פסקי דין על עו"ד גור עמרם | פסקי דין על מרים ריזק | פסקי דין על ישיר אי די איי חברה לביטוח |

26508-11/15 תאמ     08/01/2017




תאמ 26508-11/15 עו"ד גור עמרם נ' מרים ריזק, ישיר אי די איי חברה לביטוח בע"מ








בית משפט השלום בכפר סבא


08 ינואר 2017
תא"מ 26508-11-15 עמרם נ' ריזק ואח'




בפני

כב' הרשם הבכיר צוריאל לרנר


תובע

גור עמרם
, עו"ד


נגד

נתבעות
1.מרים ריזק
2.ישיר אי די איי חברה לביטוח בע"מ



פסק דין


1.
תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 19.5.2015 ברח' אצ"ל ברחובות. התובע טוען לנזקים בסך כולל של 7,418 ₪, בגין הפסדי השתתפות עצמית וכינון פוליסה, וכן בגין בזבוז זמן וטרחה.

2.
המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים. בנוסף, לתובע טענות בתחום סדרי הדין, נוכח אי-עמידת הנתבעות בהוראות התקנות הנוגעות לסדר דין מהיר.

3.
אין חולק בעובדות אלה:

א.
המפגש בין כלי הרכב היה בין הפינה הימנית-קדמית ברכב הנתבעות, שהוא ג'יפ עם מגן חיצוני ממתכת לבין דופן שמאל (ממרכז הדופן ועד אחורי הרכב) של רכב התובע.

ב.
הכביש הוא כביש בעל 2 נתיבים, המתרחב ל-3 נתיבים ומשם ל-4, לקראת רמזור, כאשר הנתיב הימני מיועד לפניה ימינה בלבד, ומופרד באי תנועה משאר הנתבים; השני מימין מיועד לנסיעה ישר ולפניה שמאלה; ושני השמאליים לפניה שמאלה. מיקום התאונה הוא לערך במקום בו מתרחב הכביש מ-3 נתיבים ל-4, עד כ-20 מטרים מהרמזור (נתונים אלה נלמדו מתוך תמונות הכביש באתר
google maps
, לאחר השוואת תמונות אלה לתמונה שצולמה בזירת התאונה כמפורט להלן).

ג.
לאחר התאונה, יצא התובע מרכבו וצילם את רכב הנתבעות, באופן שגם רכבו נראה בחלקו בתמונה. בתמונה זו, רכב הנתבעות מצוי כולו בנתיב הנסיעה השני מימין, בסמוך לקו הפרדת הנתיב מזה שלשמאלו, ואילו רכב התובע מצוי באותו נתיב, כשהרווח בינו לבין קו הפרדת הנתיב גדול יותר, ואולי גדול דיו כדי לרמז שצדו הימני של רכב התובע נמצא מעבר לקו הימני שבין אותו נתיב לבין אי התנועה.

ד.
הנתבעת 1 לא יצאה מהרכב לאחר התאונה, ושני כלי הרכב המשיכו בנסיעה אל מעבר לצומת, אך לא נפגשו להחלפת פרטים (הגרסאות חלוקות באשר לפרטי סעיף זה, כפי שנראה להלן).

4.
התובע טוען כי נסע על הנתיב המדובר, מתוך מטרה לפנות שמאלה, כאשר הרגיש מכה משמאלו. הוא עצר את רכבו, יצא וצילם את התמונה המתוארת לעיל. הוא סימן לנתבעת 1 להמשיך אחריו, חצה את הצומת, אולם המתין לה לשווא, שכן היא חצתה את הצומת ונסעה הלאה. הוא נסע משם למשטרת רחובות להגיש תלונה, ומשהתברר שאין חוקר בתחנה היכול לגבות את התלונה, נסע למחרת לתחנה אחרת, שם הגיש את התלונה.

5.
הנתבעת 1 טוענת, כי היא זו שנסעה על הנתיב המדובר, מאחר שהתכוונה להמשיך ישר, וכי היתה בעמידה, כאשר רכב התובע, שהגיע מימינה, התפרץ לנתיבה, צמוד מדי לרכבה, והתחכך בפינת רכבה, תוך שהוא פוגע במגן המתכת ומוציא אותו חלקית ממקומו (בתצלום נראה המגן כשהוא מוטה קדימה באלכסון). היא הסבירה, כי התובע חצה את הצומת ופנה שמאלה, ואילו היתה צריכה להמשיך ישר, ועל כן המשיכה ישר, ולא היתה לה כוונה לעזוב את המקום. היא סברה שהתובע התנהג בגסות, גם בכך שלא הציע את עזרתו בטיפול במגן שכמעט נעקר ממקומו. היא הסבירה, כי בסופו של יום לא נזקקה למוסך, שכן בעלה הצליח לחזק את הברגים הרלבנטיים, והחזיר את המגן למקומו.

6.
לא נשמעו עדים נוספים.

7.
בעניין סדרי הדין, טענת התובע היא כי כתב ההגנה הוגש שלא כדין, משלא צורף לו תצהיר תמיכה של הנתבעת 1, אלא רק תצהיר של פקיד הנתבעת 2, שאינו יכול להצהיר על העובדות לאשורן. יוער בהקשר זה, כי הדיון נקבע בהודעת מזכירות הכוללת הנחיות לקראת הדיון, ועיקרן, שאלמלי יסכימו הצדדים להכרעה על פי עדויות בעל פה, תוך הסמכת בית המשפט למתן פסק-דין על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, הרי שעליהם להגיש את העדויות בתצהירים. כאמור, תצהיר של הנתבעת 1
לא צורף. אף על פי כן, ותוך שהוא שומר על זכויותיו בעניין זה, הסכים התובע כי עדותה של הנתבעת 1 תישמע בדיון.

8.
בין שתי הגרסאות, הנוגעות לארוע התאונה, אני סבור שיש להעדיף את גרסת התובע, גם אם לא בשופי. כידוע, במשפט האזרחי די בכך שצד אחד משכנע, שגרסתו מסתברת יותר, ולו במקצת, כדי שזו תאומץ במלואה. כבר עתה אוסיף, כי לאותה תוצאה הייתי מגיע גם אם הייתי בוחר בהכרעה על יסוד הטענות הדיוניות, כפי שנראה.

9.
שתי הגרסאות אפשריות. מתמונת מנח כלי הרכב לאחר התאונה לא ניתן לדעת אל נכון מיהו שסטה לנתיב נסיעת רעהו, ולמעשה, אילו רק מהתמונה היינו נבנים, כי אז היה מקום לקבוע, שגרסת הנתבעת מסתברת מעט יותר, נוכח מיקום שני כלי הרכב ביחס לנתיב, כמתואר למעלה. גם תיאור כוונות נסיעת כל אחד מהם אינו מסייע לנו, באשר האפשרות שהנתבעת 1 נסעה בנתיב השמאלי, שהיה, אולי, מהיר יותר (נוכח התפצלותו לנתיבי משנה), עד שהתקרבה לרמזור, ואז סטתה ימינה כדי להיכנס לנתיב הממשיך ישר, אפשרית במידה דומה לכך שהתובע נסע בנתיב הימני, שהיה, אולי, מהיר יותר (נוכח היציאה ממנו ימינה בלא רמזור), עד שהתקרב לרמזור, ואז סטה שמאלה כדי להיכנס לנתיב הפונה שמאלה. בשני המקרים מדובר בצורת נהיגה בלתי ראויה, אך שכיחה ביותר בכבישי ארצנו, ולא ניתן להעדיף גרסה אחת על השניה.

10.
ואף על פי כן, 3 נקודות תומכות בגרסת התובע, ומאפשרות קביעה, כי היא עדיפה על פני רעותה: ראשית, נזקי התובע אינם מתחילים בקדמת רכבו, אלא באמצע הדופן, ומכאן כי אין זה מסתבר שהוא פגע ברכב עומד, שכן מקום בו חלקו הקדמי של הרכב עבר בלא מגע, יש להניח כי כולו יעבור בלא מגע, אלא אם הסטיה שלו היתה חדה מאד, והדבר אינו מתיישב עם אופי הנזק, הנראה כשפשוף ארוך ומתמשך, וגם לא עם צורת נהיגה מסתברת במעבר מנתיב לנתיב. שנית, הנתבעת לא תבעה את נזקיה, גם אם נתנה לכך הסבר, שלא נתמך בעדותו של בעלה, שיכול היה להעיד על תיקון הרכב, אך לא עשה כן. שלישית, התנהלות התובע לאחר התאונה משקפת התנהלותו של אדם שנפגע בתאונה, ולא כזה שגרם לה – הן בצילום שטרח לבצע, והן בהגשת התלונה במשטרה (על פני שני ביקורים בשתי תחנות שונות).

11.
שלוש נקודות אלה אינן מכריעות, כל אחת כשלעצמה, אולם בהצטברן הן יוצרות מאסה קריטית מספיק המאפשרת, כאמור, להכריע את הכף לטובת גרסת התובע.

12.
מן העבר השני, כאמור לעיל, גם נקיטה בגישה דיונית דווקנית היתה מולידה תוצאה דומה, שכן אין ספק שהתובע צודק בטענותיו. מעיקר הדין, בוודאי שהיה על הנתבעות לצרף לכתב ההגנה את תצהירה של הנתבעת 1, ולא תצהיר של פקיד המעיד מתוך ניירת. מדובר במחלוקת שהיא בעיקרה עובדתית, ואין כל הצדקה מהותית לאי-צירוף תצהיר של עד הראיה היחיד מצד הנתבעות.

13.
אמנם, מדובר בתיקים המתנהלים לאלפים בין "שחקנים" קבועים (כגון: חברות ביטוח וחברות השכרה), להם מוסכמות דיוניות החורגות מהוראות התקנות, ועל כן לא הייתי ברגיל מדקדק עמם באשר לסטיות מוסכמות מהוראות התקנות (כבכל הסדר דיוני סביר), אולם שני עניינים מחריגים מקרה זה מהכלל האמור: ראשית, התובע אינו "שחקן" קבוע שכזה, ועל כן המוסמכות הענפיות אינן מחייבות אותו או אפילו חלות עליו; ושנית, במקרה זה יצאה, כאמור לעיל, הודעת מזכירות המעבירה לצדדים את הנחיות כב' סגנית הנשיאה בבית משפט זה, לפיהן על הצדדים להתאים את כתבי הטענות להוראות התקנות הנוגעות לסדר דין מהיר, אלא אם יגיעו להסדר דיוני מפורש ומפורט.

14.
הסדר כזה לא הושג, ועל כן שומה היה על הנתבעות לצרף תצהיר של הנתבעת 1, אם לא בתמיכה לכתב הגנה, אז כתצהיר עדות ראשית. לא זה נעשה ולא זה נעשה, ועל כן מעיקר הדין, לא היה מקום לשמוע את הנתבעת 1 כלל, והיה מקום לאמץ את גרסת התובע בהעדר גרסה נוגדת (זאת אם לא היה מקום לקבל את טענתו כי דין כתב ההגנה מלכתחילה למחיקה).

15.
משכך, אני קובע כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על שכם הנתבעת 1, ועל כן על הנתבעות לשאת בנזקים שנגרמו לתובע. בהקשר זה אעיר, כי אמנם אין זה מקובל, על פי אותן מוסכמות ענפיות, לפסוק פיצוי בעבור נזקים כלליים כגון השחתת זמן וטרחה, אולם במקרה זה, בו נתקבלה גרסת התובע, כי בזבז את זמנו בשני ביקורים בתחנת המשטרה, זאת עוד לפני התייחסות לזמן המושחת, ברגיל, בטיפול בכל ענייני תיקון הרכב והתביעה, הרי שאני סבור שהסכום שנתבע כפיצוי עבור נזקים כלליים הוא סביר.

16.
לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע סך של 7,418 ₪, וכן את אגרת התביעה בסך 378 ש"ח, כשסכומים אלה נושאים הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד היום, וכן בשכ"ט עו"ד בסך של 1,302 ₪. כל הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום.

ניתן היום,
י' טבת תשע"ז, 08 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.









תאמ בית משפט שלום 26508-11/15 עו"ד גור עמרם נ' מרים ריזק, ישיר אי די איי חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 08/01/2017)