פסקי דין על אורה שיפריס | פסקי דין על חן שיפריס | פסקי דין על עו"ד אוהד ציטרום

2736-01/16 רעא     17/01/2016




רעא 2736-01/16 אורה שיפריס, חן שיפריס נ' עו"ד אוהד ציטרום








בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



רע"א 2736-01-16 שיפריס ואח' נ' ציטרום







בפני

כבוד השופטת
נאוה בן אור


המבקשים

1
.
אורה שיפריס

2
.
חן שיפריס
על ידי ב"כ עו"ד אילן בומבך


נגד


המשיב

עו"ד אוהד ציטרום
על ידי ב"כ עו"ד אסתר בלום-פולובין




החלטה


בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת מ' ליפשיץ-פריבס) דחה בהחלטתו מ- 23.12.15 "באופן חלקי וללא נימוק" – כך על פי טענת המבקשים, את בקשתם למחיקת כתבי בי-דין של המשיב בתובענות המאוחדות שהגיש כל אחד מן הצדדים, איש כלפי רעהו. לחלופין ביקשו כי בית המשפט יורה למשיב להשיב תשובות מלאות לכל השאלות שנשאל ולהגיש תצהיר גילוי מסמכים כללי וספציפי בהתאם להוראות הדין. הבקשה האמורה הוגשה בעקבות מה שרואים המבקשים כהפרת הצווים שניתנו על ידי בית המשפט ב-31.8.2015 לגילוי ולעיון במסמכים ספציפיים ולהשיב לפרטים נוספים. בנוסף דחה בית המשפט "ללא נימוק", על פי הטענה, את הבקשה שהגישו המבקשים למנוע עיון במסמכים שביקש המשיב לעיין בהם, כל עוד לא הגיש תצהיר גילוי מסמכים כדין.

ב"כ המבקשים מודע לכך שהמדובר בהחלטה מן הסוג שחל עליה צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009, אולם מבקש הוא להיאחז בפסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 290/15 ברנד פור יו בע"מ נ' רמי לוי שיווק השקמה בע"מ (8.12.2015), אשר על הנובע ממנו אעמוד בהמשך.

אקדים ואומר, כי הבקשה, העוסקת בהחלטה בנושא תחום ומצומצם, החלטה אחת מני מספר החלטות שכבר ניתנו על ידי בית משפט קמא במסגרת הליכים מקדמיים בתובענות המתנהלות לפניו, מחזיקה 11 עמודים, מגוללת האשמות כאלה ואחרות כלפי המשיב – האשמות שדינן להתברר בתביעה לגופה ואשר כלל אינן רלוונטיות לענייננו. לא זו אף זו, המבקשים טוענים כלפי בית משפט קמא כי ההליך שהתנהל לפניו (עד כה) הינו "הליך קלוקל שפגע קשות בזכויות הדיוניות של המבקשים"; כי בית המשפט "ביצע הפרדה מלאכותית ובלתי מאוזנת בין חובות הצדדים" ועוד כהנה וכהנה אמירות דומות. אמירות אלה, המרמזות (ואף יותר מכך) על התנהלות בלתי עניינית של בית המשפט, מקומן לא יכירן בכתב טענות וחבל שהמבקשים ראו לנכון לעשות בהן שימוש. מכל מקום, מקריאת הבקשה למתן רשות ערעור קשה להשתחרר מן הרושם לפיו תכליתה של הבקשה להביא להתערבות בגוף ההחלטה העומדת ביסודה, על אף שפסק דינו של בית המשפט העליון הנזכר לעיל מורה מפורשות כי ככל שתינתן רשות ערעור בסוג כזה של החלטות, הסעד יהיה החזרת העניין לבית המשפט הדיוני על מנת שינמק את החלטתו. הא ותו לא.

ולגופה של הבקשה. המבקשים מפנים לשתי בקשות שהגישו, ואשר נדחו, לטעמם, בלא הנמקה או בהנמקה חלקית בלבד. האחת, בקשה 27, מ- 18.10.2015, בגדרה בקשו כי בית המשפט יורה על מחיקת כתבי בי-דין של המשיב של הפרת צווי בית המשפט שניתנו בהחלטתו מ- 31.8.2015. עם זאת נתבקש גם סעד חלופי והוא שבית המשפט יורה למשיב להשיב תשובות מלאות לשאלות שנשאל וכן להגיש תצהיר גילוי מסמכים כללי ראוי. האחרת, בקשה 29, מ- 4.11.2015, בגדרה בקשו כי בית המשפט ימנע מן המשיב לעיין במסמכים מסוימים שהמבקשים טרם העבירו לעיונו, כשלטענתם המדובר במסמכים שהם תכתובות המצויות ממילא בידי המשיב ועוד טענו כי עיכוב זכות העיון תמנע מן המשיב את האפשרות להתאים את תצהיר גילוי המסמכים שלו בהתאם למסכים שהוא יודע כי הם מצויים בידי המבקשים וכך יוכל להעלים את יתר המסמכים.

זו לשון החלטת בית המשפט מ- 23.12.2015, אשר עליה מוסבת הבקשה שלפניי:

"לאחר עיון בבקשת התובע
[המשיב] ובתגובת הנתבעים [המבקשים] אני מורה לנתבעים לאפשר לתובע לעיין במסמכים שפורטו בתצהיר גילוי המסמכים.
יוטעם, כי מעיון בתצהירו של הנתבע לא השתכנעתי כי קיים חשש לבידוי ראיות ע"י התובע ככל שתגולה לו ההקלטה בפרט שעה שעסקינן בהקלטה הנוגעת לכאורה להליך שהתנהל בין הצדדים לעיסקה מה שמטבע הדברים נתמך בראיות וכבתי בי-דין ולא השתכנעתי מתצהירו של הנתבע כי קיים חשש לבידוי ראיות ע"י התובע אם תגולה לו ההקלטה.
בנוסף, אני מורה לתובע, ככל שטרם עשה זאת, למלא אחר ההחלטה מיום 31.8.15 במתן תשובות בתצהיר וכן לאפשר עיון במסמכים עליהם הוריתי.
הצדדים ימלאו אחר ההחלטה תוך 15 יום מהיום"
.

לטענת המבקשים טעה בית המשפט בכך שלא התייחס למכלול הטיעונים בשתי הבקשות שפורטו לעיל וכי היה עליו למחוק את כתבי בי-דין של המשיב משנוכח כי נמנע מקיום הצו שניתן ב- 31.8.2015 בזדון. כך גם טעה בכך שלא קבע כי המשיב לא הגיש תצהיר גילוי מסמכים כללי כראוי. בנוסף טוענים הם כי בית משפט קמא טעה בכך שלא נימק את סירובו להורות למשיב להגיש את תשובותיו לפרטים הנוספים כהלכה, באשר תשובותיו היו "מתחמקות ומתפתלות" ולא ניתן ללמוד מהן דבר; כי בית המשפט טעה בכך שדחה, ללא נימוק, את הבקשה שהגישו המבקשים למנוע את העברת המסמכים שבמחלוקת לעיון המשיב; כי בית המשפט טעה בכך שהורה למבקשים למסור את ההקלטה שבמחלוקת לעיון המשיב שעה שהם כבר העבירו הקלטה זו לעיונו; ולבסוף, כי טעה בית המשפט כאשר הורה למשיב "באופן סתמי" למלא אחר החלטתו מ- 31.8.2015 מבלי שהתייחס לטענות המבקשים בעניין.

עינינו הרואות, כי הנימוקים בהם תומכים המבקשים את בקשתם למתן רשות ערעור הם נימוקים שבעיקרם הם נימוקים לגופו של עניין, היינו נימוקים המופנים כנגד שיקול הדעת של בית משפט קמא. נימוקים אלה אינם יכולים להוות תשתית לבקשת רשות ערעור בנוגע להחלטות שחל עליהן הצו האמור.

בכל הנוגע לחובת ההנמקה פסק בין המשפט העליון בעניין ברנד פור יו בע"מ כי:

"בהינתן

מכלול

השיקולים

מזה

ומזה

אני

סבורה

כי

יש

לאפשר מתן

רשות

לערער

בסוגי

החלטות

המפורטים

בצו

רק

מקום

שבו

ההחלטה

נושא

הבקשה לוקה

בהיעדר

הנמקה

כלשהי

וזאת

להבדיל

מהנמקה

חלקית

או

קצרה

ותמציתית
.

חשוב להדגיש

כי

משמעותו

של

כלל

זה

היא

שהצו

לא

יעמוד

לרועץ

במקרים

כאלה
,

אך

אין

בו כדי

לקבוע

כי

בכל

מקרה

שבו

לא

ניתנה

הנמקה

יש

בהכרח

הצדקה

למתן

רשות

ערעור ועל

מנת

שזו

תינתן

יש

להוסיף

ולהראות

כי

מדובר

בסוגיה

שיש

לה

חשיבות

של

ממש בהליך

וכי

ייקשה

להעמיד

את

פגם

אי

ההנמקה

על

תיקונו

אם

יידחה

הערעור

לסוף ההליך
.

כך

למשל

ניתן

לחשוב

על

החלטות

כגון

דחיית

התנגדות

לשאלה

המופנית

לעד
-
אשר

אי

ההנמקה

לא

תצדיק

בדרך

כלל

מתן

רשות

לערער

עליהן
.
עוד

חשוב

להדגיש כי

מקום

שבו

תסבור

ערכאת

הערעור

כי

יש

מקום

ליתן

רשות

ערעור

על

החלטה

לא מנומקת
,

כאמור
,

הסעד

היחיד

אותו

יוכל

המבקש

לקבל

הוא

ביטול

ההחלטה

והחזרתה להנמקה

על
-
ידי

הערכאה

הדיונית
.

דומני

כי

כלל

מצומצם

זה

הינו

בהיר

ופשוט

יחסית"
(פסקה 12 לפסק הדין).

לא מצאתי כי החלטתו של בית משפט קמא לוקה בחוסר הנמקה המצדיק את החזרת העניין אליו לשם מתן הנמקה. בית המשפט הסביר מדוע, לטעמו, אין מקום למנוע את העיון במסמכים השנויים במחלוקת ומדוע אין הוא משתכנע מן הטענה בדבר החשש לבידוי ראיות. זוהי הנמקה עניינית, גם אם היא קצרה ותמציתית. בית המשפט אינו חייב לדון, ודאי לא בסוג כזה של החלטות, בכל אחד ואחד מנימוקי הבקשה. די בכך שהתייחס לטעם העיקרי ודן בו. זאת ועוד, בית המשפט קיבל את בקשתם החלופית של המבקשים, ותחת להורות על מחיקת כתבי בי-דין של המשיב הורה לו למלא אחר החלטתו מ- 31.8.2015. ככל שתשובותיו של המשיב לשאלות שנשאל אינן נראות למבקשים, לא זה המקום לדון בכך. לא למותר להוסיף כי עד שבית המשפט בא להחלטה בדבר מחיקת כתבי בי-דין, עליו להשתכנע כי המפר נמנע בזדון מקיום הוראותיו או התייחס אליהן בזלזול (ע"א 6528/99 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עמנואל חברה לסחר יבוא, יצור ויצוא עצים בע"מ, פ"ד נו(4) 817, 823 (2002)). משכך, גם אם בחירתו של בית המשפט קמא בסעד החלופי שביקשו המבקשים, והוא מתן הוראות למשיב בנוגע לצו מ- 31.8.2015, נעשתה בתמציתיות, הרי שנראה כי אי היעתרות לבקשה העיקרית של מחיקת כתבי בי-דין, גם אם אינה מנומקת, אינה מן ההחלטות המצדיקות מתן רשות ערעור בשל אי ההנמקה.

הבקשה נדחית.

משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
העירבון יוחזר על ידי המזכירות לידי המפקיד.

המזכירות
תמציא את העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.



ניתנה היום, ז' שבט תשע"ו, 17 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.










רעא בית משפט מחוזי 2736-01/16 אורה שיפריס, חן שיפריס נ' עו"ד אוהד ציטרום (פורסם ב-ֽ 17/01/2016)