פסקי דין על אליהו אליעזר פישל | פסקי דין על שמח קרייף | פסקי דין על יפה קרייף |

47889-10/14 תאמ     02/01/2017




תאמ 47889-10/14 אליהו אליעזר פישל נ' שמח קרייף, יפה קרייף








בית משפט השלום בעפולה



תא"מ 47889-10-14 פישל נ' קרייף ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כב' הרשמת הבכירה רביע ג'באלי


תובעים

אליהו אליעזר פישל


נגד


נתבעים

1.שמח קרייף

2.יפה קרייף




פסק דין



בפני
תביעה כספית על הסך של 40,000.

טענות התובע:
התובע טען כי הוא עוסק בשיפוץ ומכירת בניינים יבלים ( קרוואנים).
בתחילת חודש
יוני 2014 הגיע הנתבע 1 לאתר שלו במושב מלאה, וביקש לרכוש ממנו קרוואן שנמצא בשטח (להלן: "הקרוואן"). לטענת התובע, הוסכם בין הצדדים שהקרוואן יימכר במחיר
35,000 ₪ בתוספת מע"מ ובאותו מעמד, הפקיד הנתבע 1 בידי התובע סך של 500 דולר במזומן להבטחת קיום העסקה והוסכם כי יתרת מחיר הקרוואן תשולם לתובע במעמד הוצאת הקרוואן משטח
התובע.
לטענת התובע,
מסירת הקרוואן התעכבה נוכח בקשת הנתבע לבצע עבודות תשתית להצבת קרוואן בחצרו, ולאחר מכן בשל השלכות מבצע "צוק איתן". בסוף סוכם על מועד להובלת הקרוואן אך,
מועד זה בוטל ברגע הארחון על ידי הנתבע 1 ונקבע מועד נוסף אך אז אירעה תקלה במשאית שהזמין התובע וההובלה לא יצאה לפועל. לטענת התובע, הנתבע 1 הודיע על ביטול העסקה ואילו התובע בתגובה הודיע לו על חילוט הפיקדון בסך של 500 דולר והתובע שב ופרסם את הקרוואן למכירה.
לטענת התובע, בין הימים 5/8/14 עד 7/8/14 נכס הנתבע 1 לשטח שלו ונטל את הקרוואן.
עו טען התובע
כי הוא הגיש תלונה במשטרה בעניין והמשטרה הפנתה אותו להגשת תביעה.
התובע טען כי על הנתבע לשלם לו את עלות הקרוואן בסך של 35,000 בתוספת מע"מ ובסך כולל של 39,500 ₪ ( מבלי לנכות את ה- 500 דולר ששולמו לטענתו). לחלופין, דרש התובע את השבת הקרוואן וחיוב הנתבע 1 בתשלום דמי שימוש חודשיים בסך של 6% מערך הקרוואן.

טענות הנתבעים:
הנתבעים בכתב הגנתם ביקשו למחוק את התביעה כנגד נתבעת 2
הואיל ואינה צד לעניין.
לטענת הנתבעים, הנתבע 1 הגיע לאתר של התובע וניהל
עמו משא ומתן לרכישת הקרוואן. לטענת הנתבע 1,
התובע פתח במשא ומתן וטען ששווי הקרוואן הינו 35,000 ₪
ולאחר דיון ממושך סוכם שישולם לו סך של 5,000 דולר כולל מע"מ ( כ- 18,000 ₪) ולא 500 דולר כטענת התובע.
לטענת הנתבע 1, התובע ביקש להימנע מלהוציא חשבונית בטענה שהוא "לא רוצה לפרנס את מס הכנסה ומע"מ", הנתבע 1 שילם לתובע סך של 5000 דולר במזומן והנתבע 1 לא מסר בידי התובע קבלה או מסמך.
במעמד התשלום סוכם כי התובע ימצא הובלה במחיר זול בכ- 3,000 ₪ וכי הנתבע 1 ישא בעלות ההובלה.
לטענת הנתבע 1, ההובלה התעכבה בשל תירוצים של התובע. לבסוף קבע התובע
מועד להובלה והנתבע 1 הגיע במיחוד לעפולה והתייצב להובלה בשעה 6:00 בבוקר ורק בשעה 14:00 הודיע לו התובע כי המשאית של המוביל התקלקלה והתובע אף לא טרח להגיע למקום המפגש.
הנתבע 1 טען כי לאחר שהתובע התנהג אליו בזלזול,
ביטל הנתבע 1
את העסקה ודרש לקבל את כספי בחזרה אולם, התובע סירב ואיים עליו שימכור את הקרוואן.
התובע ניסה למכור את הקרוואן לאחרים והנתבע 1 הבין שהתובע עומד " לעקוץ" אותו ועל כן, הזמין הנתבע 1 מוביל והוביל את הקרוואן לחצריו.

מהלך הדיון בתיק:
התביעה של התובע הוגשה במקור נגד הנתבעים ונגד החברה שהובילה את הקרוואן, הנתבעת 3.
ביום
18/7/16 התקיים דיון בפני
ובמהלכו נדונה בקשת הנתבעת 3 לדחיית התביעה נגדה על הסף בשל העדר עילה. לאחר שמיעת טענות הצדדים דחה בית המשפט את התביעה נגד הנתבעת 3 בהעדר עילת תביעה נגדה.
התובע והנתבעים לא הגיעו להסכמות בישיבה המקדמית והתיק נקבע להוכחות.

דיון והכערה:

ביום 7/11/16 התקיים דיון הוכחות
במהלכו נשמעו עדויות הצדדים ועד מטעם התובע מר רפי ביטון אשר נטען שהיה עמד להעמסת הקרוואן על משאית המוביל.

כידוע, כלל בהליך אזרחי כי "המוציא מחברו עליו הראייה", היינו, התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים והתרשמתי באופן בלתי אמצעי מהעדויות, הגעתי למסקנה כי התובע לא הרים את נטל הוכחת תביעתו.
עסקינן בעסקה למכירת קרוואן אשר לא נתמכת במסמך בכתב. לאור העובדה שלא קיים חוזה בכתב בין הצדדים, נטל הוכחת תנאי ההסכם שנכרת בעל פה מוטל על התובע.
התביעה דנן הוגשה בסדר דין מהיר והיה על התובע לצרף את כל המסמכים שבידו לכתב התביעה או למצער להצהיר על קיומם. התובע לא הצהיר על קיומה של קבלה
בגין התשלום ששולם
על ידי הנתבע 1
הן בכתב התביעה והן בתצהיר עדות ראשית שהוגש מטעמו.
התובע הצהיר בפתח תביעתו כי עיסוקו מכירת ושיפוץ קרוואנים, כך שאין מדובר בעסקה אקראית. תמוה בעיניי כיצד אדם שמעיד שעיסוקו מכירת קרוואנים לא תמך את תביעתו ותצהיר העדות הראשית שלו בקבלה או אפילו חשבונית מס כדין.
תמוהה עוד יותר העובדה כי רק בישיבת ההוכחות במהלך חקירת התובע הנגדית עלתה הטענה בדבר קיומה של קבלה ( בגין 500 דולר):

" אתה לא רצית לקבל את הקבלה. לא היה לי קבלות. אתה הייתה בשטח. המשרד שלי נמצא בעפולה, בשטח הנ"ל היה הקרוואן האחרון או כמעט אחרון כדי לפנות את השטח... הוא הגיע מסר לי 500 דולר וכשהגעתי לעפולה הוצאת קבלה והוא לא ביקש אותה אז לא שלחתי לו אותה. " עמ' 10 לפרוטוקול ש' 26-29).
ובהמשך:

"ש. איך אתה מסביר אתה זה שאתה מקבל כסף, למרות שהיה לך קבלות ברכב לא מסרת לי כל מסמל על התשלום שנתת לי?
ת. זה אצלי, באותו יום שהיית לא היה לי קבלות ברכב.
ש. אבל נייר לא נתת לי גם.
ת. אתה ביקשת ולא מסרתי לך? אז מודע לא הגשת תלונה במשטרה."

סברוני כי אי חשיפת הקבלה במסגרת כתב התביעה וגילוי המסכמים ואף בתצהיר אומרת דרשני ומקימה יסוד לחשש שהקבלה הוצאה בדיעבד.

ודוק, אי קיומו של הסכם ושל קבלה מלמדים
דווקא על אותנטיות גרסת הנתבע 1 לפיה התובע לא מסר לו קבלה כי הוא "לא רוצה לפרנס את מס הכנסה ומע"מ".

זאת ועוד, התובע צירף לתצהירו חלק מהתיק המשטרתי שנפתח בגין תלונה שהיגש התובע בדבר
ביצוע עבירות גניבה והסגת גבול אך התיק המשטרתי נסגר מהסיבה "אין אשמה פלילית" ( להבדיל מהעדר ראיות).

התובע לא תמך את תביעתו בראיה כלשהי
לעניין תנאי ההסכם ועדותו
בעניין הנה עדות
יחדיה.
עדות התובע בפני
הותירה בלבי רושם בלתי אמין ושוכנעתי כי הוא לא מסר את האמת בפני
.

העדות של העד מטעם התובע מר רפי ביטון, אף היא לא תרמה להוכחת התביעה.
הגרסה שהובאה מפי העד בעדות ובתצהיר העדות הראשית הנה גרסה שלא בא לה כל זכר בכתב התביעה.
בכתב התביעה טען התובע כי כי הנבתע 1 נטל את הקרוואן בן הימים 5/8/14 – 7/8/14.
בתצהיר עדות ראשית של התובע ובתצהיר העד מר ביטון נמסרה גרסה שונה וכבושה לפיה קרוואן הועמס ביום 6/8/16 בנוכחות מר ביטון.
מר ביטון העיד כי ביום 6/8/16 הגיעה משאית אשר העמיסה את הקרוון ללא נוכחות
התובע.
למעשה עניין זה אינו במחלקות שכן הנתבע 1 עצמו טוען כי הוא
החליט להוביל את הקרוואן לאחר שנוכח שהתובע מבקש למכור אותו לאחר.

הנתבע 1 העיד בפני
והותיר בלבי רושם אמין ומהימן, הנתבע מסר גרסה זהה הן בהודעתו במשטרה, הן בכתב ההגנה והן בתצהיר העדות הראשית ובעדותו בפני
.
בגרסת הנתבע 1 לא התגלו סתירות כלשהן ועדותו בפני
הייתה עקבית וקוהרנטית.

אשר על כן, לאור האמור לעיל מצאתי כי התובע לא עמד בנטל
בהוכחת תביעתו.

באשר לנתבעת 2, לא ברור מדוע בחר התובע לשרבב את הנתבעת 2 לכתב תביעתו. התובע לא ביסס עילת תביעה נגד הנתבעת 2 בכתב תביעתו או בישיבת ההוכחות. הנתבעת 2, שהנה חולת טרשת נפוצה נאלצה להגיע לישיבה המקדמית ולישיבת ההוכחות לשווא.

סוף דבר:
אני דוחה את התביעה.
על התובע לשאת בהוצאות התובעים בסך של 4,500 ₪.
הסכום ישולם תוך 30 ימים מהיום אם לא כן, ישא הפרשי ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים
.






ניתן היום,
ד' טבת תשע"ז, 02 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.










תאמ בית משפט שלום 47889-10/14 אליהו אליעזר פישל נ' שמח קרייף, יפה קרייף (פורסם ב-ֽ 02/01/2017)