פסקי דין על דוד בן שלמה שמש | פסקי דין על נתן בן חנוכה אבשלומוב |

3840/04 פ     07/04/2005




פ 3840/04 מדינת ישראל נ' דוד בן שלמה שמש, נתן בן חנוכה אבשלומוב




15
בתי המשפט

פ 003840/04
בית משפט השלום חיפה
07/04/2005
תאריך:
כב' השופט א. הבר
- סגן נשיא
בפני
:

המאשימה
מדינת ישראל

בעניין:
נ ג ד
הנאשמים
1. דוד בן שלמה שמש

2. נתן בן חנוכה אבשלומוב

ב"כ המאשימה - עו"ד עמית פרלה

ב"כ הנאשם מס' 1 - עו"ד אבי תגר

הנאשם מס' 1 - בעצמו
נוכחים:

גזר דין (נאשם מס' 1)

הנאשם הורשע, על סמך הודאתו, בעבירות של קישרת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 ו-10 עבירות של לקיחת שוחד לפי סעיף 290 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

המדובר באדם ששימש כעובד ציבור בהיותו פקיד השמה בלשכת התעסוקה בחיפה.

במסגרת תפקידו, נדרש הנאשם להפנות דורשי עבודה שהוגדרו "מקצועיים" בתחומי הרכב, מחסן ותחומים אחרים לעבודה מתאימה.

במידה וזו לא אותרה, היה עליו לרשום התייצבותם בלשכה במועד שנקבע להם. רישום זה הינו תנאי הכרחי לקבלת דמי אבטלה. סירוב לעבודה גורר סנקציה של עיכוב דמי אבטלה.

במהלך שנת 1996 קשר הנאשם קשר עם אדם אחר (נאשם מס' 2 בתיק זה) לפיו יתווך האחר בין דורשי העבודה המעוניינים לשלם שוחד עבור אי שיבוצם לעבודה וקבלת דמי אבטלה.

הנאשם הורשע כאמור אף בקבלת שוחד ב-10 מקרים שהתרחשו בין השנים 1997 ועד תחילת שנת 2000.

בסיכומיה, טענה התובעת המלומדת כי כתב האישום "פורס בפני
נו תמונה עגומה של שחיתות שנמשכה לאורך זמן והיקף ניכר עד כי ממש ניתן לכנותה תעשיית שוחד שהתנהלה בלשכת התעסוקה".

לדעת המאשימה, יש להטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל ממושך ומרתיע כמתחייב בפסיקה וקנס כספי גבוה, הואיל והמניע לביצוע העבירות הוא בצע כסף.

התובעת ציינה כי הנאשם "גרם במעשיו לתפועה של פרזיטיות על חשבון כספי הציבור ובכך מעל למעשה בכספי ציבור וחתר תחת חוק הביטוח הלאומי "כאשר מה שעומד לנגד עיניו הוא הפקת טובות הנאה אישיות לכיסו הפרטי".

בנוסף לכך, לדעת המאשימה, מהווים מעשיו של הנאשם פגיעה חמורה וממשית באמון שרוכש הציבור למוסדות המדינה ולשלטון החוק.

מאידך, פירט הסניגור המלומד את נסיבותיו האישיות של הנאשם תוך ציון העובדה שהוא משרת עד היום במילואים, לאחר שירות צבאי מלא בסיירת צנחנים.

הוגשה עדות אופי שנכתבה על ידי מר רמי לוי - סגן ראש העיריה - אשר שימש בין השנים 1985-1993 כסמנכ"ל ארצי של כח אדם בשירות התעסוקה.

הנאשם עבד במשך 4 שנים תחת פיקוחו של מר לוי והוא "עבד בחריצות, התמדה וללא דופי".

עוד צויין כי הנאשם תומך באמו החולה והוא נפגע כתוצאה ממעשיו מאחר שפוטר מעבודתו ו"הפסיד פנסיה ופיצויים".

טענתו העיקירת של הסניגור המלומד הינה שהנאשם הודה במעשיו מיד עם תחילת החקירה בחודש מרץ 2000 ועשה זאת אף בהזדמנות הראשונה שניתנה לו בבית המשפט.

כתב האישום נגד הנאשם (ואדם אחר) הוגש ביום 10.10.04, היינו למעלה מ-4 וחצי שנים מהיום שבו הודה הנאשם במיוחס לו.

בנסיבות אלה ובהסתמך על האמור בפסיקה ובין היתר בע"פ 2848/90, יוסף אסא נ' מדינת ישראל
, שבו נקבע שאין תועלת במאסר לאחר תקופה ארוכה, מבקש הסניגור לגזור על הנאשם עונש של מאסר מותנה וקנס כספי.

בקשה חילופית שהועלתה על ידי הסניגור המלומד הינה לשקול אפשרות של הטלת עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות.

בפני
ה נרגשת לבית המשפט, ביקש הנאשם להקל עימו ופירט את התקופה הארוכה בה היה בחרדה עקב אי סיום הפרשה.

עמדת הפסיקה בנושא עבירות מן הסוג דנן סוכמה ברע"פ 10231/03, ציון קורן נ' מדינת ישראל
(תק-על 2003(4), 480 ,עמ' 483). להלן ציטוט מן ההחלטה:

"חז"ל אמרו 'השוחד למה הוא דומה? לאבן - בכל מקום שנופלת שוברת' (מדרש תנחומא, פרשת תולדות, סימן ח')."
"דומה שבכך מתמצה הכול" (דברַי בע"פ 8573,8620,8710,8873,8901/96 מרקדו נ' מדינת ישראל
, פ"ד נא(5) 481, 592). ונאמר: "עבירות השוחד הן כנגע שאותו ואת פיתוייו יש להרחיק מעובדי הציבור ומן המשחרים לפתחיהם על-ידי סייגים וגדרות" (דברַי ברע"פ 5905/98 רונן נ' מדינת ישראל
, פ"ד נג(1) 728, 742). דינם של עוברי עבירות שכאלה ענישה קשה ומכאיבה בלי היסוסים ובלי רחמים, המביעה
את שאט הנפש של החברה ומרתיעה עבריינים בכוח. כך נאמר כי:

--- אם לא נעמוד על הפעלה יעילה של איסורי המשפט הפלילי בעניין כה חיוני למשטר החברתי, נביא רעה גדולה על הציבור. לא בכדי התריעו הוגי דעות, מנביאי ישראל ועד לימינו, על השוחד כרעה חולה מאין כמוה. השוחד הינו סימן ההיכר המובהק של משטרים לבנטיניים שחלילה לנו להידמות להם --- רחמנות יתרה כלפי הפרט בכגון אלה עלולה לעלות כדי התאכזרות לחברה כולה, פן היא תשקע ביוון המצולה של שוחד ושל שחיתות" (דברי השופט (כתוארו אז) מ' לנדוי בע"פ 427,412,407,405,389/72 זוקאים נ' מדינת ישראל
, פ"ד כז(2) 487, 497-496).

ועוד נאמר כי:

"עבירת השוחד היא מהחמורות ביותר במישור הציבורי. היא משחיתה את המידות. היא מהווה סכנה ליסודותיו של משטר חברתי צודק. היא מערערת את האמון של הציבור בשלטון --- החלטתו של בית משפט קמא להחמיר עם המערערים --- עונה על מדיניות הענישה בעבירות שוחד. כבר נאמר על עבירות השוחד כי ---'הסכנה לדמותו של השירות הצבורי ולאפיה של החברה בישראל היא כה גדולה, עד שאין להירתע מנקיטת אמצעי ענישה קשים ומורגשים היטב כלפי מי שעולה על דרך השוחד - אם כנותן, אם כלוקח או כמבקש, ואם כמתווך---'" (דברי השופטת ש' נתניהו בע"פ 4900,4886,4722/92 מרקוביץ נ' מדינת ישראל
, פ"ד מז(2) 45, 50-49).

ולא מכבר נאמר על עבירות אלה כי:

"הן חמורות ביותר, שכן עניין לנו במעשי שחיתות של עובד ציבור, שעיקרן הפרת אמונים ונטילת שוחד. מעשים אלה, בשירות הציבורי בכלל, ובמשטרה הממונה על אכיפת החוק בפרט, הנם בבחינת 'נגע ממאיר', המכרסם במעמדה של הרשות ובאמון שהציבור רוחש לה. לפיכך, הנטייה במקרים כאלה הינה, בדרך כלל, להעדיף את האינטרס הציבורי הקיים בהוקעת המעשים ובביעורם, על-פני שיקולים לקולא, הנובעים מנסיבותיו האישיות של המבקש" (דברי השופטת א' חיות בע"פ 6033/03 בראון נ' מדינת ישראל
, תקדין עליון 2003(2) 3286".

אין ספק כי הנאשם הורשע בביצוען של עבירות חמורות ביותר, שבגינן יש לגזור עונשי מאסר כבדים ומרתיעים.

נקבע לא אחת בפסיקה, כי התגובה ההולמת בגין ביצוע עבירות מן הסוג דנן הינה שליחתו של העבריין מאחורי סורג ובריח למשך תקופה ארוכה ביותר.

עם זאת, נקבע בפסיקה, כי יש בהתמשכות המשפט עינוי דין שיש בו כדי להשפיע במידה ניכרת על העונש המושת על הנאשם.

בפסק הדין העקרוני שצויין על ידי הסניגור המלומד, ע"פ 2848/90 יוסף אסא נ' מדינת ישראל
, מ"ד(4) 837, בחן בית המשפט העליון את הסוגיה והתייחס להתמשכות דיונים במשך עשור.

המדובר באדם שהורשע בעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, כאשר הוא נטל על עצמו, באמצעות חברה, התחייבויות ביודעו שזו נקלעה לקשיים כספיים ולא תוכל לעמוד בהם.
בית המשפט העליון קבע כי בנסיבות כפי שתוארו, היינו - בחלוף עשור שנים בהם לא עבר הנאשם כל עבירה נוספת, התרוקנה מתוכנה מטרת הענישה למאסר בפועל. על אותו אדם הוטל עונש של מאסר מותנה וקנס כספי.

באותו

פסק דין
שצויין על ידי הסניגור המלומד, קבע בית המשפט העליון כדלהלן:

"על עבירות כגון אלה בהן הורשע המערער יש להשית מאסר בפועל, ויש שהתמשכות המשפט, שהפכה לתופעה שאינה נדירה, אף היא לא תוכל כשלעצמה לשמש תמיד מגן לנאשם מפני הטלת עונש מאסר".

דעתי היא, שלאור המעשים החמורים בהם הורשע הנאשם ועל אף העובדה שחלפה תקופה של למעלה מ-5 שנים מיום ביצוען של העבירות, לא תוכל עובדה זו לשמש מגן לנאשם מפני הטלת עונש מאסר.

הנני מוצא לנכון לציין את העובדה שאלמלא הזמן הרב שחלף מיום ביצוען של העבירות, ראוי היה הנאשם להשלח למאסר לתקופה ארוכה.

בהתחשב במכלול הנסיבות ולאחר התלבטויות לא קלות בענין קולת העונש, הנני גוזר על הנאשם עונש של שנתיים מאסר מזה שנה אחת לריצוי בפועל והיתרה על תנאי.

התנאי הוא, שבמשך שנתיים מיום סיום ריצוי העונש, לא יעבור אחת העבירות בהן הורשע.

עוד הנני גוזר על הנאשם עונש של קנס כספי בסך 20,000 ₪ או 200 ימי מאסר תמורתו.

זכות ערעור לצדדים תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום כ"ז ב אדר ב, תשס"ה (7 באפריל 2005) במעמד הצדדים.


א. הבר
, שופט
סגן נשיא
שרון ד.








פ בית משפט שלום 3840/04 מדינת ישראל נ' דוד בן שלמה שמש, נתן בן חנוכה אבשלומוב (פורסם ב-ֽ 07/04/2005)