פסקי דין על אסעד פתחי אגבאריה | פסקי דין על עבד אלנאצר פתחי צאדק אגבאריה | פסקי דין על שר הפנים מר אלי ישי | פסקי דין על משרד הפנים |

2025/02 בג"צ     28/03/2005




בג"צ 2025/02 אסעד פתחי אגבאריה , עבד אלנאצר פתחי צאדק אגבאריה נ' שר הפנים מר אלי ישי , משרד הפנים






בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ 2025/02
בג"ץ 6716/02

כבוד המישנה לנשיא מ' חשין

בפני
:
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופט ס' ג'ובראן
אסעד פתחי אגבאריה

העותר בבג"ץ 2025/02:
עבד אלנאצר פתחי צאדק אגבאריה

העותר בבג"ץ 6716/02:

נ ג ד


1. שר הפנים מר אלי ישי

2. משרד הפנים

המשיבים בבג"ץ 2025/02 ובבג"ץ 6716/02:

(06.02.05)
כז' בשבט תשס"ה
תאריך הישיבה:

עו"ד בדר אלדין אגבאריה

בשם העותר בבג"ץ 2025/02:

עו"ד סיף-אלדין ותד
בשם העותר בבג"ץ 6716/02:
עו"ד אבי ליכט

בשם המשיבים בבג"ץ 2025/02 ובבג"ץ 6716/02:

תשובה לצו על תנאי



פסק-דין

המישנה לנשיא מ' חשין
:

חוק האזרחות, תשי"ב-1952 (חוק האזרחות או החוק) מורנו כי מי שנולד מחוץ לישראל כשאביו או אימו היו אזרחים ישראליים מכוח ישיבה בישראל, יהיו אזרחי ישראל מיום לידתם. העותרים שלפנינו נולדו מחוץ לישראל; בנים הם למי שהיה אזרח ישראל מכוח ישיבה בישראל; ובקשתם היא - כדבר החוק - כי יוכרו כאזרחי ישראל, כמוהם כאביהם. שר הפנים מסרב להיעתר לבקשה, וטענתו היא כי אבי העותרים זכה באזרחות בטעות ומכאן שבניו, העותרים, אינם זכאים לאזרחות מכוחו של אביהם. זו המחלוקת בין בעלי הדין ובה שומה עלינו להכריע.

2. העותר בבג"ץ 2025/02, אסעד פתחי אגבאריה
(אסעד) והעותר בבג"ץ 6716/02, עבד אלנאצר פתחי צאדק אגבאריה
(עבד), אחים הם, תושבי הכפר טייבה שבשטח הרשות הפלסטינית. אבי העותרים, פתחי סאדק אגבאריה (פתחי), הינו אזרח ישראל, והעותרים מבקשים לזכות באזרחות ישראל מכוח אזרחות האב.

3. כמסתבר מחילוקי הדעות בין בעלי-הדין, גיבור העלילה הוא פתחי, אביהם של העותרים, ומכאן שעיקר חוות דעתנו ייסוב את עניינו של האב דווקא.
אלה תולדות פתחי ובנו מחמוד

4. פתחי נולד בשנת 1934 או בשנת 1936, וביום 20.7.1949 התפקדה משפחתו באום אל-פחם על-פי פקודת מירשם התושבים, תש"ט-1949. בני המשפחה ובכללם פתחי - שהיה אותה עת כבן 15 - קיבלו מיספרי תעודות זהות עוקבים. במועד כלשהו - עליו נחלקים בעלי הדין כפי שנראה עוד לבוא - עזב פתחי את הארץ, ומוסכם כי עבר להתגורר בשיטחי עזה ויהודה ושומרון, שם נישא ושם נולדו העותרים. אסעד נולד בשנת 1968 בעזה ועבד נולד בשנת 1970 בטול-כרם. כן מוסכם כי במועד כלשהו חזר פתחי להתגורר בישראל.

5. בשנת 1996 פנה פתחי למשרד הפנים
וביקש הכרה בו כאזרח ישראל מיום הקמת המדינה. בקשתו זו תמך פתחי בהוראת סעיף 3 לחוק האזרחות. משלא נענה לבקשתו עתר פתחי לבג"ץ (בג"ץ 2897/97), ולאחר זמן הודיעה הפרקליטות לבא-כוחו כי הוחלט להיעתר לבקשה. וכלשון מכתבה של הפרקליטות (מיום 23.11.1997):

... הריני להודיעך, כי לאחר שהסתיימה בחינת כל הנתונים הצריכים לעניין, החליט משרד הפנים
להכיר באזרחותו הישראלית של העותר, פתחי צאדק אבו חלוק אגבאריה, ת.ז 2121692, ולפיכך להנפיק לו תעודת זהות ישראלית ...
6. משזכה פתחי באזרחות ישראל, ביקש בנו, מחמוד פתחי אגבאריה (מחמוד) אף-הוא לזכות באזרחות ישראל מכוח הוראת סעיף 4(א)(2)(ב) לחוק האזרחות, דהיינו, כמי שנולד מחוץ לישראל כשאביו או אימו היו אזרחי ישראל מכוח ישיבה בישראל. מחמוד עתר אף-הוא לבג"ץ (בג"ץ 5054/00), ובעקבות אותה עתירה זכה גם הוא באזרחות ישראל. וכך נכתב בהודעה שהגישה הפרקליטות לבית המשפט בעניינו של מחמוד:

... זכאותו של העותר לקבלת מעמד כאזרח ישראלי, הצריכה בירור עובדתי באשר לנסיבות בגינן הוכר אביו של העותר כאזרח ישראלי, מאחר וזכאותו של העותר לקבלת מעמד כאזרח, נובעת ממעמדו של אביו, וזאת בהתאם לסעיף 4(א) לחוק האזרחות.

בירור מעמדו של אביו של העותר העלה כי בשנת 1997, במסגרת עתירה לבג"צ, הוכר האב כאזרח ישראלי מכוח ישיבה בישראל, בהתאם לסעיף 3 לחוק האזרחות, זאת לאחר ששהה מחוץ לישראל שנים רבות. זכאותו של האב לאזרחות ישראלית נבעה מהנסיבות העובדתיות שקדמו ליציאתו את ישראל בראשית שנות ה-50, ועל כן היה צורך בבדיקה באשר לתכולתם [כך!] של סעיפים שונים בחוק האזרחות לגביו ...

משנמצא כי העותר הינו בן לאזרח ישראלי, הרי שהעותר זכאי לקבלת אזרחות ישראלית מכוח לידה בהתאם לסעיף 4(א) לחוק האזרחות.

(ההדגשה במקור - מ' ח').
7. בעקבות פתחי ומחמוד באו העותרים שלפנינו בבקשה כי מאותו טעם שמחמוד אחיהם זכה באזרחות יוכרו אף-הם כאזרחי ישראל. פניית העותרים למשרד הפנים
לא היתה פנייה מסודרת, ועתירותיהם לבג"ץ (בג"ץ 2847/01 ובג"ץ 2849/01) נידחו כעתירות שהוגשו טרם זמנן. העותרים פנו כסדר למשרד הפנים
, ומשבוששה תשובת המשרד לבוא, הגישו את שתי העתירות שלפנינו.

דבר החוק שלענין

8. העותרים תולים את זכותם בהיותו של אביהם, פתחי, אזרח ישראל; ומתוך שחילוקי-הדעות בין בעלי-הדין נסבים על טיב אזרחותו של פתחי, נקרב עתה מבטנו אל עניינו של פתחי, נציג את הקושיה וננסה לפותרה.

9. פתחי זכה באזרחות ישראל מכוח סעיף 3(א) לחוק האזרחות, המורה אותנו וזה לשונו:

3. (א) מי שערב הקמת המדינה היה נתין ארצישראלי, ולא היה לאזרח ישראלי לפי סעיף 2, יהיה לאזרח ישראלי מיום הקמת המדינה אם נתקיימו בו תנאים אלה :

(1) ביום ד' באדר תשי"ב (1 במרס 1952) היה רשום כתושב לפי פקודת מרשם תושבים, תש"ט-1949;

(2) ביום תחילת תקפו של חוק זה היה תושב ישראל;

(3) מיום הקמת המדינה עד יום תחילת תקפו של חוק זה היה בישראל או בשטח שהיה לשטח ישראל אחרי הקמת המדינה, או שבתקופה זו נכנס לישראל כדין.
אזרחות מכוח ישיבה בישראל


תכליתה של הוראת-חוק זו ניכרת על-פניה: להקנות אזרחות לנתיני ארץ-ישראל שהמשיכו להתגורר בארץ עד מועד תחילתו של חוק האזרחות (14.7.1952). ואלה שלושת התנאים המוצבים בהוראת סעיף 3(א) להקניית אזרחות לפלוני שהיה נתין ארץ-ישראל: אחד, כי ביום 1.3.1952 היה פלוני רשום כתושב ישראל; שניים, כי ביום תחילתו של חוק האזרחות (14.7.1952) היה פלוני תושב ישראל; שלושה, כי מיום הקמת המדינה ועד ליום תחילתו של חוק האזרחות, פלוני "היה בישראל או בשטח שהיה לשטח ישראל אחרי הקמת המדינה, או שבתקופה זו נכנס לישראל כדין". ראו עוד והשוו: בג"ץ 328/60 מוסא נ' שר הפנים, פ"ד טז (1) 69; ד"נ 3/62 שר הפנים נ' מוסא, טז 2467; אמנון רובינשטיין וברק מדינה, המשפט הקונסטיטוציוני של מדינת ישראל, כרך ב' (מהדורה חמישית, 1996) 891-888. האם נתקיימו שלושה תנאים אלה בפתחי?


10. טענתם העיקרית של המשיבים היא זו, כי ביום תחילתו של חוק האזרחות - ביום 14.7.1952 - לא היה פתחי תושב ישראל, וכי לא נתקיים בו אף התנאי השלישי, דהיינו, הוא לא "היה בישראל" מיום הקמת המדינה ועד ליום 14.7.1952, יום תחילתו של חוק האזרחות. טענת המדינה היא, כי פתחי עזב את ישראל בשנת 1950 וכי לא שב אליה שנים רבות לאחר מכן. כנגזר מכך, לא היה פתחי זכאי לאזרחות ישראל וממילא אין העותרים, כבניו של פתחי, זכאים כי יוכרו כאזרחי ישראל.

11. ואולם, ביודענו כי פתחי זכה בשנת 1997 באזרחות ישראל; ולא עוד אלא שכהוראת סעיף 3 רישה לחוק האזרחות, תחילתה של אותה אזרחות היתה ל"מיום הקמת המדינה"; מה חשיבות נודעת כיום לטיעוני המדינה? והרי כל אותם טיעונים נבלעו ונטמעו לעת שהמדינה החליטה כי פתחי זכאי לאזרחות ישראל? האם רשאית היא המדינה לשוב על עקביה ולטעון כי לעניינם של העותרים אין לראות את פתחי כאזרח ישראל אף שפתחי עצמו ממשיך להחזיק באזרחות שהוכרה לו על-פי דין? בנושא זה נאמר עתה מילים אחדות.

אזרחות שהוכרה בטעות וזכות הילדים

12. אין חולקים כי פתחי הוכר כאזרח ישראל (בשנת 1997) וכי הכרה זו פועלת למפרע, למיום הקמת המדינה. לכאורה, אפוא, זכאים העותרים אף הם לאזרחות ישראל כהוראת סעיף 4(א)(2)(ב) לחוק האזרחות המורה אותנו וזו לשונו:

4. (א) אלה יהיו, מיום לידתם, אזרחים
ישראליים מכוח לידה:

(1) ...

(2) מי שנולד מחוץ לישראל
כשאביו או אמו היו אזרחים
ישראליים -
...
(ב) מכוח ישיבה בישראל;
אזרחות מכוח לידה



מוסכם שהעותרים לא נולדו בישראל (ובכך נתמלא תנאי אחד מן התנאים הנדרשים), והשאלה אינה אלא אם אביהם, פתחי, היה לאזרח ישראל "מכוח ישיבה בישראל". פתחי, כך טוענת המדינה, הוכר אמנם כאזרח ישראל, ואולם הכרה זו באזרחותו נעשתה בטעות. טעם הדבר הוא, שפתחי היטעה את המדינה בטוענו כי עזב את ישראל בשנת 1960. לאמיתם של דברים עזב פתחי את הארץ בשנת 1950, תושבתו פקעה אותה עת, וממילא לא נתקיימו בו התנאים הקבועים בסעיף 3(א) שלחוק האזרחות בנושא התושבות. ואולם, מה באשר לכך שפתחי מחזיק, הלכה למעשה, באזרחות ישראל וכי אזרחות זו לא נשללה ממנו? הלא חייבים אנו להניח כי פתחי הוא אזרח ישראל כל עוד לא נשללה ממנו אזרחותו?

13. תשובת המדינה היא, שגם אם הוכרה אזרחותו של פתחי, ובשל אותה טעות שנפלה בהכרה, יש להחיל על המערכת את העיקרון המכונה "בטלות יחסית" (או "תוצאה יחסית"). ראו, למשל: רע"פ 2413/99 גיספן נ' התובע הצבאי הראשי, פ"ד נה (4) 673, 684 ואילך; רע"פ 4398/99 הראל נ' מדינת ישראל, פ"ד נד (3) 637, 646-643; בג"ץ 3081/95 רומיאו נ' המועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית בישראל, פ"ד נ (2) 177, 195-194; ע"פ 7569/00 יגודייב נ' מדינת ישראל, פ"ד נו (4) 529, 573 ואילך. ומעיקרון זה של תוצאה יחסית, נגזור הגבלת אזרחותו של פתחי אך לו אישית. פתחי ימשיך אפוא ויהיה אזרח ישראל לכל דבר וענין, ואולם לענין טענתם של העותרים כי זכאים הם לאזרחות ישראל - בהיותם בנים לאזרח ישראל - ניתן לטעון כי האזרחות הוענקה לפתחי בטעות ומכאן שאין העותרים זכאים להכרה בהם כאזרחי ישראל. או אחרת: מפאת אותה טעות שנפלה, יש ונכון לראות את ההכרה באזרחות פתחי כהכרה ad personam ולא כהכרה ad rem, דהיינו, אין להכיר באזרחותו כסטטוס כלפי כולי עלמא (erga omnes). מכאן: בשל הטעות שנפלה בהכרה בפתחי כאזרח, יש להגביל את פועלה של אותה הכרה לפתחי אישית ואין לגזור ממנה לענין העותרים.

14. שאלות אלו אינן ניתנות לפיצוח בנקל. ואולם, בין אם נקבל את טיעונה של המדינה בין אם לאו, לא נוכל להסיק מסקנה כבקשת המדינה אלא אם יימצא לנו כי נפלה, אמנם, טעות בהכרה באזרחותו של פתחי, וכי טעות זו טעות כבדה ועמוקה היא עד שבכוחה להשפיע על זכויותיהם של העותרים. לשון אחר: לא זו בלבד ששומה עלינו להשתכנע כי נפלה טעות לעת ההכרה באזרחותו של פתחי, אלא שאותה טעות חייבת שתהא טעות כה מהותית וכה שורשית עד שיהא בה כדי להצדיק שלילת זכות שהדין מעניק, לכאורה, לעותרים. ואפשר אף שנידרש לקבוע כי הטעות מקורה בהטעיה מצידו של פתחי. ראו והשוו, למשל: בג"ץ 81/62 גולן נ' שר הפנים, פ"ד טז (3) 1969; בג"ץ 1227/98 מלבסקי נ' שר הפנים, פ"ד נב (4) 690, 701-699, 708-707. כפי שנראה להלן, אין אנו נדרשים להכריע בשאלות אלו ונותיר אותן לימים יבואו. השאלה שנידרש לה עתה תהא אפוא אך זו, אם בדין ואם שלא בדין זכה פתחי באזרחות ישראל מכוח ישיבה בישראל. רק אם נבוא לכלל מסקנה כי פתחי לא היה זכאי לאזרחות ישראל, רק-אז יהא עלינו להידרש להשלכות המתבקשות מן הפגם שנפל בהליך שהיקנה לו אזרחות.


15. דבר אחרון: מתוך שפתחי זכה באזרחות ישראל ואזרחות זו לא בוטלה מעולם, הנטל על שכם המדינה מוטל הוא להוכיח כי נפל פגם - פגם חמור - בהענקות האזרחות לפתחי. לשאלה זו נידרש עתה.

ואלו הראיות שלענין

16. כאמור, הנטל על שיכמה של המדינה מוטל הוא להראות כי אזרחות שהוענקה לפתחי - בטעות הוענקה. לענין זה מצביעה המדינה על כמה וכמה ראיות, ולראיות אלו ניפנה עתה.

17. הראיה העיקרית עליה סומכים המשיבים לפנינו עניינה רישום המופיע במחשב מירשם האוכלוסין ולפיו פקעה תושבותו של פתחי ביום 1.6.1950. וכרשום בפלט המחשב, ביום 1.6.1950 "חדל להיות תושב 51". רישום זה הופיע במירשם כמו יש-מאין שעה שהמשיבים נדרשו לבקשת האזרחות של העותרים. לטענת המשיבים, "כיוון שמדובר בעדכון ישן, לא ניתן לקבוע מתי הוזן המידע למחשב ומי הזין אותו. כל שניתן לומר הוא, שבהתאם למאפייני העדכון, העדכון נעשה, בוודאות, לפני 1987. לא ניתן לקבוע מה היה הבסיס לרישום במחשב". כן מציינים המשיבים, כי בעת רישום מעמדו של פתחי, בסוף 1997, נפתח לפתחי תיק חדש במינהל אוכלוסין שכן התיק הישן אבד. לשון אחר: בעת הענקת מעמד האזרחות לפתחי, ולאחר מכן לבנו מחמוד, היו לפני המשיבים הנתונים שהוצגו להם על ידי העותרים והרישום הממוחשב. לטענת המשיבים, בעת בדיקת זכאותו של פתחי לא ניתנה הדעת לרישום זה שמיום 1.6.1950, ומכאן הטעות שנפלה. עתה, משנתגלה הרישום, זכאים הם המשיבים להסתמך עליו ולייסד עליו טענה כי פתחי קיבל את אזרחותו בטעות.

העותרים משיבים מצידם, כי לא ניתן להסתמך על רישום זה שהופיע כך-לפתע, שעה שלא נתברר על סמך מה הוזן ומי הוא זה שהזינו למחשב. כן טוענים הם, שהמשיבים מושתקים מהסתמך על רישום זה, לאחר שבשנת 1997 העניקו לפתחי אזרחות בקבלם את טענתו כי עזב את ישראל לא בשנת 1950, כטענת המדינה, אלא בשנת 1960, ולאחר שבשנת 2000 העניקו למחמוד אזרחות על יסוד אותה טענה.


18. דעתי עם העותרים. רישום אשר אין הוא תומך עצמו במיסמכים, ואשר אין יודעים מי הזינו למחשב, מתי הוזן, ובעיקר: מה יסוד היה לו לרישום - אין די בו, כשהוא לעצמו, כדי להוות ראיה משכנעת כי פתחי קיבל את אזרחותו בטעות. בעיקר כך, בתיתנו דעתנו לעובדה כי המשיבים פעלו במועדים הרלוונטיים - המועדים שבהם ניתנה האזרחות לפתחי ולמחמוד - על יסוד הנחה עובדתית אחרת, ובהניחנו כי אותה עובדה סותרת נבחנה ונבדקה היטב. יתר-על-כן: העובדה כי תיקו של פתחי אבד - מטעמים שלא ידענו מהם - פועלת לרעתם של המשיבים. נראה לי, כי בנסיבות אלו כולן אין המשיבים רשאים להיתלות ברישום ולסרב לעותרים מבוקשם, ובעצם, כמו לשלול מהם אזרחות. והכל בזוכרנו שהנטל על שיכמה של המדינה מוטל הוא להוכיח טיעוניה.

19. הראיה השניה עליה סומכים המשיבים הינה כתבה בעיתון מצרי משנת 1962, ובה מספר פתחי - כך לכאורה - כי זו בריחתו השניה מישראל, וכי בפעם הראשונה ברח לירדן אך הוחזר לישראל על-ידי הירדנים. המשיבים טוענים כי כתבה זו יש בה כדי לחזק את האמור ברישומי המחשב, דהיינו, כי פתחי עזב את ישראל בשנת 1950. לעומתם טוענים העותרים, כי כתבה בעיתון אינה ראיה שניתן לבסס עליה קביעת עובדות, לא-כל-שכן עובדות שוללות אזרחות. אין כל דרך להוכיח כי הדברים אכן נאמרו על-ידי פתחי, ואם נאמרו - כי לא נפלה טעות בדיווח; אמינותו של עורך הראיון לא נתבהרה כלל, ומדובר לכל היותר בעדות שמיעה ממקור שאמינותו מוטלת בספק. בנסיבות אלו, ברי כי לא ניתן להסתמך על האמור בראיון לביסוס קביעה עובדתית כלשהי.

גם בעניין זה סבור אני כי ידם של העותרים על העליונה. כתבה בעיתון שאמינותו לא נבחנה ואינה ידועה, נודע לה מישקל נמוך אף זניח, ובוודאי שאין בה כדי לייסד עליה את טענת המשיבים. יתר-על-כן: אין באמור בכתבה דבר היכול לסייע למשיבים. כל שנאמר בכתבה הוא - מפיו של פתחי, לכאורה - כי פתחי עזב את ישראל פעמיים, וכי בפעם הראשונה הוחזר אליה על-ידי הירדנים. לא מצאנו בכתבה תאריכים וממילא לא ידענו אם היה זה בתחילת שנות החמישים שפתחי עזב את ישראל לראשונה, ובוודאי שלא ידענו אימתי הוחזר, ולאחר כמה זמן. בנסיבות אלו כולן לא ידעתי כיצד עשויה כתבה זו להועיל למשיבים.

20. ראיה שלישית בידי המשיבים, והיא, סיכום פגישה מיום 13.3.2002 בין אנשי משרד הפנים
לבין פתחי. בפגישה זו טען פתחי בתחילה כי יצא לעזה בשנים 1956-1954, ולאחר מכן ביקש לתקן עצמו ואמר כי יצא לעזה בשנת 1960. לטענת המשיבים, כך ביקש פתחי להרחיק עצמו מהתאריך הקובע - 1952. בנוסף, פתחי סיפר בפגישה כי יצא לעזה בלווית שני אנשים: יוסף גנאיים ואחמד ושאחי. והנה, בדיקה שערכו המשיבים העלתה כי שניים אלה מופיעים ברישומים הממוחשבים כמי שעזבו את ישראל בחודש מאי 1950. תמיכה לכך, כך טוענים המשיבים, ניתן למצוא בטופס משנת 1972 אותו מילא יוסף גנאיים ואשר כותרתו היא "הודעה על שינוי כתובת המעון". בטופס זה נכתב, למטה מן הכותרת "מקומות מגורים קודמים": "עזב את הארץ 5/50 וחזר ארצה". לטענת המשיבים, קרוב לוודאי נרשמה הערה זו על יסוד הצהרתו של גנאים, בשנת 1972, לאחר שיחה עם הפקיד שמילא את הטופס. המשיבים סבורים כי יש בכל האמור כדי לחזק את טענתם כי פתחי, גנאים וושאחי עזבו את ישראל בשנת 1950, כאמור ברישום הממוחשב.

21. מסתבר כי העותרים מסיקים מסקנות הפוכות מאותה פגישה. לטענתם, חזר פתחי בפגישה על הגירסה שלפיה עזב את ישראל לאחר שנת 1952. תחילה סיפר כי עזב את הארץ בתקופה שבין 1956-1954, ולאחר-מכן תיקן עצמו וסיפר כי עזב רק בשנת 1960, שכן כשנה לאחר מכן, בשנת 1961, התחתן. מכל מקום, פתחי לא סיפר כי עזב את ישראל בשנת 1950. זאת ועוד: העותרים טוענים כי גנאים, אשר פתחי סיפר בפגישה כי עזב עימו את הארץ, שב לישראל בשנות השבעים וקיבל אזרחות ישראלית. בנסיבות אלו, כך שואלים העותרים, הכיצד יכולים המשיבים לטעון כי תושבותו של גנאים פקעה בשנת 1950? אם אכן כך היה, קרוב להניח שהמשיבים היו מונעים את גנאים משוב לישראל ובוודאי שלא היו מכירים בו כאזרח ישראל כפי שאכן הכירו בו. תשובת המשיבים לכל אלה היא כי גם אזרחותו של גנאים ניתנה לו בטעות. עוד מוסיפים הם, כי אין מקום לפתוח עתה את עניינו של גנאים; ומכל מקום, גנאים שב לישראל כבר בשנת 1972 וילדיו נולדו בישראל.

22. תשובת המדינה תשובה תמוהה היא, שכן איני רואה כל קשר בין העובדה שגנאים ומשפחתו השתקעו בישראל לבין השאלה אם זכאי היה לקבל אזרחות מכוח סעיף 3(א) לחוק האזרחות, שעה ששב לישראל בשנת 1972. החשוב לענייננו הוא, כי המשיבים סברו - כך לכאורה - כי בשנת 1972 זכאי גנאים לאזרחות ישראל. מכאן יש להסיק - כל עוד לא נטען לפנינו אחרת מפי המשיבים - כי לסברתם עמד גנאים אותה עת בתנאי סעיף 3(א) לחוק האזרחות. לשון אחר: כי עזב את ישראל לאחר שנת 1952. בנסיבות אלו יקשה עלי לראות ברישום שלפיו עזב גנאים את ישראל בשנת 1950 (יחד עם פתחי) ראיה התומכת בטענות המשיבים. נהפוך הוא. הוא הדין בדבריו של פתחי בפגישה שהיתה עימו. פתחי סיפר תחילה, אמנם, כי עזב את הארץ בשנים 1956-1954, אך אין לכך השלכה על ענייננו שכן המועד שלענין היה בשנת 1952. כן לא מצאתי הכיצד ניתן לראות בעובדה שפתחי תיקן עצמו במהלך הראיון ראיה לאי אמירת אמת. טיבעו של האדם שאין הוא זוכר במדוייק תאריכים, אירועים ושמות לאחר שנים כה רבות. אכן, בעת הפגישה היה פתחי בן כ-68 שנים, ועברו כארבעים שנה מאז שעזב את הארץ. בנסיבות אלו יקשה עלינו לראות אי דיוקים בסיפורו כשקרים. ואשר לטענת המשיבים כי האזרחות לגנאים הוענקה בטעות, מוטב כי לא נרחיב דיבור עליה.


23. הנה כי כן, גם אם נצרף אחת לאחת את כל הראיות שבידי המשיבים, לא נדע כיצד ניתן לבסס עליהן טענה כי פתחי עזב את ישראל בשנת 1950 וכי תושבותו פקעה באותה עת. לכל היותר יש בראיות אלו כדי לעבּוֹת את הערפל סביב מועד עזיבתו של פתחי, ואולם ערפל זה אין בו כדי לסייע למשיבים לעת שבה מבקשים הם לבטל, באורח מלא או חלקי (כלפי ילדיו של פתחי), אזרחות שהוקנתה לפתחי. ואם בכך אין די, יש בראיות שהמציאו העותרים כדי להעמיק את חוסר הוודאות. הבה נידרש עתה לראיות אלו שהמציאו העותרים.

24. העותרים טוענים כי אביהם, פתחי, לא זכה באזרחות אך בשנת 1997, בעקבות העתירה לבג"ץ. לדבריהם, זכה פתחי באזרחות כבר לעת תחילתו של חוק האזרחות בשנת 1952. הא-ראיה, פתחי הצביע בבחירות לכנסת עד שנת 1960 (כך לטענתם). ביקשנו את תגובת המשיבים לטענה, ותשובתם של אלה היתה אין כל סימן המורה כי פתחי קיבל אזרחות ישראלית כבר בשנת 1952. ואשר לטענה בדבר השתתפותו של פתחי בבחירות לכנסת בשנות החמישים - הודיענו בא-כוח המשיבים שמנכ"ל ועדת הבחירות המרכזית הודיעה לו כי אין ברשותה רישומים של פנקס הבוחרים משנות החמישים ולפיכך אין ביכולתה לקבוע אם יש ואם אין ממש בטענה זו.

לאחר שקיבלנו את תגובת המשיבים, הודיענו בא-כוח העותרים כי מצא בגינזך המדינה העתק של רשימת הבוחרים לכנסת השלישית - משנת 1955 - והנה שמו של פתחי מופיע בה כמי שנימנה עם הזכאים לבחור. בהסתמכם על רשימת בוחרים זו טענו העותרים כי הימצאותו של פתחי ברשימה מצביעה בעליל על כך כי פתחי אכן היה אזרח כבר בשנת 1952. על כך השיבו המשיבים כי אין בראיה זו ולא כלום. ומדוע כך? אלא שסעיף 69א' לחוק הבחירות לכנסת השניה, תשי"א-1951 (כפי שהוסף בחוק הבחירות לכנסת, תשט"ו-1955, ואשר שינה את מספרו לסעיף 75 בחוק הבחירות לכנסת, תשט"ו-1955 [נוסח משולב]), קבע מפורשות כי "רישומו של אדם ברשימת בוחרים לפי חוק זה לא ישמש מניעה להכחשת טענתו שהוא אזרח ישראלי, או שהוא רשאי להיות בישראל"; ומכאן, ש"אין ברישומו של פתחי בספר הבוחרים בכדי להקים חזקה חלוטה להיותו אזרח ישראלי, וניתן להעלות טענות להכחשת טענות בעניין זה, כפי שעשו המשיבים".

ביקשנו מהמשיבים כי יוסיפו ויבדקו אם שמו של פתחי מופיע ברשימות הבוחרים לכנסות הרביעית והחמישית, ותשובתם היתה כי ספר הבוחרים לבחירות לכנסת הרביעית (1959) לא אותר. אשר לספר הבוחרים לבחירות לכנסת החמישית (1961) - ספר זה אותר אך שמו של פתחי אינו מופיע בו.


25. מה נלמד מכל אלה? נלמד כי אין בידינו להכריע בשאלה אם פתחי הוכר כאזרח ישראל כבר בשנת 1952. יחד עם זאת, הוצגו לפנינו ראיות התומכות בטענה זו, וראיות המאששות את הטענה כי פתחי עזב את ישראל רק בשנת 1960. אכן, אין אלו ראיות מכריעות, ואולם מנגד גם אין אלו ראיות אשר ניתן להתעלם מקיומן, כטענת המשיבים. ניתן לומר, למיצער, כי הוצגה לפנינו ראשית ראיה שיש בה כדי להציב סימני שאלה סביב מהימנות הרישום הממוחשב כי פתחי חדל מהיותו תושב ישראל בשנת 1950.

26. זאת ועוד: העותרים הציגו לפנינו את גיליון הרישום הפלילי של פתחי. מגיליון זה למדנו אנו כי פתחי הורשע בשנים 1953 ו-1956 בביצוע עבירות בישראל: תקיפה סתם (דצמבר 1952) והחזקת רכוש גנוב (נובמבר 1955). העותרים מודים כי אין בראיה זו כדי להוכיח שפתחי היה תושב ישראל אותן שנים, ואולם, לטענתם, יש בדברים ולו סימן לכך כי פתחי לא עזב את ישראל בשנת 1950. זאת ועוד: העותרים מדגישים כי פתחי לא הורשע גם בעבירה של כניסה לישראל שלא כדין, כמקובל במקרים שבהם העבריין הסתנן ארצה. המסקנה הנדרשת מכך היא, לשיטתם, כי פתחי היה אותה עת תושב ישראל.

העותרים הוסיפו והציגו לפנינו צילום מודעה אשר פורסמה בידי משטרת ישראל בשנת 1960, וזו לשונה: "משטרת ישראל מבקשת את עזרת הציבור בחיפושיה אחר פתחי סאדק איברהים מרעי אגברייה, אשר עזב את ביתו בכפר אום אל פחם בחודש מאי 1960 ..... נושא ת.ז 121692 ...". הנה-כי-כן, מודעה אשר נתפרסמה על-ידי גוף מוסמך, נאמר בה כי פתחי עזב את ביתו אשר באום אל-פחם במאי 1960.

שתי ראיות אלו מחזקות אף הן את טענת העותרים כי פתחי לא עזב את ישראל לפני שנת 1960. וגם אם אין בראיות אלו כדי לחתוך את הדין, יש בהן כדי להגביר ולהעמיק את סימני השאלה והספקות בדבר נכונותו ומהימנותו של הרישום - אותו רישום שאיש אינו יודע מאין בא - ולפיו תושבותו של פתחי פקעה בשנת 1950.

27. לסיכום נאמר זאת: המשיבים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח ולהראות כי האזרחות שהוענקה לפתחי - בטעות הוענקה. פתחי הינו אפוא אזרח ישראל, והעותרים - כילדיו - זכאים לקבל אזרחות מכוח הוראת סעיף 4(א)(2)(ב) לחוק האזרחות.

28. הערת סיום: המשיבים שבו והדגישו לפנינו כי אם תינתן לעותרים אזרחות ישראל עלולים הם לסכן את שלום הציבור. מנגד ניתן לטעון (וגם טענה זו העלו המשיבים), כי אזרחות מכוח לידה - כהוראת סעיף 4(א)(2)(ב) לחוק האזרחות - אזרחות היא הבאה מכוח חוק, וכי הענקתה אינה נתונה לשיקול דעתו של שר הפנים. כמותם של המשיבים, אף אנו לא הוענקה לנו סמכות לבחון את מסוכנותם של העותרים כשיקול בנושא הכרה באזרחות מכוח סעיף 4(א)(2)(ב) לחוק האזרחות.

כללם של דברים

29. היגענו לסופו של מסע התהיה, ועתה נוכל לומר שלא נמצאה לנו אותה סמכות המתירה למשיבים שלא להכיר בזכותם של העותרים לאזרחות ישראל. העותרים בנים הם לאזרח ישראל, וכמיצוות המחוקק בסעיף 4(א)(2)(ב) לחוק האזרחות מוקנית להם אזרחות ישראל מיום לידתם. אציע אפוא לחבריי כי במובן זה נהפוך את הצו על-תנאי לצו מוחלט, וכי נוסיף ונחייב את המשיבים לשלם לעותרים בכל אחת מן העתירות שכר טירחת עורך דין בסך 15,000 ש"ח.
המישנה לנשיא
השופט א' גרוניס
:

אני מסכים.

ש ו פ ט
השופט ס' ג'ובראן
:

אני מסכים.

ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק-דינו של המישנה לנשיא חשין.
היום, י"ז באדר ב' תשס"ה (28.03.2005).



המישנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 02020250_g21.docשל
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il








בג"צ בית המשפט העליון 2025/02 אסעד פתחי אגבאריה , עבד אלנאצר פתחי צאדק אגבאריה נ' שר הפנים מר אלי ישי , משרד הפנים, [ פ"ד: נט 516 ] (פורסם ב-ֽ 28/03/2005)