פסקי דין על אמיר קינן | פסקי דין על יוסי פימט | פסקי דין על טל דניאל ואח' | פסקי דין על רשות שדות התעופה בישראל | פסקי דין על וועד עובדי רשות שדות התעופה | פסקי דין על הסתדרות העובדים הכללית החדשה |

43635-09/14 סעש     13/01/2016




סעש 43635-09/14 אמיר קינן, יוסי פימט, טל דניאל ואח' נ' רשות שדות התעופה בישראל, וועד עובדי רשות שדות התעופה, הסתדרות העובדים הכללית החדשה








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


סע"ש 43635-09-14; סע"ש 43644-09-14
סע"ש 43639-09-14



לפני: כב' השופטת
קרן כהן

נציג ציבור (מעסיקים) מר אפרים שלייפר


ה
תובעים
1
.
אמיר קינן

ת.ז. 036760403

2. יוסי פימט

ת.ז. 021601331
3. טל דניאל ת.ז. 30091928
ע"י ב"כ עו"ד ארנון גרפי
-

ה
נתבעת
הצדדים הדרושים
1.
רשות שדות התעופה בישראל

ע"י ב"כ עוה"ד חיה ארמן
, ליאור סופר
ודריגורי דנוביץ'
2. וועד עובדי רשות שדות התעופה
3. הסתדרות העובדים הכללית החדשה
ע"י ב"כ עוה"ד שי תקן, מורן פרידמן ונעמה משה




פסק דין


1.
האם התובעים, עובדים לשעבר ברשות שדות התעופה, הופלו כאשר לא נכללו ברשימת העובדים המיועדים לקביעות שגובשה במסגרת הסכם קיבוצי בשנת 2002? האם התובעים הופלו בעת פיטוריהם מהעבודה? האם נפלו פגמים בהליך השימוע שנערך לתובעים? האם התובעים הופלו בתקופת עבודתם ברשות?
אלה הן השאלות המרכזיות להן נידרש במסגרת התובענה.

הצדדים להליך
2.
התובעים עבדו בנתבעת 1, רשות שדות התעופה, במחלקת ציוד קרקע (מחלקה 747) (להלן: גם המחלקה) בתפקיד מפעילי ציוד קרקע. התובעים היו במעמד של עובדים ארעיים וזאת עד לסוף חודש ספטמבר 2014 שבו פוטרו במסגרת פיטורי צמצום.

3.
הנתבעת 1, רשות שדות התעופה, היא גוף סטטוטורי שהוקם מכוח חוק רשות שדות התעופה, התשל"ז-1977 (להלן: הרשות).

4.
הצדדים הדרושים[1]
הם ועד העובדים התעופתי ברשות, המאגד כ-3,000 עובדים המסווגים בדירוג תעופתי - כללי ברשות, המהווים את רוב עובדי הרשות (להלן: הוועד) והסתדרות העובדים הכללית החדשה
שהיא הארגון היציג של עובדי הרשות וצד להסכמים הקיבוציים המיוחדים החלים ברשות (להלן: ההסתדרות).

יושב ראש הוועד, מר פנחס עידן, ממלא תפקיד ראש אגף 747 (מחלקת ציוד קרקע) ורכז ציוד ברשות (להלן: מר עידן)[2]
.

מערך ההסכמים החל על עבודת התובעים
5.
ברשות מועסקים כ-1,500 עובדים קבועים וכ-2,300 עובדים ארעיים.

עבודתם של העובדים הארעיים היא עבודה עונתית המשתנה מעונה לעונה. לפיכך מידי שנה נקלטים לעבודה עובדים ארעיים לקראת תקופת השיא בתיירות ואילו לקראת תקופת השפל מצומצם מספרם במסגרת פיטורי צמצום.

ככלל העובדים הארעיים ברשות מועסקים לתקופות קצרות וקצובות הנעות בין שנתיים לחמש שנים[3]
.

6.
תחילה נפרט את ההסכמים וההסדרים הקיבוציים החלים על עבודתם של העובדים הארעיים ברשות בכלל ומפעילי ציוד קרקע בפרט, ובהמשך נפרט את הנסיבות הספציפיות של העסקת כל אחד מהתובעים ברשות וסיומה.

7.
ואלו הם ההסכמים הקיבוציים החלים על תנאי עבודתם של העובדים הארעיים, ובכללם התובעים:


7.1
ההסכם הקיבוצי הראשון נחתם בשנת 1997 והוא מגדיר מיהו עובד ארעי. בסעיף 10(ב) להסכם נקבע כי
"עובד ארעי פירושו עובד שהתקבל לעבודה ארעית, עונתית, משימה חולפת, או כממלא מקום של עובד קבוע שנעדר מהעבודה"
[4]
.


7.2
ביום 8.10.2003 נחתם הסכם קיבוצי מיוחד בין הרשות לבין ההסתדרות והוועד (להלן: הסכם 2003). ההסכם נועד, בין היתר, להסדיר את העסקתם של העובדים הארעיים ביחידות שינוע, בית נתיבות, גנים ונוף, ניקיון מטוסים ומודיעין. בהסכם נקבע שתקופת ההעסקה הארעית של העובדים תוגבל לפרק זמן מרבי של עד חמש שנים, בהתחשב באופי העבודה ביחידות השונות ובצרכיהן.

עוד הוסכם בסעיף 5.5 להסכם
כי
"בכל עת בתקופת הארעיות תוכל הרשות לפטר את העובד על פי כללי הפיטורים לעובדים ארעיים הקיימים ברשות בעת חתימתו של הסכם זה. בכל מקרה יסיים העובד עבודתו ברשות בתום תקופת הארעיות"

(ההדגשה הוספה – ק.כ)
.

יצוין כי במסגרת ההסכם הוענקה קביעות לעשרים ושישה עובדים ארעיים על פי רשימה שצורפה להסכם[5]
.


7.3
ביום 25.7.2007 נחתם הסכם קיבוצי נוסף (להלן: הסכם 2007) בנוגע לעובדי מחלקת ציוד קרקע, המחלקה שבה הועסקו התובעים לאחר מספר שנים. בהסכם נקבע כי כל העובדים החדשים והעובדים שאינם קבועים יועסקו במחלקה כעובדים ארעיים לתקופה של עד חמש שנים בהתחשב באופי העבודה. וזהו נוסח ההסכם[6]
:
"בהתחשב באופי עבודתם יועסקו כל העובדים החדשים במצ"ק
(מחלקת ציוד קרקע – ק.כ), וכן כל העובדים הנוכחיים במצ"ק אשר אינם קבועים, כעובדים לתקופה של עד 5 שנים מיום תחילת עבודתם ברשות (כמו העובדים ביחידות התפעוליות) ויחול עליהם האמור בסעיף 5 להסכם הקיבוצי המיוחד מיום 8.10.2003"
.

יצוין כי בפועל החתימה הרשות את העובדים הארעיים במחלקה על חוזים לתקופות קצובות שלא עלו על שנתיים, כך שאותם עובדים נקלטו מראש לתקופה של שנתיים[7]
.



7.4
ביום 15.12.2008 נחתם הסכם קיבוצי נוסף שבו הוסכם על תוספת של מאה שבעים ושמונה תקנים למשרות קבועות, אשר יוענקו לעובדים ארעיים ברשות, באמצעות הליך מדורג שיסתיים בשנת 2014 (להלן: הסכם 2008).

בסעיף 9.8 לאותו הסכם נקבע שהליך הקליטה של העובדים הארעיים למעמד של עובדים קבועים יהיה
"בהתאם למקובל ברשות (טופס הערכת עובד והמלצת ממונה)"
[8]
.


7.5
ביום 6.10.2011 נחתם הסכם קיבוצי מיוחד המסדיר את קליטתם של מאה ועשרים עובדים ארעיים מתוך הרשימה שנקבעה בהסכם 2008 למעמד של עובדים קבועים, החל משנת 2014 במספר פעימות (להלן: הסכם 2011)[9]
.


7.6
ביום 10.10.2012 נחתם הסכם קיבוצי מיוחד שבו נקבעה הרשימה המלאה של מאה ועשרים העובדים המיועדים לקביעות (להלן: הסכם 2012).

תוספת לרשימה, הכוללת תשעה עובדים נוספים נחתמה ביום 30.12.2013 (להלן: התוספת לרשימת המיועדים לקביעות).

הרשות טענה כי הקצתה לכל מחלקה מספר תקנים לאיוש לפי צרכיה. המנהלים הישירים המליצו על עובדים שונים לקבלת קביעות והרשימה הסופית נקבעה על ידי הנהלת הרשות לאחר התייעצות עם הוועד (להלן: רשימת המיועדים לקביעות).
למחלקה שבה הועסקו התובעים הוקצו שבעה תקנים. בהתאם, מנהלת המחלקה בתקופה הרלוונטית, גב' זיוה ריביס (להלן: גב' ריביס), העבירה להנהלת הרשות המלצות לקידומם של שבעה עובדים ארעיים מתוך עשרים וחמישה עובדים שהועסקו במחלקה. התובעים לא היו חלק מאותם עובדים עליהם המליצה גב' ריביס. כל עובדי המחלקה ששמותיהם הועברו להנהלת הרשות נכללו ברשימת המיועדים לקביעות. כמו כן, עובד נוסף מהמחלקה נכלל בתוספת לרשימת המיועדים לקביעות [10]
.

לטענת התובעים, הרשימה גובשה ללא קריטריונים ברורים והעובדים שנכללו בה הועדפו באופן פסול בשל קרבתם לחברי הוועד או להנהלת הרשות. בטענות אלה נדון בהמשך.


7.7
ביום 6.2.2014 נחתם הסכם קיבוצי שבו הוסכם שהעובדים הארעיים שנקלטו לעבודה ברשות עד ליום 1.1.2013 יועסקו לתקופה של עד חמש שנים כפי שנקבע בהסכמים 2003 ו-2007 ושהעובדים שנקלטו לאחר מועד זה יועסקו לתקופות של עד שנתיים. עוד נקבע כי הרשות רשאית להחליט על סיום ההעסקה של עובדים ארעיים בכל עת[11]
.

8.
כעת נפרט את העובדות הנוגעות להעסקתו של כל אחד מהתובעים ברשות וסיומה.

התובע 1 – מר אמיר קינן
9.
ביום 14.3.2010 החל התובע 1 (להלן: מר קינן) לעבוד ברשות כעובד ארעי בתפקיד מפעיל ציוד במחלקת ציוד קרקע[12]
.

10.
על העסקתו של מר קינן חלות הוראות הסכם 2007 הקובע תקופת העסקה מרבית של עד חמש שנים. בפועל תקופת ההעסקה הראשונית של מר קינן נקבעה לשנתיים[13]
.

11.
מר קינן חתם ביום עבודתו הראשון (14.3.2010) על מסמך שכותרתו
"הודעה לעובד/ת ארעי/ת המועסק/ת בעבודה בלתי צמיתה"
[14]
. באותו מסמך נכתב שהוא יועסק במשך שנתיים
"החל מיום: 14/03/2010 עד ליום: 13/03/2012"
(ההדגשות במקור – ק.כ)
וכי
"הרשות תהיה רשאית להודיע על הפסקת עבודה בהודעה מוקדמת על פי חוק"
. עוד נכתב כי
"תנאי עבודתך יהיו כפופים להסכמי העבודה הקיבוציים כפי שיחולו ברשות מעת לעת ונוהלי העבודה כולל חוק שירות המדינה (משמעת) 1963"
.
בסיום המסמך חתם מר קינן על הצהרה ולפיה
"קראתי את ההודעה הנ"ל והנני מסכים/ה לתנאים הכלולים בה, כ"כ ידוע לי כי עבודתי ברשות תגיע לסיומה בתאריך 13/03/2012 או בכל תאריך אחר לפי החלטת הרשות"
.

12.
ביום 15.3.2012 נחתם בין הרשות, ההסתדרות והוועד הסכם קיבוצי מיוחד שבו הוסכם על הארכת תקופת עבודתו של מר קינן, הנתבע 2 ועובד נוסף עד ליום 15.3.2013 לכל המאוחר. ואלה סעיפי ההסכם הרלוונטיים לענייננו[15]
:
"3.
מוסכם ומוצהר על הצדדים כי אין בהארכת משך העסקתו של העובדים כאמור בהסכם זה כדי להקנות לעובדים זכויות נוספות מעבר לזכויותיהם עפ"י הסכם זה או סיום העסקתם בטרם המועד המקסימאלי הקבוע בהסכם זה.

4.
מבלי לגרוע מן האמור לעיל ומהוראות כל דין, הרשות רשאית לסיים את עבודתם של הנ"ל בכל עת ומסיבה כלשהי גם לפני המועד שצויין סעיף 2 לעיל ובלבד שתיתן על כך הודעה בכתב 30 יום מראש.
....."
.

עוד באותו היום (15.3.2012) נשלחה למר קינן הודעה על הארכת תקופת עבודתו בהתאם להסכם. גם בהודעה זו נרשם כי
"הרשות רשאית להפסיק את העסקתך בכל עת בכפוף לחוק"
[16]
.

13.
במסגרת הליך צמצומים שבו נקטה הרשות בתום תקופת קיץ 2012, שקלה הרשות לסיים את עבודתו של מר קינן וזימנה אותו לשיחת שימוע. ביום 3.10.2012 נערכה שיחת שימוע במהלכה הביע מר קינן את רצונו להמשיך לעבוד ברשות.

תחילה נשלח למר קינן מכתב המודיע על פיטוריו בעקבות צמצומים אולם החלטה זו בוטלה כעבור זמן קצר בהתערבות הוועד[17]
.

14.
ביום 31.10.2012 הוחלט על הארכת העסקתו של מר קינן עד ליום 30.9.2013, בהתאם להסכמות שהושגו בין הנהלת הרשות לבין הוועד. למר קינן נשלחה הודעה מתאימה שאף בה הובא לידיעתו ש
"הרשות רשאית להפסיק את העסקתך בכל עת בכפוף לחוק"
[18]
.

15.
ביום 10.12.2013 הוארכה העסקתו של מר קינן בפעם האחרונה וזאת עד ליום 31.12.2014. למר קינן נשלחה גם הפעם הודעה שבה צוין כי

"הרשות רשאית להפסיק את

העסקתך בכל עת בכפוף לחוק"
[19]
.

יצוין כי בכתב התביעה ובתצהירו של מר קינן נטען שתקופת עבודתו הוארכה עד לחודש מרץ 2015[20]
, אולם טענה זו לא נתמכה בראיות אובייקטיביות. לפיכך, אנו מעדיפים את גרסת הרשות ולפיה העסקתו של מר קינן הוארכה עד ליום 31.12.2014 בלבד, כפי שעולה מההודעה מיום 10.12.2013.

16.
ביום 31.8.2014 זומן מר קינן לשימוע לפני פיטורים. במכתב ההזמנה לשימוע צוין שהרשות שוקלת את סיום העסקתו בשל צמצומים בכוח האדם[21]
.

17.
ביום 3.9.2014 נערך שימוע בפני
מר אריה קדוש – ראש אגף כוח אדם ברשות (להלן: מר קדוש), מר אסי שועה – ראש המחלקה (להלן: מר שועה) ועובדת נוספת ממחלקת כוח אדם.

בתחילת השימוע הוסבר למר קינן כי הוחלט לצמצם את כוח העבודה ברשות וכי העובדים הארעיים הוותיקים ביותר יפוטרו ראשונים. במהלך השימוע טען מר קינן כך[22]
:
"יש דברים שלא מובנים לי, אני עובד 4.5 שנים. איך כל פעם שמגיע פיטורים, בכל פעם – פעמיים בשנה שאנחנו מפוטרים. פעם ראשונה שלי – 4.5 שנים רצוף. תמיד אני על הכוונת, 5 אנשים שאנחנו נלחמים נגד כל העולם. הכל הולך לנו קשה. איך זה יכול להיות. לפני חצי שנה אמרו לנו שיש לנו שימוע וערב לפני ביטלו את השימוע. משהו מפריע לי וזה בקשר להסכמים. איך הגעתי למצב שאני לא בתוך ההסכם? אני לא ב-120 ואני רוצה לדעת למה?"
.

18.
ביום 4.9.2014 הוחלט לפטר את מר קינן. וכך נכתב במכתב הפיטורים[23]
:
"1.
ברצוני להודיעך כי הוחלט על פיטוריך כעובד רשות שדות התעופה החל מיום: 4/09/2014, זאת עקב: צמצומים בעבודה 36. החל
מתאריך זה יגיעו יחסי עובד-מעביד, בין הצדדים לסיומם. כמו כן, הינך זכאי לפדיון הודעה מוקדמת של 30 ימים.

2.
עליך לפנות לאגף עובדים......
....."
.

התובע 2 – מר יוסי פימט
19.
התובע 2 (להלן: מר פימט) החל לעבוד ברשות כעובד ארעי במחלקת ניטול בתפקיד עובד שינוע מיום 21.3.2007 ועד ליום 4.11.2008. העסקתו של מר פימט הסתיימה בשל צמצומים בתום עונת קיץ 2008[24]
.

20.
לאחר כשנה וחמישה חודשים, ביום 7.3.2010 החל מר פימט לעבוד ברשות פעם נוספת כעובד ארעי במחלקה בתפקיד מפעיל ציוד קרקע[25]
.

21.
על העסקתו של מר פימט חלות הוראות הסכם 2007 הקובע תקופת העסקה מרבית של עד חמש שנים. בפועל תקופת ההעסקה הראשונית נקבעה לשנתיים[26]
.

22.
מר פימט חתם ביום חידוש העסקתו (7.3.2010) על מסמך שכותרתו
"הודעה לעובד/ת ארעי/ת המועסק/ת בעבודה בלתי צמיתה"
[27]
. במסמך נכתב שהוא יועסק לתקופה של שנתיים
"החל מיום: 7/03/2010 עד ליום: 6/03/2012"
(ההדגשות במקור – ק.כ)
וכי
"הרשות תהיה רשאית להודיע על הפסקת עבודה בהודעה מוקדמת על פי חוק"
. עוד נכתב כי
"תנאי עבודתך יהיו כפופים להסכמי העבודה הקיבוציים כפי שיחולו ברשות מעת לעת ונוהלי העבודה כולל חוק שירות המדינה (משמעת) 1963"
.

בסיום המסמך חתם מר פימט על הצהרה ולפיה
"קראתי את ההודעה הנ"ל והנני מסכים/ה לתנאים הכלולים בה, כ"כ ידוע לי כי עבודתי ברשות תגיע לסיומה בתאריך 6/03/2012 או בכל תאריך אחר לפי החלטת הרשות"
.

23.
כאמור, ביום 15.3.2012 נחתם בין הרשות, ההסתדרות והוועד הסכם קיבוצי מיוחד שבו הוסכם על הארכת תקופת העסקתו של מר פימט, מר קינן, ועובד נוסף עד ליום 15.3.2013 לכל המאוחר[28]
. בהסכם אף נכתב כי
"
....
הרשות רשאית לסיים את עבודתם של הנ"ל בכל עת ומסיבה כלשהי גם לפני המועד שצוין סעיף 2 לעיל ובלבד שתיתן על כך הודעה בכתב 30 יום מראש"
.

עוד באותו היום (15.3.2012) נשלחה למר פימט הודעה על הארכת תקופת עבודתו,שאף בה הובא לידיעתו כי
"הרשות רשאית להפסיק את העסקתך בכל עת בכפוף לחוק"
[29]
.

24.
במסגרת הליך צמצומים שהתקיים בתום תקופת קיץ 2012, שקלה הרשות לסיים את עבודתו של מר פימט וזימנה אותו לשיחת שימוע. ביום 3.10.2012 נערכה שיחת השימוע שבמהלכה הביע מר פימט את רצונו להמשיך לעבוד ברשות.

בתחילה נשלח למר פימט מכתב הפסקת עבודה והוא ישב בביתו מספר שבועות. בסופו של יום בוטלה החלטת הרשות בהתאם להסכמות שהושגו בין הנהלת הרשות לבין הוועד[30]
.

25.
ביום 31.10.2012 הוחלט על הארכת העסקתו של מר פימט עד ליום 30.9.2013. הרשות שלחה הודעה מתאימה שבה נכתב כי
"הרשות רשאית להפסיק את העסקתך בכל עת בכפוף לחוק"
[31]
.

26.
בחודש יוני 2013 נדחתה מועמדותו של מר פימט למכרז פנימי מס' 2/13 לתפקיד כבאי בנמל התעופה בן גוריון מכיוון שלא עמד בדרישות הסף ולא צירף למסמכי המכרז רישיון נהיגה לרכב במשקל 12 טון (
c1
)[32]
.

יצוין כי מר פימט טען שמועמדתו לתפקיד נפסלה מחמת אפליה. בטענה זו נדון בהמשך.

27.
ביום 22.8.2013 הוחלט על הארכת העסקתו של מר פימט בפעם האחרונה וזאת עד ליום 6.3.2015. למר פימט נשלחה גם הפעם הודעה שבה צוין כי
"הרשות רשאית להפסיק את

העסקתך בכל עת בכפוף לחוק"
[33]
.

28.
בחודש פברואר 2014 נדחתה מועמדותו של מר פימט למכרז פנימי מס' 1/14 לתפקיד כבאי בנמל התעופה באילת מכיוון שנכשל במבדקי הכושר של בית הספר הארצי לכבאות והצלה[34]
.

29.
ביום 31.8.2014 זומן מר פימט לשימוע לפני פיטורים. במכתב ההזמנה לשימוע צוין כי הרשות שוקלת את סיום העסקתו בשל צמצומים בכוח האדם[35]
.

30.
ביום 3.9.2014 נערך שימוע בפני
מר קדוש, מר שועה ועובדת נוספת ממחלקת כוח אדם.

בתחילת השימוע הוסבר למר פימט כי עילת הפיטורים היא צמצומים בכוח האדם ברשות וכי הוחלט בשיתוף עם הוועד לפטר את העובדים שעתידים לסיים את עבודתם עד לקיץ 2015. במהלך השימוע טען מר פימט את הטענות הבאות[36]
:
"לא מבין למה כל פעם שיש פיטורים אני הראשון ללכת הביתה, למה אני לא בהסכם. אני עובד טוב וותיק, מה הקריטריונים להיות ב-120? ההנהלה והוועדים הגיעו לרשימה, זה הכי קל להגיד את זה. העובדים הארעיים לא יכלו לגשת למכרזים, מי שלא בהסכמים לא יכול להיכנס למכרזים. נגשתי למכרז ושללת אותי בגלל רשיון
c1
שיש לי, רק מי שבהסכמים היה לו את אותו הרשיון – לכבאי. ניסיתם לדחוף את החבר'ה של ה-120?"
.

31.
ביום 4.9.2014 הוחלט לפטר את מר פימט. וכך נכתב במכתב הפיטורים[37]
:
"1.
ברצוני להודיעך כי הוחלט על פיטוריך כעובד רשות שדות התעופה החל מיום: 4/09/2014, זאת עקב: צמצומים בעבודה 36. החל
מתאריך זה יגיעו יחסי עובד-מעביד, בין הצדדים לסיומם. כמו כן, הינך זכאי לפדיון הודעה מוקדמת של 30 ימים.

2.
עליך לפנות לאגף עובדים......
....."
.

התובע 3 – מר טל דניאל
32.
ביום 30.5.2010 החל התובע 3 (להלן: מר דניאל) לעבוד ברשות כעובד ארעי במחלקת ניטול בתפקיד סבל. בחודש 5/2011 הוא הועבר לתפקיד מפעיל ציוד קרקע במחלקה[38]
.

33.
על העסקתו של מר דניאל חלות הוראות הסכם 2007 הקובע תקופת העסקה מרבית של עד חמש שנים. גם תקופת תקופת העסקתו הראשונית נקבעה לשנתיים[39]
.

34.
מר דניאל חתם ביום עבודתו הראשון (30.5.2010) על מסמך שכותרתו
"הודעה לעובד/ת ארעי/ת המועסק/ת בעבודה בלתי צמיתה"
[40]
. באותו מסמך נכתב שהוא יועסק לתקופה של שנתיים
"החל מיום: 30/05/2010 עד ליום: 29/05/2012"
(ההדגשות במקור – ק.כ)
וכי
"הרשות תהיה רשאית להודיע על הפסקת עבודה בהודעה מוקדמת על פי חוק"
. עוד נכתב כי
"תנאי עבודתך יהיו כפופים להסכמי העבודה הקיבוציים כפי שיחולו ברשות מעת לעת ונוהלי העבודה כולל חוק שירות המדינה (משמעת) 1963"
.

בסיום המסמך אישר מר דניאל כי
"קראתי את ההודעה הנ"ל והנני מסכים/ה לתנאים הכלולים בה, כ"כ ידוע לי כי עבודתי ברשות תגיע לסיומה בתאריך 13/03/2012 או בכל תאריך אחר לפי החלטת הרשות"
.

35.
ביום 20.6.2012 הוחלט על הארכת העסקתו של מר דניאל עד ליום 15.10.2012. למר דניאל נשלחה הודעה על הארכת תקופת עבודה שבה נכתב כי
"הרשות רשאית להפסיק את העסקתך בכל עת בכפוף לחוק"
[41]
.

36.
תקופת העסקתו של מר דניאל הוארכה פעמיים נוספות וזאת עד ליום 29.5.2015. בכל מועד שבו הוארכה תקופת ההעסקה נשלחה למר דניאל הודעה מתאימה שבה הובא לידיעתו כי
"הרשות רשאית להפסיק את

העסקתך בכל עת בכפוף לחוק"
[42]
.

37.
ביום 31.8.2014 זומן מר דניאל לשימוע לפני פיטורים. במכתב ההזמנה לשימוע צוין כי הרשות שוקלת את סיום העסקתו בשל צמצומים בכוח האדם ברשות[43]
.

38.
ביום 3.9.2014 נערך שימוע בפני
מר קדוש, מר שועה ועובדת נוספת ממחלקת כוח אדם.

בתחילת השימוע הוסבר למר דניאל כי הסיבה לעריכת השימוע היא צמצומים וכי הוחלט בשיתוף עם הוועד לפטר את העובדים שעתידים לסיים את עבודתם עד לקיץ 2015. במהלך השימוע טען מר דניאל את הטענות הבאות[44]
:
"רציתי לשאול מדוע אחרי 4.5 שנים מגיע לי פיטורין? למה יש כאלה שפחות ותיקים ולא מפוטרים? למה אני לא בהסכם לקביעות? אני באתי לעבוד לשנתיים, אם אני לא הייתי ראוי להיות בהסכם למה השאירו אותי 4.5 שנים? אם לא הייתי משקיע היו צריכים לפטר אותי מזמן. זה אומר שאני עובד טוב. אני לא נשוי ועוזר ל-2 הורים. אני מפרנס יחיד. אני היחיד שמפרנס, אני לפני נישואין. אבא שלי חזרה לו המחלה בפעם השניה. אני באתי להתפרנס. לא חושב שמגיע לי ולעוד רבים כמוני. זה נראה לי הזוי. קצת הזוי"
.

יצוין כי במהלך החקירה הנגדית הודה מר דניאל לראשונה שהקליט את שיחת השימוע שנערכה לו. הקלטת והתמליל הוגשו לבית הדין לאחר סיום חקירתו בהתאם להחלטה מיום 7.6.2015, כפי שיפורט בהמשך.

מתמליל השיחה עולה כי נאמר למר דניאל שהרשות נאלצת לפטר עובדים רבים בעקבות מבצע "צוק איתן". מר דניאל שאל את עורכי השימוע שאלות בנוגע לרשימת המיועדים לקביעות והם השיבות שהרשימה גובשה בשיתוף עם הוועד וכי הוא לא נכלל בה. לפיכך, התבקש מר דניאל לפרט נימוקים אישיים המצדיקים את המשך העסקתו במקום לשאול את עורכי השימוע שאלות, וכך עשה[45]
.

39.
ביום 4.9.2014 הוחלט לפטר את מר דניאל. וכך נכתב במכתב הפיטורים[46]
:
"1.
ברצוני להודיעך כי הוחלט על פיטוריך כעובד רשות שדות התעופה החל מיום: 4/09/2014, זאת עקב: צמצומים בעבודה 36. החל
מתאריך זה יגיעו יחסי עובד-מעביד, בין הצדדים לסיומם. כמו כן, הינך זכאי לפדיון הודעה מוקדמת של 30 ימים.

2.
עליך לפנות לאגף עובדים......
....."
.

40.
להשלמת התמונה יצוין כי בנוסף לתובעים פוטרו עוד כמאה ושלושים עובדים ארעיים[47]
.

ההליכים המשפטיים

41.
ביום 17.9.2014 הגישו התובעים כתב תביעה נגד הרשות ובקשה למתן סעדים זמניים למניעת פיטוריהם. התובעים טענו כי פוטרו ללא עילה בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1998 וללא מתן זכות השימוע. עוד נטען כי בהסכם 2012 נכללו עובדים המיועדים לקביעות בשל קרבתם לחברי הוועד ולמר עידן (להלן: הבקשה לסעדים זמניים).

42.
ביום 28.9.2014 הגישה הרשות תגובה לבקשה לסעדים זמניים וטענה כי פרט לתובעים פוטרו עוד למעלה ממאה ועשרים עובדים נוספים בשל צמצומים. עוד נטען כי דין הטענות בנוגע להסכם 2012 להידחות בשל שיהוי קיצוני וכי יש לצרף את ההסתדרות והוועד להליך, וזאת מן הטעם שרשימת העובדים גובשה יחד עימם.

43.
ביום 29.9.2014 התקיים דיון בבקשה לסעדים זמניים. במסגרת הדיון הוסכם על איחוד הסעד הזמני והסעד העיקרי. עוד, הוסכם על מועדים להגשת כתבי טענות מתוקנים כאשר כתב התביעה המתוקן יוגש גם כנגד ההסתדרות והוועד וכן נקבעו מועדים לדיון קדם משפט ולדיון הוכחות.

44.
ביום 6.11.2014 הגישו התובעים כתב תביעה מתוקן נגד הרשות, ההסתדרות והוועד. נטען כי הם פוטרו מכיוון שהחוזה שלהם אמור להסתיים עד לקיץ 2015 מתוך מטרה למנוע מהם לקבל קביעות. עוד נטען שרשימת המיועדים לקביעות כוללת קרובי משפחה ומקורבים לחברי הוועד, למר עידן ולהנהלת הרשות.

45.
ביום 17.12.2014 הגישה הרשות כתב הגנה. הרשות הכחישה את טענות התובעים וטענה כי הם פוטרו כדין ומשיקולים ענייניים. עוד נטען שהטענות בנוגע לרשימת המיועדים לקביעות שגובשה בשיתוף עם ההסתדרות והוועד לוקות בשיהוי קיצוני ויש לדחותן.

ביום 18.12.2014
הגישו ההסתדרות והוועד כתב הגנה. נטען כי הם לא מעסיקיהם של התובעים וכי כתב התביעה אינו כולל סעד כנגדם ולכן יש לסלקו על הסף. ההסתדרות הוועד אף הכחישו את הטענות בנוגע להעדפת קרובי משפחה וטענו שאין להן אחיזה במציאות. בנוסף נטען כי התובעים מיצו כמעט לחלוטין את תקופת ההעסקה הארעית שלהם שהוגדרה עד לחמש שנים ולכן לפי שיטת ה-
fifo

(
f
irst in first out
), קרי – ראשון נכנס ראשון יוצא (להלן: שיטת ה-
fifo
), שמטרתה לאפשר חלוקה שוויונית וצודקת של המשרות הארעיות בין עובדי הרשות - הם אלה שפוטרו. עוד נטען כי אם יש לתובעים טענות כלפי נציגות העובדים מכל עילה שהיא, עליהם לפנות לרשות השיפוט בהסתדרות.

46.
ביום 15.1.2015 התקיים דיון קד"מ.

בדיון הקד"מ נדונה בקשת התובעים לגילוי מסמכים ולעיון בתיקים אישיים של ארבעים ושישה עובדי הרשות שנכללו ברשימת המיועדים לקביעות אשר לגביהם 'קיים חשש', כהגדרת התובעים, שהם הועדפו על פניהם משיקולים זרים.
הרשות התנגדה לבקשה בטענה שמדובר בפגיעה בפרטיות של אותם עובדים והוסיפה שאם התובעים יטענו טענות בנוגע לעובדים ספציפיים שנכללו ברשימת המיועדים לקביעות היא תגיב על כל טענותיהם במסגרת תצהירי העדות מטעמה.
בנסיבות אלה הודיעו התובעים שהם אינם עומדים על הבקשה לגילוי התיקים האישיים של העובדים ושבמסגרת התצהירים מטעמם יפרטו טענותיהם בנוגע לעובדים שהועדפו על פניהם שלא כדין על מנת שהרשות תוכל להתייחס אליהם.

בנוסף נדונה בקשת ההסתדרות והוועד לסילוק על הסף והוסכם לשנות את מעמדם מ'נתבעים' ל'צדדים דרושים' (להלן: גם הצדדים הדרושים).

47.
הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית.

התובעים
הגישו תצהירים מטעמם וכן תצהיר של מר יעקב מצלאווי – עובד הרשות לשעבר (להלן: מר מצלאווי). יודגש כי התובעים לא פירטו בתצהיריהם שמות של עובדים ספציפיים שהועדפו על פניהם משיקולים זרים אלא ציינו באופן כללי שישנם שני עובדים שהתקבלו לעבודה בשל קרבתם לוועד. האחד, עבד עימם במחלקה והפך למדריך קורסים והשני התקבל עם פרופיל צבאי נמוך (21) למרות שתנאי הקבלה לרשות מחייבים שירות צבאי.
בתצהירו של מר מצלאווי פורטו שמותיהם של עובדים שנכללו ברשימת המיועדים לקביעות ואשר נטען לגביהם שהם מקורבים לוועד.

הרשות והצדדים הדרושים
הגישו אף הם תצהירי עדות ראשית. יודגש כי הרשות התייחסה בתצהירים מטעמה לטענות התובעים בנוגע לעובדים הספציפיים שפורטו בתצהירו של מר מצלאווי.

48.
ביום 14.4.2015, יומיים לפני דיון ההוכחות, הגישה הרשות בקשה להוספת ראיות מטעמה. מדובר בשלושה מסמכים המתעדים שלושה אירועים שבהם היה מעורב מר דניאל במהלך עבודתו ברשות (להלן: הראיות הנוספות). נטען כי מסמכים אלה רלוונטיים להליך.

ביום 15.4.2015
, לאחר שנתנה לתובעים זכות התגובה, התקבלה בקשת הרשות ונקבע כי מר דניאל יוכל להתייחס לראיות הנוספות במסגרת תצהיר משלים או בתחילת עדותו.

49.
ביום 16.4.2015 התקיים לפנינו[48]
דיון הוכחות ראשון שבו העידו התובעים.

תחילה העידו מר קינן ומר פימט ולאחריהם מר דניאל.
מר דניאל התייחס בתחילת עדותו לראיות הנוספות שהגישה הרשות. בנוסף, במהלך החקירה הנגדית הודה מר דניאל כי הקליט את ישיבת השימוע שנערכה לו.
יצוין כי הקלטת לא הוגשה לבית הדין עד לאותו מועד וכי התובעים אף לא גילו אותה במסגרת תצהיר גילוי המסמכים מטעמם[49]
.

בסיום עדותו של מר דניאל הודיעו התובעים שמר מצלאווי לא התייצב למתן עדות מסיבה שלא הובררה. התובעים ביקשו להעיד את מר מצלאווי בפתח דיון ההוכחות הנוסף שנקבע לשמיעת עדויות הרשות והצדדים הדרושים. הבקשה התקבלה והתובעים התבקשו להודיע סמוך לדיון אם מר מצלאווי יתייצב למתן עדותו.

50.
ביום 7.5.2015 הגישו התובעים בקשה להוספת ראיה – קלטת השימוע שנערך למר דניאל (להלן: קלטת השימוע). בבקשה נטען כי מדובר במסמך רלוונטי להליך.

ביום 7.6.2015
התקבלה הבקשה ולתובעים התאפשר להגיש את הקלטת ותמלילה. עוד נקבע בהחלטה כי הרשות והצדדים הדרושים יוכלו להגיש תצהיר משלים מטעמם בנוגע לקלטת השימוע ולהשלים את חקירתם של התובעים בנוגע לראיה זו בלבד בפתח דיון ההוכחות הנוסף.

51.
ביום 9.7.2015 הגישו התובעים תצהיר משלים של מר דניאל בצירוף קלטת השימוע ותמליל. הרשות הגישה ביום 15.7.2015 תצהיר משלים של מר קדוש בנוגע לשיחת השימוע שנערכה למר דניאל.

52.
באותו היום הודיעו התובעים שהם מוותרים על עדותו של מר מצלאווי מכיוון שאינו משתף עימם פעולה והם מתקשים לאתרו.
בנסיבות אלה, תצהירו של מר מצלאווי אינו מהווה חלק מחומר הראיות בהליך
[50]
.

53.
ביום 19.7.2015 התקיים לפנינו[51]
דיון הוכחות נוסף.

בתחילת הדיון נחקרו מר קינן ומר דניאל בנוגע לקלטת השימוע.

כמו כן, בדיון העידו מטעם הרשות מר קדוש וגב' ריביס ומטעם הצדדים הדרושים מר עידן.

54.
הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

דיון והכרעה
55.
השאלות העיקריות השנויות במחלוקת בין הצדדים הן האם התובעים הופלו בעת גיבוש רשימת המיועדים לקביעות? האם התובעים הופלו בעת פיטוריהם? והאם נפלו פגמים בהליך השימוע שנערך להם? לאחר שנשיב על שאלות אלה נדון בטענות התובעים לאפליה בתקופת עבודתם ברשות ובטענותיו הפרטניות של מר פימט לאפליה במכרזים לתפקיד כבאי. לסיום נדון בשאלת הסעד הראוי.

56.
בטרם נשיב על השאלות שפורטו לעיל נידרש לשני עניינים: האחד, קבילותו של דו"ח מבקר המדינה כראיה בהליך והשני טענת הרשות להרחבת חזית בסיכומי התובעים.

קבילותו של דו"ח מבקר המדינה
57.
התובעים צירפו לתצהיריהם[52]
דו"ח של מבקר המדינה מחודש אוקטובר 2014. הדו"ח מתאר את קשרי המשפחה ברשות ונכתב בו שלעובד ארעי שקרובי משפחתו מועסקים ברשות קיימים סיכויים טובים יחסית לקבל מעמד של עובד קבוע.

טענות הצדדים

58.
הרשות טענה שבהתאם לסעיף 30 לחוק מבקר המדינה [נוסח משולב], התשי"ט-1958 (להלן: חוק המבקר), דו"ח המבקר אינו יכול לשמש ראיה בהליך משפטי וזאת ללא קשר למטרה שלשמה הוגש. לפיכך נטען כי יש לדחות את הטענות המסתמכות על האמור בדו"ח המבקר.

59.
התובעים הסכימו בסיכומיהם כי דוח"ות המבקר אינם יכולים לשמש ראיה בהליך משפטי בהתאם להוראות סעיף 30 לחוק המבקר, אולם טענו שהדו"ח לא נועד לשמש ראיה להוכחת טענותיהם אלא ללמד על הנעשה ברשות ועל הנורמות הקלוקלות הנהוגות בה[53]
.

הכרעה
60.
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים מצאנו כי יש לקבל את טענת הרשות וכי דו"ח מבקר המדינה אינו יכול לשמש ראיה בהליך שלפנינו, כפי שיוסבר להלן.

61.
סעיף 30 לחוק מבקר המדינה קובע כי
"דו"חות, חוות דעת או כל מסמך אחר שהוציא או הכין המבקר במילוי תפקידיו לא ישמשו ראיה בכל הליך משפטי או משמעתי"
.

62.
בהתאם לפסיקה לא ניתן לעשות שימוש בדו"חות מבקר המדינה כראייה בהליך משפטי ולא ניתן לצרפם כנספחים לכתבי הטענות[54]
. בעניין משה דן בית הדין הארצי בהיקף השימוש שניתן לעשות בדו"חות המבקר, ופסק:
"את המונח 'לא ישמש כראיה' שבסעיף 30 לחוק מבקר המדינה, יש לפרש כאיסור על שימוש ראייתי ישיר בדו"חות, חוות דעת, וכל מסמך אחר שהוציא, או הכין, נציב קבילות הציבור במילוי תפקידו, וכל הודעה שנתקבלה על ידו, תוך כדי ואגב מילוי תפקידיו (להלן: המסמכים). מסמכים אלה אינם
קבילים כראיה ולא ישמשו ראיה בכל הליך משפטי או משמעתי.
חריג לכלל פרשנות זה הינו בעשיית שימוש ראייתי עקיף במסמכים, אף זאת, באופן ובהגבלות שלהלן
:
מותרת עשיית שימוש ראייתי עקיף
במסמכים שהוציא הנציב כאמור, ובמסמכים שהם בעלי זיקה ישירה לחקירה ולתשתית הראייתית שהובאה בפני
הנציב ושהם בגדר 'הודעה'. משמעות הדברים היא, כי מותר לעשות שימוש במסמכים לשם הכנת טיעוני הצדדים, או לשם הבנת הרקע לסכסוך. במסגרת זו, ניתן להביא את דו"ח מבקר המדינה והחלטותיו לידיעת הצדדים, ובאמצעותם לידיעת בית הדין לעבודה.
חריג נוסף לכלל זה הוא היתר להגשת הצו כראייה כאשר צו נציב תלונות הציבור, כשלעצמו, מהווה מרכיב בעילת התביעה או בטענות ההגנה, של צד להליך. בנסיבות אלה, מותר להציג את הצו כראיה לעצם העובדה שניתן צו ולתוכנו האופרטיבי של הצו בלבד. זאת, להבדיל מהצגת הצו כראייה לאמיתות תוכנו של הצו. לשון אחר: ניתן להגיש את הצו כראיה להוכחת הטענה על עצם הוצאת הצו על ידי נציב תלונות הציבור, ועל הוראות אופרטיביות מסוימות שבו, וזאת לצורך הוכחת הטענה כי הוראות הצו הופרו.
אולם על השימוש הראייתי העקיף, כאמור, חלה הגבלה מפורשת וברורה
והיא – שבהבאת המסמכים לידיעת הצדדים ובית הדין, לא תהא כל חריגה מגבולות האיסור שבסעיף 30 לחוק, ובכפוף לכך שלא ייחצה קו הגבול והגדר שמעמיד אותו איסור. קרי, השימוש הראייתי העקיף במסמכים אינו מכשיר הגשתם כראיה, בעת הבירור העובדתי של ההליך המשפטי גופו, או כנספחים לכתבי הטענות.
ודוק.
הגשת הצו לצורך שימוש ראייתי עקיף בצו אינה מכשירה עשיית שימוש ראייתי ישיר אחר בצו. גם הגשת הצו כראיה אינה מכשירה עשיית שימוש בצו לשם הוכחת הטענה בדבר חשיפת מעשי שחיתות על ידי העובד, או הוכחת הטענה בדבר קשר סיבתי בין התנכלות ופיטורים לבין דיווח על מעשי שחיתות"

(ההדגשות במקור – ק.כ)
.


מכאן, שלא ניתן לעשות שימוש בדו"ח מבקר המדינה כראיה ישירה להוכחת עובדה מסוימת במסגרת הליך משפטי אלא ניתן להשתמש בו רק כראיה עקיפה במגבלות מסוימות. כמו כן, גם במקרים שבהם ניתן לעשות שימוש בדו"ח (הכנת טיעוני הצדדים והבנת הרקע לסכסוך) לא ניתן להגישו כראיה בהליך. נציין שבהתאם לפסיקה ניתן להגיש צו שניתן על ידי המבקר לצורך הוכחת עובדת נתינתו ותוכנו האופרטיבי בלבד.

63.
במקרה שלפנינו, התובעים הגישו את דו"ח מבקר המדינה כראיה בהליך והסתמכו, בין היתר, על תוכנו לצורך הוכחת טענותיהם להעדפת מקורבים ברשות. יודגש שבניגוד לטענת התובעים, דו"ח המבקר לא הובא לצורך הבנת הרקע לטענותיהם אלא הוא צורף לתצהירים כראייה בהליך וזאת, כאמור, על מנת לבסס את טענותיהם להעדפת מקורבים ברשות.

64.
בנסיבות אלה, בהתאם להוראות סעיף 30 לחוק מבקר המדינה לא ניתן לעשות שימוש בדו"ח המבקר במסגרת ההליך. לפיכך לא נתייחס במסגרת פסק הדין לטענות התובעים הנסמכות על דו"ח מבקר המדינה.

הרחבת חזית
65.
הרשות טענה[55]
כי בסעיף 77 לסיכומי התובעים נטען לראשונה להעדפה שלא כדין של עובדים ארעיים ספציפיים בעת גיבוש רשימת המיועדים לקביעות. נטען כי הטענות בנוגע לעובדים אלה לא נטענו בכתב התביעה ובתצהירי התובעים, ולכן מדובר בהרחבת חזית אסורה. הרשות ציינה שבקדם המשפט הודיעו התובעים שיפרטו במסגרת תצהירי העדות הראשית את הטענות בנוגע לעובדים ספציפיים שהועדפו שלא כדין על פניהם וזאת על מנת שהרשות תוכל לסתור אותן בתצהירים מטעמה ולהביא את כל המסמכים הרלוונטיים בעניינם. הרשות טענה שמר קדוש הגיע עם המסמכים הנוגעים לעובדים שפורטו בתצהיר מר מצלאווי אולם משלא נשאל לגביהם – לא הציג את המסמכים במהלך עדותו. בנסיבות אלה נטען שכל טענות האפליה ביחס לעובדים הארעיים הספציפיים שנטענו לראשונה בסיכומי התובעים הן בבחינת הרחבת חזית אסורה.

66.
מנגד התובעים התעלמו בסיכומי התשובה מטענת הרשות להרחבת חזית ואף חזרו על הטענות בנוגע להעדפת אותם עובדים ספציפיים מחמת קרבתם לחברי הוועד או להנהלת הרשות[56]
.

הכרעה
67.
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים מצאנו שיש לקבל את טענת הרשות להרחבת חזית בנוגע לעובדים הארעיים שעבדו במחלוקת אחרות ברשות אך לא בנוגע לעובדים הארעיים שעבדו במחלקה של התובעים, מהנימוקים שיפורטו להלן.


67.1
כאמור, הרשות הקצתה לכל מחלקה מספר תקנים קבועים לפי צרכיה. מנהלי המחלקות המליצו על עובדים ארעיים לקבלת קביעות בהתאם למספר התקנים שהוקצה למחלקה והרשות החליטה על זהות העובדים שיכללו ברשימת המיועדים לקביעות לאחר התייעצות עם הוועד.


בהקשר זה נציין כי אפליה נמדדת ביחס ל"שווים" ולא ביחס ל"שונים". לפיכך 'קבוצת ההשוואה' הרלוונטית כוללת את העובדים המבצעים את אותה עבודה או עבודה שוות ערך, דהיינו העובדים הארעיים במחלקה ולא העובדים הארעיים שבמחלקות אחרות.

לעניין העובדים המועסקים במחלקות אחרות ברשות
[57]
–

67.2
הרשות צודקת בטענה ולפיה לא נטען בכתב התביעה ואף לא בתצהירי התובעים להעדפה שלא כדין של עובדים ארעיים ספציפיים בשל קרבתם לחברי הוועד או להנהלת הרשות וכי טענות אלה נטענו לראשונה בסיכומים. בנסיבות אלה, הטענות שפורטו בסיכומי התובעים הן בגדר "הרחבת חזית אסורה". שכן, בהיעדר טענות ספציפיות בנוגע להעדפה שלא כדין של עובדים אלה בתצהירי התובעים, לא היה על הרשות לפרט בתצהיריה את השיקולים להכללתם ברשימת המיועדים לקביעות ולהציג מסמכים לסתירת טענות התובעים.

עוד נציין שרשימת המיועדים לקביעות כוללת למעלה ממאה ושלושים עובדים ולכן אין זה סביר להטיל על הרשות את הנטל לשכנע שקיימת עילה להעדפתם של כל העובדים המפורטים ברשימה על פני התובעים בקידום לקביעות, בהיעדר טענות ספציפיות מצד התובעים.
בנסיבות אלה, דין טענת הרשות בנוגע ל'הרחבת חזית' ביחס לעובדים המועסקים במחלקות אחרות – להתקבל.


67.3
עוד נציין כי אף אם לא היינו דוחים את טענות התובעים בשל הרחבת חזית, לא היה בהן כדי לסייע להם משני טעמים: האחד, העובדים שפורטו בסיכומים מועסקים במחלקות אחרות ברשות. משלא הוכח שהתקנים שהוקצבו לכל המחלקות והתנאים בהם שווים לאלה של המחלקה שבה עבדו התובעים, אין עובדים אלה ברי השוואה לתובעים. השני, התובעים לא הוכיחו ואף לא הציגו ראשית ראיה לכך שאותם עובדים מקורבים לחברי הוועד או להנהלת הרשות. מר קדוש העיד שאינו מודע לקיומם של קשרים משפחתיים או חברתיים של אותם עובדים לחברי הוועד או להנהלת הרשות[58]
ועדותו זו לא נסתרה. שכן כאמור, פרט לטענות בסיכומים, אין בפני
נו כל גרסה עובדתית של התובעים בנוגע לאותם עובדים.
בנסיבות אלה, משלא הובאו ראיות להעדפה פסולה של אותם עובדים, הרי שממילא דין טענות התובעים – להידחות.


67.4
בשולי הדברים נתייחס להשגות התובעים בנוגע לזכייתו של מר אסייד, חתנו של מר עידן, במכרז על אף שלא עמד בתנאי הסף.

טענות התובעים נטענו לראשונה בחקירתו הנגדית של מר עידן בלבד. מר עידן העיד שמר אסייד התקבל לעבודה לפני שהפך לחתנו ולכן טען שאין רלוונטיות לקרבה המשפחתית בכל הנוגע לקליטתו לעבודה. עדות זו לא נסתרה[59]
.

בנוגע לטענות בדבר זכייתו של מר אסייד במכרז למרות שלא עמד בתנאי הסף, נציין כי אלה לא הוכחו, בין היתר, משום שלא הובאו בפני
נו תנאי המכרז. עם זאת, אף אם היו מוכחות, לא היה בכך כדי לסייע לתובעים מהטעמים הבאים: הם לא התמודדו לאותו מכרז ולכן לא נפגעו; הם לא תקפו את החלטת וועדת המכרזים במועד הרלוונטי ולכן לא ניתן לבחון כיום את שיקולי הוועדה בעת קבלת ההחלטה על בחירתו של מר אסייד לתפקיד; מר אסייד לא צורף כצד להליך ולכן לא נשמעה גרסתו בעניין.
לפיכך, אנו דוחים את טענות התובעים בנוגע לקידומו של מר אסייד בשל קרבתו המשפחתית, אשר נטענו לראשונה בחקירתו הנגדית של מר עידן.

לעניין העובדים שהועסקו במחלקה
[60]
–

67.5
לעניין מר סיידון – התובעים טענו בתצהיריהם כי הוא נכלל ברשימת המיועדים לקביעות למרות שהיה מעורב במספר תאונות עבודה בתקופת עבודתו[61]
. לפיכך, בנוגע לעובד זה אין מדובר בהרחבת חזית.

לעניין מר אייל אבידן ומר עדי ג'ראק – אנו סבורים כי על אף שהתובעים לא פירטו בתצהירים טענותיהם בנוגע לעובדים אלה, יש לבחון את הטענות לגופן ואין לסלקן מחמת 'הרחבת חזית אסורה', ונסביר. כאמור, עילת התביעה היא הפליית התובעים והעדפת עובדים אחרים על פניהם בקידום לקביעות משיקולים זרים וללא קריטריונים ענייניים ואובייקטיבים. בתצהירי התובעים נטען באופן מפורש שלא הייתה עילה אמיתית להעדיף על פניהם עובדים ארעיים אחרים ושרשימת המיועדים לקביעות גובשה ללא קריטריונים אובייקטיביים וענייניים. בנסיבות אלה, על הרשות להביא ראיות לסתור את טענות התובעים בנוגע להעדפה פסולה של העובדים הארעיים ממחלקתם ולשכנע שהחלטתה לקדמם התקבלה משיקולים עניינים, בסבירות ובהגינות. נדגיש שבדיון קדם המשפט לא גובשה הסכמה דיונית ולפיה יהיה על הרשות להתייחס רק לעובדים שיפורטו בתצהירי התובעים. לפיכך, נוכח המחלוקות שפורטו בכתב התביעה על הרשות לשכנע שהעובדים הנמצאים ב'קבוצת ההשוואה' הרלוונטית, קרי – עובדי מחלקת ציוד קרקע, הועדפו על פני התובעים משיקולים ענייניים ודין טענותיה להרחבת חזית אסורה בהקשר זה – להידחות.

עם זאת, נציין כי אין בדחיית טענת הרשות להרחבת חזית בנוגע לעובדים הארעיים במחלקה כדי ל"הכשיר" את כל הטענות שנטענו בסיכומים בנוגע לעובדים אלה, שכן התובעים הוסיפו בסיכומים טענות עובדתיות חדשות שלא הוכחו כלל, כפי שיוסבר בהמשך.

68.
כעת נפנה לדון בטענות התובעים בנוגע להפלייתם בעת גיבוש רשימת המיועדים לקביעות.

האם קיימת הפליה בגיבוש רשימת המיועדים לקביעות
?
69.
בטרם נפרט את טענות הצדדים נעיר כי טענות התובעים התמקדו בהפלייתם עקב היעדר קרבה משפחתית או אחרת לחברי הוועד או להנהלת הרשות. אנו סבורים כי עניינן של טענות אלה בשקילת שיקולים זרים ופסולים ולא בהפלייה אסורה. עם זאת, משהצדדים לא טענו בעניין זה, נבחן את טענותיהם בהתאם למפורט בכתבי בי-הדין שהוגשו בהליך.

טענות הצדדים
70.
התובעים טענו שהופלו בכל תקופת עבודתם כאשר שיא האפליה היה באי הכללתם ברשימת המיועדים לקביעות וכתוצאה מכך פיטוריהם מהעבודה. נטען כי התובעים לא נכללו ברשימת המיועדים לקביעות משיקולים פסולים וזרים וכי גיבוש הרשימה נעשה ללא הליך מסודר וללא קריטריונים אובייקטיביים. לטענת התובעים, העובדים שנכללו ברשימת המיועדים לקביעות מקורבים לחברי ההנהלה או לחברי הוועד והם הועדפו על פניהם משיקולי קרבה ואינטרסים זרים, כאשר חלקם אף בעלי וותק נמוך משל התובעים. התובעים הוסיפו כי תיקם האישי נקי מעבירות משמעת וכולל חוות דעת חיוביות ולכך לא ברור מדוע לא נכלו ברשימה. בנוסף נטען כי לא ניתן לבחון אם הקריטריונים להם טענו עדי הרשות נכונים ואם נעשה בהם שימוש בשל בהעדר אסמכתאות בכתב.

71.
הרשות טענה כי אין בסיס לטענת האפליה. נטען כי רשימת המיועדים לקביעות גובשה בהתאם למדיניות סדורה ובתהליך עבודה ענייני ומקצועי. מכסת העובדים לכל מחלקה נקבעה בהתאם לצרכי הרשות ובסופו של יום ההנהלה היא זו שהחליטה על זהות העובדים שנכללו ברשימה לאחר קבלת המלצות המנהלים והתייעצות עם הוועד. נטען כי המלצות המנהלים ניתנו על סמך שיקולים ענייניים – מקצועיות, חריצות והשקעה יוצאת דופן בעבודה – וכי הן מגובות בהערכות כתובות. עוד נטען כי ברשימת המיועדים לקביעות נכללו העובדים הטובים ביותר ומרביתם בעלי וותק גבוה משל התובעים. הרשות הוסיפה שמעולם לא הובטחה לתובעים קביעות ושלא הוצג להם מצג שווא בעניין זה מצד הרשות.
עוד נטען שיש לדחות את טענות התובעים בנוגע לעובדים שונים שנכללו ברשימת המיועדים לקביעות מחמת הרחבת חזית, כאמור, ואף לגופן.

72.
הצדדים הדרושים טענו שהוועד פועל רבות במטרה לקדם קליטת עובדים ארעיים למעמד של עובדים קבועים. עם זאת, ההחלטה הסופית על זהות העובדים הנקלטים כעובדים קבועים נתונה לרשות.

התשתית המשפטית
73.
עקרון השוויון הוא עקרון יסוד במשפט הישראלי
[62]
. על פי עיקרון זה
אסור להפלות בין אדם לאדם, בין היתר, מטעמי גזע, מין, לאום, עדה, ארץ מוצא, דת, השקפה או מעמד חברתי. ביסוד עקרון השוויון עומדים שיקולים של צדק והגינות. אפליה פסולה היא היפוכו של עקרון השוויון ומשמעה נקיטת יחס שונה אל שווים.

74.
עיקרון השוויון קיבל ביטוי רחב בפסיקות בית המשפט העליון[63]
ובית הדין הארצי לעבודה[64]
וכן בחוקים שונים ומגוונים. בנוסף, עוגן עיקרון השוויון בחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו על אף שאינו נזכר בו במפורש[65]
.

75.
כאמור, אפליה היא יחס שונה לאנשים בעלי מאפיינים דומים וביסודה מונח גורם השרירות, חוסר הצדק וחוסר הסבירות. לכן בבסיסה של כל טענת הפליה קיימת "קבוצת שוויון" אשר החברים המנויים בה מקבלים יחס שונה האחד מן השני[66]
.
וכפי שנפסק בעניין תאטרון ארצי לנוער[67]
:
"אמור מעתה: חובת השוויון, שבדרך כלל רואים אותה כמקשה אחת, היא בעצם חובה כפולה. כדי לצאת ידי חובה צריך, ראשית, להחליט מהי קבוצת השוויון. החלטה זאת ניתנת לביקורת שיפוטית כמו כל החלטה מנהלית: אפשר לפסול אותה אם היא מבוססת על שיקולים זרים, לוקה בחוסר סבירות, וכיוצא באלה. שנית, לאחר שקבוצת השוויון נקבעה, חובה להחליט באופן שוויוני בתוך קבוצה זו. גם החלטה זאת, כמובן, ניתנת לביקורת שיפוטית: אפשר לפסול אותה אם היא מפלה על יסוד שיקולים זרים, וכיוצא בכך"
.

76.
האיסור על הפליית עובדים מעוגן בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 (להלן: חוק השוויון). וכך קובע סעיף 2(א) לחוק:
"לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, טיפולי פוריות, טיפולי הפריה חוץ-גופית, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, מקום מגוריהם, השקפתם, מפלגתם או שירותם במילואים, קריאתם לשירות מילואים או שירותם הצפוי בשירות מילואים...... בכל אחד מאלה:

.......
(3)
קידום בעבודה;
.......
(5)
פיטורים או פיצויי פיטורים;
........."
.

77.
בחוק השוויון אין הגדרה של 'קבוצת שוויון' אלא קביעה בדבר איסור הפליית עובד מחמת מאפיינים או תכונות ספציפיות של אותו עובד. בנוסף קיימת דרישה כי יתקיים קשר סיבתי בין האפליה הנטענת לבין התכונה או המאפיין של העובד.

סעיף 9 לחוק קובע כי יש להעביר את הנטל אל המעסיק להוכיח כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2 לחוק בהתקיימות תנאים הבאים:

"לענין קבלה לעבודה, קידום בעבודה, תנאי עבודה, שליחה להכשרה או השתלמות מקצועית, או תשלום פיצויי פיטורים – אם קבע המעסיק לגביהם תנאים או כישורים ודורש העבודה או העובד, לפי העניין, הוכיחו כי נתקיימו בהם התנאים או הכישורים האמורים;"

78.
הלכה היא שעל העובד להביא "ראשית ראיה" לכך שהחלטת המעסיק הייתה נגועה באפליה פסולה על מנת להעביר את נטל ההוכחה על כתפי המעסיק וכי אין צורך בהוכחה פוזיטיבית לאפליה[68]
. יפים לענייננו דברי השופטת וירט-ליבנה בעניין מורי:
"מנוסח הסעיף עולה כי נקודת המוצא היא שנטל ההוכחה מוטל על המעביד, אולם, בכל הקשור בפיטורים מעבודה, על העובד להוכיח בשלב הראשון כי לא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו. המחוקק נתן דעתו לקושי בהוכחת טענת ההפליה, ולכן אין הוא מטיל על העובד להוכיח פוזיטיבית את טענת ההפליה, אלא נקבע כי על העובד להוכיח כי לא היתה קיימת עילה ברורה לפיטוריו על פי התנהגותו או מעשיו, ולאחר מכן עובר הנטל על כתפי המעביד. בשלב הראשוני, על העובד להביא ראשית ראיה בלבד (ראו

פסק דין
פלוטקין, בעמ' 495). רק לאחר שעמד העובד בנטל זה והציג ראשית ראיה לקיומה של עילה לכאורה לפיטורים מחמת הפליה אסורה, עובר הנטל על כתפי המעביד לסתור את טענות העובד ולהוכיח כי לא פעל מתוך הפליה אסורה על פי עילות ההפליה המנויות בסעיף 2 לחוק שוויון ההזדמנויות"
(ההדגשות במקור – ק.כ)

79.
שאלה מקדמית שעשויה להישאל היא האם אפליה בשל קירבה משפחתית או אחרת נופלת בגדרו של סעיף 2 לחוק מכיוון שאין היא מוזכרת בו במפורש?
בית הדין הארצי פסק בעניין ספן בע"מ[69]
שרשימת הקריטריונים המנויים בסעיף 2 לחוק היא רשימה סגורה שלא ניתן להוסיף עליה, ולכן לכאורה יש להשיב על השאלה בשלילה. מנגד בפסיקה מאוחרת יותר בעניין וינברגר[70]
כאשר בית הדין הארצי דן בשאלה אם הוצאה כפויה לגמלאות נופלת בגדרו של סעיף 2 לחוק נפסק כי יש להשיב על השאלה בחיוב בהתאם לפסיקתו של בית המשפט העליון, ולפיה
"... הרשימה המנויה בסעיף 2 (הן של עילות ההפליה, הן של סוגי העניינים עליהם חל החוק) רשימה פתוחה"
[71]
.
כלומר, בהתאם לפסיקה האחרונה של בית הדין הארצי הנסמכת על פסיקתו של בית המשפט העליון רשימת הקריטריונים המנויים בסעיף 2 לחוק אינה רשימה סגורה.

בהקשר זה נציין כי בין אם הרשימה בסעיף 2 לחוק היא רשימה סגורה ובין אם לאו הרי שמשלא מצאנו כי הובאה ראשית ראיה להעדפה פסולה של עובדים אחרים על פני התובעים מחמת קרבה משפחתית או אחרת לחברי הוועד או להנהלת הרשות, כפי שיפורט בהמשך, אין להידרש לסוגיה זו.

הכרעה

80.
כאמור השאלה אותה העמידו הצדדים להכרעה היא האם התובעים הופלו בעת גיבוש רשימת המיועדים לקביעות, כטענתם, או שמא הרשימה גובשה על יסוד קריטריונים ענייניים ואובייקטיביים, כטענת הרשות?

81.
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, עדויותיהם והראיות שהוצגו לפנינו מצאנו שלא עלה בידי התובעים להוכיח, ולמצער, להביא ראשית ראיה לכך שעובדים אחרים הועדפו על פניהם בשל קרבה לחברי הוועד, להנהלת הרשות או מטעמים לא ענייניים אחרים. בנוסף, התובעים לא הוכיחו שהם אלה שראויים להיכלל ברשימת המיועדים לקביעות מבין כל העובדים הארעיים במחלקה, ולכן לא היה על הרשות להעדיפם בעת גיבוש הרשימה.
עם זאת, מצאנו כי הרשות לא התנהלה בשקיפות בעת גיבוש רשימת המיועדים לקביעות וזאת בניגוד לחובות המוטלות עליה כתאגיד סטטוטורי המחויב לנהוג על פי כללי המשפט המנהלי
. נפרט טעמינו לקביעות אלה.

לא הוכחה ואף לא הובאה ראשית ראיה לאפליה
82.
התובעים טענו בסיכומים כי שלושה עובדים ארעיים מהמחלקה נכללו ברשימת המיועדים לקביעות בשל קרבתם לחברי הוועד או להנהלת הרשות. טענות אלה לא הוכחו ולו בראשית ראיה, ונסביר.


82.1
מר אייל אבידן – אין מחלוקת שמר אבידן הוא נכד של מר עידן[72]
. כמו כן, מנספח 6 לתצהיר מר קדוש עולה שהוא החל לעבוד ברשות בחודש מרץ 2010, מספר ימים לאחר תחילת העסקתם של מר קינן ומר פימט. לפיכך לכאורה אין עילה להעדיפו על פניהם.
עם זאת, מר קדוש העיד כי מר אבידן עבד במשך חמש שנים ברשות לפני שנקלט בשנית לעבודה בחודש מרץ 2010 ואף הוסיף שהתקבלו בעניינו כל האישורים הנדרשים לצורך קליטת בן משפחה ברשות[73]
. כמו כן, גב' ריביס העידה שמר אבידן הוא עובד מעולה[74]
. משהתובעים לא טענו ובוודאי שלא הביאו ראיות לפגמים בעבודתו של מר אבידן, הרי שגרסת עדי הרשות לא נסתרה.
לפיכך, נוכח וותק העבודה הקודם והארוך של מר אבידן ברשות ובהיעדר טענות בנוגע לתפקודו המקצועי, עלה בידי הרשות לשכנע שהוא הועדף על פני התובעים בקידום לקביעות משיקולים ענייניים ולא בשל קרבתו המשפחתית למר עידן.


82.2
מר עדי ג'ראק – מר ג'ראק החל לעבוד ברשות בחודש יוני 2010, כשלושה חודשים לאחר מר קינן ומר פימט וכשבועיים לאחר מר דניאל.
התובעים טענו לראשונה בסיכומים[75]
שמר ג'ראק מקורב למר עידן מכיוון שאמו הייתה המנהלת של בנו של מר עידן בחברת דואר ישראל. טענה זו היא בבחינת "הרחבת חזית אסורה", כטענת הרשות בסעיף 65.3 לסכומיה, שכן לא נטענה קודם לכן ומסיבה זו לא ניתנה לרשות הזדמנות לסתור אותה.
לכך יש להוסיף כי טענת 'הקרבה' כלל לא הוכחה מכיוון שמדובר בטענה עובדתית שלא נטענה בתצהירי התובעים ואף לא בעדותם. יתרה מכך, מר עידן לא נחקר בעניין זה במהלך עדותו לפנינו. לפיכך, מצאנו כי לא הוכח ואף לא הובאה ראשית ראיה לכך שמר ג'ראק מקורב לחברי הוועד ושמסיבה זו הועדף על פני התובעים בעת גיבוש רשימת המיועדים לקביעות.

עוד נציין כי פרט לטענת 'הקרבה', שלא הוכחה כאמור, התובעים לא העלו כל טענה בנוגע לתפקודו הלקוי של מר ג'ראק. כאשר מנגד, גב' ריביס העידה שמדובר בעובד מעולה ואילו מר קדוש העיד ש
"כנראה הוא עובד טוב יותר מ-3 התובעים"
[76]
. לא נעלם מעינינו שהעדויות של עדי הרשות היו כלליות אולם מקום שבו לא הועלתה כל טענה בנוגע לתפקוד לקוי של מר ג'ראק ומשהוותק שלו אינו נמוך משמעותית מהוותק של התובעים די בעדויות אלה כדי לסתור את טענות התובעים.
בנסיבות אלה לא עלה בידי התובעים להוכיח, ולמצער, להביא ראשית ראיה להעדפתו הפסולה של מר ג'ראק על פניהם.



82.3
מר ניסן סיידון – מר סיידון החל לעבוד ברשות בחודש מרץ 2012, קרי – כשנתיים לאחר התובעים. מר סיידון נכלל בתוספת לרשימת המיועדים לקביעות.
התובעים טענו לראשונה בסיכומים[77]
שמר סיידון מקורב לאחד מחברי ההנהלה בשם מר גיא וענונו. בתצהיריהם נטען באופן כללי שהועדפו מקורבים ושמר סיידון הוא דוגמא לעובד שקודם לתפקיד מדריך קורסים למרות שהסתבך בתאונות עבודה, אולם לא צוין למי הוא מקורב ומהי מידת הקרבה[78]
. משהטענה בנוגע לקרבתו של מר סיידון לחבר הנהלת הרשות נטענה לראשונה בסיכומים מדובר ב"הרחבת חזית אסורה", כטענת הרשות בסעיף 65.1 לסיכומים. בנוסף, טענה זו לא הוכחה הן מן הטעם שהתובעים לא העידו עליה בתצהירים או במהלך עדותם לפנינו והן מן הטעם שכאשר מר קדוש נשאל בנושא השיב שאינו מודע לכך שמר סיידון מקורב לחבר ההנהלה[79]
. בנסיבות אלה לא הוכח שמר סיידון מקורב לאחד מחברי הנהלת הרשות.

לעניין טענות התובעים בנוגע למעורבותו של מר סיידון במספר תאונות עבודה ובנוגע לכך שלא הייתה כל סיבה אובייקטיבית להעדיפו על פניהם בקידום לקביעות
, נציין כי
מעורבותו של מר סיידון בתאונות עבודה, ולמצער, בתאונה אחת לא הייתה שנויה במחלוקת בין הצדדים. מר קדוש העיד שידוע לו על תאונה אחת שבה מר סיידון היה מעורב והוסיף שהוא
"עובד מספיק טוב ובעל ערך מוסף יותר מהתובעים"
[80]
. גב' ריביס הודתה שמר סיידון היה מעורב בשתי תאונות, אולם ציינה שהוא זוכה באחת מהן מכיוון שהיה כשל טכני שגרם לתאונה. בנוגע לתאונה האחרת היא העידה שמדובר בתאונה מקצועית שיכולה לקרות לכל עובד, מכיוון שבאותו מקרה הוא נסע לאחור ופגע בשוגג באנטנה של מטוס. גב' ריביס הוסיפה שתאונות מקצועיות קורות ושאף עובד אינו
מפוטר בגינן. בנוסף נטען שבעת קבלת ההחלטה לקדם את מר סיידון הובאו בחשבון יכולותיו, תרומתו למחלקה, גמישותו לעבודה והיענותו בחיוב לבקשות תגבור על אף שהתגורר סמוך לים המלח. גב' ריביס אף ציינה שבתיקו האישי של מר סיידון ישנם מכתבי הערכה ותודה[81]
.
בנסיבות אלה, משלא הובאה ולו ראשית ראיה להעדפתו של מר סיידון על פני התובעים משיקולים זרים ופסולים ונוכח עדותם של עדי הרשות בנוגע לשיקולים שעמדו בבסיס ההחלטה להכניסו לרשימת המועמדים לקביעות, שוכנענו כי מר סיידון קודם משיקולים ענייניים.

83.
כמו כן, טענת התובעים ולפיה גב' ריביס העדיפה להמליץ על מר אבידן, נכדו של מר עידן, המועסק במחלקה בתמורה להכללת בנה (שעבד במחלקה אחרת ברשות) ברשימת המיועדים לקביעות, נטענה בעלמא וללא ביסוס. התובעים לא העידו בעניין זה ולא הביאו ראשית ראיה לתפקוד לקוי של מר ריביס או לכך שהיו עובדים אחרים במחלקתו שיש להעדיפם על פניו בקידום לקביעות. כמו כן, כאמור, לא הובאה ולו ראשית ראיה לכך שהרשות העדיפה על פני התובעים עובדים ממחלקתם המקורבים לחברי הוועד או לחברי ההנהלה בעת גיבוש רשימה המיועדים לקביעות ולכן גם מסיבה זו נדחות טענותיהם בנוגע להתנהלותה של גב' ריביס.

למעלה מן הדרוש נציין כי לא הובאה ראשית ראיה ובוודאי שלא הוכח כי קיים פסול בהכללתו של בנה של מר ריביס (להלן גם: הבן) ברשימת המיועדים לקביעות. מר קדוש העיד[82]
כי הבן פוטר מהרשות כחלק מהליך פיטורים של מאה וארבעים קרובי משפחה ולאחר מכן נקלט לעבודה מחדש על פי הנהלים לקליטת קרובי משפחה. מר קדוש הוסיף שהבן הוא עובד טוב ומסיבה זו נכלל ברשימת המיועדים לקביעות.
יצוין שאף גב' גב' ריביס נשאלה בנוגע לקשר בין המלצתה לקידום מר אבידן לבין קידום בנה והשיבה[83]
:
"לא היה ולו קשר הקטן ביותר בין הדברים. הבן שלי פוטר בתקופה שהיה צריך להיות מועמד לקביעות בו בזמן שהיה לי קשר ויש לי קשר עם ועד העובדים וזה גם לא סייע לי והבן שלי הלך הביתה. לאחר 3 שנות צינון, הבן שלי הגיש שוב מועמדות, הוא עבר מסכת שאף עובד רגיל שמציג מועמדות לעבוד בנתבעת לא עבר אותה. הבן שלי היה צריך לעבוד את אישור סמנכ"ל מינהל וארגון, הוא היה צריך לעבור את אישור היועץ של הרשות, הבן שלי היה צריך לעבור את אישורו של מנכ"ל הרשות ושל מועצת המנהלים. רק לאחר מכן גויס לעבודה"
.

עדויותיהם של מר קדוש וגב' ריביס לא נסתרו. נוסיף, כי הטענות בנוגע לבנה של גב' ריביס, (שעבד במחלקה אחרת ברשות) לא נטענו בכתב התביעה ואף לא בתצהירי התובעים ולכן לא היה על הרשות לתמוך טענותיה בראיות נוספות או באסמכתאות בכתב.


84.
בנסיבות אלה, לא עלה בידי התובעים להוכיח ולמצער להביא ראשית ראיה לכך שעובדי המחלקה שנכללו ברשימת המיועדים לקביעות הועדפו על פניהם בשל קרבה משפחתית או אחרת לחברי הוועד ולהנהלת הרשות או מחמת שיקולים פסולים אחרים.

לא הוכח כי יש להעדיף את התובעים על פני העובדים הארעיים האחרים במחלקה
85.
התובעים לא הוכיחו שהם אלה שהיו אמורים להיכלל ברשימת המיועדים לקביעות ושיש להעדיפם על פני יתר העובדים הארעיים במחלקה, ונבאר.



85.1
מר קינן ומר פימט הצהירו שתיקם האישי היה נקי מעבירות משמעת וכלל חוות דעת חיוביות במועד גיבוש רשימת המיועדים לקביעות (10.10.2012)[84]
. עדויותיהם נכונות בנוגע להיעדר עבירות משמעת אך לא בנוגע לחוות הדעת, ונסביר.
אכן למר קינן ולמר פימט לא היו עבירות משמעת במועד הרלוונטי וגב' ריביס אף העידה כי
"... התובעים גילו חריצות במסגרת המשמרת שהם היו צריכים להיות בעבודתם"
[85]
. עם זאת, חוות הדעת שבתיקם האישי של מר קינן ומר פימט ניתנו בתאריכים 12.8.2014 וביום 18.7.2013 בהתאמה[86]
, קרי – לאחר המועד שבו גובשה הרשימה (אוקטובר 2012) ואחת מהן אף לאחר גיבוש התוספת לרשימה (אוקטובר 2013). מכאן, שבעת גיבוש רשימת המיועדים לקביעות לא היה בתיקם האישי של מר קינן ומר פימט חוות דעת חיוביות.


85.2
אף מר דניאל טען טענות דומות לאלה של שני התובעים האחרים. אולם הוכח כי במועד גיבוש רשימת המיועדים לקביעות כלל תיקו האישי פרט לחוות דעת חיובית גם תיעוד על עבירת משמעת אחת מיום 14.8.2012[87]
. עבירות המשמעת מיום 22.10.2012 ומיום 7.8.2014 נעברו לאחר גיבוש הרשימה ולכן אינן רלוונטיות.
עם זאת, נדגיש כי למרות שעבירת המשמעת של מר דניאל נעשתה סמוך למועד גיבוש הרשימה לא נטען על ידי הרשות שזו הייתה הסיבה לאי הכללתו ברשימת המיועדים לקביעות או שעניין זה נשקל באותו מועד. לכך יש להוסיף כי גב' ריביס העידה שגם עובד שהיה מעורב בתאונות עבודה יכול לעבור למסלול של קביעות ושתאונות אינן הופכות אותו לעובד גרוע[88]
. עדות זו מהווה חיזוק לכך שהאירוע מיום 14.8.2012 לא נזקף לחובתו של מר דניאל בעת גיבוש רשימת המיועדים לקביעות.


85.3
עם זאת, כאמור למחלקה שבה עבדו התובעים הוקצו שבעה תקנים בלבד בעת גיבוש רשימת המיועדים לקביעות וכפי הנראה תקן אחד בעת גיבוש התוספת לרשימה (שכן רק עובד אחד מהמחלקה נכלל בתוספת). חמישה תקנים אוישו על ידי עובדים בעלי וותק גבוה משל התובעים[89]
ושלושה על ידי עובדים בעלי וותק דומה או קטן מזה של התובעים. התובעים לא הביאו ראיות לכך שהם היו העובדים הטובים ביותר מבין עשרים וחמישה העובדים הארעיים שהועסקו במחלקה או שקיימים פגמים בעבודתם של העובדים האחרים ואף לא הצביעו על קריטריונים אובייקטיביים אחרים שבגינם יש להעדיפם על פני העובדים הארעיים שהועסקו במחלקה.
אמנם אין מחלוקת שהתובעים היו עובדים טובים אולם אין בעובדה זו לבדה כדי להצביע על הצורך בהעדפתם על פני העובדים הארעיים האחרים במחלקה, וזאת בהיעדר הוכחה לשיקולים אובייקטיביים וענייניים המחייבים את העדפתם. בנסיבות אלה, אף אם היה מוכח שהעובדים שנכללו ברשימת המיועדים לקביעות הועדפו משיקולים זרים, לא הוכח שהתובעים הם אלה שהיו אמורים להיכלל ברשימה.


85.4
אי לכך, למרות שאין חולק שהתובעים היו עובדים מקצועיים הרי שלא עלה בידיהם לבסס תשתית עובדתית מספקת על מנת שנגיע למסקנה כי היה על הרשות להעדיפם על פני העובדים הארעיים האחרים במחלקה בעת גיבוש רשימת המיועדים לקביעות.

86.
כאמור, מצאנו שהתובעים לא הוכיחו שהעובדים שנכללו ברשימת המיועדים לקביעות הועדפו על פניהם משיקולים פסולים. כמו כן, לא הוכח שהיה על הרשות להעדיף את התובעים על פני העובדים הארעיים האחרים שעבדו במחלקתם בעת גיבוש רשימת המיועדים לקביעות. לפיכך לא עלה בידי התובעים להוכיח ולמצער להביא ראשית ראיה לכך שהרשות שקלה שיקולים זרים בעת גיבוש רשימת המיועדים לקביעות.

הרשות התנהלה בחוסר שקיפות
87.
עם זאת, נבהיר כי למרות שהוכח שרשימת המיועדים לקביעות גובשה בהתייעצות עם הוועד לאחר שמנהלי המחלקות המליצו על עובדים הראויים לקידום בהתאם לקריטריונים כללים הנוגעים לאופן ביצוע עבודתם, כפי שיפורט להלן, מצאנו כי הרשות לא התנהלה בשקיפות בעת גיבוש הרשימה וזאת חרף היותה תאגיד סטטוטורי המחויב להתנהל על פי כללי המשפט המנהלי. ונבאר.

88.
כאמור, הרשות היא תאגיד סטטוטורי המחויב להתנהל על פי כללי המשפט המנהלי. ובלשונו של בית המשפט העליון[90]
:
"בעצם הקמתה של הרשות כתאגיד סטטוטורי הבטיח המחוקק כי הרשות תהא כפופה לביקורת שיפוטית מלאה ותתנהל על פי כל כללי המינהל הציבורי, שכן כגוף הממלא תפקיד ציבורי על פי דין, כל תאגיד סטטוטורי כפוף לביקורת של בג"ץ ולדיני המינהל הציבורי"
.

ובהמשך:
"חובתה של רשות שדות התעופה לפעול כנאמן הציבור באה לידי ביטוי גם כאשר ממנה היא את עובדיה. אכן, רשות ציבורית, הממנה עובד בשירות הציבור, פועלת כנאמן הציבור, וכלל גדול בידינו, שנאמנות זו צריך שתופעל בהגינות, ביושר, ללא שיקולים זרים ולטובת הציבור, שמכוחו ולמענו מסורה סמכות המינוי בידי הרשות הממנה"
.

בנסיבות אלה, משחלים על הרשות כללי המשפט המנהלי הרי שהיא מחויבת לשקול שיקולים ענייניים ואובייקטיבים ולנהוג בהגינות, בסבירות ובשקיפות בעת קליטת עובדים לעבודה, קידומם ופיטוריהם.

89.
מר קדוש הצהיר בנוגע לתהליך גיבוש רשימת המיועדים לקביעות, כך[91]
:
"תהליך גיבוש רשימת העובדים המיועדים לקביעות נעשה כחלק מתהליך סדור בו נטלו חלק צוותי הניהול של היחידות השונות ברשות. לאחר התייעצות עם נציגי הוועד, החליטה הרשות מיהם העובדים הראויים לקבלת קביעות ובכלל זה עובדים שהפגינו מקצועיות, חריצות והשקעה בעבודה, כשלכל יחידה הוקצבה באופן יחסי לגודלה כמות עובדים שיקבלו קביעות

(ההדגשה הוספה – ק.כ)
.
כלומר, הקריטריונים שעל פיהם נבחרו העובדים היו מקצועיות, חריצות והשקעה בעבודה. אין חולק שמדובר בקריטריונים ענייניים.


אף גב' ריביס העידה שבמסגרת השיקולים שנשקלו על ידה בעת גיבוש רשימת העובדים המומלצים לקביעות היא בחנה את הידע והתפקוד המקצועי של העובדים, נכונותם לעבודה בצוות, קבלת סמכות הממונים, ציות לכללי הבטיחות ולנהלים ושמירה על ציוד[92]
.


מכאן, שהיו קריטריונים קבועים וכלליים שעל פיהם נבחרו העובדים עליהם המליצו מנהלי המחלקות השונות ברשות לקידום לקביעות.

90.
עם זאת, גב' ריביס הודתה כי לא נדרשה להעביר להנהלת הרשות מסמכים בכתב שבהם דורגו העובדים במחלקה בהתאם לשיקולים השונים שנשקלו. ובלשונה של גב' ריביס[93]
:
"ש.
מכיון שהיה לך קושי והיו לך הרבה עובדים טובים והיית צריכה לבחור רק 7 עובדים, תוכלי להראות לביה"ד את מערכת השיקולים שנעשתה?
ת.
אני יכולה לומר, אני לא יכולה להראות. זה שיקולים ניהוליים שלי ושיתוף צוות הניהול ביחידה שהייתה.
ש.
כל הדברים האלה – אין שום דבר כתוב?
ת.
ככה זה נעשה.
ש.
האם היו ביניכם מחלוקות?
ת.
לא.
ש.
איפה הרשימה עם ההחלטה פה אחד על אותם 7 עובדים?
ת.
זה לא תועד כי ישבנו ודיברנו. קראתי כל פעם למשמרת בזמנה שלה, ביום העבודה שלה ודנו בנושא העובדים"

(ההדגשות אינן במקור – ק.כ)
.

91.
נוסיף שאף הרשות הודתה שלא קיים תיעוד של תהליך בחירת העובדים המיועדים לקביעות לאחר שהועברו המלצות מנהלי המחלקות, לרבות תיעוד של הקריטריונים למתן הקביעות ושל הדיונים שבהם הוחלט על זהות העובדים שנכללו ברשימה. כמו כן, לא הוצגו מסמכים כתובים המצביעים על עריכת השוואה בין העובדים בכל מחלקה ומחלקה, ולמצער, בין עובדי מחלקת ציוד קרקע, או לא מסמכים המעידים על הסיבות להעדפת העובדים שברשימת המיועדים לקביעות על פני העובדים האחרים, ולמצער, על פני העובדים האחרים במחלקה.

92.
היעדר תיעוד של תהליך בחירת העובדים המיועדים לקביעות, הן על ידי מנהלי המחלקות בעת גיבוש רשימת המומלצים לקביעות והן על ידי הנהלת הרשות, בעת קבלת ההחלטה הסופית ואי ניהול ההליך בשקיפות מעלה בספק את תקינותו ואת דרך קבלת ההחלטות, הגם שהעדויות בנוגע לקריטריונים שעל פיהם נקבעה זהות המיועדים לקביעות לא נסתרו. בנוסף התנהלות זו של הרשות מנעה מהעובדים בכלל, ומהתובעים בפרט, לבחון אם עניינם נבחן כראוי ואם ההחלטה להעדיף אחרים על פניהם התקבלה בתום לב, בהגינות, בסבירות וללא מניעים זרים.

בהקשר זה נוסיף כי אין אנו מקבלים את טענת הרשות ולפיה הפגם באי העלאת הקריטריונים על הכתב נרפא בעדויותיהם של מר קדוש וגב' ריביס. שכן כאמור הרשות היא תאגיד סטטוטורי שחלים עליו חובות מוגברות של הגינות ותום לב ואשר מחויב להתנהל בשקיפות על מנת שניתן יהיה להעביר תחת ביקורת את החלטותיו. לפיכך היעדר תיעוד של התהליך ושל השיקולים שעמדו בבסיס קבלת ההחלטות בדבר זהות העובדים שנכללו ברשימת המיועדים לקביעות עומד בסתירה להתנהלות הנדרשת והמצופה מהרשות ואף מונע ביקורת שיפוטית על התהליך בכלל ועל השיקולים שנשקלו על ידי הנהלת הרשות בפרט.

93.
עם זאת נדגיש כי בהיעדר ראשית ראיה להעדפה פסולה או לשיקולים לא עניינים בעת גיבוש הרשימה לא ניתן לקבוע כי הרשימה גובשה משיקולים פסולים או שהרשות לא פעלה על פי הקריטריונים שפורטו בעדויותיהם העקביות של מר קדוש וגב' ריביס בעניין. לעובדה שהרשות לא פעלה בשקיפות יינתן משקל בעת פסיקת הסעד הראוי.

94.
כללו של דבר: התובעים לא הביאו ולו ראשית ראיה להפלייתם בעת גיבוש רשימת המיועדים לקביעות מחמת קרבה לחברי הוועד או להנהלת הרשות. כמו כן, התובעים לא הוכיחו שהיה על הרשות להעדיפם על פני העובדים הארעיים האחרים במחלקתם בקידום לקביעות וכי ברשימת המיועדים לקביעות נכללו עובדים שאינם ראויים להיכלל בה. עם זאת, כאמור מצאנו כי בניגוד למצופה מרשות סטטוטורית המחויבת לפעול בהגינות, בשקיפות ובתום לב, ניהלה הרשות את תהליך גיבוש רשימת המיועדים לקביעות ללא תיעוד מתאים, עובדה המעלה בספק את תקינות התהליך והמונעת את העברתו תחת ביקורת שיפוטית. כאמור, לעניין זה נתייחס בהמשך בעת פסיקת הסעד הראוי.

65.
כעת נפנה לבחון אם התובעים הופלו בעת פיטוריהם במסגרת הליך הצמצומים שבו נקטה הרשות בחודש ספטמבר 2014.

האם התובעים הופלו בפיטוריהם
?
טענות הצדדים
96.
התובעים טענו כי פוטרו משיקולים זרים ותוך אפליה פסולה. נטען כי מטרת פיטוריהם הייתה לפנות מקום לעובדים אחרים שהועדפו על ידי הרשות בשל קרבה לחברי הוועד או להנהלת הרשות. התובעים הוסיפו וטענו כי פוטרו לפני תום תקופת ההעסקה שנקבעה בהסכמי העבודה שלהם למרות שעבדו בחריצות וציפו שההסכמים יוארכו לתקופה נוספת. עוד נטען כי הסיבות לפיטורים שנמסרו להם אינן נכונות. נטען כי הרשות לא פעלה על פי שיטת ה-
fifo
מכיוון שמר עידן לא ידע להסביר שיטה זו בעדותו. התובעים הוסיפו וטענו כי שיטת ה-
fifo
יכולה להיות רלוונטית במקרה שבו משך ההעסקה קבוע, סופי ובלתי ניתן להארכה אולם במקרה זה ניתן להאריך את ההעסקה בהתאם להתנהלותם ולאופן ביצוע עבודתם.

97.
הרשות טענה כי אופי העבודה מחייב גמישות המושגת באמצעות ויסות התקנים לעובדים קבועים ולארעיים, וזאת בהתאם לעומסי העבודה המשתנים ובשים לב למיומנות של כוח האדם וצרכיה. נטען שבתום חופשת קיץ 2014 חלה ירידה בכמות הנוסעים ולכן נאלצה לסיים את העסקתם של עובדים ארעיים, כמו בכל שנה באותה תקופה. נטען כי הוחלט לצמצם את כוח האדם בכמאה ושלושים עובדים ארעיים במספר פעימות. השיקולים בבחירת העובדים היו ענייניים ומקצועיים והרשימה נקבעה בהתייעצות עם מנהלי היחידות השונות לפי שיטת ה-
fifo
. פרט לתובעים פוטרו עובדים טובים, מקצועיים ויעילים אולם נוכח אילוצי הרשות לא הייתה ברירה אחרת מלבד סיום העסקתם. הרשות הוסיפה כי ניסיון התובעים להיאחז בעדותו של מר עידן על מנת לבסס אפליה נועד לכישלון. מר עידן לא הכחיש שרשימת העובדים גובשה על פי שיטת ה-
fifo
אלא שלא זכר את שם השיטה בעת מתן עדותו. בכל מקרה נטען כי רשימת העובדים המיועדים לפיטורים גובשה על ידי ההנהלה ולא על ידי הוועד ולכן יש ליתן לעדותו חשיבות משנית. הרשות אף הדגישה כי פיטורי התובעים נעשו בהתאם לדין, להסכמים הקיבוציים ולהסכמי העבודה, שבהם נכתב באופן מפורש שהתובעים יועסקו עד חמש שנים ושהרשות רשאית לסיים את העסקתם לפי שיקול דעתה גם במועד מוקדם יותר.

98.
הצדדים הדרושים טענו שבעקבות הירידה בהיקף הפעילות בנמל התעופה ביקשה הרשות לבצע הליך צמצומים במצבת כוח האדם. במסגרת הליך זה פוטרו התובעים. נטען כי התובעים הועסקו במועד פיטוריהם תקופה משמעותית ברשות והיו קרובים למיצוי תקופת ההעסקה המקסימלית במחלקה העומדת על חמש שנים. התובעים לא פנו לוועד לפני שיחות השימוע בבקשה שיסייע להם להאריך את תקופת עבודתם. בכל מקרה נטען כי התובעים לא הוכיחו שנפל פגם בהתנהלות הוועד.

התשתית המשפטית
99.
כידוע, פיטורי צמצום שונים מפיטורים רגילים או מפיטורי משמעת במספר מאפיינים שהעיקרי שבהם הוא הצורך הכלכלי של המעסיק לבצע צמצומים במקום העבודה. עם זאת גם בהליך זה כוחו של המעסיק אינו בלתי מוגבל ועליו לפעול בהגינות, בסבירות ובתום לב[94]
. הליך של פיטורי צמצום מתבצע בשני מישורים - הקיבוצי והאישי. במישור הקיבוצי, נקבעות אמות המידה האובייקטיביות לפיטורי העובדים על ידי המעביד בשיתוף נציגות העובדים במקום העבודה. במישור זה על הצדדים לפעול באופן ענייני, ללא משוא פנים, בהגינות ובסבירות על מנת לגבש רשימה של עובדים המיועדים לפיטורים שמטבע הדברים אינם נבחרים בשל תכונותיהם האישיות או עקב אי התאמתם למשרותיהם.
לאחר גיבוש רשימת העובדים המיועדים לפיטורים יש לבחון במישור האישי את נסיבותיו האישיות של כל אחד מהעובדים והוא זכאי במסגרת הליך של שימוע לבחינת טענותיו לגבי עצם ההחלטה לפטרו. על המעביד מוטלת החובה לשקול את טענות העובד הבודד ולנסות למצוא פתרונות ובכלל כך ביטול הפיטורים, שינוי תנאיהם וכדומה[95]
.

100.
בעניין מלחם[96]
דן בית הדין הארצי במקרים שבהם יתערב בית הדין בפיטורי צמצום וקבע:
"...יתכנו שתי קבוצות של מקרים בהן יתערב בית הדין בזהותם של מפוטרים בפיטורי צמצום. הקבוצה האחת, מתייחסת לדרך שבה בוצעו פיטורי הצמצום, שהייתה בלתי צודקת ונעשתה בדרכים שאינן מקובלות וראויות, כגון, שהפיטורים נעשו שלא בשיתוף עם נציגות העובדים, או תוך קיפוח העובדים בזכות הטיעון. הקבוצה השנייה מתייחסת לאמות מידה בלתי ראויות לבחירת המפוטרים, כגון אמות מידה הטומנות בחובן הפליה מסוגים שונים, השתייכות לארגון עובדים, נימוקים של בטיחות וגהות בעבודה, וכדומה"

(ההדגשה אינה במקור – ק.כ.)
.

בעניין שדה[97]
התייחס בית הדין הארצי לדרך בה יש לבצע את הליך פיטורי הצמצום:
"משהוברר כי אין מנוס מפיטורי הצמצום, יש לעשות כן באופן מובנה, ברור ושקוף ככל האפשר. בתוך כך נדרשת הקפדת יתר במהלכים אלה: קביעת אמות-מידה ברורות למידרג הפיטורים, כשהן מתועדות ומובאות לידיעת כל הנוגעים בדבר בעיתו; פעולה במשותף של ההנהלה ושל נציגות העובדים, תוך שניתנת הדעת לאיזון הנדרש בין צרכי המפעל לבין צרכי העובדים ככלל וכיחידים; ייצוג מלא ונאות לאינטרסים של העובדים על-ידי נציגותם, המשמשת להם לפה כלפי ההנהלה; וקביעה בהסכמים של פורום שימוע והליכי שימוע לעובדים, תוך הצגת אמות המידה לפיטורים בפני
הם ומתן הזדמנות להביא טענותיהם בנדון זה"
.

הכרעה
101.
במקרה שלפנינו רשימת העובדים המיועדים לפיטורים נקבעה בשיתוף עם הוועד ולתובעים ניתנה הזדמנות לטעון טענותיהם כנגד הכוונה לפטרם לפני שהוחלט על פיטוריהם. נוכח טענות התובעים יש לבחון תחילה אם הובאה ראשית ראיה לאפליה או לשקילת שיקולים זרים במהלך פיטורי הצמצום שנערכו ברשות בחודש ספטמבר 2014.
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, עדויותיהם והראיות שהוצגו לפנינו מצאנו כי לא עלה בידי התובעים להוכיח ולמצער להביא ראשית ראיה לכך שפוטרו שלא כדין
, כפי שיפורט להלן.

102.
ראשית, הוכח כי הרשות נקטה בהליכי צמצום של כוח אדם לאחר סיום חופשת קיץ 2014 וזאת בעקבות הירידה בהיקף הנוסעים, ונפרט.


102.1
עבודתם של העובדים הארעיים ברשות היא עבודה עונתית המשתנה בהתאם לצרכי הרשות ומידי שנה מפוטרים מאות עובדים ארעיים. כמות המפוטרים מושפעת מהירידה בכמות הנוסעים בנמל התעופה, אשר מטבע הדברים אינה תלויה ברשות, ומתרחשת בעיקר בתום עונת הקיץ וחגי תשרי. תקופה זו מוגדרת
"עונת השפל"
, כלשונו של מר פימט[98]
,

ומחייבת את צמצום האדם ברשות הבא באמצעות פיטורי עובדים. יצוין כי בחודש ספטמבר 2014 הצורך בפיטורי צמצום נבע גם ממבצע "צוק איתן" שהוביל אף הוא לירידה בהיקף הנוסעים בחודשי הקיץ[99]
.


102.2
טענת התובעים ולפיה לא חלה ירידה בהיקף הנוסעים בנמל התעופה הנסמכת על כתבה עם מר שמואל זכאי – מנהל נמל התעופה בן גוריון[100]
, שבה דווח על ירידה מינורית בכמות הנוסעים שפקדו את נמל התעופה, דינה להידחות. ראשית, מר קדוש הצהיר כי חלה ירידה בכמות הנוסעים, ועדותו לא נסתרה[101]
. שנית, בכתבה נכתב שכמות הנוסעים ירדה בהשוואה לכמות הנוסעים בשנה שעברה, כאשר אין חולק שגם בחודש ספטמבר 2013 נערכו פיטורי צמצום[102]
. שלישית, כתבה המפורסמת באמצעי התקשורת היא בבחינת עדות מפי השמועה שכן כותבי הכתבה או מר זכאי לא הובאו למתן עדות.
אי לכך, אין באמור בכתבה כדי לסתור את טענת הרשות בדבר הצורך בפיטורי צמצום בחודש ספטמבר 2014, פיטורים הנערכים ברשות מידי שנה באותה תקופה.


102.3
כמו כן, התובעים הודו שהם לא היו העובדים היחידים שפוטרו ושבמועד פיטוריהם בחודש ספטמבר 2014 פוטרו עוד כמאה ושלושים עובדים[103]
.

בנסיבות אלה שוכנענו כי הרשות נקטה בהליכים של פיטורי צמצום בחודש ספטמבר 2014.

103.
שנית, הוכח כי פיטורי הצמצום בוצעו על פי שיטת ה-
fifo
, ונסביר.


103.1
מר קדוש העיד על השיקולים הנשקלים בעת גיבוש רשימת המיועדים לפיטורים במסגרת פיטורי צמצום, באופן הבא[104]
:
"תהליך הקביעה של מי שפוטר מהעבודה כפי שאנו מפטרים בכל שנה לאחר חגי תשרי, נקבע בין מנהלי היחידות לפי גודל יחסי של היחידה. נקבעים רשימה של שמות לפי שיטת ה'פיפו' מי האנשים שיוצאים והמפוטרים מהיחידות"

(ההדגשה הוספה – ק.כ)
.

ובהמשך:
".... רשימת המפוטרים גם השנה
(הכוונה לשנת 2015 – ק.כ) תקבע אחרי חגי תשרי, יפוטרו 130 עובדים או יותר על פי שיטת ה'פיפו' על פי רשימות שהמנהלים ישלחו לאגף כח אדם ובהתייעצות ובעבודה הדדית עם הועדים ואין בזה פסול.
לשאלתך – אין לי דרך להראות נימוקים אחרים. כל העובדים שמועסקים ברשות הם עובדים טובים שמקבלים חוות דעת בניירת מחברות ואין פסול בזה"

(ההדגשה הוספה – ק.כ)
.

כלומר מעדותו של מר קדוש, שהייתה עקבית ולא נסתרה, עולה כי פיטורי צמצום ברשות מתבצעים לפי שיטת ה-
fifo
.


103.2
כמו כן, התובעים עצמם הודו שבישיבת השימוע נאמר להם שהסיבה לפיטוריהם היא שיטת ה-
fifo
, דהיינו פיטורי עובדים שהעסקתם עתידה להסתיים עד לקיץ 2015. עובדה זו מחזקת אף היא את גרסת הרשות בנוגע לשיקולים שעמדו בבסיס פיטורי הצמצום בחודש ספטמבר 2014.


103.3
עוד נציין כי לא נעלמו מעינינו עדותם של התובעים ולפיה פוטרו עימם עובדים בעלי וותק נמוך משלהם[105]
. עם זאת, אין בכך כדי להפריך את גרסת הרשות בדבר פיטורים לפי שיטת ה-
fifo
מכיוון שלא הובאו ראיות לכך שהעובדים שנותרו ברשות לאחר פיטורי הצמצום בקיץ 2014 הם בעלי וותק גבוה משל התובעים או משל העובדים האחרים שפוטרו עימם. כמו כן, התובעים אף לא הצביעו על כך שהסכמי ההעסקה של העובדים שפוטרו אינם עתידים להסתיים עד לקיץ 2015.


103.4
זאת ועוד. כאמור, הרשות היא זו שהחליטה על רשימת המפוטרים ולא הוועד לפיכך, העובדה שמר עידן לא ידע להסביר מהי שיטת ה-
fifo
[106]

אינה מחלישה את גרסתה בדבר גיבוש רשימת המפוטרים על יסוד שיטה זו.


103.5
בהקשר לטענות התובעים נגד שיטת ה-
fifo
נציין שהשיקולים בפיטורים בכלל ,לרבות בפיטורי צמצום, מצויים בתחום הפררוגטיבה הניהולית של הרשות ואין מקום שבית הדין יתערב בהם ויחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתה. עוד נציין שלא מצאנו פסול בשיטת ה-
fifo
במקרה של פיטורי עובדים ארעיים, שממילא תקופת עבודתם עתידה להסתיים בתוך מספר חודשים וזאת על מנת שעובדים ארעיים אחרים שעבדו תקופה קצרה יותר יוכלו למצות את תקופת ההעסקה הזמנית.


בנסיבות אלה, מצאנו כי פיטורי הצמצום שבהם נקטה הרשות בחודש ספטמבר 2014 התבססו על שיטת ה-
fifo
.

104.
שלישית, התובעים לא הציגו לפנינו ראיות המלמדות על העדפת מקורבים בהליך הפיטורים שבוצע. התובעים לא פירטו ולו שם אחד של עובד ארעי שנותר בעבודה בשל קרבתו לחברי הוועד או לחברי ההנהלה. בנסיבות אלה התובעים לא הציגו תשתית עובדתית מספקת על מנת שנגיע למסקנה כי פיטוריהם בוצעו משיקולים זרים.

105.
רביעית, התובעים התקבלו לעבודה במעמד של עובדים ארעיים על פי ההסכם הקיבוצי משנת 2007. הסכם זה קובע שהם יועסקו לתקופה של עד חמש שנים, כאשר הרשות רשאית לפטרם בכל עת. בתחילת העסקתם חתמו התובעים על מסמך ולפיו העסקתם תהיה למשך שנתיים, כאשר לרשות הזכות לפטרם בכל עת. לאחר השנתיים הראשונות הוארכו מעת לעת תקופות ההעסקה של התובעים בהסכמים ספציפיים, כאשר בכולם נכתב במפורש כי הרשות רשאית לפטרם בכל עת. בנסיבות אלה לא קיימת לתובעים ציפייה לגיטימית להמשיך בעבודתם בתום התקופה הקבועה בהסכמים שנחתמו עימם.
כמו כן, אף לא קיימת לתובעים ציפייה לגיטימית להמשיך ולעבוד ברשות לאחר תום חמש שנות העסקה. מכיוון שאין כל הוראה בהסכמים הקיבוציים החלים ברשות המקנה לעובדים המועסקים למעלה מחמש שנים מעמד של עובדים קבועים[107]
.

106.
כללו של דבר: לא מצאנו כי התובעים הופלו בפיטוריהם בחודש ספטמבר 2014. הרשות הוכיחה כי נדרשה לקצץ בכוח האדם כמידי שנה לאחר סיום עונת הקיץ וכי השיקול שעמד בעת גיבוש רשימת המפוטרים היה שיטת ה-
fifo
, שיטה בה נוקטת הרשות מידי שנה בפיטורי העובדים הארעיים. כמו כן, לא עלה בידי התובעים להצביע על עובדים ארעיים שנותרו לעבוד ברשות בעלי וותק גבוה משלהם או משל העובדים האחרים שפוטרו יחד עימם. בנסיבות אלה לא מצאנו כי התובעים הופלו בפיטוריהם.

האם נפל פגם בהליך השימוע שנערך לתובעים
?
טענות הצדדים
107.
התובעים טענו כי נפלו פגמים מהותיים בהליך השימוע, כי תוצאתו הייתה ידועה מראש וכי הוא נעשה למראית עין. נטען כי התובעים זומנו שבעים ושתיים שעות בלבד לפני השימוע ולכן לא יכלו להתכונן אליו כראוי, כי עורכי השימוע לא ענו לשאלותיהם במהלך השימוע, כי השימוע היה קצר וכי הוא לא נערך בפתיחות, בהגינות ובתום לב. התובעים הוסיפו שאף מר עידן הודה בעדותו שבמרבית המקרים תוצאת השימוע ידועה מראש. לפיכך נטען שנפלו פגמים מהותיים בהליך השימוע שנערך להם.

108.
הרשות טענה כי לא נפל פגם בהליך השימוע שנערך לתובעים. התובעים זומנו לשימוע כדין ולאחר שהובהרה להם הסיבה שבגינה נשקל סיום העסקתם ברשות. טענות התובעים נשמעו במהלך השימוע ונוהל פרוטוקול כדין. לאחר שהגורמים המוסמכים ברשות שקלו את טענות התובעים, התקבלה החלטה על פיטוריהםבתום לב ומשיקולים ענייניים. הרשות הוסיפה כי במהלך של פיטורי צמצום קיימת תחושה טבעית שהחלטת הפיטורים היא סופית ואינה ניתנת לשינוי. עם זאת, נטען שהיו עובדים שהושארו בעבודה לאחר הליך השימוע בשל נסיבות אישיות ומשפחתיות חריגות. עוד נטען כי אף אם יימצא פגם בהליך השימוע הרי שאין המדובר בפגם היורד לשורשו של הליך ואין בו כדי להקים לתובעים זכאות לסעד כלשהו.

התשתית המשפטית
109.
כידוע, זכות השימוע היא חלק מחובת המעסיק לפעול בתום לב ובדרך מקובלת בעת פיטורי עובד. לכן מוטלת על המעסיק החובה לשמוע את העובד לפני פיטוריו[108]
, וזאת בכדי ליתן לו הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיו ולנסות לשכנע את המעסיק לחזור בו מההחלטה לפטרו. קיומו של שימוע בלב פתוח ובנפש חפצה מוטל על כל מעסיק, בין אם מדובר במגזר הפרטי ובין אם מדובר במגזר הציבורי. על חשיבותה של זכות הטיעון כבר נפסק כי[109]
:
"הלכה פסוקה היא, מימים ימימה, כי זכות הטיעון הינה מזכויות היסוד הראשוניות בשיטתנו המשפטית, ומקום של כבוד שמור לה ביחסי העבודה בכלל, קל וחומר עת נשקלת האפשרות לסיום עבודתו של עובד...

ודוק. זכות השימוע איננה מטבע לשון, אין לראות בה 'טקס' גרידא שיש לקיימו, מצוות אנשים מלומדה, כדי לצאת ידי חובה. זכות הטיעון נמנית על זכויות היסוד של שיטתנו המשפטית ומטרתה להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבוררת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו של מי שעלול להיפגע מן ההחלטה...."
.

110.
כמו כן, כאמור, המאפיין העיקרי של פיטורי צמצום הוא הצורך הכלכלי של המעסיק לבצע צמצומים במקום העבודה. לכן מטבע הדברים זכות השימוע של העובד במסגרת פיטורים אלה מצומצמת בעיקר לנסיבותיו האישיות[110]
.

הכרעה
111.
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, עדויותיהם והראיות שהוצגו לפנינו מצאנו כי לא נפל פגם בהליך השימוע שנערך לתובעים פרט לאי מתן הנמקה מספקת בעניינו של מר דניאל, כפי שיפורט להלן.

112.
אין חולק כי התובעים זומנו לישיבת שימוע כדין. במכתב ההזמנה לשימוע נכתב כי הרשות שוקלת לסיים את העסקתם בשל צמצומים. כמו כן, בתחילת ישיבת השימוע הוצגה בפני
הם עילת הפיטורים – פיטורי צמצום בעקבות הירידה בהיקף העבודה בתום עונת השיא בתיירות. בנוסף, ניתנה לתובעים מלוא ההזדמנות להשמיע את טענותיהם וכך עשו.

בהקשר לטענת התובעים ולפיה זומנו לשימוע רק שבעים ושתיים שעות מראש ולכן לא יכלו להתכונן להליך כראוי, נציין כי דינה להידחות. שכן פרט לעובדה שהתובעים לא ביקשו לדחות את ישיבת השימוע על מנת להתכונן כראוי, מדובר בטענה כללית וסתמית. התובעים לא פירטו באיזה אופן נפגעו טיעוניהם ומהן הטענות הנוספות שהיו מעלים אם היה ניתן להם פרק זמן ארוך יותר על מנת להיערך לשימוע. בנסיבות אלה דין טענת התובעים - להידחות.

לעניין מר פימט ומר קינן

113.
מר קינן ומר פימט טענו בישיבת השימוע טענות כלליות הנוגעות לאי הכללתם ברשימת המיועדים לקביעות וביקשו לדעת מדוע נותרו מחוץ לאותה רשימה ומה היו הקריטריונים לגיבושה. הם אף טענו שבכל שנה שמתקיים הליך פיטורים ברשות ושהם הראשונים המועמדים לפיטורים. מר קינן ומר פימט לא העלו בישיבת השימוע טענות הנוגעות לנסיבות אישיות שבגינן יש לשקול את המשך העסקתם ברשות.

114.
ההחלטה לפטר את מר קינן ומר פימט לא התקבלה על אתר. כאמור, מר קינן ומר פימט טענו רק טענות כלליות בנוגע לרשימת המיועדים לקביעות שגובשה עוד בשנת 2012 ולכן לא מצאנו כי נפל פגם במכתב הפיטורים שניתן להם. שכן, כאמור מדובר בפיטורי צמצום, המתבצעים ברשות מידי שנה בעונה זו בתום תקופת השיא בתיירות, במסגרתם ניתן לשיקול המערכתי משקל רב יותר על פני עניינם האישי של העובדים ולכן משמר קינן ומר פימט בחרו שלא לפרט נסיבות אישיות המצדיקות את השארתם בעבודה, אין להם להלין אלא על עצמם ולא מצאנו כי נפל פגם בהליך השימוע שנערך להם.

לעניין מר דניאל

115.
מר דניאל טען טענות כלליות הנוגעות לאי הכללתו ברשימת המיועדים לקביעות אולם הוסיף ופירט גם נסיבות אישיות שלטעמו מחייבות את השארתו בעבודה. מר דניאל טען שהוא עובד טוב, עתיד להתחתן ועוזר בפרנסת הוריו הנכים והחולים. הרשות לא התייחסה במסגרת החלטתה לנימוקים האינדיווידואליים שהעלה מר דניאל ומסרה לו מכתב פיטורים לקוני, באותו נוסח שנמסר למר קינן ולמר פימט.
לטעמנו, על החלטת הרשות להיות מנומקת ולהתייחס גם לטענות האישיות שנטענו למרות שמדובר פיטורי צמצום, שבמסגרתם מפוטרים עובדים רבים. לפיכך, החלטתה הלקונית של הרשות בעניינו של מר דניאל אינה מספקת.

עם זאת, אנו סבורים כי לא מדובר בפגם היורד לשורשו של עניין וכי אין בו כדי להעיד על החלטה לא עניינית או לא חוקית של הרשות, במיוחד כאשר נסיבותיו האישיות של מר דניאל אינן חריגות. בהקשר זה נפנה לדברי השופט פליטמן (כתוארו אז) בעניין החברה הממשלתית למדליות ולפיהם בפיטורי צמצום
"לשיקולים האישיים הנוגעים לותק ולמצב סוציאלי חשיבות משנית אל מול השיקול העיקרי של התיעלות החברה להבטחת המשך קיומה למען עובדיה הנשארים"
וכי הטיעון צריך להתמקד בכך
"שנוכח צורכי החברה משתלם לה להמשיך ולהעסיקה תוך תשלום שכרה בהתחשב בתועלת שניתן להפיק מעבודתה"
. כאמור, לא מצאנו בטענותיו של מר דניאל שיקולים אישיים חריגים המצדיקים את המשך העסקתו במסגרת פיטורי הצמצום ולכן אנו סבורים כי הפגם שנפל בהיקף ההנמקה אינו מצדיק את ביטול החלטת הפיטורים אלא לכל היותר פיצוי כספי.

116.
בנסיבות אלה לא מצאנו שנפל פגם היורד לשורשו של הליך השימוע שנערך לתובעים.

האם התובעים הופלו בתקופת עבודתם ברשות
?
117.
התובעים טענו כי הופלו במהלך עבודתם בשל היעדר "קרבה" לחברי הוועד או להנהלת הרשות. נטען כי למרות ששילמו דמי חבר הוועד דאג רק לעובדים הקבועים ולא לארעיים. עוד נטען כי העסקתם כעובדים ארעיים יצרה אפליה שבאה לידי ביטוי בשכרם ובמעמדם. שכן, העובדים הקבועים נהנו ממשכורת קבועה כל השנה ואילו משכורתם ירדה למחצית בתקופת השפל. כמו כן, נטען שהתובעים היו מועמדים נצחיים לפיטורים מידי שנה למרות שלא נפל פגם בעבודתם.

118.
הרשות טענה שיש לדחות את טענות התובעים. הוועד התערב בהליך הפיטורים של מר קינן ומר פימט בשנת 2012 ובעקבות ההסכמות שהושגו עם הנהלת הרשות הם הושבו לעבודה. כמו כן, הוועד סייע למר דניאל מספר פעמים כשהיה מועמד לפיטורים. עוד נטען שיש לדחות את הטענות בנוגע לירידה בשכר, שכן תחילה נטען שהירידה הייתה בחודשים נובמבר עד פברואר 2014 ולאחר שעומתו עם הטענה בחקירתם נטען לראשונה בסיכומים שהיא הייתה בחודשים ינואר עד מרץ 2014. עוד נטען שכמות ימי העבודה ברשות מאופיינת בתנודתיות המושפעת ממספר הטיסות ולכן יש הפחתה בימי העבודה של כל עובדי הרשות, אולם אין מקורה באפליה.

119.
הצדדים הדרושים טענו כי הוועד סייע לתובעים בתקופת עבודתם והצליח למנוע מספר פעמים את סיום העסקתם ולכן הטענות בנוגע להפלייתם אינה נכונה.

הכרעה
120.
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים מצאנו כי דין טענות התובעים לאפליה בתקופת עבודתם בשל מעמדם הארעי והיעדר קרבה לחברי הוועד או להנהלת הרשות - להידחות, כמפורט להלן.

121.
ראשית, טענת התובעים ולפיה הופלו בשל יחס מועדף הניתן על ידי הוועד לעובדים הקבועים לא הוכחה. מדובר בטענה כללית וסתמית והתובעים לא טרחו להביא ראיות אובייקטיביות להוכחתה. כמו כן, כפי שהודו התובעים, הוועד התערב בהליך הפיטורים של מר קינן ומר פימט בשנת 2012 והם הושבו לעבודה[111]
. בנוסף, הוועד אף סייע למר דניאל מספר פעמים עת היה מועמד לפיטורים ובעקבות סיווע הוא המשיך לעבוד ברשות[112]
. בנסיבות אלה אנו דוחים את טענות התובעים בנוגע לאפליה מצד הוועד בטיפול בהם לעומת הטיפול בעובדים הקבועים.

122.
שנית, העסקת עובדים במעמד ארעי ברשות נובע מאופי העבודה ברשות המחייב גמישות במספר העובדים המועסקים בהתאם לעומסי העבודה המשתנים בנמל התעופה. רוב עובדי הרשות הם עובדים ארעיים ותנאי העסקתם נקבעו בשורה של הסכמים קיבוציים שנחתמו בין הנהלת הרשות לבין ההסתדרות והוועד. אין המדובר בצורת העסקה פגומה אלא בצורת העסקה המוכתבת מצרכי העבודה המשתנים. אי לכך, התובעים לא הופלו בשל קליטתם כעובדים ארעיים ברשות.

123.
שלישית, התובעים חתמו ביום עבודתם הראשון על מסמכים המפרטים את מעמדם הארעי ואת תקופת העסקתם המוגבלת בזמן. לפיכך לא הייתה להם ציפייה לגיטימית להמשיך ולעבוד ברשות גם לאחר סיום חמש שנות עבודה. לכך יש להוסיף כי בכל המסמכים עליהם חתמו התובעים בעת הארכת תקופת העסקתם נכתב באופן מפורש כי הרשות רשאית להפסיק את העסקתם בכל עת, דהיינו אף בטרם חלוף חמש שנות עבודה. כמו כן, כפי שהודו התובעים אף אחד מנציגי הרשות המוסמכים לא הבטיח להם קביעות[113]
.
לפיכך, משרב עובדי הרשות הם עובדים במעמד ארעי, משלא הוצג בפני
התובעים מצג על ידי הגורמים המוסמכים ברשות ולפיו יהפכו לעובדים קבועים ומשהרשות מצמצמת את כוח העבודה בתקופות שבהן היקף הנוסעים קטן לא מצאנו סיבה לציפייתם של התובעים להמשיך ולעבוד ברשות לאחר חמש שנות עבודה.

124.
רביעית, התובעים לא היו זכאים לתנאי העסקה של עובדים קבועים מכיוון שנקלטו לעבודה במעמד של עובדים ארעיים. השוני בין תנאי עבודתם של העובדים הארעיים לבין אלה של העובדים הקבועים אינו בבחינת אפליה. שכן, אפליה מתבטאת ביחס שונה הניתן לעובדים הנמצאים באותו מעמד ולא לעובדים במעמד שונה. בנסיבות אלה, לא הייתה לתובעים ציפייה לגיטימית שתנאי העסקתם יהיו דומים לתנאי ההעסקה של העובדים הקבועים ואף העסקתם בהתאם לתנאי עבודה שנקבעו בהסכמים הקיבוצים לעובדים ארעיים אין בה משום אפליה ביחס לעובדים הקבועים הזכאים לתנאים אחרים.

125.
חמישית, התובעים לא הביאו ולו ראשית ראיה לכך שהופלו ביחס לעובדים ארעיים אחרים בתקופת עבודתם ברשות. טענות התובעים היו כלליות ולא הוצגו ראיות לכך שעובדים ארעיים אחרים זכו לתנאים טובים מהם. כמו כן, מעדות התובעים עולה שהתנודות בשכרם היו בחודשים ינואר עד מרץ[114]
(ולא כפי שנטען בתצהיר בחודשים נובמבר עד פברואר[115]
), חודשים שבהם קיימת ירידה בהיקף תנועת הנוסעים וכפועל יוצא מכך גם בהיקף שעות העבודה[116]
. מכאן, שההפחתה בשכר התובעים בתקופת עבודתם נבעה מנסיבות חיצוניות שאינן בשליטת הרשות.

126.
בנסיבות אלה אנו דוחים את טענות התובעים לאפליה בשל מעמדם כעובדים ארעיים.

האם מר פימט הופלה במכרזים למשרת כבאי
?

127.
התובעים טענו כי מר פימט קופח בגישה למכרזים וכי דרישות הסף של המכרזים נקבעו לפי הקריטריונים של העובדים המקורבים לוועד שניגשו לאותם מכרזים. נטען שמועמדותו למשרת כבאי בנמל התעופה בן גוריון נדחתה מכיוון שלא צירף רישיון נהיגה בעל סיווג נדרש למסמכי המכרז, אולם דרישה זו אינה הכרחית מכיוון שאינה קיימת במכרז למשרת כבאי בנמל התעופה באילת. עוד נטען כי מר פימט מחזיק רישיון נהיגה מתאים ולכן לא הייתה כל סיבה שלא יצרף את הרישיון למסמכי המכרז.

128.
הרשות טענה כי מר פימט לא קופח בזכות הגישה למכרזים. מועמדותו למשרת כבאי בנמל התעופה בן גוריון נדחתה מכיוון שלא עמד בדרישת הסף לרישיון נהיגה לרכב במשקל 12 טון (
c1
) ולא צירף העתק ממנו לטופסי המכרז. העובדה שתנאי הסף במכרז למשרת כבאי בנמל התעופה באילת היו שונים אינה רלוונטית מכיוון שאין חובה לקבוע את אותם תנאי סף למשרה מקבילה במקום עבודה בעל מאפיינים שונים. כמו כן, נטען כי מר פימט נכשל במבחני הכושר הגופני למשרת כבאי בנמל התעופה באילת.

הכרעה
129.
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים מצאנו כי יש לדחות את הטענות בנוגע להפלייתו של מר פימט במכרזים למשרת כבאי, ונבאר.

130.
הוכח שמר פימט ניגש לשני מכרזים שפירסמה הרשות למשרת כבאי, האחד בנמל התעופה בן גוריון והאחר בנמל התעופה באילת. נציין כי לא הובאה ולו ראשית ראיה לכך שנמנעה ממר פימט האפשרות לגשת למכרזים אלה, שמועמדותו לא נבחנה על ידי ועדת המכרזים או שהעובד שהתקבל למשרה היה מקורב לאחד מחברי הוועד או ההנהלה. בנסיבות אלה דין הטענות בנוגע לאפליה בגישה למכרזים ובנוגע לקביעת דרישות סף בהתאם לקריטריונים של העובדים המקורבים לוועד או להנהלה - להידחות.

131.
לעניין המכרז בנמל התעופה בן גוריון:

131.1
מר קדוש הצהיר כי מועמדותו של מר פימט למכרז נדחתה מכיוון שלא עמד בדרישת הסף לרישיון נהיגה לרכב במשקל 12 טון (
c1
) (להלן: הרישיון)[117]
. גרסתו של מר קדוש לא נסתרה ואף נתמכה בעדותו של מר פימט שזו אכן הייתה הסיבה שנמסרה לו[118]
.


131.2
אמנם מר פימט הוסיף כי אין סיבה שלא יגיש את הרישיון שנמצא ברשותו וציין כי
"כמו שאני יודע ושמועות אומרות שקרה לא פעם ולא פעמיים שהעלימו מסמכים כדי שעובד לא יתקבל במכרז"
אולם בהמשך עדותו הודה שאין לו הוכחות לכך שהוציאו את הרישיון ממסמכי המכרז[119]
. מכאן, שכל טענותיו של מר פימט הן סתמיות וללא הוכחה כנדרש.


131.3
בנוסף, מר פימט אף לא הוכיח כי הוא בעל רישיון נהיגה מסוג
c1
שכן העתק הרישיון לא הוגש כראיה בהליך. כמו כן, לא מצאנו בתצהירו של מר פימט כל הצהרה ולפיה הגיש את רישיון הנהיגה יחד עם מסמכי המכרז. כל טענותיו בעניין זה הסתכמו בכך שמדובר בדרישה שאינה נחוצה לצורך מילוי המשרה. עובדה זו מחזקת את גרסת הרשות בנוגע לסיבה לדחיית מועמדתו למשרה.


131.4
זאת ועוד. טענת התובעים ולפיה דרישות הסף של המכרז באילת לא כללו רישיון נהיגה מסוג
c1
, לא הוכחה, שכן מר פימט עצמו העיד שבכל מועמדות למשרת כבאי יש צורך ברישיון מסוג זה[120]
.
עם זאת נציין כי אף אם הטענה הייתה מוכחת ובדרישות המכרז למשרת כבאי בנמל התעופה באילת לא נכלל רישיון נהיגה מסוג
c1
לא היה בכך כדי להועיל לתובעים מן הטעם שלא הוכח כי שני נמלי התעופה הם בעלי מאפיינים זהים.


131.5
לכל האמור יש להוסיף שמר פימט הודה שלא תקף את החלטת ועדת המכרזים במועד[121]
כפי שמצופה מעובד שסבור שפעלו בעניינו בחוסר צדק. אף עובדה זו מחזקת את גרסת הרשות ולפיה מר פימט לא צירף למסמכים שהגיש את הרישיון.

בנסיבות אלה, לא מצאנו שמר פימט הופלה כאשר לא התקבל למשרת כבאי בנמל התעופה בן גוריון.

132.
לעניין המכרז בנמל התעופה באילת:
אין חולק כי מר פימט לא עבר את מבחני הכושר של בית הספר הארצי לכבאות והצלה וכי זו הייתה הסיבה לאי קבלתו למשרה[122]
. מכאן, שלא הוכח כי טמונה באי קבלתו למשרה אפליה כלשהי.

בנוסף, מר פימט לא הוכיח שהעובד שנבחר למשרת הכבאי היה מקורב לוועד או שלא עמד בתנאי המכרז ולכן הועדף על פניו שלא כדין. לפיכך טענות התובעים ל'תפירת' מכרזים ל'מידות' מקורבים לא הוכחה.

כמו כן, מר פימט אף לא השיג בזמן אמת על אי קבלתו למשרה זו, כפי שהיה מצופה שיעשה אם סבר שנפלו פגמים בבחירת המועמדים למשרה. אף עובדה זו מחלישה את טענותיו.

בנסיבות אלה, לא מצאנו שמר פימט הופלה כאשר לא התקבל למשרת כבאי בנמל התעופה באילת.

133.
כללו של דבר: לא מצאנו כי מר פימט הופלה במכרזים למשרת כבאי בנמל התעופה בן גוריון ובנמל התעופה באילת.

סיכום עד כאן

134.
מן המקובץ עולה כי התובעים לא הביאו ראשית ראיה לכך שהופלו באי הכללתם ברשימת המיועדים לקביעות. כמו כן, התובעים אף לא הביאו ראשית ראיה לכך שהופלו במועד
פיטוריהם ולא הוכיחו שנפלו פגמים מהותיים בהליך השימוע שנערך להם, פרט לפגם בהיקף ההנמקה בהחלטת הפיטורים של מר דניאל. מנגד, הוכח כי תהליך גיבוש רשימת המיועדים לקביעות לא נעשה בשקיפות, דבר שמנע מהתובעים לבחון את עניינם כראוי ומבית הדין להעביר תחת ביקורתו השיפוטית את החלטות הרשות.

בנסיבות אלה נדון בסעדים שנתבעו על ידי התובעים ונקבע מהו הסעד הראוי בשל אי ניהול הליך גיבוש רשימת המיועדים לקביעות בשקיפות ובשל הפגם שנמצא בהליך השימוע שנערך למר דניאל.

הסעד הראוי

135.
התובעים טענו שהם זכאים למספר סעדים. הסעדים העיקריים שהתבקשו היו ביטול הפיטורים, החזרתם לעבודה ומתן צו ולפיו יש לכלול אותם ברשימת המיועדים לקביעות.
לחלופין תבעו התובעים סעדים כספיים, כדלקמן: פיצוי בגין הפרת חוזה לתקופה קצובה ובגין פיטורים משיקולים זרים בהתאם לאובדן כושר השתכרותם עד לסיום החוזים הארעיים; פיצוי בגין פגמים שנפלו בהליך השימוע; פיצוי בגין אפליה בתקופת עבודתם, פגיעה בשם הטוב ועגמת נפש.

136.
הרשות טענה כי אין כל הצדקה להכליל את התובעים ברשימת המיועדים לקביעות וכי לא קמה הצדקה להתערב בהסכם 2012. עוד נטען כי אם בית הדין יחייב את הרשות לכלול את התובעים ברשימה יהיה על הרשות להוציא מאותה רשימה עובדים אחרים, שאינם צד להליך המשפטי ושאינם מודעים להשלכותיו. הרשות הוסיפה כי טענות התובעים בנוגע לרשימת המיועדים לקביעות לוקות בשיהוי קיצוני ולכן דינן להידחות.
עוד נטען כי ההלכה היא שבית הדין לא יתערב בתוכנו של הסכם קיבוצי אלא במקרים חריגים של פגיעה קיצונית ומוכחת בזכויות חוקתיות. במקרה זה לא הוכח ולו צל צילה של הצדקה להתערבות בתוכנו של ההסכם הקיבוצי וברשימת המיועדים לקביעות.
הרשות הוסיפה שהחלטתה לסיים את העסקתם של התובעים סבירה ומידתית ולא מדובר במקרה חריג או יוצא דופן המצדיק התערבות בשיקול דעת הרשות. עוד נטען כי לא הוכחה עילה המצדיקה את אכיפת יחסי העבודה בין הצדדים.
הרשות הוסיפה שחוזי העסקה של התובעים לא היו לתקופה קצובה ולכן אין בפיטוריהם לפני תום התקופה הרשומה בהם משום הפרת הסכם. נטען כי התובעים כשלו להוכיח את האופן שבו חישבו את הסעד הנתבע בגין אובדן הכנסה וכי לא הוכיחו שהקטינו את נזקיהם.

הכרעה
137.
נקדים את המאוחר ונציין כי לאחר ששקלנו את טענות הצדדים מצאנו שהתובעים אינם זכאים למתן צו לביטול הפיטורים ולמתן צו להכללתם ברשימת המיועדים לקביעות. כמו כן, לא מצאנו כי הם זכאים לפיצוי בגין הפרת חוזה עבודה, בגין פיטורים משיקולים זרים ואפליה ובגין אי עריכת שימוע כדין. עם זאת מצאנו כי התובעים זכאים לפיצוי בגין התנהלות הרשות בחוסר שקיפות בעת גיבוש רשימת המיועדים לקביעות, התנהלות שגרמה להם עגמת נפש רבה והובילה אותם לנהל הליכים משפטיים תוך הוצאת הוצאות רבות ומיותרות וכי מר דניאל זכאי לפיצוי בשל הפגם שנפל בהנמקת הרשות בעת מתן מכתב הפיטורים. ואלה טעמנו.

היעדר עילה לביטול הפיטורים והחזרה לעבודה
138.
הלכה היא כי אין אוכפים יחסי עבודה אלא במקרים חריגים ונדירים. בעניין פלצמן[123]
קבע בית המשפט העליון כך:
"עקרון מקובל הוא במשפט העבודה הישראלי כי אין לכפות על מעביד להעסיק עובד בניגוד לרצונו. גם במקרים בהם נפל פגם פסול בפיטורין, מקום שסעד של פיצויי ייטיב את נזקו של העובד בצורה נאותה, יש להעדיפו על פני כפיית העסקתו של העובד בידי המעביד.
בשורש גישה זו עומדת הקונספציה כי יחסי העבודה הינם יחסים אישיים, ואין לכפות את המשכם בניגוד לרצון אחד הצדדים. נגזרת מכך ההכרה בזכות יתר של המעביד לפטר עובדים כרצונו (ג' שלו, דיני חוזים (מהדורה שניה) עמ' 529; ר' בן ישראל, דני עבודה, שם בעמ' 682). הרתיעה מכפיית יחסי עבודה מוצאת את ביטוייה גם בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, הקובע בסעיף 3(2) כי אחד החריגים לזכות האכיפה הוא מקרה שבו אכיפת החוזה היא כפיה לעשות או לקבל עבודה אישית או שירות אישי.
בגישה מסורתית זו חל שינוי עם השנים וכיום מסתמנת נכונות גוברת במשפט העבודה לאכוף חוזה עבודה. תרמה לכך התרופפות הקשר הישיר בין העובד למעביד והשינוי שחל מבחינה זו באופיו של קשר ההעסקה בתורת 'שירות אישי' אף שנקודת המוצא הנוהגת עודנה כי אכיפת חוזה עבודה היא בגדר יוצא מן הכלל, הורחבו החריגים לכך (ר' בן ישראל, דיני עבודה, שם בעמ' 685"
.

בבג"צ אלישע[124]
חזר בית המשפט העליון וקבע כי רק כשמדובר בפגמים חמורים וכאשר התנהלות המעסיק מעידה על חוסר תום לב, ייטה בית הדין להורות על אכיפת יחסי עבודה.

139.
כאמור, התובעים לא הוכיחו ואף לא הביאו ראשית ראיה לכך שההחלטה על רשימת המיועדים לקביעות התקבלה משיקולים לא ענייניים ותוך העדפה פסולה של עובדים מחמת קרבה משפחתית או אחרת לאחד מחברי הוועד או להנהלת הרשות. עדויות הרשות בדבר גיבוש הרשימה על בסיס קריטריונים אובייקטיביים הנוגעים למקצועיות, חריצות והשקעה בעבודה, לא נסתרו. בנסיבות אלה שוכנענו שהתובעים לא הופלו בעת גיבוש רשימת המיועדים לקביעות.

140.
כמו כן, הוכח כי התובעים פוטרו במסגרת הליכי צמצום וכי לא נפל פגם בפיטוריהם ובאופן ביצועם. התובעים לא הוכיחו ואף לא הביאו ראשית ראיה לכך שהרשות גיבשה את רשימת המיועדים לפיטורים משיקולים פסולים ולא ענייניים. בנוסף, עדויות הרשות בדבר גיבוש הרשימה בהתאם לשיטת ה-
fifo
, לא נסתרו.

141.
בנסיבות אלה, לא מתקיימות בענייננו נסיבות חריגות המצדיקות את ביטול פיטורי התובעים, השבתם לעבודה ומתן צו המורה לרשות לכלול אותם ברשימת המיועדים לקביעות.

142.
במאמר מוסגר נציין כי לא היה מקום ליתן צו להכללת התובעים ברשימת המיועדים לפיטורים, אף אם היינו קובעים כי יש להורות על ביטול הפיטורים, ממספר סיבות:
האחת
, התובעים השתהו בהגשת התביעה. ממועד חתימת הסכם 2012 ועד להגשת התביעה חלפו כשנתיים. הטענות כנגד רשימת המיועדים לקביעות היו ידועות לתובעים במועד גיבוש הרשימה בשנת 2012 ולכן הגשת תביעה רק לאחר כשנתיים מהווה שיהוי קיצוני המצדיק את דחיית בקשתם לסעד זה. נציין כי בפרק זמן זה נקלטו עובדים מהרשימה לקביעות והעובדים האחרים פיתחו ציפייה לגיטימית לקביעות בהתאם לתנאים שנקבעו בהסכם 2012 ובהסכמים שנחתמו בעקבותיו. כלומר, חלוף הזמן הוביל לשינוי המצב ברשות בדרך של איוש התקנים הקבועים ולהסתמכות לגיטימית של העובדים שברשימה לקליטתם כעובדים קבועים.
אמנם התובעים טענו כי התוספת לרשימה גובשה רק בחודש דצמבר 2013 ולכן חלפו שמונה חודשים בלבד עד לפיטוריהם, אלא שאין לקבל עמדתם. שכן אין הם תוקפים את התוספת לרשימה אלא את הרשימה שגובשה בשנת 2012. כמו כן, לא הוכח כי התובעים ידעו שיתווספו לרשימה עובדים נוספים וכי הייתה להם עילה להמתין עם תקיפת הרשימה. ניסיונות התובעים לברר את מעמדתם ברשות עם נציגי הוועד לא מהווים עילה שלא לתקוף את רשימת המיועדים לקביעות בתוך פרק זמן סביר אם סברו שהופלו שלא כדין. המתנת התובעים עד לפיטוריהם בחודש ספטמבר 2014 והעלאת טענות באותו מועד בנוגע לרשימת המיועדים לקביעות, מהווה שיהוי קיצוני המחייב את דחיית הסעד של מתן הצו להכללתם ברשימת המיועדים לקביעות.
השנייה
, אין מקום להתערב בהחלטת הרשות בגיבוש המיועדים לקביעות ולהחליף את שיקול דעתה בשיקול דעת בית הדין. כאמור, רשימת המיועדים לקביעות גובשה בהתייעצות עם וועד העובדים לאחר קבלת המלצת המנהלים. בנסיבות אלה, אם היינו מוצאים פגם מהותי בגיבוש רשימת המיועדים לפיטורים לכל היותר היה מקום לחייב את הרשות לשקול בשנית את החלטתה בנוגע לזהות העובדים המיועדים לקביעות מהמחלקה של התובעים. שכן בית הדין מוסמך להורות על ביטול הליך אם נמצאו בו פגמים היורדים לשורשו של עניין אולם אין לבית הדין סמכות לקבוע באופן פוזיטיבי כי התובעים הם אלה הראויים להיכלל ברשימת המיועדים לקביעות.
השלישית
, מתן צו להכללת התובעים ברשימת המיועדים לקביעות היה פוגע בעובדים שנכללו ברשימה. כאמור, מספר התקנים ברשות הוא קבוע ולא ניתן להוסיף תקנים על אלה הקיימים. אותם עובדים שנכללו ברשימת המיועדים לקביעות ידעו על ההחלטה עוד בחודש אוקטובר 2012. אי לכך, קבלת תביעת התובעים להכללתם ברשימת המיועדים לקביעות משמעותה הוצאת עובדים אחרים מאותה רשימה ופגיעה חמורה בציפייתם הלגיטימית במשך כשלוש שנים (עד למועד זה) לקבלת קביעות. לכך יש להוסיף שהתובעים אף לא צירפו לתביעה את העובדים האחרים העלולים להיפגע ממתן ההחלטה כצד דרוש לתובענה[125]
. אין ספק שאותם עובדים הם צד דרוש לבירור השאלות שמחלוקת וההכרעה בתביעה כרוכה בשאלות העשויות להשפיע על זכויותיהם ועל קליטתם לקביעות. לפיכך גם מסיבה זו אין מקום ליתן סעד המורה לרשות לכלול אותם ברשימת המיועדים לקביעות.

143.
בנסיבות אלה מצאנו כי אין מקום להורות על ביטול פיטורי התובעים ועל השבתם לעבודה ברשות ואף לא על הכללתם ברשימת המיועדים לקביעות.

היעדר עילה למתן סעד של פיצוי בגין אובדן השתכרות
144.
בעניין פנקס[126]
פסק בית הדין הארצי שחוזה לתקופה קצובה הוא חוזה הכולל מועד לסיומו ואינו כולל הוראה המאפשרת לסיימו בכל עת. כאשר מדובר בחוזה לתקופה קצובה אם אדם מפוטר לפני המועד הקבוע בהסכם הוא זכאי לפיצוי מלא בגין הפרת ההסכם. אי לכך, חוזה לתקופה קצובה צריך להיות ברור וחד משמעי. ובלשונו של בית הדין הארצי:
"חוזה עבודה אישי לתקופה קצובה, אשר אין בו הוראה המרשה לצד לו לסיימו בכל עת לפני תום תקופתו ומבלי להפר את החוזה, הוא חוזה עבודה אשר יש לו תוצאות משפטיות מיוחדות ובלתי רגילות, הן מבחינת הגבלת החופש המקובל להשתחרר מחוזה העבודה והן מבחינת הנטל המוטל על הצדדים לו במקרה של הפרת החוזה. משום כך יש להקפיד על כך שחוזה עבודה אישי לתקופה קצובה כאמור יהיה חד משמעי וישקף בצורה ברורה את ההסכמה המודעת של הצדדים לחוזה בדבר החובות אשר הם נוטלים על עצמם.
כל ספק בענין זה יטה איפוא את הכף לכיוון היותו של חוזה העבודה כחוזה לתקופה בלתי קצובה"
.

145.
במקרה שלפנינו הוכח שבכל ההסכמים הקיבוציים קיימת הוראה ולפיה הרשות רשאית לפטר עובדים ארעיים בכל עת[127]
. כמו כן, בכל הסכמי ההעסקה עליהם חתמו התובעים מצוין מועד סיום ההסכם אולם גם נכתב בהם באופן מפורש שהרשות רשאית להפסיק את עבודתם בכל עת. אי לכך, משכל ההסכמים המסדירים את העסקתם של העובדים הארעיים בכלל ושל התובעים בפרט כוללים סעיף ולפיו הרשות רשאית לסיים את העסקתם בכל עת, אין המדובר בחוזים לתקופה קצובה.

בנסיבות אלה התובעים אינם זכאים לפיצוי בגין אובדן השתכרות עד לסיום המועדים הקבועים בהסכמי עבודתם.

146.
עוד נציין כי נוכח קביעתנו ולפיה התובעים פוטרו משיקולים ענייניים וכי אי הכללתם ברשימת המיועדים לקביעות לא נבעה משיקולים זרים, אין הם זכאים לפיצוי בגין נזק ממוני בסכום השווה לאובדן השתכרותם עד לסיום המועדים הקבועים בהסכמי העבודה.

היעדר עילה למתן פיצוי בגין אי עריכת שימוע כדין
147.
כאמור, מצאנו שהתובעים פוטרו במסגרת הליכי צמצום ושנערכו להם שימועים כדין. התובעים קיבלו הזמנה לשימוע מספר ימים קודם לעריכתו שבה נרשמה עילת הפיטורים האמיתית - צמצומים.

148.
במועד השימוע ניתנה לתובעים הזדמנות לטעון טענותיהם. התובעים טענו בעיקר טענות כלליות ושאלו שאלות בנוגע לאי הכללתם ברשימת המיועדים לפיטורים, כאשר מר דניאל אף פירט נסיבות אישיות שבגינן ראוי לטעמו להשאירו בעבודה.

149.
הרשות שקלה את טענות התובעים והחליטה לפטרם בהחלטה לקונית. כאמור, לא מצאנו כי נפל פגם בהחלטת הרשות בנוגע למר קינן ומר פימט אשר לא פירטו נסיבות אישיות אליהן היה על הרשות להתייחס בהחלטה.

עם זאת, נזכיר כי מצאנו שהרשות לא התייחסה בהחלטתה לנסיבות האישיות שפירט מר דניאל בשיחת השימוע ולכן נפל פגם בהליך השימוע שנערך לו. כאמור, אין המדובר בפגם מהותי המצדיק את ביטול הפיטורים אלא לכל היותר מצדיק פסיקת פיצוי כספי.

משמדובר בפיטורי צמצום של עובד ארעי ומשפגם היחיד בהליך השימוע היה היעדר הנמקה מספקת אנו סבורים כי יש ראוי להעמיד את הפיצוי שבו תחויב הרשות על סכום של 5,000 ₪.

150.
בנסיבות אלה, דין תביעת מר קינן ומר פימט לפיצוי בגין אי עריכת שימוע – להידחות. הרשות תשלם למר דניאל פיצוי בסכום של 5,000 ₪ בגין הפגם שנפל בהליך השימוע שנערך לו.

פיצוי בגין נזק לא ממוני - אפליה, פגיעה בשם הטוב ועגמת נפש

151.
התובעים טענו בסיכומים כי הרשות לא פעלה בהתאם לכללי המשפט המנהלי והחלטותיה התקבלו בחוסר סבירות ותוך הפרת חובת תום הלב. אלא שכאמור, טענות אלה לא הוכחו. שכן, לא מצאנו שהתובעים הופלו בתקופת עבודתם, באי הכללתם ברשימת המיועדים לקביעות ובעת פיטוריהם במסגרת הליכי צמצום שבהם נקטה הרשות בחודש ספטמבר 2014. כמו כן, לא מצאנו כי הרשות שקלה שיקולים זרים בעת גיבוש רשימת המיועדים לקביעות וכי החלטותיה התקבלו על יסוד קריטריונים שאינם ענייניים. עם זאת, כאמור מצאנו כי הרשות פעלה בניגוד למצופה מרשות סטטוטורית המחויבת לפעול בשקיפות ולא תיעדה כראוי את תהליך גיבוש רשימת המיועדים, עובדה שמנעה מהתובעים לבחון את ההחלטה שלא לכלול אותם ברשימת המיועדים לקביעות ואף מנעה העברתה תחת ביקורת שיפוטית. בנסיבות אלה אין מקום לפסוק לתובעים פיצוי בגין אפליה אלא בגין התנהלות הרשות בחוסר שקיפות ובניגוד למצופה ממנה כרשות סטטוטורית.

152.
עוד נציין כי התובעים לא הוכיחו פגיעה בשמם הטוב ואף לא פירטו מתי וכיצד נפגע שמם הטוב במהלך פיטוריהם. הליך הפיטורים נעשה על ידי הגורמים הרלוונטיים ברשות ולא הוכח ואף לא נטען כי עורבו בו אנשים נוספים או שמידע אישי של התובעים הגיע לגורם שאינו רלוונטי להליך סיום עבודתם. בנסיבות אלה התובעים אינם זכאים לפיצוי בגין פגיעה בשם הטוב.

153.
עם זאת, כאמור, אנו סבורים כי התובעים זכאים לפיצוי בגין נזק לא ממוני בשל היעדר השקיפות בתהליך גיבוש רשימת המיועדים לקביעות. היעדר השקיפות גרמה לתובעים עגמת נפש רבה והובילה לתחושותיהם הקשות שהעובדים האחרים הועדפו על פניהם בקידום לקביעות שלא כדין. ונסביר.


153.1
הלכה היא כי פסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני בגין עגמת נפש שמורה לשיקול דעת בית הדין ותעשה במקרים מיוחדים. בעניין לוי[128]
נפסק כך:
"בית דין זה חזר ופסק כי פיצוי על עגמת נפש, הוא היוצא מן הכלל ויקבע במקרים החריגים 'הקיצוניים ויוצאי הדופן'..."
.

בעניין פלוני[129]
נקבע כי "עגמת נפש היא סוג של נזק לא ממוני, שכלל אין מניעה מלפסוק עבורו פיצוי וזאת במקרים המתאימים, כגון פגיעה בזכויות חוקתיות ובכלל זה פיטורים על רקע של אפליה או אף במקרה של פיטורים בהליך לקוי"
.


153.2
במקרה שלפנינו קבענו שהרשות הפרה את החובה המוטלת עליה לנהוג בשקיפות עת מנעה מהעובדים בכלל ומהתובעים בפרט לבחון את השיקולים שהובילו אותה להעדיף עובדים אחרים על פניהם בעת גיבוש רשימת המיועדים לקביעות. כאמור, הקריטריונים שעל פיהם גיבשו המנהלים את רשימת המומלצים לקביעות ושעל פיהם התקבלה החלטת הרשות לא הועלו על הכתב ולכן לא התאפשר לתובעים לבחון את הסיבות להעדפת עובדים אחרים על פניהם. בשל היעדר השקיפות נגרמה לתובעים עגמת נפש שלא לצורך במהלך תקופת עבודתם ותחושה קשה בדבר העדפת עובדים אחרים מסיבות פסולות על פניהם.


153.3
אנו סבורים כי בגין עגמת הנפש שנגרמה לתובעים יש לפסוק לזכות כל אחד מהם את מלוא הפיצוי שהתבקש בגין נזק לא ממוני, שכן אין המדובר בסכום החורג ממתחם הסבירות וזאת בהתחשב בפגם שנפל בהתנהלות הרשות ובעגמת הנפש שנגרמה לתובעים בעקבותיו.

154.
אי לכך, הרשות תשלם לכל אחד מהתובעים פיצוי בגין עגמת נפש בסכום של 10,000 ₪.

טענת הרשלנות
155.
התובעים העלו לראשונה בסיכומים[130]
טענות מכוח עוולת הרשלנות הקבועה בסעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. נטען שהרשות התרשלה כאשר לא שקלה שיקולים סבירים, כאשר קיבלה את ההחלטה על זהות העובדים שיכללו ברשימת המיועדים לקביעות, כאשר קיבלה את ההחלטה על פיטורי התובעים וכאשר ניהלה שימוע שלא כדין.

156.
מנגד טענה הרשות שטענת הרשלנות היא בבחינת "הרחבת חזית אסורה" ולבית הדין אין סמכות עניינית להכריע בטענה זו.

157.
דין טענת התובעים להידחות, משתי סיבות:

האחת
, הטענה נטענה לראשונה בסיכומים ולא בכתב התביעה. לפיכך היא מהווה "הרחבת חזית אסורה" ויש לדחותה ולו מטעם זה בלבד.

השנייה
, מדובר בעילה שאינה מצויה בסמכותו העניינית של בית הדין. סעיף 24ב(1) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 קובע כי
"לבית דין אזורי לעבודה

תהא סמכות ייחודית לדון בתובענה שעילתה בסעיפים 29, 31, 62 או 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בקשר לסכסוך עבודה"
. מכאן, שלבית הדין סמכות לדון אך ורק בעילות תביעה שעניינן הסגת גבול במקרקעין ובמיטלטלין, גרם הפרת חוזה והפרת חובה חקוקה.
לפיכך, אין לבית הדין סמכות לדון בעוולת הרשלנות הקבועה בסעיף 35 לפקודת הנזיקין.

158.
בנסיבות אלה, דין טענת התובעים בנוגע להפרת עוולת הרשלנות – להידחות.

סוף דבר

159.
התביעה מתקבלת בחלקה.

תביעת התובעים למתן צו לביטול הפיטורים ולהשבתם לעבודה וכן למתן צו המורה לרשות לכלול אותם ברשימת המיועדים לקביעות – נדחית.

כמו כן, נדחית תביעת התובעים לתשלום פיצוי בגין אובדן השתכרות וכן תביעת מר קינן ומר פימט לתשלום פיצוי בגין פגמים בהליך השימוע שנערך להם.

160.
הרשות תשלם בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין את הסכומים הבאים:


160.1
פיצוי בגין עגמת נפש לכל אחד מהתובעים בסכום של 10,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (17.9.2014) ועד לתשלום בפועל.


160.2
פיצוי בגין פגמים בהליך השימוע למר דניאל בסכום של 5,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (17.9.2014) ועד לתשלום בפועל.

161.
כמו כן, נוכח התנהלות הרשות בהיעדר שקיפות נאלצו התובעים לנהל הליכים משפטיים ולהוציא הוצאות משפטיות שלא לצורך. מנגד הבאנו בחשבון שמרבית עילות התביעה נדחו. בנסיבות אלה תישא הרשות בהוצאות שכ"ט ב"כ התובעים בסכום כולל של 7,500 ₪. לא ישולם הסכום בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

על פסק הדין ניתן לערער בזכות בפני
בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הודעת ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום,
ג' שבט תשע"ו, (13 בינואר, 2016),

בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.




מר אפרים שלייפר
נציג ציבור (מעסיקים)

קרן כהן
, שופטת

[1]

בתחילה הצדדים הדרושים נתבעו כנתבעים בהליך (ראו כתב התביעה המתוקן) אולם בהתאם להסכמת הצדדים, כפי שיפורט בהמשך, שונה מעמדם לצדדים דרושים.
[2]

עדותו של מר פנחס עידן – עמ' 60 לפרוטוקול ש' 9 – 10.

[3]

סעיף 28 לכתב ההגנה של הרשות; סעיף 7 לתצהיר מר עידן.
[4]

נספח 1 לתצהיר מר אריה קדוש (להלן: מר קדוש).
[5]

נספח 2 לתצהיר מר קדוש, סעיף 5; סעיפים 8 ו-9 לתצהיר מר עידן.
[6]

נספח 3 לתצהיר מר קדוש.
[7]

סעיף 11 לתצהיר מר עידן.
[8]

סעיף 12 לתצהיר מר עידן ונספח 3 לתצהירו.
[9]

סעיף 8 לתצהיר מר קדוש ונספח 5 לתצהירו.
[10]

סעיפים 9 – 12 לתצהיר מר קדוש ונספח 6 לתצהירו; סעיפים 4 – 7 לתצהיר גב' ריביס; סעיף 51 לכתב ההגנה של הצדדים הדרושים.
[11]

סעיף 5.4 לתצהיר מר קדוש ונספח 4 לתצהירו; סעיף 14 לתצהיר מר עידן.
[12]

סעיף 21 לתצהיר מר קינן; סעיף 13 לתצהיר מר קדוש.
[13]

סעיף 28 לתצהיר מר עידן.
[14]

סעיף 22 לתצהיר מר קינן; סעיף 14 לתצהיר מר קדוש ונספח 7 לתצהירו.

[15]

סעיף 25 לכתב התביעה המתוקן; סעיף 15 לתצהיר מר קדוש ונספח 8 לתצהירו; סעיף 31 לתצהיר מר עידן.

[16]

סעיף 16 לתצהיר מר קדוש ונספח 9 לתצהירו.
[17]

סעיפים 17 - 19 לתצהיר מר קדוש ונספח 10 לתצהירו; סעיף 23 לתצהיר מר קינן; סעיף 34 לתצהיר מר עידן.
[18]

סעיפים 24
- 26 לתצהיר מר קינן; סעיף 19 לתצהיר מר קדוש ונספח 11 לתצהירו.
[19]

סעיף 20 לתצהיר מר קדוש ונספח 12 לתצהירו.
[20]

סעיף 29 לכתב התביעה המתוקן; סעיף 26 לתצהיר מר קינן.
[21]

סעיף 28 לתצהיר מר קינן; סעיף 49 לתצהיר מר קדוש ונספח 25 לתצהירו.
[22]

סעיפים 29 ו-30 לתצהיר מר קינן ונספח 3 לתצהירו; סעיף 50 לתצהיר מר קדוש ונספח 26 לתצהירו.
[23]

סעיף 52 לתצהיר מר קדוש ונספח 27 לתצהירו.
[24]

סעיפים 21 ו-22 לתצהיר מר פימט; סעיפים 21 ו-22 לתצהיר מר קדוש ונספח 13 לתצהירו.
[25]

סעיף 23 לתצהיר מר פימט; סעיף 23 לתצהיר מר קדוש.
[26]

סעיף 37 לתצהיר מר עידן.
[27]

סעיף 23 לתצהיר מר פימט; סעיף 24 לתצהיר מר קדוש ונספח 14 לתצהירו.

[28]

סעיף 25 לתצהיר מר קדוש ונספח 8 לתצהירו; סעיף 39 לתצהיר מר עידן.

[29]

סעיף 26 לתצהיר מר קדוש ונספח 15 לתצהירו.
[30]

סעיפים 27 – 29 לתצהיר מר קדוש ונספח 16 לתצהירו; סעיף 24 לתצהיר מר פימט.
[31]

סעיפים 25 - 27 לתצהיר מר פימט; סעיף 29 לתצהיר מר קדוש ונספח 17 לתצהירו.
[32]

סעיף 46 לתצהיר מר פימט; סעיף 30 לתצהיר מר קדוש ונספח 18 לתצהירו.
[33]

סעיף 31 לתצהיר מר קדוש ונספח 19 לתצהירו.
[34]

סעיף 27 לתצהיר מר פימט; סעיף 32 לתצהיר מר קדוש ונספח 20 לתצהירו.
[35]

סעיף 29 לתצהיר מר פימט; סעיף 49 לתצהיר מר קדוש ונספח 25 לתצהירו.
[36]

סעיפים 30 ו-31 לתצהיר מר פימט ונספח 8 לתצהירו; סעיף 50 לתצהיר מר קדוש ונספח 26 לתצהירו.
[37]

סעיף 52 לתצהיר מר קדוש ונספח 27 לתצהירו.
[38]

סעיף 21 לתצהיר מר דניאל; סעיף 33 לתצהיר מר קדוש.
[39]

סעיף 44 לתצהיר מר עידן.
[40]

סעיף 22 לתצהיר מר דניאל; סעיף 34 לתצהיר מר קדוש ונספח 21 לתצהירו.

[41]

סעיף 35 לתצהיר מר קדוש ונספח 22 לתצהירו.
[42]

סעיפים 36 ו- 37 לתצהיר מר קדוש ונספחים 23 ו-24 לתצהירו.
[43]

סעיף 24 לתצהיר מר דניאל; סעיף 49 לתצהיר מר קדוש ונספח 25 לתצהירו.
[44]

סעיף 25 ו-26 לתצהיר מר דניאל; סעיף 50 לתצהיר מר קדוש ונספח 26 לתצהירו.
[45]

תמליל השיחה והקלטת הוגשו לבית הדין ביום 9.7.2015.
[46]

סעיף 52 לתצהיר מר קדוש ונספח 27 לתצהירו.
[47]

סעיף 40 לתצהיר מר קדוש.
[48]

נציג ציבור שני שהוזמן לא התייצב ולכן הוחלט לקיים את הדיון בהיעדרו.
[49]

עדות מר דניאל – עמ' 36 לפרוטוקול ש' 7 – 8.
[50]

סעיף 16 לסיכומי התובעים.
[51]

אף לדיון זה לא התייצב נציג ציבור שני שהוזמן ולכן הוחלט לקיים את הדיון בהיעדרו.
[52]

דו"ח מבקר המדינה מס' 65א' - נספח 1 לתצהיר מר קינן.
[53]

סעיף 25 לסיכומי התובעים.
[54]

ע"ע (ארצי) 378/05 קרן – המועצה ליצור צמחים ולשיווקם, (לא פורסם, 26.8.2005);
ע"ע (ארצי) 283/07 משה – רשות העתיקות, מוזיאון רוקפלר, (לא פורסם, 24.12.2007) (להלן: עניין משה).
[55]

פרק ח' לסיכומי הרשות.
[56]

סעיף 16 לסיכומי התשובה.
[57]

סעיפים 77ד' – 77ז' לסיכומי התובעים.
[58]

עדות מר קדוש – עמ' 51 לפרוטוקול ש' 31 עד עמ' 52 ש' 9.
[59]

עדות מר עידן – עמ' 61 ש' 30 עד עמ' 62 ש' 8.
[60]

סעיפים 77א' – 77ג' לסיכומי התובעים.
[61]

סעיף 57 לתצהיר מר קינן; עדות ב' ריביס – עמ' 57 לפרוטוקול ש' 14 – 20.
[62]

בג"צ 721/94 אל על נתיבי אויר לישראל נ' דנילביץ, פ"ד מח(5) 749 (1994) (להלן – בג"צ דנילוביץ).
[63]

בג"צ 104/87 נבו נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מד(4) 749 (1990); בג"צ 4541/94 מילר נ' שר הביטחון, פ"ד מט(4) 94 (1995); בג"צ 6845/00 ניב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נו(6) 764 (2002).
[64]

דב"ע (ארצי) לג/25 – 3 ועד אנשי צוות דיילי אוויר – חזין, פד"ע ד 365 (1973); ע"ע (ארצי) 1407/01 פידלמן – מבטחים, (לא פורסם, 17.10.2004); ע"ע (ארצי) 1372/04 אסא – אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ, (לא פורסם, 23.3.2006).
[65]

בג"צ דנילוביץ; בג"צ 453/94 שדולת הנשים בישראל נ' ממשלת ישראל, פ"ד מח(5) 501 (1994).
[66]

ע"ע (ארצי) 1219/01 עמירן – רשות הדואר, (לא פורסם, 24.7.2003).
[67]

בג"צ 3792/95 תאטרון ארצי לנוער נ' שרת המדע והאומנויות, פ"ד נא(4) 259 (1997).
[68]

דב"ע (ארצי) נו/129 – 3 פלוטקין – אחים אייזנברג בע"מ, פד"ע לג 481 (1999); ע"ע (ארצי) 1156/04 הומסנטר (עשה זאת בעצמך בע"מ) – גורן, (לא פורסם, 20.11.2007); ע"ע (ארצי) 627/06 מורי – מ.ד.פילו בע"מ, (לא פורסם, 16.3.2008) (להלן: עניין מורי).
[69]

ע"ע (ארצי) 701/05 ספן בע"מ – בן ציון, (לא פורסם, 5.11.2006).
[70]

ע"ע (ארצי) 209/10 וינברגר – אוניברסיטת בר אילן, (לא פורסם, 6.12.2012).
[71]

בג"צ 1268/09 זוזל נ' נציב שירות בתי הסוהר, (לא פורסם, 27.8.2012).
[72]

עדות מר קדוש – עמ' 53 לפרוטוקול ש' 18 -22; עדות מר עידן – עמ' 61 ש' 23 – 27.
[73]

עדות מר קדוש – עמ' 53 לפרוטוקול ש' 14, 18 – 24.
[74]

עדות גב' ריביס – עמ' 58 לפרוטוקול ש' 7.
[75]

סעיף 77ג' לסיכומי התובעים.
[76]

עדות מר קדוש – עמ' 53 לפרוטוקול ש' 15.
[77]

סעיף 77א' לסיכומי התובעים.
[78]

סעיף 57 לתצהיר מר קינן.
[79]

עדות מר קדוש – עמ' 51 לפרוטוקול ש' 27 – 28.
[80]

עדות מר קדוש – עמ' 51 לפרוטוקול ש' 24, 27 – 28, עמ' 53 ש' 11 – 22.
[81]

עדות גב' ריביס – עמ' 57 ש' 14 עד עמ' 58 ש' 5.
[82]

עדות מר קדוש – עמ' 55 לפרוטוקול ש' 7 – 12.
[83]

עדות גב' ריביס – עמ' 56 לפרוטוקול ש' 19 – 24.
[84]

סעיף 52 לתצהיר מר קינן; סעיף 55 לתצהיר מר פימט.
[85]

עדות גב' ריביס – עמ' 56 לפרוטוקול ש' 11.
[86]

נספחים 7 ו-11 לתצהירי התובעים בהתאמה.
[87]

סעיף 47 לתצהיר מר דניאל ונספח 15 לתצהירו; סעיף 3.1 לתצהיר המשלים של גב' ריביס ונספח 1 לתצהיר.
[88]

עדות גב' ריביס – עמ'57 לפרוטוקול ש' 29 – 30.
[89]

נספח 6 לתצהיר מר קדוש - עובדים מס' 6 – 8, 87 ו-88.
[90]

בג"צ 8299/01 ועד העובדים של ההנדסאים, הטכנאים, המהנדסים נ' רשות שדות התעופה, פ"ד ס(2) 230 (2005).
[91]

סעיף 9 לתצהיר מר קדוש.
[92]

סעיפים 5 ו-6 לתצהיר גב' ריביס; עדות גב' ריביס – עמ' 56 לפרוטוקול ש' 6 – 10.
[93]

עדות גב' ריביס – עמ' 57 לפרוטוקול ש' 3 – 13.
[94]

ע"ע (ארצי) 1268/01 החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות בע"מ – כהן, (18.7.2003) (להלן: עניין החברה הממשלתית למדליות); דנג"ץ 4191/97 רקנט – בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נד(5) 330 (2000); עס"ק (ארצי) 28/07 איגוד עובדי הדפוס התקשורת והאמנים – ידיעות אחרונות, (לא פורסם, 13.1.2008); ע"ע (ארצי) 203/09 רשת הגנים של אגודת ישראל – בוסי, (לא פורסם, 2.10.2011).
[95]

עניין החברה הממשלתית למדליות; ע"ע (ארצי) 378/08 פרג'ון – חברת הדואר, (12.11.2008) (להלן: עניין פרג'ון); ע"ע (ארצי) 1465/02 משה – איגוד ערים לכבאות והצלה טבריה, פד"ע לט 646 (2004).
[96]

ע"ע (ארצי) 133/09 מלחם – מועצה מקומית ג'דידה מכר, (22.1.2012).
[97]

ע"ע (ארצי) 1290/02 מדינת ישראל – שדה, (לא פורסם, 6.3.2003).
[98]

עדות מר קינן – עמ' 16 לפרוטוקול ש' 7 – 8.
[99]

סעיפים 4, 38 – 41 לתצהיר מר קדוש; עס"ק (ארצי) 28/06 רשות שדות התעופה – הסתדרות העובדים החדשה, (לא פורסם, 5.11.2006).
[100]

נספח 4 לתצהיר מר קינן.
[101]

סעיפים 42 ו-43 לתצהיר מר קדוש.
[102]

עדות מר קדוש – עמ' 46 לפרוטוקול ש' 2.
[103]

עדות מר קינן – עמ' 16 ש' 12 – 15; עדות מר פימט – עמ' 23 לפרוטוקול ש' 9 – 11; סעיף 45 לתצהיר מר קדוש.
[104]

עדות מר קדוש – עמ' 46 לפרוטוקול ש' 1 – 4; ש' 18 – 22.
[105]

עדות מר קינן – עמ' 16 לפרוטוקול ש' 12 – 15.
[106]

עדות מר עידן – עמ' 68 לפרוטוקול ש' 6 – 11.
[107]

השוו: ע"ע (ארצי) 747/05 מסארווה – הסתדרות העובדים הכללית החדשה
, (לא פורסם, 7.10.2007).
[108]


עס"ק (ארצי) 52/05 הסתדרות העובדים הכללית החדשה
- הסתדרות המעוף – עיריית קריית גת, (לא פורסם, 10.11.2005; ע"ע (ארצי) 415/06 מלכה – שופרסל בע"מ, (לא פורסם, 15.7.2007).
[109]

ע"ע (ארצי) 1027/01 גוטרמן – המכללה האקדמית עמק יזרעאל, פד"ע לח 455 (2003).
[110]

עניין החברה הממשלתית למדליות.
[111]

עדות מר קינן – עמ' 18 לפרוטוקול ש' 12 - 22; עדות מר פימט – עמ' 24 ש' 10 – 14, עמ' 28 ש' 21 - 25; סעיפים
19 ו-29
לתצהיר מר קדוש.
[112]

עדות מר דניאל – עמ' 37 ש' 17 – 25.
[113]

עדות מר קינן -
עמ' 14 לפרוטוקול ש' 13 – 15; עדות מר פימט – עמ' 22 ש' 20 – 23; עדות מר דניאל – עמ' 35 ש' 26 – 29.
[114]

ראו גם סעיפים 29, 43 ו-56 לסיכומי התובעים.
[115]

סעיף 43 לתצהיר מר קינן; סעיף 44 לתצהיר מר פימט; סעיף 38 לתצהיר מר דניאל.
[116]

עדות מר קינן – עמ' 16 לפרוטוקול ש' 19 -24.
[117]

סעיף 30 לתצהיר מר קדוש.
[118]

עדות מר פימט - עמ' 26 לפרוטוקול ש' 30 עד עמ' 27 ש' 2.
[119]

עדות מר פימט – עמ' 27 לפרוטוקול ש' 2 - 9.
[120]

עדות מר פימט – עמ' 27 לפרוטוקול ש' 14- 16.
[121]

עדות מר פימט – עמ' 27 לפרוטוקול ש' 10 – 13.
[122]

סעיף 32 לתצהיר מר קדוש; עדות מר פימט – עמ' 27 לפרוטוקול ש' 17 – 18.
[123]

בג"צ 6840/01 פלצמן נ' ראש המטה הכללי בצה"ל, (לא פורסם, 10.10.2005).
[124]

בג"צ 4485/08 אלישע נ' אוניברסיטת תל אביב, (לא פורסם, 5.10.2009).
[125]

תקנה 18 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991.
[126]

דב"ע (ארצי) מט/123 – 3 פנקס – ישקר, פד"ע כא(1) 343 (1990).
[127]

סעיף 5.5 להסכם 2003 – נספח 2 לתצהיר מר קדוש, הסכם 2007 – נספח 3 לתצהיר מר קדוש.
[128]

ע"ע (ארצי) 635/06 לוי – עיריית ירושלים, (לא פורסם, 11.2.2007).
[129]

ע"ע (ארצי) 43380-0-11 פלוני – אלמונית, (לא פורסם, 9.12.2014).
[130]

סעיפים 169 – 172 לסיכומי התובעים.







סעש בית דין אזורי לעבודה 43635-09/14 אמיר קינן, יוסי פימט, טל דניאל ואח' נ' רשות שדות התעופה בישראל, וועד עובדי רשות שדות התעופה, הסתדרות העובדים הכללית החדשה (פורסם ב-ֽ 13/01/2016)