פסקי דין על ויקטור מנטין | פסקי דין על אילן מויאל | פסקי דין על אברהם מויאל | פסקי דין על יאיר מויאל |

9111-05/11 א     12/01/2017




א 9111-05/11 ויקטור מנטין נ' אילן מויאל, אברהם מויאל, יאיר מויאל








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 9111-05-11 מנטין נ' מויאל ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופטת
כרמלה האפט


התובע

ויקטור מנטין


נגד


הנתבעים

1.אילן מויאל

2.אברהם מויאל

3.יאיר מויאל




פסק דין


בפני
מחלוקת בשאלת פיצוי שיהא על הנתבעים לשלם לתובע לאחר שנקבע כי הראשונים השתלטו שלא כדין על שטח שדינו כדין שטח משותף.

רקע

1.
בין הצדדים בתיק זה התנהלה התובענה דנן אותה הגיש התובע כנגד הנתבעים בדרישה לסילוק יד, למתן צו עשה ולתשלום דמי שימוש בגין שימוש בלעדי ברכוש משותף.

2.
ב

פסק דין
שניתן בתובענה ביום 6/11/13, נדחתה התובענה ובכלל כך נדחתה גם התביעה לתשלום דמי שימוש.

3.
ערעור שהוגש על פסק הדין (ע"א 53737-11-13 מנטין נ' מויאל ואח'), התקבל ברובו, ולאחר שנדחתה בקשת הנתבעים למתן רשות ערעור (רע"א 480/16, פורסם באתר הרשות השופטת), הוא הפך לחלוט (להלן: "פסק הדין").

4.
בסעיף 27 לפסק הדין נקבע על ידי כב' השופט ח' ברנר, אליו הצטרפו כב' סגן הנשיא השופט י' שנלר (אב"ד) וכב' סגן הנשיא השופט ד"ר ק' ורדי כך:

"... נוכח מסקנתי, לפיה המשיבים אכן השתלטו שלא כדין על השטח המסומן בקו ירוק מקווקו, אין מנוס אלא להורות על החזרת התיק לבית המשפט קמא, על מנת שידון לגופו של עניין בשאלת הפיצוי שראוי לפסוק למערער בגין השימוש האמור."
(להלן "השטח המסומן בקו ירוק מקווקו": השטח המשותף").

5.
משהוחזר הדיון בשאלה זו לשמיעה בפני
ביקשו הצדדים כי תינתן להם האפשרות להביא בעניינה ראיות וכי ייקבע מועד לשמיעת הוכחות (פרוטוקול הדיון מיום 13/7/16).

6.
משכך נקבע מועד להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם שני הצדדים וכן כי כל אחד מהם יוכל להגיש גם חוות דעת מומחה מטעמו, היה וימצא לנכון לעשות זאת.

7.
מועד לשמיעת הוכחות נקבע ליום 7/12/16 ובמסגרתו העידו התובע והנתבע 1. התובע הגיש בנוסף לכך חוות דעת של שמאי מטעמו – השמאי דורון ברינקר – (להלן: "חוות דעת השמאי" ו- "השמאי", בהתאמה), אלא שהיות והנתבעים לא ביקשו את חקירתו, השמאי לא העיד או נחקר.

הנתבעים לא הגישו חוות דעת שמאי מטעמם.

8.
בהינתן כלל האמור נדרשת אפוא הכרעתי אך ורק בשאלת שיעור דמי השימוש שיהא על הנתבעים לשלם לתובע בגין השימוש בשטח המשותף (להלן: "השאלה שנותרה להכרעה").


טענות הצדדים

9.
טוען התובע כי היות שהנתבעים לא ביקשו את חקירת השמאי ואף לא הגישו חוות דעת מטעמם, הרי שחוות דעת השמאי לא נסתרה ועל כן כי יש לקבלה במלואה.

10.
בהקשר זה הוא מפנה גם לפסקה 22 בפסק הדין ממנה עולה ייעודו של השטח המשותף ואשר בה נקבע כי:

"די באמור לעיל על מנת לקבל את הערעור בסוגייה זו, ולהורות למשיבים להרוס את הגדר שבנו, לפנות את השטח המסומן בקו ירוק מקווקו על גבי התשריט מוצג 1(ד') מכל אדם וחפץ ולהשיב את המצב לקדמותו באופן שהשטח ישוב לשמש כמגרש חנייה."

11.
מאידך, טוענים הנתבעים כי השטח המשותף מעולם לא שימש כחנייה, אלא היה אמור לשמש כגינה, ומכל מקום כי החנייה במקום איננה בתשלום. משכך הוא מבקש לדחות את חוות דעת השמאי, כשגויה מיסודה.
12.
טענות נוספות של הנתבעים מבקשות להרהר למעשה אחר פסק הדין, שהינו כאמור חלוט, ואשר על כן אינני מוצאת ליתן להם ביטוי.

13.
תוצאת האמור מתמקדת המחלוקת בין הצדדים אך ורק בשאלת משקלה של חוות דעת השמאי.


דיון והכרעה

14.
בחוות דעתו קובע השמאי כי בשטח המשותף ניתן לעשות שימוש לחניות רגילות ובחלקו גם עוקבות, ומשכך הוא מעמיד את שווי השימוש לתובע (על פי חלקו בבעלות בשטח) על סך שבין
138,000 ₪ לבין 150,000 ₪.

15.
חוות דעת השמאי לא נסתרה ויש בה כדי ללמד מה יכולים היו הבעלים להרוויח לו היה השטח המשותף נותר גם לשימושם.

בהקשר זה לא למותר להוסיף מעדותו של התובע בפני
:

עו"ד אנושי: תגיד לי מישהו במבנה הזה שילם אי פעם עבור חנייה?
ויקטור מנטין
:
מה זה נקרא אצלך, אף אחד לא צריך לשלם, המקום הזה אמור לשרת חנייה עבור כל המתחם,
יש, המתחם הזה בנוי מאולמות תעשייה ומיתר המקומות שאמור לשרת את הציבור של כולם, אוקי? עכשיו
ברגע שאתה מוריד שליש ממקומות החנייה, נוצרת פה בעיית חנייה של המתחם, וכל אחד נכנס לכל מיני מקומות, יוצר פשוט בעיית חנייה.
...
עו"ד אנושי: תגיד לי הם פנו לקבל רישיון להפעלת עסק של חנייה?
ת: חניה אני מניח שכמו שכל בית משותף יש לו את הפרטי ויש לו יתר השטח שחונים בו, בשביל זה צריך רישיון?
ש: תגיד לי, אתה יודע, אתה ער לזה, שבשביל להפעיל חניון בכסף,
ת: מי מדבר על חניון בכסף, על מה אתה מדבר? מי ביקש חניון בכסף?
ש: אתה רוצה כסף עבור חנייה.
ת:
אני לא רוצה כסף של חניה, אני אומר השתמשת בדבר ששייך לכולם וצריכים לשלם על זה, בגלל שהשתלטתם על זה בצורה פיראטית, כן על ידי בניית גדרות ושער ומנעולים, ולהשכיר את זה למישהו אחר תמורת תשלום, על רכוש שהוא שלי? על זה אתם צריכים לשלם זה הכל.
...
ת: אני רק יודע דבר אחד שהמקום הזה אמור כמו שהצד השני משמש חנייה שמשרת את המתחם גם המקום הזה, כולל אותם אותם אנשים שבאים למר מויאל, אז הם באים וחונים במתחם שלי מכיוון שהוא אין לו חניה.
ש: עכשיו תגיד לי, אתה ראית מי בנה את הגדר?

ת: אני לא ראיתי כשבאתי את הגדר.
...
ת: אני לא יודע מה נגמר שמה אבל אני לא הסכמתי לוותר כי אני צריך את החנייה."

(פרוטוקול הדיון מיום 7/12/16 עמ' 26. הדגשים שלי. כ.ה).

16.
אני מקבלת את עמדת התובע בעניין זה. לא כל שכן כאשר אף על פי פסק הדין עלי לקבוע מהו הפיצוי שיש לפסוק לתובע בגין השימוש אותו עושים הנתבעים בשטח המשותף, עליו השתלטו שלא כדין.

17.
לא למותר להוסיף על האמור כי בטענותיהם כנגד חוות דעת השמאי מנסים הנתבעים להרהר אחר פסק הדין, לרבות על האמור בפסקה 22 לפסק הדין שהובאה לעיל. אין אפוא בטענות אלו כדי לפגוע במשקלה של חוות הדעת.

18.
עוד אוסיף כי עיון בהחלטת כב' השופטת מ' פורת בהמר' 6948/95 מיום 19/2/96 ממנה מנסים הנתבעים להיבנות, כבסיס להרהור אחר פסק הדין, מעלה כי בוודאי לא נקבע בה שמי מן הצדדים רשאי לעשות שימוש ייחודי בשטח המשותף.

19.



תוצאת האמור ובהינתן השאלה שנותרה להכרעה, אני מוצאת לאמץ את חוות דעת השמאי.

20.
עם זאת ובהינתן כי חוות הדעת מתייחסת לתמורה בנסיבות אופטימליות, אני מוצאת לגזור ממנה אומדן לקביעת סך הפיצוי, ולהעמיד את חלקו של התובע המגיע לו מאת הנתבעים בגין השימוש אותו עשו בשטח המשותף, עד למועד היום, על סך של 115,000 ₪.

21.
ככל שהנתבעים ימשיכו בהתנהלותם למנוע מהתובע את השימוש בשטח המשותף, ישלמו לו – שוב על פי אומדן שנגזר מחוות דעת השמאי – סך נוסף של 800 ₪, מדי חודש בחודשו, עד אשר יחדלו למנוע ממנו שימוש זה.


סוף דבר

22.
עמדה להכרעתי אך השאלה במחלוקת ועל פיה נדרשתי לקבוע מהו שיעור דמי השימוש שיהא על הנתבעים לשלם לתובע בגין השימוש אותו עשו בשטח המשותף.

23.
חוות דעת השמאי שהגיש התובע בעניין זה לא נסתרה, ולאור האמור מצאתי לגזור ממנה אומדן לקביעת סך הפיצוי.

24.
הנתבעים ישלמו לתובע בגין השימוש אותו עשו בשטח המשותף, סך של 115,000 ₪, המגלם את התמורה בגין חלקו בשטח זה.

25.
בנוסף ישלמו הנתבעים לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪.

26.
כלל הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד יום התשלום המלא בפועל.

27.
ככל שהנתבעים ימשיכו בהתנהלותם למנוע מהתובע את השימוש בשטח המשותף, ישלמו לו סך נוסף של 800 ₪, מדי חודש בחודשו, עד אשר יחדלו למנוע ממנו שימוש זה.

מזכירות בית המשפט תשלח לצדדים את העתק פסק הדין מהיום ועד יום התשלום המלא בפועל.

ניתן היום,
י"ד טבת תשע"ז, 12 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.











א בית משפט שלום 9111-05/11 ויקטור מנטין נ' אילן מויאל, אברהם מויאל, יאיר מויאל (פורסם ב-ֽ 12/01/2017)