פסקי דין על יוסף אגמי | פסקי דין על שרונה אגמי | פסקי דין על אברהם גולשבסקי | פסקי דין על בילה מרים גולשבסקי | פסקי דין על עו"ד דוד ששון |

47865-11/15 תאח     21/01/2016




תאח 47865-11/15 יוסף אגמי, שרונה אגמי נ' אברהם גולשבסקי, בילה מרים גולשבסקי, עו"ד דוד ששון








בית-משפט השלום בתל אביב - יפו



תא"ח 47865-11-15 אגמי ואח' נ' גולשבסקי ואח'

21 בינואר 2016






לפני:

כבוד השופט גיא הימן


התובעים:

1
.
יוסף אגמי

2
.
שרונה אגמי


נגד

הנתבעים:
1. אברהם גולשבסקי
2. בילה מרים גולשבסקי


בשם התובעים:
עו"ד דוד ששון
בשם הנתבעים:
עו"ד יעקב הלפרן

החלטה
1.
בישיבת-היום נדונה התובענה בקדם-משפט. לאחר שמיעתם של באי-כוחם של הצדדים והידרשות למלוא האמור בכתבי-הטענות ובתצהירים – שהלא התיק הוגש בסדר הדין המיוחד שלפי פרק טז4 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 – הגעתי לכלל מסקנה כי אין התיק מתאים להתברר בסדר-הדין שנבחר.

אבאר. תובענה לפינוי מושכר נועדה לעיסוק בשאלה פשוטה, באופן יחסי, והיא כלום הופר הסכם-שכירות. תכליתו של סדר-הדין הזה, שהלכה למעשה מוליך את התובענה שהוגשה לפיו בדרך "עוקפת" את תור-התיקים הרגיל, היא למנוע ממשכיר, הטוען להפרתו של הסכם-השכירות, את ההמתנה, הכרוכה ביישומם של כלליו של סדר-הדין הרגיל, עד כי עצם הגשתה של תובענה והנחתן של עצומותיו בפני
הערכאות ייעשו לבלתי-כדאיים. מכאן שומע אתה כי, דרך כלל, יהא נושאה של תובענה לפי סדר-הדין המיוחד הסכם-שכירות, שאין חולק כי הוא תקף או שעמד תקף במועד-ההחזקה במושכר אך נטען להפרתו. דרך כלל תהא גם עסקת-השכירות, שנקשרה בין הצדדים, פשוטה למדי.

2.
אין אלה, כל עיקר, פני-הדברים בפרשה שבפנַי. טענות-ההגנה מבססות עצמן על גרסתם של הנתבעים כי כל הסכם תקף של שכירות לא נקשר בין הצדדים. נטען לתרמית, ובגדרה שוכנעו הנתבעים לחתום על הסכם, וכותרתו "הסכם-שכירות", בעת שלאמתו של דבר הם רומו להעמיד את המושכר – שהיה רגע-קט קודם לכן דירת-מגורים שבבעלותם – לרשות התובעים כנגד הלוואה שקיבלו מאלה, בתנאים שנטען כי אינם תנאי-השוק אלא גרועים מהם באורח מהותי.

לא אוכל לדעת, לעת הזו, את מידת-האמת שבטענות-ההגנה, אף לא בתשובה שהעמידו, אל מולן, התובעים. אולם, כבר כעת נהיר כי השאלה, שהונחה לפתחו של בית-משפט זה היא מורכבת ואינה מתאימה, מכל וכול, להתברר בסדר-הדין המיוחד. יידרש כאן בירור, היורד לשורשיה של ההסכמה שבין הצדדים. יידרש לברר מה היה אומד דעתם של מתקשרים בהסכם. יידרש לברר את היחס בין ההסכם, שנטען כי הוא הסכם-שכירות, לבין מרכיבים אחרים של הסכמה, או אי-הסכמה, שבין הצדדים. נדרש יהיה לברר את תום-לבם של המתקשרים. נדרש יהיה לעסוק בתרופות, החורגות אל מעבר לסעד של סילוק-היד. אשר על כן, וכסמכותי מכוח תקנה 214יב לתקנות סדר-הדין האזרחי, אני קובע כי התובענה תתברר באורח המתאים לה – בסדר-הדין האזרחי הרגיל.

3.
בנקודה זו מתבקשות היו הוראות להמשך הבירור, ובכלל זה להשלמתם של ההליכים המקדמיים ולהגשתם של תצהירים של עדות ראשית, ככל שימצאו הצדדים מקום להוסיף על התצהירים וכבר הוגשו. אלא, שלפי השקפתי יש לעכב את הבירור הזה ולהיעתר בכך לבקשת הנתבעים מן הדיון היום, אפילו הועלתה לאחר שבית-המשפט דיבר בסוגיה זו מיוזמתו. אומַר כבר כעת כי דבר איננו מונע, להשקפתי, מבית-המשפט – והוא האמון על יעילותם של ההליכים בפני
ו ועל הגינותם – להפנות ביוזמתו שאלה לצדדים כלום ראוי הוא לעכב את בירורו של ההליך מחמת העילה של
lis alibi pendens
, לאמור – הליך תלוי ועומד. מכל מקום, את הרעיון המשפטי הזה יש ליישם בנסיבותיו של המקרה שבפנַי.

ההליך האחר, זה התלוי ועומד,
הקדים
את התובענה שבפנַי. את התביעה בת"א 53388-10-15, שהתובעים דכאן לא מצאו, משום-מה, מקום להזכירה ולוּ בחטף בפני
ו של בית-המשפט, אף לא בהשלמה לכתב-התביעה שהגישו, הניחו הנתבעים בפני
ו של בית-המשפט המחוזי בתל אביב-יפו לפני שהוגשה תובענה זו. התובעים באותה תביעה, הם הנתבעים שבפנַי, עתרו לפניו של בית-המשפט המחוזי לקבוע כי רוּמוּ כאמור ובין היתר כי הסכמים שבין הצדדים, לרבות הסכם של מכר, אינם תקפים. הסוגיה המועלית שם – ועליה מבוססת הגנתם של הנתבעים דכאן – מצויה, ללא ספק, בסמכותו הענינית העיקרית של בית-המשפט המחוזי. אין אני מוצא לנכון לדון באותו ענין לפי סמכות-שבגררה, רק כדי שבית-המשפט המחוזי ישוב וידון בו לאחר מכן לפי סמכותו העיקרית.

התיק בבית-המשפט המחוזי נקבע לישיבה בקדם-משפט בחודש מאי 2016, לאמוֹר –
בעוד שבועות ספורים. ענין זה אך מחזק את הצידוק שבהמתנה. אך בין כה ובין כה, החשש מפני השחתתו של זמן שיפוטי – משאב המצוי בחסר-שבחסר; והחשש מפני תוצאות משפטיות סותרות, שאליהן עלולות להגיע שתי ערכאות הדנות באותן סוגיות, מצדיקים את החלתו של כלל ההליך התלוי והעומד. אלה הם פני-הדברים אף בכל הנוגע לחשש נוסף, שאקווה כי אין לו על מה שיסמוך, ולפיו ביקשו התובעים דכאן להעמיד "משקל-נגד" לתביעה בבית-המשפט המחוזי, להפעיל בכך לחץ על הנתבעים או לקנות יתרון אחר על פניהם. ענין זה, של חשש מניצול-לרעה של הליכי-המשפט, מוטב כי יתברר חסר-אחיזה בתיק זה שבפנַי.

4.
התובעים, מפיו של בא-כוחם, טענו כי דבר אינו מונע מן הנתבעים מלהעלות טענות שאין להן שחר בעולם-המציאות, ובלשונו של
עורך-הדין ששון
: "דברי בכיינוּת" (פרוטוקול, בעמ' 3, ש' 24). על הסגנון ניתן להצר, אך לגופם של דברים אינני סבור – מבלי שנקבעה כל עמדה לגוף המחלוקת – כי אלו הן טענות מופרכות מיסודן. עמדת-התובעים, כפי שהועלתה בכתובים ועל-פה היום, מעוררת תהיות. מותר, למשל, לשאול מפני מה ראו התובעים מקום להסכים לאפשרות כי הנתבעים ישובו וירכשו את הדירה בעתיד, אם לא הלוואה ופירעונה היו במוקד-העסקה בין הצדדים.
מותר, עוד, לשאול כיצד זה אוחזים התובעים בפיקדון בסך של לא פחות מ-200 אלף ש"ח, קרוב למחצית מסכום-המכר הנטען, לשם הבטחתה של שכירות לבדה, ואפילו תהא זו שכירות שאיננה מוגבלת בזמן (וממילא כפופה לכלליו של סעיף 19 לחוק השכירות והשאילה, תשל"א-1971, ולכללים שבסעיפים 7, 8 ו-79 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969). בקיצור נמרץ: אפילו התעלמתי לעת הזו מעמדת-הנתבעים, זו שהעלו התובעים מעוררת תהיות לגבי מהותה של העסקה שנערכה כאן, וענין זה הוא בלבה של ההכרעה אשר לה יידרש בית-המשפט המחוזי.

5.
יוסיף הטוען ויטען כי לא כך החליט בית-משפט זה בדונו ובהכריעו, לגופה, בתובענה שבת"א (שלום תל אביב-יפו) 10361-09-13
סופר נ' אובצ'יניקוב
(פורסם במאגרים, 8.12.2015). נסיבותיו של אותו ענין הן, לכאורה, דומות לאלו שכאן. לטענה זו אין על מה שתסמוך. באותה פרשה היה ההליך בבית-משפט השלום – ראשון בזמן. באותה פרשה לא התכחשה הנתבעת לעצם קיומו של הסכם-שכירות. אלא, היא אך טענה כי לא הפרה אותו. ענינים אלה מבחינים, הבחן-היטב, בין שתי הפרשות.

6.
סוף דבר, הליך זה – המועבר לדיון בפסים של סדר-דין רגיל – מעוכב עד להחלטה אחרת, ויסוד-הדברים בהליך מקביל, התלוי ועומד בפני
ו של בית-המשפט המחוזי. לא יאוחר מיום 1.6.2016 יגישו התובעים דנן הודעה מעדכנת בכתב בדבר מצבו של ההליך ההוא.

סוגיית-ההוצאות בהחלטה זו תונח לסופו של ההליך, וניתן יהיה להעלות כל בקשה לגביה. ברם, בית-המשפט שב וממליץ לתובעים לשקול את הצעתו שמן הדיון היום – למחיקתה של התובענה, ללא צו להוצאות, תוך שמירת-הזכות לשוב ולהגישה ככל שייראו לכך עילה בעתיד.

המזכירות תקבע תזכורת פנימית ליום 2.6.2016
.

ניתנה היום, י"א שבט תשע"ו, 21 ינואר 2016, שלא במעמד הצדדים.














תאח בית משפט שלום 47865-11/15 יוסף אגמי, שרונה אגמי נ' אברהם גולשבסקי, בילה מרים גולשבסקי, עו"ד דוד ששון (פורסם ב-ֽ 21/01/2016)