פסקי דין על מחמוד שריף סולימאן דראגמה | פסקי דין על שדמות מחולה

795-11/16 סעש     02/01/2017




סעש 795-11/16 מחמוד שריף סולימאן דראגמה נ' שדמות מחולה








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו

סע"ש 795-11-16


02 ינואר 2017
לפני:
כב' הרשם אלעד שביון


התובע
:

מחמוד שריף סולימאן דראגמה
ע"י ב"כ עו"ד אמיר ג'בארה

-

הנתבע
:

שדמות מחולה

ע"י ב"כ עו"ד דוד חזן

החלטה

1.
בפני
י בקשה לחיוב התובע בהפקדת ערובה לכיסוי הוצאות הנתבע.

2.
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה, בתשובה ובכתב התביעה, מצאתי לקבל את הבקשה.

3.
בתאריך 2.9.16 נכנסה לתוקף הוראת תקנה 116א' לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב–1991 בה נקבע כדלקמן:

"(א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.
(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.
(ג) הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת אם הורשה התובע להפסיקה."

4.
בהתאם לתקנה האמורה, ככל שמדובר בתובע שאינו תושב ישראל או אחת המדינות שאמנת האג חלה עליהן, הכלל הוא חיוב התובע בהפקדת ערובה, למעט במידה והמציא ראשית ראייה לתביעתו או הוכיח יכולת פירעון או שמתקיימים טעמים מיוחדים. במקרה זה התובע אינו תושב ישראל או מדינה החלה עליה אמנת האג.
5.
בנסיבות אלו אבחן האם התובע הראה, כי מתקיים בו אחד התנאים האמורים בתקנה.

6.
מעיון בתיק ביה"ד עולה, כי התובע לא המציא "ראשית ראיה להוכחת תביעתו". התובע לא צרף לתביעתו או לתגובתו אסמכתא בכתב שיהא בה כדי לתמוך בטענותיו לגבי תקופת ההעסקה והסעדים אותם תבע למעט היתרי עבודה לחודשים 9-12/07 ו-3-6/08. עסקינן בתביעה שהוגשה בחודש 11/16 כאשר בהתאם לגרסאותיו השונות של התובע, הוא הועסק אצל הנתבע עד לשנת 2008 (מכתב ב"כ התובע מיום 26.5.15), או לשנת 2009 (מכתב נוסף של ב"כ התובע הנושא תאריך 26.5.15) או עד ליום 1.1.10 (כאמור בכתב התביעה). כך או כך, התובע לא הציג ראשית ראיה להעסקתו אצל הנתבע במסגרת התקופה שלא התיישנה וגם אם הייתה מוצגת ראיה כאמור, הרי שמרבית התביעה ממילא התיישנה אף לפי גרסתו המאוחרת של התובע. לא נעלמה מעיניי טענת התובע לפיה הנתבע נטל ממנו את היתרי העבודה, ברם התובע לא סיפק כל הסבר מדוע הוא לא פנה לרשויות על מנת לקבל העתק של אותם היתרים על מנת להציגם.

7.
לעניין שאלת יכולתו של הנתבע להיפרע את הוצאותיו מהתובע אם וככל שתידחה תביעתו של התובע יובהר, כי הנטל להוכיח את יכולת הפירעון מוטל על התובע. מעיון בתגובת התובע עולה, כי הוא מאשר שהוא מצוי במצב כלכלי קשה ובחסרון כיס כך שברי שהנתבע לא יוכל להיפרע מהתובע, אם וככל שתידחה תביעתו.

8.
לא מצאתי כי במקרה הנדון התקיימו טעמים מיוחדים שיש בהם כדי לפטור את התובע מהפקדת ערובה.

9.
לנוכח הנסיבות שפורטו לעיל, דין הבקשה להתקבל.

10.
בקביעת סכום הערובה אנהג באופן מידתי המאזן מחד בין זכות התובע לפנות לערכאות למיצוי זכויותיו ובין זכות הנתבע שלא להיות מוטרד בתביעת סרק באופן שייסב לו הוצאות ניכרות שלא ניתן יהיה לגבות אותן, מאידך.

11.
בהתחשב בכלל נסיבות העניין, אני מורה כי התובע יפקיד בקופת ביה"ד ערובה בסך 3,000 ₪. ככל שלא תופקד ערובה כאמור בתוך 30 ימים, תימחק התביעה ללא התראה נוספת.

12.
הוצאות הבקשה יישקלו בסיום ההליך.
13.
לעיוני ביום 3.2.17.

ניתנה היום, ד' טבת תשע"ז,
(
02 ינואר 2017) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.




















סעש בית דין אזורי לעבודה 795-11/16 מחמוד שריף סולימאן דראגמה נ' שדמות מחולה (פורסם ב-ֽ 02/01/2017)