פסקי דין על פרח ח'יר | פסקי דין על ארז חביש | פסקי דין על איזדיהאר חביש |

49893-08/10 א     14/01/2016




א 49893-08/10 פרח ח'יר נ' ארז חביש, איזדיהאר חביש








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בעכו



ת"א 49893-08-10 ח'יר נ' חביש ואח'




בפני

כב' השופט ג'מיל נאסר
, שופט בכיר


תובע/ת/ים

פרח ח'יר


נגד


נתבע/ת/ים

1.ארז חביש
2.איזדיהאר חביש



פסק - דין


1.
התובע עותר לסילוק יד הנתבעים ממגרש שבבעלותו, המהווה חלק מחלקה 23 בגוש 18934 (שגודלה 2,406 מ"ר), המצויה בתחום המוניציפאלי של כפר ירכא (להלן: "חלקה 23").

התובע הינו אחיו של נתבע 1, והלה בעלה של הנתבעת 2.

2.
בתיק נשמעו ראיות הצדדים עד תום.
מטעם התביעה העידו שני עדים: התובע בעצמו, והאח נזיה (להלן: "נזיה"). מטעם ההגנה העידו שלושה עדים. הנתבעים בעצמם, והאם, גב' בדיעה חיר (להלן: "בדיעה"). הוגשו סיכומים בכתב, והתיק הובא בפני
י לצורך מתן

פסק דין
.

3.
לטענת התובע, הוא אחד הבעלים הרשומים במשותף על חלקה 23 (1/5 משטח החלקה בהתאם לנסח רישום לשכת המקרקעין נצרת שהעתק ממנו צורף כנספח ת/1 לכתב התביעה, מעודכן ליום 15.2.09). קיים הסכם שיתוף וחלוקה בין הבעלים הרשומים בחלקה, אשר נרשם בלשכת רישום המקרקעין ביום 4.4.04, ולפיו הוקצה לתובע מגרש בשטח חלקה 23 המסומן
a4
בתשריט החלוקה, שהעתק ממנו צורף כנספח ת/2 לכתב התביעה (להלן: "מגרש התובע" או "מגרש

a4
"). הנתבעים, אשר אינם בעלי זכויות קנייניות בחלקה 23, מחזיקים במגרש סמוך למגרש התובע המסומן בתשריט החלוקה
a3
(להלן: "מגרש הנתבעים" או "מגרש
a3
"). בחודש 03/08 או בסמוך לכך, ביצעו הנתבעים חפירות במגרשם ללא היתר בניה, ותוך כדי כך גלשו למגרש התובע, וגרמו לו לנזקים קשים, לצנרת ולבעיית רטיבות בביתו. החפירות בוצעו בשטח כולל של 155 מ"ר בגובה משתנה (בין 0 מ' לבין 3 מ'), לשם קביעת עובדות בשטח, ומהווים סכנה בטיחותית הן לתובע ובני ביתו והן לציבור, שכן חלקה 23 בכללותה הינה חלקה פרוצה המשמשת מעבר רגלי לציבור לשם הגעה למגרש הכדורסל הסמוך.

לאחר ביצוע החפירות, החלו הנתבעים ו/או מי מטעמם להסיג את גבול מגרשו של התובע ולעבור דרכו לביתם. הנתבעים, במספר הזדמנויות, נדרשו להימנע מהסגת גבול מגרש התובע אך לשווא.

4.
התובע מוסיף וטוען כי הוועדה המקומית לתכנון ובניה, בתשובתה לבקשה לקבלת היתר בניה שהגישו הנתבעים, קבעה כי על הנתבעים להשיב את המצב לקדמותו (לבצע מילוי חוזר של החפירות), וכן לבצע דיפון של יסודות וקורות הקשר של המבנה. על החלטה זו הגישו הנתבעים ערר אשר נדחה ע"י ועדת הערר, במסגרתו נקבע כי במידה והתובע לא ייתן את הסכמתו לנתבעים בכתב, לפיה הנתבעים יוכלו להשתמש במגרשו כדרך מעבר, תוך 30 יום מיום מתן ההחלטה, יהיה על הנתבעים לבצע מילוי מיידי של שטח החפירות, כך שהגישה לבית הנתבעים תהיה דרך מגרש
a3

בלבד; התובע לא הסכים ואינו מסכים למתן היתר מעבר לנתבעים במגרשו כאמור, כך שהחלטת ועדת הערר הפכה לחלוטה לאחר שלא הוגש עליה ערעור; למרבה הצער, על אף חלוף 5 חודשים ממועד החלטת ועדת הערר, לא יישמו הנתבעים את ההחלטה, ומתעלמים מכל דרישות התובע, הן בכתב והן בע"פ לפנות לאלתר את מגרשו, להימנע מלהסיג את גבולו, וכן לבצע את עבודות מילוי החפירות.

5.
הנתבעים מכחישים את טענות התובע ועותרים לדחיית התביעה נגדם. נטען כי נכון להיום לא קיימת חלוקה מוסכמת בחלקה 23 וטרם נקבעו גבולותיה הסופיים, ובהקשר לכך מתקיימים הליכים משפטיים כולל בטלות נספח ת/2 שצורף לתביעה המתיימר להיות תשריט חלוקה מאושר. העבודות שבוצעו בחלקה היו בהסכמת התובע ובאישורו ובאישור הוועדה לתכנון ובניה. כן מדובר בפעולת חרום, לשם פתרון בעיית הנגישות והסדרת דרך גישה חלופית לדירת הנתבעים ולדירת התובע, וביצוע רחבה משותפת לחנייה ולסיבובי רכב. התובע אף התחייב לבנות קיר תומך; לא הייתה כל גלישה למגרשו של התובע, ואם יתברר בסופו של יום, לאחר קביעת הגבולות בחלקה, כי הייתה גלישה כזו, אזי מדובר בסטייה מזערית ביותר, וזאת בעיקר על מנת לאפשר לבנאי לעבוד מהצד השני על בניית קיר שהתובע התחייב לבנות אותו, וממילא בסיום העבודה היה מתבצע מילוי חוזר. הנתבעים מכחישים את הנזקים הנטענים, ביחוד לאור המרחק מבית התובע, ואם ישנם כאלה, הם לא מעניינם של הנתבעים.

6.
מוסיפים הנתבעים וטוענים כי הם מתגוררים עם משפחתם בחלקה 23 עליה בנו בית מזה עשרות שנים עפ"י היתר כדין, עם פתרון גישה לרכב וחנייה (על מגרש
a3
), וזאת בהסכמת ההורים ויתר בני המשפחה וביניהם התובע, ואיש מעולם לא טען נגד כך. שאלת זכויות הבעלות של נתבע 1 על 1/5 מחלקה 23 נמצאת בהתדיינות משפטית בתמ"ש 3170-02-09 שהוגש נגד נתבע 1 על מנת לטרפד מתן היתר בניה שהגיש, על אף שלטובתו רשומה הערת אזהרה בטאבו, על 1/5 מחלקה 23 על בסיס תצהיר מתנה שהעניק לו אביו המנוח מיום 10.4.05 (האב נפטר ביום 6.2.06). התובע והאח הבכור נזיה הכירו בהמון הזדמנויות בזכויות הנתבע 1 בחלקה 23 כולל גישת רכב וחניה, וכי מגרש
a3
בשטח 1/5 מחלקה 23 הוא של הנתבע 1 ובבעלותו הבלעדית. התובע, נתבע 1 והאח נזיה הסכימו לכל תשריטי החלוקה המאושרים הקודמים בחלקה 23, הן בתקופת ההיתר של נתבע 1 ובניית ביתו במגרש
a3
והן לאחריו בתקופת מתן ההיתר לתובע במגרש
a4
. התשריט האחרון מביניהם הוא המחייב, להבדיל מתשריט החלוקה (נספח ת/2 לכתב התביעה) והסכם השיתוף שיזם נזיה לבדו בו סתירות וזיופים (הנתבעים לא הגישו כל תשריט חלוקה אשר לטענתם הינו המחייב); עסקת רישום המקרקעין על שם נתבע 1 בטאבו לא הושלמה, בין היתר, מאחר ונתבע 1 לא היה מוכן לקבל עליו את הסכם השיתוף הרשום.

7.
הנתבעים מוסיפים וטוענים כי בתמ"ש 7103/05 שהגיש הנתבע, הוחלט ביום 11.9.08 על איסור חסימת דרך הגישה בחלקה עד למתן הכרעה סופית במחלוקות המתבררות בין הצדדים בביהמ"ש, והחלטות אלו ידועות לכל הצדדים כולל התובע, על כן טעתה ועדת הערר בהחלטתה מיום 21.4.10 משדרשה הסכמתו בכתב של התובע כתנאי לקבלת היתר למניעת סכנות, שהסרתן אושרה ע"י ביהמ"ש. חרף הצו לשימור המצב הקיים בחלקה, לקח התובע את החוק לידיו, וחסם מאז יום 2.10.10 ועד היום בפני
הנתבעים והאימא את המעברים המובילים לבית הנתבעים בחלקה 23, והציב במעברים אלה כלי רכב שבשימושו ובשימוש בני משפחתו וכן מכשולים אחרים, ומנגד הוא פועל בחוסר תום לב ומגיש נגד הנתבעים תביעה לפינוי וסילוק יד. אין בפני
הנתבעים כל אפשרות להיכנס לביתם ואין באפשרותם להחזיר את המצב לקדמותו, משמע הדבר: לבנות מסלעה ממערב למגרש הנתבעים שתמכה את הגינה שהייתה, ובכך תתבטל כל אפשרות גישה לבית הנתבעים, הכול בשל קירות שבנה נזיה בחלקה 23 ובשל מחסומים ומכשולים שהציב אף בחלקו, ובשל בעיות ועלויות שינוע רבות שהנתבעים אינם יכולים לעמוד בהן.

8.
התובע הגיש כתב תשובה לכתב ההגנה, במסגרתו הכחיש את האמור בתצהיר המנוח מיום 31.8.00 ואף את עצם תוקפו. נטען כי עצם קיומה של חלוקה מוסכמת הנו נתון עובדתי, כאשר תשריט החלוקה אף נרשם בלשכת רישום המקרקעין ועל בסיסו מוגשת כל בקשה להיתר בניה לוועדה המקומית לתכנון ובניה, גם ע"י הנתבעים בעצמם. מוכחשת טענת הנתבעים בדבר הסכמת התובע לביצוע החפירות ונטען כי התובע מעולם לא הסכים לכך ולא נתן את אישורו. לא זו אף זו, כאשר ביקשו הנתבעים את אישור התובע, שיגר הוא מכתב המתנגד לכך (נספח ת/3 לכתב התביעה). טענת הנתבעים כי החפירות בוצעו באישור הוועדה המקומית לתכנון ובניה אינה נכונה. בשימוע שנעשה לנתבע 1 ע"י הועדה לתכנון ובניה טען נתבע 1 כי מע"צ ביצעה אותן. הן לתובע והן לנתבעים קיימת דרך גישה לבתיהם ולא הייתה קיימת כל בעיית נגישות, כך שטענת הנתבעים התמוהה בדבר הצורך בדרך גישה חלופית בשל צורכי האם דינה להידחות. דרך הגישה החוקית לבית הנתבעים אינה חסומה כלל, כך שלא מובנים טענות הסרק בעניין זה.

9.
התובע מכחיש כי התחייב לבנות קיר, שכן ביצוע החפירות היה על דעת הנתבעים בלבד, אשר גרמו במחדלם לנזקים הניכרים במקום.

תשריט החלוקה החוקי המאושר הינו זה התקף היום ואשר צורף לתביעה ולא ברורות טענות הסרק של הנתבעים ביחס לאותם תשריטי חלוקה קודמים ועל כל מקרה דינן להידחות. התצהיר של המנוח מעולם לא הוצג בפני
הועדה לתכנון ובניה וניכר בבירור כי הוא מזויף או פיקטיבי ועל הנתבעים להציג את המקור. כמו כן, הסכם השיתוף מיום 8.1.03 ותשריט החלוקה הנם מאוחרים לתצהיר המנוח הנטען, כך שמבלי להיכנס לתוקפו של תצהיר המנוח, הרי שהוא הפך ללא רלבנטי. לא קיים צו מניעה כלשהו נגד התובע וכי ההחלטה מיום 11.9.08 בתמ"ש 7103/05 אינה קשורה אליו לחלוטין, שכן הוא אינו בעל דין בהליך שם. לא זו אף זו, נתבע 1 הגיש במסגרת התיק הנ"ל בקשה לצו מניעה נגד התובע, וזו נדחתה ע"י כב' השופטת אלון בהחלטתה מיום 8.12.10 (נספח נ 13 לכתב ההגנה); התובע לא חסם את דרכי הגישה החוקיים לבית הנתבעים. זכותו של התובע לשמור על קניינו ולמנוע מצדדי ג' את הסגת גבולו, שכן, הלכה למעשה, בחוסר תו"ל מבקשים הנתבעים להמשיך להסיג את גבול מגרש התובע ללא הסכמתו ו/או אישורו. לנתבעים דרך גישה לביתם, ובניגוד לטענתם, בכוחם להחזיר את המצב לקדמותו, אך הם מסרבים לעשות כן בשל טענות בדבר עלות כספית גבוהה. יתרה מכך, עניין הסכנות הנטענות, הרי אלה נוצרו בעקבות התנהגות הנתבעים ומחדליהם, אשר ביצעו את החפירות שגלשו למגרש התובע. חמור מכך, לאחר דחיית בקשת הנתבעים למתן צו מניעה ביום 8.12.10 הם פעלו על דעת עצמם וביצעו עבירות בניה נוספות, בניגוד לצו מניעה מיום 11.9.08, שקיים נגד נתבע 1, וסללו כביש כורכר והידוקו באמצעות כלים כבדים (תוך כיסוי חלק משטח החפירות), כאשר בו בעת נטען ע"י הנתבעים שאין אפשרות כניסה למגרשם.

עד כאן פירוט טענות הצדדים.

10.
בטרם אדון בטענות הצדדים אציין כי התביעה הוגשה ב"סדר דין מקוצר". הנתבעים הגישו בקשה למחיקת כותרת, וכב' הרשמת דנה עופר (כתוארה אז) החליטה ביום 2.2.11 לקבל את בקשת הנתבעים מאחר וניסוח התביעה (כפי שנוסח) כתביעה "לסילוק יד" אינו תואם את הסעדים האמיתיים להם עותר התובע (צו עשה אשר יורה לנתבעים להשיב את המצב לקדמותו (ראו גם סעיף 14 לכתב התביעה), ו/או צו מניעה קבוע אשר ימנע מהנתבעים מלעשות שימוש בשטח מגרש התובע לצורך מעבר למגרשם), וכי ניסוח הסעד באופן זה לא נועד אלא לשם התאמת התביעה להליך של סדר דין מקוצר. החלטה זו מקובלת עליי.

11.
עוד אוסיף ואציין בפתח הדברים כי הנתבעים מצאו לנכון לפרוש בפני
ביהמ"ש את מלוא רוחב היריעה של הסכסוך המשפחתי הקשה הנמשך זה שנים רבות, במסגרתה חזרו על טענות שונות שנטענו על ידם במסגרת הליכים משפטיים שונים (חלקם הסתיימו וחלקם תלויים ועומדים), הנוגעים לסכסוכים שונים המתנהלים בין בעלי הדין ו/או בין מי מבעלי הדין כאן לבין אחים נוספים ו/או קרובי משפחה אחרים שאינם צד להליך שפניי). דא עקא, בכוונתי להתעלם מכל אותן טענות שאין להן זיקה לסכסוך המוגדר שבפני
י, ולהתייחס לטיעוני הצדדים וראיותיהם בלבד ככל שהינם רלבנטיים לצורך הכרעה בסעדים המבוקשים במסגרת ההליך שפניי.

12.
הסוגיות הטעונות הכרעה
:
א.
האם קיימת חלוקה מוסכמת של חלקה 23, במסגרתה הוקצה לתובע מגרש
a4
?
ב.
אם התשובה לשאלה א' חיובית, האם הנתבעים (או מי מטעמם) ביצעו עבודות חפירה במגרש
a3

שבחזקתם, אשר גלשו לשטח מגרש
a4
וכן עושים שימוש במגרש
a4

לצורך מעבר למגרש
a3
ללא הסכמת התובע?
ג.
אם התשובה לשאלה ב' (לפי כל אחת מחלופותיה) חיובית, מהו הסעד לו זכאי התובע, בנסיבות העניין?

האם בוצעה חלוקה מוסכמת של חלקה 23
?
לטענת התובע בין הבעלים הרשומים במשותף על חלקה 23 קיים הסכם שיתוף וחלוקה מיום 16.7.03 החתום על ידם, אשר נרשם בלשכת רישום המקרקעין ביום 4.4.04 (מפנה בסיכומיו לנספח ת/2 לתע"ר התובע, ולמוצג ת/16 (העתק מתשריט החלוקה המאושר המלא שהוגש בתמ"ש 7103-05). נטען כי במסגרת תשריט החלוקה הוקצה לתובע מגרש
a4
בשטח 430 מ"ר. בנוסף, עצם קיומה של חלוקה מוסכמת הינו נתון עובדתי, כאשר תשריט החלוקה אף נרשם בלשכת רישום המקרקעין, על בסיסו מוגשת כל בקשה למתן היתר בניה לוועדה לתכנון ובניה, כולל ע"י הנתבעים עצמם.

מנגד עולה מתע"ר נתבע 1 בסוגיה זו כי נכון להיום לא קיימת חלוקה מוסכמת בחלקה 23, וטרם נקבעו גבולותיה הסופיים, וכי האב המנוח ז"ל הגיש בעניין זה תצהיר ביום 31.8.00 לוועדה לתכנון ובניה, והודיע על בטלות כל חלוקה אחרת, ובהקשר לכך, מתקיימים הליכים משפטיים, כולל בטלות נספח ת/2 שצורף לתביעה והמתיימר להיות העתק תשריט חלוקה מאושר, ובהמשך הגיש המנוח תלונה במשטרה בגין זיוף תשריט החלוקה
(סע' 15 לתע"ר). במסגרת הדיונים בביהמ"ש לענייני משפחה בחיפה הודו נזיה ועו"ד סלאמה בקיום זיוף בתשריט החלוקה המאושר והסכם השיתוף שצורף אליו ומסיבה זו דין התביעה דנן להידחות (ס' 28 לתע"ר). הנתבעים מתגוררים במגרש
a3

בחלקה 23 עם בני משפחתם בבית אותו בנו כדין מזה עשרות שנים עם פתרון גישה לרכב וחניה, וזאת בהסכמת ההורים ויתר בני המשפחה ובניהם התובע, ואיש מעולם לא טען נגד כך (סע' 30 לתע"ר). שאלת הבעלות של נתבע 1 על 1/5 משטח חלקה 23 נדונה בימים אלה בתמ"ש 3170-02-09 שנפתח נגד נתבע 1 על מנת לטרפד מתן היתר בניה שהגיש, על אף שלטובתו רשומה בטאבו הערת אזהרה על 1/5 מחלקה 23, וזאת על בסיס תצהיר מתנה שהעניק לו אביו המנוח בפני
עו"ד מיום 10.4.05 (סע' 31 לתע"ר). התובע ונתבע 1 וכן נזיה הסכימו לכל תשריטי החלוקה המאושרים הקודמים בחלקה 23 (הן בתקופת בניית בית נתבע 1 והן בתקופת בניית בית התובע). בשני התשריטים הקודמים קיימת לטובת נתבע 1 זכות בחלקה 23 כולל גישת רכב וחניה. התשריטים האלה נערכו בהסכמת התובע, והתשריט האחרון מבניהם הוא המחייב, להבדיל מתשריט החלוקה (נספח ת/2 לתביעה) שיזם נזיה לבדו ובו סתירות וזיופים, ועל כך הגיש האב המנוח תלונה במשטרה, וכן עתרו ההורים לביטולו (סע' 34 לתע"ר); התובע ונזיה הכירו בזכויות נתבע 1 כל הזמן, והפעם האחרונה הייתה במסגרת מסמך ליבון מחלוקות עליו חתמו התובע ונזיה, במסגרתו התחייבו לאפשר לנתבע 1 גישה רחבה לביתו, הבאת מודד לשטח, ובעקבות המסמך טרם בוצעה חלוקה סופית ושוויונית וטרם נקבעו גבולות סופיים בתוך החלקה (סע' 36 לתע"ר, נתבע 1 מפנה למסמך ליבון מחלוקות מיום 20.1.08, שסומן נספח 15 לתע"ר).

עיון בנסח רישום חלקה 23 ששטחה הכולל 2,406 מ"ר (מעודכן לחודש 02/09, העתק מנסח הרישום צורף כנספח ת/1 לתע"ר התובע) מעלה כי נזיה נרשם כבעלים על 2/5 משטח חלקה 23 עפ"י עסקת מכר ללא תמורה שנרשמה ביום 23.12.02, התובע (פרח) והאח שלמה (סלימאן) נרשמו כבעלים במשותף (כ"א) על 1/5 משטח חלקה 23, בהתאם לעסקת מכר ללא תמורה שנרשמה ביום 15.4.04, והאב המנוח ח'יר ח'יר רשום כבעלים במשותף על 1/5 משטח חלקה
23 (עודף) ביום 15.4.04, כאשר על הבעלות של האב המנוח נרשמה לטובת נתבע 1 הערת אזהרה ביום 23/7/08 מכוח תצהיר. בנוסף, נרשמה בנסח רישום המקרקעין הערה לפיה קיים הסכם שיתוף בין בעלי החלקה שנרשם ביום 4.4.04.

עוד עולה מנסח הרישום כי ביום 15.2.09 נרשמה הערה בדבר צו מניעה שהוטל בתמ"ש 3170-02-09 ע"י ביהמ"ש לענייני משפחה בחיפה על הבעלות של האב המנוח בחלקה 23 (1/5). כן צוינו שתי זיקות הנאה שנרשמו ביום 3.11.77 לפיהן חלקה 23 כפופה לטובת חלקה 24 בזכות מעבר ברוחב 2 מ' לאורך קטע מגבולה הדרומי ונהנית מזכות מעבר ברוחב 2 מ' לאורך קטע מגבולה המזרחי על פני חלקה 22.

עיון בהעתק הסכם השיתוף בנוגע לחלקה 23 (העתק ממנו צורף כחלק מנספח ת/2 לתע"ר התובע) מעלה כי ביום 8.1.03 נחתם בין האב המנוח ז"ל לבין נזיה הסכם שיתוף שאומת בפני
עו"ד עאטף סלאמה לפיו חלקי המנוח ח'יר בחלקה 23 (3/5 משטח חלקה 23) המסומנים בתכנית המדידה כמגרשים
a3
,
a4
,
a5
, יהיו בבעלותו ובחזקתו הבלעדית, ואילו חלקי נזיה בחלקה 23 (2/5 משטח חלקה 23) המסומנים בתכנית המדידה שצורפה להסכם השיתוף כמגרשים
a1
, ו-
a2
, יהיו בבעלותו ובחזקתו הבלעדית של נזיה. כן הוסכם כי המגרש שסומן בתכנית המדידה
a6
, הינו רכוש משותף ויהווה דרך למגרשי הצדדים, ואף צד להסכם השיתוף לא ימנע ממשנהו מלהשתמש בו לצרכיו הוא.

עוד הותנה בין האב המנוח לנזיה בהסכם השיתוף כי כל צד יעשה במגרשיו כרצונו ללא צורך בנטילת רשות ממשנהו וכל צד להסכם לא יצטרך את חתימת משנהו לצורך כל פעולה במגרשיו. הסכם זה אינו ניתן לביטול מכל סיבה שהיא ומחייב את הצדדים, את יורשיהם וכל מי שבא מטעמם (ההדגשה אינה במקור ג'.נ).

17.
לא ארחיב יתר על המידה בסוגיה זו אך באופן כללי אציין כי הן הסכם השיתוף (ת/2) והן תשריט החלוקה (ת/16) נושאים את חותמת לשכת רישום המקרקעין מיום 4.4.04 לפיה העסקה אושרה לרישום ע"י רשם המקרקעין, ולפיכך הם מחייבים הן את נזיה והמנוח והן את מי שבא בנעליהם (במקרה דנן, בניו של המנוח שזכו במגרשי המנוח בחלקה 23 מכוח תצהירי מתנה). טענת הנתבעים בדבר קיומם של תשריטי חלוקה קודמים מחייבים הינה טענה בעלמא (לא הוגש על ידם כל העתק מתשריט חלוקה מאושר כלשהו, כנטען), מה גם והסכם השיתוף ו/או תשריט החלוקה המחייבים הינם אלו שנבחנו ואושרו ע"י רשם המקרקעין בלשכת רישום המקרקעין ונסתיימו ברישום כמצוין בנסח הרישום של החלקה, ללא קשר להסכמות קודמות (אם היו) בין הבעלים במשותף בחלקה.

הנתבעים העלו טענת זיוף של מי ממסמכי היסוד הנ"ל, אולם לטעמי לא עמדו בנטל הראיה המוגבר הדרוש לצורך הוכחת טענה זו. טענות אלו אף הועלו ע"י הנתבעים בפני
הוועדה לתכנון ובניה ונדחו. כעולה מהחותמת המתנוססת בחלק הימני עליון של ת/16 הוועדה לתכנון ובניה גליל אישרה את תשריט החלוקה בישיבה מס' 5/2003 שהתקיימה ביום 16.7.03.

יתרה מכך, הטענה בדבר זיוף הסכם השיתוף ו/או תשריט החלוקה, וכפועל יוצא מכך עתירת הנתבע 1 לסעד הצהרתי של ביטולם כבר נדונה והוכרעה בפסק דינו של ביהמ"ש לענייני משפחה (כב' השופטת אלון בתמ"ש (מאוחד) 7103/05 ו- 3170-02-09 מיום 23.9.14). ראו: עמ' 11 לפסק הדין ש' 11-12:

"מכל המקובץ אני קובעת כי ארז (
הכוונה ל­­­נתבע מס' 1, ג.נ.) לא הרים את הנטל להוכיח כי הסכם החלוקה ו/או התשריט זויפו"

על פסקי הדין הנ"ל הוגשו ערעורים לביהמ"ש המחוזי בחיפה אשר נדחו ביום 2.3.15 ע"י ערכאת הערעור (ראו: מוצגים ת/1 ו- ת/2, בהתאמה).

עוד אוסיף בהקשר לזאת, כי נטען ע"י נתבע 1 במסגרת הדיון שהתנהל בפני
ביום 18.2.13 כי פסה"ד של ביהמ"ש לענייני משפחה בעניין המחלוקת בשאלת הבעלות על חלקה 23 והרישום בלשכת רישום המקרקעין עשוי להשליך על ההליך שבפני
י. לאור זאת, ומאחר והובהר כי שני התיקים הנ"ל מצויים בשלב של הגשת סיכומים, ניתנה החלטה בדבר המתנה עד להכרעת ביהמ"ש לענייני משפחה. בנסיבות אלו, ולאחר שפלוגתא זו הוכרעה ע"י ביהמ"ש לענייני משפחה חיפה ב

פסק דין
(שאושר ע"י ערכאת הערעור), וזאת לאחר שמיעת מלוא הראיות באופן מפורש ולגופו של עניין, מנועים הנתבעים להעלות שוב סוגיה זו במסגרת ההליך שבפני
י.


האם הוכח כי הנתבעים ביצעו עבודות חפירה במגרשם שגלשו למגרש התובע?
18.
כאמור, התובע טוען בכתב תביעתו כי בחודש 03/08 ביצעו הנתבעים עבודות חפירה במגרשם (ללא היתר בניה) אשר גלשו למגרשו וגרמו לו לנזקים בצנרת ובעיית רטיבות בביתו. נטען כי שטח החפירות הינו 155 מ"ר בעומק משתנה שבין 0 מ' – 3 מ', ומהווים סכנה לתובע ומשפחתו וכן לציבור, בהיות חלקה 23 פרוצה ומשמשת כדרך מעבר רגלי לשם הגעה לשטח הציבורי הצמוד לחלקה (חלקה 32).

עוד נטען, כי הוועדה לתכנון ובניה במסגרת דיון בבקשה לקבלת היתר בניה שהגישו הנתבעים קבעה כי עליהם להשיב את המצב לקדמותו (לבצע מילוי חוזר של החפירות) וכן לבצע עבודות דיפון של יסודות בית הנתבעים.
על החלטה זו, הגישו הנתבעים ערר אשר נדחה, ונקבע כי כל עוד התובע לא ייתן הסכמתו בכתב תוך 30 יום ממועד ההחלטה, לפיה הנתבעים יוכלו להשתמש בחלקתו של התובע כדרך מעבר לחלקתם, יהא על הנתבעים לבצע מילוי מיידי של שטח החפירות, כך שהגישה לבית הנתבעים תהיה דרך מגרשם בלבד.

19.
מנגד טוענים הנתבעים כי עבודות החפירה שבוצעו בחלקה היו בהסכמת התובע ובאישורו. מדובר בפעולת חירום לשם פתרון בעיית הנגישות והסדרת דרך גישה חלופית לביתם של הנתבעים והתובע (עקב בניית קירות שלא כדין בחלקה 23 ע"י האח נזיה), וביצוע רחבה משותפת לחנייה ולסיבובי רכב. העבודות בוצעו באישור הוועדה לתכנון ובנייה. לא הייתה כל גלישה למגרש התובע, ואם הייתה אזי מדובר בגלישה מזערית (סע' 14-16 לכתב ההגנה).

20.
לצורך הוכחת ביצוע עבודות החפירה ומיקום ביצוען, צירף התובע לכתב תביעתו העתק מהמפה המצבית של תשריט החלוקה (נספח ת/2 לכתב התביעה), עליה סומן בכתב יד באמצעות קווים מקווקוים את שטח החפירה הנטען. עיון בת/2 מעלה לכאורה כי עבודות החפירה בוצעו בחלק המערבי והדרומי של בית הנתבעים לרבות בסמוך לגבול הדרומי של מגרש הנתבעים עם גלישה מסוימת מעבר לקו הגבול שבין המגרשים לכיוון דרום (מגרש התובע).

21.
עולה מחומר הראיות כי נתבע 1 החל בביצוע עבודות החפירה במגרשו בחודש 03/08 או בסמוך לכך, כטענת התובע. עבודות אלו בוצעו ללא היתר בניה כחוק ובגינם הוצאו צו הפסקה מנהלי וצו הפסקה שיפוטי (ראו: נספחים ת/6-ת/7 לתע"ר התובע). ביהמ"ש לענייני משפחה בדיון מיום 26.11.08 במסגרת תמ"ש 7103-05 הטיל צו מניעה לשמירת המצב הקיים עד להכרעה סופית במחלוקת. בדיון נוסף, במסגרת תמ"ש 3170-02-09 התיר ביהמ"ש לענייני משפחה (כב' השופטת כ. ג'דעון) לנתבע לבצע עבודות להחזרת המצב לקדמותו לשם מניעת סכנות בלבד. המהנדס חשאן (מומחה שמינתה הוועדה לתכנון ובניה) קבע בחוות דעתו מיום 15.6.08 שהפתרון של החזרת המצב לקדמותו הוא הפתרון המהיר והאופטימלי (אינו מחייב היתר בניה ויש בו כדי למנוע סכנות מיידיות), פתרון שאומץ ע"י הוועדה בהחלטתה מיום 24.9.09 (ת/15 לתע"ר התובע). הנתבע הגיש מספר בקשות לקבלת היתר למניעת סכנות אשר נדחו ע"י הוועדה (מוצג ת/15). בהמשך הגיש נתבע 1 בקשה נוספת למתן היתר בניה לביצוע עבודות למניעת סכנות בלבד שכללו דיפון מבטון ליסודות וקורות הקשר. הבקשה אושרה עקרונית ע"י הוועדה בהחלטה מיום 16.2.10 בכפוף למילוי אחר התנאים שפורטו בהחלטה, כתנאי לקבלת היתר הבניה (ת/10 לתע"ר התובע). נתבע 1 הגיש עתירה נגד החלטת וועדת הערר לביהמ"ש המחוזי חיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (עת"מ 34711-08-10), אשר נדחה ב

פסק דין
מיום 30.8.10, לאור הסכמת הנתבע לחזור בו מן העתירה עפ"י המלצת ביהמ"ש (נספח מש/12 לתע"ר התובע). בגין ביצוע עבודות החפירה במגרש הנתבע בהיקף של כ- 150 מ"ר אשר התגלו ע"י המפקח ביום
26/3/08
הוגש כתב אישום ע"י הוועדה לתכנון ובניה נגד הנתבע (תו"ב 32808-11-09). בהמשך תוקן כתב האישום המקורי וכלל אישום נוסף בגין הנחת שכבת כורכר בשטח החפירה שבוצעה וסלילת דרך גישה למבנה קיים מצד מזרח מיום 22.12.10, ללא היתר בניה (נספח ת/16 לתע"ר התובע); ביום 16.5.12 ניתנה החלטה בדבר ביטול כתב האישום המתוקן לאחר שהוועדה ביקשה לחזור בה מכתב האישום (מוצג נ/20).

22.
התובע טוען בסיכומיו (סע' 23) כי בעניין החפירות הוגשו ראיות למכביר ומפנה לנספחים ת/7 לתע"ר התובע (דוח פיקוח לוועדת ערר מחוזית מיום 18.4.10). תצלומים (נספחים ת/13- ת/14 לתע"ר התובע). חוות דעת של המהנדס ראמי חשאן מיום 15.6.08 עפ"י הזמנת הועדה לתכנון ובניה (נספח ת/15 לתע"ר התובע). אכן המסמכים והתצלומים אליהם מפנה התובע בסיכומיו תומכים במסקנה לפיה הנתבע ביצע עבודות חפירה במגרשו ללא היתר בניה, אך אין בהם די כדי להוכיח כי עבודות החפירה שבוצעו גלשו בפועל לשטח מגרש התובע, ובאיזה היקף מכלל השטח שנחפר ע"י הנתבע.

23.
התובע נמנע מלהגיש מפה מצבית ערוכה ע"י מודד מוסמך המדגימה את היקף עבודות החפירה הכולל שביצע הנתבע, מיקום ביצוען המדויק, ובעיקר את היקף הגלישה הנטען של העבודות משטח מגרש הנתבעים לשטח מגרש התובע. מחדל ראייתי זה מקבל משנה תוקף נוכח העובדה שאינה שנויה במחלוקת לפיה הנתבע ביצע, לאחר מועד הגשת התביעה (29.8.10), עבודות של הנחת כורכר וסלילת כביש גישה במגרשו, על שטח החפירה הנטען, דבר שחייב את התובע בהגשת מפה מצבית מעודכנת, על בסיסה ניתן יהיה להכריע בסעד המבוקש.

האם עבודות החפירה במגרש הנתבעים נעשו בהסכמת הוועדה לתכנון ובניה?

הנתבע טוען כאמור כי עבודות החפירה במגרשו נעשו בהסכמת הוועדה לתכנון ובניה, אולם מדובר בטענה בעלמא שלא גובתה בראיות מספיקות, וכמובן, אינה מתיישבת עם חומר הראיות הקיים בתיק ביהמ"ש. הנתבע טוען בסע' 37 לסיכומיו כי במסגרת ישיבה מיום 25.5.08 בדיון בהתנגדות שהגיש נזיה לקבלת היתר בניה שהגישו הנתבעים, העיר יו"ר הוועדה והודה ש- "ניתן לנקות את השטח מסלעים בלבד".

במהלך חקירתו הנגדית העיד הנתבע בעניין זה כך (פ' עמ' 16 ש' 22- 30):

"ש. בסעיפים 16 ו-86 לתצהירך את טוען שהוועדה המקומית אישרה לך לבצע את החפירות. יש לך מסמך בכתב מהוועדה המקומית?
ת. הוועדה אישרה ושלחה פקח מטעמה.
ש. יש לך מכתב בכתב להציג?
ת. כן. מפנה לנספח 6 לתצהיר עדות ראשית שלי, בעמוד השני (25/5/08).
ש. מתי עשית את החפירות?
ת. לא זוכר.
ש. זה היה לפני או אחרי?
ת. לא זוכר. בפועל נשלח פקח לשטח שאמר מה לחפור
".

אינני מקבל גרסה זו. ראשית, עיון בפרוטוקול בכתב יד של הוועדה הנ"ל (נספח 6 לתע"ר הנתבע) מעלה כי מדובר בהערה של יו"ר הוועדה לפרוטוקול. החלטת הוועדה כפי שצוינה בפרוטוקול לאחר שמיעת טיעוני הצדדים בהתנגדות אינה כוללות החלטה אופרטיבית כלשהי וכל שכן אישור לעניין פינוי השטח מסלעים. שנית, החלטת הוועדה הנ"ל הינה מאוחרת למועד תחילת ביצוע עבודות החפירה ע"י הנתבע, כך שגם אם הייתה מהווה משום אישור לביצוע עבודות פינוי הסלעים ממגרש הנתבע (ואין הדבר כך), עדיין מדובר באישור בדיעבד (לאחר שהנתבע יצר עובדות בשטח). שלישית, כפי שצוין לעיל, עבודות החפירה שבוצעו הינן עבודות טעונות היתר בניה מראש, והנתבע לא הציג כל היתר בניה מהוועדה חתום ומאושר כדין לביצוע החפירות שביצע במגרשו. רביעית, הגרסה לפיה הוועדה שלחה פקח מטעמה, מהווה שינוי/הרחבת חזית. מכל מקום, הנתבעים נמנעו מזימון הפקח, אשר עפ"י הנטען, הורה לנתבע כיצד לחפור, לעדות בביהמ"ש, ללא שניתן לכך הסבר סביר, ומחדל זה לזקוף לחובתם.

שאלת הסכמת התובע לביצוע עבודות החפירה ו/או למתן זכות מעבר במגרשו לנתבעים
25.
התובע מכחיש בתוקף כי החפירות והסגת הגבול למגרשו נעשו ע"י הנתבע בהסכמתו וכן מכחיש כי התחייב לבנות קיר תומך (כל שכן על חשבונו), שכן לטענתו ביצוע החפירות היה על דעת הנתבעים בלבד. לתמיכה בגרסתו, מפנה התובע לפרוטוקול ישיבת ועדת ערר מחוזית מיום 21.4.10 (נספח ת/11 לתע"ר התובע) שם הוחלט לעניין פתרון הנגישות למגרש הנתבע כי ישנו צורך בקבלת הסכמת התובע בכתב למתן זיקת הנאה דרך מגרשו לטובת העורר (הנתבע 1), וכן מפנה להעתק מכתב ששיגר ב"כ התובע לנתבע 1 המתנגד לכך מפורשות (נספח ת/5 לתע"ר התובע).

26.
גרסת התובע לפיה לא הסכים לביצוע עבודות החפירה של הנתבע 1 ו/או כי הינו מתנגד למתן זכות מעבר לנתבעים במגרשו לשם נגישות למגרשם, לא נסתרה במהלך חקירתו הנגדית בביהמ"ש, והייתה מהימנה עלי.

במהלך חקירתו הנגדית הודה התובע כי אישר לנתבעים לאחר בניית הקירות ע"י נזיה, לעבור במגרשו אולם זה היה על "תקן טובה" (פ' עמ' 4 ש' 14-16):

"ש. איך הייתה הגישה לביתי אחרי בניית הקירות שבנה נזיה בחלקה, בעיקר הקיר המפריד בין הבית שלך לבית של שלמה?
ת. היית עובר מהחלקה שלי, מדרום לבית, על תקן טובה
".
התובע העיד כי עד היום הנתבעים משתמשים בשטח מגרשו, ומכאן תביעתו (פ' עמ' 6 ש' 12-13):

"ש. מה תבעת ממני? תבעת בעיקר סילוק יד, נכון?
ת. כן, אתה עד היום משתמש באדמה שלי לטובתך
".

עוד העיד התובע בחקירתו הנגדית כי לפני שהאח נזיה בנה את הקיר הדרומי הוא אישר לנתבע לעבור דרך מגרשו על מנת להגיע לביתו, ולא הקיר שבנה נזיה הוא שמנע מהנתבע כניסה/גישה למגרשו, אלא התובע הוא שהתנגד לכך. כמו כן, העיד כי בניגוד לנטען גם לאחר בניית הקיר הדרומי יש לנתבע גישה לביתו גם באמצעות רכב (פ' עמ' 6 ש' 31-32 ועמ' 7 ש' 1-7):

"ש. אני אומר לך שאחרי שנזיה בנה את הקירות, המשיך רכב גדול להיכנס לחלקה עד שנזיה הגביה...
ת. עד היום נכנס רכב גדול. אתה בעצמך הכנסת משאית עם כורכר והכנסת כלים כבדים.
ש. כשנזיה בנה את הקיר הדרומי כבר אין אפשרות להיכנס אלי הביתה?
ת. אני מנעתי ממך לעבור שם. הקיר לא מנע כניסה של רכב. אני לא מסכים יותר שתעבור באדמה שלי. זה כל העניין.
ש. ז"א, אני נשארתי ללא גישה לבית שלי.
ת. יש לך גישה לבית שלך מהחלקה שלך ולא מהחלקה שלי. כמו שאתה עורר (
צ.ל עובר ג.נ) היום. היום אתה מגיע עם הרכב מהחלקה שלך לשלי. אני מבקש שלא תיכנס בחלקה שלי".

ובהמשך (פ' עמ' 7 ש' 17-21):

"ש. עבודות החפירה שאתה דורש להחזיר את המצב לקדמותו הן למעשה אלה שנתנו פתרון כניסה לבית שלי עם רכב, נכון?
ת. לא יכול להשיב על זה. אין לי תשובה. אני יודע שאתה חפרת ללא הסכמתי ועשית דברים על דעת עצמך וחשבת שתוכל לעשות כל מה שאתה רוצה ואני לא מסכים לזה. גם פניתי אליך ואמרתי לך שזה מסוכן לי ולמשפחתי
".

לטענת הנתבעים (ס' 5 לסיכומיהם) הוכח על ידם אלמנט ההסכמה מצד התובע לביצוע החפירה ובניית הקיר התומך באמצעות עדות עדי ההגנה בביהמ"ש, והימנעות התובע מלחקור אותם בחקירה נגדית פועלת לרעת התובע ומחזקת את גרסת הנתבעים.

28.
במהלך חקירתו הנגדית הכחיש נתבע 1 כי עבודות החפירה שביצע גלשו לשטח מגרש התובע, אולם כאשר נשאל מדוע נדרשה הסכמת התובע סיפק הסבר מפותל ובלתי מניח את הדעת (פ' עמ' 17 ש' 29-31 ועמ' 18 ש' 1-4):

"ש. כדי לפתור את הבעיה שלך אתה גולש אליו?
ת. לא.
ש. למה הוא צריך להסכים?


ת. החפירה בוצעה במגרש שלו. לא התקרבתי לשטח של פרח. החפירה הייתה בהסכמתו ובאישורו והוא אף התחייב לבנות קיר.
ש. הוא חתם לך על מסמך כזה? הוא אמר שלא היה ולא נברא.
ת. אני חושב שהוא ציין זאת בכתבי הטענות שהוא עשה לי טובה
".

הנתבעת העידה במהלך חקירתה הנגדית בביהמ"ש בעניין ההסכמה הנטענת לביצוע החפירות כך (פ' עמ' 27 ש' 23- 32 ועמ' 28 ש' 1-5):

"ש. ציינתם שהייתה הסכמה של פרח לעשות את החפירות והדרך. מתי זה היה?
ת. אם אתה מדבר על הדרך שהיא ממש צמודה לבית של פרח, אין לנו קשר לזה. לעניין החפירות שהן מעבר לאותה דרך, זה על פי בקשתו, עמדנו בחוץ אני הוא בעלי ואשתו ודיברנו על זה שצריכים להסדיר גישה לבית ושזה מסוכן מה שקורה שם, כי בעקבות בניית הקירות בעצם הייתה מסלעה ולא אנחנו ולא פרח יכולנו לגשת לבית. מאחר ופרח הבין שנזיה לא יתן לנו לבנות את הקיר, הוא אמר לנו שאנחנו נחפור והוא יבנה את הקיר והוא ישתתף איתנו בעלות. בהתחלה הוא הגיש תביעה והצטרף לתביעה נגד נזיה.
ש. ההסכם ביניכם לא היה באופן מסודר, נכון?
ת. נכון. זה היה מחוץ לבית בעל פה.
ש. את זוכרת מתי זה היה?
ת. לא. בתקופה של החצי הראשון של שנת 2008.
ש. כשהחפירות בוצעו, ביקשתם היתר?
ת. החפירות שביצענו הן חפירות חרום מאחר ונחסמו הדרכים וזה נעשה בהסכמת התובע. מדובר בסה"כ ביישור המסלעה. יש הפרש של


מטר ושמונים מהדרך לבית ולכן לא ביקשנו היתר בנייה. מייד במקביל לחפירה הוגש היתר בניה ונזיה התנגד וגם פרח
".

אין בידי לקבל את גרסת הנתבעת לעניין נסיבות קבלת הסכמת התובע לביצוע החפירות. גרסת הנתבעת אינה מתיישבת עם גרסת הנתבע לגבי נסיבות קבלת ההסכמה הנטענת. יתרה מכך, לפי גרסת הנתבעת כאמור "...מייד במקביל לחפירה הוגש היתר בניה ונזיה התנגד וגם פרח", דבר שאינו מתיישב עם הטענה כי פרח הסכים לביצוע החפירות. הדעת נותנת כי אם הייתה מתקבלת הסכמה כלשהי, הדבר היה מוצא את ביטויו בכתב ולא בע"פ. מעבר לכך, לאור מערכת היחסים העכורה עקב הסכסוך המשפחתי המתמשך זה שנים רבות, וההליכים המשפטיים שנקטו האחים זה כנגד זה, ונטייתם להקפיד על "קוצו של יוד" בכל הקשור לזכויותיהם הנטענות, מקימה ספק רב באשר לנכונות נטילת ההסכמה הנטענת מהתובע. אשר על כן, הנתבעים אשר נטל הראיה רובץ לפתחם לא עמדו בנטל הנדרש והוכיחו את הסכמת התובע לביצוע החפירות ו/או למתן זכות מעבר לנתבעים דרך מגרשו לשם מעבר למגרשם הסמוך.

סיכומו של דבר, ולאור כל האמור לעיל, הוכח בפני
י ברמה הנדרשת במשפט אזרחי כי הנתבעים ביצעו עבודות חפירה במגרשם אשר גלשו למגרש התובע. לא הוכח בפני
י כי התובע הסכים לביצוע עבודות החפירה ו/או התחייב לבנות קיר תומך כנטען. הרקע לביצוע עבודות החפירה ע"י הנתבעים בין מגרשי בעלי הדין נעשה ללא קבלת היתר בניה כדין, בעקבות בניית קירות ע"י נזיה במגרשיו (
a1
ו-
a2
), וכן בניית קיר מדרום למגרש התובע (
a4
), וזאת,
כפי הנראה, בניסיון לפתור את בעיית הנגישות שנוצרה למגרש הנתבעים וכן עקב רצונם לבצע תוספת בניה לבית הקיים במגרשם. התובע לא הוכיח ברמה הנדרשת באמצעות מפה מצבית ערוכה ע"י מודד מוסמך את היקף הגלישה של עבודות החפירה שביצע הנתבע לתוך שטח מגרשו, ובעיקר שלאחר הגשת התביעה, בוצעו עבודות של מילוי בכורכר על שטח החפירה המקורי, אך הוכח לטעמי כדבעי כי הייתה גלישה מסוימת של עבודות החפירה לשטח מגרש התובע, וכי לצורך כניסה למגרשם מצידו המערבי, משתמשים הנתבעים במגרש התובע (בחלק הצפון מערבי), ללא הסכמת התובע.


ראו: לעניין זה, בין היתר: דברי הנתבע במסגרת ישיבת ערר של ועדת הערר המחוזית מיום 21.4.10 עמ' 2 וכן החלטת הוועדה בסיום הדיון (נספח ת/5 לתע"ר התובע):

"מר חביש:
אני מבקש לאל לחזיר (
צ.ל לא להחזיר ג'.נ) מצב לקדמותו. אין לי בעיית נגישות, אני נכנס דרך השטח של אח שלי. יהיה פירוק שיתוף, הנושא כרגע בהליך בביהמ"ש".

ובהמשך:
"מר חביש:
.....
אני נכנס עם רכב פרטי לשטח, אפשר להיכנס דרך האח שלי, יש לי זכות מעבר
. חלקה 31 היא שלנו, נכנסים מצפון או דרך המגרש של אח שלי. גם אח שלי נכנס לבית שלו באותה דרך, היא משרתת את שנינו
..."

וכן החלטת הוועדה בתום הדיון:

"העורר טוען כי לא ניתן לבצע את המילוי, בשל בעיית נגישות למשאיות לתוך החלקה, וגם בשל העלות הגבוהה המוצעת. הוא ביקש כי תותר לו בנייה של קירות, במקום המסלעה, אולם ברור כי פתרון זה אינו יכול להיות מקובל, שכן הדבר מהווה בסיס לבנייה


אשר נאסרה על ידי בית המשפט, בשלב זה. על כן, אין בכוונתנו לאפשר פעולה אשר תסייע להפרת צו שיפוטי.

ככל שהדבר נוגע לעניין הנגישות, נושא זה אכן חייב בפתרון קבוע, ולא ניתן להישאר עם פתרונות מאולתרים, אשר עשויים להתברר כבלתי ישימים. הואיל ופתרון הנגישות היחיד שיכול להיות מקובל כעת (ללא תוספות בנייה, אשר נאסרו על ידי בית המשפט), הינו כניסה דרך השכן, יש צורך בקבלת הסכמתו של זה, בכתב, למתן זיקת הנאה דרך מגרשו, לטובת העותר. היה והעורר ימציא מסמך המאשר זאת, תוך 30
יום מהיום, הרי שניתן יהיה לקבל את פתרון המסלעה, בכפוף לכך
...". (ההדגשות אינן במקור ג'.נ.)

30.
הנה כי כן הוכח כי קיימת הסגת גבול למגרשו של התובע 4
a
. גבולות מגרשו של התובע הם כמתואר בתשריט שסומן ת/2. מנגד, לא הוכח בפני
י היקף הגלישה, ולכך יש השלכה על קבלת/דחיית הסעדים. הסעד של צו מניעה הוכח והתובע זכאי לקבלו. הסעד של החזרת המצב לקדמותו (בכל הקשור לתיקון המצב בעקבות החפירות) לא הוכח ולכן אין מקום להורות עליו.

31.


סיכום
:


א.
אני מקבל את התביעה ומורה בצו קבוע לנתבעים (או מי מטעמם) להימנע מכניסה בדרך כלשהי, בין רגלית ובין אחרת, לתחום מגרשו של התובע 4
a
בהתאם לגבולות שסומנו בתשריט אשר סומן על ידי במהלך הדיון ת/16.


ב.
אני דוחה את התביעה בכל הקשור לסעד של השבת המצב לקדמותו.

ג.
הנתבעים הדדית ישלמו לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל 2,500 ₪, תוך 30 יום מיום קבלת

פסק דין
זה.


ניתן היום,
ד' שבט תשע"ו, 14 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 49893-08/10 פרח ח'יר נ' ארז חביש, איזדיהאר חביש (פורסם ב-ֽ 14/01/2016)