פסקי דין על פרדי רובינסון | פסקי דין על יגאל זילכה | פסקי דין על יגאל מולי תיירות | פסקי דין על קווין ייזום ותיירות (2002) |

38156-05/16 א     09/01/2017




א 38156-05/16 פרדי רובינסון נ' יגאל זילכה, יגאל מולי תיירות בע"מ, קווין ייזום ותיירות (2002) בע"מ








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 38156-05-16 רובינסון נ' זילכה ואח'







מספר בקשה:20
לפני
כבוד הרשמת- השופטת
עינת רביד


מבקש

פרדי רובינסון


נגד


משיבים

1. יגאל זילכה
2.
יגאל מולי תיירות בע"מ
3. קווין ייזום ותיירות (2002) בע"מ





החלטה

לפני בקשת המשיבים לביטול צו עיקול זמני שהוטל על נכסיהם וזאת בהתאם להחלטה מיום 25.5.16.
רקע
1.
המבקש (להלן: "רובינסון") הגיש ביום 18.5.16 תביעה כספית נגד המשיבים על הסך של 28,731,234 ₪.
2.
במסגרת התביעה עתר רובינסון לחייב את המשיב 1 (להלן: "זילכה") לשלם לו את כל הכספים המגיעים לו בגין מכירת בית הקזינו בעיר אגדיר במרוקו בו החזיקו רובינסון וזילכה בחלקים שווים (יחד עם נוספים) וזאת עד לסך של 23,918,395 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהמועד בו הועברה התמורה לזילכה. עוד עתר רובינסון לחייב את זילכה לשלם לו את חלקו בגין הכספים, שחולקו על ידי בתי הקזינו באגדיר וטנג'יר במרוקו, ושהצטברו בחברות המשותפות לרובינסון וזילכה: חברת
helpsol limited (cyp)



(להלן: "הלפסול" או "החברה הקפריסאית"), המשיבה 3 - חברת קווין ייזום ותיירות (2002) בע"מ
, וחברת
windview
, וזאת בין השנים 2011- 2015,
כספים אותם נטל זילכה לכיסו בסך של 4,812,839 ₪.
3.
עוד עתר רובינסון לקבלת צו מניעה שיאסור על זילכה לקבל כל החלטה או לבצע כל פעולה ביחס לכספי התמורה שיתקבלו בגין מכירת בית הקזינו בעיר טנג'יר, ככל שתמומש אופציה למכירה, ובכלל זה לאסור על רובינסון להוציא את כספי התמורה מהמשיבה 3, אשר באמצעותה מחזיקים רובינסון וזילכה בשרשור בבית הקזינו בטנגי'ר, או מכל חברה או גורם אחר בו צפויים להתקבל כספי התמורה ממכירת בית הקזינו.
4.
לטענת רובינסון בית הקזינו באגדיר הוחזק על ידי רובינסון וזילכה בחלקים שווים, של 20.5% לכל אחד, וזאת באמצעות החברה הקפריסאית בה מחזיקים רובינסון וזילכה בחלוקה שווה. וכי הנתבע הוא דירקטור יחיד בחברה הקפריסאית והוא שולט בכל הנעשה בה. ביתרת הזכויות בבית הקזינו באגדיר מחזיקות חברות בשם
narvilia


(41%) ו-
bardila
(18%). לעניין אחזקותיו של רובינסון ציין זה כי 50% ממניותיו נמכרו למר אסף ברזני, וכי המניות עדיין רשומות על שמו והוא מחזיק במניות אלו בנאמנות עבור מר ברזאני.
5.
לטענת רובינסון נודע לו כי התבצעה עסקה למכירת הזכויות בבית הקזינו באגדיר לחברה ספרדית בשם
cirsa
, בתמורה לסכום של 22.6 מיליון יורו וחלוקת דיבידנדים צבורים בחברה הנמכרת המסתכמים לסכום של כחמישה מיליון יורו, וחלקו בסכומים אלו עומד על 4.51 מיליון יורו בתוספת דיבידנדים בסך של 1.025 מיליון יורו. כספי התמורה בגין המכירה היו אמורים להגיע לחברה הקפריסאית ומשם להתחלק שווה בשווה בין רובינסון לזילכה, אלא שזילכה ניצל את שליטתו באופן בלעדי בחברה המשותפת וגזל את חלקו מרובינסון, וזאת תוך הפרת התחייבות מיום 19.5.14 להעביר לו את חלקו בתמורת המכירה של בית הקזינו באגדיר.
6.
עוד טוען רובינסון כי עניינה של התביעה אף בכספים שהצטברו בחברות המשותפות לרובינסון ולזילכה, אשר חולקו כדיבידנדים מבתי הקזינו בטנגי'ר ואגדיר בין השנים 2011- 2015.
7.
בהתאם לטענותיו של רובינסון, בינו לבין זילכה התקיימו קשרים עסקיים במסגרתם הקימו, בין היתר, בתי קזינו ברומניה, בעיר בוקרשט, ובמרוקו, בערים טנג'יר ואגדיר. לטענת רובינסון, במהלך השנים קיבל כספים מועטים בגין פעילות בית הקזינו ברומניה תוך שהדוחות שהומצאו לו הצביעו על רווחים מועטים אם בכלל. לטענת רובינסון בדיעבד התברר לו כי לאורך של שנות ניהול הקזינו על ידי זילכה ועד להנפקתו בבורסה באנגליה (1995 -2005) הוצאו רווחי הקזינו במזומן במגוון שיטות מרמה שונות והועברו באמצעות בלדרים ישירות לזילכה. לצורך מעשה מרמה זה בוצעה מערכת הנהלת חשבונות כפולה האחת דוחות כספיים רשמיים – שהם דוחות פיקטיביים והשנייה מערכת חשבונות אמתית ונסתרת, אשר התבססה על הרווחים האמתיים של הקזינו. לטענת רובינסון, מהמסמכים והעדויות שנאספו על ידו עלה כי בין השנים 1996 – 2005 גזל זילכה מהקזינו סך של 60,255,000 דולרים. עוד טען רובינסון כי מעשים אלו נמשכו גם בבתי הקזינו במרוקו, לגביהם נודע לו כי קיימים רווחים צבורים של 10 מיליון דולר בבית הקזינו באגדיר, ו- 2.5 מיליון דולר בטנג'יר.
8.
בכל הנוגע לעילות אלו של רובינסון התנהל בין הצדדים הליך בוררות, בין השנים 2010- 2015, בפני
כבוד השופט בדימוס אורי גורן (להלן בהתאמה : "הבוררות", "הבורר"). הליך הבוררות הופסק על ידי הבורר לבקשת זילכה בהחלטה מיום 3.2.15.
9.
לאחר החלטת הבורר להפסיק את הבוררות פנה רובינסון לבית המשפט בבקשה למינוי בורר חליף, הפ"ב 5237-11-15, וכן בבקשה לסעדים זמניים.
10.
במסגרת החלטת כבוד סג"נ י' שבח מיום 12.1.16 התקבלה בקשת רובינסון וניתן צו מניעה זמני נגד זילכה והמשיבה 2 (להלן: "מולי תיירות") האוסר עליהם למשוך את הכספים המצויים, שהשתלמו או שישתלמו בעתיד, בחברה הקפריסאית והמשקפים את חלקו של רובינסון - 20.5% - בתמורה בגין מכירת בית הקזינו אגדיר שבמרוקו (להלן: "החלטת השופטת שבח").
11.
במסגרת החלטת השופטת שבח, צוינו הדברים הבאים:

"מהאמור לעיל אין מניעה לקבוע, כי המבקש חצה את רף ההוכחה הנדרש בצו מניעה זמני, והראה זכות לכאורית בכספים המהווים 20.5% מהתמורה בגין עסקת המכר, וכי נושא זה נמנה על הנושאים עליהם נסב הסכם הבוררות.
לא מצאתי כי יש בהסכם קולל, על פניו, לאיין את זכויותיו של המבקש, כפי שטוען המשיב, אף לא במכירת מקצת מזכויותיו למר ברזני, שהמשיב 1 לא מכיר בתקפותה, משהמבקש עודנו מחזיק בהן בנאמנות עבורו.
נוכח היריבות הקשה שבין הצדדים ונוכח העובדה שהמשיב הסתיר וממשיך להסתיר מהמבקש את פרטי העסקה, שלא לומר שלא העביר לו מאומה על חשבון התמורה הגם שנטען ע"י בא כוחו
שכבר שולמה, חששו של המבקש לפיו חלקו בתמורה לא יועבר לו, למרות היותו בעל זכויות בקזינו, אינו קלוט מהאוויר ויש לו על מה שיסמוך....".
12.
לאחר שהוגשו תגובות הצדדים בבקשה למינוי בורר חליף, קבעה כבוד השופטת שבח, בהחלטה מיום 12.2.16, כי אין מקום בנסיבות העניין למינוי בורר וכי טענות הצדדים יתבררו במסגרת תביעות שיוגשו על ידם. במסגרת אותה החלטה נקבע כי הסעד הזמני שניתן בהחלטה מיום 12.1.16 יעמוד בתוקפו לתקופה של 90 יום מיום מתן ההחלטה, וזאת על מנת לאפשר לרובינסון, ככל שירצה בכך, להגיש תביעתו לבית המשפט ולעתור לסעדים זמניים.
13.
ביום 18.5.16 הוגשה התביעה הנדונה במסגרתה עתר רובינסון לסעדים זמניים של צו מניעה והטלת עיקולים. במסגרת בקשתו למתן צו מניעה התבקש בית המשפט להורות כי זילכה יימנע מלקבל החלטה או לבצע כל פעולה ביחס לכספי התמורה שיתקבלו בגין מכירת בית הקזינו בעיר טנג'יר במרוקו, ובכלל זה לאסור על זילכה להוציא את כספי התמורה מהמשיבה 3, אשר באמצעותה מחזיקים רובינסון וזילכה בשרשור בבית הקזינו בטנג'יר. בית המשפט על ידי כבוד השופטת שושנה אלמגור, קיבל הבקשה בהחלטתו מיום 19.5.16.
14.
בנוסף הגיש רובינסון בקשה להטלת עיקולים זמניים, היא הבקשה מושא הליך זה, במסגרתה עתר רובינסון להטיל עיקול על הכספים או הנכסים של המשיבים והנמצאים בידי המחזיקים, וזאת בגין מכירת בתי הקזינו במרוקו. במסגרת אותה בקשה נדרש בית המשפט להטיל עיקול אף על חשבונה של המחזיקה, הגב' שירלי זילכה – אשתו של זילכה, אשר לטענת רובינסון, הכספים הוברחו אליה.
15.
בהחלטה מיום 19.5.16 נדחתה הבקשה להטלת עיקולים זמניים תוך שנקבע, בין היתר, כי לא הונחה תשתית עובדתית באשר ליסוד ההכבדה, זאת בשים לב כי הצדדים מנהלים עסקים במיליוני שקלים. עוד צוין כי לא ברור נושא השיהוי בהגשת הבקשה כסעד דחוף במעמד צד אחד, עת המבקש יודע על ההפרה הנטענת בבקשה כבר מיום 1.2.16. במסגרת אותה החלטה נקבע כי ניתנת למבקש האפשרות להתייחס לנושאים אלו תוך 7 ימים וכי הבקשה תיבחן בשנית.
16.
לאחר מתן ההחלטה הוגשה הודעה מטעם המבקש במסגרתה נעשתה התייחסות לנושאים לעיל, אשר לאחריה ניתן ביום 25.5.16 צו עיקול כמפורט בבקשת העיקול.
17.
זילכה הגיש בקשה לביטול עיקולים, אשר נתמכה בתצהירו. לאחר שהוגשו טענות הצדדים, נקבע דיון במסגרתו נחקרו רובינסון וזילכה, והצדדים הגישו סיכומיהם.


עיקר טענות רובינסון
18.
לטענת רובינסון עניינו של צו העיקול הזמני הוא הקפאה של אותם כספים שנגנבו על ידי זילכה ושצו המניעה הזמני שניתן על ידי כבוד השופטת שבח אסר על העברתם.
19.
לטענת רובינסון גניבת הכספים על ידי זילכה תורצה על ידו בדיעבד בטענה לקיזוז מחוב מומצא, שכבר נמצא בבירור משפטי בין הצדדים עוד משנת 2010, במסגרת הליך בוררות, שלימים הופסק לפי בקשת זילכה. במסגרת הליך הבוררות נדונה תביעתו העיקרית של רובינסון נגד זילכה בגין גניבה מבית הקזינו ברומניה, אשר נמשכה משנת 1996 עד לשנת 2005. כאשר לצורך משקל נגד תביעת רובינסון הגיש זילכה תביעה שכנגד בטענות סרק לקיזוז חוב בדוי, בגינו גם תירץ את הגניבה הנוכחית.
20.
לטענת רובינסון, טוען זילכה כי החוב כלפיו הוא מכוח הסכם שנכרת בשנת 2005 ואשר מכונה על ידי הצדדים הסכם קולל (להלן: "הסכם קולל"), כאשר לטענת רובינסון שני אירועים מאוחרים להסכם קולל שוללים מזילכה את האפשרות לקזז בגין אותו חוב מומצא. האירוע הראשון הוא חתימה על הסכם משנת 2010 במסגרתו הסכימו הצדדים להעביר את המחלוקות להליך בוררות, כאשר במסגרת הסכם זה יצרו הצדדים הפרדה בין מחלוקות עבר, קרי עד לשלהי 2010, אשר יתבררו במסגרת הליך הבוררות, לבין הכספים שיגיעו בהתאם לחלקם בבתי הקזינו לאחר ההסכם 2010, כאשר הותנה והוסכם כי הצדדים מחויבים לחלק בחלקים שווים את יתרת הכספים המצויים בבתי הקזינו וחברות האחזקה המשותפות.
21.
האירוע שני, ביום 19.5.14 התחייב זילכה מפורשות ובכתב להעביר לרובינסון את חלקו בתמורת המכירה של בית הקזינו באגדיר, לרבות חלקו בדיבידנדים הצבורים במסגרתו צוין: "ככל שתבוצע העסקה שבנדון, יופקד חלקו של מרשך בתמורה בצירוף חלקו בכספי הדיבידנדים שלא חולקו עקב אי הסדרת ענייני המיסוי שלו, בידי נאמן להסדרת ענייני מיסוי אלה".
22.
לטענת רובינסון, זילכה הסתיר באופן שיטתי את העסקה, ואף לאחר שניתן צו עיקול זמני וזילכה והגיש בקשה לביטולו לא חשף את מלא הפרטים בנוגע למכירת בתי הקזינו. לטענת רובינסון כאשר פנה לזילכה לקבלת הכספים לא העלה זילכה כל טענה בזמן אמת לפיה הוא מקזז את חלקו של רובינסון, ואף לא טרח לשלוח הודעה בדבר קיזוז זה.
23.
לטענת רובינסון במסגרת ההליך בבקשה לצו מניעה שיקר זילכה עת טען בדיון, אשר התקיים בדצמבר 2015, כי העסקה והושלמה "לפני זמן רב", ואילו בחקירתו בהליך הנדון טען כי רק בחודש דצמבר הועברו הכספים והוא נטל את כספו של רובינסון.
24.
לטענת רובינסון בחקירתו הודה זילכה, בין היתר, בדברים הבאים : כי בית הקזינו באגדיר נמכר וכי העסקה כוללת אופציה למשך שנה למכירת בית הקזינו בטנג'יר; כי בגין המכירה והדיבידנדים התקבל סך של כ-
10.5 מיליון יורו; כי הכספים התקבלו בהלפסול ומשם הועברו הכספים אל זילכה אשר עשה בהם שימוש לתשלום חובותיו.
25.
לטענת רובינסון בנסיבות אלו טענותיו של זילכה הן טענות מסוג "הודאה והדחה" ודי בכך כדי לספק את דרישת ה"ראיות לכאורה".
26.
באשר למאזן הנוחות וחשש להכבדה טוען רובינסון כי זילכה הודה בעדותו, כי מכר את בתי הקזינו, נטל הכספים ולא העביר מידע וכסף לרובינסון, כאשר על פי ההלכה הפסוקה די במעשי תרמית והברחה, כדי לקיים את יסוד ההכבדה. בנוסף הוכח כי זילכה וחברת (י.ז.) קווינקו בע"מ, שבבעלותו, מצויים בקשיים כלכליים של ממש. כאשר בחקירתו הודה כי על חברה זו רשומה הערת "עסק חי", ולזילכה יש חוב של עשרות מיליוני שקלים לבנק לאומי וכן לגורמים נוספים וכי עשה שימוש בכספים שהתקבלו לצורך תשלום חובותיו.
עיקר טענותיו של זילכה
27.
לטענת זילכה, רובינסון הוא עבריין מורשע, אשר אין לקבל את גרסתו. לטענתו, רובינסון העלים מבית המשפט את הסכם קולל, שהוא הסכם חלוט המעיד על חוב עצום אותו הוא חב לזילכה, וכן תביעה, אשר הגיש נגדו זילכה חודש וחצי לפני הגשת תביעה זו (ת.א. (ת"א) 2215-04-16) על הסך של עשרה מיליון שקלים, שעילתה הפרת הסכם חלוט בין הצדדים, ואשר במסגרתה הודעת קיזוז מפורטת.
28.
לטענת זילכה, אף כי רובינסון ידע על התביעה, אשר במסגרתה נעשתה התייחסות לכספי התמורה וצוין במפורש כי הללו קוזזו כדין עוד טרם שניתן צו מניעה ביום 12.1.16, לא נעשתה בבקשה כל התייחסות רצינית לתביעה למעט הפניה אליה במסגרת הערת שוליים. עוד נטען כי מגמה זו של הסתרה המשיכה בהגשת תביעה נפרדת תחת הגשת תביעה נגדית, וזאת על מנת ליצור ניתוק מלאכותי שנועד להסתיר מבית המשפט את העובדות לאשורן.
29.
עוד טוען זילכה, כי רובינסון הסתיר מבית המשפט את הסכם קולל. לטענתו, הוא ורובינסון היו בעלים משותפים במספר חברות, שניהלו עסקים בחו"ל. במסגרת הסכמה להפריד חלק מעסקיהם הפרטיים המשותפים כרתו רובינסון וזילכה וחברות שבשליטתם בחודש מרץ 2005, ולאחר מו"מ אינטנסיבי, הסכם מפורט ומפורש בכתב, שהסדיר את כל ההתחשבנויות ביניהם וקבע את חיובי הצדדים לו וזכויותיהם, לרבות יתרות החוב של רובינסון כלפי המבקש, תנאי תשלומן והתחייבויות נוספות לרובינסון. במסגרת הסכם זה התחייב רובינסון, בין היתר, לשלם לזילכה סך של 4.7 מיליון דולר בשני תשלומים; להעביר לחברה בשליטת זילכה 6.1% ממניות בחברת
eurom bank s.a

, שבבעלות בנק ברומניה וכן לשלם לזילכה מידי שנה 6.5% ממחזור המכירות של
rombarble s.r.l

, שבבעלותה מחצבה ברומניה. מניותיהן של שתי החברות הללו היו בבעלות חברת קולל
kolal b.v

, אשר הוחזקה כולה על ידי חברות קווין פיתוח ותיירות, 50% לכל צד, כאשר אחזקותיו של זילכה נמכרו לרובינסון במסגרת הסכם קולל כנגד התחייבויותיו המפורשות בהסכם זה. עוד נקבע בהסכם קולל כי הוא מהווה הסדר סופי בין הצדדים ביחס לנושאים הנזכרים בו וכי לאחר חתימתו לא תהיה לצדדים טענות מכל סוג שהוא בין אם היא ידועה במועד ההסכם ובין אם לאו. לטענתו בעוד שהוא עמד בהסכם רובינסון הפר אותו.
30.
לטענת זילכה נוכח אי עמידת רובינסון בהסכם קולל, דרש זילכה לקיים את הקבוע בהסכם לעניין תניית הבוררות לצורך יישוב המחלוקות בין הצדדים. לאור סירובו של רובינסון לקיומו של הליך בוררות הגיש זילכה תביעה לבית המשפט המחוזי בת"א לאכיפת תניית הבוררות בהסכם קולל, הפ"ב 12076-06-10.
31.
ביום 21.7.10 נערך בין הצדדים הסכם פשרה, אשר קיבל תוקף של

פסק דין
במסגרת הפ"ב 12076-06-10. בהסכם הפשרה נקבע כי כל המחלוקות תתבררנה ותוכרענה על ידי בורר מוסכם, השופט בדימוס אורי גורן.
32.
לטענת זילכה הסכם קולל המשיך לעמוד בתוקפו גם לאחר אישור הסכם הפשרה ואף ניתן לו תוקף של

פסק דין
חלוט, לעניין זה מפנה זילכה לסעיף 8 להסכם הפשרה.
33.
עוד טוען זילכה כי בסופו של יום בוטל הליך הבוררות, בין היתר, בשל ההליך הפלילי שננקט נגד רובינסון, במסגרתו הועמד לדין בגין עבירות חמורות על ידי פרקליטות מיסוי וכלכלה, הליך במסגרתו הורשע רובינסון בכל האישומים נגדו, ונגזרו עליו 15 חודשי מאסר.
34.
לטענת זילכה, במסגרת הליך הבוררות והן בחקירתו בפני
כבוד השופטת שבח, הודה רובינסון בחובו הכספי לזילכה בגין הסכם קולל, אך העלה כנגד חוב זה טענות קיזוז מופרכות בסכומים דמיוניים, אשר הוא מושתק מלהעלותן נוכח התחייבויותיו בהסכם קולל ותניות הוויתור המפורשות בו.
35.
לטענת זילכה, נוכח התחייבויות הצדדים בהסכם הפשרה ונוכח הפרת הסכם קולל על ידי רובינסון קיזז זילכה את חובותיו החלוטים של רובינסון כלפיו מתוך תמורת בית הקזינו באגדיר, שמניותיו הוחזקו כולן על ידי זילכה לצורך זה.
36.
לטענת זילכה אין ממש בטענותיו של רובינסון ביחס להסכם קולל, ויש לדחותן. באשר לטענת רובינסון כי הסכם קולל נכרת על בסיס הטעיה ועל כן דינו בטלות אזי המדובר בטענה שאין לשעות לה שכן המדובר בהסכם חלוט, אשר קיבל תוקף של

פסק דין
. לעניין זה מוסיף זילכה, כי אין מקום לטענת רובינסון לפיה יסודו של סעיף היתרות בהסכם קולל הוא בתרמית והטעיה ועל כן הוא ביטל אותו במסגרת סעיף 83 לתצהיר התומך בתשובה לבקשה לביטול עיקולים. לעניין זה טוען זילכה כי לא ניתן לבטל הסכם חלוט, שקיבל תוקף של

פסק דין
באמצעות טענת סרק, שהעלה רובינסון במסגרת ההליך הנדון.
37.
עוד טוען זילכה כי יש לדחות את טענותיו של רובינסון לפיהן חיוביו בהסכם הם כלפי "הצדדים הקרובים", שהם עבור בובליל וקלאב הוטל ולא עבור זילכה, שכן מעיון בהסכם, בסעיף ה"והואיל" השני להסכם קולל, מצוין זילכה גם כאחד הצדדים הקרובים. עוד טען זילכה, כי הסכם קולל נכרת בינו לבין רובינסון וחברות בשליטתם, וכל עניין הצדדים הקרובים אינו רלוונטי לזכויות ולנכסים שמכר זילכה לרובינסון אלא רק לעניין הערבויות שהעמידו הצדדים הקרובים וביניהם זילכה לחובות קולל.
38.
בנסיבות האמורות טוען זילכה כי די בחובו הכספי של רובינסון כלפיו וזאת מכוח הסכם קולל לבד, המגיע לסך של מעלה מ- 29 מיליון ₪, כדי לקזז את מלוא התמורה בגין עסקת אגדיר.
39.
באשר לזכותו לבצע קיזוז טוען זילכה כי הודעת הקיזוז בוצעה בהתאם לדין, ואף פורטה במסגרת כתב התביעה שהגיש נגד רובינסון. לטענתו, אין בהסכם הפשרה כדי למנוע ממנו לבצע קיזוז , שכן הסכם הפשרה נועד להסדיר את כל המחלוקות במהלך תקופת הבוררות, תוך קביעת הסדרי ביניים לתקופת הבוררות וביניהם ההסכמה על חלוקת יתרות שוטפת, על כן ושעה שהבוררות בוטלה זכאי זילכה לממש את הזכויות ולגבות את החוב באמצעות הקיזוז שבוצע על ידו.
40.
לטענת זילכה, בקשת העיקול בעניינה של רעייתו הוגשה שלא כדין מבלי שהיא צורפה כמשיבה אלא כמחזיקה והצו נגדה הושג בכחש ומרמה, שכן לא נתבקש נגדה צו עיקול אלא עיקול על הכספים המצויים בחשבון הבנק שלה כמחזיקה ואשר מקורם בכספי התמורה בגין עסקת מכר בית הקזינו באגדיר. חרף זאת הוטל עיקול על חשבונותיה כמשיבה. עוד נטען כי במסגרת הדיון בתיק התברר כי הטלת העיקול על חשבונותיה לצורך תפיסת כספי התמורה ממכירת בית הקזינו לא הושגה ועל כן ואף מנימוק זה יש להורות על ביטול העיקולים נגדה.
41.
עוד נטען כי לא היה מקום להטיל עיקול על חשבונות החברות, שכן זילכה הוא בעל מניות בהן ועל כן יכול היה רובינסון להטיל עיקול על מניותיו של זילכה בחברות, אך לא על חשבונותיהן. לטענת זילכה במסגרת סיכומיו זנח רובינסון את טיעוניו לעניין העיקולים על החברות וגב' זילכה משמע כי זנח הטענות נגדם.
42.
באשר לטענת ההכבדה טוען זילכה כי מעדותו של רובינסון עלה כי ככל שיתקבלו כספים במסגרת ההליך הנדון יידרש להעבירם לקופת הנושים של חברת מילימור, מכאן שאין לו כל טענת הכבדה, וטענה כזו יכולה להעלות על ידי נאמן לקופת הנושים.
תשובת רובינסון
43.
לטענת רובינסון זילכה אינו מתמודד עם הטענה לפיה במסגרת התחייבות מאוחרת התחייב זילכה שלא לבצע קיזוז. וכי במסגרת מכתב מיום 19.5.14 התחייב להעביר לרובינסון את חלקו בתמורת המכירה של הקזינו באגדיר, לרבות חלקו בדיבידנדים הצבורים. בנוסף במסגרת ההסכם משנת 2010 התחייבו הצדדים במסגרת סעיף 12 להסכם שלא יבוצעו קיזוזים, וכי לא הוסכם כי קיומו של הסכם זה תלוי בהמשך קיומו של הליך בוררות.
44.
באשר להודעת הקיזוז טען רובינסון כי אף במסגרת תגובת זילכה לבקשה לצו מניעה, בפני
כבוד השופטת שבח, לא העלה זילכה את טענת הקיזוז, ולא פירט את גובה הקיזוז, וטענה זו הועלתה רק לאחר מכן על ידי הפניה לכתב התביעה שהוגש על ידי זילכה.
45.
באשר לטענותיו ביחס לגב' זילכה והחברות טען רובינסון כי הוא עומד על טענותיו כלפיהם, כעולה בסיכומיו. עוד טען כי הגב' זילכה קיבלה הודעה למחזיק, וכן כי העיקול על חשבונותיה הוטל כדין שעה שכספי הגניבה הועברו אליהם.
46.
באשר לחברות נטען כי המשיבה 2, מולי תיירות, שהמשיב מחזיק 85% ממניותיה, היא בעלת 50% מהון המניות של המשיבה 3, חברת קווין ייזום, המחזיקה בשרשור בבית הקזינו בעיר טנג'יר במרוקו. בהינתן שהמדובר במכירת בתי הקזינו במרוקו – הרי שחברות אלו רלוונטיות לצו העיקול. לעניין זה הפנה רובינסון לטענת זילכה בבקשה לאיחוד תיקים, שם טען כי "החברות שצורפו לתובענות אינן אלא מסגרות משפטיות שבשליטת רובינסון או זילכה והסכסוך האמתי בשתי התובענות הוא כאמור בין רובינסון לזילכה".
דיון והכרעה
המסגרת הנורמטיבית
47.
על פי תקנות 362 ו-374 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), סעד של עיקול זמני יינתן כאשר:

א.
בית המשפט שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת תביעה;

ב.
מאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש צו העיקול, דהיינו: הנזק אשר יגרם למבקש צו העיקול, אם לא יינתן צו העיקול, גדול יותר מהנזק אשר יגרם למשיב, אם יינתן צו העיקול;

ג.
הבקשה למתן צו עיקול הוגשה בתום לב והינה מידתית;

ד.
בית המשפט שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן צו העיקול יכביד על ביצוע פסק הדין.
ראו לענין זה רע"א 6614/06 כפרית תעשיות (1993) בע"מ נגד
icc industres inc

(מיום 4.1.2007), להלן: "פס"ד כפרית".
48.
שני המרכיבים – סיכויי הצלחת התביעה ומאזן הנוחות – זכו בפסיקה לכינוי "מקבילית הכוחות", והכרעה בשאלת מתן הסעד הזמני תיפול לאחר איזון ושקלול שני המרכיבים הללו (ראו רע"א 9308/08 אלול נגד רביב (מיום 4.1.2009).
49.
כב' הנשיא א. גרוניס ברע"א 2826/06 שלמה אליהו אחזקות בע"מ נ' ישעיהו לנדאו אחזקות (1993) בע"מ מיום 6.6.2006) מסכם את ההלכה והתנאים להיענות לצו וכך קבע:

"תובע המבקש לקבל סעד זמני במסגרת תביעה עיקרית נדרש לעמוד בראש וראשונה בשני תנאים מצטברים. תנאי ראשון הוא קיומה של זכות לכאורה, היינו סיכוי של ממש לזכות בתביעה. תנאי שני הוא כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. היינו, שנזקו, אם לא יינתן הסעד הזמני והוא יזכה בבוא היום בתביעה, יהיה גדול יותר מהנזק שייגרם לבעל הדין שכנגד אם יינתן הסעד הזמני והתביעה תדחה בסופו של דבר. שני התנאים אינם נבחנים במנותק, אלא נשקלים תוך שימת לב לזיקת הגומלין ביניהם, על בסיס מה שמכונה לעיתים – מקבילית כוחות. ככל שבית המשפט יתרשם כי סיכויי מבקש הסעד לזכות בתביעתו גבוהים, כך יקל עמו בדרישת מאזן הנוחות, וכן גם להיפך, ככל שיעלה בידי מבקש הסעד להצביע על כך שמאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן חד, כך יקפיד פחות בית המשפט על עצמת הזכות לכאורה עליה הוא נדרש להצביע
".
50.
בהתאם לפסיקה יש לדון בבקשה לביטול עיקול כך שנטל השכנוע רובץ על מבקש העיקול (ספרו של אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 11, 2013, עמוד 987).
51.
ומן הכלל אל הפרט – אבחן את התקיימות התנאים שנמנו לעיל.
קיומן של ראיות מהימנות לעילה לכאורה
52.
בשלב זה מדובר בבחינת קיומה של עילה לכאורה, ואין המדובר בהכרעה שתעשה בסופו של יום לאחר דיון במכלול הראיות, שיגישו הצדדים. בהתחשב בכך, ובזהירות המתחייבת בשל השלב שבו מצוי ההליך, מצאתי, כי בשלב זה בו מצוי ההליך קיימות ראיות לכאורה לתביעת המבקש.
53.
מעיון בטענותיו של זילכה בהליך הנדון וכן בתביעה הנגדית אשר הגיש נגד רובינסון עולה כי הוא אינו חולק על טענתו של רובינסון לחובות בסכום הנתבע, אלא טוען כי חובותיו של רובינסון אליו עולים על הסכום הנתבע, וכי בשל חובות אלו ביצע קיזוז, כך שלא זו בלבד שאינו חייב דבר לרובינסון אלא אף רובינסון חייב לו עשרות מיליוני שקלים, כאשר לצורך אגרה העמיד תביעתו נגד רובינסון על הסך של 10 מיליון שקלים.
54.
מעדותו של זילכה עלה, כי הוא אינו מכחיש את זכותו של רובינסון לקבלת תשלום בגין מכירת בתי הקזינו. במסגרת עדותו הודה זילכה, כי לרובינסון יש זכויות בהלפסול, כאשר לטענתו הזכויות למניות הן רק לאחר כיסוי התחייבויותיו של רובינסון לזילכה
(עמוד 55 לפרוטוקול). כך הודה זילכה בעדותו כי כל האמור בהסכם 2010, במסגרתו צוין כי לרובינסון מניות בקווין ייזום והלפסול, הוא נכון (עמוד 56 לפרוטוקול). עוד העיד זילכה כי הוא זה שפנה לרובינסון לעניין מכירת בתי הקזינו במרוקו (עמודים 58-59 לפרוטוקול), וכי ההסכמה אליה הגיעו הייתה כי ככל שתבוצע העסקה בבתי הקזינו במרוקו, החלק של רובינסון יופקד בנאמנות וזאת לאחר שרובינסון ישלם לו את כל התחייבויותיו (עמוד 60 לפרוטוקול).
55.
מעדותו של זילכה עלה, כי הוא אינו חולק על זכותו של רובינסון לקבלת תמורה בגין מכירת בית הקזינו, אלא עיקר טענתו היא, כי חובותיו של רובינסון כלפיו עולים על הסכומים אותם היה עליו לשלם לרובינסון, ועל כן נקט בקיזוז, וזאת בהתאם לזכותו לקבלת כספים בהתאם להסכם קולל.
56.
בנסיבות אלו בהן אין מחלוקת לגבי זכותו של רובינסון לקבל תשלומים בגין מכירת בתי הקזינו, ועיקר טענותיו של זילכה הן טענות קיזוז, טענות אשר לרובינסון יש עילות הגנה כלפיהן, הנני סבורה כי די בכך כדי להוות ראיות מהימנות לכאורה לצורך קבלת סעד זמני.
57.
עיקר טענתו של זילכה היא כי בהתאם להסכם קולל רובינסון חייב לו סכומי כסף רבים, על כן זכותו הייתה לקזזם טרם העברת כל תשלום שהוא לרובינסון.
58.
במסגרת הכרעה בסעד זמני, בית משפט אינו נדרש להכריע בתביעה גופה, אלא אך להידרש לבחינתן של ראיות לכאורה. על כן ובשלב זה לא מצאתי כי יש בטענה לעניין זכות קיזוז מכוחו של הסכם קולל, כדי לאיין את התביעה הנדונה, וכי לרובינסון יש טענות של ממש כלפי הודעת הקיזוז, טענות אשר יתבררו במסגרת ניהול ההליך.
59.
כך למשל מפנה רובינסון למכתב בא כוחו של זילכה, עו"ד בן טל, נספח 7 לבקשה להטלת
עיקולים. מכתב, אשר נשלח כמענה למכתב בא כוח רובינסון מיום 12.5.14, ואשר עניינו מכירת פעילות בתי הקזינו במרוקו, במסגרתו הייתה התחייבות זילכה להעברת כספים לאחר מכירת בתי הקזינו וזאת עד להסדרת ענייני המיסוי, שם צוינו הדברים הבאים : "....ככל שתבוצע העסקה שבנדון, יופקד חלקו של מרשך בתמורה בצירוף חלקו בכספי דיבידנדים שלא חולקו עקב אי הסדרת ענייני המיסוי שלו, בידי נאמן עד להסדרת עניני מיסוי אלה". לטענתו מכתב זה מהווה התחייבות של זילכה להעברת הסכומים ואינו מאפשר לו לבצע הקיזוז שבוצע על ידו בשלב מאוחר יותר. לא מצאתי כי בחקירתו, או בסיכומיו, נתן זילכה מענה הולם לעניין זה (ראו עמודים 61-62 לפרוטוקול).
60.
זילכה הודה בעדותו כי במועד בו נטל את הכספים, אשר לטענתו קוזזו, לא נתן כל הודעת קיזוז לרובינסון, לעניין זה העיד, כי נאמר לו על ידי עורכי דינו "שזה בסדר", שכן הם יגישו "תביעה על הנושא הזה" (עמוד 95 לפרוטוקול). כאשר נחקר לעניין הקיזוז ונשאל מדוע לא העלה את הטענה במסגרת הדיון בצו המניעה בפני
כבוד השופטת שבח, לא מצא זילכה כל תשובה הולמת לעניין זה (עמודים 92-93 לפרוטוקול).
61.
טענות נוספות של רובינסון כנגד הקיזוז הן, כי ההסכם משנת 2010 לא אפשר לזילכה לבצע קיזוז, וכי זילכה אינו זכאי לקבלת תשלומים מכוח הסכם קולל, שכן אינו מוגדר בהסכם "כצדדים הקרובים" הזכאים על פיו. אף טענות אלו יוכרעו במסגרת הדיון בתיק, אך הנני סבורה כי די בהן כדי להקים טענות של ממש המצריכות דיון ואינן מאיינות את תביעתו של רובינסון ואת זכותו לקבלת סעד זמני במסגרת ההליך הנדון.
יסוד ההכבדה
62.
אף יסוד זה מתקיים בנסיבות העניין.
63.
המבקש ביסס בקשתו בכל הנוגע ליסוד ההכבדה הן על סכום התביעה, הן על התנהלותו של זילכה, כפי שבאה לידי ביטוי גם בהחלטת כבוד השופטת שבח מיום 12.1.16, וכן טען לעניין מצבו הכלכלי של זילכה וחברת י.ז. קווינקו אשר בבעלותו.
64.
על יסוד מכלול הראיות שבאו לפני ובשים לב לפסיקה הנוהגת אני סבורה כי המבקש הוכיח אף את יסוד ההכבדה.
65.
כבוד השופטת שבח בהחלטתה מיום 12.1.16 התייחסה להתנהלותו של זילכה במסגרת ההליך בפני
ה וציינה את הדברים הבאים : "יש לייחס משקל
ממשי ל"שתיקה הרועמת" בה מתאפיין התצהיר שהוגש ע"י המשיב בתשובה לבקשה הקודמת, שבא כוחו ביקש לראותו גם כתצהיר תשובה לבקשה הנוכחית, הנעדר כל פרטים בכל הנוגע למידע לעיל, אף שזה אמור להיות באמתחתו, בהיותו כפי שתואר, דמות המפתח בקזינו אגדיר. המשיב נמנע מלאשר בהיגד ברור את כריתת ההסכם למכירת הקזינו, ולא מנדב כל פרור מידע באשר לתמורה, האם זו שולמה, למי שולמה, האם הוא משך את חלקו שלו, ומה נעשה בחלקו של המשיב".
66.
ובהמשך

: "המשיבים, כאמור,
אינם מוסרים פרטים באשר לעסקת המכר, אף שזו, לפי תיאור בא כוחם "הסתיימה מזמן" (פרוטוקול ע' 18 ש' 8), ואינם טוענים כי מבנה האחזקות כפי הנטען על ידי המבקש לפיו מחזיקה חברת
helpsol

ב-41% ממניותיה של חברת
resort

paradise ab
, שהחזיקה בשרשור במלוא הזכויות בקזינו (נספח 7 לבקשה; פרוטוקול ע' 11 ש'
- ע' 12 ש' 9) אינו משקף את המציאות (פרוטוקול ע' 22 ש' 2-3)".
67.
ובנוסף : "נוכח היריבות הקשה שבין הצדדים ונוכח העובדה שהמשיב הסתיר וממשיך להסתיר מהמבקש את פרטי העסקה, שלא לומר שלא העביר לו מאומה על חשבון התמורה הגם שנטען ע"י בא כוחו
שכבר שולמה, חששו של המבקש לפיו חלקו בתמורה לא יועבר לו, למרות היותו בעל זכויות בקזינו, אינו קלוט מהאוויר ויש לו על מה שיסמוך".
68.
אף במסגרת ההליך הנדון, לא מצא זילכה למסור מידע מפורט ביחס להליך מכירת בתי הקזינו. כך למשל לא צרף את הסכם מכירת בתי הקזינו, כאשר בעדותו העלה לראשונה את הטענה לעניין חסיונו של ההסכם (עמוד 69 פרוטוקול). עוד אעיר כי במסגרת חקירתו העיד זילכה, כי המכירה בוצעה בדצמבר, וכי הכסף הגיע בסוף דצמבר (עמודים 66-67 לפרוטוקול), בעוד שבמסגרת ההליך בפני
כבוד השופטת שבח, אשר התקיים ביום 11.1.16, נטען כי העסקה הושלמה זמן רב לפני מתן תצהירו של זילכה מיום 5.12.15 (עמוד 18 לפרוטוקול).
69.
עוד אוסיף לעניין זה, כי לאחר שניתן צו מניעה על ידי כבוד השופטת שבח ונעשו פניות אל באי כוחו של זילכה לצורך קבלת מידע באשר לעסקת מכירת הקזינו באגדיר והסכומים שהתקבלו במסגרתו והיכן נמצאים הסכומים שהתקבלו (נספחים 18-20 לבקשה להטלת עיקולים), לא ניתן כל מענה לפניות אלו. בחקירתו לא ידע זילכה להשיב מדוע לא ענו על המכתבים שהופנו לבאי כוחו בעניין צו המניעה (עמוד 84 לפרוטוקול).
70.
באשר לשימוש, שעשה זילכה בכספים, העיד זילכה, כי הכספים שהתקבלו ממכירת בית הקזינו הועברו לחשבונותיו ומשם הועברו הכספים לצורך תשלום התחייבויות שהיו לו (עמוד 71 לפרוטוקול). אף לעניין זה לא צורפו מסמכים המעידים על החשבונות אליהם הועברו הכספים ומתי הועברו, וכאשר הטענה היא, כי הללו נועדו לצורך תשלום חובותיו של זילכה, יש בנתונים אלו כדי לתרום להוכחת יסוד ההכבדה.
71.
על פי הפסיקה סכום התביעה ייחשב כשיקול רלוונטי למתן הצו "כאשר עלה בידי מבקש צו העיקול להראות כי אמצעיו הכספיים של הנתבע אינם מספיקים כדי לשלם את החוב הנטען" (רע"א 903/06 דלק חברת הדלק הישראלית נ' אטיאס (2006), וכן פס"ד כפרית.
72.
בנסיבות אלו ובשים לב לסכום התביעה וכן להתנהלותו של זילכה, אשר ממשיך למסור מידע חלקי בלבד, די בה לטעמי כדי להקים חשש להכבדה המצדיק הותרת העיקולים על כנם.


מאזן הנוחות ושיהוי
73.
לא מצאתי כי זילכה טוען כי יש בהטלת העיקולים כדי לגרום לו לנזק בלתי הפיך. טענותיו של זילכה התמקדו בכך שהוטלו עיקולים על חשבונה של אשתו הגב' שירלי זילכה וכן הוטלו עיקולים על חשבונותיהן של המשיבות.
74.
באשר לעיקולים על חשבונותיה של הגברת זילכה אזי ובשים לטענה כי כספי מכירת בית הקזינו הוברחו לחשבונה של הגב' זילכה (ראו עדותו של רובינסון עמוד 46 לפרוטוקול), העיקול הוטל על חשבונה כ"מחזיקה" ולא כמשיבה כנטען על ידי זילכה. לעניין זה היה מצופה שהגברת זילכה אשר קיבלה הודעה על העיקול תגיש בקשה לביטולו של העיקול או תפתח בכל הליך אחר להסרת העיקול, אך הגב' זילכה לא עשתה זאת. יתרה מכך, הגב' זילכה לא טרחה להגיש תצהיר מטעמה במסגרת ההליך הנדון ולהתייחס לעיקול שהוטל על חשבונה. עוד אוסיף כי זילכה לא צירף כל מסמך המפרט לאן הועברו הכספים ואשר סותר הטענה להעברתם לגב' זילכה.
75.
באשר להטלת העיקולים על חשבונותיהן של המשיבות, אזי ובהתאם לטענתו של רובינסון שתי חברות אלו מחזיקות בשרשור בבית הקזינו בטנג'יר במרוקו, ועל כן הן רלוונטיות לצו העיקול. לעניין מהותן של המשיבות כצד בסכסוך ראו סעיף 25 לבקשה לאיחוד תיקים שם טען זילכה כי "החברות שצורפו לתובענות אינן אלא מסגרות משפטיות שבשליטת רובינסון או זילכה והסכסוך האמתי בשתי התובענות הוא כאמור בין רובינסון לזילכה". די בדברים אלו כדי להעיד כי הטלת העיקולים על המשיבות בנסיבות אלו מהווה הטלת עיקולים על זילכה באופן ישיר.
76.
באשר לשיהוי בהגשת הבקשה, אזי ובשים לב כי ההליך בפני
כבוד השופטת שבח הסתיים בהחלטה מיום 12.2.16, במסגרתה נותר צו המניעה על כנו וזאת למשך 90 יום מיום מתן ההחלטה, על מנת לאפשר לרובינסון להגיש תביעה במסגרתה יעתור בבקשה לסעדים זמניים,
לא מצאתי כי הגשת התביעה הנדונה, והבקשה להטלת עיקולים מיום 18.5.16, מהווה שיהוי כטענתו של זילכה.
77.
באשר לטענתו של זילכה, כי רובינסון לא גילה לבית המשפט את קיומה של תביעה שהוגשה על ידי זילכה כחודש וחצי קודם לכן, אזי לעניין זה אציין, כי נושא זה הובא לידיעתו של בית המשפט במסגרת הבקשה, אומנם היה ראוי כי תינתן התייחסות מפורטת יותר לעניין התביעה, לרבות לנושא "הסכם קולל", אך לא מצאתי כי יש בעניין זה לבדו כדי להצדיק דחיית הבקשה להטלת עיקולים זמניים.
78.
באשר לטענתו של זילכה, כי חלק מהמניות אינן שייכות לרובינסון אלא לאסף ברזני (לעניין זה העיד רובינסון כי מחצית מהמניות נמכרו לברזני וכי הוא מחזיק אותן בנאמנות עבורו והחלק הנותר שייך לו- עמודים 39-40), וכן טענתו של זילכה כי ככל שיתקבלו כספים במסגרת ההליך הנדון הם יועברו על ידי רובינסון להסדר הנושים עם חברת מילומר (ראו עדות רובינסון בעמוד 42), אזי אף טענות אלו אינן שוללות זכותו של רובינסון לקבלת עיקולים במסגרת ההליך הנדון.
79.
בנסיבות אלו אני דוחה את בקשת זילכה וקובעת כי העיקולים יוותרו על כנם.
80.
נושא הוצאות בקשה זו יילקחו בחשבון על ידי הגורם השיפוטי, במסגרת פסק הדין ובהתאם לתוצאותיו.

ההחלטה ניתנה על ידי בשבתי כרשמת.
ניתנה היום, י"א טבת תשע"ז, 09 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.










א בית משפט מחוזי 38156-05/16 פרדי רובינסון נ' יגאל זילכה, יגאל מולי תיירות בע"מ, קווין ייזום ותיירות (2002) בע"מ (פורסם ב-ֽ 09/01/2017)