פסקי דין על אלפרד כהן | פסקי דין על משה בלס

39764-04/13 תאק     11/01/2016




תאק 39764-04/13 אלפרד כהן נ' משה בלס








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



תא"ק 39764-04-13 כהן נ' בלס


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופטת
הדס פלד


תובע

אלפרד כהן


נגד


נתבע

משה בלס




פסק דין


זוהי תביעה כספית על סך 574,000 ₪;
בבסיס התביעה שתי המחאות ע"ס 75,000 ₪ כל אחת, ליום 10/3/09 וליום
10/4/09 (נספח ג' לכתב התביעה). יתרת סכום התביעה הוגדר ע"י התובע כ"פיצוי מוסכם", מכוח ההתחייבות בנספח א' לכתב התביעה.

עיקר העובדות הרלבנטיות
1.
התובע, פנסיונר כבן 80, העמיד הלוואות לנתבע ולאחיו מר דוד בלס;
לימים התגלעו מחלוקות בין הצדדים והתובע הגיש כנגד הנתבע ובמקרים מסוימים גם כנגד אחיו, תביעות בעילות שונות, כפי שיפורט בהמשך.

2.
בבסיס תביעה זו, שתי המחאות משוכות ע"י חברה בשם מלון ויה מאריס בע"מ (להלן- "ויה מאריס"), ע"ס 75,000 ₪ כל אחת;

3.
לצד ההמחאות חתם הנתבע על התחייבות לפיה – "הריני לאשר לאלפרד ששיקים אלה יכובדו בתאריך נקוב" (ר' נספח ג' לתצהיר התובע);

4.
ביחס לשתי ההמחאות ניתנה הודעת ביטול (ר' נספחים ד' ו- ה' לתצהיר התובע);

5.
התובע תובע את קרן ההמחאות בתוספת פיצוי מוסכם, בסך 2,000 ₪ ופיצוי מוסכם שבועי בסך 1,000 ₪, ובהתאם, בגין המחאה אחת סך 289,000 ₪ (212 שבועות
x
1,000 ₪) ובגין ההמחאה השנייה סך
285,000 ₪ (208 שבועות
x
1,000 ₪);


6.
קודם להגשת תביעה זו, הגיש התובע תביעה כספית
על סך 64,096 ₪ (28113-02-13), בגין הלוואה ע"ס 54,253 ₪ מחודש דצמבר 2008 (בצירוף 9,843 ₪ הפרשי הצמדה וריבית (נ/1) (להלן-"התביעה הראשונה");

7.
בתביעה הראשונה טען התובע כי לפירעון ההלוואה והלוואות נוספות, נמסרו לתובע ביום 31.12.08, שתי המחאות על סך 75,000 ₪ כל אחת (אלה ההמחאות נשוא התביעה דנן), כאשר הוסכם כי ההמחאות ירשמו לפקודת מס הכנסה ובאמצעותן ישלם התובע חוב כספי לרשויות המס.

8.
בסעיף 7 לכתב התביעה הראשונה נטען, כי במעמד מסירת שתי ההמחאות ביום 31.12.2008, נערכה התחשבנות בין הצדדים בכתב ידו של הנתבע, בה פורטו רכיבי ההלוואה על סך 54,253 ₪ שהעמיד התובע לנתבע. בהתחשבנות צוין כי על התובע להשיב לנתבע את ההפרש בין הסכום של 54,253 ש"ח לסכום ההמחאות 150,000 ₪– סך של 95,747 ₪.

9.
ביום 27.11.2013 מחק התובע את התביעה הראשונה.

10.
להשלמת הרקע העובדתי יצוין כי ביום 2.06.2013 ניתן פסק-דין (ת.א 32040-02-12), על ידי כב' השופטת פרוסט-פרנקל, במסגרתו התקבלה תביעת התובע לסעד הצהרתי של הרמת מסך, באופן שחובותיה של ויה מאריס ייוחסו לנתבע (נספח ו' לתצהיר התובע) (להלן-"פסה"ד להרמת מסך").

11.
בתביעה להרמת המסך, נדונה מסכת הלוואות שהעמיד התובע לנתבע – משה בלס
; לתובע נמסרו 31 המחאות משוכות ע"י ויה מאריס. במועד הגשת התביעה עמד החוב על סך 900,000 ₪. בפסק הדין קבע בית המשפט כי התובע המחזיק בהמחאות של ויה מאריס, הוטעה לחשוב שמדובר בהמחאות שהוצאו על ידי בית המלון, המצוי באותה הכתובת וכי בית המלון אחראי לפירעון ההמחאות. עוד נקבע כי מדובר בערוב חברות, בין אותם בני משפחה, וכי הנתבע כבעל מניות עושה שימוש באישיות המשפטית של החברה כדי לכסות על פעולותיו וכדי להרחיק נושים.

12.
בפני
נדונה תביעה נוספת אותה הגיש התובע כנגד הנתבע 1 ואחיו, על סך 384,000 ₪ (תא"ק 39964-07-13). התביעה הוגשה בגין שתי המחאות (ע"ס 5000 ₪ ו-10,000 ₪) ועל בסיס ההתחייבות (נספח א' לתצהיר התובע). ביום 4.1.16 ניתן

פסק דין
. פסק הדין מתייחס גם לרכיב הפיצוי המוסכם לו עותר התובע, על בסיס ההתחייבות בנספח א'
כאמור.

תיאור ההליך

13.
ביום 15.10.2013 ניתן פסק-דין בהעדר הגנה. ביום 15.1.2014 הוגשה בקשה לביטול פסק-הדין. ביום 20.02.2014 בוטל פסק הדין בהסכמה. הוסכם כי הבקשה לביטול פסק-הדין תשמש כבקשה לרשות להגן.

14.
ביום 10.06.2014 ניתנה רשות להגן בהסכמה;

15.
נקבע כי עדויות ראשיות יוגשו בתצהירים. מטעם התובע הוגש תצהיר התובע. הנתבע הודיע כי תצהירו התומך בבר"ל (במקור בבקשה לביטול פסה"ד), ישמש גם כתצהיר עדות ראשית.

16.
דיון הוכחות התקיים ביום 06.09.2015. המצהירים נחקרו על תצהיריהם.

17.
ביום 16.09.2015 סיכמו הצדדים טענותיהם בעל-פה.

עיקרי טענות התובע

18.
הנתבע ואחיו ניצלו את גילו ותמימותו של התובע על מנת לנקוט נגדו במעשי מרמה עת קיבלו מהתובע מאות אלפי שקלים. ההמחאות נשוא התביעה ניתנו כנגד הלוואה אחת מיני רבות, שהועמדו לנתבע ולאחיו על ידי התובע.

19.
הנתבע ואחיו מסרו לתובע לפירעון ההלוואות, המחאות משוכות ע"י ויה מאריס, ואף התחייבו כלפי התובע באופן אישי לפירעון ההמחאות. ההמחאות חוללו והתובע הגיש את ההמחאות לביצוע בהוצל"פ (ת/1).

20.
הנתבע ואחיו חתמו ביום 2.05.2008 על התחייבות בזו הלשון:

"
2-5-08

התחייבות

אנו החתומים מטה דוד בלס ומשה בלס
מתחייבים בפני
כהן אלפרד שכל שיק שלא יפרע במועדו נשלם סך -1000- ₪ וכן לכל שבוע שיעבור מהפרעון נשלם סך -500- ₪ וכך עד לפרעון של כל שיק.
כל האמור לעיל מתייחס לשיקים שסכומם 5000 ₪ והשיק של -10,000- ₪ יהיה כפול".

בתחתית ההתחייבות מופיעות חתימותיהם של הנתבע ואחיו – דוד בלס והתאריך – 2.5.08 (ר' נספח א' לתצהיר התובע).

21.
בנוסף חתם הנתבע ביום 6.11.2008 על התחייבות (לצד המחאה על סך 15,500 ₪) לפיה "כל השקים של מלון ויאה מאריס באותם תנאים כולל שיקים אחרים" (ר' נספח ב' לתצהיר התובע). זאת מאחר והוסכם, כי על כל ההמחאות שנמסרו ואו יימסרו לתובע, יחולו תנאי ההתחייבות כמצוטט לעיל, הכוללת פיצוי קבוע ומוסכם. התובע העמיד הלוואות נוספות לנתבע ולאחיו, בידיעה כי עומדת לו סנקציה כנגדם, במידה ויפרו התחייבותם.

22.
נכון ליום 31.12.2008 -המועד בו נמסרו לתובע ההמחאות נשוא התביעה- עמד חובם של הנתבע ואחיו כלפי התובע בתיק ההוצל"פ, על סך 470,000 ₪ (ת/1).

23.
התובע הסביר בחקירתו הנגדית, כי לאור החשיפה הגדולה, מול הנתבע ואחיו אשר היו חייבים לו למעלה ממיליון ₪, ביקש "להציל" חלק מכספו. לכן ומאחר והיה חייב בתשלום מס ההכנסה, פנה לנתבע ואחיו וביקש שההמחאות נשוא התביעה ירשמו לפקודת מס הכנסה. התובע היה משוכנע כי הנתבע ואחיו לא יעזו שלא לכבד המחאות שינתנו לפקודת מס הכנסה.

עיקר טענות הנתבע
24.
בשלהי 2008 ביקש התובע להגיע להסדר מול רשויות המס ביחס לחובות המס שלו. לדברי התובע רשויות המס אינן מוכנות לקבל ממנו המחאות מתועדות ועליו למסור להם, כחלק מההסדר, המחאות של צד ג'.

25.
על כן, ביקש התובע שמהנתבע שימסור לו המחאות, כאשר ביחס לכל המחאה, בטרם יגיע מועד פירעונה, ימסור התובע לנתבע את סכומה במזומן.

26.
הנתבע מסר לתובע שלוש המחאות חתומות על ידי ויה מאריס.

27.
עד סוף שנת 2008 ועוד בטרם הגיע מועד פירעונה של ההמחאה הראשונה, העביר לו התובע סך 54,253 ₪ בלבד ולא שילם סכום נוסף כלשהו על חשבון ההמחאות הצפויות להיפרע.

28.


ביום 19.2.09, פנה הנתבע באמצעות עו"ד בדרישה כי התובע ישלם לו סך של 21,000 ₪, אשר יחד עם הסך של ה- 54,000 ₪ מהווה 75,000 ₪ בגין ההמחאה הראשונה אשר נפרעה. (מכתב בכ"כ הנתבע לתובע צורף כנספח 1 א' לתצהיר הנתבע).

29.


הנתבע ביטל את שתי ההמחאות הנוספות;

30.
הנתבע מפנה לתביעה הראשונה שהגיש התובע שם נתבע מלכתחילה סך של 54,253 ₪ בלבד.

31.

הנתבע מפנה למסמך ההתחשבנות
מיום 31.12.08 במסגרתו אישר
התובע בכתב ידו וחתימתו את האמור לעיל (נספח 1 ב' לתצהיר הנתבע).

32.

הנתבע טוען כי כנגד הסך של 54,253 ₪ שנתן התובע, סילק הנתבע את חובו של התובע לרשויות המס, באמצעות שתי המחאות שמסר הנתבע בעצמו לשלטונות המס, בסך 27,250 ₪ כל אחת;

דיון והכרעה
33.
אין מחלוקת כי בגין שתי ההמחאות ניתנה הוראת ביטול (ר' נספחים ד'-ה' לתצהיר התובע; פרוטוקול מיום 6.9.2015 עמ' 21, שורה 7).

34.
כלל בסיסי הוא כי שטר יוצר 'חזקה' לטובת האוחז בו, וחותם השטר הוא בגדר 'המוציא מחברו' (ר' ע"א 358/80 קדש נפתלי מושב עובדים להתיישבות חקלאית נ' מושב שאר ישוב, פ"ד לז(3) 830, 834. ר' גם סעיף 29 לפקודת השטרות [נוסח חדש]).

35.
גרסת התובע הינה כי ההמחאות נשוא התביעה, נמסרו לו כנגד הלוואה בסך 150,000 ₪ אותה העמיד לנתבע ולאחיו בחודש דצמבר 2008 (סעיף 10.1 לתצהיר התובע), בהמשך להלוואות קודמות אותן העמיד לנתבע ולאחיו כמפורט בסעיפים 4-9 לתצהיר התובע).

36.
מנגד, צרף הנתבע לתצהירו, מסמך התחשבנות נושא תאריך 31.12.2008 ( נספח1 ב' לתצהיר הנתבע), ממנו עולה, כי עובר למסירת ההמחאות, הסתכם החוב לתובע ב-54,253 ₪, ולאחר מתן שתי המחאות (ע"ס 75,000 ₪ כל אחת), עומדת לזכות הנתבע יתרה בסך 95,747 ש"ח.

37.
התובע לא צרף את מסמך ההתחשבנות לתצהירו אולם אישר את כי החתימה הינה חתימתו (ר' פרוטוקול עמ' 5 שורה 29);
ודוק' התובע עצמו צרף את מסמך ההתחשבנות לתביעה הראשונה (נספח ב' לנ/1).
התביעה הראשונה הוגשה על סך 54,253 ₪ בלבד (בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק). התביעה הראשונה נמחקה ע"י התובע.

38.
התובע טוען כי אף הנתבע אינו כופר בכך כי קיבל מהתובע עובר למסמך ההתחשבנות סכום של 54,253 ₪, ולכן הנתבע אף מיהר ושילם סכום זה למס הכנסה. התובע טוען כי זו הסיבה שביקש למחוק את התביעה הראשונה.

39.
התובע טוען כי אין מחלוקת שההמחאות נשוא התביעה לא נפרעו וכי הנתבע לא היה מוסר לו את ההמחאות אילו לא היה חוב כנגדן.

40.
בחקירתו הנגדית נחקר התובע ביחס למסמך ההתחשבנות
–

"ש. במסמך הזה כתוב שהסכום הזה של 54,253 ₪ "סכום זה התקבל על חשבון הסך של פעמיים 75,000 ₪ ששולמו למס הכנסה ע"י משה בלס
בשיקים, 75,000 ₪ מיום 10.3 ו-75,000 ₪ מיום 10.4.09". אחרי זה כתוב "יתרה שמגיעה למשה בלס
היא 95,747 ₪. אני מאשר". זו חתימתך?
ת. נכון.
ש. איך שילמת למשה בלס
את הסכום של 95,747 ש"ח?
ת. אין ספק שהם חייבים לי 54,250 ₪. כתוב פה. אתם לבד מאשרים את זה. איך אתם לא מאשרים אם אתם הלכתם ושילמתם למס הכנסה?. אני כבודה רציתי להוציא כסף כי הבטיחו לי את הרבע מיליון קודם, לפני שבועיים הבטיחו לי ולא נתנו לי אותם ואני חשבתי שממס הכנסה הם יפחדו ואז הם ישלמו את המאה חמישים. יצא ככה שהם שילמו רק את ה-54,000 ₪ אבל ה-150 אלף ₪ זה כסף שלי. זה כסף שלי בתוך החוב הקודם. נגד ניירות אי אפשר להתווכח.
ש. לשאלת בימ"ש: אתה מחשב את הסך של 150 אלף ₪ כאילו הם שולמו, למה?
ת. הם לא שולמו. הם נתנו לי נייר ריק. נתנו לי שני שיקים מתוך הכספים שמגיעים לי מקודם.
ש. אז למה הסכמת לחתום שמגיעים להם יתרה אם עדיין לא פרעו את השיקים האלו?
ת. ככה הם רצו. אמרו לי את הריבית אנחנו נשלם מה אכפת לך. ביקשתי שישלמו בשיק אחד והם אמרו שלא יכולים אלא בשני שיקים.

זה כתב היד שלהם ואני רק חתמתי.
ש. למה חתמת שהישקים כאילו שולמו אם עוד לא שולמו?
ת. נכון. הוא כל הזמן מרמה אותי כדי לגנוב ממני כסף".
(ר' פרוטוקול בעמ' 5-6).

41.
לטענתו, ביקש שיכתבו את השיק לפקודת מס הכנסה, משום שהיה מעוניין שהנתבע יפרע את החוב כלפיו.

"ש. כשכתוב בנייר הזה שזה על חשבון הפעמיים 75 אז זה שני השיקים האלה ואין עוד פעמיים 75 אלף ש"ח?
ת. נכון. אבל אני לא עניין אותי מה שכתוב למטה. אני רציתי להוציא את הכסף שלי מהם. רציתי להוציא את ה-150 אלף ₪ כי את הרבע מיליון הם לא נתנו לי. זה כתב של דוד והוא חותם בשם משה. כתוב פה בשם משה.
ש. אם הם נותנים לך שיקים ואתה ממלא פעמיים 75 אלף ₪ ולפי טענתך זה חוב שלהם מההיסטוריה אז למה ב-54,000 ₪ כתוב שזה התקבל ממך על חשבון הכסף הזה שהם נתנו לך?
ת. הוא כל הזמן רושם דברים ומטעה אותי, תחתום, תחתום. הוא לקח לי יותר משני מיליון. פה סידר אותי ופה סידר אותי".

(ר' פרוטוקול בעמ' 7, שורות 19-23).

42.
וגם –

"לשאלת בימ"ש: אם במאזן הכולל לא אתה חייב אלא חייבים לך אז למה אתה חותם?
ת. יש

פסק דין
על הכסף הקודם שהם חייבים לי. ז"א אני צודק שהם חייבים לי. יש

פסק דין
".



(ר' בעמ' 8, שורות 4-5).

43.
מחד- אישר התובע את חתימתו על מסמך ההתחשבנות, לפיו כביכול עומדת יתרת זכות לנתבע, ואף הגיש את התביעה הראשונה ע"ס 54,252 ₪ בלבד, מאידך- הוצגו ע"י התובע ראיות המעידות כי עובר לעריכת מסמך ההתחשבנות, היו הנתבע ואחיו חייבים לו סכומים נכבדים. גרסתו לעניין נסיבות חתימתו על מסמך ההתחשבנות, מתיישבת עם הראיות אותן הציג, לעניין חובות הנתבע ואחיו כלפיו.

44.
ת/1 כולל את רשימת השטרות וצילומי ההמחאות אשר הוגשו לביצוע ע"י התובע בלשכת ההוצל"פ. מדובר בהמחאות שמועד פירעונן בתקופה שבין חודש מאי 2008 ועד חודש ינואר 2009. ללמדך, כי עובר לעריכת מסמך ההתחשבנות היו בידי תובע כמות גדולה של המחאות שלא נפרעו, אשר יש בה כדי להעיד על חובם של הנתבע ואחיו אליו. לכך יש להוסיף את ההמחאות נשוא פסק הדין להרמת המסך, 31 המחאות שנמסרו לתובע כבטחון להלוואה שהעמיד התובע לנתבע ולאחיו החל מחודש מרץ 2008 (נספח ו' לתצהיר התובע).

45.
זאת ועוד, במסגרת ת/1 צורפה המחאה לפקודת התובע על סך 93,000 ₪ ליום 18.1.2009 (סמוך לאחר מסמך ההתחשבנות); ההמחאה חוללה (אכ"מ).

46.
בנוסף, גם מת/4 שנערך ביום 22.1.2009 (סמוך לאחר מסמך ההתחשבנות) עולה כי הנתבע חב כספים לתובע.

47.
מדובר במסמך מאוחר למסמך ההתחשבנות. הנתבע נחקר על כך
–

"ש. אנחנו רואים שגם אחרי ההתחשבנות מיום 31.12 ממשיכות להיות התחשבנויות ששם אתה מודה שאתה חייב עוד כספים למר אלפרד?
ת. תראה לי איפה כתוב שא ני מודה.
ש. כתוב חייבים לאלפרד כהן
. בת/4 כתוב חייבים לאלפרד.
ת. יכול להיות שקיבל את הכסף הזה גם.
ש. יכול להיות שלא קיבל את הכסף הזה?
ת. לא. אם לא היה מקבל הוא היה תובע את זה.
ש. לשאלת בימ"ש אם לשיטתך הוא חייב לך מכח נספח 1ב' לתצהירך איך זה ש-20 יום לאחר מכן אתה חותם שאתה חייב לו, למה לא קיזזת את הסכום הזה בת/4?
ת. כי היה צריך לתת לי 95,000 ₪ ולא נתן לי ונתתי הוראת ביטול לשיקים. אם היה נותן לי את הסכום הזה הייתי משלם את כל הסכום ולא היינו
מגיעים למצב הזה".
(ר' פרוטוקול מיום 6.9.2015 בעמ' 25 שורות 5-15).

48.
וגם –


"ש. מי זה עו"ד ניר הורביץ?
ת. זה היה עורך הדין שלנו פעם.
ש. באיזה עניינים הוא טיפל לכם?
ת. זה דוד טיפל אתו ביחד לפני הרבה מאד שנים.
ש. אני מציג לפניך שני שיקים שנתן לך עו"ד ניר הורביץ ביום 1.9.09 וביום 20.7.09 ואתה נתת אותם לאלפרד כדי שיפרע אותם. אתה זוכר את זה?
ת. יכול להיות דוד נתן לו את זה או שנתן לו את זה על חוב. זה לא של אלפרד".
(שם, בעמ' 25).

49.
הנתבע טען כי מסר לתובע את ההמחאות זאת לבקשת התובע, לאחר שטען בפני
ו כי שלטונות המס איתם הוא מעוניין להגיע להסדר, ממאנים לקבל ממנו המחאות מעותדות. לטענת הנתבע, התחייב התובע להעביר לו את סכומה של כל המחאה בטרם תיפרע.

50.
גרסת הנתבע אינה מתיישבת עם התחייבותו בנספח ג'
"הריני לאשר לאלפרד ששקים אלה יכובדו בתאריך נקוב משה בלס
31/12/08". הנתבע אישר את חתימתו על נספח ג';

51.
הנתבע העיד כי –

"[...] אני מפנה אותך לנספח ג', אתה אישרת שזו חתימה שלך. תאשר לי שההתחייבות שלך שהשיקים שלך יכובדו בתאריך הנקוב אין בהתחייבות הזו שום תנאי. איפה התנאי שזה לא יכובד?
ת. הוא בא אליי וביקש ממני 3 שיקים למס הכנסה. הוא אמר שהוא רוצה לתת אותם למס הכנסה. אני גם פנקס שיקים פתוח נתתי לו ולא רק 3 שיקים כי האמנתי בו. השיקים האלה היו צריכים להיות בשביל מס הכנסה. יומיים לפני הפרעון היה צריך להביא לי את הכסף.
ש. כשהתחייבת שהשיקים יפרעו בתאריך הנקוב איפה כתוב שיומיים לפני כן צריך היה להביא כסף. תסכים איתי שאין תנאי להתחייבות שלך?
ת. אם לא ישלם לי אני נותן הוראת ביטול.
את הסכום של 54,253 ₪, נספח ב', הוא שילם את זה ואני הלכתי ושילמתי את זה למס הכנסה. יש לי את האישורים.
ש. תאשר לי שאין ויכוח ששני השיקים של 75 אלף ₪ אתה נתת בגינם הוראת ביטול בגינם?
ת. נתתי הוראת ביטול על שיק אחד של 75 אלף ₪ שלא הביא לי את הכסף.
ש. זה נכון שנתת הוראת ביטול לשני השיקים?
ת. לא יודע. לא זכור לי אבל זה שיקים שהיה צריך לשלם לי מזומן.
ש. מפנה אותך לנספח ד' וכתוב "נתקבלה הוראת ביטול".
ת. כן, הוא לא שילם לי את כל הכסף. נתתי הוראת ביטול כי לא הביא לי את הכסף.
ש. גם השיק השני נתת הוראת ביטול?
ת. ברור הוא לא הביא לי את הכסף.
ש. אני מציג בפני
ך אתה שיק השני שגם עליו כתוב "נתקבלה הוראת ביטול".
ת. אני לא יודע. אולי זה השיק השלישי.

(ר' בעמ' 15-16 לפרוטוקול).
[...] את השיקים הוא קיבל כהלוואה בשביל לשלם את זה למס הכנסה יומיים לפני הפרעון היה צריך להביא לי כסף. זה מה שאמר וחתום בנספח 1ב'. השיקים האלה היה צריך לפרוע אותם. הוא לא שילם את הכסף ונתתי הוראת ביטול. על מה ששילם שילמתי למס הכנסה.
(עמ' 18, שורות 23-26 לפרוטוקול).

52.
הנתבע עמד על גרסתו לפיה, בין היתר, אם התובע היה משלם במזומן את סכום ההמחאות, אז לא היה מבטל את ההמחאות
–

"ש. מה שאתה אומר מטורף. הוא שקוע אתך במיליון ₪ חובות שאתה ואחיך חייבים לו ואתם נותנים לו הלוואה למס הכנסה, בה בשעה שזה בדיוק הפוך.
ת. כי השיקים האלה היו בשביל מס הכנסה שביקש ממני כצד ג'. הוא אמר לי שהוא רוצה שיקים ואני נתתי לו 3 שיקים. אני ראיתי גם שלא מחזיר לי את השיקים.
לשאלת בימ"ש איך זה מתיישב עם מה שכתבתי על גבי השיקים שאני מאשר כי יכובדו בתאריך הנקוב, אני משיב שזה היה בתנאי שיומיים קודם הוא יביא לי כסף מזומן".


(ר' בעמ' 19, שורות 3-8).

53.
כתמיכה לגרסתו, צרף הנתבע מכתב מבאת כוחו נושא תאריך 19.2.2009 ממוען לתובע;
בסעיף 6 נאמר –

"לצערו של מרשי, פעלת בניגוד להתחייבותך המפורשת. כך שפדית ההמחאה הראשונה ע"ס 75,000 ₪ מתוך 3 ההמחאות שמסר לך מרשי לצורך תשלומי מס הכנסה, כאשר מסרת לידיו של מרשי סך של 54,000 ₪ בלבד"
.

54.
התובע טען כי המכתב לא נשלח ולא הגיע לידיו.

55.


הנתבע אף טען כי שילם סך 54,253 ₪ למס הכנסה, על חשבון חובו של התובע (ר' נספחים 2-5 לתצהיר הנתבע).

56.
הנתבע לא הסביר כיצד מתיישבת גרסתו לפיה היה על התובע להשלים 21,000 ₪ (ההפרש שבין 75,000 ש"ח- סכום ההמחאה שנפדתה, לסך 54,000 ₪), עם התשלום שביצע לטענתו, על חשבון חובו של התובע למס הכנסה כמפורט סעיף 55 לעיל. אם הסך שך 54,252 ₪ שניתן ע"י התובע הינו סכום חלקי בלבד ע"ח ההמחאה ע"ס 75,000 ₪, מדוע שילם הנתבע למס הכנסה 54,253 ₪ על חשבון חובו של התובע?

57.
הנתבע נשאל על מכתב באת כוחו מאחר ומועד המכתב 19.02.2009, אינו מתיישב עם מועד פירעון ההמחאות;

"ש. הגרסה שלך היתה שהתובע היה צריך לך יומיים לפני פרעון השיק כסף, נכון?
ת. אז איך אשלם את השיקים?
הוא הביא לי רק 54,000 ₪.
לשאלה כיצד ניתן היה לדעת ביום 19.2.09 שהוא לא יביא לי את הכסף יומיים לפני השיק הראשון שהוא ליום 10.3.2009, אני משיב שעובדה שהוא לא הביא לי את הכסף.
ש. הייתי מבין אם המכתב היה נשלח יום לפני פרעון השיק. הייתי שולח לו עם שליח הביתה באותו יום או יומיים לפני דע לך שאם לא תשלם אני לא אפרע.
ת. יכול להיות שעורכת הדין שלחה לו את זה בדואר רשום והוא אומר שלא קיבל. צריך לשאול אותה. אני מוכן עכשיו להתקשר אליה".

(ר' בעמ' 23 שורות 7-15).

58.
עו"ד אלינור הלפגוט לא זומנה להעיד מטעם הנתבע.

59.
כמו כן, לא ברור כיצד צויין במכתב שהתובע עשה שימוש בשתי ההמחאות מתוך השלוש, כאשר זמן הפירעון הינו מרץ 2009 ואפריל 2009, בעוד המכתב נושא תאריך 19.2.2009.

60.
כאמור, התובע הציג ראיות משכנעות לפיהן, עובר לעריכת מסמך ההתחשבנות, היו הנתבע ואחיו חייבים לו סכומים נכבדים בגין הלוואות. ראיות אלה תומכות בגרסתו לעניין נסיבות חתימתו. מנגד, גרסת הנתבע לפיה ההמחאות ניתנו כנגד התחייבות התובע להעביר את סכום ההמחאה בטרם תפרע, אינה מתיישבת עם חובו אותה עת לתובע. גם התשלום לו טוען הנתבע למס הכנסה בסך 54,000 ₪, אינו מתיישב עם גרסתו זו. ניסיונו של הנתבע לתמוך גרסתו במכתב באת כוחו, כושל, כאשר גרסתו אינה מתיישבת עם מועד פירעון ההמחאות ביחס למועד המצוין על המכתב; הנתבע אף לא הציג כל ראיה לפיה יש בהמחאות משום כפילות להמחאות אחרות שניתנו.

61.
אחיו של הנתבע ובאת כוחו, לא זומנו להעיד. הימנעות צד לדיון מלהעיד את מי שמתבקש בנסיבות שהוא יעידו, יכול להחליש את עמדתו (הרנון, דיני ראיות חלק שני עמ' 3-
232
, ע"פ
522/84
,
539
סביחאת ואח' נ. מדינת ישראל
, פס"ד מא(1)
551
,
557
והאסמכתאות שם, וכן בהרחבה בפסק דינו של השופט גולדברג בע.א. 445/88
הבנק למימון ולסחר בע"מ נ. סלימה ואח'

(טרם פורסם)".

[ר' ע"א 2113/90 רמי אדלר נ' סוכנויות דרום בע"מ (פורסם בנבו) בפסק דינו של כב' השופט ת. אור].

62.
העולה מהמקובץ, התביעה ביחס להמחאות מתקבלת, לאחר ששוכנעתי לאמץ את גרסת התובע.

63.


מכוח הכלל של מעשה בית דין ולעניין זה פסק הדין בהרמת המסך (נספח ו' לתצהיר התובע) וראו גם פסק דיני בתביעת התובע נגד הנתבע ואחיו (תא"ק 39764-04-13 סעיפים 62-65 לפסה"ד). בנסיבות זהות, בהן נמסרו לתובע המחאות של ויה מאריס, הורה
בית המשפט על הרמת מסך ביחס לנתבע
כנגדו הוגשה התביעה
ויוחס לו חוב בגין 31 המחאות המשוכות ע"י ויה מאריס.

64.


מדובר בהחלטה שיפוטית המחייבת את בעלי הדין
ולעניינו הנתבע 1(ר' אורי
גורן

,

סוגיות

בסדר

דין

אזרחי

, מהדורה עשירית תשס"ט – 2009, עמ' 112).

"כלל מעשה בית-דין
(res judicata)

מבוסס על הרעיון בדבר כוחו של

פסק דין
, שניתן בסיומו של הליך שיפוטי כלשהו, להוליך לסיומה המוחלט של ההתדיינות בין הצדדים להליך או כל מי שהוא ביחסי 'קרבה משפטית' עם אחד מהם, באופן שלא יוכלו עוד לחזור להתדיין ביניהם בבתי המשפט בכל עניין או שאלה שנדונו והוכרעו ב

פסק דין
"

. (נ'
זלצמן

מעשה

בית

דין

בהליך

אזרחי

(פרסומי הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת ת"א).


65.

התנאים בגינם מושתק הנתבע (זהות הפלוגתא על רכיביה העובדתיים והמשפטיים; לבעל הדין כנגדו מועלית טענת השתק בתביעה השנייה היה יומו בבית המשפט בתביעה הראשונה ביחס לפלוגתא; ההתדיינות הראשונה תסתיים בהכרעה תוך קביעת ממצא פוזיטיבי; ההכרעה הייתה חיונית להבדיל מהכרעה שולית או הערת ביניים), מתקיימים במלואם;

66.
הנתבע חייב בסכום ההמחאות גם מכוח התחייבותו
"הריני לאשר לאלפרד ששיקים אלה יכובדו בתאריך נקוב"
לצד ההמחאות (נספח ג').
הנתבע אישר את חתימתו על ההתחייבות (ר' פרוטוקול מיום 6.9.15 בעמ' 14 שורות 24-25).

פיצוי מוסכם או ריבית?
67.
התובע טען כי יש להוסיף על סכום ההמחאות פיצוי מוסכם מכוח נספחים א' וב' לתצהירו;
התובע טען כי הנתבע לא העלה טענה לפיה יש להפחית את הפיצוי המוסכם והפנה במסגרת הסיכומים לפסיקה לפיה ביהמ"ש לא יתערב בתניית פיצוי המוסכם. הנתבע טען מנגד כי מדובר בריבית שבועית מופרזת לאין שיעור ונוגדת את הדין.

68.
ההתחייבות המופיעה בנספח א', מתייחסת להמחאות אחרות. בנספח ב'
-העתק המחאה על סך של 15,500 ₪ ליום 6.11.2008 נרשם "כל השקים של מלון ויאה מאריס באותם תנאים כולל שקים אחרים" ;
ביחס לנספח ב' ציין התובע בתצהירו כי הנתבע התחייב בפני
ו בכתב על גבי אחד השיקים כי כל השיקים יהיו באותם התנאים, כולל שיקים אחרים (ר' סעיף 9.2 לתצהירו). אני מאמצת גרסה זו של התובע.

69.
הנתבע לא התייחס בתצהירו ולא כפר מפורשות בחתימתו על נספח ב'. הנתבע הסתפק בהכחשה כללית ומעורפלת.
רק בחקירתו הנגדית, הכחיש הנתבע את כתב ידו וחתימתו על נספח ב'– ר' פרוטוקול מיום 6.9.2015 בעמ' 14). הנתבע עומת עם הטענה לפיה מדובר באותה החתימה המופיעה על נספח ג' אותה אישר, אולם התמיד בהכחשתו (שם, עמ' 14, שורות 24-27).
הנתבע העיד כי אחיו, דוד, היה גורם מהותי ומעורב בעניינים, לרבות מעורבות בכתיבת מסמכים בכתב ידו; ור' עדותו – "דוד היה מעורב בסיטואציה הזו... זה לא כתב של דוד. לא נראה לי" (ר' בעמ' 15 למעלה). דוד בלס לא זומן להעיד מטעם הנתבע.

70.
לאור מסקנתי לענין ההתחייבות נספח א',
יש לבחון האם מדובר בפיצוי מוסכם או בריבית?

71.
התובע המבקש לקבוע כי מדובר בפיצוי מוסכם, לא הניח בתצהירו כל תשתית לאומד דעת הצדדים באשר לתוכן ההתחייבות וקביעת סכומי הפיצוי המוסכם כאמור, או לסבירות הסכומים. מאידך מהגדרת ריבית בחוק הריבית תשי"ז-1957 עולה כי תמורה בקשר עם הלוואה אשר יש בה משום תוספת לקרן, בין שמכונה ריבית ובין אם לאו, הינה בגדר ריבית.

72
.
"ריבית" מוגדרת בחוק הריבית, תשי"ז-1957 כך –

"כל תמורה הניתנת בקשר עם מילווה ויש בה משום תוספת לקרן, לרבות דמי עמילות ודמי נכיון המשתלמים כאמור, בין שנקראים בשם ריבית ובין שנקראים בשם אחר, למעט כל סכום המתווסף לקרן עקב תנאי הצמדה לשער החליפין של המטבע הישראלי, למדד המחירים לצרכן או למדד אחר
שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה;"

73.

מגבלות על גובה הריבית נקבעו בהוראות החוק להסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, תשנ"ג-1993 (להלן: "חוק הלוואות חוץ-בנקאיות"), המגלם בחובו שיקולי מדיניות, אשר חורגים מעניינם של בעלי דין בהליך הקונקרטי ומטרתם, בין היתר, להכווין את התנהלותם של מלווים חוץ-בנקאיים (ע"א 9136/02 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ' רייז, פ"ד נח(3) 934, 947-948).


74.
סעיף 9 לחוק שעניינו שינוי או ביטול תנאי על ידי בית המשפט, קובע
­–

"(א) ראה בית המשפט בתובענה בקשר לחוזה הלוואה, כי החוזה או תנאי בו אינם מתאימים להוראות סעיפים 5, 6 או 7, או כי המלווה לא גילה גילוי מלא של הפרטים המהותיים לחוזה ההלוואה, יורה בית המשפט, ביוזמתו או על פי בקשה, ולאחר שנתן הזדמנות לצדדים להשמיע טענותיהם, לבטל את החוזה או את התנאי או לשנותו, הכל במידה הנדרשת כדי להתאימו לדרישות החוק, ולפי הענין.
(ב) מבלי לגרוע מכלליות האמור בסעיף קטן (א) או מכל תרופה אחרת שבדין, רשאי בית המשפט להתאים את שיעור העלות הממשית של האשראי ואת שיעור ריבית הפיגורים לשיעורים המרביים המותרים על פי סעיפים 5 ו- 6, או לקבוע שיעור נמוך יותר, לצוות על השבה של כל סכום שקיבל המלווה מן הלווה שלא בהתאם להוראות חוק זה, לחייב את המלווה בהוצאות שנגרמו ללווה, וליתן כל הוראה אחרת שתיראה צודקת בנסיבות הענין".

75.
אין צורך להכביר מילים לעניין היחס בין רכיבי התביעה סכום ההמחאות מחד, והריבית מאידך
(
ר' והשווו לרע"א 6762/13 אהרון ללזרי נ' שאול כהן (פורסם בנבו; מיום 18.12.13) פסקאות יח'- יט').

76.
למעלה מהצורך יצויין כי אפילו היה מדובר בפיצוי מוסכם הרי שמין הדין היה להפחיתו.
ר' פסיקה לפיה ניתן לראות בריבית הפרה כפיצוי מוסכם שלבית המשפט סמכות להפחיתו (ע"א 8506/13 זאבי תקשורת אחזקות בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (נבו) ועתירה לדיון נוסף שנדחתה בהחלטה מיום 12.10.2015 – דנ"א 6076/15 (נבו) בהתאם לסעיף 15 (א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970.

סוף דבר

77.
התביעה מתקבלת כדלקמן:
הנתבע ישלם לתובע את סכום ההמחאות 150,000 ₪, בתוספת שיעור עלות האשראי המרבי וריבית פיגורים בהתאם לסעיפים 5 ו-6 לחוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, וזאת החל ממועד הפירעון הקבוע בהמחאות ועד התשלום בפועל (תא(ת"א)1277/00 לולה ישראלי נגד אלחנני יהודה ואח' (פורסם בנבו 30.7.02);פרק (ת"א) 31337-11-11 עו"ד אביחי ורדי הנאמן נגד ניו סיטיט גרופ בע"מ (פורסם בנבו 22.2.2013).

79.
הנתבע יישא בהוצאות התובע בגין אגרת בית משפט ביחס לסכום פסק הדין וכן שכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪ בתוך 30 ימים מהיום. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסה"ד ועד התשלום בפועל.


ניתן והודע היום א' שבט תשע"ו,
11/01/2016
בהעדר הצדדים.



הדס פלד
, שופטת








תאק בית משפט שלום 39764-04/13 אלפרד כהן נ' משה בלס (פורסם ב-ֽ 11/01/2016)