פסקי דין על הראל חברה לביטוח | פסקי דין על שלמה בצלאל | פסקי דין על עופר זילבר | פסקי דין על מאגד חמאד |

11439-09/14 תאמ     01/01/2017




תאמ 11439-09/14 הראל חברה לביטוח בע"מ, שלמה בצלאל נ' עופר זילבר, מאגד חמאד








בית משפט השלום בהרצליה



תא"מ 11439-09-14 הראל חברה לביטוח בע"מ
ואח' נ' זילבר ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד הרשם בכיר
אדי לכנר


תובעים

1.הראל חברה לביטוח בע"מ

2.שלמה בצלאל


נגד


נתבעים

1.עופר זילבר

2.מאגד חמאד




פסק דין


בפני
י תביעת שיבוב על סך 22,052 ₪
בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעים כתוצאה מתאונה שאירעה בינו לבין רכב הנתבעים ביום 22/8/2009 בשדרת ירושלים בתל אביב.
התובעת 1 הינה חברת ביטוח
שמבטחת את רכב התובע 2; התובע 2 הוא בעל הרכב והנהג עת אירוע התאונה; הנתבע 1 הוא הנהג ברכב (להלן: המונית) עת אירוע התאונה; הנתבע 2 הוא הבעלים של המונית.
הוגשו בתיק שתי הודעות צד ג': הראשונה הוגשה על ידי הנתבע 1 כנגד הנתבע 2; והשנייה, הוגשה על ידי הנתבע 2 כנגד הנתבע 1.

עובדות המקרה
התובעים טענו כי כאשר רכבם עמד בפני
מופע אדום, פגע בו רכב הנתבעים מאחור וגרם לו את הנזקים המפורטים בדו"ח השמאי.
הנתבע 1 טען כי המונית הועברה להחזקתו מכוח היותו מועסק כעובד שכיר אצל הנתבע 2 כנהג ולצורך הסעת נוסעים. עוד לעניין התאונה, טען הנתבע 1 כי כתוצאה מבלימה פתאומית של רכב התובעים, גם הוא בלם אך חרף הבלימה לא הצליח למנוע את התאונה ופגע קלות ברכב התובעים מאחור, ואף לא נראו סימני פגיעה כלשהם על גבי הרכבים.
הנתבע 2 טען כי השכיר לפני מספר שנים את המונית לנתבע 1 לצורכי עבודה. מוסיף כי אין בינו לבין הנתבע 1 יחסי עובד- מעביד, אלא יחסי שוכר-משכיר, שבתמורה להשכרת המונית, שולמו לו דמי שכירות כשכל ההכנסות האחרות שייכות לנתבע 1. כמו כן, טען הנתבע 2 כנגד התובעת שגרמה לו נזק ראייתי, כאשר השתהתה בהגשת תביעתה. נוסף לכך, שהוא לא ידע על התאונה עד ליום קבלת כתב התביעה לידו, וכך מבקש לפטור אותו מאחריות במידה וייקבע שאכן מדובר ביחסי עובד-מעביד.

דיון ומסקנות
התקיימו שני דיונים: ישיבה מקדמית ודיון הוכחות, בהם נשמעו הצדדים ונשמעו טענותיהם לאופן התרחשות התאונה, וליחסים ביניהם.
לאחר שמיעת העדים ומאחר ומדובר בפגיעה מאחור הגעתי למסקנה
כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע 1 , כפי
שעלה מעדותו של הנתבע 1 שבה הודה כי פגע ברכב התובעים מאחור "... אני בלמתי אחריו ותוך כדי נוצרה פגיעה קלה ביני לבינו. אני לא מכחיש שהייתה נגיעה אך הנגיעה הייתה קלה... " (עמ' 3 לפרוטוקול מיום 24/1/2016 שורות 20-21). "... כשפגעתי בו החלפנו פרטים ..." (עמ' 7 לפרוטוקול מיום 31/10/2016 שורה 24).
לאחר קביעת האחריות נותר לדון בגובה הנזק הנתבע . בחווות דעת השמאי מטעם התובעת נרשם כי מרכיב ירידת הערך כפוף להצגת עבר ביטוחי .

מצאתי כי אכן התובעת לא הוכיחה את רכיב ירידת הערך, שכן השמאי בחוות דעתו התנה רכיב זה בהצגת עברו הביטוחי של הרכב.
התובעים,
על אף הרשום בחו"ד,
לא השכילו להביא מסמך המעיד על עברו הביטוחי של הרכב, ומשלא עשו כן, דין תביעת שיפוי על רכיב זה להידחות.
המחלוקת העיקרית בתיק הינה בין הנתבעים עצמם לעניין הקשר ביניהם. הנתבעים חולקים באם מתקיימים ביניהם יחסי עובד- מעביד.
הנתבע 1 טען כי התאונה אירעה בזמן עבודתו עבור הנתבע 2, ולכן יש להחיל את סעיף 13 (א) לפקודת הנזיקין, שלפיו מעביד חב באחריות שילוחית כלפי העובד. הנתבע 1 התבסס בטיעונו על תלושי שכר שהוצאו לו על ידי הנתבע 2 באותה תקופה רלוונטית, ועל כלל החשבוניות אשר סופקו על ידי הנתבע 1 לנוסעים נשאו את פרי הנתבע 2, וכך גם המחאות אשר נמסרו לנתבע 1 בגין שירותי הסעות נשאו את שם הנתבע 2. כמו כן, הנתבע 2 הוא זה שהיה אחראי על עריכת ביטוח החובה לרכב. עוד, טען הנתבע 1 כי לא הוצג בפני
בית המשפט הסכם השכירות הנטען, מאחר ומדובר ביחסי עובד-מעביד והסכם כזה לא נברא, ואף הטענה של הנתבע 2 שקיימים עדים, דינה להידחות מאחר ולא הביאם להעיד. וכך כל טענותיו של הנתבע 2 אשר הן נעדרות כל סימוכין דינן להידחות.
מנגד, טען הנתבע 2 כי הוא השכיר את המונית לנתבע 1 תמורת פיקס יומי, כאשר יתרת הסכומים מהפדיון היומי נשארים בידי הנתבע 1, וכך עלה מחקירתו באומרו "בונוסים". הוסיף כי אין בידי התלושים כדי להוכיח את טענת הנתבע 1, במיוחד כשמדובר על תלושים ישנים קודם למועד התאונה. כנשאל הנתבע 1 לעניין התלושים משנת 2009 בחקירה הנגדית, השיב כי יש בידו את כל התלושים, אולם לא טרח להציג אותם בפני
בית המשפט. נוסף לכך, עצם כך שהנתבע 2 לא שולט ולא מפקח על העבודה של הנתבע 1 מעידה על כך שאינו מעבידו. למשל, הנתבע 2 לא מקבל דיווח על הנוסעים העולים למונית, הנתבע 1 אינו מחכה לאישורו של הנתבע 2 לגבי נסיעות, ויתרה מכך בחקירה הנגדית עלה מעדותו של הנתבע 1 כשהוא מקבל קנס הוא זה שמשלם אותו ולא הנתבע 2. עוד, הרכב נשאר בחזקתו של הנתבע 2, ולא מחזיר אותו בסופו של כל יום לידי הנתבע 2, שגם סיום יום העבודה נקבע אך ורק על ידי הנתבע 1 ומבלי ידיעתו של הנתבע 2.
על מנת להכריע בשאלה האם התקיימו יחסי עובד מעביד בין הנתבעים, יש להיעזר במבחן המעורב שנקבע בעניין מור (בג"ץ 5168/93 מור נ' בית הדין הארצי לעבודה ואנגל, פ"ד נ' (4) 628 (להלן: עניין מור), שבבסיסו עומד מבחן ההשתלבות (ראה: דב"ע לא/ 27-3 עירית נתניה - דוד בירגר, פד"ע ג' 177). על פי מבחן ההשתלבות: הפן חיובי, עובד הוא אדם המשתלב במפעל, ואין לו עסק עצמאי משלו המשרת את המפעל כגורם חיצוני בפן השלילי.
האם במקרה בפני
, הנתבע 1 עומד במבחן ההשתלבות? ניתן לראות שבמבחני הפן החיובי אין תשובה חד משמעית. מחד גיסא, ניתן להבחין כי אין פיקוח ושליטה על מעשיו על ידי הנתבע 2, הוא מחליט מתי להתחיל את העבודה ומתי לסיים, הוא מחליט איזה נוסע לאסוף, ובאיזה מקום שבא לו, אין פיקוח על הנסיעות שהוא מבצע, אין לנתבע 2 כפיפות ומרות לנתבע 1 על אופן ניהולו ליום העבודה.
מאידך גיסא, הנתבע 2 משלם לנתבע 1 את שכרו, מוציא תלושים ומשלם עבורו מס ודמי בריאות. עוד, החשבוניות שמוציא הנתבע 1 ללקוחות הינן בשמו של הנתבע 2. כמו כן, הרכב להפעלת העסק מסופק על ידי הנתבע 2, שטען בתורו שהוא השכיר את המונית לנתבע 1 תמורת פיקס יומי קבוע, שאינו תלוי בכמה מרוויח או מפסיד הנתבע 1 מביצוע העבודה. הנתבע 1 בתורו העיד כי הוא משלם פיקס, ומה שמוציא מעבר לזה הוא מקבל את זה לידו.
האם הנתבע 1 הפעיל עסק משל עצמו, אני סבור שכן על אף הסממנים הנתבע 1 הפעיל עסק מל עצמו, הוא לא קיבל שכר לפי שעות העבודה שלו מאת הנתבע 2, אלא הוא היה משלם פיקס יומי, ומה שהיה מקבל מעבר לזה, הוא שלו. ידוע וסביר כי אם הוא היה שכיר, היה מקבל שכר לפי שעות עבודה, סכום קבוע, מבלי סיכוני רווח והפסד. הנתבע 1 השתלב בעיסוק שלו.
לאור האמור לעיל, אין יחסי עובד-מעביד בין הנתבעים, ומכאן דין התביעה כנגד הנתבע 2 להידחות. אולם אני סבור כי אין לדחות את הודעת צד ג' כנגד הנתבע 2, אלא לקבלה בחלקה מהנימוקים הבאים:
הנתבע 2 ראה את עצמו כאחראי כדי לבטח את הרכב בביטוח חובה, על אף שהוא המשכיר בלבד. הנתבע 2 ביטח את הרכב ונטל על עצמו הוצאות נוספות, מקום שהיה פטור מכך. נוסף לכך, לכל התנהגויותיו מול הנתבע 1 למשך שלוש שנים, בהם הוציא חשבוניות על שמו ללקוחות, והוצאת תלושים, יצרה מערכת יחסים מיוחדת בין הנתבעים, שהוא בעצמו לא ראה את עצמו פטור למרות אי התקיימות יחסי עובד מעביד. על כן, אני קובע כי הנתבע 2 הציג מצג כלפי הנתבע
שהוא משלם את הוצאות הרכב או לוקח סיכון בגין אי עשיית ביטוח . יחד עם זאת היה גם על הנתבע
1 לברר האם קיים ביטוח לרכב והימנעותו מכך גורמת לאחריות משותפת של שני הנתבעים לפיכך אני מחלק את האחריות בין הנתבעים בחלקים שווים.

סוף דבר,
דין התביעה להתקבל בחלקה כנגד הנתבע 1, אשר ישלם לתובעת סכום התביעה בסך של 13,726 ₪, אגרת בית משפט כפי ששולמה, שכר העדים כפי שנפסק, ושכ"ט עו"ד בסך 2,430 ₪.

דין התביעה להידחות כנגד הנתבע 2 ללא צו להוצאות.
דין הודעת צד ג' של נתבע 2 להידחות, ללא צו להוצאות.
דין הודעת צד ג' של נתבע 1 להתקבל בחלקה, לפיה ישלם הנתבע 2 לנתבע 1 סך של 6,863 ₪, מחצית משכר העדים, מחצית מאגרת בית משפט, ומחצית משכ"ט עו"ד ששולם לבא כח התובעת על ידי הנתבע 1. כמו כן, ישלם
אגרת בית משפט כפי ששולמה בגין הודעת צד ג', ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪.






ניתן היום,
ג' טבת תשע"ז, 01 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.













תאמ בית משפט שלום 11439-09/14 הראל חברה לביטוח בע"מ, שלמה בצלאל נ' עופר זילבר, מאגד חמאד (פורסם ב-ֽ 01/01/2017)