פסקי דין על אייל ויסמן | פסקי דין על א.ע. ציוד מחנאות | פסקי דין על אייל וענבל מחנאות ואח' | פסקי דין על ריקושט 3000 | פסקי דין על בעז וקסמן |

18906-03/15 א     14/01/2016




א 18906-03/15 אייל ויסמן, א.ע. ציוד מחנאות בע"מ, אייל וענבל מחנאות בע"מ ואח' נ' ריקושט 3000 בע"מ, בעז וקסמן








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 18906-03-15 ויסמן ואח'
נ' ריקושט 3000 בע"מ
ואח'


בפני
:
כב' השופט יהודה פרגו – שופט בכיר



תובעים/מבקשים


1
.

אייל ויסמן

2
.
א.ע. ציוד מחנאות בע"מ

3
.
אייל וענבל מחנאות בע"מ

4
.
עדי מחנאות בע"מ

5
.
איתי מחנאות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד רוני שניידר


נגד


נתבעים/משיבים

1.

ריקושט 3000 בע"מ
2. בעז וקסמן
ע"י ב"כ עו"ד איזי הולדשטיין



החלטה

בפני
בקשה לתיקון כתב תביעה.

עתירת התובעים הינה:

"א.
למחוק את התובעים 5-3 מכתב התביעה ולהותיר רק את התובעים 1-2.

ב.
להקטין את סכום התביעה לסך של 5,000,000 ₪.

ג.
להשתמש בכספי החזר האגרה לצורך ערובה להוצאות עבור התובעים 1-2."

מדובר בתביעה כספית על סך 10 מיליון ₪ (לצורכי אגרה בלבד).

בסעיף 1
לכתב התביעה נאמר:

"1.
תביעה זו תגולל את התנהלותם המזעזעת של הנתבעים, אשר במטרה להשתלט, באופן עוין וללא תמורה, על סניפי "ריקושט" שהופעלו על ידי התובע 1 (באמצעות חברות בבעלותו), פתחו כנגדו במלחמת חורמה,

הכוללת הן שימוש אגרסיבי וסיטוני בהליכי משפט, והן פעולות הרסניות בשטח; כתוצאה מהמתקפה הפראית והמכוונת של הנתבעים רוסק מפעל חייו של התובע 1 ונגרמו לו נזקים בהיקף של למעלה מ- 10,000,000 ₪".


(ההדגשות במקור, י.פ.)
כתב התביעה
מפרט את זהות "הצדדים"/התובעים:

"16.
התובע 1, מר אייל וייסמן (לעיל ולהלן: "התובע 1" או "וייסמן"),
הנו מהזכיינים הראשונים של רשת "ריקושט'/ומפעיל סניפים של ריקושט כבר למעלה מ-17 שנים, מאז שנת 1997: את הסניפים השונים הפעיל וייסמן באמצעות חברות בבעלותו ובשליטתו המלאה ;...

17.
התובעת 2, א.ע. ציוד מחנאות בע"מ
(להלן: "התובעת 2" או "א.ע. ציוד"), הנה חברה בע"מ בבעלותו של וייסמן (בשרשור באמצעות התובעת 3)
והיא מהווה חלק מהמבנה ארגוני-תפעולי ששימש להפעלת
סניפי "ריקושט" נשוא תביעה זו ; חברה זו הוקמה בשלהי 2012 על מנת לייעל את התפעול ולרכז את הפעלת כלל הסניפים תחת קורת גג אחת.

18.
התובעת 3, אייל וענבל מחנאות בע"מ (להלן : "התובעת 3" או "אייל

וענבל מחנאות"), הנה חברה בע"מ בבעלותו של וייסמן והיא מהווה חלק מהמבנה הארגוני-תפעולי ששימש להפעלת סניפי "ריקושט" ;
חברה זו שימשה להפעלת הסניפים ברחובות, כפ"ס וראשל"צ;

19.
התובעת 4, עדי מחנאות בע"מ (להלן: "התובעת 4" או "עדי מחנאות"),
הנה חברה בע"מ בבעלותו של וייסמן והיא מהווה חלק מהמבנה
הארגוני-תפעולי ששימש להפעלת סניפי "ריקושט" ; חברה זו שימשה להפעלת הסניפים ברחובות ונס ציונה.

20.
התובעת 5, איתי מחנאות בע"מ (להלן: "התובעת 5" או "איתי מחנאות"), הנה חברה בע"מ בבעלותו של וייסמן והיא מהווה חלק מהמבנה
הארגוני-תפעולי ששימש להפעלת סניפי "ריקושט" ; חברה זו שימשה להפעלת הסניף ברחובות".








המבקשים מנמקים את עתירתם לתיקון כתב התביעה כדלקמן:

"1.
התביעה דנן הוגשה על סך 10,000,000 ₪ והאגרה בגינה בסך 125,000 ₪
שולמה במלואה.


2.
התביעה הוגשה ע"י מר אייל וייסמן (התובע 1) וכל החברות שבבעלותו (התובעות 2-5) אשר שימשו כאמצעי התאגידי להפעלת הזיכיון של "ריקושט";


3.
אין כל מחלוקת, והנתבעים עצמם טוענים זאת, כי באפריל 2013 או בסמוך לכל הועברו כל - הזכויות והחובות של התובעות 3-5 אל חברת

א.ע. ציוד מחנאות בע"מ
, היא התובעת 2 דהיינו התובעים המהותיים הנם התובע 1 והתובעת 2 בלבד, כאשר התובעים 3-5 צורפו רק לצורך השלמת התמונה העובדתית וללא השפעה מהותית על מערך הזכויות הנתבעות".

הנתבעים מתנגדים לבקשה.

בתגובתם לבקשה לתיקון כתב התביעה נאמר בין השאר:

"הבקשה לתיקון כתב תביעה היא בקשה תכסיסנית שהוגשה בחוסר תום לב קיצוני, רק כדי להתחמק, שלא כדין, מקיום החלטות של כב' בימ"ש זה שחייבו את התובעים להפקיד 200,000
₪
ערובה להבטחת הוצאות. בקשת התובעים מוכיחה, שהתובעים הגישו תביעה מנופחת וחסרת שחר, במטרה פסולה להשית על הנתבעים הוצאות מיותרות לרבות הפעלת פוליסת אחריות נושא משרה (ע"י נתבע 2) בגין תביעה מופרכת ומוגזמת.

1.
עפ"י הדין וההלכה הפסוקה (רע"א 2623/02 סיס עיצוב נ' בזק,
נבו 26.12,2006 - "הלכת סיס"), גם כאשר מאשרים לתקן כתב תביעה ולהקטין את סכום התביעה בחצי - כספי האגרה לא מוחזרים. בהלכת סיס
הנ"ל, תובע הגיש תביעה על 20,000,000 ₪, ולאחר הגשת כתב הגנה ביקש להקטין את סכום התביעה כך שיעמוד על 10,000,000 ₪
ובתוך כך ביקש לקבל חזרה מחצית מכספי האגרה ששילם (ממש כפי שמבקשים התובעים כאן). ביהמ"ש העליון קיבל את כל נימוקי ביהמ"ש המחוזי שדחה את בקשת התובע וקבע בס' 3-4 לפסיקתו (ההדגשות אינן במקור):

(הערה: היות והציטוט המופיע בהמשך, אינו תואם במדויק את הכתוב בפסק הדין,
אמנע עתה מהבאת הציטוט כפי שהוא מופיע בתגובת הנתבעים ואצטט אותו בהמשך כפי שהוא כתוב
בפסק הדין).

בהמשך לתגובתם/התנגדותם לתיקון כתב התביעה, כותבים הנתבעים:

"מקרה זה הוא קל וחומר למקרה בהלכת סיס בהתחשב בכל אלה:

1.1.
...

1.2.
במקרה זה הנתבעים טענו בס' 3 לכתב ההגנה ש"... עפ"י הסכם בכתב שנחתם ב- 28.3.2013 (נספח 2 להלן), לבקשתן חדלו התובעות 3-5 מהפעלת סניפים ברשת ריקושט והעבירו את פעילותן לתובעת 2... התובעות 3-5 מנועות ומושתקות מלתבוע את מי מהנתבעים ו/או להגיש את תביעתן זו לביהמ"ש, ומן הדין לסלק על הסף את תביעתן.." (ההדגשות לא במקור);


הודאת התובעים עתה בס' 3 לבקשה לתיקון כתב התביעה, ש"התובעים

3-5 צורפו לצורך השלמת התמונה העובדתית וללא השפעה מהותית" - ממחישה, לאור האמור בכתב ההגנה, ביתר שאת את התנהלותם חסרת

תום הלב של התובעים. זאת, בכך שהגישו מלכתחילה וביודעין, תביעה של תובעים 3-5 שלא היה לה שום בסיס, ושכל מטרתה היה לגרור את הנתבעים להליכים משפטיים מיותרים ויקרים. "להשלמת תמונה עובדתית" טוענים טענות עובדתיות בכתב תביעה או מביאים ראיות במסגרת ההליך, אך לא מוסיפים תובעים שאין להם עילה. בכך התובעים מודים שהתביעה הוגשה "כדי להטיל אימה על הצד שכנגד" ושסכום התביעה "יוקטן אך לקראת שלב ההוכחות" (כלשון ביהמ"ש העליון בהלכת סיס);

1.3.
במקרה זה התובעים מודים בבקשה לתיקון כתב התביעה (ס' 7(ג)), שהבקשה הוגשה רק משום שאין בכוונתם לקיים את החלטות בימ"ש זה בהפקדת הערובה להוצאות ורק על מנת לקבל חזרה כספי אגרה.
אין לתת לכך יד. אין בסיס להחזר אגרה כלשהו, לאחר
9 חודשים בהם התיק מתנהל, הוגשו 11 בקשות (לרבות בקשות של התובעים לעיון מחדש,
בקשות לעיכוב ביצוע וכיו"ב וממילא גם תגובות של הנתבעים),

וניתנו 27 (!) החלטות ע"י 3 שופטים (לרבות החלטה מהותית סופית וחלוטה מ- 5.7.2015). לאחר קיום הליכים רבים והשקעת משאבים עצומים מצד
כב' ביהמ"ש ומצד הנתבעים בין היתר על מנת שהתובעים יקיימו את החלטות בימ"ש זה - לא קיימת כל הצדקה להחזיר לתובעים אגרה.


לכן, כאשר הדין וההלכה הפסוקה כה ברורים, ולאור האמור לעיל, אין (ולא ניתן) להתיר תיקון כתב תביעה מנימוק של "החזר אגרה".
...
3.
יובהר, במצב דברים רגיל ובאופן כללי, לנתבע אין התנגדות שהתובעים יוותרו על מחצית מסכום תביעתם ב"הינף יד" וימחקו את מרבית התובעים מהתביעה. אולם, בענייננו מדובר בבקשת סרק חסרת תום לב ותכסיסנית שהיא המשך ישיר לתביעה "חסרת שחר" (כהגדרת ביהמ"ש העליון בהלכת סיס לעיל). הבקשה הוגשה בעיתוי הנוכחי רק על מנת לעקוף באופן פסול את החלטות בימ"ש זה שחייבו את התובעים להפקיד ערובה. לכן, לא קיימת כל הצדקה שהנתבעים ימצאו את עצמם שוב, משקיעים משאבים ניכרים (בהכנת כתב הגנה מתוקן) ובהתמודדות עם תביעה מנופחת של 5 מיליון ₪ (אם אכן יופחת סכום התביעה) מבלי שהוצאותיהם מובטחות במלוא הערובה שנקבעה (200,000 ₪ ) ושהייתה כבר אמורה להיות מופקדת
בקופת ביהמ"ש.

לכן, אם לא תידחה התביעה עקב הפרת החלטותיו של כב' ביהמ"ש להפקדת הערובה (החלטות שהופרו) ואם כב' ביהמ"ש יעתר לבקשה להפחתת סכום התביעה,
יתבקש כב' ביהמ"ש לעשות כך בכפוף לאמור להלן, באופן התואם את החלטותיו הקודמות ואת הלכת סיס:

(א)
להורות, בהתאם להחלטות כב' בימ"ש זה מ-5.7.2015, 19.10.2015
ו-15.11.2015 על דחיית התביעה של התובעים 1-3 (ולא רק על מחיקתם).
(ב)

להורות, בהתאם לדין ולפסיקה המובאים לעיל, שכספי האגרה ששולמו לא
יוחזרו לתובעים.
(ג)

לאור החלטות כב' בית משפט זה מ- 5.7.2015, ומ- 19.10.2015
ומ-15.11.2015שלא קוימו עד עתה, לקבוע שכתנאי לתיקון כתב התביעה ישולמו לנתבעים הוצאותיהם. (לרבות הוצאות לדוגמא) בגין הליך סרק מתחכם של בקשת תיקון כתב התביעה שהוגש בניגוד לדין ולהלכה הפסוקה. זאת, בהתחשב גם בכך שסכום התביעה הוגש על סך של 10 מיליון ₪ שהנתבעים נדרשו להכין ולהגיש כתב הגנה ארוך ומפורט המתייחס גם לטענות התובעים 3-5;
ושנתבע 2 נאלץ כבר להפעיל את פוליסת הביטוח שלו על מלוא סכום התביעה.
(ד)
להורות על ביטול עיכוב הביצוע שניתן ב- 26.11.2015 כך שהתובעים יפקידו מידית את מלוא הערובה שנקבעה (200,000 ₪), ובלא הפקדתה המידית -לדחות את התביעה".



בדברי התשובה לתגובה זו, כותבים התובעים:

"3.
התבקשה מחיקה של התובעים 5-3 אשר צורפו מלכתחילה מטעם

של השלמת התמונה (ראה ס' 3 לבקשה), וממילא הנתבעים עצמם טענו כי אלו תובעים שאינם דרושים; מחיקתם מכתב התביעה אינה משפיעה באופן כלשהו על הנתבעים, הנתבעים עצמם טענו כי אלו תובעים מיותרים,

וממילא מחיקתם אינה יכולה לגרום נזק כלשהו; נזק כאמור לא פורט, וממילא לא צורף תצהיר לתגובת הנתבעים אשר יכול לתמוך בטענת נזק כלשהו.

...

לעניין החזר האגרה והשימוש בכספי האגרה לצורך ערובה להוצאות

7.
אין זה סוד, והתובעים כלל לא הסתירו זאת, כי הבקשה נולדה עקב מצוקה כלכלית, אשר חייבה את התובעים לצמצם את סכום תביעתם על מנת שיוכלו לעמוד בדרישות הכספיות שהושתו עליהם בהתאם להחלטה על הפקדת ערובה מיום 5/7/15.
...
13.
כעת יש לבחון האם הבקשה של התובעים אפשרית ע"פ הדין – הנתבעים הסתמכו על רע"א 2623/02 סיס עיצוב נ' בזק, וטענו כי ע"פ

"ההלכה הפסוקה" לא ניתן להיעתר לבקשת התובעים; דא עקא,
בעקבות אותה "הלכת סיס" עליהם מסתמכים הנתבעים, תוקנו תקנות בתי המשפט (אגרות) – תשס"ז-2007 (להלן: "תקנות האגרות"), על מנת להעניק לביהמ"ש שיקול דעת נרחב ולמנוע מצבים בהם הלכת סיס יוצרת מצבים מעוותים ובלתי צודקים כדוגמת המקרה דנן.

14.
תקנה 10(ד) לתקנות האגרות עוסקת בדיוק במקרה נשוא בקשה זו;
התקנה קובעת כי ביהמ"ש "רשאי" להורות על החזרת הפרשי אגרה במקרה בו תוקן כתב התביעה והופחת סכום התביעה; ע"פ הפסיקה המילה "רשאי" מעניקה לביהמ"ש שיקול דעת רחב ביותר".
..."

הארכתי בציטוט טיעוני הצדדים היות ותמים דעים אני עם חלקים נרחבים מטיעוני ב"כ הנתבעים. חלקם, אף מוצא תימוכין בטיעוני התובעים.




מהבקשה למחיקת/הסתלקות התובעות 5-3,
עולה באופן ברור, שהנימוק להגשת בקשה זו, הוא רצונם להקטין את סכום הערובה הכספית - 200,000 ₪ - אשר עליהם להפקיד בקופת בית המשפט,
כאשר לצורך הפקדת ערובה זו הם מעוניינים לעשות שימוש ביתרת האגרה שתוחזר להם.

ייאמר מיד, הערובה הכספית אשר הוטלה על התובעים, אינה ערובה גבוהה.

כתב התביעה
הוגש על סכום של 10,000,000 ₪.

קרי, הערובה הכספית של 200,000 ₪, אשר נועדה להבטיח את הוצאות הנתבעים, לרבות שכ"ט עו"ד, מבטאת 2% בלבד מסכום התביעה.

גם אם יוקטן סכום התביעה ל - 5,000,000 ₪, עדיין ערובה כספית זו, אינה גבוהה ומבטאת

4% מסכום התביעה.

אומנם בעת שפסק בית המשפט - כב' השופטת שלומית יעקובוביץ - סכום ערובה זה הוא חייב
כל אחד מן התובעים להפקיד את הסך של 40,000 ₪ בקופת בית המשפט, אולם ברי,
שכוונת בית משפט הייתה,
לקבוע ערובה אשר תבטא את הוצאותיהם של הנתבעים בניהול הגנתם, כאשר באותה עת לא עמדה כלל על הפרק, בקשתם הלא צפויה של התובעים 5-3 להסתלק מן התביעה.

ראוי לציין לעניין זה, את החלטתה של כב' השופטת חנה פלינר מיום 26.11.2015,
בבקשה לעיכוב ביצוע להפקדת ערובה:

"... סבורה אני כי התובעים נתפשים לכלל טעות בסוברם כי הערובה תופחת מסך כולל של 200,000 ₪ באופן אוטומטי, רק בשל העובדה שייתכן ויוסרו מספר תובעים ו/או בשל צמצום היקפה של התביעה..."

תמים דעים אני לחלוטין עם דעה זו של כב' השופטת חנה פלינר. סכום הערובה אשר נקבע
-
200,000 ₪ - הוא סכום ראוי, שיש להפקידו מראש, על מנת להבטיח את הוצאותיהם של הנתבעים, יהיה מספרם של התובעים אשר יהיה.

מחיקת התובעים 5-3
מכתב התביעה, אין בה כדי לחסוך דבר ולייתר נושאים וטענות אשר הועלו בכתב התביעה. התובעים בעצמם כותבים, שמחיקתם של התובעות 5-3 משמעותו "תיקון טכני בלבד שאף אינו דורש הגשת כתבי טענות מתוקנים" (סעיף 8 לבקשה).

הנתבעים כבר הגישו כתב הגנה המתייחס לכל אותם נושאים וטענות, ויהיה עליהם גם להתגונן מפניהם.

כפועל יוצא, בכל מקרה על התובעים להפקיד בקופת בית המשפט את הערובה הכספית
בסך 200,000 ₪ במלואה, בין אם יישארו התובעות 5-3 בעלות דין תובעות, בין אם לאו.
זאת ועוד;

גם אם אקבל את הבקשה של התובעות 5-3 "להסתלק" מכתב התביעה, לא יהיה בכך להועיל להן ולתובעים האחרים.

בתיק זה, התנהלו עד כה הליכים רבים.

בית המשפט נדרש ליתן עד כה לא מעט החלטות, לרבות ההחלטה לחייב את התובעים
בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים.

בדברי התגובה של הנתבעים, הם מציינים את העבודה הרבה אשר הושקעה על ידם עד כה,
על מנת להתגונן מול טענות התובעים ולהשיב לבקשות שהוגשו.

קרי, גם אם תמחקנה התובעות 5-3 מכתב התביעה, יש לפסוק לזכות הנתבעים הוצאות,
שאת תשלומם באה להבטיח הערובה הכספית; בוודאי כאשר הנתבעים כבר התגוננו נגד התביעה שהוגשה על ידן ונדרשו להשיב לבקשות השונות שהוגשו על ידן, בטרם עתירתם "להסתלק"
מן התביעה.

הוסף לכך, את אשר כבר נאמר, שמחיקת/הסתלקות התובעות 5-3 מכתב התביעה, לא תשחרר
ולא תפחית מסכום הערובה הכספית אשר יהיה על התובעים להפקיד בקופת בית המשפט –
קרי, את הסך של 200,000 ₪ במלואו.

סעיף 519(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984,
קובע לאמור:

"לא ניתנה ערובה תוך המועד שנקבע, תידחה התובענה, אלא אם כן הורשה התובע להפסיקה; נדחתה תובענה לפי תקנה זו, רשאי התובע לבקש ביטול הדחייה,

ואם נוכח בית המשפט או הרשם שסיבה מספקת מנעה את התובע מליתן את הערובה תוך המועד שנקבע, יבטל את הדחייה בתנאים שייראו לו, לרבות לענין ערובה והוצאות.

קרי, אי הפקדת הערובה הכספית, משמעה: דחיית התובענה.






אשר על כן, ניתנת בזאת הזדמנות אחרונה לתובעים להפקיד בקופת בית המשפט את הערובה הכספית שנקבעה - 200,000 ₪ - לא יאוחר מיום 1.2.2016.

לא תופקד הערובה הכספית עד למועד זה
, תידחה התובענה כולה ואשמע טיעונים לעניין ההוצאות.

תופקד הערובה הכספית, יודיע ב"כ התובעים אם הוא עדיין עומד על תיקון כתב התביעה/
מחיקת התובעות 5-3.

לעניין זה, ראוי שב"כ התובעים ישקול היטב את החלטתו, לנוכח טענתו:

"3.
אין כל מחלוקת, והנתבעים עצמם טוענים זאת, כי באפריל 2013 או בסמוך לכל הועברו כל - הזכויות והחובות של התובעות 3-5 אל חברת

א.ע. ציוד מחנאות בע"מ
, היא התובעת 2 דהיינו התובעים המהותיים הנם התובע 1 והתובעת 2 בלבד, כאשר התובעים 3-5 צורפו רק לצורך השלמת התמונה העובדתית וללא השפעה מהותית על מערך הזכויות הנתבעות".

למותר לציין, שאם יבחר ב"כ התובעים להתמיד בבקשתו למחיקת תביעת
התובעות 5-3,
יהיה מקום להיעתר לבקשתו, שכן, בכל שלב רשאי תובע להסתלק מתביעתו, בוודאי טרם תחילת שמיעת הראיות, כפוף לתשלום הוצאות.

ברי, שאם תעשינה כן התובעות, שיעור ההוצאות שייקבעו, יהיה נמוך משעורם אם יתברר ההליך
עד תום ותידחה תביעתן.















נותרה עדיין השאלה: האם יש לאפשר לתובעים לקבל החזר של תשלום האגרה, אם יתוקן

ויופחת סכום התביעה?

תמים דעים אני עם ב"כ הנתבעים שאין מקום להחזר אגרה כלשהו.

בדברי התגובה, הפנה ב"כ הנתבעים לנאמר ברע"א 2623/02 סיסי עיצוב ריהוט ציבורי בע"מ נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ ופרקליטות המדינה.

בהחלטה שניתנה ביום 26/12/2002 כותב בין השאר, המשנה לנשיא כב' השופט שלמה לוין:

"2.
במקרה שלפנינו הגישה המערערת תובענה על סכום של 20,000,000 ש"ח. לפני שהחלה פרשת ההוכחות, ביקשה המערערת להקטין את סכום התביעה ולהעמידו על 10,000,000 ש"ח. בית-המשפט המחוזי, אם כי נענה לתיקון התביעה, קבע שאין עילה להקטין את האגרה לא לגבי המחצית הראשונה של האגרה ששולמה (וממילא אין מקום להשבה) ולא לגבי מחציתה השנייה. נימוקיו של השופט המלומד, בתמצית, היו כדלקמן: המועד הקובע לפי התקנות לתשלום האגרה הוא מועד פתיחת ההליך (תקנות 2 ו-4);

המבחן לקביעת שיעור האגרה הוא מבחן הסכום ולא כל מבחן אחר;

רשימת המקרים שבהם רשאי בעל-דין להשבת האגרה, שנכללה בתקנות, היא רשימה סגורה, ואין בעל-דין זכאי להשבה אלא בגדרה; תיקון התובענה על-ידי הקטנת סכומה אמנם פועל בדיעבד, אך אין לו ולא כלום עם עניין האגרות, שנקבע בתקנות.

3.
בעלי-הדין הצביעו לפנינו על שתי גישות בנושא הערעור, המכחישות
זו את זו. גישה אחת היא גישתו של השופט ביין, שהחליט, בין השאר, בבש"א (חי') 8656/98 כי המועד הקובע לעניין האגרה הוא מועד הגשת ההליך, כי האגרה משתלמת בעד שירות מראש לפני שהשירות בוצע,

ולאחר שהאגרה שולמה אין התובע זכאי להשבה אלא במקרים המפורטים בתקנות 17-15. בעקבות פסיקה זו פסקו גם בתי-משפט אחרים;
ראה: ע"א (י-ם) 473/95, 484 דינים מחוזי כרך כ"ו (6), 215 שבו צוטט נשיא
בית-המשפט המחוזי בירושלים בע"א ירושלים 274/91 שקבע כי
תוצאת לוואי למשטר האגרות היא מיתון מסוים בהגשת תובענות מופרזות, דבר המגביל מראש את התובע בהגשת תביעות בסכום שהוא חסר שחר;

כך פסק גם בית-המשפט המחוזי בחיפה, לפי תקנות האגרות הקודמות משנת 1957: השופט שאל בהמ' (חי') 1466/66 פסקים מחוזיים עה, 121; וראה גם החלטתו של השופט ד"ר קלינג
בבש"א (ת"א) 64116/99
(לא פורסם) ושל השופטת חיות בת"א (ת"א) 378/94, בש"א 3558/01
(לא פורסם).
...
4.
... מטעמים פורמאליים כיצד? גם אנו כמו השופט המלומד והשופט ביין סבורים שרשימת המקרים שבהם זכאי בעל-דין להשבת אגרה היא רשימה סגורה, כאשר התפיסה הבסיסית של התקנות היא כי האגרה משתלמת ביום הגשת התובענה בעד שירות שיינתן בעתיד. לדעתנו, אין בתיקון הסכום על-ידי הפחתתו ולא כלום עם עניין הפחתת האגרות ואין הוא משפיע עליו. לדעתנו המתכונת הבסיסית של תכנית האגרות היא כי החיוב בתשלום האגרה חל ביום הגשת התובענה; כך למשל, אם נתבע בתובענה סכום כסף גדול ונפסק רק סכום קטן לא יהיה התובע זכאי להקטנת האגרה; כך למשל, אם יחזור בו התובע מהתובענה הוא לא יזכה בהשבת האגרה, אלא במקרים שהתקנות מזכות אותו בהחזרת האגרה; ומה ההבדל בין מקרים אלה למקרים שבהם בחר התובע להקטין את סכום התביעה?
מטעמים מהותיים כיצד? שהשיטה הקיימת עשויה למנוע מניפולציות בהגשת תובענות כספיות מופרזות, כדי להטיל אימה על הצד שכנגד, תובענות שסכומן יוקטן אך לקראת שלב ההוכחות. קביעת סכום התביעה במקרים אלה יכולה לשמש תמריץ לתובע, כבר מלכתחילה, לקבוע את סכום התביעה בשיעור ריאלי.
אכן, אם תיזה זו היא נכונה – ואנו סבורים שהיא נכונה – צדק השופט המלומד בקביעתו כי גם את השיעור השני של האגרה יש לחשב לפי סכומה המקורי של התובענה".







בדברי התגובה טען ב"כ התובעים
כי החלטה זו ניתנה, בטרם תוקנו "תקנות בתי המשפט (אגרות) -תשס"ז-2007 (להלן: "תקנות האגרות"), על מנת להעניק לביהמ"ש שיקול דעת נרחב
ולמנוע מצבים בהם הלכת סיס יוצרת מצבים מעוותים ובלתי צודקים כדוגמת המקרה דנן";
וכי "תקנה 10(ד) לתקנות האגרות עוסקת בדיוק במקרה נשוא בקשה זו;
התקנה קובעת כי ביהמ"ש "רשאי" להורות על החזרת הפרשי אגרה במקרה בו תוקן כתב התביעה והופחת סכום התביעה;
ע"פ הפסיקה המילה "רשאי" מעניקה לביהמ"ש שיקול דעת רחב ביותר".

אין אני תמים דעים עם ב"כ התובעים.

סעיף 10(ד) לתקנות בתי המשפט (אגרות
) תשכ"ז-2007
, קובע לאמור:

"התיר בית המשפט תיקון תובענה על דרך של הקטנת הסכום הנתבע בתובענה לסכום קצוב או של המרת הסעד הנתבע בסעד שסכום האגרה בעדו נמוך יותר,
וטרם הסתיימה ישיבת קדם המשפט השניה, רשאי הוא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להורות כי יוחזר ההפרש בין סכום האגרה שנקבע על פי כתב התביעה המקורי לבין סכום האגרה שנקבע על פי כתב התביעה המתוקן, כולו או חלקו,
ויחולו הוראות תקנת משנה (ב) בשינויים המחויבים"

(הדגשה שלי, י.פ.)

עינינו הרואות;

סעיף 10(ד)
דלעיל, נוקט בלשון "רשאי".

ומתי "רשאי" בית המשפט לעשות כן ?

"מטעמים מיוחדים שיירשמו".

הנימוקים והשיקולים המפורטים בהחלטתו של כב' המשנה לנשיא השופט שלמה לוין
בר"ע 2623/02 (סיס עיצוב), יפים, קיימים, שרירים ונכונים גם על פי נוסחו של סעיף 10(ד) דלעיל.




במקרה הנדון
, גם אם יעמדו עדיין התובעים על הקטנת סכום התביעה, אין כל נימוק
או "טעם מיוחד", על פיו יש להקטין ולהחזיר את תשלום יתרת אגרת בית המשפט.

שיעורה של אגרת בית המשפט נקבעת, עם הגשת כתב התביעה, בהתאם לסכום התביעה ומהותה.

במקרה הנדון, התביעה הוגשה בסכום של 10 מיליון ₪.

בהתאם נקבעה אגרת בית המשפט.

בהתאם הוגש כתב ההגנה של הנתבעים.

בהתנגדותם לתיקון כתב התביעה כותבים הנתבעים:

"11.
...בהתחשב גם בכך שסכום התביעה הוגש על סך של 10 מיליון ₪ שהנתבעים נדרשו להכין ולהגיש כתב הגנה ארוך ומפורט המתייחס גם לטענות התובעים 3-5; ושנתבע 2 נאלץ כבר להפעיל את פוליסת הביטוח שלו על מלוא סכום התביעה".

הבקשה לתיקון כתב התביעה הוגשה לאחר שכבר התקיימו הליכים רבים, אשר אליהם התבקשו להתייחס התובעים ובית המשפט נדרש ליתן בהם החלטות.
בהתנגדותם לתיקון כתב התביעה כותבים הנתבעים:

"1.3
...אין בסיס להחזר אגרה כלשהו, לאחר 9 חודשים בהם התיק מתנהל,
הוגשו 11 בקשות (לרבות בקשות של התובעים לעיון מחדש, בקשות לעיכוב ביצוע וכיו"ב וממילא גם תגובות של הנתבעים), וניתנו 27 (!) החלטות ע"י 3 שופטים (לרבות החלטה מהותית סופית וחלוטה מ-5.7.2015). לאחר קיום הליכים רבים והשקעת משאבים עצומים מצד כב' ביהמ"ש ומצד הנתבעים בין היתר על מנת שהתובעים יקיימו את החלטות בימ"ש זה - לא קיימת כל הצדקה להחזיר לתובעים אגרה".






העתירה להקטנת סכום התביעה למחצית מלמדת, שמלכתחילה הוגשה התביעה בסכום מופרז
ולא בסכום ריאלי.

קשה לי לקבל את נימוקי ב"כ התובעים, שעבור החיסכון בתשלום האגרה (חסכון שהוא אינו גבוה),
הם מוכנים לוותר על 5 מיליון ₪.

מחיקת התובעות 5-3, אינה מייתרת את הדיון בכל הסוגיות שהועלו בכתב התביעה.

התובעים עצמם כותבים:

"3.
התבקשה מחיקה של התובעים 5-3 אשר צורפו מלכתחילה מטעם

של השלמת התמונה (ראה ס' 3 לבקשה), וממילא הנתבעים עצמם טענו כי אלו תובעים שאינם דרושים; מחיקתם מכתב התביעה אינה משפיעה באופן כלשהו על הנתבעים,..."

וכותבים בסעיף 8 לבקשה:

"... התיקון המבוקש אינו מעכב את הדיון בתיק ואינו גורר להוצאות כלשהן

הואיל ומדובר בתיקון טכני בלבד שאף אינו דורש הגשת כתבי טענות מתוקנים".

גם אם נכונה הטענה כי מדובר ב"תיקון טכני בלבד", אין המדובר בתיקונים קטנים בכתב התביעה ויהיה על התובעים להגיש כתב תביעה מתוקן, מפניו יהיה על הנתבעים להתגונן בשנית.
הנתבעים יהיו זכאים על כך להוצאות.

כפועל יוצא, ככל שיעמדו התובעים על בקשתם לתיקון כתב התביעה, לא יהיו זכאים התובעים
להחזר כלשהו של האגרה ששולמה.









סוף דבר

על התובעים להפקיד את מלוא הערובה הכספית כפי שנקבעה – 200,000 ₪.

מחיקת מי מהתובעים מכתב התביעה, לא יהיה בו כדי להפחית את סכום הערובה הכספית
- 200,000 ₪ - אותה יש להפקיד בקופת בית המשפט.

לא יופקד סכום זה במלואו עד ליום 1.2.2016 תידחה התובענה כולה.

לא תינתן ארכה נוספת להפקדת ערובה כספית זו, שכן, ההחלטה על הפקדת הערובה הכספית ניתנה כבר ביום 5/7/2015. על התובעים היה להיערך ולהתארגן כבר ממועד זה לתשלום הערובה הכספית שנקבעה בהחלטה זו.

אין בבקשה ובהחלטה זו כדי להביא לתחילת מניין תקופה נוספת להתארגנות התובעים
להפקדת הערובה הכספית, מעבר ליום 1.2.2016.

לא אשמע עוד בקשות בעניין זה, ואם לא תופקד הערובה הכספית במלואה – 200,000 ₪ -
עד ליום 1.2.2016 אדחה את התביעה.

בין אם יתוקן כתב התביעה ויופחת סכומו, בין אם לאו, לא יהיה החזר אגרה כלשהו.

חישוב האגרה יישאר ויחושב, כפי סכום התביעה ביום הגשתה – 10,000,000 ₪.

התיק יובא בפני
ביום 3.2.2016.


ניתנה היום,
ד' שבט תשע"ו, 14 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק מהחלטה זו לצדדים.










א בית משפט מחוזי 18906-03/15 אייל ויסמן, א.ע. ציוד מחנאות בע"מ, אייל וענבל מחנאות בע"מ ואח' נ' ריקושט 3000 בע"מ, בעז וקסמן (פורסם ב-ֽ 14/01/2016)