פסקי דין על יהודה גוהר | פסקי דין על רשות מקרקעי ישראל פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה | פסקי דין על אביוד נכסים | פסקי דין על אלעד ישראל מגורים |

23823-09/16 תאק     11/01/2017




תאק 23823-09/16 יהודה גוהר נ' רשות מקרקעי ישראל פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ, אביוד נכסים בע"מ, אלעד ישראל מגורים בע"מ








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



תא"ק 23823-09-16 רשות מקרקעי ישראל ואח' נ' גוהר




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני






מספר בקשה:
1

בפני

כבוד השופטת
כרמלה האפט


המבקש

יהודה גוהר


נגד


המשיבות

1.
רשות מקרקעי ישראל
2. פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ
3. אביוד נכסים
בע"מ
4. אלעד ישראל מגורים בע"מ





החלטה





בפני
בקשה למתן רשות להגן מפני תביעה לסילוק יד אשר הוגשה כנגד המבקש.

רקע

1.
מדינת ישראל היא הבעלים הרשום של המקרקעין המצויים בעיר תל אביב וידועים כחלק מחלקה 73 בגוש 6136. על המקרקעין ניצב מבנה (להלן: "המקרקעין" ו"המבנה", בהתאמה).

המקרקעין ובכללם המבנים והמחסן סומנו בתשריט אשר צורף כנספח א' לכתב התביעה.

רשות מקרקעי ישראל מנהלת את קרקעות מדינת ישראל, כאמור בחוק יסוד: מקרקעי ישראל ובכללם המקרקעין, ומתוקף תפקידה זה הגישה כנגד המבקש תובענה לסילוק יד (להלן: "המשיבה").

שכונת הארגזים, אשר בתחומה מצויים המקרקעין, הינה שכונה בדרום העיר תל אביב, הגובלת בשכונות עזרא, פארק דרום ושכונת התקווה, והיקפה כ-163 דונם (להלן: "שכונת הארגזים").

2.
בשנת 1981 ערכה המשיבה סקר במסגרתו יצרה רשימה מפורטת של פרטי המחזיקים השונים במתחם שכונת הארגזים (להלן: "סקר המחזיקים משנת 81'").

3.
בחודש יולי 1996 פרסמה התובעת מכרז פומבי של פינוי ובינוי בשכונת הארגזים, מתוך מטרה להביא לשיקום השכונה ולחידוש הבנייה בה (מכרז מספר תא/108/96). המכרז חייב את היזם הזוכה לדאוג לפינוי תושבי השכונה. (להלן: "המכרז הראשון").

למכרז הראשון צורף סקר מחזיקים, שנערך ממש בסמוך לו, ועל פי הוראותיו נקבע כי על היזם הזוכה לפצות את המחזיקים בבתי מגורים במקום, אשר שמם נכלל בסקר זה, בפיצוי כספי, או לחילופין לתת להם דירה בת 3 חדרים
בשטח רישוי כולל של 85 מ"ר (בתי עסק קיבלו פיצוי אחר שפורט גם הוא במכרז הראשון) (להלן: "סקר המחזיקים" או "הסקר")(נספח יא' למכרז הראשון).

4.
בעקבות המכרז הראשון הוגשו שתי עתירות לבית המשפט העליון (בג"צ 6715/96 שלמה לוי נ' שר התשתיות ואח'; בג"צ 6870/96 חברת אנש ואח' נ' מנהל מקרקעי ישראל ואח') (להלן: "העתירות"), במסגרתן נדונו טענות העותרים הן כנגד פרסום המכרז הראשון, הן כנגד
הסקר שנערך והן כנגד שיעור הפיצוי שניתן במסגרתו למחזיקים.

בהמלצת בית המשפט העליון, שיפרה התובעת את שיעור הפיצוי שיוצע למפונים. עוד נקבע כי לתנאי המכרז הראשון יתווספו שני תנאים, לפיהם:


א.
תינתן למחזיקים הזכות להגיש לתובעת השגות ביחס לרשימת המחזיקים המופיעים בסקר (להלן: "ההשגות"), אך כי החלטת התובעת בעניינן תהיה סופית;


ב.
תנאי הפינוי
המוצעים יחולו רק על מי
שגר במתחם, ברציפות, במשך 10 השנים האחרונות (ברציפות), על פי אישור משרד הפנים, ואין לו פתרון דיור אחר.

הדברים קיבלו ביטוי גם בהחלטה מס' 929 מיום 24/9/97 של
המשיבה (להלן: "החלטה 929").

5.
בהינתן הסכמות אלו נדחו העתירות ב

פסק דין
.

6.
על רקע האמור פרסמה המשיבה בשנת 1997 מכרז חדש (ת"א/306/97), בו חויב היזם הזוכה בפיצוי התושבים הכלולים בסקר המחזיקים. עם זאת בין תנאיו נקבע גם פרק זמן קצוב בו יוכלו המעוניינים בכך לפנות אל המשיבה בהשגה אודות אי הכללתם בסקר המחזיקים וכן כי הכרעתה בהשגות אלו, לאחר בדיקה, תהא סופית. (להלן: "המכרז מ-97").

7.
תוצאת האמור הוגשו למשיבה 25 השגות, וועדה מטעמה שהתכנסה לדיון ביום 23/3/98, הוציאה מתחת ידיה מסמך המסכם את פרטיהן (להלן: "ועדת ההשגות" ו"רשימת ההשגות", בהתאמה).

8.
עם זאת בסופו של יום לא דנה הועדה בהשגות לגופו של עניין, והמכרז עצמו בוטל.

9.
המשיבה לא אמרה נואש ובשנת 1998 פרסמה מכרז נוסף (תא/250/98) (להלן: "המכרז"). למכרז צורף גם מסמך תנאים מיוחדים (נספח ז') ובו פורטה אחריות היזם הזוכה לפינוי המחזיקים במקרקעין בשכונת הארגזים, כנגד פיצוי (להלן: "מסמך התנאים המיוחדים").

בסעיף 3א(3)-(6) למסמך התנאים המיוחדים נקבע כי:

"(3) היוזם מצהיר כי ידוע לו שרשימת הפינויים (סקר המחזיקים – כ.ה) הינה רשימה מנחה בלבד ואינה כוללת כל המיועדים לפינוי. היוזם מתחייב לפנות את כלל המתחם הכלול בתכנית, לרבות כל הפינויים שאינם כלולים ברשימת הפינויים ו/או תושבי המקום הגרים במשך 10 השנים האחרונות (ברציפות), על פי אישור משרד הפנים ואין לו דירה אחרת בבעלותו ו/או בחכירה לדורות.
..

(4) היוזם מתחייב לשלם לכל מפונה שיתפנה סכום שלא יפחת מהמגיע לו על פי הקריטריונים לפינוי שכונת הארגזים, כמפורט בנספח יב', או, וזאת על פי שיקול דעתו, ובהסכמת המתפנה, מתן דירה בת 4 חדרים בשטח רישוי כולל (עיקרי ושירות) שלא יפחת מ-110 מ"ר במיקום שיקבע ע"י היוזם (להלן: "דיור חליף").

(5) היוזם מתחייב לשלם למפונה סכום של 500$ (דולר ארה"ב) לחודש, ועד לתקופה של שלוש שנים. זאת בעבור תשלום דמי שכירות לתקופת הביניים שבין היום בו יפנה "המפונה" את דירתו ועד ליום קבלת אפשרות הכניסה לדירה החלופית.

(6) היוזם מתחייב לשלם לכל מפונה כהגדרתו על פי הוראות מכרז זה, סך של 50,000$ (דולר ארה"ב) בש"ח, לפי שער יציג ביום התשלום בפועל, וזאת כתשלום נוסף לאמור בסעיפים 4; 5 לעיל".

(להלן: "חבילת הפיצוי").

10.
סקר המחזיקים צורף למכרז (גם הפעם כנספח יא') ובו פורטה רשימה שמית של "בתי אב", המחזיקים במקרקעין בשכונת הארגזים שנכללו במכרז, ובכללם המקרקעין נשוא התובענה, ומיועדים לפינוי. "בית אב" הוגדר בו כ"משפחה גרעינית הכוללת שני בני זוג או בן זוג אחד עם או ללא ילדים".

יחד עם האמור נקבע במכרז כי אין המדובר ברשימה סגורה אלא שכפי האמור ניתן יהיה לכלול שם נוסף ברשימה מקום שיוכח, על פי אישור משרד הפנים, כי מדובר במי שהתגורר במתחם במשך 10 השנים שקדמו לו, ברציפות וכי אין לו פתרון דיור אחר.

11.
רשימת ההשגות צורפה אף היא למכרז כנספח טז'.

12.
המשיבות 2 ו-3 זכו במכרז וביום 22/9/99 נחתם בינן לבין המשיבה הסכם פיתוח. לימים חברה למשיבות גם המשיבה 4 (להלן המשיבות 2-4: "החברות" ולהלן: "הסכם הפיתוח").

13.
הנתבע מחזיק במקרקעין ובמבנה המצוי בו.


טענות המשיבה בכתב התביעה

14.
בכתב התביעה טוענת המשיבה כי במועד שאיננו ידוע לה פלש המבקש למקרקעין, וכי הוא מחזיק בהם בניגוד לדין; ללא זכות שהיא; שלא בהסכמתה; ומבלי לשלם לה כל תמורה.

עוד טוענת היא כי המבנה נבנה ללא היתר וכי המבקש משכיר את המקרקעין לצדדים שלישיים שזהותם איננה ידועה לה.

משכך עותרת המשיבה לסילוק ידו של המבקש מן המקרקעין, ומבקשת להתיר לה לפצל את סעדיה כך שתוכל להגיש כנגדו תביעה לתשלום דמי שימוש ראויים.


טענות הצדדים בבקשה

15.
מנגד טוען המבקש – במסגרת בקשתו למתן רשות להגן – כי הוא מחזיק במקרקעין, ביחד עם בני משפחתו, ברציפות, מאז שנת 1976 (עת היה בן 16); כי במהלך השנים הוא השקיע בהם ממיטב כספו וכי בין היתר חיבר את המבנה לתשתיות; וכן כי אין הוא משכיר דבר לצדדי ג'.

16.
עוד טוען הוא כי המשיבה ידעה אודות החזקתו במקרקעין.

17.
על האמור הוא מוסיף עם זאת כי במהלך השנים – עוד מעת היותו בחור צעיר –
הוא שהה במאסר מספר פעמים, למשך תקופות שבין שנתיים לארבע שנים, וכי ככל שצד ג' פלש למבנה, הרי שהדבר נעשה שלא בהסכמתו או בידיעתו, ומכאן שבוודאי שלא בהרשאתו.

המבקש מוסיף עוד בהקשר זה כי לפרקים צווה גם לשהות במעצר בית, בכתובות אחרות מאשר המקרקעין, ובכלל כך למשל בדירת קרובת משפחה ברחוב הרטוב 4 בתל אביב (היא הכתובת המופיעה ככתובתו של המבקש בתעודת הזהות שלו) או בדירת בתו.

18.
לתימוכין טוען המבקש כי שמו נכלל בסקר המחזיקים משנת 81', תחת האות י', תוך ציון: "יהודה (עזוב)" וזאת בדיוק בשל שהייתו בבית הכלא.

19.
לטענתו יש לראות בו אפוא בר רשות בלתי הדירה להשתמש במקרקעין.

20.
לחילופין טוען המבקש כי בהתאם להוראות המכרז, יש להורות על פינויו אך ורק בכפוף לקבלת חבילת הפיצוי, וזאת לאחר שלכל הפחות עלה בידו להוכיח כי הוא התגורר במקרקעין במשך 10 שנים לפני מועד פרסום המכרז (היינו מאז שנת 1986).

21.
מנגד טוענת המשיבה כי אין למבקש אלא הגנת בדים וכי לאחר שהוכיחה את זכות הבעלות שלה במקרקעין, אין ליתן לו את הרשות להגן.

22.
בהקשר זה היא מדגישה כי המבקש איננו מופיע בסקר המחזיקים משנת 81 ולראיה העובדה כי הרשימה בנויה על פי מפתח של שמות משפחה ולא של שמות פרטיים, כמו גם העובדה שבצד פרטיו של אותו "יהודה (עזוב) שבסקר, רשומים בכלל פרטיה של חלקה אחרת בגוש אחר וכמובן גם בכתובת אחרת, מפרטיה של החלקה נשוא התובענה (המקרקעין) בה מחזיק המבקש.

23.
על האמור היא מוסיפה כי לא ידעה וכי גם לא היה עליה לדעת אודות מגוריו של המבקש במקרקעין, וזאת הן בשל שהותו התכופה והממושכת בבית הסוהר, העולה כדי נטישה, והן בשל העובדה שאין הוא רשום במשרד הפנים כמי שגר במקרקעין.

24.
משכך טוענת היא כי אין לראותו כבר רשות להחזיק במקרקעין, וכי בהיותם מקרקעי ציבור, הרי שלא כל שכן כבר רשות בלתי הדירה.


דיון

המסגרת המשפטית
בקשת רשות להגן

25.
על מנת שתינתן למבקש רשות להגן, עליו להצביע בבקשתו, על הגנה אפשרית אשר תצדיק את המשך הבירור המשפטי. אין הוא נדרש בשלב זה להוכיח את טענותיו, ובית המשפט אף איננו בוחן את שאלת מהימנות הצדדים.

בהנחה שמקום בו בית המשפט יקבל את מלוא טענות ההגנה, תקום למבקש הגנה אפשרית, הרי שדלתות בית המשפט תיפתחנה בפני
ו. ודוק: אין המדובר בהגנה טובה ודי בהגנה אפשרית.

הבקשה תידחה רק מקום בו אין ספק בכך שאין למבקש כל הגנה וכאשר זו מתבררת כהגנת בדים (ע"א 102/83 ל.ג.ל כרמיאל נ' בנק לאומי פ"ד מ"א (1) 253; ע"א 105/89 קו אופ אבן יהודה נ' בנק הפועלים פ"ד מה (3) 585).

26.
משכך קובעת ההלכה כי על המבקש רשות להגן, לפרט את גרסתו ולהיכנס לפרטי הדברים.

יפים לעניין זה דבריה של כב' השופטת ש' נתניהו בע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ
נ' בנק למסחר בע"מ
, פ"ד מז (5) 133, 138, לפיהם:

"בית המשפט הדן בבקשה אינו קובע ממצאים על יסוד של מהימנות, אף אינו נכנס

לשאלת סיכוייה של גרסת ההגנה להתקבל. כל אשר על הנתבע להראות בשלב זה הוא גרסה שתעמוד בחקירה נגדית בלי שתקרוס תחתיה, ואשר אם תתקבל כמהימנה תהיה בה תשובה לתביעה ... אך בגרסתו חייב הנתבע המבקש רשות להתגונן להיכבד ולהיכנס לפרטי הדברים ... "


מן הכלל אל הפרט

27.
לא למותר לציין תחילה כי בהתאם לנסח הרישום אשר צורף כנספח ב' לכתב התביעה, הוכיחה המשיבה את בעלותה על המקרקעין.


28.
הבה נראה אם כן מה עשה המבקש והאם יש בבקשתו די כדי להקנות לו רשות להגן.


רשות/רשות בלתי הדירה להשתמש במקרקעין

29.
רשות להשתמש במקרקעין ניתנת בין בהיתר מפורש שניתן על ידי הבעלים לאחר להחזיק בהם ובין בהתנהגות הבעלים ושתיקה ארוכת שנים מצדם.

יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט חלימה בע"א 602/84 ריבוא נ' גל, פ"ד ל"ט (3) 693, 696 לפיהם:

"... מתן רשות לשימוש במקרקעין אינו צריך מלים מפורשות. רשות כזאת... יכול להשתמע ממנהג הארץ'. הרשות יכול שתינתן על-ידי הודאה בשתיקה, המעידה על כך שהבעלים השלים עם המעשה... ההסכם יכול להיות מפורש, אך הוא גם יכול להשתמע מן הנסיבות...".

(וראו לעניין זה גם: פרופ' נ. זלצמן, רישיון במקרקעין, הפרקליט מ"ב 1995 עמ' 24; ע"א 463/79 ג'ובראן נ' ג'ובראן פ"ד ל"ו (2), 403).

30.
זאת ועוד, נקבע כי אין לראות בחלוף הזמן לכשעצמו ביטוי של הסכמה ויצירת רישיון מכללא, אלא אם מצטרפות אליו נסיבות אחרות (ראו: ע"א (ת"א) 793/75 ישראל אקסלרוד ואח' נ' מדינת ישראל ואח' פס"מ תשל"ז (2) 461).

31.
הדרישות מתקשחות כמובן עת מדובר ברשות בלתי הדירה. כאן על המחזיק להוכיח לא רק כי קיבל רשות מפורשת להשתמש במקרקעין, אלא גם כי השקיע בהם השקעה ניכרת, בהסכמת הבעלים (ע"א 87/62 בדיחי נ' בדיחי פ"ד ט"ז (1) 290; ע"א 588/81 ציזיק נ' הורוביץ פ"ד מ(1) 321).

32.
והנה, אל מול כלל האמור, אין המבקש מפרט בבקשתו, ממי קיבל את הרשות להתגורר במקרקעין או מכוח מה. כל טענתו הינה כי הוא מתגורר בהם, עם משפחתו, מאז שנת 1976.

33.
לא רק זאת אלא שטענתו לפיה שמו נכלל בסקר המחזיקים משנת 81 נתבררה כעורבא פרח, לאחר שעיון בו מעלה כי מעבר לשם יהודה, שהוא אכן שמו הפרטי של המבקש, אין בו אף פרט שילמד כי המדובר במבקש. בהקשר זה לא למותר לחזור ולציין כי הרשימה נערכה לפי מפתח של שמות משפחה ולא של שמות פרטיים, כך שאין ללמוד מעצם אזכור השם "יהודה" כי מדובר במבקש, בהיות זה שמו הפרטי ולא שם משפחתו, ומכל מקום כי בצד השם יהודה, ממנו מבקש להיבנות המבקש, מופיעים פרטים שונים של גוש וחלקה ופרטים שונים של שם רחוב ומספר בית, כך שמתברר כי אין המדובר כלל במקרקעין בהם טוען המבקש לזכות. (וראו עמ' 5 לסקר המחזיקים משנת 81 – נספח א' להודעה בכתב שהגישה המשיבה, במסגרת בקשה מספר 3 בתיק –
הערוך על פי שמות משפחה, בו רשומים בצד פרטי שם המחזיק "יהודה (עזוב)" פרטי גוש וחלקה 6137/99 בכתובת מ"ל 5, אשר אין בינם לבין פרטי המקרקעין, דבר).

34.
ספק רב אפוא האם כטענת המבקש הוא מחזיק במקרקעין בפרק הזמן הנטען על ידו.

35.
בדומה, גם טענתו בדבר השקעה ניכרת אותה עשה במקרקעין, לא נטענה אלא כטענה בעלמא, ללא פירוט שהוא.

36.
מכל מקום, מובן כי גם אם אקבל את טענת המבקש לפיה ניתנה לו הרשות להשתמש במקרקעין וזאת בין במפורש ובין מכללא, הרי שעדין אין בכך כדי להקים לו הגנה מפני התביעה לסילוק יד, לאחר שאין מחלוקת כי לכל היותר המדובר ברשות חינם, בגינה לא שולמה כל תמורה.

בהקשר זה נקבע כבר כי רשות חינם איננה אלא רשות הדירה המתחדשת מרגע לרגע, עד למועד בו היא מתבטלת על ידי בעל המקרקעין.

יפים לעניין זה דברי כב' השופט זילברג בע"א 96/50 יעקב צינקי ואח נ' ויקטור ע. כיאט, פ"ד ה(1),
474 לפיהם:

"רישיון הניתן חינם, ללא כל תמורה, איננו "הסכם" במובן החוקי של המילה. רישיון כזה מתפרנס מדי רגע ברגע מרצונו החופשי של המרשה והוא מתבטל כהרף עין עם גילוי דעתו של זה, כי אין ברצונו להמשיך בהענקת הרישיון".

(וראו גם: ע"א 50/77, אליהו מזרחי נ' אלברט אפללו, פ"ד ל"א (3), 433; ושוב: פרופ' נ. זלצמן, רישיון במקרקעין, הפרקליט מ"ב 1995 עמ' 24, 61
).

37.
מובן בעניין זה אפוא כי לכל המאוחר בטלה כל רשות שניתנה למבקש לעשות שימוש במקרקעין, אם בכלל ניתנה אי פעם, בעת הגשת התובענה, שלא לומר כבר ביום 18/4/16, עת נשלח לו מכתב דרישה לפינוי המקרקעין (נספח ד' לכתב התביעה).

יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט אשר בע"א 32/77 טבוליצקי נ' בית כנסת ובית מדרש החסידים פ"ד ל"א (3), 210, לפיהם:

"כבר ראינו, כי דעת רוב השופטים היא, שרישיון חינם שאינו לזמן קצוב, מתבטל כהרף עין עם גילוי דעתו של בעל המקרקעין כי אין ברצונו להמשיך בהענקת הרישיון והגשת תביעה לסילוק-יד בוודאי מגלה רצון זה.

"

(וראו בעניין זה גם רע"א 1156/02 עבד אל סלאם חיר נ' עבד אל סלאם חיר, פ"ד נז (3) 943, 956).

38.
מקל וחומר ובהינתן כי המדובר במקרקעי ציבור, ממילא לא יוכל המבקש, בנסיבותיו, שאינן חריגות באופן מיוחד, לזכות במעמד של בר רשות בלתי הדירה, אף לו היה עומד בדרישות המקדמיות ובכללן הדרישה להוכיח השקעה ניכרת במקרקעין.

יפים לעניין זה, אם יש עוד צורך לחזור ולהזכיר, דברי המשנה לנשיאה, כב' השופט א' רובינשטיין בע"א 3846/13 מדינת ישראל – מנהל מקרקעי ישראל נ' היפר חלף [פורסם בנבו] (21/7/15) (בפסקה לב' לפסק הדין) לפיהם:

"צריכות להתקיים נסיבות חריגות ונדירות עד מאד כדי שיוכר רישיון מכללא במקרקעי הציבור, וככל הנראה תמה דרכ[ו] ונלווהו כעיקרון לבית עולמו."


מובן גם כי אין בנסיבותיו של המבקש דבר שיתלכד עם החריג שבחריגים אליו מתייחס כב' השופט צ' זילברטל בע"א 6757/13 מרים אביטסם נחום נ' מדינת ישראל – רשות הפיתוח [פורסם בנבו] (19/8/15). אין הוא מחזיק במקרקעין 60 שנה, והוא בוודאי לא הראה כי הרשויות היו נכונות להגיע עמו להסדר בגדרו תוסדר החזקתו בהם.

39.
אין אפוא למבקש הגנה שתלמד כי יש לו הזכות להחזיק במקרקעין, חרף הגשת התובענה דנן.


חבילת הפיצוי

40.
כפי האמור, בהתאם לתנאי המכרז, קיבלו על עצמן החברות, את חובת פינוי התושבים בשכונת הארגזים, כמו גם את החובה לפצות את אותם המפונים העומדים בקריטריונים שנקבעו
לקבלת הפיצוי, ואשר אף הם פורטו לעיל.

41.
על מנת שיימצא זכאי לקבלת חבילת הפיצוי על המבקש להראות אם כן כי שמו נכלל בסקר המחזיקים (הסקר משנת 96), או כי הוא הגיש השגה אודות העובדה כי שמו לא נכלל בסקר זה, וכן כי הוא מתגורר במקרקעין ברציפות במשך עשור, עובר לפרסום המכרז, וזאת על פי אישור משרד הפנים,
וכאשר אין לו דירה אחרת בבעלותו ו/או בחכירה לדורות.

42.
המבקש טוען אמנם בהקשר האמור כי סקר המחזיקים איננו מהווה רשימה סגורה (אלא רק רשימה מנחה) וכי הוא נערך באופן שאינו מקצועי, אלא שלאחר שעניין זה נדון בהרחבה במסגרת הדיון בעתירות, אין מקום לשוב ולהידרש לו.
יפים לעניין זה דבריה של כב' השופטת נ' רביב בת"א 121886/00 מנהל מקרקעי ישראל נ' בדיחי [פורסם בנבו] (23/11/04), פסקה 11 לפסק הדין, לפיהם:
"...יהיו טענות הנתבעים ביחס לאופן שבו מצא המנהל לנכון לערוך את הסקר או למידת המקצועיות והדיוק שבעריכתו, אשר יהיו – אין מקומן כאן, שכן אין בכוחן לשנות את ההתחייבויות שקיבלו על עצמן
התובעות 2 ו-3 במסגרת המכרז"
(וראו בעניין זה דבריו של כב' השופט מ' חשין בפסק הדין שניתן בעתירות וכן דבריו של כב' השופט א' רובינשטיין ברע"א 441/06 שושנה נוריאל נ' מנהל מקרקעי ישראל מחוז ת"א [פורסם בנבו] (10/4/07)).
43.
עיון בסקר המחזיקים (כאמור הסקר משנת 96) מעלה כי שמו של המבקש אינו נכלל בו.

44.
אין מחלוקת גם שהמבקש לא הגיש השגה בגין כך לוועדת ההשגות.

45.
לכך מתווספת העובדה כי המבקש איננו נכלל בסקר המחזיקים משנת 81.

46.
מאידך, על פי הרשום בלשכת רישום האוכלוסין, כתובתו של המבקש הינה ברחוב הרטוב 4 בתל אביב, והוא עצמו איננו חולק על כך (ראו: סעיף 12 לתצהיר התומך בבקשת הרשות להגן).

בעת חקירתו השיב המבקש בעניין זה כי:

"ש. ממתי אתה גר ברחוב הרטוב?
ת. שנים. הרבה שנים כבר. אתה יכול להסתכל. כל פעם היה לי יא' אחרי סא' ואתה יכול להיכנס ואני חותם לך להיכנס למשרד הפנים ותראה כמה כתובות החלפתי. לא מקבלים אותי במקומות.
ש. מי גר ברחוב הרטוב?
ת. זה ידידה שאני בא אליה. יש לי שם. אני ישן בסלון והיא עושה לי את הטובה שהיא מקבלת אותי שם. כל פעם אני צריך להמשיך הלאה.
ש. כמה זמן אתה גר אצל הידידה?
ת. בעשר שנים האחרונות עברתי כל פעם ממקום למקום.
ש. למי אתה משכיר את הדירה בשכונת הארגזים?
ת. אני בכלל לא משכיר אותה. אני לא יכול להתקרב לשם. אם אני אכנס לשם אני לא אצא משם בחיים.
ש. מתי בפעם האחרונה היית שם?
ת. פעם אחת בא איתי לקח אותי בשעות אחר הצהריים אחד בשם זה של חכשורי. החוקר. עודד. לקחתי אותו ונסענו באוטו והראיתי לו את הבית.
ש. מתי בפעם האחרונה גרת בבית הזה?
ת. בואי נגיד 5 שנים 6 שנים. נעצרתי והלכתי לבית סוהר.
ש. כמה זמן היית שם לפני 5-6 שנים?
ת. הייתי שם כמה חודשים" (פרוטוקול הדיון מיום 4/12/16 עמ' 4).

47.
על האמור יש להוסיף כי עיון בגיליון הרשעותיו הקודמות של המבקש, מעלה הרבה פחות עונשי מאסר בפועל שהושתו עליו, מכפי שניסה להציג, ובכלל אלה כי גם לא הושתו עליו עונשי מאסר בפועל ממושכים. כך בעשור שעובר לפרסום המכרז וכך גם מאז. אין אפוא בכך כדי להסביר מדוע לא נכלל שמו בסקר המחזיקים (משנת 96), או מדוע לא נכלל בסקר המחזיקים משנת 81 (כמה שיכול היה ליתן אינדיקציה לכך שיש ממש בטענתו למגורים ממושכים במקרקעין).

48.


בהינתן אם כן כי אף לפי המבקש אין לו קשר של ממש למקרקעין מזה שנים, לא כל שכן קשר של מגורים ברציפות, ובהינתן כי דווקא בעשור שקדם לפרסום המכרז, לא הייתה כל מניעה למגוריו בהם וכי טענתו בעניין זה נסתרת על פניה לאחר עיון בגיליון הרשעותיו הקודמות, אין מנוס מן המסקנה כי המבקש איננו זכאי לחבילת הפיצוי, לאחר שאין הוא עומד בקריטריונים לקבלתה.


סוף דבר

49.
אין למבקש הגנה שתלמד כי יש לו זכות כלשהי במקרקעין, בוודאי לא מעת הגשת התובענה דנן.

50.
אין למבקש הגנה שתלמד כי הוא זכאי לחבילת הפיצוי.

51.
תוצאת האמור וכאשר אין למבקש כל הגנה, הבקשה למתן רשות להגן נדחית.

מזכירות בית המשפט תשלח העתק החלטה זו לצדדים בדואר רשום.

ניתנה היום, י"ג טבת תשע"ז, 11 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.










תאק בית משפט שלום 23823-09/16 יהודה גוהר נ' רשות מקרקעי ישראל פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ, אביוד נכסים בע"מ, אלעד ישראל מגורים בע"מ (פורסם ב-ֽ 11/01/2017)