פסקי דין על דוד מדר (עציר)

44120-07/16 פ     09/01/2017




פ 44120-07/16 מדינת ישראל נ' דוד מדר (עציר)




לך



בית משפט השלום בבאר שבע
ת"פ 44120-07-16 מדינת ישראל
נ' מדר(עציר)

09 ינואר 2017

לפני כבוד השופט דניאל בן טולילה




המאשימה

מדינת ישראל
ע"י ב"כ המתמחה רפי שמואל

נגד

הנאשם
דוד מדר (עציר)
ת.ז.
324657915
ע"י ב"כ עו"ד נתי טרבלסי


<#1#>

החלטה
הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977, וכן בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 לחוק העונשין.

על פי המתואר בעובדות כתב האישום המתוקן, בחודש יוני 2016, ביצע אילן בלעיש (להלן:"המתלונן") עבודות ריתוך במרפסת ביתו- בבניין 24 ברח' ניב דוד בבאר-שבע, וכתוצאה מכך נפגם הריצוף במפרסת ביתה של ג'ולי כהן, אחותו של הנאשם (להלן: "ג'ולי") המתגוררת באותו בניין. ג'ולי ובעלה פנו למתלונן בבקשה לתקן הריצוף הפגום, אך ללא הועיל.

בשעות בוקר יום 21.7.16 סיפרה ג'ולי לנאשם כי
פניותיה למתלונן לא נשאו פרי. בתגובה הציע הנאשם לשוחח עם המתלונן ולשם כך העבירה לו ג'ולי את מס' הטלפון של המתלונן. בתאריך הנ"ל בשעה 12:25 התקשר הנאשם למתלונן בצעקות ואמר לו: "בוא נסגור את הסיפור של המרפסות אבל עוד היום". המתלונן השיב שהוא חולה וניתן את השיחה.

בסמוך למתואר, הגיע הנאשם לביתו של המתלונן ודפק על הדלת נמרצות. עקב כך הסתגרה בחדרה בתה המפוחדת בת ה-12 של חברתו של המתלונן והמתלונן הזמין משטרה ופתח את הדלת. או אז תקף אותו הנאשם, במבואה שמחוץ לביתו של המתלונן, בכך שהכה בפני
ו ובראשו באגרופים. על מנת להרחיקו, הכה המתלונן גם הוא את הנאשם באגרופים, אולם הנאשם דחפהו על אדנית חרס וכתוצאה מכך נשברה האדנית והנאשם נחבל בפני
ו.

בהמשך למתואר, לקח הנאשם חפץ חד מתוך ביתו של המתלונן ובאמצעותו תקף את המתלונן בבטנו ותוך כדי כך איים עליו לפגיעה בגופו באומרו: "אל תתקשר למשטרה, אני אדקור אותך בפני
ם, אתה לא מכיר אותי אני חייל של דומרני ותזהר על הילדים שלך" וזאת בכוונה להפחידו. כתוצאה מכך נגרמו למתלונן חבלות בדמות חתך שטחי בבטן התחתונה והמטומה סביב עין ימין.

במסגרת הסדר הטיעון הצדדים לא הגיעו להסכמה לעניין העונש, ובטרם טענו הצדדים ביחס לכך נשלח הנאשם לקבלת תסקיר מאת שירות המבחן. עוד הוסכם, כי לבקשת ההגנה שירות המבחן ייתן דעתו באפשרות שילובו של הנאשם במסגרת טיפולית. תסקיר שכזה הוגש לבית המשפט ובסופו בא שירות המבחן בהמלצה להורות על שחרורו של הנאשם למסגרת טיפולית דיאלוג מחודש וקטיעת הטיעונים לעונש בעוד כחודשיים על מנת לעקוב אחר השתלבותו של הנאשם במסגרת והתקדמותו בהליך הטיפולי.

טיעוני הצדדים:
באת כוח המאשימה מתנגדת להורות על שחרורו של המשיב למסגרת דיאלוג מחודש. אליבא דידה מדובר בחלופה שאין בה כדי לתת מענה למסוכנות הנשקפת מין המשיב כלפי המתלונן. בהקשר לכך, ציינה כי מדובר בחלופה שאינה סגורה באופן הרמטי, אינה יכולה למנוע מן המשיב לעזוב בכל עת שיחפוץ בכך, דבר המקבל משנה תוקף מקום בו המתלונן מתגורר אף הוא בעיר באר שבע.

בא כוח הנאשם מנגד עתר מבית המשפט לאמץ את המלצת שירות מבחן ולהורות על שחרורו של המשיב לחלופה טיפולית. לדבריו, המאשימה טוענת באופן עקבי בשלב המעצר כי זה הוא אינו העיתוי הראוי לבחון שילובו של הנאשם בהליך טיפולי אלא זאת יש לעשות במסגרת התיק העיקרי. הגם כך, גם במסגרת התיק העיקרי וגם לאחר שהנאשם הודה והורשע במיוחס לו, המאשימה שבה על התנגדותה ללא בחינה קונקרטית של נסיבותיו של התיק המונח לפניה. דבר לא יגרע במידה וידחו הטיעונים לעונש וממילא ככל שהנאשם יכשל בהליך הטיפולי יחזור וייתן את הדין על מעשיו. מעבר לכך, ציין כי יש לאבחן את ענינו של הנאשם מתיקים אחרים בהם נפסלה במסגרת דיאלוג מחודש כחלופה טיפולית נוכח כך שבמקרה דנן אין המדובר באלימות במשפחה או מעשים המבוצעים על רקע אובססיביות ורכושניות לבת הזוג. יתר על כן, מדובר באירוע שבמהלכו גם המתלונן תקף את הנאשם באגרופים. מדובר בנאשם הסובל מקושי בריסון דחפים, ומשכך זהו גם אינטרס של המאשימה לאפשר לו לעבור הליך טיפולי שימנע את הסתבכויותיו בעתיד בעבירות דומות. לנאשם מעטפת משפחתית תומכת, דבר אשר יש בו כדי לסייע ולהגדיל את סיכויי הצלחת הטיפול.


הנאשם מצדו, ציין כי כבר בסמוך לאחר מעצרו הבין כי הוא סובל מבעיה הדורשת טיפול וכי פעם אחר פעם הוא מסתבך בעבירות אלימות כאשר חומרתן גדלה מאירוע אחד למשנהו. עד הסתבכותו הנוכחית תמיד סבור היה שהוא צודק אולם כעת מבין כי הוא סובל משליטה בכעסים, עליו לטפל בעצמו, לשקם דרכיו ולטפל בתא המשפחתי. אין בינו לבין המתלונן דבר אישי וכי לא היה עליו להתערב באותו סכסוך הקיים בין אחותו לבין המתלונן והוא מבקש את סליחתו.

דיון והכרעה:
בפתח דבר ייאמר סופו ולפיו לא מצאתי בנסיבותיו של תיק זה, לאפשר שחרורו של הנאשם ל"לדיאלוג מחודש" ודחייתם של הטיעונים לעונש בהתאם, והכול מן הטעמים הבאים:

במישור העקרוני וביחס שבין שיקולי הענישה השונים,
אין מחלוקת בדבר חשיבותו של ההליך השיקומי בהליך הפלילי. לא בכדי, לאחר תיקון 113, הליך שיקום מוצלח מאפשר חריגה לקולא ממתחם העונש ההולם. בצד האמור לעיל, אין לומר כי הליך השיקום הינו רכיב בלעדי ובלבדי אשר מקבל את הבכורה. כך גם אין לומר כי יתר שיקולי הענישה בכללם עיקרון הגמול נסוגים מפני הליכי שיקום.

ברע"פ 7572/12 קמאל הזייל נ' מדינת ישראל
(23.10.12), נדרש בית המשפט העליון ליחס בין שיקולי הענישה, לאחר תיקון 113, בעניינו של מי שהורשע בעבירת סמים. באותו עניין ציין כב' השופט שוהם: "בניגוד לטענת ב"כ המבקש, המחוקק אינו מעניק עדיפות ברורה לשיקולי שיקומים על פני שיקולים אחרים, כגון שמירה על שלום הציבור או שיקולים של הרתעת נאשמים" (ר' פסקה 14).

במסגרת ע"פ 8641/12 מוחמד סעד נ' מ"י, בית המשפט העליון, כב' השופט סולברג, אומר במפורש כי יש לתת משקל מכריע לעקרון ההלימה המבטא את הגישה הגמולנית:
"מקרב מטרות הענישה השונות, תיקון 113 מעניק בכורה, אם כי לא בלעדיות, לעקרון ההלימות, הוא – עקרון

הגמול (ע"פ 1523/10 פלונית נ' מדינת ישראל
, דברי השופט רובינשטיין בפסקאות י"ז–י"ט [...] על-פי עקרון זה, העונש

הראוי

לעבריין נגזר ממידת

אשמו

ומחומרת

מעשיו, ובלשונו

של חוק העונשין:
"העיקרון

המנחה

בענישה הוא קיומו

של

יחס

הולם

בין

חומרת

מעשה

העבירה

בנסיבותיו

ומידת

אשמו

של הנאשם

ובין

סוג

ומידת

העונש

המוטל

עליו... (סעיף 40ב). זהו

העיקרון

המנחה.

וכן ר' ביתר שאת דברי כב' השופט רובינשטיין:
דומה

כי

בשימוש

במונחי

ההלימה

והגמול

ביקש

מציע

הצעת

החוק

מתחילה

לאותת

לבתי

המשפט
–
לבד

מן

המסר

המרכזי

של

שוויון

ואחידות

ככל

הניתן

בענישה
,
הטבוע

ברעיון

ההבניה
–
כי

אינו

שבע

רצון

מן

הענישה

הקיימת
.
דעת

הרוב

בדו
"
ח

ועדת

השופט

גולדברג (שהייתה

לי

הזכות

להיות

חבר

בה

והשתייכתי

לאותו

רוב), הציעה

את "עקרון

ההלימה", שהובן

כמתן

בכורה

לשיקולי

הגמול

וההרתעה
,
תוך

מניית

נסיבות

מחמירות

ומקלות

מאזנות

לפי

המקרה. דעת

המיעוט

הציעה

קביעת

עונשי

מינימום.

ובהמשך:
את

הדברים

הבאים

כותב

אני

בדחילו

ורחימו
.
הרושם

המצטבר

הוא

שהכוונה

מתחילה

בתיקון 113 הייתה

במהותה

הכללית

לגישה

מחמירה

יותר

לענישה
,
כעולה

מדברי

שר

המשפטים

בקריאה

הראשונה
,
עם

שלא

נזנחו

הרכיבים

האחרים
,
ובהם

השיקום
.
נזכור

כי

הגמול

אינו

מלה

ריקה
;
הוא

מסמל

במשפט

העברי – למשל – את

התפיסה

של
"
מידה

כנגד

מידה
",
גם

אם

כמובן

לא "עין

תחת

עין" (שמות כ"א, כ"ד) במובן

המקורי

הממשי
–
רוצה

לומר, חומרת

העבירה

מחמירה

את

העונש
.

מן הכא אל התם:
עיון בכתב האישום המתוקן מלמד כי חרף התיקונים שנעשו בו, עניין לנו בתיק המגלם בתוכו חומרה רבה, הבאה לידי ביטוי במעורבותו של הנאשם בסכסוך לא לו, במהלכו, נקט באלימות מתפרצת תוך שימוש בחפץ חד וגרימת חבלה של ממש. במצב דברים זה ניתן לומר כי בתיק שבפני
נו, יש לתת משקל נכבד לעקרון הגמול, בפרט כאשר לנסיבות ביצוע העברה מתווספים מאפיינים אישיים הכוללים הרשעות קודמות בעבירות אלימות וקיומו של מאסר מותנה. אשר על כן, ספק בעיני בית המשפט, האם
שחרורו של הנאשם לחלופה טיפולית, יש בו כדי לערוך את האיזון הראוי בין שיקולי הענישה השונים.

בכך אין סגי שכן אפילו בית המשפט מוכן להניח שעקרון הגמול בתיק זה אינו אמור לקבל את מלוא המשקל ואפילו בית משפט סבור כי היות של הנאשם במעצר 5 חודשים היא לכשעצמה נותנת מענה לעקרון הגמול (ללא קשר לגזר הדין שיושת בסופם של דברים על הנאשם) עדיין במסגרת מכלול השיקולים בית המשפט אמור ליתן דעתו גם לביטחונו של המתלונן ולאפשרותה של החלופה לצמצם את מסוכנותו של הנאשם.

ביחס לכך סבורני כי אין ב"דיאלוג מחודש" כדי ליתן מענה הולם למסוכנותו של הנאשם (אשר בשלב זה של ההליך פלילי יכול ותחסה תחת שיקולי מניעה). הדברים אמורים ראשית וכאמור לעיל נוכח טיב המעשים בהם הורשע הנאשם בשילוב עברו הפלילי אשר כולל הרשעה בעבירה של חבלה חמורה, נהיגה פוחזת ברכב והפקרה אחרי פגיעה, בגינן ריצה עונש מאסר בן 17 חודשים, לצד הרשעה משנת 2014 בעבירה של תקיפה סתם בגינה הושת עליו עונש מאסר על תנאי, שהינו בר הפעלה בעניינינו.

זאת ועוד, כפי הנלמד מהתסקיר, הסכסוך בין המתלונן לבין אחותו של הנאשם עודנו קיים וכך גם המתלונן מביע חשש כי הנאשם ינקום בו בשל הגשת התלונה (אם כי לצד זאת ציין כי מאז מעצרו של הנאשם לא הופנו אליו איומים מצד הנאשם או מצד קרוביו). לא נעלמה מעיני בית המשפט העובדה כי הנאשם והמתלונן אינם מכירים איש את רעהו וזאת במאובחן ממעשה אלימות המבוצעים על
רקע אובססיביות או רכושנות. ודוק, אותה "זרות" בין השניים לא מנעה ממנו להגיע באופן פיזי אל ביתו של המתלונן ולהתערב בסכסוך, אגב תקיפתו של המתלונן והשמעתם של איומים קשים.

ביתר שאת, בית המשפט נותן דעתו לעובדה כי החלופה המוצעת נמצאת בעיר באר שבע, מקום מגוריו של המתלונן. במצב דברים זה, הנאשם יכול בדקות ספורות להגיע אל ביתו של המתלונן, במידה ויחפוץ בכך, על כל המשתמע מכך. יתר על כן, מדובר בחלופה אשר אינה מוגדרת כחלופת מעצר ולא בכדי שירות המבחן עותר מבית המשפט להורות כי זה ישהה בחלופה "בתנאי המסגרת" ולא בתנאי מעצר בית. המדובר בחלופה אשר כוללת בתוכה גם פעילויות מחוץ למסגרת, והכל בהתאם לתכנית הטיפולית.

בתי המשפט על הערכאות השונות דנו פעמים רבות בנוגע לאפשרותה של מסגרת "דיאלוג מחודש" לשמש כחלופת מעצר. כמכלול ניתן לומר כי אין לפסול על הסף מסגרת זו כחלופה טיפולית, (ולראיה, הדבר נעשה מעת לעת). הגם כך, חלופה זו אינה מתאימה לכל נאשם ולכל רמת מסוכנות שאינה מגיעה לכדי מעצר עד תום ההליכים, לעניינינו, חלופה זו אין בה כדי ליתן את המענה ההולם לביטחונו של המתלונן או לביטחונו של הציבור. בשולי הדברים יוער כי לא ברור כיצד בת זוגו של הנאשם אושרה כמפקחת זמנית במקרה של הפרה, כאשר מן התסקיר נלמד שנפתח נגדו תיק בשנת 2016 בגין תקיפתה, שטרם הגיע לכלל הכרעה.

לאור כל האמור לעיל, סבורני כי אין מקום להורות על שחרורו של הנאשם לחלופה המוצעת.

לצד האמור לעיל, בית המשפט אינו מתעלם מהשינוי שחל בעמדותיו של הנאשם וכך גם מהירתמות משפחתו לסייע לו, דבר שיש בו כדי להגדיל את סיכויי הצלחת הטיפול. אשר על כן, סבורני כי מבלי לקבוע מסמרות ובזהירות המתבקשת, הרי ככל שהנאשם יעמוד על רצונו להשתלב במסגרת טיפולית וככל שזה יימצא מתאים למסגרת טיפולית רחוקה יותר ומחוץ לעיר באר שבע, (בין אם ב"בית נועם" ובין אם במסגרות מקבילות אחרות), ניתן יהיה להורות כן.
<#3#>

ניתנה והודעה היום י"א טבת תשע"ז,
09/01/2017
במעמד הנוכחים.


דניאל בן טולילה
, שופט
החלטה
נדחה ליום 19.1.2017 בשעה 13:30.

עותק החלטה זו יועבר לידי שירות המבחן למבוגרים, אשר בהתאם לאמור, יבחן התאמתו של הנאשם למסגרת טיפולית מחוץ לעיר באר שבע ויגיש תסקיר עד למועד הדיון הנדחה.

ככל שיש צורך להוציא את הנאשם לראיון התאמה, שב"ס מתבקש לעשות כן וזאת בתיאום עם שירות המבחן למבוגרים.

הנאשם יובא לדיון באמצעות שב"ס.
<#5#>

ניתנה והודעה היום י"א טבת תשע"ז,
09/01/2017
במעמד הנוכחים.


דניאל בן טולילה
, שופט







פ בית משפט שלום 44120-07/16 מדינת ישראל נ' דוד מדר (עציר) (פורסם ב-ֽ 09/01/2017)