פסקי דין על אפרת הדס | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

33504-12/15 בל     05/01/2017




בל 33504-12/15 אפרת הדס נ' המוסד לביטוח לאומי








בבית-הדין האזורי לעבודה בחיפה


ב"ל 33504-12-15



04 ינואר 2017

בפני

כב' השופטת

מיכל נעים דיבנר

נציגת עובדים – גב' עידית סלומון
נציג מעסיקים – משה משה מקוב


התובעת
:

אפרת הדס
54933221
ע"י ב"כ עוה"ד ישראלה זטרמן

במינוי הלשכה לסיוע משפטי

-


הנתבע:

המוסד לביטוח לאומי
ע"י הלשכה המשפטית חיפה- עוה"ד ענת רישין נקש



החלטה

פתח דבר
1.
בתאריך 2.1.14 הגישה התובעת לנתבע תביעה להכרה בנזק נפשי, ממנו היא סובלת לטענתה, כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן – החוק), בגין עבודתה כמורה למדעים בבית הספר חטיבת הביניים אורט בקריית ביאליק (להלן – ביה"ס). בטופס התביעה (נ/1) לא ציינה התובעת דבר במקום המיועד לרישום תאריך הפגיעה ו/או תיאורה.
2.
הנתבע דחה את התביעה במכתבו מיום 28.12.14, בהיעדר הוכחת קיומו של אירוע תאונתי תוך כדי ועקב העבודה; בהיעדר הוכחת קיומו של קשר סיבתי בין המחלה הנטענת לתנאי העבודה וכן בנימוק, כי המחלה התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה. כנגד החלטה זו הוגשה התביעה דנן.
3.
בדיון מיום 14.7.16 נשמעו בפני
נו עדויות התובעת והגב' נחמה גרינברג, אשר משנת 1981 ובמועד הרלוונטי לתביעה שימשה כלבורנטית בביה"ס (להלן – הלבורנטית) ומטעם הנתבע נשמעה עדות מנהלת ביה"ס, הגב' אביגיל גרינברג (להלן – המנהלת). התובעת והלבורנטית הגישו את עדויותיהן הראשיות בתצהירים ונחקרו בפני
נו בחקירה נגדית ואילו המנהלת, אשר מסרה הודעה לחוקר (נ/6) העידה בחקירה ראשית ונגדית.
הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.
עובדות המקרה כפי שהן עולות מחומר הראיות
4.
התובעת, ילידת 1957, מורה לפיזיקה וביולוגיה בחטיבת הביניים בהכשרתה (עמ' 4, ש' 28-32).
5.
התובעת הועסקה כמורה לפיזיקה ומדעים וכן כרכזת מקצוע הפיזיקה בביה"ס, משנת 1982 ועד לפרישתה המוקדמת בסוף שנת הלימודים 2010-2011 (סע' 11 לתצהיר התובעת; נ/2, ש' 19-20, 34-35).
6.
על פי הנטען, בחודש נובמבר 2009 התקבלה הודעה ממשרד החינוך על שינויים הצפויים להיערך בתכנית הלימודים בתחום המדעים, כאשר מתוקף תפקידה של התובעת כרכזת לימודי הפיזיקה, הוטלה על התובעת האחריות לקבלת וליצירת חומרי העזר וכן להכנת הצוות הלימודי לשינויים (סע' 3 לתצהיר התובעת; עמ' 4, ש' 3-24; נ/2, ש' 49-52; עמ' 12, ש' 8-10).
7.
מכלל העדויות עלה, כי ברוב שנות עבודתה כמורה, עסקה התובעת בעיקר בהוראת מקצוע הפיזיקה לשלוש השכבות (כיתות ז' עד ט' כולל) בביה"ס, כאשר את מקצוע הביולוגיה לימדה התובעת לעיתים בשכבת כיתות ז' ולמשך שנה אחת לימדה ביולוגיה ב"כיתה אטית" של ילדי כיתה ט' (סע' 5 לתצהיר התובעת; עמ' 5, ש' 1-15; עמ' 11, ש' 26-31; נ/2, ש' 63-66).
8.
ככלל, מורי בית הספר, לרבות התובעת, מקבלים מידי שנה את מערכת השעות, לשנת הלימודים הבאה בתחילת חודש אוגוסט (עמ' 5, ש' 16-18; עמ' 14, ש' 29-32). לדידי המנהלת, ככל שמסיבה כלשהי מורה לא קיבל את מערכת השעות בתחילת חודש אוגוסט, היה פונה לביה"ס ומברר את הסיבה (עמ' 15, ש' 1-3).
9.
לטענת התובעת, לקראת תחילת שנת הלימודים 2010-2011, המורים קיבלו הודעת מייל בדבר עיכוב בשליחת מערכת השעות, בשל רפורמת "אופק חדש" ובשונה משנים עברו, בהן התקבלה מערכת השעות כחודש לפני תחילת שנת הלימודים, התובעת קיבלה בפועל את מערכת השעות לשנה האמורה רק ביום 31.8.10 – יממה לפני תחילת שנת הלימודים. המנהלת אישרה בעדותה כי המערכת הסופית אכן הודפסה בסוף חודש אוגוסט, מחמת תוספות של פרויקט "אופק חדש", אולם לדבריה המערכת המקורית נשלחה למורים עוד קודם לכן (סע' 5 לתצהיר התובעת; עמ' 5, ש' 21-31; עמ' 6, ש' 15-18; עמ' 15, ש' 4-8; עמ' 16, ש' 14-17).
10.
לדידי התובעת, במערכת השעות שקיבלה לידיה ביום 31.8.10 היא נדהמה לגלות כי היא משובצת כמורה לביולוגיה בכיתה ח'. התובעת התקשתה לקבל שינוי זה לדבריה משלוש סיבות עיקריות: האחת, נוכח הבטחה קודמת מצד המנהלת, המוכחשת על ידה, כי התובעת תקבל רק שעות הוראה בפיזיקה וביולוגיה בכיתות ז'; השנייה, כי לאורך 30 שנות העסקתה, התובעת לא לימדה ביולוגיה בכיתות ח'; השלישית, כי במועד קבלת מערכת השעות – יממה לפני תחילת שנת הלימודים – לא היה בידי התובעת ולו ספר לימוד לשכבת כיתות ח' ולבטח לא עזרי לימוד, כאשר הצורך להיערך ולהתכונן בלימוד חומר בלתי מוכר הבהיל והטריד את התובעת. המנהלת אישרה בעדותה, כי התובעת נלחצה מאוד מלימוד מקצוע הביולוגיה לכיתה ח', לדבריה "בגלל הפרפקציוניזם" של התובעת ואף הלבורנטית אישרה את תגובתה הלחוצה של התובעת לשיבוץ האמור (סע' 5-6 לתצהיר התובעת; נ/2, ש' 66-71; עמ' 5, ש' 5-9; עמ' 6, ש' 19-26; עמ' 12, ש' 28-30; מעמ' 16, ש' 18 עד עמ' 17, ש' 4; סע' 7-8 לתצהיר הלבורנטית).
11.
בסמוך לאחר קבלת מערכת השעות, פנתה התובעת למנהלת ביה"ס, בעל פה ובכתב, והלינה על שיבוצה כמורה לביולוגיה בכיתה ח' ועל קבלת השיבוץ האמור בהתראה של יום; התובעת הביעה את הקושי הרב בהיערכות לכך וביקשה למצוא לה פתרון מידי בעניין. לבסוף, לאחר כשבועיים מתחילת שנת הלימודים, במהלכם התובעת נמנעה לדבריה מלימוד תלמידי כיתה ח' ביולוגיה ורק נכחה איתם בשיעורים ודיברה על נושאים אחרים, כדי להימנע ממבוכה – התובעת מצאה סידור בינה לבין מורת מדעים אחרת בביה"ס והתחלפה עמה, באופן בו מורה זו תלמד את כיתות ח' ביולוגיה והתובעת תלמד פיזיקה (נ/2, ש' 71-76; סע' 6-8 לתצהיר התובעת; מכתבי התובעת למנהלת ביה"ס מהתאריכים 1.9.10 ו- 5.9.10, נספחים ב'1-2 לתצהיר התובעת; עמ' 15, ש' 9-24; עמ' 16, ש' 26-32).
12.
לטענת התובעת, לאחר אירוע זה ומשהתברר בפני
ה בנוסף, כי נוכח הצטרפות ביה"ס לרפורמת "אופק חדש", בניגוד לרצונה, היא תידרש לשהות בביה"ס כמעט כפול שעות מבעבר – החלה התובעת לסבול מלחץ בחזה ומחנק, התפרצויות בכי וכעס, קשיים בריכוז, אובדן תיאבון, ירידה במשקל ועוד (סע' 8 לתצהיר).
13.
בחודש נובמבר 2010, מסרה המנהלת לתובעת בעל-פה וללא הודעה מוקדמת כי עליה להוביל פרויקט שנתי תחרותי, כלל ארצי בשם "גם אני יכול", כמייצגת ביה"ס והעיר. מדובר בפרויקט שכלל קבוצה של כ- 12 תלמידי כיתות ז', אשר עסקו במציאת פתרון טכנולוגי לאנשים עם מוגבלויות, כאשר פרויקט זה רוכז מהבחינה המקצועית על ידי מתנדבים חיצוניים ותפקיד התובעת הסתכם בליווי והובלת קבוצת התלמידים. לאחר שהתובעת ביררה לדבריה במה כרוכה העבודה עם המורה שריכזה את הפרויקט עד לאותו מועד, הבינה את גודל המשימה ומשכך נפגשה עם המנהלת ביום 22.11.10 והודיעה לה על סירובה לקבל את הפרויקט; בתגובה, הבהירה המנהלת באותה השיחה לתובעת כי אין לה ברירה ועליה להוביל פרויקט זה חרף עמדתה. לדברי התובעת, היא שוב חשה כי נכפות עליה משימות בניגוד לרצונה, ונלחצה מהיעדר הכרת התפקיד שהוטל עליה ודרישותיו. עוד העידה התובעת, כי סירוב המנהלת לקבל את הודעתה גרם לה להרגיש כלשונה כי "הקירות סוגרות עלי והתקשיתי להמשיך בחיי היומיום ולבסוף פניתי לטיפול פסיכיאטרי". המנהלת אישרה בעדותה, כי בשלבים הראשונים, התובעת נלחצה מהפרויקט והיה לה קשה עם אי הודאות, כפי שנהגה להגיב לדברי המנהלת לדברים חדשים, אולם בהמשך היתה לתובעת חוויה חיובית מהפרויקט והיא זכתה עם הקבוצה במקום הראשון בתחרות ארצית (סע' 9 לתצהיר התובעת; נ/2, ש' 77-86; עמ' 7-8; עמ' 17, ש' 5-22).
14.
התובעת העידה כי בעקבות האירוע בו נכפה עליה לתפיסתה בתחילת שנת הלימודים, בהתראה קצרה, ללמד כיתה ח' ביולוגיה החלו להופיע אצלה תופעות גופניות קשות; התובעת החלה לדבריה להתבודד, מיעטה לצאת מביתה, הפסיקה לצאת מביתה לקניות וגם מערכת יחסיה עם בני משפחתה הורעה. לדידי התובעת, תופעות גופניות ונפשיות אלה הוחמרו בעקבות האירוע בו הוטלה עליה משימת הובלת פרויקט "גם אני יכול" (סע' 9-10 לתצהיר התובעת; נ/2, ש' 91-94; עמ' 8, ש' 13-14, וכן מש' 30 עד עמ' 9, ש' 2, 18-21).
15.
בחודש פברואר 2011 פנתה התובעת לקבלת טיפול פסיכיאטרי ומאז היא מטופלת, הכל כעולה מהחומר הרפואי שצורף (נ/2, ש' 91-94; נ/3-נ/4).
16.
התובעת המשיכה בעבודתה עד סוף שנת הלימודים 2010-2011, לדבריה אך מתוך תחושת מחויבות ואחריות, אם כי נעדרה מעבודתה בסוף חודש פברואר למשך שבוע ימים בשל מצבה הנפשי, הכל כעולה מהחומר הרפואי שצורף. החל מסוף אותה שנת לימודים, התובעת לא שבה לעבודתה (סע' 11 ונספח ב'ד לתצהיר התובעת).
17.
להשלמת התמונה העובדתית יצוין, כי התובעת הפסיקה את עבודתה בהוראה למשך שנה אחת, מחודש ספטמבר 2000 עד ספטמבר 2001 ואף שקלה לעזוב את מקצוע ההוראה (עמ' 9, ש' 22-24; עמ' 12, ש' 14-17; נ/4).
טענות התובעת
18.
מעדותה המהימנה אשר נתמכה בעדות הלבורנטית ואף בעדות המנהלת שאישרה כי "התובעת היא אדם איכותי, אמין וישר", הוכח קיומם של שני אירועים תאונתיים נקודתיים טראומתיים עבור התובעת, אשר בסמוך להם החלה לסבול ממצב נפשי, כמתואר על ידה; האחד, הינו אירוע קבלת מערכת השעות רק ביום 31.8.10, במסגרתה נודע לה לראשונה כי שובצה ללמד כיתה ח' ביולוגיה, בניגוד להבטחה שקיבלה לטענתה ממנהלת ביה"ס ללמד פיזיקה וביולוגיה רק כיתות ז', והגם שבמשך 30 שנות עבודתה – לא לימדה התובעת חומר זה והדרישה להיערך לכך בהתראה של יום, מבלי להחזיק בספרי לימוד, הלחיצה את התובעת עד מאוד; האירוע השני לו טוענת התובעת הינו מחודש נובמבר 2010, במהלכו נכפה עליה לדבריה להוביל קבוצת תלמידי כיתות ז' בפרויקט "גם אני יכול", זאת חרף סירובה לקבלת הפרויקט, כפי שהביעה בפני
המנהלת בפגישה עמה מיום 22.11.10, כאשר החשש מגודל המשימה הלחיץ את התובעת ובעקבות אירועים אלה ועל רקע שנת הלימודים 2009-2010 העמוסה במיוחד, סבלה התובעת לטענתה מתופעות גופניות ונפשיות בעטיין הינה מטופלת בטיפול פסיכיאטרי מחודש פברואר 2011 ועד היום. באשר לתהיית הנתבע בדבר היעדר אזכור האירועים הנטענים במפורש בטופס התביעה (נ/1) – ציינה התובעת בסיכומיה כי התביעה הוגשה על ידה ללא ידע או הבנה יתרה בהכנת תביעות; מה גם שבהודעתה לחוקר הנתבע, הגם שענתה התובעת לשאלות צרות ומכוונות, היא התייחסה בפירוט ובמפורש לשני האירועים הנטענים, במנותק משגרת עבודתה העמוסה והלחוצה – ללמדך על הייחודיות של שני אירועים אלה בתפיסת התובעת.
19.
התובעת הפנתה בסיכומיה לעדותה המסבירה את הייחודיות באירוע קבלת מערכת השעות רק יום עובר לתחילת שנת הלימודים, כאשר לדידה השילוב של המצאת המערכת יממה טרם תחילת שנת הלימודים עם הצבת התובעת לראשונה כמורה לביולוגיה לכיתה ח' , ללא כל התראה, הכנה או ריענון לחומר הלימודים ואף ללא המצאת ספרי לימוד ועזרים עדכניים – עולה לטענת התובעת כדי אירוע מיוחד עבור כל מורה ובפרט לאשה "פרפקציוניסטית" כדוגמת התובעת. התובעת שבה וציינה כי "הנחתת" לימוד מקצוע הביולוגיה לכיתה ח', אותו לא לימדה מזה כ- 30 שנה, הייתה טראומתית עבורה. התובעת הפנתה למכתבים ששלחה למנהלת, בזמן אמת, המלמדים על ייחודיות האירוע מבחינתה והקושי בו היתה שרויה וכן לעדויות הלבורנטית והמנהלת המאשרות את תגובתה הלחוצה לכך. כמו-כן, הפנתה התובעת לעדותה בעניין "הנחתת" פרויקט "גם אני יכול" עליה, באמצע שנת הלימודים וללא הכנה מוקדמת, ללא הסברים וללא אפשרות לסרב, חרף בקשת התובעת להשתחרר מהפרויקט; המנהלת אישרה את קיומה של השיחה עם התובעת מיום 22.11.10, אולם לשיטתה עצם זה שהתובעת המשיכה בפרויקט והצליחה בו מכשירה/מאיינת את קשייה. אף כאן מפנה התובעת לתגובתה הלחוצה, בעיקר בשל חוסר היענות המנהלת לבקשתה לסרב להובלת הפרויקט, לתופעת הבכי והמצב הנפשי הקשה בו היתה שרויה, כפי שהעידה ועדותה נתמכה על ידי הלבורנטית כך שגם אירוע זה עולה כדי אירוע מיוחד עבורה.
20.
התובעת הפנתה לכך שהמנהלת פרשה מאז מתפקידה והאירועים נשוא התביעה אירעו לפני למעלה מחמש שנים, כך שאין זה סביר לדידה כי המנהלת תזכור כל פרטי האירועים, מה גם שעדותה באופן כללי תומכת בגרסת התובעת והעובדה כי המנהלת לא הבחינה בעוצמת מצוקתה של התובעת אינה רלוונטית לענייננו.
21.
התובעת ביקשה לדחות בסיכומיה את ניסיון הנתבע לתלות את הלחץ בו היתה שרויה בנסיעות בעלה לחו"ל, שכן כעולה מתדפיס הכניסות והיציאות של הבעל לחו"ל (נ/5) – בתקופה הרלוונטית הבעל נסע נסיעות ספורות של בין 10-20 יום, לעומת נסיעות רבות יותר בעבר, כך שמדובר בניסיון חסר בסיס לנחש את סיבת פרוץ דיכאונה של התובעת, בעוד מחוות הדעת הפסיכיאטרית, שהוגשה מטעם התובעת (נספח ב'ה' לתצהיר) עולה הקשר הסיבתי בין המצב הנפשי בו התובעת היתה שרויה לאירועים בעבודתה.
22.
על יסוד האמור, ביקשה הנתבעת להכיר בהתמוטטות הנפשית ממנה סבלה לטענתה, כמו גם מהצורך בטיפול פסיכיאטרי, כנובעים מאחד מהאירועים התאונתיים הנטענים על ידה או משניהם יחדיו. התובעת ביקשה למנות מומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין, לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין שני האירועים הנטענים מהתאריכים
31.8.10 ו- 22.11.10 לבין המצב הנפשי ממנו סבלה.
טענות הנתבע
23.
דין התביעה להידחות כבר בשלב זה, בהיעדר הוכחת קיומם של שני האירועים התאונתיים הנטענים על ידי התובעת, אשר ממילא אינם בגדר אירועים חריגים בעבודתה, כנדרש בפסיקה. הוכח שמדובר במצב של מתח מתמשך עם רצף של אירועים על פני מספר שנים, אשר אינו מוכר בפסיקה כתאונת עבודה. הנתבע הפנה לטופס התביעה (נ/1), בו לא מילאה התובעת דבר במקום המיועד לרישום תאריך/תיאור הפגיעה ולא ציינה כל אירוע חריג; כשנשאלה התובעת לפשר הדבר בחקירתה הנגדית, לא היה לה כל הסבר הגיוני לכך ואף אישרה בעדותה, כי לא ציינה בטופס כל אירוע משחשבה כי המדובר ברצף של שנים בהן עבדה בלחץ ובמתח, ולמצער עוד שנה קודם לכן. עוד הפנה הנתבע לעדות התובעת לפיה, כל שנת הלימודים 2009-2010 היתה לחוצה מבחינתה, החל מחודש נובמבר 2009 – המועד בו הוכנסו שינויים בהוראת המדעים בחטיבת הביניים. תמונה דומה של מתח נפשי ממושך על פני תקופה ארוכה עלתה אף מהודעת התובעת לחוקר הנתבע, בה מסרה התובעת כי בשלוש השנים האחרונות לעבודתה היתה בלחץ ומתח בגין שינויים שהוכנסו במבחנים, שינויים שנעשו בהרכבי הכיתות ושילוב ילדים איטיים בכיתות הרגילות, וכן סבלה התובעת מיחס משפיל מצד התלמידים ומהחמרה ברמת המשמעת וההתנהגות שלהם. לדידי הנתבע, היחס המזלזל מצד התלמידים במשך מספר שנים בעבודת התובעת, היה גורם עיקרי בלחץ והמתח, בהם היא חשה למשך שנים עד כי מצאה התובעת לחזור על דברים אלה שוב בהודעתה לחוקר ולציין עד כמה דברים אלו פגעו בה.
24.
הנתבע הפנה לכך שהתובעת הפסיקה את עבודתה בהוראה בתקופה מחודש 09/2000 עד 09/2001, נוכח הקשיים שתיארה בעבודתה ובעיקר היחס המזלזל והמשפיל לתפיסת התובעת מצד התלמידים; התובעת אף הפחיתה מיוזמתה את היקף משרתה לכדי 70% החל מחודש 09/2007 – כשלוש שנים עובר לתחילת האירועים התאונתיים החריגים הנטענים – זאת עקב הלחץ והמתח הממושכים בהם היתה שרויה באותה העת. לשאלתו הכללית של חוקר הנתבע, בה נדרשה התובעת לתאר את פגיעתה הנטענת – בחרה התובעת תחילה לתאר את הלחץ והמתח בו היא חשה בשלוש השנים האחרונות להעסקתה, ורק לאחר מכן הוסיפה את האירועים החריגים הנטענים על ידה – ללמדך, כי אף מבחינת התובעת המדובר במתח נפשי מתמשך על פני מספר שנים ומרצף של אירועים, וכי אין המדובר באירוע חריג ויוצא דופן מבחינתה, כפי שאישרה התובעת גם בחקירתה הנגדית, תוך שהוסיפה כי ההתמוטטות במצבה הנפשי היתה בתאריכי האירועים הנקודתיים להם טענה, כך שאף מבחינתה אין המדובר באירוע חריג אם כי במועד בו היא חשה החמרה במצבה הנפשי.
25.
הנתבע הפנה לעדות המנהלת המלמדת על כך שהתובעת היתה במשך שנים במצב של לחץ ומתח, בגלל אופייה כאדם פרפקציוניסט, ללא קשר לאירועים הנטענים. כך גם עולה מביקורה הראשון של התובעת אצל הפסיכיאטרית ביום 12.2.11 (נ/4), בו התלוננה על מתח וחרדה במהלך השנתיים האחרונות, כתוצאה מהכנסת השינויים בתכנית הלימודים ונוכח הקושי בהתמודדות עם התנהגות התלמידים – תיאור המצביע בבירור על מתח ממושך על פני מספר שנים, עובר לאירועים החריגים הנטענים. לפיכך, יש לדחות את התביעה בהסתמך על מכלול העדויות והראיות המלמדים על היות התובעת במצב של מתח ממושך על פני תקופה ארוכה שהחלה עוד לפני 09/2000, השנה בה הפסיקה את עבודת ההוראה למשך שנה; לחלופין, ולמצער, התובעת סבלה מלחץ ומתח על פני שלוש השנים האחרונות לעבודתה בגין השינויים שבוצעו בתכנים, במבחנים, במבנה הכיתות ולאור ההחמרה ביחס המזלזל וחוסר המשמעת של התלמידים.
לחלופי חלופין, נטען כי לא הוכח שהתובעת קיבלה לראשונה את מערכת השעות לשנת הלימודים תשע"א ביום 31.8.10, כאשר מעדות המנהלת עלה, כי המורים קיבלו את המערכת בתחילת חודש אוגוסט; מה גם שהתובעת לא הביאה ולו ראשית ראיה לכך שהובטח לה כי לא תלמד ביולוגיה כיתה ח' ותמוה כיצד התובעת לא שמרה מייל שלטענתה התקבל מהמנהלת ובו הובטח לה כאמור; מכאן שלא הוכח כי התובעת קיבלה לימוד מקצוע הביולוגיה, בניגוד להבטחה שתלמד רק פיזיקה. לחלופין נטען, כי אף אם תתקבל טענת התובעת כי קיבלה את מערכת השעות רק ביום 31.8.10 – הרי שאין בלימוד הביולוגיה לכיתה ח' משום אירוע חריג עבור התובעת, אשר הינה בהכשרתה מורה לביולוגיה ופיזיקה לשכבות ז' עד ט' בחטיבת הביניים ואף לימדה את שתי המקצועות ולכל הכיתות במהלך 30 שנות עבודתה, כולל בשנים האחרונות ביולוגיה לכיתות ז' ו- ט' – שכן לפי עדות התובעת, היא לימדה ביולוגיה כיתה ח' למצער עד שנת 2006.
26.
הנתבע התייחס לפרויקט "גם אני יכול" וטען, כי קבלת פרויקט זה אינה עולה כדי אירוע חריג עבור התובעת, כאשר המדובר בפרויקט שנתי, כך שאין המדובר באירוע נקודתי המוגדר בזמן ובמקום – אלא למעשה באירוע המשתרע על פני שנה שלמה. יתרה מכך, הוכח כי התובעת הסכימה לקבל את הפרויקט כשהוצע לה ואף אם סברה בשלבים הראשונים כי הפרויקט גדול עליה, הרי שבפועל לא כך היה, שכן גם מהבחינה הסובייקטיבית התובעת ובני כיתתה זכו בפרויקט במקום הראשון בתחרות ארצית; מה גם שמבחינת התפקיד שהוטל על התובעת, הרי שלא היה בו כל דבר חריג אלא למעשה מדובר בתנאים מקלים יותר, כך שבמקום קבוצה של 25 תלמידים מצוינות אותם נהגה התובעת להוביל, היו בפרויקט כ- 10 תלמידים והתובעת כמעט ולא היתה נדרשת להעביר שיעורים פרונטליים ולמעשה היה רק שיח עם הילדים, כאשר מתנדבי רפא"ל הם שהובילו את הפרויקט והעבירו את תכני השיעורים – כל זאת כשמדובר בתובעת עם ותק של 30 שנה בהוראה וסביר כי היתה רגילה להעביר פרויקטים בתחומים שונים, כך שגם מבחינה סובייקטיבית אין המדובר באירוע חריג, כל שכן מבחינה אובייקטיבית.
27.
על יסוד כל אלה, ביקש הנתבע לדחות את התביעה ולחלופין, למנות מומחה-יועץ רפואי בשאלת הקשר הסיבתי בין מצבה הנפשי של התובעת לבין האירועים החריגים הנטענים בעבודתה.
דיון והכרעה
המסגרת הנורמטיבית
28.
קיומו של אירוע בעבודה שהוא בעל אופי תאונתי פתאומי ובלתי צפוי הוא תנאי ראשוני לבחינתו של אירוע כתאונה בעבודה, גם כשמדובר במחלה נפשית (דב"ע (ארצי) נו/0-260 משה מלכה – המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע לב 625, להלן – עניין מלכה).
29.
פגיעה על רקע
מתח נפשי יכול ותוכר כפגיעה בעבודה, מקום בו ניתן לקשור בין האירוע בעבודה למצב הנפשי, כאשר מן ההכרח שאותו אירוע יהא מוגדר במקום ובזמן, ועל פני הדברים ניתן להעריך כי הוא הטביע חותם על המבוטח וגרם לו לדחק נפשי שאינו רגיל אצלו. הקשירה תיתכן בין אם מדובר באירוע מיוחד שיכול לגרום למצב של דחק נפשי או התפרצות של מחלת נפש, שתצריך אשפוז למשל, ובין אם מדובר באירוע של דחק נפשי שיגרום לנזק פיזיולוגי (עב"ל (ארצי) 51283-05-10 חליוה – המוסד לביטוח לאומי
, 22.6.11; עב"ל (ארצי) 497/99 ישעיהו יוסף – המוסד לביטוח לאומי
, 10.12.02, להלן – עניין יוסף).
30.
הלכה פסוקה היא, כי מיקרוטראומה פסיכיאטרית אינה מוכרת כתאונה בעבודה (עניין מלכה). אירוע בעבודה, שגרם להחמרה במצבה הנפשי של מבוטחת, הוכר כתאונה בעבודה, אף שהמבוטחת סבלה עוד קודם לכן מדיכאון מתמשך, אשר התפתח על רקע מאבק קשה ורווי השפלות במקום העבודה. נפסק, כי "... אין צורך בהוכחת אירוע חריג דווקא כאירוע חיצוני שניתן לקשור בינו לבין פגיעה נפשית. לעניין זה די באירוע מיוחד בעבודה השונה מפעולת יום יום רגילה..." (עב"ל (ארצי) 407/07 אביבה בן דוד – המוסד לביטוח לאומי
, 30.12.08; עב"ל (ארצי) 151/08 דוד אמזלג – המוסד לביטוח לאומי
, 26.2.09). גם מעבר חד לעבודה בלחץ כבד ומתח מיוחד, עשוי להיחשב כאירוע מיוחד (עב"ל (ארצי) 31298-09-10 משה בר ששת – המוסד לביטוח לאומי
, 24.12.12, להלן – עניין בר ששת). בחינת מיוחדות האירוע תיעשה באופן סובייקטיבי, היינו, מנקודת מבטו של המבוטח, ולא באופן אובייקטיבי (עניין יוסף).
31.
מתח מתמשך כאמור אינו עונה על הנדרש להכרה באירוע כ"אירוע מיוחד". יחד עם זאת, בעניין בר ששת נפסק, כי אין מניעה "לבודד" אירוע מיוחד גם במצב דברים בו היה לחץ נפשי מתמשך. בעניין זה נקבע כי –
"אין כל מניעה מ"בידודו" של אירוע מיוחד כאמור, ובלבד שהתקיימו בו התנאים להכרה בו ככזה. זאת במיוחד בנסיבות כמו אלה של המקרה שלפנינו, בהן על פי הנטען, האירוע המיוחד המתוחם בזמן ובמקום, התרחש בתחילת התקופה, והסימנים החיצוניים של הפגיעה הנפשית באו לידי ביטוי מיד בסמוך לאחר מכן. הנה כי כן, בעצם קיומם של לחץ ומתח מתמשך אצל מבוטח במהלך תקופה מסוימת, אין כדי לשלול בחינת קיומו של אירוע מיוחד כאמור במהלך התקופה. ממילא בחינת קיומו של קשר סיבתי בין מצבו הרפואי של המבוטח ובין אותו אירוע מיוחד, תיערך בשים לב לכלל התשתית העובדתית כפי שתובא לפני המומחה היועץ הרפואי."
(ראה בהקשר זה גם: עבל (ארצי) 26029-09-11 המוסד לביטוח לאומי
– יהושוע תשתש, מיום 9.10.12).
32.
בכל הקשור ל"אירוע חריג" נפסק, כי "ככלל, מתח מתמשך בעבודה, אפילו משתרע הוא על פני ימים או שבועות, אינו עולה כדי "אירוע חריג", אם כי יכול ו"אירוע חריג" יוכר גם על רקע של מתח מתמשך, מקום בו בסמוך לפני האירוע נוצר "שיא" או "עליית מדרגה" חריגים באותו מתח מתמשך, והם שייחשבו כ"אירוע החריג"" (עב"ל (ארצי) 27356-04-13 דב גוטדינר – המוסד לביטוח לאומי
, 10.4.14; עב"ל (ארצי) 42735-08-13 שלום רפופורט – המוסד לביטוח לאומי
, 18.1.16).
33.
כאשר קיים ספק בדבר קיומו של אירוע חריג, ימונה מומחה-יועץ רפואי, אשר ניתן להיעזר בקביעתו בנושא (עב"ל (ארצי) 145/03 סבאח עראדה – המוסד לביטוח לאומי
, מיום 2.3.05; עב"ל (ארצי) 1098/02 קדמן יוסף – המוסד לביטוח לאומי
, מיום 6.1.04). אין צורך בהוכחה גורפת לעצם קיומו של אירוע חריג, אלא די במידה מספקת של סבירות לקיומו של אירוע חריג (עב"ל (ארצי) 1285/04 בן ציון בנרויה – המוסד לביטוח לאומי
, מיום 5.1.06). קביעות אלה המתייחסות ל"אירוע חריג", חלות מקל וחומר גם בכל הקשור ל"אירוע מיוחד", כבענייננו.
מן הכלל אל הפרט
34.
לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים ומכלול נסיבות המקרה וכן בשים לב לפסיקה, הגענו לידי מסקנה לפיה התובעת הוכיחה קיומם של שני אירועים מיוחדים בעבודתה; הראשון בעת קבלת מערכת השעות ביום 31.8.10, אז נודע לה לראשונה כי היא משובצת כמורה לביולוגיה לכיתה ח', והשני מיום 22.11.00, עת סירבה המנהלת לקבל את התנגדות התובעת להובלת פרויקט "גם אני יכול", באופן המצדיק מינויו של מומחה-יועץ רפואי, לבחינת הקשר הסיבתי בין אירועים אלה למצב הנפשי בו התובעת היתה שרויה לאחריהם. ונבאר נימוקינו להלן.
35.
אכן מכלל העדויות עלה, כי התובעת היתה שרויה באופן כללי בלחץ נוכח אופייה הפרפקציוניסטי, בעיית המשמעת של תלמידי ביה"ס אשר הלכה וגברה עם השנים, וכן נוכח השינויים שהוכנסו בחודש נובמבר 2009 בתכנית הלימודים בתחום המדעים (נ/2, ש' 48-59; מעמ' 16, ש' 29 עד עמ' 17, ש' 4). יחד עם זאת, התובעת השכילה להוכיח בפני
נו עליית מדרגה בלחץ הנפשי בו היתה שרויה, בשני התאריכים הנטענים על ידה, 31.8.10 ו- 22.11.10 – כך שניתן ל'בודד' אירועים אלה ולהכיר בהם כ'אירועים מיוחדים', השונים משגרת עבודתה של התובעת, הגם שהם הופיעו על רקע המתח הממושך בו היתה שרויה במועד הרלוונטי, ואשר גרמו לה למצב של דחק נפשי.
וכלשון התובעת בעדותה (מעמ' 8, ש' 30 עד עמ' 9, ש' 2, 15-21):

"ש.
כלומר כל השנה הזו מ- 11/09 ועד 11/10 ואף אח"כ לכל שנת הלימודים, היתה עבורך שנה שבה היית במצבי לחץ ומתח בכל אותה תקופה?
ת.
חד משמעית. היתה התפתחות זה החמיר בצורה משמעותית ב- 31.8.10 ועוד יותר אחרי הסירוב של מנהלת בית הספר לקבל את בקשתי לפרוש מהפרויקט גם אני יכול.
...
ש.
למעשה לא מדובר על שנה אחת לחוצה וקשה אלא לפחות שלוש שנים כפי שתיארת שהיו מתוחות וקשות.
ת.
לא באותה מידה.
ש.
אם כך תסבירי מדוע כשהחוקר שאל אותך שאלה כללית מה קרה לך בשורה 60 את מפנה לכל מה שסיפרת ורק אחר כך את מוסיפה את האירועים של 11/09.
ת.
באופן כללי אכן היה רצף של קשיים אבל הסתדרתי איתם. ההתמוטטות היתה בפירוש בתאריכים הספציפיים האלה וזה מוזכר בתשובה שלי."
האירוע מיום 31.8.10
36.
התובעת העידה ולא נסתרה, כי קבלת מערכת השעות לשנת הלימודים תשע"א, יממה לפני תחילת השנה, ביום 31.8.10 וגילוי במועד זה לראשונה, כי הינה משובצת כמורה לביולוגיה לכיתה ח' היה אירוע מיוחד וטראומתי עבורה; וכך מסרה התובעת כבר בהודעתה לחוקר הנתבע (נ/2, ש' 63-71):

"אני רוצה לציין שבכל שנותיי בבית הספר למרות שאני מוגדרת גם כמורה לביולוגיה עסקתי בעיקר בהוראה בתחום הפיזיקה והכימיה, כך שכל 30 שנה שעבדתי היו מעט כיתות במהלך השנים שלימדתי ביולוגיה וזה היה רק בשכבת הלימוד כיתה ז'. בתחילת שנת הלימודים האחרונה לעבודתי 9/2010 כאשר כל חופשת החופש הגדול אני תכננתי את תוכניות הלימוד לפיזיקה בלבד כפי שהובטח לי שאלמד, נודע לי ביום סיום חופש הגדול, בימי הערכות, קיבלתי לידי את מערכת הלימודים והופתעתי לגלות שאני אמורה החל ממחר ללמד ביולוגיה בכיתה ח'. דבר שהיה לא ברור ומפתיע מאוד, לא ידעתי כיצד להיערך בזמן כל כך קצר לאותו נושא שלא עסקתי בו 30 שנה."
37.
גם בעדותה לפנינו, הצביעה התובעת על שלושה פרמטרים, אשר שילובם יחד גרם לה לתפיסתה לחוש כי שיבוצה כמורה לביולוגיה בכיתה ח' הינו אירוע מיוחד וטראומתי עבורה (עמ' 5, ש' 1-15. ההדגשות הוספו, מ.נ.ד):

"ש. כמורה למדעים את לימדת בכיתות האלה גם פיזיקה וגם ביולוגיה במינונים משתנים?

ת. לא בדיוק. פיזיקה למדתי בכל שלוש השכבות. ביולוגיה בעיקר
בכיתה ז'. היתה שנה אחת שלמדתי ביולוגיה בכיתה אטית, כיתה של ילדים שלא מוגדרים עם בעיות אורגניות, אבל קשה להם להשתלב, מדובר בילדי כיתה ט.
ש. אם לימדת את כיתות ח' ואם לימדת ביולוגיה כיתות ז' ואפילו כיתה ט' גם אם היא כיתה חלשה מה כל כך טראומטי ללמד כיתה ח' ביולוגיה.

ת. זה טראומתי כי בכלל לא חושבים על דבר כזה כי לא הייתי מתוכננת ללמד ביולוגיה לפי הבטחת המנהלת ובוודאי לא יום לפני פתיחת שנת הלימודים. אני 30 שנה לא התעסקתי בנושאים האלה שמלמדים ביולוגיה בכיתה ח' מאז האוניברסיטה.
ש. את הצגת בתצהיר שלך שתי מערכות שמהם רואים שלא לימדת במהלך שנות עבודתך ביולוגיה בכיתה ח' וכמעט לא לימדת ביולוגיה בכלל, למה בחרת רק את שתי המערכות האלה ולא הצגת פירוט של כל שאר השנים?

ת. חשבתי שהשתיים האחרונות הם רלוונטיות לעניין. מעבר לכך יש לי ריכוז משנת 2006 שאני רשמתי לעצמי מה לימדתי. לפי הריכוז הזה אפשר לראות שמ- 2006 לא לימדתי ביולוגיה בכיתה ח' אך לימדתי ביולוגיה בכיתה ז' למעט שנת 2007."
ובהמשך עדותה הוסיפה התובעת (עמ' 6, ש' 22-26):
"ש. אם את מקבלת ספר לימוד ואת מקבלת נקודות בסיס למה שאת אמורה ללמד ויש לך הכשרה כמורה ביולוגיה אז מה כל כך חריג בדרישה שתלמדי כיתות ח' ביולוגיה?

ת. אני חוזרת על אותן שלוש נקודות קודם. לא חשבתי שאני אעשה את זה כי הובטח לי שלא. אני שלושים שנה לא התעסקתי בנושאים האלה, הספר לא היה בבית וזה היה מהיום למחר."
38.
אין בידינו לקבל את טענת הנתבע בסיכומיו (סע' 35), כי מעדות התובעת עולה שהיא לימדה בעבר את מקצוע הביולוגיה לכיתות ח' למצער עד לשנת 2006. מהודעת התובעת לחוקר הנתבע, כמו גם מעדותה בתצהירה ולפנינו עלה פעם אחר פעם, כי במהלך 30 שנות העסקתה, התובעת כלל לא לימדה את מקצוע הביולוגיה לכיתות ח', כאשר לשאלה בחקירתה הנגדית, מדוע היא לא הציגה פירוט מערכות השעות לכל שנות העסקתה, השיבה התובעת, כמצוטט לעיל, כי החלה לערוך רישום כאמור רק משנת 2006 וממועד זה ואילך עולה, כי היא לא לימדה ביולוגיה כיתות ח' – ואין בהכרח בעדות זו כדי להוביל למסקנה לפיה התובעת אכן לימדה ביולוגיה כיתות ח' בשנים עברו. מכל מקום אין בפני
נו כל ראיה הסותרת עדותה זו של התובעת.
39.
מכלל העדויות שוכנענו בגרסת התובעת, כי בניגוד לשנים עברו, במהלכן קיבלה יחד עם המורים את מערכת השעות בתחילת חודש אוגוסט – בשנה הרלוונטית לתביעה, שליחת מערכת השעות התעכבה בשל הצטרפות ביה"ס ל"אופק חדש" ולבסוף הגיעה לידי התובעת רק ביום 31.8.10, יממה לפני תחילת הלימודים. וכך העידה התובעת בעניין זה (מעמ' 5, ש' 21 עד עמ' 6, ש' 2, 15-18):

"ש.
לפי ההודעה של מנהלת בית הספר, אביגל, גם את המערכת של שנת הלימודים שהחלה ב- 9/10 שלחו במייל לכל המורים וגם לך באמצע יולי, מה יש לך לומר?
ת.
שלילי חזק. קיבלנו הודעה במייל ממנה שמאחר ולא ברור אם בית הספר יכנס לאופק חדש המערכות תתעכבנה. זה היה במייל לבית ספרי ואלה הודעות שנמחקו כבר. אני לא שמרתי את זה כי לא חשבתי על זה.
...
ש.
העדת כעת וגם אמרת זאת בסעיף 5 לתצהירך שלמרות שהמערכת מגיעה בד"כ ביולי ראית שלא קיבלת, מה עשית עם זה?
ת.
חיכיתי בסבלנות כי היא כתבה שם שזה יקח זמן. קיבלתי ממנה אישית מייל אין לך מה לדאוג שיבצתי אותך רק לפיזיקה כפי שביקשת כולל מצויינות.
ש.
מתי קיבלת את המייל הזה.
ת.
או ביולי או באוגוסט.
...
ש. אם כך בהתחשב באישיות שלך שאת אומרת שאת אוהבת להיות מוכנה מראש לכל דבר ומערכות מגיעות ביולי ואת יודעת שאי אפשר להענות לכל בקשה של כל מורה, איך זה שאת יושבת בחוסר מעש עד ל- 31.8?

ת. דיברתי עם חברות ואף אחת לא קיבלה."
40.
המנהלת אישרה בעדותה את העיכוב שחל בשנה האמורה בקבלת מערכת השעות בשל הצטרפות ביה"ס ל"אופק חדש", וכן אישרה למעשה כי מערכת השעות הסופית הודפסה בסוף חודש אוגוסט, לאור התוספות בשל הצטרפות ל"אופק חדש" (
עמ' 15, ש' 4-8; עמ' 16, ש' 14-17) וכך מסרה, בין היתר (ההדגשה הוספה, מ.נ.ד.):

"ש.
התובעת טוענת שאת מערכת הלימודים לשנת הלימודים תשע"א היא קיבלה לראשונה ב- 31.8.10 האם זה נכון?
ת.
אני לא זוכרת שקרה דבר כזה. בטוח שהמורים קיבלו את זה לפני כן. זה לא נשמע לי הגיוני. אני חייבת לומר שהתובעת היא אדם איכותי, אמין וישר... היא לא היתה ממציאה פרט שקרי."
41.
חיזוק נוסף לגרסת התובעת בדבר מועד קבלת מערכת השעות לשנת הלימודים, 31.8.10, וגילוי במועד זה לראשונה כי הינה משובצת כמורה לביולוגיה לכיתה ח', וכן לתגובתה הלחוצה של התובעת לכך, מצאנו במכתבי התובעת למנהלת מזמן אמת, בתאריכים 1.9.10 ו- 5.9.10 (נספחים ב.1-2 לתצהיר התובעת), אשר המנהלת אישרה את קבלתם בזמן אמת (עמ' 15, ש' 19-21; עמ' 16, ש' 26-28), וכך ציינה בהם התובעת בין היתר (כל ההדגשות הוספו, מ.נ.ד.):
במכתב 1.9.10
–

"בהודעת המייל ששלחת לי בחופש רשמת, שאלמד השנה: מדעים בכתות ז' (ומדובר בפיזיקה+ביולוגיה) ופיזיקה בכתות ח'-ט'. עניתי שמקובל עלי, ושאני מבינה שלא אוכל להתחמק מהוראת ביולוגיה בכתה ז'.
אתמול קיבלתי לראשונה את מע' השעות, ולהפתעתי נוספה גם קבוצת לימוד ביולוגיה בכתה ח-2
. במהלך 28 שנות ההוראה שלי בחטה"ב אפק – לא לימדתי את הנושאים בביולוגיה שיש ללמד בכתה ח' או ט', אך לימדתי מדי-פעם ביולוגיה בכתות ז'. אינני מוכנה – בהתראה של יום אחד מתחילת שנת הלימודים – להתחיל להתארגן להוראת חומר שלא עסקתי בו כ- 30 שנה, שכן אין ברשותי (או ברשות המרכזת) כל מערך שיעור ו/או חומר לימוד מסודר במסגרות שעורים (התוויות מסודרות) לשנת עבודה או אפילו לשליש. מצב שכזה יפגע בתלמידי ויכניס אותי ובני משפחתי ללחץ מיותר.
חיפשתי פתרונות אפשריים
...
מעולם לא התווכחתי על אירגון מע' השעות שלי , אך הפעם אינני מוכנה לקבל אותה כפי שהיא, ואשלם בהקטנת המשרה בלית ברירה
. אני מקווה שהעניין ייפתר לשביעות רצון/בהסכמת כולנו עוד לפני המפגש הראשון עם הקבוצה ביום א'. ברור שאם הוא היה מובא לידיעתי במועד מוקדם יותר, הדברים לא היו מגיעים למצב שכזה."
במכתב 5.9.10
–
"הפתרון היחיד הוא, שאני אלמד פיזיקה את 2 המחציות, חנה תישאר עם קבוצתה ודורית תלמד ביולוגיה בקבוצה
i
. ...
אני מבינה את התנגדותה של דורית, אך עבורה השינוי איננו כ"כ גדול וקריטי כפי שהוא עבורי. להזכירך: לא נגעתי בחומר זה מאז לימודי באוניברסיטה, ולא ייתכן "להפיל" זאת עלי בהפתעה יום לפני תחילת שנת הלימודים...
בשיחותינו לפני סיום שנה"ל ביקשתי כמה פעמים שלא ללמד ביולוגיה, ואמרת שאין ביכולתך להבטיח זאת. היה לי ברור שאאלץ ללמד ביולוגיה בכתה ז' - הרי עשיתי זאת כמה וכמה שנים. לא תיארתי לעצמי שתתווסף לכך גם ביולוגיה בכתה ח', נושאים אותם לא לימדתי בכלל, וההיערכות אליהם מבחינתי דורשת השקעת זמן ניכר. לא ברור לי מדוע לא פנית אלי כשהחלטת על שיבוץ זה, שבהחלט חריג בעיני .
אני מאוד מקווה שתצליחי לשכנע אותה , או למצוא פתרון סביר אחר, משום שאינני מוכנה להתחיל ללמוד חומר שלא נחשפתי אליו כמעט 30 שנה, כדי ללמדו במשך שנה שלמה ולארגנו להוראה משמעותית, כפי שאני רגילה - "מהיום למחר" , אפילו במחיר הקטנת היקף המשרה שלי."
42.
מכתבים אלה שנרשמו למנהלת בזמן אמת, על ידי התובעת בעת היא שחה לפי תומה ומבלי להיות ערה למשמעות ו/או להשלכות דבריה, מלמדים בבירור על חריגות ומקל וחומר מיוחדות האירוע מבחינתה, ומאששים גרסתה כי השיבוץ כמורת ביולוגיה לכיתה ח' ועיסוק בחומר שלא היה לה מוכר וכל זאת בהתראה של יום, היה עולה כדי אירוע מיוחד בחייו של כל מורה נורמטיבי, קל וחומר עבור התובעת אשר מכלל העדויות עלה, כי היא נהגה להילחץ משינויים ונדרש לה זמן להיערך אליהם מראש. נזכיר, כי בהחלט ייתכן שמורה אחר לא היה רואה בשיבוץ מפתיע זה סיבה להילחץ או אירוע חריג, אך כאמור, בחינת הייחודיות של האירוע הינה סובייקטיבית, כאשר אין חולק שמדובר באדם השואף לשלמות ואשר חשוב לו ביותר להיערך מבעוד מועד ולכן קבלת מערכת לימודים הדורשת ממנה להיערך מיידית לתוכנית לימודים שלא לימדה מעולם, מהווה אירוע מיוחד וחריג.
43.
עדותה של התובעת היתה אמינה וקוהרנטית. כאמור, כבר ממכתביה מזמן אמת ניתן ללמוד על חריגות האירוע מבחינתה. בנוסף בהודעתה לחוקר הנתבע, תיארה התובעת את תגובתה הלחוצה לשיבוץ האמור, בזו הלשון (נ/2, ש' 71-76, ההדגשות הוספו, מ.נ.ד.)

"שוחחתי עם המנהלת... והיא אמרה לי שאני אמצא פתרון, אני הייתי המומה ולא ידעתי מה לעשות, התחלתי לעבור על כל מערכות הלימוד של המורות האחרות וניסיתי לעשות החלפות ביני ובין אחת המורות שגם מלמדות ביולוגיה. רק אחרי משא שכנועים של שבועיים שבאותם שבועיים לא לימדתי את התלמידים, אלא הייתי איתם בכיתה ודיברנו על דברים אחרים, אחת המורות התרצתה והחלפנו קבוצות."
44.
הן המנהלת והן הלבורנטית אישרו בעדויותיהן, כי התובעת הגיבה לשיבוץ האמור בלחץ מופגן, ולדברי הלבורנטית (סע' 7-8 לתצהירה):
"7. בכל השנים שהכרתי את אפרת לא ראיתי כל בעיה בתפקודה, היא לא היתה חששנית או מהוססת ובשני המקרים הנזכרים לעיל היא לא הפסיקה לדבר על חששה מפני אי הצלחה ו"התבזות" בפני
הכיתה ואחרים.

8. התרשמתי שהאירועים הנ"ל ערערו את בטחונה העצמי בתחום ההוראה וכל נסיונותיה להמשיך ולתפקד כרגיל עלו בתוהו."
ובחקירתה הנגדית הוסיפה הלבורנטית והעידה (עמ' 12, ש' 27-30):
"ש.

על סמך מה כתבת את סעיף 8 לתצהירך?
ת.
בתור בן אדם שעובד עם בן אדם אחר ורואה את התגובות שלו הפיזיות והנפשיות. לראות אדם שרגיל להיכנס לכיתה מוכן ומסודר ופתאום לא בטוח בעצמו ובחוסר שקט ומבקשת את עזרתי לשבת איתה בכיתה ולכן הרגשתי שהתערער הבטחון העצמי שלה."
ומעדות המנהלת עלה כדלקמן (מעמ' 16, ש' 29 עד עמ' 17, ש' 4):
"ש.
האם ראית באותה תקופה משהו בהתנהגות שלה?
ת.
היא אדם פרפקציוניסט, מאוד קשה לה עם שינויים, לכן גם סביר להניח שראיתי ואפשרתי לה את השינוי כדי לסייע לה, כן זה הלחיץ אותי אבל לא יכולתי להגיד שזה משהו... היא חוותה את זה כלחץ. היא היתה לחוצה.
לשאלת בית הדין ראיתי אותה בעבר במצבי לחץ כאלה, היא בן אדם שנלחץ בגלל הפרפקציוניזם שלה, אין אדם שמוכן לשנת הלימודים כמו אפרת.
ש.
אז יכול להיות שהיא נלחצה מאוד מלימוד הביולוגיה לכיתה ח'?
ת.
כן."
45.
אינדיקציה נוספת למיוחדות/חריגות האירוע מבחינת התובעת מצאנו בכך, שחרף עדות המנהלת במפורש, כי היענותה לבקשות מורים לשינויים בשיבוצים לאחר תחילת שנת הלימודים "שואף לאפס" (עמ' 15, ש' 22-23) – במקרה של התובעת, אשר במשך שבועיים כאמור נמנעה מללמד ביולוגיה לכיתה ח', המנהלת נעתרה לשינוי וכלשונה (עמ' 16, ש' 28-32):
"אני זוכרת שהיא פנתה אלי בסוף עם רעיון לסידור חדש ואמרתי לה ללכת עליו.

...
היא אדם פרפקציוניסט, מאוד קשה לה עם שינויים, לכן גם סביר להניח שראיתי ואפשרתי לה את השינוי כדי לסייע לה... היא חוותה את זה כלחץ. היא היתה לחוצה."

46.
על יסוד כל המפורט לעיל אנו קובעים, כי בנסיבות העניין שוכנענו כי ביום 31.8.10 אירע לתובעת אירוע חריג בעבודתה, מקל וחומר אירוע מיוחד, כדרישת הפסיקה לעניין הכרה בליקוי נפשי כפגיעה בעבודה.
האירוע מיום 22.11.10
47.
כבר בהודעתה לחוקר הנתבע, העידה התובעת אודות האירוע השני לו היא טוענת כדלקמן (נ/2, ש' 77-86):
"במהלך השנה ב 12/2010 הוטל עלי להוביל, קבוצת תלמידים שלי לפרויקט תחרותי, כמייצגת בית הספר וקריית ביאליק הפרויקט נקרא "גם אני יכול". אני תחילה לא התנגדתי וביקשתי לבחון את הנושא, לאחר שהתייעצתי עם מורה משנה קודמת שעסקה בפרויקט הזה, הבנתי שזה גדול עלי. חזרתי למנהלת והשבתי בשלילה להובלת הפרויקט, היא השיבה שאין מה לעשות והיא כבר הודיעה שאני מובילה את הפרויקט. בשלב הזה ניסיתי להיעזר במי שניתן בגמלאים של רפא"ל..."
48.
בתצהירה העידה התובעת אודות המאורע השני מיום 22.11.10 בזו הלשון (סע' 9):
"9. א. בחודש נובמבר 2010 הודע לי בע"פ וללא הכנה מוקדמת על ידי המנהלת כי עלי להוביל פרויקט בשם "גם אני יכול", כמייצגת בית הספר והעיר. לאחר שביררתי במה כרוכה העבודה נפגשתי עם מנהלת בית הספר לפגישה ביום 22.11.10 והודעתי לה כי אינני יכולה לקחת את הפרויקט על עצמי, הבהרתי גם שאני נמצאת כבר לאור האירוע בתחילת השנה במצב נפשי לא תקין, ולמרות זאת, באותה שיחה הודיעה לי מנהלת בית הספר כי אין לי ברירה ובניגוד לרצוני עלי להוביל את הפרויקט.
ב. גם כאן מצאתי את עצמי נכפית לבצע משימה שלא הייתי מעוניינת בה ומתמודדת עם העברת שיעורים נוספים שלא יכולתי להכינם כפי שצריך, בין השאר משום שלא הוסבר לי ולא הבנתי את מהות התפקיד ואת משמעותו. (את חוסר המוכנות וחוסר ההבנה שלי ניתן לקרוא מהמייל של אורי יסוד מיום 14.12.10 מסומן ב"ג")
ג. בעקבות אירוע השיחה והסירוב לקבל הפרויקט והתגובה הקשה של המנהלת הרגשתי כי הקירות סוגרים עלי והתקשיתי להמשיך בחיי היומיום ולבסוף פניתי לטיפול פסיכיאטרי."
49.
בחקירתה הנגדית הוסיפה התובעת והתייחסה למשימה שהוטלה עליה בהובלת פרויקט "גם אני יכול" ולמיוחדות האירוע בעיניה, כדלקמן (עמ' 7-8, ההדגשות הוספו, מ.נ.ד.):
"ש.
אני מבינה מסעיף 9 לתצהירך שהודיעה לך שאת צריכה להוביל פרויקט גם אני יכול, על מה מדובר?
ת.
להוביל פרויקט כזה פרושו להתארגן לתוכנית עבודה שנתית מספטמבר למעשה עבור קבוצת תלמידים שמעוניינים להתנדב ולהמציא ולייצר מוצר שיעזור לבעל מוגבלויות ספציפי. לשם כך צריך גם להסביר לתלמידים במה מדובר, מה הם שלבי העבודה בתהליך התיכון, לתאם מפגשים עם בעלי מוגבלויות, מומלץ לתאם סיור לתערוכה המיועדת לבעלי מוגבלויות. הייתי צריכה גם להעביר שיעורים פרונטלים, להסביר איך מתארגנים ולחלק אותם לקבוצות...
התחלנו בקבוצה של 25 שתוכננו למשהו אחר שנקרא מצויינות, זה פרויקט למדעים ששנים עשיתי אותו והמנהלת החליטה ב- 11/10 שאותה קבוצה תעשה שבוע את המצויינות שהתלמידים בחרו ושבוע את הפרויקט גם אני יכול.
ש.
למעשה זה לא עוד שעות מעבר למה שהיית אמורה לעשות אלא שינוי בתוכן של השעות?
ת.
נכון. בעקבות זה 8 תלמידים פרשו ונשארתי עם 17 תלמידים שחלקם לא הגיעו לפגישות של גם אני יכול.
ש.
הפגישות בפועל היו של 8 עד 10 תלמידים.
ת.
בסביבות 10 עד 12.
...
כשבית הדין שואל אותי בהתחשב בוותק שלי בהוראה מה כל כך יוצא דופן במה שתיארתי אני משיבה שהייתי מתוכננת לעסוק בעבודה עם המצויינות. היתה לי שנה סדורה לעבודה במצויינות איתם ופתאום נפל עלי לעסוק במשהו טכנולוגי שלא היה לי מושג בזה.
זה חייב אותנו לבוא לכל מיני השתלמויות ולהשתמש בחומרים שקיבלנו רק מהעמותה למצויינות 2000. המחשבה של המנהלת היה לתת לי משהו קצת שונה. הייתי במצב נפשי שקשה היה לי לקבל דברים מהיום למחר. בכלל אני כזו שצריכה זמן לתכנן מראש. אם אותו פרויקט היה נופל עליי שנתיים לפני סביר להניח שלא הייתי מקבלת את זה ככה בתקווה שזה לא יפול עליי מהיום למחר, אבל באותה תקופה שזה קרה כבר הייתי במצב נפשי לא פשוט.
...
... ברגע שקיבלתי מהמנהלת את ההודעה על הדבר הזה ניסיתי לזרום איתה ורציתי לבדוק במה מדובר. הלכתי לקולגה שעשתה זאת שנה שעברה עם תלמידים שהיו מעוניינים בפרויקט זה וכשראיתי במה מדובר מבחינתי כמארגנת כמובילה את התלמידים נכון עם עזרה אבל התפקיד שלי היה כמובילה וכל העניין תחרותי כלל ארצי ואני הייתי צריכה לייצג את בית הספר ואת כל קרית ביאליק כי זו היתה הקבוצה היחידה, הרגשתי שאני נסגרת והקירות לחצו עליי.
...
ש.
אני מבינה שזכיתם במקום הראשון כשאת ליווית את הפרויקט?
ת.
כן. באחת הקטגוריות אבל זה גבה ממני מחיר גדול."
בחקירתה הנגדית נשאלה התובעת כאמור אם החל מחודש נובמבר 2009 היתה שרויה במצבי לחץ ומתח והשיבה כדלקמן (מעמ' 8, ש' 30 עד עמ' 9, ש' 2):

"חד משמעית. היתה התפתחות זה החמיר בצורה משמעותית ב- 31.8.10 ועוד יותר אחרי הסירוב של מנהלת בית הספר לקבל את בקשתי לפרוש מהפרויקט גם אני יכול"
50.
עדות לתגובתה הלחוצה של התובעת לפרויקט אותו נתבקשה להוביל, למצער בשלבים הראשונים שלו, ניתן היה ללמוד מעדות המנהלת (עמ' 17, ש' 5-22), ממנה עלה, בין היתר, כך (ההדגשות הוספו, מ.נ.ד.):

"ש.
האם זכורה לך פגישה אצלך שבה הגיעה אליך התובעת ואמרה שהפרוייקט גם אני יכול הוא יותר מדי בשבילה ואת אמרת שאי אפשר לסגת מזה כעת?
ת.
אני זוכרת שכמו תמיד אפרת נלחצה ממשהו חדש ואני אמרתי לה וזה באמת נכון שלא נדרש ממנה הרבה חוץ מלהיות עם התלמידים כי גם יש איש מקצוע שמרכז את זה. אבל בסה"כ היתה לה חויה מאוד חיובית מהפרוייקט הזה. גם בתוך התהליך היה לה טוב, אבל בשלבים הראשונים ללא ספק קשה לה עם אי ודאות. כשהיא לא יודעת לאן היא הולכת.
ש.
נכון שבשנים לפני כן מישהי אחרת ניהלה את הפרוייקט הזה?
ת.
נכון. מישהי שיש לה ילדה נכה.
ש.
האם ראית אצל התובעת שוב את התגובה של הלחץ מהטלת הפרוייקט הזה?
ת.
אני זוכרת את השלבים הראשונים כשבלים של לחץ ואי ודאות ולאט לאט זה עבד יופי.
ש.
האם התובעת פנתה אליך וסיפרה לך על קשיים?
ת.
אני לא זוכרת מתי זה היה אבל אני זוכרת שהיתה שיחה כזאת, אולי לקראת שנת החופשה שהיא לקחה."
51.
עדות נוספת לקשיי התובעת וחוסר הבנתה לתפקיד שהוטל עליה, ניתן היה ללמוד מהודעת המייל של מר אורי יסוד, מנהל מתנדבי רפא"ל בקהילה, ששלח לתובעת בזמן אמת, ביום 14.12.10 (נספח ב.ג' לתצהיר התובעת, סע' 3 להודעת המייל) ובה נמסר, בין היתר, כך (ההדגשה הוספה, מ.נ.ד.):

"על אף העובדה שאנו כבר בלו"ז מצומצם מאד מחד ואת נשמעת לי כחסרת כל בשלב זה מאידך, נעשה הכל ע"מ לסייע בידיך ל"התרומם" מהמצב הזה ולצאת בתנופה רבה לדרך..."
52.
התובעת העידה כי בעקבות האירוע בו נכפה עליה לתפיסתה בתחילת שנת הלימודים, בהתראה קצרה, ללמד ביולוגיה בכיתות ח', החלו להופיע אצלה תופעות גופניות קשות; התובעת החלה לדבריה להתבודד, מיעטה לצאת מביתה, הפסיקה לצאת מביתה לקניות וגם מערכת יחסיה עם בני משפחתה הורעה. לדידי התובעת, תופעות גופניות ונפשיות אלה הוחמרו בעקבות האירוע בו הוטלה עליה משימת הובלת פרויקט "גם אני יכול" (סע' 9-10 לתצהיר התובעת; נ/2, ש' 91-94; עמ' 8, ש' 13-14, וכן מש' 30 עד עמ' 9, ש' 2, 18-21).
53.
על יסוד כל האמור אנו קובעים, כי בנסיבות העניין שוכנענו כי ביום 22.11.10 אירע לתובעת אירוע מיוחד נוסף בעבודתה, עת סירבה המנהלת לקבל את התנגדותה להובלת פרויקט "גם אני יכול" וכתוצאה מכך, התובעת חשה דחק נפשי מגודל המשימה, מתחושת אי הודאות ומהיעדר הכרת התפקיד ודרישותיו. אין בעובדה שבשלב מאוחר יותר של הפרויקט, התובעת אכן קיבלה את התפקיד האמור ואף הצליחה בו, בכדי לגרוע מקביעה זו.
54.
ככלל,
התחושה
הסובייקטיבית של הנפגע מעידה, בין היתר, על חריגות/מיוחדות האירוע, כאשר על התחושה הסובייקטיבית ניתן ללמוד כאמור מאופן התייחסות הנפגע לאירוע. במקרה הנדון, קשה שלא להכיר בתחושתה זו של התובעת, כפי שצוטטה לעיל, מה גם שניתן היה ללמוד עליה מהעדויות שהובאו בפני
נו ומהמכתבים מזמן אמת.
55.
לפיכך, אנו קובעים כי התובעת הוכיחה קיומם של שני אירועים מיוחדים
: האחד, אירוע קבלת מערכת השעות ביום 31.8.10 אז גילתה לראשונה כי היא משובצת כמורה לביולוגיה לכיתות ח'; השני, מועד סירוב המנהלת ביום 22.11.10 לקבל את התנגדות התובעת להובלת פרויקט "גם אני יכול", באופן
המצדיק מינוי מומחה-יועץ רפואי, לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין אירועים נקודתיים אלה לפרוץ/החמרת הליקוי הנפשי ממנו סובלת התובעת.
56.
בנסיבות מקרה זה,
משלא נסתרה גרסת התובעת בעניין המתח הנפשי בו היתה שרויה, לאחר שני האירועים המיוחדים הנטענים, וכן בשים לב לסוג המחלה הנטענת קרי, מחלה שאינה גלויה לעין – מצאנו כי אין לייחס חשיבות לעובדה שהתובעת לא הצביעה במפורש בטופס התביעה (נ/1) על אירועים נקודתיים אלה בעבודתה,
כל זאת כאשר כבר בהודעתה לחוקר הנתבע התייחסה התובעת במפורש לשני אירועים מיוחדים אלה, במנותק משגרת עבודתה הלחוצה, ואף מעדותה האמינה של התובעת עלה בבירור, שהיא מתייחסת לשני 'אירועים מיוחדים', מאותרים במקום ובזמן.
57.
על יסוד כל האמור לעיל, ימונה מומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין, לבחינת הקשר הסיבתי בין ה"אירועים המיוחדים" בעבודה לבין הליקוי הנפשי ממנו סובלת התובעת, וזאת על יסוד התשתית העובדתית שלהלן:
א.
התובעת, ילידת 1957, מורה לפיזיקה וביולוגיה בחטיבת הביניים בהכשרתה.
ב.
התובעת הועסקה כמורה לפיזיקה ומדעים וכן כרכזת מקצוע הפיזיקה בביה"ס חטיבת הביניים בקרית ביאליק, משנת 1982 ועד לפרישתה המוקדמת בסוף שנת הלימודים 2010-2011.
ג.
ברוב שנות עבודתה כמורה, עסקה התובעת בעיקר בהוראת מקצוע הפיזיקה לשלוש השכבות (כיתות ז' עד ט' כולל) בביה"ס, כאשר את מקצוע הביולוגיה לימדה התובעת לעיתים שכבת כיתות ז'.
ד.
בשונה משנים עברו, במהלכן קיבלו התובעת ויתר המורים את מערכת השעות לשנת הלימודים כחודש לפני תחילת שנת הלימודים, בתחילת חודש אוגוסט – לקראת תחילת שנת הלימודים 2010-2011 חל עיכוב בשליחת מערכת השעות, בשל רפורמת "אופק חדש" והתובעת קיבלה בפועל את מערכת השעות לשנה האמורה רק ביום 31.8.10 – יממה לפני תחילת שנת הלימודים. במועד זה, נדהמה התובעת לגלות לראשונה כי היא משובצת כמורה לביולוגיה בכיתה ח'. התובעת התקשתה לקבל שינוי זה משלוש סיבות עיקריות: האחת, נוכח הבטחה קודמת נטענת מצד המנהלת כי התובעת תקבל שעות הוראה בפיזיקה וביולוגיה כיתות ז'; השנייה, כי לאורך 30 שנות העסקתה, התובעת לא לימדה ביולוגיה בכיתות ח'; השלישית, כי במועד קבלת מערכת השעות – יממה לפני תחילת שנת הלימודים – לא היו בידי התובעת את ספרי הלימוד ו/או עזרי הלימוד הרלוונטיים, כאשר הצורך להיערך ולהתכונן בלימוד חומר בלתי מוכר הבהיל והטריד את התובעת (להלן – האירוע המיוחד הראשון). התובעת נלחצה מאוד מהשיבוץ האמור
ומיד פנתה למנהלת על פה ובכתב, הביעה בפני
ה את הקושי הרב בהיערכות לכך וביקשה למצוא לה פתרון מידי בעניין. לבסוף, לאחר כשבועיים מתחילת שנת הלימודים, במהלכם התובעת נמנעה מלימוד תלמידי כיתה ח' ביולוגיה ורק נכחה איתם בשיעורים ודיברה על נושאים אחרים כדי להימנע ממבוכה – התובעת מצאה פתרון לפיו החליפה שיעורים עם מורה אחרת, אשר לקחה על עצמה את לימוד מקצוע הביולוגיה בכיתות ח'.
ה.
בחודש נובמבר 2010, מסרה המנהלת לתובעת ללא הודעה מוקדמת כי עליה להוביל פרויקט שנתי תחרותי, כלל ארצי בשם "גם אני יכול", כמייצגת ביה"ס והעיר. לאחר שהתובעת ביררה במה כרוכה העבודה עם המורה שריכזה את הפרויקט עד לאותו מועד, הבינה את גודל המשימה ומשכך נפגשה עם המנהלת ביום 22.11.10 והודיעה לה על סירובה לקבל את הפרויקט; בתגובה, הבהירה המנהלת באותה השיחה לתובעת כי אין לה ברירה ועליה להוביל פרויקט זה חרף עמדתה (להלן – האירוע המיוחד השני). לדברי התובעת, היא שוב חשה כי נכפות עליה משימות בניגוד לרצונה, ונלחצה מתחושת אי הודאות, בשל היעדר הכרת מהות התפקיד שהוטל עליה ודרישותיו. כלשון התובעת, סירוב המנהלת לקבל את הודעתה גרם לה להרגיש כי הקירות סוגרים עליה והתקשתה להמשיך בחיי היומיום ולבסוף פנתה לטיפול פסיכיאטרי, הכל כעולה מהחומר הרפואי שצורף.
ו.
התובעת העידה כי בעקבות האירוע המיוחד הראשון החלו להופיע אצלה תופעות גופניות (לחץ בחזה, מחנק); התפרצויות בכי וכעס; קשיים בריכוז; אובדן תיאבון; התובעת החלה לדבריה להתבודד, מיעטה לצאת מביתה, הפסיקה לצאת מביתה לקניות וגם מערכת יחסיה עם בני משפחתה הורעה. לדידי התובעת, תופעות גופניות ונפשיות אלה הוחמרו בעקבות האירוע המיוחד השני.
ז.
בחודש פברואר 2011 פנתה התובעת לקבלת טיפול פסיכיאטרי ומאז היא מטופלת, הכל כעולה מהחומר הרפואי שצורף.
ח.
התובעת המשיכה בעבודתה עד סוף שנת הלימודים 2010-2011, לדבריה אך מתוך תחושת מחויבות ואחריות, אם כי נעדרה מעבודתה בסוף חודש פברואר למשך שבוע ימים בשל מצבה הנפשי, הכל כעולה מהחומר הרפואי שצורף. החל מסוף אותה שנת לימודים, התובעת לא שבה לעבודתה.
ט.
יוער, כי התובעת שהתה בחופשה ללא תשלום למשך שנה, מחודש ספטמבר 2000 עד ספטמבר 2001 ואף שקלה במועד זה לעזוב את מקצוע ההוראה.
החל משנת 2007 צמצמה התובעת את היקף משרתה עקב הלחץ והמתח שהיתה שרויה בהם כתוצאה מעבודתה ובכלל זה כתוצאה מיחסם של התלמידים. עוד יצוין, כי התובעת העידה על עצמה וכך גם העידה עליה מנהלת בית הספר, שהיא מתקשה לקבל שינויים בעבודה, שכן היא שואפת להיערך באופן מיטיבי לקראת העבודה שעליה לבצע.
סוף דבר
58.
על יסוד מסקנתנו לעיל בדבר הוכחת קיומם של "אירועים מיוחדים" בעבודת התובעת, ימונה מומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין, בתחום הנפשי, לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין אירועים מיוחדים אלה והדחק הנפשי הבלתי רגיל בו התובעת היתה שרויה בעקבותיהם, לבין פרוץ/החמרת הליקוי הנפשי ממנו סובלת התובעת.
59.
הנתבע יגיש תוך 7 ימים מהיום בקשה להזמנת החומר הרפואי הרלוונטי בעניינה של התובעת.
60.
לאחר קבלת החומר הרפואי האמור, תצא החלטה בנפרד בדבר מינוי מומחה-יועץ רפואי בתיק.
61.
למעקב אחר קבלת החומר הרפואי.
ניתנה היום, ז' טבת תשע"ז, 05 ינואר 2017, בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.







מר משה מקוב
נציג מעסיקים

מיכל נעים דיבנר
שופטת

גב' עידית סלומון
נציגת עובדים







בל בית דין אזורי לעבודה 33504-12/15 אפרת הדס נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 05/01/2017)