פסקי דין על אהוד מאירי | פסקי דין על יפעת פנקס מאירי | פסקי דין על רוני מזרחי

61357-06/15 תק     03/01/2017




תק 61357-06/15 אהוד מאירי, יפעת פנקס מאירי נ' רוני מזרחי








בית משפט לתביעות קטנות בחדרה



ת"ק 61357-06-15 מאירי ואח' נ' מזרחי ואח'


תיק חיצוני:



התובעים/נתבעים שכנגד

.1
אהוד מאירי
ת.ז. 028127199

.2
יפעת פנקס מאירי


נגד

הנתבעת/תובעת שכנגד
רוני מזרחי
ת.ז. 57765612






פסק דין



בתאריך 5.1.15, ברח' מונטפיורי בתל אביב, ארעה תאונת דרכים בין רכבו של תובע 1 מסוג טויוטה מ.ר. 71-001-79 (להלן: "רכב התובע") לרכבה של הנתבעת מסוג סובארו מ.ר. 72-197-67 (להלן: "רכב הנתבעת").

על פי גרסת התובע ורעייתו (תובעת 2 אשר כלל לא אמורה היתה להיות צד להליך זה) שהיתה עמו ברכב באותה שעה, בעת שהם הגיעו לצומת "
t
" שבכיוון נסיעתם ובעודם עומדים
בכוונה לפנות בה ימינה, החלה הנתבעת אשר בקשה לפנות שמאלה באותה הצומת, לנסוע לאחור - במטרה לתקן את אופן ביצוע פנייתה. התובע טוען כי צפר לנתבעת, אלא שהיא לא שעתה לצפירותיו, המשיכה בנסיעה לאחור ובתוך כך פגעה ברכבו. כך טען התובע בטופס הודעתו לחברת הביטוח וכך תיאר הוא את התרחשות התאונה גם בעדותו בפני
.

מנגד טוענת הנתבעת כי מדובר בתאונה שארעה עקב התקרבות התובע אל הצומת בנסיעה מהירה.
בכתב הגנתה, כמו גם בתביעה שכנגד שהוגשה מטעמה ובעדותה בבית המשפט, תיארה הנתבעת את אופן התרחשות התאונה, כך:
"...אני בדקתי במראה שמאלית, אני שמה רברס, מסתכלת, אני לא רואה אף אחד

ואני נוסעת, אבל זו לא הייתה נסיעה בכלל אלא תזוזה קלה. אם הם היו מסתכלים,

הם היו רואים שנתקעתי. אתה רואה מכונית, למה אתה צריך לשבת עליה? אם הם

היו נוסעים יותר לאט הם היו מאטים, רואים אם אני יכולה להסתדר וממשיכים

אבל זה לא מה שהיה...לא ראיתי את הרכב של התובע. מה שאני טוענת שיש

מצב של התנהגות בכביש שאנחנו לא תמיד עומדים בו ומצליחים להגיע אליו..

לשאלת ביהמ"ש, איך אני טוענת שהתובע הגיח במהירות אם אני אומרת שלא

ראיתי אותו, אני אומרת שאני פניתי וההגה, לא תכננתי נכון את הסיבוב, אז לא

יכולתי להמשיך קדימה, נשארתי מול המדרכה, אז טיפה זזתי והם הגיעו. לפני

שזזתי הסתכלתי לראות ולא היה אף אחד, אני בדקתי את עצמי אבל כשלקחתי

את האוטו, זזתי קצת כדי להתיישר, זה לא שנסעתי רברס והסתדרתי"....

בעלה של הנתבעת, מר נתן מזרחי, אשר העיד מטעמה בכל הנוגע למה שארע לאחר התאונה, סיפר:
"התובע אמר לי לא לדאוג לא קרה כלום.....אחרי כמה ימים התקשר לבר הילדה

שלי ואמר שיש נזק לאוטו שלו...והתקשרתי אליו ואמרתי האם יש נזק ואמרתי

שאני מוכן לשלם את זה ואם יש נזק והוא מתחת להשתתפות עצמית אני אקח

את הרכב למוסך שלי ואם הנזק לא גדול אז אין לי בעיה לתקן את זה ואם הנזק

היה גדול לא היה אכפת לי לקחת את זה על הביטוח שלי כי ההשתתפות עצמית

שלי נמוכה ובמסגרת עובדי מדינה לא משלמים פרמיה אבל אני רוצה לראות את

האוטו.."
בהמשך אישר בעלה של הנתבעת כי הציע לשלם ואמר: "נכון שבהתחלה הצעתי 5,000 ₪ אבל
אח"כ חזרתי כי ראיתי שיש לי עסק עם אדם לא ישר..".
דברים אלה הוסברו על ידי הנתבעת ובעלה בטענה שהתובע מנע מהם את האפשרות לבדיקת רכבו על ידי שמאי מטעמם והם הוסיפו וטענו כי לנוכח הפגיעה הקלה שארעה בפועל, הרי הנזק שנמצא בו על ידי השמאי מטעמו, היה נזק קודם, ישן יותר.

לאחר ששמעתי את עדויות שני הנהגים והעדים ועיינתי בראיותיהם, דהיינו בטופס הודעת התובע לחברת הביטוח, חוות דעת השמאי שבדק את רכבו אשר ניזוק בחלקו הקדמי שמאלי והראיות בדבר הנזק שנגרם לרכב הנתבעת, אני סבורה כי התובע עמד בנטל הוכחת גרסתו הן באשר לנסיבות בהן ארעה התאונה והן בכל הנוגע לקשר הסיבתי בין הנזק שנגרם לרכבו לבין התאונה נשוא התביעה, בעוד שהנתבעת לא הצליחה לשכנעני בנכונות גרסתה.
גרסת התובע היתה עקבית, ונתמכה בגרסת רעייתו
שנסעה
עמו ברכב. התובע אישר בהגינותו כי בתחילה סבר גם הוא שהנזק שנגרם לרכבו היה מזערי, אלא שבהמשך הסתבר לו כי מדובר בנזק משמעותי יותר וכדבריו: "הם (הנתבעת ובעלה – ר.ס.מ) טענו שהפגיעה היתה מזערית. ככה זה נראה לי בהתחלה. לקחתי את האוטו למוסך והמוסך אמרו לי שהפנס יושב על תושבת ויש לו ברגים והתושבת נשברה. חברת טויוטה, כדי להחליף את הפנס צריך להחליף את כולו ולכן הנזק יותר גדול. אני חשבתי שנצליח לסגור את זה בינינו כי חשבתי שהנזק לא גדול. ברגע שחב' טויוטה אמרה לי שמדובר בכמה אלפים עבדתי לפי הנוהל הקבוע של חברות הביטוח. מוסך הסדר, הזמנתי שמאי שהעריך את הנזק, קבע את התיקון, התיקון בוצע והבעיה התחילה ברגע שחב' הביטוח שלהם התנערה מהם...".

מנגד, הנתבעת אשר טענה לנזק קודם, ישן יותר ברכבו של התובע ואף כי הוא לא אפשר לה לבדוק את רכבו על ידי שמאי מטעמה, לא הוכיחה טענות אלה במאום.

במצב הדברים המתואר לעיל, משהנתבעת הודתה בעדותה כי נסעה לאחור ולא הבחינה ברכבו של התובע עד לרגע פגיעתו בה, טענתה למהירות נסיעתו הגבוהה הסתברה כמסקנה ותו לא, והיא ובעלה אף נאותו לפצותו בגין הנזק שנגרם לרכבו עד לשלב שבו הבינו כי מדובר בנזק גבוה יותר מזה שהוערך על ידם מלכתחילה, לא נותר לי אלא לקבל את התביעה העיקרית, לדחות את התביעה שכנגד ולחייב את הנתבעת בפיצוי התובע בגין נזקיו המוכחים.

לאחר בחינת הראיות לגובה הנזק, אני מחליטה לחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך כולל של 6,170 ש"ח (650 ₪ שכ"ט השמאי + 5,520 ₪ הנזק שנגרם לרכב). שאר רכיבי הנזק הנטענים בכתב התביעה, לא הוכחו.

הנתבעת תשלם לתובע את הסך הנ"ל בתוספת הוצאות בסך 500 ₪ ובסה"כ 6,670 ₪, בתוך 30 יום, שאם לא כן, יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד ליום התשלום בפועל.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 יום.

המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין, בדואר רשום.

התנצלותי בגין מתן פסק הדין באיחור כה רב – דבר שנבע מתקלה בלתי מכוונת.

ניתן היום,
ה' טבת תשע"ז, 03 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.













תק בית משפט לתביעות קטנות 61357-06/15 אהוד מאירי, יפעת פנקס מאירי נ' רוני מזרחי (פורסם ב-ֽ 03/01/2017)