פסקי דין על פאטמה בזבז | פסקי דין על מוחמד חאפז דג'אני

1128/01 עב     04/04/2005




עב 1128/01 פאטמה בזבז נ' מוחמד חאפז דג'אני




1
בתי המשפט
עב 001128/01
בית הדין האזורי לעבודה בירושלים
04/04/2005

כב' השופטת דיתה פרוז'ינין

נציג עובדים - מר קלינר
נציג מעבידים - מר דבש
בפני
:

פאטמה בזבז

בעניין:
התובעת
ו. דכוור

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
מוחמד חאפז דג'אני
הנתבע
נ. אזחימאן

ע"י ב"כ עו"ד


פסק דין



1. לפנינו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, הפרשי שכר מינימום, החזר הוצאות נסיעה ודמי הבראה.

2. ואלה העובדות הרלבנטיות לענייננו, כפי שהן עולות מחומר הראיות:
א. הנתבע הינו הבעלים של משרד לראיית חשבון.
ב. התובעת עבדה אצל הנתבע כמנהלת חשבונות מ-1.1.93 ועד סוף ספטמבר 2000.
ג. התובעת התפטרה.
ד. שכרה של התובעת, עובר לסיום עבודתה אצל הנתבע, היה בסך של 1,800 ₪.

4. שעות עבודתה של התובע
התובעת טוענת כי שולם לה שכר נמוך משכר המינימום. אין מחלוקת בין הצדדים ביחס לגובה שכרה של התובעת, אולם הנתבעת טוענת כי התובעת לא עבדה בהיקף של משרה מלאה, לפיכך לא היתה זכאית לתשלום בגובה שכר המינימום.
בתצהירה טענה התובעת כי שעות עבודתה היו מ-8:30 ועד 15:30 (סעיף 13). עדת הנתבע אישרה את גרסתה זו של התובעת. לדבריה עובדים במשרד מ-8:30 ועד 15:30. העדה הוסיפה עוד כי היא והתובעת היו אוכלות סנדוויצ'ים במשרד (ע' 24 ש' 6-1), וכי אלו הן שעות העבודה של כל עובדים ובכלל זה התובעת (ע' 21 ש' 8-14). אמנם העדה חזרה בה לאחר מכן מדבריה, אולם דברים אלה נאמרו בניגוד לאמור בתצהירה, ויש לייחס להם משקל רב, בהתחשב בכך שמדובר בעדת מטעם הנתבע.
גרסת הנתבע בעניין זה לא היתה עקבית. בתצהירו טען הנתבע כי התובעת היתה מגיעה לעבודה בשעה 9:00 או 9:30, ועובדת עד 14:00 או 14:30, ובנוסף לכך קיבלה חצי שעה הפסקה (סעיף 5). ואולם בעדותו אישר הנתבע כי יום העבודה נמשך עד לשעה 15:00 (ע' 32 ש' 19-29), ובהמשך טען כי שעות עבודתה של התובעת מפורטים בדוחו"ת שהוגשו לביטוח לאומי . לא מצאנו פירוט מעין זה בדוחו"ת (נ/14, נ/15). מכל מקום, כפי שצויין לעיל דברי עדת הנתבע בעניין שעות עבודתם של עובדי המשרד היו משכנעים ומהימנים. יש לציין עוד כי הצדדים ייחסו חשיבות רבה לרישום בדפי יומן שהוגשו לבית הדין (נ/13). מדובר ברישום שעות נוכחות שנעשה במשך תקופה קצרה בלבד, ובתקופת צום הרמדאן (ע' 30 ש' 21), ודברי העדים בעניין זה מחזקים את מסקנתנו לעניין שעות עבודתה של התובעת.

5. סעיף 2(א) לחוק שכר מינימום, תשמ"ז-1987 (להלן - החוק) קובע כי:
"עובד שמלאו לו 18 שנים (להלן - עובד) המועסק במשרה מלאה, כנהוג במקום עבודתו, זכאי לקבל ממעבידו שכר שלא יפחת משכר המינימום לחודש..." (ההדגשה הוספה ד.פ.).
מחומר הראיות שהוצג בפני
נו עולה כי התובעת עבדה במשרה מלאה, וכי אלה היו שעות העבודה הנהוגות במקום עבודתה. לפיכך היא זכאית לתשלום שכר מינימום.


התובעת צירפה לתצהירה טבלת חישוב הפרשי שכר מינימום. הנתבע לא הגיש תחשיב כלשהו מטעמו לעניין זה. לפיכך על הנתבע לשלם לתובעת הפרשי שכר מינימום בסך של 80,984 ₪. מאחר שהיתה מחלוקת של ממש בין הצדדים אנו רואים לנכון להפחית את פיצוי ההלנה לשיעור של הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.10.2000.

6. זכאות התובעת לתשלום פיצויי פיטורים
אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת התפטרה (מוסכמה 2, דיון מוקדם מיום 7.6.01). גדר המחלוקת בין הצדדים מתמקד, אם כן, בשאלה האם התפטרה התובעת בדין מפוטרת. טענת התובעת הינה כי:
"משברור שיש להכריע בפלוגתא בעניין שכר המינימום לטובת התובעת, ברור שגם בפלוגתא בעניין פיצויי פיטורים יש להכריע לטובתה".

מנגד טוען הנתבע כי התובעת אינה עומדת בדרישות בסעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן - חוק פיצויי פיטורים), כי לא נתנה למעביד התראה לפני התפטרותה כנדרש, וכי לא הודיעה על התפטרותה בכתב.
בכתב התביעה טענה התובעת כי סיימה את עבודתה אצל הנתבע לאחר שכל בקשותיה לתוספת שכר, שכר מינימום וזכויות לא נענו (סעיף 2). בתצהירה טענה התובעת כי היא ומזכירתו של הנתבע ביקשו פעמים אחדות מהנתבע להעלות את שכרן, אך נדחו (סעיף 12, ע' 7 ש' 16-12). בחקירה הנגדית נשאלה התובעת מה בדיוק אמרה לנתבע כאשר התפטרה, והשיבה כי אמרה לו שאינה יכולה לחיות במשכורת כזו, וכי היא רוצה לחפש עבודה אחרת (ע' 7 ש' 4-3), ובהמשך הוסיפה התובעת כי כאשר התפטרה אמרה לנתבע:
"מה שאמרתי לו תמיד, שמצבי הוא כזה, הצרכים שלי הם כאלה, המשכורת לא מספיקה, ולכן אני מצאתי עבודה אחרת יותר משתלמת" (ע' 12 ש' 27-28).

עדת הנתבע אישרה כי התובעת מצאה עבודה אחרת, ואז הודיעה לנתבע כי היא עוזבת. העדה לא היתה נוכחה בשיחה שנערכה ביניהם (ע' 25 ש' 20-28). זאת, בניגוד לגרסת הנתבע כי התובעת הפסיקה להתייצב במשרד בלא הודעה מוקדמת (סעיפים 13-17 לתצהירו, ע' 34 ש' 3-6). על סמך עדות התובעת הנתמכת בדברי העדה מטעם הנתבע, אנו קובעים כי התובעת הודיעה לנתבע כי היא מתפטרת,וכי הבהירה לו פעמים רבות כי שכרה נמוך, והיא אינה מרוצה ממצב זה.
יש לציין כי עדויות כל העדים שהעידו בפני
נו לא היו חד משמעיות. התובעת לא השיבה תשובות ענייניות וישירות לשאלות שנשאלה (ראו ע' 2-3, ע' 8 ש' 1-14, ע' 10 ש' 1-20, ע' 13 ש' 1-23). אולם בעניין זה היתה עדותה ברורה וחד משמעית. עדותו של הנתבע היתה מגמתית (ע' 30, ע' 34 ש' 7-18, ע' 35 ש' 10-20), ולא עלתה בקנה אחד עם האמור בתצהירו. יתר על כן, בראשית עדותו טען הנתבע כי התייחס אל התובעת כאל בת, וכך אמרה אף התובעת בעדותה (ע' 7 ש' 12-26). אף על פי כן, במהלך עדותו הדגיש הנתבע כי התובעת לא ביצעה את עבודתה כנדרש, נעדרה מעבודתה וכד'. זאת, אף כי מדובר בעובדת שעבדה אצלו למעלה מ-7 שנים, והתפטרה, ולדברי העדה מטעמו היתה עובדת טובה (ע' 23 ש' 28-27). אם אמנם מדובר בעובדת גרועה, מדוע לא מצא הנתבע לנכון לפטרה, והמשיך להעסיקה במשך שנים רבות .

7. 7. סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים קובע כי:
"התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה,
או מחמת נסיבות אחרות שביחסי העבודה לגבי אותו
עובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו,
רואים את ההתפטרות לעניין חוק זה כפיטורים".
התובעת לא התפטרה בשל הרעה מוחשית בתנאי עבודתה, שכן במשך כל תקופת עבודתה לא שולם לה שכר המינימום. משכך, יש לברר את השאלה האם התפטרה בנסיבות שבהן אין לדרוש ממנה להמשיך בעבודתה. אי תשלום שכר מינימום הינו, בלא כל ספק, נסיבה שבה אין לדרוש מן העובד להמשיך בעבודתו. עם זאת, עובד המתפטר בנסיבות אלה, חייב לפנות אל המעביד ולהעמידו על כוונתו להתפטר, כך שתהא למעביד הזדמנות נאותה לתקן את הטעון תיקון (דב"ע תשן/10-3 כהן - הלר פיסול ותכשיטים בע"מ, פד"ע כא 238). התובעת אמנם לא עשתה זאת בסמוך להתפטרותה, אולם שוכנענו כי פעמים רבות במהלך תקופת עבודתה פנתה התובעת אל הנתבע בבקשה להעלות את שכרה, ולא נענתה ע' 7 ש' 12-16). משכך, אף אם לא פנתה אליו בעניין זה בסמוך להתפטרותה, אין בכך כדי להוציא את התפטרותה מגדר התפטרות בדין פיטורים. חוק שכר מינימום נועד להבטיח קיום בכבוד (דב"ע נו/282-3 אמירה חטאר ואח' - סלטקס טקסטיל בע"מ, פד"ע לא 322), ואין לדרוש מעובד להמשיך ולעבוד במקום עבודה כאשר המעביד מפר באופן קבוע זכות בסיסית זו של העובד.


גם העובדה שהתובעת מצאה מקום עבודה אחר לפני שהתפטרה, אין בה כדי לפגוע בזכותה להתפטר בדין מפוטרת. בדב"ע מב/18-3 קבע בית-הדין הארצי לעבודה כי:
"בעשייתו של עובד, במסגרת הזמן שבו עדיין קיימים יחסי עובד-מעביד בינו ובין הזולת, לשם חיפוש עבודה אצל אחר או לשם ראשית פעילות כ"עצמאי" - בעשייה זאת, לכשעצמה אין כל פסול ואין בה הפרת חובה חוזית או אחרת" (ג. את ר. אורבך נ' גלנצר, פד"ע יד 92, סעיף 1 לפסה"ד).

עוד נפסק כי:
"מנגד אין לדרוש מעובד כי יתפטר מיידית מחמת הרעה מוחשית בטרם ערך ברורים בדבר מקום עבודה חילופי, ויתמרן את עצמו למצב בו יוותר ללא מקור מחיה כשהוא "קרח מכאן ומכאן".
בל נשכח כי נטישת מקום עבודה אינו עניין של מה בכך, בעיקר בתקופות אבטלה. ייתכן ותהא החלטת העובד קשה וכרוכה בהתלבטות, יתכן ויפסח על הסעיפים, ויתקשה להחליט. סביר להניח כי יחפוץ לברר תחילה מהן האפשרויות הפתוחות בפני
ו, מה סיכוייו למצוא עבודה מתאימה אחרת וכיוצא באלה שיקולים הנמשכים, בדרך הטבע, פרק זמן, של שבועות או חודשים" (דב"ע נד/24-3 טור - מעשה אומן בע"מ ואח' , פד"ע כז 507, סעיף 10 לפסה"ד).


לפיכך אנו קובעים כי התובעת התפטרה בדין מפוטרת, ועל הנתבע לשלם לה פיצויי פיטורים. הנתבע לא חלק על הסכום שנתבע, לפיכך עליו לשלם לתובעת פיצויי פיטורים בסך של 24,342 ₪. גם בעניין זה רואים אנו לנכון להפחית את פיצויי ההלנה לשיעור של הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.10.2000.
הנתבע מודה כי לא שילם לתובעת דמי הבראה (סעיף א.2 לסיכומי הנתבע). על כן, על הנתבע לשלם לתובעת דמי הבראה עבור השנתיים האחרונות לעבודתה בסך של 3,850 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.10.2000.

8. החזר הוצאות נסיעה
בתלושי השכר של התובעת, שצורפו לתצהירה (נספח א') לא מופיע תשלום עבור נסיעות. גם בתעודה על פי תקנות מס הכנסה (במקום טופס 106) (נספח ב' לתצהיר התובעת) לא מופיע תשלום כזה.
הנתבע הציג מסמך אחד (נ/12) מ- 8/10/94 שבו נכתב כי התובעת קיבלה תשלום עבור החזר הוצאות נסיעה. זהו מסמך יחיד, ואין ללמוד ממנו לגבי כל תקופת עבודתה של התובעת. גם מנספח ד' לתצהיר התובעת אין להסיק כי לתובעת שולם החזר הוצאות נסיעה. בנספח לא מצויין כי מדובר בהחזר הוצאות נסיעה.
לפיכך ישלם הנתבע לתובעת החזר הוצאות נסיעה בסך של 9,300 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/10/00.

הנתבע ישלם הוצאות התובעת בסך של 7,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.

ערעור על

פסק דין
זה ניתן להגיש תוך 30 יום מיום שיומצא לצדדים, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

ניתן היום 4/4/05 בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
נציג מעבידים
מר דבש

ד. פרוז'ינין - שופטת
אב"ד

נציג עובדים
מר קלינר









עב בית דין אזורי לעבודה 1128/01 פאטמה בזבז נ' מוחמד חאפז דג'אני (פורסם ב-ֽ 04/04/2005)