פסקי דין על אילן-חיים אליה | פסקי דין על אליהו הריס | פסקי דין על מיכל הריס |

12831-08/14 א     02/01/2017




א 12831-08/14 אילן-חיים אליה נ' אליהו הריס, מיכל הריס








בית משפט השלום בירושלים



ת"א 12831-08-14 הריס ואח' נ' אליה ואח'





לפני
כב' הרשם הבכיר
ניר נחשון


המבקש:

אילן-חיים אליה


-נגד-

המשיבים:


1. אליהו הריס




2. מיכל הריס


החלטה

1.
לפניי בקשה לביטול

פסק דין
שניתן בהיעדר הגנה ביום 13.11.14 (שתוקן כחודש לאחר מכן ביום 9.12.14).

2.
לטענת המבקש, חתם עם המשיבים על חוזה מכר דירה במסגרתו העביר לידיהם סך של 180,000 ₪
מקדמה על חשבון תמורת הדירה בנסיבות בהן הוא הודיע למשיבים, כי את יתרת תמורת הדירה יגייס ממקורות בחו"ל כאשר המשיבים הואילו להמתין לתשלום. דא עקא, כי להפתעתו הודיעו לו המשיבים, שהגישו נגדו כתב תביעה ואף בשלב זה הבטיחו לו, כי יעצרו את ההליך נגדו עד לקבלת יתרת התמורה כאשר הוא מצידו המשיך לנסות לגייס את יתרת התמורה בעבור הדירה.

3.
אשר לאי הגשת הבקשה לביטול

פסק דין
במועד טען המבקש, כי לא היה מיוצג בזמנים הרלוונטיים ועל כן, לא הכיר את ההליכים המשפטיים הקיימים. כמו כן, טען המבקש, כי המשיבים הפרו את ההתחייבות כלפיו וביקשו

פסק דין
נגדו חרף הבטחתם שלא לעשות כן. המבקש מציין עוד, כי לא זלזל בהליכי בית משפט וכאמור הוטעה תחילה לחשוב, כי מדובר במהלך טקטי שנועד לגרום לו להעביר את יתרת הכסף. בנוסף טען המבקש, כי המשיבים מצדם הבטיחו לנסות למכור את הדירה לצד שלישי ולאחר מכן, להשיב לו את כספו.

4.
אשר לשאלת היקף הפיצוי המוסכם כפי שנקבע בהסכם טען המבקש, כי
הצדדים לא בחנו, הלכה למעשה, את הנזק האמיתי ועקב כך שלא היה מיוצג, עורך הדין מטעמם של המשיבים הוא זה שקבע את סכום הפיצוי המוסכם בחוזה (העומד על 180,000 ₪), סכום שנקבע ללא הסכמתו ומבלי להתייעץ עמו. בנוסף טוען המבקש, כי לא קיים במקרה דנן יחס סביר בין הפיצוי המוסכם לבין הנזק שהיה ניתן לצפות כתוצאה מהפרת החוזה ועל כן, עותר הוא להתערבותו של בית המשפט בשיעור הפיצוי המוסכם.

5.
המשיבים מתנגדים לבקשה לביטול פסק הדין, לטענתם התנהגות המבקש בתיק דנן, משקפת זלזול עמוק בבית המשפט תוך התעלמות מהליכי משפט, לדבריהם מבקש המבקש, כי "ירקדו לפי החליל שלו" כל אימת רצון מלפניו של המבקש. בנוסף טוענים המשיבים, כי הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה באיחור ושיהוי עצום, בנסיבות בהן פסק הדין ניתן לפני כשנתיים ומאז לא טרח המבקש להגיש בקשה לביטולו אף שהיה מודע היטב ל

פסק דין
. ידיעתו של המבקש מתבטאת בכך שהגיש בקשות שונות לתיק בזמנים הרלבנטיים.

6.
המבקש שב על טענותיו ומרחיב את הטיעון באשר לסיכויי עילת התביעה.

דיון ומסקנות:

7.
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. להלן נימוקיי.

7.1
מבחינת עובדתית עולה, כי כתב התביעה נמסר לידי המבקש כדין. המבקש מודה בסעיף 4 לבקשתו, כי נודע לו דבר קיומו של כתב התביעה בטרם ניתן

פסק דין
ואין כל התייחסות בבקשתו לעצם חתימתו על גבי אישור המסירה ולאור זאת, ניתן לקבוע כי כתב התביעה נמסר למבקש כדין, אלא, שלטענתו, נסיבות חיצוניות למסירת כתב התביעה בדמות הבטחת המשיבים כי לא יפעלו נגדו גרמו למחדלו שלא להגיש כתב הגנה במועד. אין בידי לקבל טענות המבקש בעניין זה הן משום שעסקינן בעדות יחידה של בעל דין שאינה נתמכת בראייה כלשהי והן מהעולה מהבקשות השונות שהוגשו לתיק על ידי שני הצדדים. מעיון בתיק עולה, כי המבקש היה מעורב ומעודכן בהליכים שהתנהלו במסגרת תיק זה בזמנים הרלוונטיים ואף הגיש מספר בקשות להארכת מועד להגשת כתב הגנה ומכאן שהיה מודע לכל ההליכים שהתנהלו בתיק. יתרה מכך, במסגרת התיק נתנו מספר החלטות בשלהי שנת 2014 לבקשות שהוגשו על ידי המבקש המבהירות לו, כי ניתן נגדו

פסק דין
. כך ניתנה החלטה
מיום 13.11.14, כי "משחלף המועד לו עתר הנתבע, נחתם היום

פסק דין
כנגדו" והחלטה מיום 8.12.14 בה נקבע כדלהלן: " הבקשה הועברה לעיוני היום, בתיק ניתן

פסק דין
". יתרה מזו ,המבקש אף מודה בתצהירו (סעיף 7) כי מעיון בתיק בית המשפט בזמנו נודע לו על פסק הדין. הינה כי כן, ידיעתו של המבקש אודות מתן פסק הדין מוצקה היא.

7.2
בנסיבות אלה, היה על המבקש להגיש בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין ולתמוך האיחור בהגשת הבקשה לביטול
בטעמים מיוחדים. במקרה דנן, כלל לא הוגשה בקשה ודי בכך בכדי לדחות הבקשה. כאמור, מעיון בתיק עולה, כי המבקש ידע גם ידע אודות פסק הדין שניתן נגדו. תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984,
דורשת, כי בהעדר טעם מיוחד להארכת מועד, בקשה לביטול תוגש תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין למבקש. שאם לא תאמר כך, צד הטוען להעדר המצאה בטרם מתן פסק הדין ואף טענות הגנה/תביעה שיש בהן ממש, הרי שאין מועדים בנמצא המגבילים את זכותו להגיש בקשה לביטול

פסק דין
יהא הדבר נתון לשרירות ליבו של המבקש. עם מצב זה אין להסכין, אלא, בנסיבות חריגות ביותר בהן קיימת מניעה חיצונית לעיכוב בהגשת הבקשה. (ראה:
בר"ע (י"ם) 2392/06,

mr. eric del mormol

נגד
wal ltd

) [פורסם בנבו],
בר"ע (ב"ש) 681/03
גולקו נ' בנק דיסקונט בע"מ
, דינים מחוזי, לד (5) 129);

בר"ע (ת"א) 2411/02,
בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מיכאלי, דינים מחוזי, לג (8) 868).

7.3
במקרה דנן, כאמור, לא מצאתי כל נסיבות חריגות בעטיין יש מקום להיעתר לבקשה, אלא, אך שרירות ליבו של המבקש. בנסיבות אלה, סבורני, כי יש לבכר את זכות המשיבים לסופיות הדיון על פני זכות המבקש לקבלת יומו בבית המשפט.

7.4
למעלה מן הצורך אתייחס אף לגופן של טענות ההגנה שהעלה המבקש בבקשתו.
סבורני, כי עילת המבקש קלושה ביותר. אין חולק, כי המבקש הפר הפרה יסודית את ההסכם בכך שלא עמד בתנאי התשלום הקבועים בהסכם המכר במשך תקופה ארוכה. העובדה כי מדובר בהפרה יסודית מעוגנת בסעיף 7.6 להסכם וכפי שמצויין במפורש הפיצוי אינו מותנה בהוכחת נזק כשלהו. המחלוקת הנעוצה בין הצדדים היא, איפוא, האם עסקינן בפיצוי העומד ביחס סביר אם לאו כאשר המבקש טוען ליחס בלתי סביר ואילו המשיבים טוענים כי פיצוי מוסכם בשיעור של 10% משווי ההסכם הינו מקובל ושגרתי. אומנם, בית המשפט מוסמך להפחית פיצוי מוסכם על פי
סעיף 15(א) לחוק החוזים - תרופות:
הסכימו הצדדים מראש על שיעור פיצויים (להלן -פיצויים מוסכמים), יהיו הפיצויים כמוסכם, ללא הוכחת נזק; אולם רשאי בית המשפט להפחיתם אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה. בע"א 517/12 יעקב בן דוד אוחיון נ' יאיר גולדפינגר (לא פורסם, פסקה 13 לפסק דינה של כב' השופטת אסתר חיות, 01.09.2013), נקבע על ידי כב' השופטת חיות: על מנת להצדיק התערבות בתניה הקובעת פיצוי מוסכם על דרך של הפחתת סכום הפיצוי, על מבקש ההפחתה להראות כי הפיצוי המוסכם אינו מקיים "יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה" (סעיף 15(א) לחוק התרופות), והפסיקה הוסיפה וקבעה כי הפחתת שיעורו של פיצוי מוסכם כאמור היא צעד חריג השמור לנסיבות מיוחדות שבהן "לא נמצא יחס סביר כלשהו – ולו בדוחק – בין שיעור הפיצוי המוסכם ובין הנזק שניתן היה לחזותו בעת כריתת החוזה" (עניין חשל, בעמ' 264; וראו גם:
ע"א 3846/98 דהן נ' ביטון, פ"ד נד
(6) 566, 575 (2000); דניאל פרידמן ונילי
כהן חוזים כרך
ד' 695-694 (2011); גבריאלה
שלו ויהודה אדר דיני החוזים – התרופות
493 (2009)). עוד נפסק כי על מבקש ההפחתה לסמוך את טענותיו בעניין זה על תשתית עובדתית מתאימה שאותה עליו "להציג, לפתח ולבסס" (ראו עניין מגדל, פסקה 54).".

7.5
כעולה מההלכה הפסוקה, הפחתת פיצוי מוסכם באמצעות התערבותו של בית המשפט הינה צעד חריג השמור לנסיבות מיוחדות וחריגות. בכדי להיות זכאים להתערבותו של בית המשפט בהפחתת פיצוי מוסכם, על המבקש לסמוך טענותיו בתשתית עובדתית מתאימה תוך פירוט וביסוס טענותיו. המבקש לא עשה כן במידה הנדרשת. בהקשר זה, לא די בעצם העלאת הטענה הכללית, כי לבית המשפט קיימת סמכות להתערב בשיעורו של הפיצוי המוסכם ואף אין די בטענות המבקש, כי לא היה מיוצג ואף לא בטענותיו שאינן נתמכות בכל ראייה חיצונית, כי המשיבים, כביכול, הבטיחו לו הבטחות שונות מהן הבין, כי מחלו לו על ההפרות השונות, כאשר איפכא מסתברא, הן מכוח העובדה, כי המשיבים לא שקטו על משמריהם ונקטו נגדו הליכים משפטיים והן מכוח מבחן השכל הישר, שהרי טענות אלה עומדות בניגוד למבחן השכל הישר בכך שהסכמות כאמור להפרותיו היו מציבות אותם בפני
שוקת שבורה.

8.
סוף דבר- דין הבקשה להידחות. המבקש יישא בהוצאותיה בסך 2,500 ₪.

המזכירות תדאג לשלוח עותק מהחלטה זו לב"כ הצדדים.
ניתנה היום, ד' טבת תשע"ז, 02 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 12831-08/14 אילן-חיים אליה נ' אליהו הריס, מיכל הריס (פורסם ב-ֽ 02/01/2017)