פסקי דין על ניר עלמני | פסקי דין על עידו עלמני | פסקי דין על לימור עלמני | פסקי דין על מרדכי רוימי | פסקי דין על מעונות קרית ים | פסקי דין על פלונית |

6314/15 עא     05/01/2016




עא 6314/15 ניר עלמני, עידו עלמני, לימור עלמני נ' מרדכי רוימי, מעונות קרית ים בע"מ, פלונית




החלטה בתיק ע"א 6314/15



בבית המשפט העליון


ע"א 6314/15


לפני:
כבוד השופט ח' מלצר


המבקשים:


1. ניר עלמני
2. עידו עלמני
3. לימור עלמני


נ

ג

ד


המשיבים:
1. מרדכי רוימי

2. מעונות קרית ים בע"מ

3. פלונית


בקשה לעיכוב ביצוע החלטותיו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ד' פיש) מתאריכים 10.8.2015 ו-3.9.2015 ב-ת"א 55330-09-11



בשם המבקשים: עו"ד רון אביב

בשם המשיב 1: עו"ד רז בן-דור
; עו"ד ירון דיקרמן







החלטה

1.

לפני בקשה לעיכוב ביצוע החלטותיו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט
ד' פיש
) מהתאריכים 10.8.2015 ו-3.9.2015, ב-ת"א 55330-09-11, אשר ניתנו בעקבות בקשה למתן פסיקתה, בגדרן חויבו המבקשים בתשלום הוצאות המשיב 1, תוך שהובהר כי כתבי בי-הדין בהליך תוקנו כך שהמבקשים מהווים נתבעים ישירים בו, במקום עזבון המנוח יעקב עלמני ז"ל.


אביא להלן את העובדות הנדרשות להכרעה.

רקע עובדתי

2.

המשיב 1 הגיש תביעה בבית המשפט המחוזי בחיפה למתן סעד הצהרתי, שיורה על רישום זכותו, הנטענת, בדירה בקרית מוצקין (להלן:
הדירה
), במרשם המקרקעין, וזאת חלף רישומה על שם המנוח יעקב עלמני ז"ל (להלן:
המנוח
).


3.

המחלוקת בין הצדדים נסובה, בתמצית, על השאלה האם הזכויות ב
דירה
, אשר היו רשומות במרשם המקרקעין על שם
המנוח
, אכן נמכרו למשיב 1 (עוד בשנות ה-60), הגם שהן מעולם לא נרשמו על שמו.

4.

בכתב התביעה הראשוני, שהוגש לבית המשפט קמא הנכבד, בתאריך 27.9.2011, צוין כי הנתבעים מס' 2 שם הינם: "יורשיו של יעקב עלמני". אולם כתב ההגנה הוגש מטעם עיזבון המנוח יעקב עלמני ז"ל, באמצעות יורשתו שרה עלמני (היא רעייתו), ומאותה עת, כל כתבי בי-הדין שהוגשו מטעם הצדדים, התייחסו לנתבע 2 שם כעיזבון המנוח יעקב עלמני ז"ל, באמצעות גב' עלמני (להלן:
הנתבע 2
).


גב' עלמני ז"ל נפטרה תוך כדי ההליך שהתקיים בבית המשפט המחוזי. בעקבות פטירתה, הגיש בא-כוחה בקשה לפי תקנה 38 לתקנות סדר הדין האזרחי,
התשמ"ג-1983
, שעניינה בפטירת בעל דין, ובגדרה הוא טען כי מאחר שגב' עלמני ז"ל הינה "יורשתו של בעל המקרקעין, הנתבע מס' 2, אשר הייתה עד היום 'עזבון המנוח'", הרי ש"פטירתה (...) למעשה מותירה את בית המשפט ללא נתבע נדרש (...)". משכך, ביקש ב"כ
הנתבע 2
להתלות את ההליכים עד להסדרתו של צו קיום צוואתה של גב' עלמני, ולקביעת יורשיה.

5.

המשיב 1 התנגד לבקשה הנ"ל, ובמסגרת זו, טען כי:

"המנוחה עצמה אינה בעלת דין במובן הרגיל של המילה. התביעה לא הוגשה באופן אישי נגד המנוחה, אלא הנתבע 2 הוא עזבון המנוח יעקב עלמני ז"ל (להלן העיזבון). אמנם

המנוחה,

כמי

שהיתה יורשתו

היחידה

של

יעקב

עלמני

ז
"
ל,

נכנסה

באופן

פורמאלי

בנעלי

העיזבון,
אולם

משהמנוחה

נפטרה
,
ייכנסו

כעת

בנעליה

כנציגי

העיזבון

יורשיה
-
נכדיה,

ואין

כל

מניעה

כי

ההליך

נגד

העיזבון

יימשך,

כאשר האינטרסים

של

העיזבון

ימשיכו

להיות

מיוצגים

על

ידי

היורשים
(...)
הדברים

אמורים

בפרט

כאשר

המנוחה

שימשה

גם

בפועל

כצד

פורמאלי

בלבד

לתיק

וכלל

לא

היתה מעורבת

בהליך

שבכותרת
.
כך,

המנוחה

לא

נכחה

באף

אחת

מהפגישות

שקדמו

להגשת

התביעה,

לא התייצבה

לדיוני

קדם

המשפט

ולא

נתנה

תצהיר

עדות

ראשית.

גם

בהודעות

ובקשות

מטעם

העיזבון,

נטען כי

הגב'

עלמני

ז
"
ל

אינה

כשירה

פיזית

ונפשית

מפאת

גילה

המתקדם

ומצב

בריאותה

הרעוע, וב"כ העיזבון

הודה

למעשה

כי

אין

ביכולתה

של

המנוחה

לתרום

דבר

לבירור

ההליך

דנן"

(ההדגשות במקור –
ח"מ
).

6.

בתאריך 10.10.2013, בית המשפט המחוזי הנכבד החליט להתלות את ההליך, כבקשת ב"כ
הנתבע 2
, לתקופה של כשישה חודשים. בהמשך, בתאריך 2.3.2015, הוגשה לבית המשפט קמא הנכבד "הודעה מטעם יורשי המנוחה שרה עלמני ז"ל", בגדרה נמסר כי:

"על פי צו קיום הצוואה, יורשי המנוחה הינם שלושה מנכדיה [הם המבקשים במכלול שלפני –
ח"מ
] אשר לאחר פטירתה, קיימו מספר ישיבות, נועצו עם עורכי דין נוספים (...) וכן בחנו את החומר הקיים בתיק
(...)
יובהר כי כאשר הייתה המנוחה בין החיים, בחרה לנהל את ההליך המשפטי בדרכה שלה, ומתוך כבוד, נכדיה לא התערבו בבחירותיה. לאחר בדיקתם, החליטו היורשים להמשיך בהליך המשפטי בחזקתם כיורשי סבתם המנוחה (...)

היורשים הגיעו למסקנה (...) כי סבם המנוח, עלמני יעקב ז"ל, מעולם לא מכר את הנכס שעליו השתלט התובע [המשיב 1 –
ח"מ
] בחוסר תום לב (...) ועל כן, אין בכוונתם ליתן מתנות חינם לתובע (...) ובכך לפגוע בעזבונו של סבם המנוח ושמא
גם להעמיס על שכמם השלכות כספיות
.
אשר על כן, יתבקש בית המשפט להורות על תיקון ההליך, במובן זה שהיורשים וייצוגם יעמדו במקום עזבונו של המנוח
" (ההדגשות שלי –
ח"מ
).

7.

בעקבות ההודעה, בית המשפט הנכבד הורה על הגשת כתב תביעה מתוקן, וזה אכן הוגש בתאריך 5.3.2014, כאשר במקום שרה עלמני ז"ל, הופיעו עתה שמותיהם של שלושת יורשיה, כדלקמן:




"הנתבעים: 1. ...
2. עזבון המנוח יעקב עלמני

באמצעות יורשיו:

ניר עלמני
(...)
עידו עלמני
(...)
לימור עלמני
(...)"

(ההדגשות במקור –
ח"מ
).



לכתב התביעה המתוקן צורפה גם הודעה מטעם התובע, שבגדרה נמסר כך:


"בהתאם להחלטות בית המשפט מיום 2.2.2014 ו-2.3.2014 מוגש בזאת כתב תביעה מתוקן (...) התיקון שנערך הינו רישום היורשים על פי צו קיום הצוואה
כיורשיו של הנתבע 2
" (ההדגשה שלי –
ח"מ
).


8.

להשלמת התמונה אציין כי בית המשפט המחוזי הנכבד, קיבל את התביעה, בפסק-דין מפורט (שניתן בתאריך 17.6.2015), תוך שהוא נסמך על מכלול העדויות והמסמכים הרב, שהובא בפני
ו (להלן:
פסק-הדין
).

במסגרת
פסק הדין
:


ראשית
, נקבע כי מאזן ההסתברויות נוטה לטובת המשיב 1, ותומך בטענתו, כי הוא רכש את הזכויות ב
דירה
מ
המנוח
.


שנית
, ובהתבסס על פסיקתו של בית משפט זה ב-ע"א 1559/99
צימבלר נ' תורג'מן
, פ"ד נז(5) (2003), נפסק כי מאחר שזכויותיו של המשיב 1 מעולם לא נרשמו במרשם המקרקעין, קמה לו זכות קניינית שביושר ב
דירה
, אשר ניתן לה משנה תוקף, משהמשיב 1 קיים את כל התחייבויותיו על פי הסכם המכר, ונהג בדירה מנהג בעלים, לאורך עשרות בשנים. עוד נקבע כי
הנתבע 2
, מצדו, לא הצליח להצביע על טעמים מיוחדים וכבדי משקל, המצדיקים לשלול מהמשיב 1 את זכויותיו ב
דירה
.

אשר על כן, בית המשפט המחוזי הנכבד הצהיר כי המשיב 1 הוא הבעלים של 47/48 חלקים מ
הדירה
(בעוד שהמשיבה 3 דכאן, היא הבעלים של החלק הנותר), והורה לרשום את זכויותיהם בה במרשם.


9.

בית המשפט קמא הנכבד אף חייב את
הנתבע 2
בתשלום הוצאותיו של המשיב 1, וזאת "בהתאם לפסיקתה שתוגש" וכן בתשלום שכר טרחת עו"ד בסך 20,000 ש"ח.


10.

כאן המקום להעיר כי לאחר פסק-הדין, הוצא על ידי בית המשפט המחוזי, לבקשת המבקשים דכאן, צו מניעה זמני שעניינו איסור ביצוע דיספוזיציות ב
דירה
, מושא התביעה, עד להכרעה בערעור, וזאת תוך שנמחקה הערת אזהרה שנרשמה, תוך כדי ההליך, לטובת המשיב 1. יחד עם זאת, הובהר כי שאר רכיביו של פסק-הדין, לרבות החיוב בהוצאות משפט, עומדים בעינם ו
אינם מעוכבים
.


הבקשה למתן פסיקתה

11.

לנוכח קביעתו של בית המשפט המחוזי הנכבד בסיפא ל
פסק-הדין
– הגיש המשיב 1 שתי בקשות למתן פסיקתה – החשובה לענייננו, הוגשה בתאריך 11.8.2015 (להלן:
הפסיקתה
, או:
הבקשה השניה למתן פסיקתה
). בעקבותיה, בית המשפט המחוזי הוציא תחת ידו שתי החלטות, בתאריכים: 10.8.2015 ו-3.9.2015 (להלן:
ההחלטות
, או:
שתי ההחלטות
), והן אלו שעומדות במוקד טענותיהם של המבקשים בבקשה שלפני, ותתוארנה להלן:


(א)

ההחלטה הראשונה
, נוגעת
לבקשה השניה למתן פסיקתה
. בגדר ההחלטה האמורה נפסקו לטובת
המשיב 1
הוצאות בסך 3,485 ש"ח (בגין אגרה, שכר עדים, צילומים ושליחויות). בנוסף בית המשפט המחוזי הנכבד הורה על "חיוב היורשים ניר עלמני
, עידו עלמני
ולימור עלמני
בתשלום שכר הטרחה וההוצאות וזאת נוכח הודעתם מיום 2.3.15 לפיה יש להורות על תיקון ההליך במובן זה שהיורשים וייצוגם יעמדו במקום עזבונו של המנוח".


(ב)

ההחלטה השניה
, ניתנה בעקבות תגובת ב"כ המבקשים דכאן

ל
פסיקתה
, ובגדרה בית המשפט הנכבד הבהיר, כי "עוד ביום 2.3.14 הוא [ב"כ המבקשים –
ח"מ
] ביקש לתקן את ההליך כך שהיורשים יהיו בעלי דין וכך נעשה. על כן הפסיקתה אושרה".

מכאן הבקשה לעיכוב ביצוע שלפני, שעניינה בהתליית תוקפן של קביעות בית המשפט המחוזי הנכבד, במסגרת
שתי ההחלטות
הנ"ל. עתה, משפרסתי את התשתית העובדתית הרלבנטית להכרעה במכלול – אפרט את טענות הצדדים בתמצית.


טענות המבקשים

12.

עיקר טענותיהם של המבקשים, הם נכדיהם של יעקב עלמני ושרה עלמני ז"ל, מתמקדות בשאלת סיכויי הערעור על
שתי החלטותיו
האמורות של בית המשפט המחוזי הנכבד. טענתם המרכזית הינה כי בית המשפט קמא הנכבד הפך אותם, בשגגה ושלא כדין, לצד ישיר להליך שהתנהל בפני
ו, וזאת באופן אגבי, במסגרת
הפסיקתה
שניתנה לאחר פסק-הדין.


13.

המבקשים גורסים כי תביעתו של המשיב 1 הוגשה מלכתחילה נגד עזבונו של
המנוח יעקב עלמני ז"ל
, כאשר מי שעמדה בנעלי העיזבון, לצורך התביעה, היתה אלמנתו ויורשתו היחידה – גב' שרה עלמני ז"ל. לשיטתם, כאשר
המנוח
נפטר, הוא הותיר את כל רכושו, לרבות הזכות הרשומה ב
דירה
, מושא התביעה, לרעייתו.


המבקשים מטעימים כי גב' עלמני ז"ל נפטרה תוך כדי ההליך, והורישה להם את כל רכושה, אשר כלל:


(א)

9,426.3 ש"ח – סכום, אשר, לטענת המבקשים, מעולם לא חולק להם בפועל.
(ב)

זכויותיו הרשומות של
המנוח
ב
דירה
, מושא התביעה.


14.

המבקשים מדגישים כי לאחר פטירתה של המנוחה, הם, במעמדם כיורשיה, באו בנעלי עזבונה, לצורך ניהול התביעה, וזאת בדיוק כשם שהמנוחה עצמה גילמה את עיזבון בעלה המנוח, שהיה הנתבע המקורי.

כלומר, לטענתם של המבקשים, הנתבע בהליך שהתנהל בבית המשפט קמא, היה, לאורך כל הדרך, עזבון המנוח יעקב עלמני ז"ל באמצעות יורשיו, כאשר בתחילה – היורשת היתה גב' עלמני ז"ל, ולאחר פטירתה, באו יורשיה, המבקשים יבדל"א, במקומה. הנה כי כן, לטענתם, הנתבע המשיך להיות עיזבון המנוח יעקב עלמני ז"ל באמצעות יורשיו, אלא שמיהות היורשים השתנתה מכורח הנסיבות.
15.

המבקשים ממשיכים וטוענים כי לנוכח תוצאת
פסק-הדין
, ובפרט, לאור העובדה שנפסקו לטובת המשיב 1 הוצאות ושכ"ט בסך 20,000 ש"ח, הם העבירו למשיב 1, בתאריך 16.7.2015,
את כל מה שזכו בו מעיזבונה של גב' עלמני ז"ל
. לגירסתם, המשיב 1 הגיש את הבקשה למתן
פסיקתה
, מושא ענייננו, רק לאחר ששולם לו הסכום האמור, ובגדרה הוא פירט הוצאות נוספות ואף ביקש לחייב בהן את המבקשים באופן אישי. אלא שלסברתם של המבקשים, לא ניתן לרדת, עתה, אל נכסיהם הפרטיים, ולהשית עליהם חבות אישית וישירה של תשלום נוסף (בסך של 14,058.7 ש"ח), מעבר למה שהיה כלול בעיזבון המנוחה מלכתחילה. זאת לנוכח הכלל שלפיו היורשים חבים רק עד גובה זכייתם מהעיזבון, ובפרט משעה שעיזבונה של המנוחה גב' עלמני ז"ל טרם חולק להם, כטענתם, ובשים לב להוראות סעיף 126 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965.


הנה כי כן, המבקשים מטעימים כי הם כבר שילמו למשיב 1 את כל הכספים שהיו כלולים בעיזבונה של גב' עלמני ז"ל, בסך 9,426.3 ש"ח, ומלינים על כך שבית המשפט המחוזי הורה לחייבם, באופן ישיר, בהפרש שבין הסכום ששולם בפועל, לבין סכום ההוצאות שנפסק לטובת המשיב 1 בסה"כ, בגדר פסק-הדין ובגדר
הפסיקתה
(סך של 14,058.7 ש"ח, שהם 23,485 ש"ח פחות 9426.3 ש"ח שכבר שולמו).

16.

המבקשים מדגישים עוד באותו הקשר כי מעת שניתן
פסק-הדין
, ובו הופיע, כבעל דין, עיזבון המנוח יעקב עלמני ז"ל (באמצעות יורשיו) – לא ניתן לשנות בדיעבד מההוראה המטילה את תשלום ההוצאות על העיזבון, לא כל שכן, במסגרת פסיקתה, אשר מטבעה, אמורה לכלול אך ורק את הפרטים שהופיעו במקור בפסק-הדין.

17.

המבקשים משיגים אף על קביעתו של בית המשפט הנכבד קמא, במסגרת
ההחלטה השניה
, כי כתב התביעה תוקן, באופן ששינה את מיהות הנתבעים, כבר בתאריך 2.3.2014, וזאת בעקבות הודעה שנמסרה מטעם ב"כ המבקשים, אודות זהות יורשיה של המנוחה, גב' עלמני ז"ל. לטענתם של המבקשים, לא התבקש ואף לא התבצע כל תיקון במסגרת ההודעה האמורה, או לאחריה. המבקשים תומכים את טענתם זו בכך שבכתב התביעה המתוקן נכתב על ידי המשיב 1 כי: "התיקון שנערך הינו רישום היורשים על פי צו קיום הצוואה כיורשיו של הנתבע 2", וכן בכך שבכל כתבי הטענות שהוגשו לאחר תיקון כתב התביעה ואף ב
פסק-הדין
עצמו, הנתבע 2 הופיע כ"עזבון המנוח יעקב עלמני, באמצעות יורשיו: ניר עלמני
; עידו עלמני
; ולימור עלמני
".
18.

אשר לשיקולי מאזן הנוחות, המבקשים מטעימים כי גם אלו מטים את הכף לטובת קבלת בקשתם:



ראשית
, המבקשים מביעים חשש, כי אם הם יפרעו את יתרת חובם כלפי המשיב 1 כבר עתה – המשיב 1 יעביר את הכספים לצדדים שלישיים, מבלי שתהא למבקשים אפשרות לקבלם בחזרה, ככל שערעורם יתקבל.

שנית
, לטענתם של המבקשים, אי תשלום הכספים, בשלב זה, לא יגרום למשיב 1 חסרון כיס, שכן סכום ההוצאות שנפסק לטובתו בפועל, בסופו של יום,

נמוך משמעותית מזה שהוא טען לו בגדר
הבקשה השניה למתן פסיקתה
.

שלישית
, המבקשים גורסים שכל עוד
פסק-דינו
של בית המשפט המחוזי הנכבד איננו חלוט – אין למשיב 1 זכות קנויה בכספים האמורים.

בהקשר זה, המבקשים אף מביעים נכונות להפקיד את סכום הכספים, מושא הבקשה, בקופת בית המשפט, על מנת להבטיח את תשלומו, לאחר הדיון בערעור, אם יהיה בכך צורך.


טענות המשיב 1

19.

המשיב 1 הגיש תגובה מטעמו בהתאם להחלטתי, ובגדרה הוא עומד על זכותו לקבל לידיו את מלוא הוצאות המשפט שנפסקו לטובתו, בתום הליך שהתנהל משך כמעט ארבע שנים, עוד טרם שיידון הערעור. טענתו המרכזית הינה, כי המבקשים לא הרימו את הנטל להוכיח שסיכויי הערעור, או מאזן הנוחות נוטים לטובתם, וזאת בפרט משעה שבקשתם מכוונת לעיכוב ביצוע חוב כספי.


לשיטתו של המשיב 1, תשלום יתרת הוצאות המשפט, שסכומה נמוך באופן יחסי, לא יגרום למבקשים כל נזק, לא כל שכן, נזק בלתי הפיך, וזאת במיוחד לנוכח הצעתם להפקיד את הסכום האמור בקופת בית המשפט. המשיב 1 טוען עוד באותו הקשר, כי המבקשים לא הצביעו על כל ראיה לביסוס חששם הלכאורי, כי הם לא יוכלו להיפרע ממנו, ככל שערעורם יתקבל.

20.

המשיב 1 מוסיף וטוען כי גם סיכויי הערעור אינם נוטים לטובת המבקשים. המשיב 1 עומד על כך שההודעה שהוגשה, מטעם המבקשים, לבית המשפט קמא הנכבד בתאריך 2.3.2014, מלמדת בבירור כי המבקשים קיבלו החלטה מושכלת להתייצב כצד עצמאי להליך ולהמשיך לנהלו במקום סבתם המנוחה, גב' עלמני ז"ל, ולא "כעיזבון" ערטילאי, כפי שהם טוענים עתה, לאחר שהתביעה התקבלה והם חויבו בהוצאות. זאת, במיוחד לנוכח העובדה, שבמסגרת ההודעה הנ"ל נכתב, בין היתר, כי המבקשים ערים לכן לסיכוי שההליך יטיל על שכמם הוצאות כספיות.


בשולי הדברים, המשיב 1 מוסיף כי כל טענותיהם של המבקשים בדבר מצבו של העיזבון והכספים המצויים בו נטענו בעלמא ואינן מגובות באסמכתאות.

21.

בהחלטתי מתאריך 1.11.2015, התרתי למבקשים להגיש תשובה לתגובת המשיב 1. במסגרת זו, המבקשים טוענים כי אין להתייחס לבקשתם כאל בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דין כספי. זאת, לשיטתם, מכיוון שהחיוב, בו עסקינן כאן, לא הוטל על בעל דין, כי אם על צד שהפך להיות בשוגג, בעל-דין בדיעבד.


22.

להשלמת התמונה יוער כי הן המבקשים והן המשיב 1 התייחסו בתכלית הקיצור, במסגרת המכלול שדכאן, גם לשאלת סיכויי הערעור לגופו של עניין. בהקשר זה, המבקשים טוענים כי נוכח הסיכוי הגבוה לשיטתם, כי ערעורם יתקבל – חיובם בהוצאות עשוי להתבטל כליל, מה שמטה את הכף לטובת היעתרות לבקשתם. זאת בעוד שהמשיב 1, מצדו, שולל טענה זו, תוך שהוא מצביע על הבסיס העובדתי הרעוע, לדידו, שעליו הושתתו טענותיהם של המבקשים בפני
בית המשפט קמא הנכבד, וכן על הכלל שלפיו אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בפסיקת הוצאות.


עתה, משהצגתי את טענות הצדדים, אעבור, איפוא, לליבון הדברים.


דיון והכרעה

23.

לאחר עיון במכלול החומר שהונח לפני, הגעתי לכלל מסקנה כי
דין הבקשה להידחות
. אביא להלן, בתמצית, את הנימוקים למסקנתי זו.


24.

כלל הוא, כי בעל דין זכאי ליהנות מפירות זכייתו בסמוך לאחר מתן פסק הדין, ואין בהגשת ערעור על פסק הדין כדי להוביל לעיכוב ביצועו (ראו: תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984
(להלן:
התקנות
)). לפיכך בית המשפט יעכב את ביצועו של פסק-הדין, מושא הערעור, רק לאחר שישתכנע כי מתקיימים שני תנאים מצטברים:


האחד
– סיכוייו של הערעור להתקבל טובים;
השני
– מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים, במובן זה שביצוע פסק הדין עלול לגרום להם לנזק בלתי הפיך, או לקושי ממשי בהשבת המצב לקדמותו, ככל שערעורם יתקבל (ראו, למשל: ע"א 1536/15
פז חברת נפט בע"מ נ' תחנת דלק חוואסה בע"מ
, פיסקה 25 (3.11.2015)
:
ע"א 2946/15
רשבי נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ
, פיסקה 5 (09.06.2015);
ע"א 7019/14
שזור - מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' פרג'י
, פיסקה 9 (09.03.2015)).

בין שני התנאים הנ"ל מתקיים, ברגיל, יחס של מעין "מקבילית כוחות", דהיינו: ככל שסיכויי הערעור נתפסים בעיני בית המשפט כגבוהים יותר, כך ניתן להקל בדרישה שמאזן הנוחות יטה לכיוון המבקש, ולהיפך.

יחד עם זאת, במקרים שבהם מבוקש לעכב ביצועו של תשלום סכום כספי – הנטייה תהיה שלא להיעתר לבקשה, על אחת כמה וכמה כאשר החיוב הפסוק הוא בגין הוצאות משפט (ראו: ע"א 9296/03
אהרוני נ' מנשה
, פ"ד נח(2) 301, 305-304 (2003) והאסמכתאות שם). הלכה היא כי בהקשרים אלה, התנאי בדבר מאזן הנוחות מקבל בכורה, ומטה את הכף לטובת דחיית הבקשה, וזאת, ככל שלא מתקיימת, על פני הדברים, מניעה להשיב את המצב לקדמותו, אם הערעור יתקבל והחיוב הכספי יבוטל (ראו: חמי בן-נון וטל
חבקין
הערעור האזרחי

372-371

(מהדורה שלישית, 2012), (להלן:
הערעור האזרחי
); ע"א 8073/15
עיזבון

המנוח

פלוני נ' פלונית
(15.12.2015)).

25.

כפי שכבר בואר, הבקשה דנן מכוונת להתליית תוקפן של
שתי החלטותיו
של בית המשפט המחוזי הנכבד, במסגרת
פסיקתה
, בגדרן חויבו המבקשים לשאת בהוצאות המשפט שנפסקו לטובת המשיב 1 (סכום שעומד כאמור על סך של 23,485 ש"ח). בית המשפט קמא הנכבד הבהיר בגדר החלטותיו הנ"ל, כי הטעם לאישור
הפסיקתה
ולקביעות שבאו במסגרתה, נעוץ בכך שההליך תוקן זה מכבר, כך שהמבקשים הפכו בעלי דין ישירים לו.


הנה כי כן, וחרף טענתם של המבקשים לפיה אין לראות בבקשתם – בקשה לעיכוב ביצוע של סעד כספי, עניין לנו
בשתי החלטות
, שתוצאתן האופרטיבית אחת היא – חיובם של המבקשים בסכום כספי נוסף, מעבר למה שכלול, לטענתם, בעיזבון סבתם המנוחה ז"ל. כלומר, הקביעה שאת ביצועה מבוקש לעכב כאן, נוגעת, במהותה, לחיוב כספי שהושת על המבקשים, וככזו, יש להתייחס אליה על פי הכללים הנוהגים בבקשות לעיכוב ביצוע חיוב כספי, אשר מציבים במוקד הדיון את שיקולי "מאזן הנוחות".


במלים אחרות, הגם שהחלטותיו של בית המשפט המחוזי הנכבד, מושא הבקשה, הן בעלות אופי "הצהרתי", במובן זה שהן מבהירות את מעמדם של המבקשים בהליך שהתקיים בפני
ו, עיקרן הוא בסעד האופרטיבי של חיוב המבקשים בהוצאות המשפט של המשיב 1, ועל כך גם יצא עיקר קצפם של המבקשים, במסגרת המכלול שלפני. אשר על כן, ומבלי לקבוע מסמרות בשאלת סיכויי הערעור בנקודה זו, סבורני כי אין מנוס מהתייחסות ל
פסיקתה
כהחלטה הקובעת חיוב כספי, וליתן משקל יתר לעיקרון "מאזן הנוחות" בנסיבות העניין.


26.

למעלה מן הצורך אעיר, כי אילו היה מדובר בהחלטה "הצהרתית" בלבד, ללא כל סעד אופרטיבי בצדה, דומה שהאכסניה הראויה לדון בה, הייתה בקשה לסעד זמני בתקופת הערעור לפי תקנה 417 לתקנות סדר הדין האזרחי,
ולא בקשה לעיכוב ביצוע (השוו: ע"א 12/46
ניסים אסייג, ייעוץ וניהול בע"מ נ' אבשלום אדרת
, פיסקה 22 (5.3.2012); עע"ם 2390/12
מגדלי בארי שלמה המלך בע"מ נ' רוזנבלום
, פיסקה 6 (17.7.2012); וראו גם:
הערעור האזרחי
, בעמ' 369-368).


27.


לגופם של דברים, סבורני שהמבקשים לא הצביעו על טעם מבורר לביסוס חששם, כי ככל שערעורם יתקבל לא ניתן יהיה להשיב להם את כספם, או כי ייגרם להם נזק בלתי הפיך אם הם יפרעו, כבר עתה, את יתרת חובם כלפי המשיב 1. יתרה מכך, טענותיהם של המבקשים, לפיהן למשיב 1 אין זכות קנויה בכספים כל עוד
פסק-הדין
איננו חלוט, וכי לא ייגרם למשיב 1 חיסרון כיס באם הכספים ישולמו לו רק לאחר הדיון בערעור – טענות אשר מצביעות, לשיטתם, על כך שמאזן הנוחות נוטה לטובתם, בטעות יסודן. הטענות הנ"ל מתעלמות מהחזקה המשפטית, המהווה את נקודת המוצא לדיון בבקשות לעיכוב ביצוע, לפיה קנויה לכל בעל-דין זכות ליהנות מפירות זכייתו בסמוך לאחר מתן פסק הדין. כך במיוחד, משהחיוב הכספי שבו עסקינן כאן הינו בהוצאות משפט.

בנסיבות אלה, דומה עלי כי שיקולי מאזן הנוחות אכן נוטים בבירור לטובת המשיב 1, ומשכך, אין מקום להיעתר לבקשה.

28.

סוף דבר:
הבקשה נדחית
.

ניתנה היום, כ"ד בטבת התשע"ו (5.1.2016).




ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

15063140_k03.doc
חש
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il







עא בית המשפט העליון 6314/15 ניר עלמני, עידו עלמני, לימור עלמני נ' מרדכי רוימי, מעונות קרית ים בע"מ, פלונית (פורסם ב-ֽ 05/01/2016)