פסקי דין על ד"ר חיים זקלד | פסקי דין על רינת שרון זקלד-כהן | פסקי דין על לב לבונטין | פסקי דין על עו"ד זיסי הצובאי | פסקי דין על משה ינאי ואח' |

24606-02/13 א     14/01/2016




א 24606-02/13 ד"ר חיים זקלד, רינת שרון זקלד-כהן נ' לב לבונטין בע"מ, עו"ד זיסי הצובאי, משה ינאי ואח'








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 24606-02-13
ד"ר חיים זקלד
ואח'
נ' לב לבונטין בע"מ
ואח'


14 ינואר 2016



בפני

כב' השופטת
דניה קרת-מאיר


המבקשים

1
.
ד"ר חיים זקלד

2
.
רינת שרון זקלד-כהן
ע"י ב"כ עוה"ד עופר שפירא
ויעל חסיד


נגד


המשיבים

1. לב לבונטין בע"מ
2. עו"ד זיסי הצובאי
5. משה ינאי
6. מרדכי ינאי
7.
מ.מ.א. נדל"ן ואחזקות בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד אמיר איצבן
ורועי דריזון


החלטה

לפני בקשה לזימון עד (להלן: "הבקשה").
1.
עיקר טענות הצדדים
עיקר טענות המבקשים בבקשה:
המבקשים טוענים כי זימון העד, עו"ד צביקה בר-נתן (להלן: "עו"ד בר-נתן"), דרוש לאור עדותו המפתיעה של מר שי עופרי (להלן: "עופרי"), שהוזמן כעד מטעם המשיבים בהליך, לפיה לא קרא כלל את כתב ההגנה שהוגש בשמו בהודעה לצד שלישי כנגדו בהליך זה (להלן: "כתב ההגנה"), וכן לאור שינויי הגרסאות בעדותו.
נטען כי בתחילת עדותו העיד עופרי כי עו"ד בר-נתן עבר מטעמו על כתב ההגנה, ואילו בהמשך העיד כי אינו זוכר אם עו"ד בר-נתן ראה או עבר מטעמו על כתב ההגנה.
עדותו של עופרי החלה בישיבה מיום 1.7.2015 והסתיימה בישיבה מיום 4.11.2015.
נטען כי הגרסה של עופרי בכתב ההגנה הייתה שונה בתכלית מהגרסה בתצהיר העדות הראשית של עופרי שהוגש מטעם הנתבעים ושעליו נחקר עופרי. המבקשים טוענים שהעובדות העולות מכתב ההגנה של עופרי, בפרט לעניין זכויותיהם של התובעים בחברת לב לבונטין בע"מ
, הן הנכונות, ונכללו בכתב ההגנה על דעתו של עופרי או מי מטעמו, היינו עו"ד בר-נתן.
המבקשים מציינים כי עופרי העיד שעו"ד בר-נתן הפנה אותו לעו"ד ירון זומר לשם הכנת התצהיר הקודם שנחתם ביום 25.9.2012 (מוצג ת/9 בתיק) ואף נשא בשכר טרחתו (עמ' 129, ש' 3 ועמ' 130, ש' 13 לפרוטוקול הדיון מיום 1.7.2015 (להלן: "הפרוטוקול")). כמו כן, נטען כי עופרי העיד שעו"ד בר-נתן ליווה אותו במו"מ לעריכת הסכם הפשרה מיום 6.12.2013 (מוצג ת/10 בתיק) שנחתם בינו לבין הנתבעים (עמ' 118, ש' 20-22 לפרוטוקול). בנוסף, נטען כי עופרי העיד שעו"ד בר-נתן ליווה אותו בעריכת תצהיר העדות הראשית מטעם הנתבעים שנחתם על ידי עופרי ביום 5.8.2014 (עמ' 107, ש' 9; עמ' 108, ש' 7-8 לפרוטוקול).
נטען כי לאור עדותו המפתיעה של עופרי לפיה לא קרא את כתב ההגנה שהוגש, וכי אינו זוכר אם עו"ד בר-נתן קרא את כתב ההגנה, לא נותרה למבקשים כל דרך לרדת לשורשו של עניין זה, אלא לזמן את עו"ד בר-נתן לעדות.
המבקשים מעוניינים לזמן את עו"ד בר-נתן לעדות כדי להפנות אליו שאלה ספציפית: "האם עו"ד בר-נתן עבר מטעם עופרי על האמור בכתב ההגנה ואישר בשם עופרי את הגשתו בתיק זה לבית המשפט הנכבד - או האם עו"ד בר-נתן סיפק ייעוץ משפטי לעופרי בקשר עם כתב ההגנה שהוגש בהליך זה"? (להלן: "השאלה").
המבקשים טוענים כי ספק אם עו"ד בר-נתן פעל בהקשר זה כבא כוחו של עופרי באופן שמקים חיסיון עו"ד-לקוח, בשים לב לכך שעו"ד שטייף הוא שייצג את עופרי וחתום על כתב ההגנה.
נטען כי העובדה שעו"ד בר-נתן הוא עורך דין, אין משמעותה אוטומטית שחלים יחסי עו"ד-לקוח, ובמיוחד בשים לב לכך שישנו קשר משפחתי בין עו"ד בר-נתן ועופרי.
נטען כי גם אם יש יחסי עו"ד-לקוח בין עו"ד בר-נתן ועופרי, כאשר עופרי העיד על אופן הטיפול מול עו"ד בר-נתן בכתב ההגנה הוא ויתר על חיסיון בהקשר זה (עמ' 167, ש' 14-19 לפרוטוקול):
"עו"ד שפירא: ההודעה לצד שלישי שהוגשה פה בתיק, הגשת כתב הגנה?
עד: אני לא יודע באמת, לא, לא מה ש, מי שטיפל לי בעניינים האלה מול צד שלישי זה עו"ד בר נתן כבר לא הייתי מעורב בזה. לא הייתי מעורב בזה, לא היה לי את הכוח, את הכוחות הנפשיים להיות מעורב בזה.
עו"ד שפירא: הוא טיפל בעניין הזה מול מי? יחד עם מי?
ת: הוא טיפל בעניין הזה עבורי, לא יודע עם מי הוא טיפל
".
נטען כי בהמשך, החל עופרי לחזור בו מעדותו הקודמת, לפיה עו"ד בר-נתן הוא שטיפל עבור עופרי בכתב ההגנה והוא שעבר עליו מטעמו (עמ' 173, ש' 16-22 לפרוטוקול):
"עו"ד שפירא: עו"ד בר נתן ראה את כתב ההגנה מטעמך?
עד: אני לא, אני אפילו, עכשיו אני לא זוכר אם הוא ראה או לא ראה.
ש: אתה חוזר בך עכשיו ממה שאמרת קודם?
ת: אני לא זוכר אם הוא ראה אותו או לא ראה אותו.
ש: מישהו מטעמך עבר על כתב ההגנה?
ת: אם מישהו עבר זה רק צביקה יכול לעבור, אני לא עברתי על זה. לא עברתי על כתב ההגנה
".
המבקשים טוענים כי השאלה אינה פוגעת בחיסיון, שכן מדובר בשאלה עובדתית ביחס לעצם מתן השירות, כלומר השאלה היא רק האם כתב ההגנה הוגש על דעת עו"ד בר-נתן ובאישורו.
המבקשים טוענים כי לאור תשובותיו המפתיעות של עופרי בחקירתו הנגדית כאמור, פנו המבקשים למר אריק לייביקר (להלן: "לייביקר") וביקשו לקבל הבהרות בעניין זה.
נטען כי לייביקר הציג לתובעים שתי תכתובות דוא"ל, האחת מיום 16.6.2013 מעו"ד בר-נתן לעו"ד שטייף, לייבקר ועופרי, שבה נתן עו"ד בר-נתן הערות ספורות לכתב ההגנה בשמו של עופרי. תכתובת הדוא"ל השנייה היא מיום 17.6.2013 מעו"ד שטייף לעו"ד בר-נתן, לייביקר ועופרי, אליה צורפה טיוטת כתב ההגנה לאחר קבלת הערותיו של עו"ד בר-נתן.
נטען כי אף שמדובר במסמכים שהמבקשים אינם צד להם, ונחשפו אליהם עקב בדיקה ספציפית שביקשו מלייביקר לבצע לאחר ולאור עדותו המפתיעה של עופרי בקשר עם כתב ההגנה, ועל מנת שלא להפר החלטות שיפוטיות קודמות לעניין צירוף מסמכים נוספים לתיק בשלב זה, לא צורפו התכתובות הנ"ל לבקשה זו. נטען כי יחד עם זאת, ועל מנת לרדת לחקר האמת יש חשיבות לזימון עו"ד בר-נתן לעדות קצרה ונקודתית לשם מענה לשאלה, במיוחד בשים לב למידע שבידי המבקשים בעניין זה כאמור.
נטען כי יש הצדקה לזמן את עו"ד בר-נתן כדי לברר אם הגרסה המפורטת בכתב ההגנה שהגיש עופרי בהליך זה, בקשר עם השאלות העובדתיות המהותיות הקיימות בהליך זה, ניתנה על דעת עופרי או מי מטעמו. נטען כי עדותו של עו"ד בר-נתן תשליך על שאלת מהימנותו של עופרי, אשר העיד כי עו"ד בר-נתן ליווה אותו בהגשת כתב ההגנה וכמה דקות לאחר מכן חזר בו וטען שאיננו זוכר אם כך היה.
המבקשים טוענים כי בנסיבות אלו, כאשר מדובר בחקירה קצרה, פשוטה ונקודתית, אשר לא תגרום להתארכות של ממש בדיון כתוצאה מהעדות, ומנגד תאפשר בירור עובדה עקרונית ומהותית לצורך הבנת גרסותיו העובדתיות של עופרי, יש להורות על זימון העד עו"ד בר-נתן.
לחילופין, ועל מנת לייתר את הצורך בזימונו של עו"ד בר-נתן לשם מענה לשאלה, מתבקש בהמ"ש להורות לעו"ד בר-נתן לאשר בכתב, בדרך של תגובה או תצהיר, כי אכן עבר על האמור בכתב ההגנה ואישר את הגשתו בשם עופרי לבית המשפט.
המבקשים טוענים כי לא יכולים היו ולא צריכים היו לצפות את הצורך בזימון עו"ד בר-נתן לעדות, שכן ההנחה היא שבעל דין, במיוחד עורך דין שהינו בעל דין, עומד מאחורי כתבי טענות שהוא מגיש לבהמ"ש.
נטען כי הדרך להתחקות אחר האמת ולהפריך את הגרסה החמקמקה של עופרי, היא לזמן את עו"ד בר-נתן ולשאול אותו בפשטות, אם עבר על כתב ההגנה מטעם עופרי.
כמו כן, נטען כי חקירה קצרה ועניינית זו של העד תסייע לבהמ"ש הנכבד במשימתו לזהות איזה מבין גרסאותיו המשתנות של עופרי מהווה את גרסת האמת, ולפיכך יש להתירה.
עיקר טענות המשיבים בתשובה לבקשה (להלן: "התשובה"):
המשיבים מבקשים כי בית המשפט ידחה את הבקשה ויחייב את המבקשים בהוצאות המשיבים, לרבות בשכר טרחת עורכי דין. ככל ובית המשפט יחליט שלא לדחות את הבקשה, המשיבים מבקשים לקיים דיון בבקשה ולאפשר למשיבים לחקור את המבקשת 2 אודות תצהירה הנלווה לבקשה, מאחר וחקירה כאמור עשויה לסייע להכרעה בבקשה.
המשיבים טוענים כי פרטים אודות השירות המשפטי שסיפק עורך דין למרשו חוסים תחת חיסיון עו"ד-לקוח, שהינו חיסיון מוחלט. נטען כי המבקשים מעוניינים לחקור את עו"ד בר-נתן אודות הגרעין הקשה של השירות המשפטי שסיפק לעופרי. פרטים אלו הם חסויים, וממילא אסור יהיה לעו"ד בר-נתן להשיב על שאלות הקשורות לכך.
נטען כי עו"ד בר-נתן שימש כבא כוחו של עופרי וסיפק לו שירותים משפטיים, לרבות בכל הקשור למחלוקות נשוא התיק הזה. עופרי ציין זאת במפורש בעדותו (עמ' 119, ש' 3 לפרוטוקול). נטען כי עצם העובדה כי המבקשים מעוניינים לברר האם עו"ד בר-נתן אישר בשמו של עופרי את הגשת כתב ההגנה, מהווה למעשה ראיה לכך שגם לשיטת המבקשים, עו"ד בר-נתן שימש כבא כוחו של עופרי.
כמו כן, נטען כי השאלות אותן מעוניינים המבקשים להציג בפני
עו"ד בר-נתן הן שאלות העוסקות בגרעין הקשה של השירותים המשפטיים המסופקים בדרך כלל על ידי עורכי הדין.
המשיבים טוענים כי השאלה נוגעת לחוות דעת משפטית שקיבל עופרי מעו"ד בר-נתן בכל הקשור להגשת כתב ההגנה ולרבות נושאים הקשורים לטקטיקה משפטית. נטען כי עצה מקצועית של עורך דין בעניין הגשת כתב טענות הינה לב ליבה של עבודת עורך הדין, וככזו, חוסה תחת חיסיון עו"ד-לקוח.
נטען כי עופרי מעולם לא וויתר על החיסיון, ולא ניתן להורות לעו"ד בר-נתן למסור את המידע המבוקש. עופרי לא פירט את מהות השירותים המקצועיים שקיבל מעו"ד בר-נתן, ואף לא מסר ולו ברמז כל פרט אודות העצות המשפטיות וחוות הדעת המשפטיות שנמסרו לו על ידי עו"ד בר-נתן.
נטען כי הבקשה מהווה ניצול לרעה של הליכי משפט ומתמצה בניסיון מטעם המבקשים לרפא את מחדליהם במסגרת הליך גילוי המסמכים. נטען כי המטרה האמתית העומדת מאחורי הבקשה, היא ניסיון נוסף להגיש מסמכים שהוסתרו על ידי המבקשים ואשר כעת המבקשים חפצים בהגשתם. רק לאחרונה סירבו המבקשים בכל תוקף לגלות מסמכים שהתברר כי הוחזקו על ידם ולא גולו במסגרת הליך גילוי המסמכים. משכך, לא ניתן להגיש מסמכים אלו כעת ולזמן לצורך כך את עו"ד בר-נתן לעדות באמתלות כלשהן.
כמו כן, נטען כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, כחצי שנה לאחר חקירתו של עופרי, שבמסגרתה נמסרה העדות המפתיעה לכאורה. נטען כי כבר בדיון ביום 1.7.2015 נמסרה גרסתו של עופרי לעניין היעדר מעורבותו בהגשת כתב ההגנה. המבקשים לא מצאו לנכון להגיש את הבקשה, אלא לאחר שחלפה כחצי שנה ממועד זה. נטען כי יש להעדיף את עקרון סופיות הדיון ולא להתיר הגשת ראיה נוספת מצד המבקשים.
נטען כי במועד עריכת תשובה זו נותר דיון הוכחות אחרון הקבוע ליום 24.1.2016 ואשר אחריו צפויים להיקבע מועדים להגשת סיכומי הצדדים.
נטען כי המבקשים לא זו בלבד שלא הביאו טעם ענייני כלשהו על מנת להצדיק את השיהוי הרב בהגשת הבקשה, אלא שהם מנסים להטעות את בית המשפט ולהציג מצג שווא לפיו לא ניתן היה לכאורה להגיש את הבקשה במועד מוקדם יותר מאחר וחקירתו של עופרי הסתיימה ביום 4.11.2015.
נטען כי לא הייתה קיימת כל מניעה מצד המשיבים להגיש את הבקשה בסמוך לאחר דיון ההוכחות שהתקיים ביום 1.7.2015. כבר במסגרת הדיון מיום 1.7.2015 הודיע ב"כ המבקשים כי בכוונת המבקשים לזמן לעדות את עו"ד בר-נתן (עמ' 176, ש' 18-20 לפרוטוקול). נטען כי עצם העובדה שהמבקשים לא ניצלו את יום חקירתו האחרון של העד לצורך ניסיון בירור נוסף של מה שהם מכנים "עדות מפתיעה" מדבר בעד עצמו.
המשיבים טוענים כי הבקשה אינה עונה לתנאים שנקבעו בפסיקה להגשת ראיות מפריכות ובכלל זאת, לא קיימת כל "ראיה מפתיעה" שעשויה להוות עילה לזימונו של עו"ד בר-נתן לעדות במסגרת תיק זה.
טענתו של עופרי בדבר אי מעורבותו בהגשת כתב ההגנה להודעה לצד שלישי, קיבלה ביטוי מפורש בתצהיר העדות הראשית שהוגש כבר לפני כשנה וארבעה חודשים, בס' 109 לתצהירו, ולפיכך לא יכולה להישמע הטענה כי מדובר בטענה מפתיעה לכאורה.
נטען כי על אותם דברים בדיוק חזר עופרי במסגרת חקירתו הנגדית ביום 1.7.2015; כי לא קרא את כתב הגנה (עמ' 168, ש' 6 לפרוטוקול), כי לא היה מעורב בהגשת כתב ההגנה (עמ' 167, ש' 16-17 לפרוטוקול), כי מי שהתנהל מול עו"ד שטייף הוא לייביקר (עמ' 169, ש' 24 לפרוטוקול).
נטען כי שינויי הגרסה הנטענים והמיוחסים לעופרי אינם שינויי גרסה מצדו, אלא מדובר בתוצאה הנובעת באופן ישיר מהטעיות מכוונות חוזרות ונשנות של עופרי במסגרת חקירתו הנגדית.
המשיבים טוענים כי עופרי הוטעה בכל הקשור לזהותו של עורך הדין שערך או הגיש את כתב ההגנה, תוך שנוצר בפני
ו מצג שווא, לפיו עו"ד בר-נתן הוא לכאורה זה שערך או הגיש את כתב ההגנה. זאת, על אף שלמבקשים ידוע היטב כי מי שערך, הגיש וחתם על כתב ההגנה הוא עו"ד שטייף (עמ' 167, ש' 20 לפרוטוקול).
נטען כי כעת המבקשים מנסים להיתלות על שברי אמיתות שנגבו תוך הטעיית עופרי, על מנת ליצור את הרושם כי קיימת לכאורה סתירה בעדותו של עופרי בכל הקשור למעורבותו בהגשת כתב ההגנה, ועל ידי כך לבסס עילה להגשת ראיות מפריכות לכאורה. המשיבים טוענים כי אין מדובר במקרה בודד של הטעייתו של עופרי.
המשיבים טוענים כי עדותו של עופרי בעניין אי מעורבותו בהגשת כתב ההגנה היא עדות ללא סתירות ואיננה מהווה עילה להגשת ראיות מפריכות לכאורה.



עיקר טענות המבקשים בתגובה לתשובה:
המבקשים טוענים כי רק העובדה כי עו"ד בר-נתן דווקא כן נטל חלק בהכנת כתב ההגנה יכולה להקים את טענת החיסיון.
המבקשים מציינים כי התכחשות עופרי כעורך דין לאמור בכתב טענות שהוגש מטעמו באותו תיק היא טענה מפתיעה לכשעצמה, ובנסיבות לא ניתן היה ללמוד עליה מתצהיר העדות הראשית שהגיש עופרי מטעם המשיבים. נטען כי ההנחה הסבירה היא כי מה שכותבים צדדים בכתב טענות מטעמם הינו נכון לגבי אותם צדדים.
נטען כי לו גרסת המשיבים נכונה, ועופרי רק התבלבל לחשוב שעו"ד בר-נתן ליווה אותו בהכנת כתב ההגנה, אז אין צורך בשלל טענות החיסיון, שכן בהיעדר ייצוג אין כלל חיסיון, ועל עו"ד בר-נתן רק להתייצב ולהעיד כי לא ייצג את עופרי בעניין זה.
המבקשים חוזרים על טענתם כי עופרי ויתר על החיסיון בעניין ייצוגו ע"י עו"ד בר-נתן כאשר העיד על מהות הייצוג שלו על ידי עו"ד בר-נתן. נטען כי עופרי לא יכול מצד אחד להעיד על הייצוג ומצד שני להימנע מחקירה לגביו.
המבקשים טוענים כי המשיבים מתעלמים מהחשיבות הברורה של זימון עו"ד בר-נתן לצורך מתן עדות קצרצרה ונקודתית. נטען כי המשיבים מתעלמים מההשלכות של עדותו של עו"ד בר-נתן, שכן ידוע להם מה יעיד עו"ד בר-נתן, ומשום שהם מעדיפים לטעון בסוף ההליך כי עופרי לא ידע כביכול מה נכתב בכתב ההגנה.
נטען כי בעל דין המנסה לכפור בכתב טענות שהוא עצמו הגיש באותו תיק ממש הינו מקרה קלאסי של הבאת עדות הזמה לגבי אותו עניין מפתיע.
כמו כן, נטען כי יש הצדקה לזמן את עו"ד בר-נתן כדי לעמת את עדותו של עופרי עם האמור בכתב ההגנה שהוגש מטעמו בהליך זה, ושעופרי לא כפר בו למעשה עד היום. נטען כי עדותו של עו"ד בר-נתן תשליך על שאלת מהימנותו של עופרי, אשר העיד כאמור בפני
בית המשפט כי עו"ד בר-נתן אכן ליווה אותו בהגשת כתב ההגנה וכמה דקות לאחר מכן חזר בו וטען שאיננו זוכר אם כך היה.
המבקשים טוענים כי אין להם צורך להגיש את המסמכים, כפי שנטען בתשובת המשיבים, שכן מרגע שיעיד עו"ד בר-נתן כי ליווה את עופרי בעניין זה ואישר את הגשת כתב ההגנה בתיק, אין חשיבות לתוכן הייעוץ המשפטי, שכן כתב ההגנה מטעם עופרי מצוי בפני
בית המשפט, אשר יוכל להיווכח בעצמו בגרסתו של עופרי בהליך בזמן אמת.
המבקשים מסבירים כי אזכור המסמכים בבקשה, כאשר המבקשים נמנעו מלצרפם על מנת שלא לעשות דין לעצמם, נעשה אך ורק על מנת להדגיש את חשיבות זימון עו"ד בר-נתן לחקירה, בשים לב למידע שבידי המבקשים בעניין זה כאמור, שנמסר להם רק לאחרונה על ידי לייביקר.
המבקשים טוענים כי רק ביום 4.11.2015 הסתיימה חקירתו של עופרי. נטען כי קודם למועד זה, היות ולא נסתיימה העדות, לא הייתה כל אפשרות להגיש את הבקשה לעדות הזמה, ולפיכך אין בנסיבות העניין שיהוי בהגשת הבקשה.
2.
דיון והחלטה
ראשית, יש לבחון האם עדותו של עופרי היא עדות מפתיעה, המהווה עילה לזימונו של עו"ד בר-נתן כעד הזמה.
התשובה לשאלה זו היא שלילית.
לפי תקנה 158(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, "... בית המשפט רשאי, לפי שיקול דעתו, להרשות לתובע להביא ראיות מפריכות".


הפסיקה קובעת כי בית המשפט לא ייעתר לבקשה להגשת ראיות מפריכות, אלא בנסיבות יוצאות דופן, שבהן ניכר כי התובע הופתע מטיעוניו או מראיותיו של הנתבע (רע"א 686/13 עמיעד מערכות מים בע"מ נ' טי אס טי סינרג'י בע"מ (פורסם בנבו, 17.3.2013):
"הנה כי כן, אין לתובע זכות מוקנית להביא ראיות מפריכות בתום פרשת הנתבע, והדבר מסור לשיקול דעתו של בית המשפט, אשר לא יתיר לעשות כן אלא במקרים יוצאים מן הכלל, כאשר התובע הופתע מטיעונו או מראיותיו של הצד שכנגד, או במקרים יוצאי דופן בהן נדרש הדבר על מנת לערער את מהימנותו של עד מעדי ההגנה (
ע"א 4494/97
סלאח נ' סלאח, סעיף 10 והאסמכתאות שם [פורסם בנבו] (4.1.2000);

רע"א 1412/06
סופרגז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ נ' ש. פרידמן ש. לנדסמן הנדסת בניין בע"מ, סעיף 4 והאסמכתאות שם [פורסם בנבו] (13.7.2006))

".
(ראו לעניין זה גם רע"א 1498/09 אוחיון נ' גולדפינגר, בפס' 6 (פורסם בנבו, 10.3.2009).
אין די בכך כי התובע הופתע באופן סובייקטיבי מטענה כזו או אחרת, אלא על התובע לצפות ולהיערך מראש כי ההגנה תתכחש לשאלות שבמחלוקת (רע"א 800/14 קרגל בע"מ נ' י.א. אריזות שיווק (1988) בע"מ (פורסם בנבו, 21.5.2014)):
"
תקנה 158(א)(1)
לא נועדה לשיפור עמדות לאחר סיום שלב הראיות. כבר נקבע כי "עניין שעל התובע הנטל להוכיחו לא תותר לגביו הבאת ראיות מפריכות אלא בנסיבות יוצאות דופן" (עניין סופרגז, פסקה 4), ואין די בכך שהמבקשת וכונס הנכסים הופתעו באופן סובייקטיבי מטענת המשיבה, אלא היה עליהם לצפות ולהערך בהתאם לכך שהמשיבה תתכחש להנחה אשר עומדת בבסיס "השאלה המרכזית" בסכסוך, כטענתם. משלא עשו זאת, אין להם להלין אלא על עצמם. נושא הבקשה אינו בא בגדר אותם מצבים יוצאי דופן שבהם מן הראוי להתיר הבאת ראיות מפריכות לשם ערעור מהימנותו של העד

".
בענייננו, אני סבורה כי עדותו של עופרי אינה עדות מפתיעה.
מקובלת עלי טענת המשיבים בהקשר זה, כי העדות לפיה עופרי לא היה מעורב בניהול ההליכים המשפטיים מול עו"ד שטייף וכי מי שעסק בכך הוא לייביקר, עלתה בס' 109 לתצהיר העדות הראשית מטעם עופרי, שם הצהיר כי:
"לאחר שהתגלו שקרים נוספים מבית מדרשו של אריק (לייביקר – ד.ק.), אף לאחר חודש יולי 2012 ניתקתי עם אריק מגע ולמעשה כל ההליכים המשפטיים שנוהלו עבורנו באמצעות עו"ד שטייף, נוהלו על ידי אריק ללא מעורבותי".
כמו כן, איני סבורה כי מעדותו של עופרי עולים שינויי גרסה המצריכים העדת עד הזמה על מנת להפריכן.
כך, מעדותו של עופרי עולה כי לא הוא אלא אחרים מטעמו - בתחילה נטען כי מדובר בעו"ד בר-נתן ולאחר מכן כי מדובר בלייביקר - טיפלו בכתב ההגנה. בכך אין שינוי בגרסתו של עופרי, שכן נטען באופן עקבי כי לא הוא טיפל בכתב ההגנה.
השאלה מי בדיוק, עו"ד בר-נתן או לייביקר, טיפלו בכתב ההגנה, בנסיבות בהן מכל מקום מדובר בגורם אחר שאינו עופרי, היא עניין לא מהותי ולא רלוונטי להליך. המבקשים אף לא טענו כי מהות העניין היא דווקא זהותו של הגורם המטפל בכתב ההגנה במקומו של עופרי, עו"ד בר-נתן או לייביקר.
יתר על כן, אין בעדותו של עו"ד בר-נתן, אשר תבהיר כביכול מי בדיוק טיפל במקומו של עופרי בכתב ההגנה, כדי לשנות או להוסיף לעניין מהימנותו של עופרי, שכן שתי גרסאותיו הסותרות לכאורה של עופרי, ככל שהן מעידות על פגם במהימנותו, כבר ניתנו במהלך העדות כאמור.
ברע"א 2825/01 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' אולמי נ' מלכה בע"מ (פורסם בנבו, 31.1.2001), אליו הפנו המבקשים, היה מדובר בגרסה מפתיעה באשר לאחריות לגרימת שריפה מכוונת. גרסה זו הועלתה מפורשות על ידי עד בלתי צפוי ובתחפושת שנועדה להסתיר את פרטיו המזהים. אין המקרה שבפני
נו דומה למקרה האמור.
בניגוד להחלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בת.א. (י-ם) 4338/02 פרינץ נ' נויגבורן ואח'
(פורסם בנבו, 26.1.2004), אליו הפנו המבקשים, במקרה שלפנינו כאמור לא הוכח כי עדותו של עו"ד בר-נתן תתרום כשלעצמה לערעור מהימנותו של עופרי.
שאלת המהימנות תבחן במסגרת פסק הדין, לאחר ששני הצדדים יטענו בעניין זה בסיכומים.
מן האמור לעיל עולה כי אין כל הצדקה עניינית לקבלת הבקשה.
שנית, יש לדחות את הבקשה גם מהסיבה כי פרטים אודות השירות המשפטי שסיפק עו"ד בר-נתן לעופרי חוסים תחת חיסיון עו"ד-לקוח, שהינו חיסיון מוחלט.
כך, ס' 48(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 קובע:
"דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך דין לבין לקוחו או לבין אדם אחר מטעם הלקוח ויש להם קשר עניני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, אין עורך הדין חייב למסרם כראיה, אלא אם ויתר הלקוח על החסיון; והוא הדין בעובד של עורך דין אשר דברים ומסמכים שנמסרו לעורך הדין הגיעו אליו אגב עבודתו בשירות עורך הדין".
ברע"פ 751/15 אברג'יל נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 9.12.2015) התייחס בית המשפט העליון להיקפו של חיסיון עו"ד-לקוח:
"... לשון סעיף 48 לפקודת הראיות קובעת כי החיסיון יחול רק על "דברים ומסמכים" שהוחלפו בין עורך הדין ללקוח. התנאי העיקרי הנדרש בסעיף הוא כי ל"דברים", כשהכוונה לדברים שהוחלפו בעל פה (הרנון, בעמ' 99), ול"מסמכים", יהא "קשר ענייני לשירות המקצועי". על מהות השירות המקצועי, הניתן על ידי עורכי הדין ללקוחותיהם, ניתן ללמוד מסעיפים 20 ו-22 לחוק לשכת עורכי הדין, הכוללים, בין היתר "ייצוג אדם אחר וכל טיעון ופעולה אחרת בשמו לפני בתי משפט, בתי דין, בוררים וגופים ואנשים בעלי סמכות שיפוטית, או מעין שיפוטית"; "עריכת מסמכים בעלי אופי משפטי בשביל אדם אחר"; ו"ייעוץ וחיווי דעה משפטיים", אם כי אין מדובר ברשימה "סגורה" (קלינג, בעמ' 413; ע"א 632/77 מוסקונה נ' מאור, פ"מ לב(2) 321 (1978))".
עו"ד בר-נתן שימש כבא כוחו של עופרי וסיפק לו שירותים משפטיים, לרבות בכל הקשור למחלוקות נשוא הליך זה.
כך, אף לשיטת המבקשים עצמם בס' 6 לבקשה, עו"ד בר-נתן סיפק לעופרי ייעוץ משפטי. המבקשים מפרטים בבקשה כי עופרי העיד שעו"ד בר-נתן הפנה אותו לעו"ד ירון זומר לשם הכנת התצהיר הקודם שנחתם ביום 25.9.2012 (מוצג ת/9 בתיק) ואף נשא בשכר טרחתו (עמ' 129, ש' 3 ועמ' 130, ש' 13 לפרוטוקול); כי עופרי העיד שעו"ד בר-נתן ליווה אותו במו"מ על עריכת הסכם הפשרה מיום 6.12.2013 (מוצג ת/10 בתיק) שנחתם בינו לבין הנתבעים (עמ' 118, ש' 20-22 לפרוטוקול); וכי עופרי העיד שעו"ד בר-נתן ליווה אותו בעריכת תצהיר העדות הראשית מטעם הנתבעים שנחתם על ידי עופרי ביום 5.8.2014 (עמ' 107, ש' 9; עמ' 108, ש' 7-8 לפרוטוקול).
יתר על כן, מהתכתובות אליהן מתייחסים המבקשים במסגרת ס' 13-14 לבקשה, עולה כי לשיטת המבקשים עצמם, עו"ד בר-נתן העניק לעופרי שירות משפטי בקשר עם כתב ההגנה. אלא שכאמור בבקשה, בהחלטה קודמת שניתנה במסגרת הליך זה, נדחתה בקשת המבקשים לצרף בשלב זה בהליך מסמכים נוספים מטעמם.
השאלה אותה עותרים המבקשים לברר, בעניין מעורבותו של עו"ד בר-נתן בהכנת והגשת כתב ההגנה בשם עופרי, נוגעת בבירור לשירות המקצועי ולייעוץ המשפטי שהעניק עו"ד בר-נתן לעופרי. כמפורט לעיל, הייעוץ המשפטי הזה חסוי בחיסיון מוחלט מסגרת חיסיון עו"ד-לקוח.
בניגוד לטענת המבקשים, השאלה המבוקשת אינה נוגעת רק לעצם מתן השירות. כאמור, המבקשים עצמם ציינו בבקשה מטעמם כי בר-נתן שימש כבא כוחו של עופרי. מהותו והיקפו של השירות המשפטי, אותם למעשה המבקשים מבקשים לברר, הם כבר עניין החסוי במסגרת חיסיון עו"ד-לקוח.
ברע"פ 761/12 מדינת ישראל נ' מקור ראשון המאוחד (הצופה) בע"מ (פורסם בנבו, 29.11.2012), אליו מפנים המבקשים, נדון היקפו של החיסיון העיתונאי, אשר אינו רלוונטי לענייננו.
בת.א. (ב"ש) 44/79 אוסמן נ' חברת ספינות בע"מ (פורסם בנבו, 31.12.1979), אליו הפנו המבקשים, היה מדובר בתובע שהעיד כי הוטעה על ידי עורך דינו באשר לחתימתו על מסמך כתוב, ולאחר מכן התנגד לעדות פרקליטו בעניין זה. בניגוד לענייננו, זהו מקרה בו העיד התובע מלכתחילה וביוזמתו על אופי מגעיו עם עורך דינו, ועל השירות המשפטי והעצות המשפטיות שקיבל.
מקובלת עלי טענת המשיבים כי עופרי מעולם לא ויתר על החיסיון. עופרי לא פירט אודות מהות השירותים המקצועיים שקיבל מעו"ד בר-נתן ולא מסר פרטים אודות העצות המשפטיות וחוות הדעת המשפטיות שנמסרו לו על ידי עו"ד בר-נתן.
משקבעתי כי חל חיסיון עו"ד-לקוח על השירות המקצועי שהעניק עו"ד בר-נתן לעופרי, אין לזמן אותו לעדות גם מן הטעם הזה.
לאור קביעותי כאמור, לא מצאתי טעם לדון בטענת המשיבים בעניין ניצול לרעה של הליכי משפט על ידי המבקשים או בטענה בעניין השיהוי בהגשת הבקשה.


לאור כל האמור, הבקשה נדחית.
שאלת ההוצאות תישקל במסגרת פסק הדין.

ניתנה היום, ד' שבט תשע"ו, 14 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.











א בית משפט מחוזי 24606-02/13 ד"ר חיים זקלד, רינת שרון זקלד-כהן נ' לב לבונטין בע"מ, עו"ד זיסי הצובאי, משה ינאי ואח' (פורסם ב-ֽ 14/01/2016)