פסקי דין על שירביט חברה לביטוח בע"מ | פסקי דין על ענת בן גלים

46742-07/14 תאמ     19/01/2016




תאמ 46742-07/14 שירביט חברה לביטוח בע"מ נ' ענת בן גלים








בית משפט השלום בהרצליה



תא"מ 46742-07-14 שירביט חברה לביטוח בע"מ
נ' בן גלים


תיק חיצוני:


בפני

כבוד הרשם הבכיר
צחי אלמוג


ה
תובע
ת

שירביט חברה לביטוח בע"מ


נגד


ה
נתבע
ת

ענת בן גלים




פסק דין



זוהי תביעה לשיבוב כספים ששילמה התובעת למבוטחת שלה בגין נזקים שנגרמו לרכב המבוטחת בתאונה שקרתה ביום 20.10.10 בה היה מעורב רכבה של הנתבעת.

וכך סיפרה הנהגת ברכב התובעת בעדותה:

היינו ביום ספא, אני והגרוש שלי. עמדתי ברמזור אדום, לבד בצומת. קיבלתי מכה מאחורה. לא יכולתי לרדת מהרכב, נורא נבהלתי. הוא ירד, החליף פרטים, וזהו, ונסעתי הביתה.

ש
.
הנתבעת טוענת שהתאונה הייתה בחניון של קניון ונסעת לאחור ופגעת בה, תתייחסי?
ת.
לא, לא היה ולא נברא.
ש
.
שמענו טענה הרגע, שברכב שלך נהג גבר, ואת לא היית שם?
ת.
ממש לא. אני נהגתי ברכב. זה רכב שלקחנו מחבר כי קיבלנו מתנה מהבוס של הגרוש שלי, ללכת לספא. לא חניתי בחניון. אם אני לא טועה, בצומת בראשל"צ, החי כיף, אני עומדת בנתיב האמצעי מתוך שלושה, לבד ברמזור אדום. הגרוש שלי יושב לידי ואני מקבלת מכה מאחורה. נבהלתי ובכיתי, לא הייתי מסוגלת להחליף פרטים, פעם ראשונה שאני במצב של תאונה, וזהו.

והנתבעת העידה כך:

הייתי בקניון בראשל"צ, חיפשנו שם חנייה. בין שני טורים, באיזה שהוא שלב ראינו מישהו יוצא מחנייה, האטנו הרכב, עצרנו לחכות שיצא, פתאום הרגשנו דפיקה מהרכב, יצא בחור מהרכב, צעיר, כולו בלחץ, רק הלוו לי הרכב הוא אמר, בדקנו שהכל בסדר, הלכנו לראות מה קרה. הייתה לי שריטה מהרכב, אמרתי שעזוב, ונחליף פרטים, ואם יש משהו נדבר. ניסיתי להרגיע אותו. החלפנו פרטים, אמרנו שלום ובזה זה נגמר.

בהמשך עדותה הראשית הוסיפה הנתבעת כי הבחור שיצא מהרכב השני היה לבד, נראה לחוץ, שמו ירון, בעל מראה הודי, בסביבות גיל 30, וכי את נהגת התובעת כלל לא ראתה במקום. היא אישרה כי רכב התובעת נפגע מאחור.

הנה כי כן, עולה כי המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא מי באמת נהג ברכב התובעת והיכן התרחשה התאונה (בקניון או ברמזור). כפועל יוצא מהכרעה בשאלות אלו, תגזר הקביעה בשאלת האחריות.

בהקשר לזהות מי שנהג ברכב, טענה הנתבעת כי הנהג שיצא היה לחוץ, תפס את ראשו וְסָפָק כַּפָּיו, בגלל שלדבריה אמר לה שמדובר ברכב לא שלו אלא של חבר שהלווה לו את הרכב. במהלך חקירתה של נהגת התובעת הסתבר כי ירון הוא ככל הנראה בנה של מבוטחת התובעת, ששמה על פי הפוליסה הוא רינה נגאוקר. נהגת התובעת אכן אישרה כי ירון, שהשאיל להם את הרכב הוא ממוצא הודי וגם הנתבעת אישרה זו (ונראה כי חיזוק לכך יש גם בשם המשפחה, המרמז על מוצא הודי, כפי שכיוון ב"כ הנתבעת בחקירה הנגדית).
אם אכן נקבל את גרסת הנתבעת כי אותו ירון הוא שיצא מהרכב, ואם אכן מדובר בבנה של המבוטחת, הרי שהתגובה הספונטנית שלו, כפי שתיארה הנתבעת, אינה הגיונית: אין זה סביר כי בחור המקבל את הרכב מאימו יתבטא במילים "...רק הלוו לי את הרכב...". נראה לי אפשרי להניח, כעניין שבהתנהגות אנושית סבירה, כי קשר השייכות בין בן לאימו הוא במידת אינטנסיביות ואינטימיות כזו שהבן לא יתבטא ביחס לרכב של אימו כאילו מדובר היה ברכב שהושאל לו על ידי אדם זר, ולכן, אני מטיל ספק בגרסתה של הנתבעת.

מעיון בפוליסת הביטוח שהנפיקה התובעת עולה כי היא מכסה כל נהג מעל גיל 21. הן נהגת התובעת והן הנתבעת תיארו את ירון כמי שהוא בשנות ה – 20 המאוחרות או ה – 30 המוקדמות. כלומר, גם אם ירון הוא שנהג ברכב, הרי מדובר במי שנהיגתו מכוסה בפוליסה, כך שאין כל בסיס לטענה כי רישום פרטי הנהג בטופס ההודעה לתובעת נעשה על מנת לזכות בכיסוי ביטוחי ולהסתיר נהיגה של מי שאינו מכוסה בפוליסה; וממילא לפי דברי הנהגת ברכב התובעת היא היתה מעל גיל 30 בעת התאונה כך שגם נהיגתה שלה מכוסה.

שוכנעתי, איפוא, כי נהגת התובעת היא אכן מי שנהגה ברכב, ופרטיה וכתובתה מופיעים בטופס ההודעה. הטופס מולא יום לאחר התאונה ולכן הוא משקף תיאור ספונטני שניתן בתכוף לאחר המקרה באופן שיש בו כי לחזק את משקלו ואמינות האמור בו. אם אכן היה זה אותו ירון שנהג ברכב, ומאחר והראיתי כי גם נהיגתו מכוסה, הרי מה פשוט יותר היה לרשום את פרטיו כנהג ? ואיזו סיבה הגיונית יש לרשום את פרטיה של נהגת זרה לפוליסה, שאף אמרה כי פרט להיכרותה את ירון בכלל אינה מכירה את אימו, בעלת הפוליסה ? התשובה היא שאין בכך הגיון וסבירות ולכן המסקנה ההגיונית היא כי גרסתה של נהגת רכב התובעת היא הגרסה המתקבלת על הדעת. ובהקשר זה אני מקבל את דבריה כי הרכב ניתן לה לנהיגה ברשות על ידי אותו ירון, ומה גם שלא הוכח היפוכו של דבר (וחזקה על התובעת כי לא היתה מתנדבת לשלם כך סתם תגמולי ביטוח אם היתה סבורה כי מדובר בנהיגה שלא ברשות או בניגוד לתנאי הפוליסה).

עדותה של הנהגת מטעם התובעת היתה אמינה בעיניי. היא ענתה לאורך כל החקירה הנגדית תשובות ענייניות קצרות ובלתי מתחמקות. לכל שאלה שנשאלה השיבה הנהגת בצורה בוטחת, ישירה ועניינית, וניכרו בתשובותיה לכל אורך החקירה הנגדית סימני אמת.
כך, למשל, ניסה ב"כ הנתבעת, לאחר רצף שאלות בחקירה נגדית, לנסות ולבלבל אותה ושאל אותה מה עשתה בקניון (זירת המקרה כפי שטוענת הנתבעת) אך הנהגת לא התבלבלה והיא חזרה והשיבה בספונטניות, בנחרצות ובנחישות כי היתה בספא ולא בקניון. יש בכך כדי לחזק את אמינות גרסתה.

זאת ועוד:
מעיון בתמונות הנזק ובחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה, עולה כי הנזק ברכב התובעת הוערך בלא פחות מ – 10,000 ₪, כאשר השמאי קובע כי פח אחורי ורצפת תא מטען היו מכופפים ומעוותים והיה צורך ביישורם. כן קבע השמאי כי יש צורך להחליף, בין היתר, מגן אחורי, מכסה תא מטען, פנס ערפל במגן אחורי ועוד. מדובר, איפוא, בהיקף נזק משמעותי ולא מבוטל, ובמגע בין רכבים שגרם לכיפוף ועיוות בחלקים שנפגעו ברכב התובעת.
נראה לי בלתי סביר לקבל את טענת הנתבעת כי רכבה נפגע רק שריטה קלה בפגוש האחורי, שאף לא הצריכה מצידה כל תיקון או התייחסות, כפי שטענה. נזק שכזה מעיד על מכה חזקה למדי ברכב התובעת שאמורה היתה להותיר יותר משריטה של מה בכך ברכב הנתבעת.

הנתבעת סיפרה כי הפגיעה ארעה כתוצאה מנסיעה לאחור של רכב התובעת בעת שיצא מחניה בחניון בקניון. תיאור זה על ידי הנתבעת גם הוא אינו עולה בקנה אחד עם הנזק שנגרם לרכב התובעת: כפי שתיארתי לעיל, מלמד היקף הנזק ברכב התובעת על פגיעה בעוצמה רבה. לפי שיטה זו, היה צריך רכב התובעת לצאת במהירות מטורפת כדי שהוא ייפגע כפי שנפגע. הדבר אינו הגיוני בעיניי, שכן במקרה כזה, ואם נקבל את גרסת הנתבעת, הרי שמדובר בנסיעה לאחור, תוך כדי יציאה מחניה, ויציאה כזו אמורה להעשות בדרך כלל באיטיות. הנתבעת לא רק שלא אמרה כי הרכב יצא במהירות, אלא שבחקירה הנגדית מסתבר כי היא כלל לא ראתה שרכב התובעת נוסע לאחור. מכאן שגרסת הנתבעת אינה הגיונית ואינה אמינה, והיקף הנזק תואם יותר את הגרסה כפי שתיארה העדה מטעם התובעת. בחקירה הנגדית של הנתבעת הסתבר מתשובותיה כי לרכבה לא היה כלל ביטוח, ומכאן שייתכן כי גרסתה נולדה על מנת למַלֵּט עצמה מאחריות.

לנוכח כל האמור לעיל, אני מעדיף את גרסת התובעת ביחס לנסיבות קרות התאונה, על פני גרסתה של הנתבעת וקובע כי עדת התובעת היא שנהגה ברכב וכי הנזק נגרם כתוצאה מהתנגשות של הנתבעת ברכב התובעת מאחור, בעת שזה האחרון עמד ברמזור אדום, ומכאן כי הנתבעת אחראית.

הנזק הוכח באמצעות חוות דעת ומסמכים שלא נסתרו.

הנתבעת תשלם לתובעת בתוך 30 יום 10,585 ₪
בצירוף הפרשי הצמדה מיום תשלום תגמולי הביטוח,
בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, שכר עדות ככל שנפסק ושכ"ט עו"ד בשיעור 2,000 ₪.



ניתן היום,
ט' שבט תשע"ו, 19 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.










תאמ בית משפט שלום 46742-07/14 שירביט חברה לביטוח בע"מ נ' ענת בן גלים (פורסם ב-ֽ 19/01/2016)