פסקי דין על יובל שופיר | פסקי דין על שמעון סופר | פסקי דין על אליס סופר ניהול פרוייקטים | פסקי דין על ט.ל.טרייגר בניין והשקעות | פסקי דין על יששכר (צחי) טביב |

32676-09/13 א     03/01/2017




א 32676-09/13 יובל שופיר, שמעון סופר, אליס סופר ניהול פרוייקטים נ' ט.ל.טרייגר בניין והשקעות בע"מ, יששכר (צחי) טביב








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 32676-09-13 ניהול פרוייקטים ואח' נ' ט.ל.
טרייגר בניין והשקעות בע"מ
ואח'




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני






מספר בקשה:
16

בפני

כבוד השופטת
כוכבה לוי


מבקשים

1
.
יובל שופיר

2
.
שמעון סופר

3
.
אליס סופר ניהול פרוייקטים


נגד


משיבים

1. ט.ל.
טרייגר בניין והשקעות בע"מ
2. יששכר (צחי) טביב





החלטה

לפניי בקשה לביטול פסק הדין שניתן ביום 9/12/15 במועד שנקבע לישיבת הוכחות בהיעדר התייצבות מצד המבקשים או באת כוחם. במסגרת פסק הדין הוריתי על דחיית התביעה על פי שיקול דעת בית משפט מכוח סעיף 157(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: התקנות) וכן הוריתי על חיוב המבקשים בתשלום הוצאות המשיבים בסך של 17,550 ש"ח.

בטרם מתן פסק הדין נעשו מס' ניסיונות ליצירת קשר עם באת כוח המבקשים על ידי ב"כ המשיבים, הן באמצעות שיחת טלפון והן במשלוח הודעות טקסט ומשלא צלחו ניסיונות אלו, ניתן פסק הדין כמפורט בפרוטוקול הדיון מיום 9/12/15.
בקשה לביטול פסק הדין הוגשה על ידי המבקשים ביום 23/12/15 (להלן: "הבקשה הראשונה") – היום שבו נמסר פסק הדין לידי ב"כ המבקשים . בבקשה נטען כי באת כוח המבקשים נדרשה לקבלת טיפול רפואי ובשל כך שהתה במרכזים רפואיים החל מיום 8/12/15 בשעות הלילה ועד למחרת היום, זאת בשל היותה בחודש התשיעי להריונה.
מטעמים אלו נבצר ממנה להתייצב לישיבת ההוכחות. בעניין זה צורף מסמך המאשר כי ב"כ המבקשים ביקרה במרפאה ביום 9/12/15 בשעה 12:04.

בבקשה לביטול פסק הדין, לא נטען דבר באשר לאי התייצבות המבקשים בעצמם לישיבת ההוכחות, לא כל שכן להודעה בדבר "ניבצרות" באת כח המבקשים מהתייצבות לדיון.
בשים לב לכך שישיבת ההוכחות נקבעה ליום 9/12/15 בשעה 9:30, הרי שלא היה באישור בדבר ביקור ב"כ המבקשים במרפאה בשעה 12:04 ביום הדיון כדי להוכיח שאכן הייתה מניעה מצדה להתייצב לדיון בשעה שנקבעה , ולכל הפחות להודיע כאמור על העדר אפשרות על רקע בריאותי להתייצב . בשל כך ניתנה החלטה בבקשה לביטול פסק הדין בסמוך למועד הגשת הבקשה בגידרה
נדרשה ב"כ המבקשים לצרף אסמכתאות נוספות בעניין מצבה הרפואי שמנע את התייצבותה לדיון .כן התבקשה לתמוך את הטענות שהובאו בבקשה בתצהיר, שכן לא צורף תצהיר לבקשה לביטול פסק הדין כפי שדורשות התקנות.

רק בחלוף 11 חודשים
, ביום 14/11/16 הוגשה תגובה מצד המבקשים להחלטת בית המשפט מיום 23/12/15 ובה בקשת המבקשים למתן ארכה להגשת בקשה לביטול פסק הדין וכן בקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל.

בתגובה זו לא ניתן הסבר לפער הזמנים ,בין הגשת הבקשה הראשונה לביטול

פסק דין
לבין הבקשה הנוספת, למעט הטענה כי לאחר שהוגשה הבקשה הראשונה בדצמבר 2015, שהתה ב"כ המבקשים בחופשת לידה בין החודשים ינואר ועד אפריל 2016, לאחר מכן חלה פגרת פסח
ולאחר מכן ופגרת הקיץ שבסיומן נדרש לב"כ המבקשים זמן להתארגנות במשרד עם שובה לעבודה .על כן הוגשה הבקשה רק בנובמבר 2016.

רק במסגרת תגובה זו נטען לראשונה כי לא הומצא לידי ב"כ המבקשים זימון כדין לישיבת ההוכחות . כן נטען כי הטעם לכך שניסיונות יצירת הקשר עם ב"כ המבקשים שנעשו במהלך הדיון לא צלחו הוא שהייתה במרכז רפואי בשל הריונה המתקדם.
עוד נטען כי ישיבת ההוכחות נדחתה ליום 9/12/15 לבקשת המשיבים וזאת לאחר שהטעו את בית המשפט לחשוב כי הבקשה לדחיית הדיון שהיה קבוע ליום 1/7/15 הוגשה בהסכמת המבקשים למרות שלא ניתנה הסכמה מפורשת לדחיית הדיון.
נוסף על כך נטען כי גם המבקש 2 לא יכול היה להתייצב לדיון בשל מצבו הרפואי ואילו המבקשת 1, אשתו, נאלצה לטפל בו בשל מחלתו.
עוד נטען כי אי המצאת זימון לדיון מחייב ביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד משיקולי צדק ולחילופין יש להורות על ביטול פסק הדין על פי שיקול דעתו של בית המשפט בשל סיכוייה הגבוהים של התביעה.
מאחר שגם בקשה זו לא נתמכה בתצהיר, ניתנה החלטה ביום הגשת הבקשה ובה התבקשו המבקשים לצרף תצהיר לתמיכה בבקשה לביטול פסק הדין.
ביום 21/11/16, הוגשו תצהירים מטעם 3 המבקשים לתמיכה בבקשה לביטול פסק הדין.
בתגובה נטען על ידי המשיבים כי המבקשים באמצעות באת כוחם ידעו על מועד ישיבת ההוכחות. טענה זו של המשיבים מתבססת על רישומי מערכת "נט המשפט" בדבר צפייה בהחלטות על ידי ב"כ המבקשים וכן על תכתובות דואר אלקטרוני שהוחלפו בין באי כוח הצדדים.
המשיבים טוענים כי במועד הדיון נעשו על ידי בא כוחם מס' ניסיונות ליצירת קשר עם ב"כ המבקשים ללא הצלחה.
כן נטען כי האישורים הרפואיים אינם מעידים על מצב רפואי אשר מנע מב"כ המבקשים להתייצב לדיון ומסתמכים על פרסומים של ב"כ המבקשים בעמוד הפייסבוק שהיא מנהלת מהם עולה כי נכחה בדיון בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב ביום 22/12/15 וביום 24/12/15 נכחה בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע .

המשיבים טוענים כי למרות שהטענות בנוגע לאי התייצבות לישיבת ההוכחות הן בשל מצב הרפואי של ב"כ המבקשים לא צורף תצהיר מטעמה אלא רק תצהירים מטעם המבקשים שעדותם בעניין הנסיבות שמנעו את התייצבות באת כוחם היא עדות שמיעה בלבד.

לגבי המבקש 2 ואשתו, נטען כי לא הובאה ראיה כי ביום 9/12/15 ,בו התקיימה ישיבת ההוכחות לא התאפשר למבקש 2 או לאשתו להתייצב לדיון בשל מצבו הרפואי של המבקש 2.

עוד טענו המשיבים כי הטענה בדבר סיכויי התביעה נטענה בעלמא ובאופן שאינו מבוסס .
כן נטען כי המבקשים כלל לא שילמו את המחצית השניה של האגרה במסגרת הליך זה.
לבסוף נטען כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר ובחלוף 30 הימים הקבועים בתקנות להגשת בקשות מסוג זה.

בתשובה לתגובה חזרו המבקשים על הטענה כי לא הומצא זימון כדין לדיון שהתקיים ביום 9/12/15 ולגישתם מקום שמדובר בתובעים המעוניינים בבירור תביעתם אין הסבר לכך שהמבקשים ייעדרו מהדיון למעט העובדה שלא ידעו על קיומו.
כמו כן שבו וציינו ,כי מצבם הרפואי של ב"כ המבקשים ושל המבקש 2, הם הסיבה לכך שהמבקשים לא התייצבו לדיון ולא משום זלזול וחוסר כבוד לבית המשפט.
בנוסף נטען כי מאחר וב"כ המבקשים לא מסרה את כתובת הדואר האלקטרוני לבית המשפט אין לראות בהמצאות שבוצעו באמצעות מערכת "נט המשפט" כהמצאות שבוצעו כדין, תוך הפניה לסעיף 497ג'(א) לתקנות.

דיון והכרעה
הבקשה הראשונה לביטול פסק הדין הוגשה ביום 23/12/15 בטרם חלפו 30 ימים הקבועים בסעיף 201 לתקנות, כשהיא מבוססת על טענה אחת ויחידה שבעטיה יש לגישת המבקשים מקום להורות על ביטול פסק הדין.

הטענה היא שב"כ המבקשים שהתה במרכז רפואי בשל היותה בהריון מתקדם ובשל כך נבצר ממנה להתייצב לדיון במועד שנקבע ובשל כך גם לא צלחו ניסיונות ב"כ המשיבים ליצור קשר עם ב"כ המבקשים במהלך הדיון על מנת לברר את סיבת אי ההתייצבות לדיון.
טענה זו לא נתמכה בתצהיר אלא באישור רפואי ממנו עולה כי ב"כ המבקשים ביקרה במרפאה ביום הדיון בשעה 12:04, ואילו הדיון היה קבוע לשעה 9:30. מהאישור הרפואי שצורף לא ניתן היה ללמוד דבר לגבי טענתה של ב"כ המבקשים שכבר יום קודם לדיון שהתה במרכז רפואי כלשהו.
בהחלטה שניתנה בסמוך להגשת הבקשה, נדרשו המבקשים לחזור ולהגיש את הבקשה בשנית, תוך צירוף אסמכתאות ותצהיר.
מעת שניתנה ההחלטה חלפו 11 חודשים שבהם לא הוגשה הודעה או בקשה כלשהי מטעם המבקשים לתיק בית המשפט.

מתגובת המבקשים שהוגשה רק ביום 14/11/16, ניתן להסיק במשתמע כי הטעם לעיכוב הניכר בהגשת הבקשה לבית המשפט, נבע מכך שב"כ המבקשים שכאמור הייתה בהיריון מתקדם בעת שהוגשה הבקשה הראשונה, ילדה בחודש ינואר ועל כן שהתה בחופשת לידה עד לחודש אפריל. לאחר מכן לטענת ב"כ המבקשים נבצר ממנה להגיש בקשה כלשהי לבית המשפט בשל פגרת הפסח בבתי המשפט ולאחר מכן בשל פגרת הקיץ, כאשר בסיומן נדרש לב"כ המבקשים זמן להתארגנות לשובה לעבודה וכך שבאמצע חודש נובמבר 2016, התפנתה לכתיבת הבקשה לבית המשפט.
אף אם בית המשפט יגלה אורך רוח כלפי ב"כ המבקשים בשל חופשת הלידה ובשל היותה עו"ד היחידה במשרד, אין כל ממש בטענה כי מסיום חופשת הלידה בחודש אפריל ועד להגשת הבקשה בנובמבר, דהיינו בחלוף חצי שנה לא עלה בידי ב"כ המבקשים למלא אחר החלטת בית המשפט.
די אם אציין שבין פגרת הפסח לבין פגרת הקיץ, - 3 חודשי עבודה מלאים ,במהלכם לא הייתה כל מניעה שתוגש בקשה לבית המשפט בצירוף האסמכתאות שהתבקשו או למצער שתוגש בקשה להארכת המועד לעשות כן.
לא הובא בפני
י הסבר המניח את הדעת מדוע לא פעלו המבקשים בעצמם או באמצעות בא כוח אחר למקרה והיה ברור כי נבצר מב"כ המבקשים לטפל בענייניהם בשל נסיבותיה האישיות, במשך תקופה כה ממושכת.

במסגרת הבקשה שהוגשה בחלוף 11 חודשים הובאו לראשונה טענות בדבר אי המצאת זימון כדין לדיון וכן טענות בדבר מצבו הרפואי של המבקש 2 שמנע ממנו את האפשרות להתייצב לדיון והצריך את טיפולה הצמוד של המבקשת 1 בבעלה, המבקש 2.

מאחר שאין מחלוקת שפסק הדין הומצא לידי ב"כ המבקשים ביום 23/12/15 ובשים לב לכך שממועד מתן ההחלטה בבקשה הראשונה ועד להשלמת הבקשה על ידי המבקשים בהתאם להחלטת בית המשפט חלפו 11 חודשים, עסקינן בהשתהות ממושכת ובלתי מוסברת.
הגם שלבית המשפט הסמכות להורות על הארכת המועדים הקבועים בתקנות מכוח סעיף 528 לתקנות, נדרש לכך "טעם מיוחד" .כאמור הנימוקים שהובאו בפני
י שעיקרם הוא מחדל של ב"כ המבקשים או של המבקשים בעצמם, בוודאי שאינם בגדר טעם מיוחד
(ראו: רע"א 1273/15 מאירפלד השקעות וניהול בע"מ נ' סטרפלאסט תעשיות 1967 בע"מ (21.4.15))
.

יש לזכור כי הצד שכנגד הוא בעל דין המחזיק בידיו

פסק דין
שהפך חלוט .עומד לו אינטרס ההסתמכות במובן שהוא רשאי להסתמך על מצב דברים זה. ברי כי
היענות לבקשת המבקשים בחלוף זמן כה ממושך משמעותה פגיעה באינטרס ההסתמכות של הצד שכנגד וכן פגיעה בעקרון סופיות הדיון.

גם העובדה שהבקשה הראשונה הוגשה בתוך המועד הקבוע בסעיף 201 לתקנות אין יכולה לעמוד לזכות המבקשים, שכן התנהלות המבקשים לאחר הגשת הבקשה ואי מילוי החלטה בית המשפט שניתנה בו ביום שהוגשה הבקשה, מעידה על זלזול בבית המשפט ובצד שכנגד.

על בעל דין המגיש בקשה לבית המשפט וקל וחומר על בא כוחו מוטלת החובה לעקוב אחר החלטות בית המשפט הניתנות בעקבות בקשות המוגשות על ידו ולקיימן תוך זמן סביר. אמנם לעיתים ישנן נסיבות המונעות מבעל הדין למלא אחר ההחלטות אולם אז מחובתו להודיע על כך לבית המשפט ולבקש את רשותו של בית המשפט למתן ארכה תוך נימוק הנסיבות בעטיין נדרשת הארכה. במקרה שלפניי חלפו 11 חודשים שבהן לא נעשתה פעולה כלשהי מצד המבקשים וגם כאשר הוגשה בקשת המבקשים לא הובא בגדרה טעם סביר להשתהותם של המבקשים.

אשר לטענות בדבר אי המצאת זימון כדין לדיון ומצבו הרפואי של המבקש 2, הרי שאלו הובאו לראשונה רק במסגרת הבקשה שהוגשו בחלוף 11 חודשים ממועד המצאת פסק הדין לידי המבקשים וממילא אין מקום להידרש להן.

אי עמידת המבקשים במועד שנקבע בסעיף 201 לתקנות מבלי שניתן טעם מיוחד בבקשה למתן ארכה, די בה כדי לדחות את הבקשה.

אציין כי גם אם אניח שמצבה הרפואי של ב"כ המבקשים בשל ההיריון והלידה מנע ממנה את האפשרות לפעול במסגרת ההליך דנן ואף אם אניח שמצבו הרפואי של המבקש 2 מנע זאת ממנו והצריך את המבקשת 1 להעניק לו סיוע צמוד בשל מצבו הרפואי הרי שמעיון בתצהירו של המבקש 3 עולה כי לא הייתה קיימת מבחינתו כל מניעה לפעול במסגרת ההליך בין בשמו ובין בשם המבקשים האחרים ולא ניתן כל הסבר מדוע לא נעשה דבר על ידי המבקש 3 למרות הידיעה הברורה בדבר קיומו של

פסק דין
שדחה את תביעת המבקשים.

גם אם אדרש לשאלת סיכויי התביעה, אין בכך כדי להועיל למבקשים.
מעיון בבקשה הראשונה מיום 23/12/15 ובבקשה הנוספת מיום 14/11/16 וכן בתשובה לתגובה שהגישו המבקשים, עולה כי אין בהן התייחסות כלשהי לשאלה זו, למעט אמירה כללית כי סיכויי התביעה הם גבוהים תוך הפניה לאמור בכתב התביעה.
הנטל המוטל על המבקש לבטל

פסק דין
שניתן במעמד צד אחד לעניין הוכחת סיכויי ההליך, אינו יכול להסתכם בכך שבעל הדין יפנה את בית המשפט לעיון בכתבי הטענות בלבד ומבלי שיידרש לכך באופן מפורט במסגרת הבקשה, שאם בכך הייתה מסתכמת חובתו של בעל הדין, הרי שאין זוהי חובה כלל מאחר שבית המשפט יכול להידרש לאמור בכתבי הטענות בעצמו בכל שלב.

החובה המוטלת על בעל הדין היא להידרש באופן מפורש לסוגיה שבמחלוקת, לטענות הצדדים ולדרכים להוכחתן ומתוך כך לטעון לסיכויי ההליך בהתאם להערכתו.
מאחר שהמבקשים כלל לא נדרשו לשאלה זו, הרי שאני קובעת כי לא הוכח שסיכויי התביעה הם גבוהים כפי שנטען על ידם.
מעבר לכך אפנה להחלטת בית המשפט בפרוטוקול הדיון שהתקיים ביום 9/12/15 באשר לקשיים המתעוררים מעיון בכתב התביעה.

בסיכומו של דבר ומכל האמור לעיל לא מצאתי כי יש מקום להורות על ביטול פסק הדין שניתן בהיעדר התייצבות מטעם המבקשים ביום 9/12/15, ועל כן הבקשה נדחית.
לפנים משורת הדין ובשים לב להוצאות שנפסקו לחובת המבקשים במסגרת פסק הדין, אינני עושה צו
נוסף להוצאות בגין בקשה זו.





ניתנה היום, ה' טבת תשע"ז, 03 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 32676-09/13 יובל שופיר, שמעון סופר, אליס סופר ניהול פרוייקטים נ' ט.ל.טרייגר בניין והשקעות בע"מ, יששכר (צחי) טביב (פורסם ב-ֽ 03/01/2017)