוטלת על המבוטח גם בהעדר הסכם ...";
"מאחר והמדובר בדרישה להחזר תשלומי יתר במסגרת הסכם ביניכם לבין התובעת, הרי שהנ"ל מוחרג כאמור לעיל";
" ... אף אם האירוע היה מכוסה במסגרת פוליסת הביטוח בחברתנו, חברתנו אינה צד להסכם הבוררות, אינה מחויבת להליכים אלו ואינה מסכימה כי סכסוכים המכוסים במסגרת פוליסת ביטוח ואשר המבוטח מעונין בהגנה מטעמה, יוכרעו בפני
בורר, בין היתר מאחר והליכי בוררות אינם כפופים לדין המהותי ודיני הראיות ואין אפשרות לצרף צדדים נוספים, דבר הפוגע באינטרס המבטחת והמבוטח";
"... בכל מקרה, המבטחת זכאית על פי הפוליסה לשיקול דעת מוחלט בנוגע לאופן נהיול כל ההליכים (סעיף 10 לפוליסה) שכן הסיכון הכספי בתוצאות ההליך מונח לפתחה";
"... הפוליסה אינה מאפשרת הצעה, התחייבות, הבטחה, פשרה, סידור או פיצוי ללא הסכמה מפורשת מראש ובכתב של המבטחת (סעיף 8 לפוליסה) ועל כן כל תוצאה שהיא בהליך הבוררות לא תחייב את חברתנו" (ראו מכתב הדחייה הראשון מיום 1.6.14, שצורף כנספח 1 לבקשה).

דומה כי הדין בענייננו אינו שנוי במחלוקת בין הצדדים.
ראשיתה של ההלכה הפסוקה ברע"א 10641/05 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אסולין, ניתן ביום 4.5.06, פורסם במאגר נבו (להלן: "פרשת אסולין"), שם נפסק כי הנחיות המפקח על הביטוח – אשר קבעו כי על מבטח לפרט בהזדמנות הראשונה את כל נימוקי דחיית תביעתו של מבוטח ואם לא עשה כן, לא יוכל, ככלל, להעלות במועד מאוחר יותר נימוק נוסף לדחייה – משתלבות היטב במגמת ההרחבה של חובת הגילוי של המבטח כלפי המבוטח ואין בהן משום קביעת חובה חדשה אלא העלאתו עלי כתב של אחד מהיבטי חובת תום הלב. על דברים אלה, בדבר היקפה ומועדה של "חובת ההנמקה" מצד מבטח, חזר בית המשפט העליון למשל ברע"א7298/11 מימוני נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, ניתן ביום 24.10.11, פורסם במאגר נבו; רע"א 2121/14 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אייש, ניתן ביום 8.7.14, פורסם במאגר נבו; רע"א 3735/14 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' קסליו אירועים בע"מ, ניתן ביום 22.7.14, פורסם במאגר נבו (שבו נקבע כי כאשר טוענת מבטחת (בתום לב) כי הפוליסה בוטלה וחלפה מן העולם, עובר לקרות מקרה הביטוח, אין לחייבה להעמיק חקר בטענות חלופיות היכולות לעמוד לזכותה, אולם ככל שאלה ידועות לה – ראוי שתעלה אותן במכתב הדחייה ולא תסתפק באמירה לקונית בדבר שמירת זכויות לגבי טענות חלופיות); כן ראו – הפעם במותב תלתא, אך זאת בלא לגרוע מכוחן של החלטות שניתנו מפי דן יחיד (רע"א 2996/06 שלום נ' מע"צ – החברה הלאומית לדרכים בע"מ, פסקה ה' (2), ניתן ביום 18.10.06, פורסם במאגר נבו) – ע"א 7276/07 כונס הנכסים הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה נ' אשורנס ג'נרל דה פרנס, ניתן ביום 28.8.12, פורסם במאגר נבו (להלן: "פרשת אשורנסג'נרל"), שם נפסק כי "חובת המבטחת לפרט את כל נימוקי הדחייה בהזדמנות הראשונה ... משקפת את המדיניות המשפטית בדבר ההגנה על המבוטחים וצמצום אי השוויון בינם לבין המבטחות, וכן את עקרון היעילות המשפטית, שכן חובה זו מאפשרת למבוטח להעריך את כדאיותה של הגשת תביעה" (פסקה 18). עמדה זו, בדבר קיומה של חובת הנמקה ותוצאי הפרתה, הובעה אף בספרות (ראו ירון אליאס דיני ביטוח 899 ואילך (מהדורה 2, 2009); להלן: "אליאס דיני ביטוח").
לחובה זו חריגים אחדים, ובהם: הנימוק (החדש) נובע למשל מעובדות או נסיבות שנוצרו לאחר משלוח מכתב הדחייה (פרשת אסולין), וממבט דומה: חובת פירוט הנימוקים לדחייה מוגבלת לאותם נימוקים שהבסיס העובדתי והנסיבתי שלהם היה ידוע למבטחת במועד בו דחתה את התביעה (פרשת אשורנס ג'נרל); טענה שהצדק זועק להתיר העלאתה אף אם לא נזכרה בנימוקי הדחייה, דוגמת
מרמה מצד המבוטח
(פרשת אסולין. ראו גם רע"א 3863/15 רחמני נ'
liberty mutual insurance europe ltd
.
, ניתן ביום 9.11.15, פורסם במאגר נבו).

מן הדין אל בעלי הדין.
טענות התובעים נוגעות לסעיפים אחדים בכתב ההגנה של הנתבעת. אדון בטענות אלה לפי סדר העלאתן (ראו סעיף 10 לבקשה).
ראשית
, סבורים התובעים כי הנטען בסעיפים 14 ו-29 לכתב ההגנה דינו להימחק. המדובר הוא לגישת התובעים בטענת הנתבעת לפיה לא ניתן לחייבה להכיר בתביעה שבבוררות כמקרה ביטוח, שכן אילו הוצגה לנתבעת תניית הבוררות שבחוזה בין התובעת לבין היזמית, עובר לעריכת הפוליסה – הייתה הנתבעת מסרבת לבטח את התובעת.
הנתבעת טוענת כי שהתביעה כלל אינה מכוסה תחת פוליסת הביטוח. זו טענתה הבסיסית. אי הצגת הסכם הבוררות לנתבעת עובר לכריתת חוזה הביטוח היא טענה משנית הנגזרת באופייה מן הטענה הראשית בדבר העדר הכיסוי ומטעם זה, לא היה כל מקום לפרוס טענה (משנית) זו במכתבי הדחייה. התובעים סבורים כי טענת הנתבעת בסעיף 29 לכתבה ההגנה היא טענה בדבר הסתרה של עובדה מהותית, עליה אמור לחול דין אי גילוי, אלא שטעענת אי הגילוי נפקדה ממכתבי הדחייה ועל כן, אין לשעות לה כעת ויש למחקה.
דעתי היא כי הנתבעת רשאית הייתה לכלול בכתב הגנתה את הטיעון הנדון בסעיף 29 לכתב ההגנה, ולו מן הטעם שהתובעים עצמם, בסעיף 21 לכתב התביעה, טענו כי "הנתבעת ידעה ו/או היה עליה לדעת את תוכן ההסכם שבין התובעת לבין אופרה" (היא היזמית).
אני סבור כי לא ניתן להעלות על הדעת למנוע מן הנתבעת לכפור בטענה מפורשת זו של התובעים המייחסת לנתבעת ידיעה על אודות תוכן חוזה הקבלנות על תניית הבוררות הכלולה בו. די לי בטעם זה, שלא הועלה על ידי הנתבעת, על מנת להותיר את סעיף 29 על מכונו.

שנית
, בסעיף 16 לכתב ההגנה, טענה הנתבעת כי התובעים לא מסרו לה מסמכים לבחינת הכיסוי הביטוחי בנוגע לתביעה המנוהלת בבוררות. התובעים סבורים כי טענה זו לא נזכרה במכתבי הדחייה ואין להתיר העלאתה כעת.
הנתבעת טוענת כי סעיף 16 מתאר את השיחה הבלתי פורמלית שנערכה בין סוכן הביטוח לבין מנהל מחלקת התביעות אצלה, בדבר הכיסוי הניתן לתביעות המתנהלות בבוררות. יתר על כן, לטענת הנתבעת, התובעים לא שיתפו עימה פעולה בכל הנוגע לבירור החבות הביטוחית ולא העבירו אליה כל מסמך הקשור לתביעת הבוררות, למעט צירוף כתב התביעה בבוררות למכתב ב"כ התובעים אל הנתבעת מיום 5.1.15 (שנענה במכתב הדחייה השני, מיום 2.2.15).
אני סבור כי אין למחוק את סעיף 16 הנ"ל מכתב ההגנה של הנתבעת, מחד גיסא, אך אין להתיר לנתבעת להעלות טענה שהתובעים לא שיתפו עימה פעולה בבירור החבות. מקומה של הטענה בדבר אי שיתוף הפעולה או אי המצאת מסמכים שנדרשו, הוא אכן במכתבי הדחייה. העיון בהם מלמד כי הנתבעת מציינת כי היא עיינה במסמכים שונים עובר לדחיית הכיסוי הביטוחי (ובהם כתב התביעה בבוררות) ולאורם – דחתה את הכיסוי הביטוחי. מכל מקום, הנתבעת לא טענה דבר וחצי דבר בנוגע להעדר שיתוף פעולה ואין להתיר לה עתה להעלות הטענה כנימוק לכפירה בכיסוי הביטוחי. עם זאת, האמור בסעיף 16 לא יימחק ויהווה טיעון עובדתי מפי הנתבעת באשר להשתלשלות העניינים, ולא מעבר לכך.

שלישית
, התובעים סבורים שסעיף 30 לכתב ההגנה דינו להימחק, שכן נכללה בו טענה חדשה לדחיית הכיסוי הביטוחי, לאמור: אי הודעה במועד על קרות מקרה הביטוח, העולה כדי התנהגות חסרת תום לב ומהווה הפרה של תנאי הפוליסה.
הנתבעת סבורה כי אין מדובר בנימוק נוסף לנימוקי מכתבי הדחייה, אלא מדובר בנימוק שהוא אינהרנטי לטענה בדבר העדר תחולת הפוליסה על הליכי בוררות.
איני מקבל את עמדת הנתבעת. כבר בעת דחייתה לראשונה של הדרישה לתשלום תגמולי ביטוח, במכתב הנתבעת מיום 1.6.14, ידעה הנתבעת היטב כי מקרה הביטוח הנטען אירע שנים אחדות קודם לכן. היא מצאה לנכון שלא לדחות את הדרישה מחמת הפרת חובת הדיווח המיידי. הזדמנות שנייה לטעון לדחיית הכיסוי מחמת הפרת חובת הדיווח, ניתנה לנתבעת עת שלחה לב"כ התובעים את מכתב הדחייה השני, אלא שאף הפעם ביכרה החיא שלא לעשות שימוש בעילה זו לשם דחיית הכיסוי. על כן, אין להתיר לה עתה העלאת עילת דחייה חדשה. סעיף 30 לכתב ההגנה כולל גם טענות הגנה אחרות, כגון בדבר אי תחולת הפוליסה על הליכי בוררות. טענה אחרונה זו אינה חדשה. היא הועלתה במועד על ידי הנתבעת ואין למחוק אותה. על כן, אני מורה שסעיף 30 לכתב ההגנה יוותר על כנו, אולם הטענה בדבר הפרת חובת הדיווח המיידי הכלולה בסעיף 30 – לא תשמש טענה בפי הנתבעת.

רביעית
, טוענים התובעים כי סעיף 31 לכתב ההגנה כולל נימוק דחייה חדש, והוא: הסכמת התובעים לפנות לבוררות, עומדת בניגוד לסעיף 8 לפוליסת הביטוח. על כן, הנתבעת אינה כבולה לתוצאות הליכי הבוררות. התובעים סבורים כי זוהי טענה חדשה אשר לא נזכרה במכתבי הדחייה ועל כן אין להתיר לנתבעת להשמע בה.
הנתבעת טוענת כי במכתב הדחייה מיום 1.6.14, טענה היא מפורשות (בהסתמך על סעיף 8 לפוליסה) שאינה כבולה התוצאות הבוררות. על כן, אין מדובר בהעלאת טענה חדשה
אני סבור כי הדין עם הנתבעת. מכתב הדחייה הראשון אכן כולל הפנייה לסעיף 8 לפוליסה ודי בכך. שאלה נפרדת, שאינה טעונה הכרעה בעת הזו, היא מה תכליתו של סעיף 8
הנ"ל והאם ניתן ללמוד ממנו על איסור לנהל הליכי בוררות בלא הסכמת הנתבעת. האכסנייה לבירור שאלה זו אינה ההליך דנן. סעיף 31 לכתב ההגנה יוותר אפוא בעינו.

חמישית
, עמדת התובעים היא כי סעיף 34 לכתב ההגנה הוא בבחינת חידוש, שכן הנתבעת טענה בו כי אינה חליף של התובעים לצורך ניהול הבוררות ועל כן, אין הנתבעת מחוייבת להליך הבוררות ולתוצאותיו.
הנתבעת טוענת כי עמדת התובעים בכתב התביעה היא שהנתבעת מהווה חליף של התובעים וזו מהות הסעד ההצהרתי המבוקש. הנתבעת העלתה עוד במכתב הדחייה הראשון, מיום 1.6.14, את הטענה כי אין תחולה לפוליסה וכי היא – הנתבעת – אינה מחוייבת לתוצאות הבוררות, ודי בכך על מנת להתיר לה להישמע בטענתה הנדונה.
אני סבור כי אף בעניין זה, הדין עם הנתבעת. העיון במכתב הדחייה הראשון מלמד ברורות כי הנתבעת טענה שאין היא צד להסכם הבוררות ואינה מחוייבת לבוררות על תוצאותיה. מכאן, שאין מדובר בעילת הגנה חדשה. סעיף 34 לכתב ההגנה יישאר על מכונו.

ששית
, טוענים התובעים כי האמור בסעיף 36 לכתב ההגנה, לפיו אין הנתבעת מחוייבת לשאת בהוצאותיהם של התובעים הואיל והוצאות אלה אינן סבירות, הוא בגדר חידוש שמקומו נפקד ממכתב הדחייה.
הנתבעת סבורה כי פני הדברים שונים, שכן במכתבי הדרישה מעולם לא טענו התובעים לסכום הוצאות ספציפי בו נשאו ולא דרשו תשלום תגמולי ביטוח בסכום כזה או אחר. הנקיבה בסכום נזכרה לראשונה בכתב התביעה ועל כן, לא החמיצה הנתבעת את המועד לכפור בטענה בדבר אי סבירות הסכומים. יתר על כן, ממילא מדובר בטענה חלופית אשר הנתבעת לא הייתה חייבת להשמיע במכתבי הדחייה, נוכח כפירתה בכיסוי הביטוחי.
התובעים סבורים שאין לשעות לטענת הנתבעת, שכן משידעה הנתבעת כי התובעים מתכוונים לשכור את שירותי פרקליטיה, היה עליה לברר, תוך יוזמה עצמית, את סכום שכר הטרחה הנדרש על ידיהם ולא לשבת באפס מעשה בעניין זה. אשר לטענה החלופית, סבורים התובעים כי חובת הנתבעת, כעולה מן ההלכה הפסוקה, הייתה להעלות כל טענותיה במכתבי הדחייה, לרבות טענות חלופיות.
אני סבור כי סעיף 36 לכתב ההגנה ראוי להיוותר על כנו. התובעים אינם טוענים כי מסרו לנתבעת מידע בדבר הוצאותיהם. יתר על כן, העיון במכתב ב"כ התובעים מיום 5.1.15, מלמד כי לא נכללה בו דרישה לתשלום תגמולי ביטוח. משמע: הנתבעת לא הועמדה על סכום כזה או אחר שהתובעים דורשים הימנה. בנסיבות אלה, לא הייתה מוטלת עליה כל חובה לעריכת בירור יזום על אודות סכום תגמולי הביטוח הנדרשים; הרי לא נדרש כל סכום שהוא על ידי התובעים (בעת ההיא). יתר על כן. טענות שעניינן גובה הנזק שנויות לעולם במחלוקת (אליאס דיני ביטוח 911).
השאלה אם חלה חובת בירור עצמאי על חברת הביטוח בנסיבות אחרות (ראו סעיף 72 לתשובת התובעים), חורגת מגדר הצריך להחלטה זו ואותיר אותה לדיון לעת מצוא.

שביעית
, התובעים מבקשים למחוק את סעיף 40 לכתב ההגנה, הכולל טענה חדשה, שלא נזכרה במכתבי הדחייה, לפיה הנתבעת אינה חבה באופן כלשהו בגין כהונת התובע 1 כבורר, שכן הפוליסה אינה מעניקה לו כיסוי כלשהו בכשירותו זו.
הנתבעת משיבה לכך ומתבססת על הפוליסה, שבה מצויין כי מקצועו (המבוטח) של התובע 1 מוגדר כמהנדס. התובע 1 אינו מכוסה בביטוח בכל הנוגע לפעילותו כבורר, מה גם שמכתב הדרישה אינו כולל דרישה להכרה בחבות התובע 1 בכובעו כבורר (ביחסים שבין אופרה לבין הקבלן המבצע, דניה סיבוס) ואף כתב התביעה אינו כולל דרישה כאמור.
אכן, העיון במכתב ב"כ התובעים מיום 5.1.15 אינו מלמד ולו ברמז על דרישה כלשהי הקשורה, ולו בעקיפין, לחבות הנתבעת הנובעת ממעשה או מחדל של הנתבע 1 בכשירותו כבורר. גם כתב התביעה, על עתירותיו, אינו מכיל את המילים "התובע 1" ו"בורר" בנשימה אחת ומכאן שאינו מגלה כלפי הנתבעת עילה כלשהי, שאדניה במקרה ביטוח הנובע ממעשה או מחדל של התובע 1 בכובעו כבורר. טענת הנתבעת בכתב הגנתה נטענה אמנם לשם הזהירות בלבד, ואף כי דומה שאינה קשורה כלל למקרה הביטוח נושא התביעה, אותיר הטענה על מכונה, ולו לשם הזהירות.

בכפוף לאמור לעיל, נדחית הבקשה. התובעים יישאו סולידרית בשכ"ט ב"כ הנתבעת בסכום של 5,000 ₪, להיום.

ניתנה היום, א' שבט תשע"ו (
11 ינואר 2016)
, בהעדר.
המזכירות תמציא כדין עותק ההחלטה לב"כ הצדדים.








א בית משפט מחוזי 7444-03/15 יעקב ניצן, גוני הנדסה בע"מ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 11/01/2016)